אור ברסלב

שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף

ה

ד

א ואם עבר ודן דינו דין. הרי"ף והרא"ש בפ' משילין הביאו הירושלמי דבין בשוגג ובין במזיד דינו דין וכ"כ הטור ואיכא למידק כיון דהא דאסור לדון בשבת וי"ט הוא משום גזירה שמא יכתוב ומה"ט נמי אסרו חז"ל מקח וממכר בשבת וי"ט כמ"ש רש"י ותוס' שם והיא הסכמת רוב הפוסקים וא"כ כשדן בשבת וי"ט יהא פסול להעיד ולדון כמו בעובר על שאר איסור דרבנן ומוכר ולוקח בשבת וי"ט דודאי נפסל מדרבנן וה"נ יפסל מדרבנן ואין דינו דין וליכא למימר דפסולי דרבנן בעי הכרזה זה ליתא דהא כתב הנ"י פז"ב והביאו הסמ"ע וש"ך בסי' ל"ד דלאותו עדות שנפסל בשבילו פסול אף בלא הכרזה וא"כ ה"נ אותו הדין יש להבטל כיון שנפסל בשבילו בשלמא לפי שיטת הרב רמ"א בסימן ל"ד ס"ג בהגה דבפסול דרבנן בעינן דוקא שעבר משום חימוד ממון ניחא דהא לגבי הדיינים ליכא חימוד ממון אבל לשיטת המחבר שם דמשמע דלא מחלק בהכי וכמ"ש הכנה"ג שם קשה ואפשר לומר כיון דלדון בין אדם לחבירו הוא דבר מצוה כדפריך הש"ס בפ' משילין שם והא מצוה קעביד א"כ הוי כקוברי מת בי"ט ראשון דלא מיפסלי לעדות משום דסברי מצוה קעבדי כדאיתא בסי' ל"ד ס"ד וה"נ סברי הדיינים דמצוה קעבדי ולא מפסלי ולפ"ז אף אי נטלו שכר לדון בשבת וי"ט דעשו איסור בשביל חימוד ממון לא מפסלי מה"ט משום דסברי מצוה קעבדי אך מ"מ נראה דבכה"ג מ"מ אותו הדין בטל כמבואר בסי' ט' דדיין שנטל שכר לדון דינו בטל ואע"ג דהתם טעמא משום קנס שעבר על מה אני בחנם דחייב לדון בחנם שהוא מצוה והכא אדרבה עבירה הוא לדון בשבת וי"ט מ"מ אותו הדין בטל ממ"נ דאם אתה אומר שהוא עבירה הרי עבר על איסור דרבנן משום חימוד ממון ונפסל ואם אתה אומר שלא נפסל בהכי משום שהיה סבור דמצוה קעביד א"כ הרי עבר על מה אני בחנם ושפיר יש לקנסו שאותו הדין בטל כן נ"ל:

ב אין דנין בלילה. וכתב בתשובת מוהר"ם דאם נתרצו שני הצדדים לדונם בלילה מותר לדונם דלא גרע מקבלו עליהם קרוב או פסול כתב הסמ"ע דמה"ט נהגו עתה להקל לדון בלילה דמאחר שבא לדין כששלחו אחריו ה"ל כקבלוהו עליהם והב"ח כתב דאם שולחין אחריו לא הוי כקבלוהו אם לא כשבאין מעצמן לדון דאז ה"ל כקבלוהו כדאיתא בירושלמי דר' אבהו דן יחידי ואמר כיון שבאין מעצמן ה"ל כקבלוני עליהם ע"ש והביאו הכנה"ג ויש לתמוה דהכנה"ג עצמו כתב בסי' ג' דלא מהני מה שבאין מעצמן אלא לענין לדון ביחידי אבל בקרוב ופסול בעינן קבלה בפירוש וה"נ כפסולין דמי כיון דמדאורייתא פסולין לדון בלילה וכן ראיתי להמ"ל בפ"ג מה"ס שהשיג על הב"ח בזה ולכאורה יש להוכיח כן מדברי הטור בסי' רנ"ג שכתב חולה שצוה לפני ג' לא מבעיא אם שלח החולה לקבלם אלא אפי' באו מעצמם נעשו כדיינים לדון על כל דבר ספק שיסתפק בצוואה בד"א ביום אבל אם צוה לפניהם בלילה כיון שאין השעה ראויה לדון נעשו עדים ואינם יכולים לדון אח"כ משמע דבלילה נעשו עדים אפי' אם קבצם החולה וכן משמע יותר מלשון הטור ברמזים בפי"נ והרי הרא"ש שם כתב דאם שלח לקבצם הוי כאלו צוה החולה שאלו השלשה יהיו דיינים על צוואתו וא"כ אף אם צוה בלילה נעשים דיינים דהא הוי כאלו קבלום עליהם א"ו דבעינן קבלה בפירוש אך יש לדחות ראיה זו די"ל דהרא"ש שם לא כתב סברא זו אלא בתורת לא מבעיא אבל האמת אינו כן דהא הרא"ש שם הביא ראיה לסברא זו מהא דאמרינן בפז"ב ההיא אודיתא זימנין כתבינן וזימנין לא כתבינן כנפינהו איהו כתבינן והנה רבא פליג שם ואמר כנפינהו איהו נמי לא כתבינן עד דאמר ליהוי עלי דייני אלמא דרבא ס"ל דכנפינהו איהו לא חשיב כאמר ליהוי עלי דייני ולכך אם צוה השכ"מ בלילה לא מהני אף אם קבצם דלא קבלינהו לדיינים בזה אך מ"מ אין זה מוכרח די"ל דאף רבא מודה דכנפינהו איהו הוי כאלו קבלום עליהם לדיינים כיון שדקדק להביא ג' דוקא דמה"ת נאמר דפליג על רב אדא בר אהבה בזה והא דס"ל דלא מהני כנפינהו איהו הוא משום דס"ל דלענין אודיתא למיכתב שטר בעינן קביעות ב"ד דוקא בפירוש והא ראיה דהא חזינן דמר בר רב אשי פליג עליו התם ואמר דאף שאמר הוו עלי דייני לא כתבינן עד דקבעו דוכתי ומזמני ליה והכי קי"ל כדלקמן סי' ל"ט ס"ז ע"ש ובש"ך אלמא דס"ל דבעינן דוקא קביעות ב"ד גמור וא"כ י"ל דמה"ט נמי סבר רבא דבעינן דוקא שיאמר בפירוש הוו עלי דייני אבל מ"מ מודה דאף בכנפינהו סתם דעתו שיהיו דיינים מדקבץ ג' דוקא והא דמשמע בטור ר"ס רנ"ג ורמזים דבחולה לא מהני כשקבצם בלילה הוא משום כיון דהם פסולים לדון בעינן קבלה בפירוש אמנם מ"מ באמת הדעת נוטה כסברת הב"ח דכל הפסולים היכא שבאו מעצמם לדון לפניהם הוי כקבלוהו עליהם דכיון שדנין לפניהם אין לך אומדנא דמוכח גדולה שודאי קבלוהו עליהם אך מ"מ לענין לדון בלילה ולענין אין עד נעשה דיין בעינן קבלה בפירוש דוקא והוא ע"פ מה שהביא הב"י בסי' ז' מחודשים ט' בשם תשובת הרשב"א בשכ"מ שצוה ואמר בפירוש שפלוני ופלוני יהיו עידי צואה וכל דיניה יהיו ע"פ אחד מהם דיכול הוא להעיד אלא שאח"כ לא ידון ואע"פ שצוה השכ"מ שיהיה דיין בדבר הוא סבר שיכול להעיד ולדון ורחמנא אמר לא ידון אחר שיעיד עכ"ל וא"כ ה"נ לענין לדון בלילה נמי נימא הכי דאף שבאו מעצמם לדון בלילה הם סברו דיכולין לדון בלילה דלאו כ"ע דיני גמירי ורחמנא אמרה שלא לדון בלילה והוי קבלה בטעות ובהכי ניחא נמי דברי הטור דר"ס רכ"ג ע"כ נראה עיקר דלענין לדון בלילה בעינן קבלה בפירוש דלא כהב"ח. אמנם יש לי מקום עיון בקבלוהו עליהם בפירוש לדון בלילה אי יכולין לחזור בהן קודם גמר דין כמו בקבלו קרוב או פסול דקי"ל בסי' כ"ב דקודם גמר דין יכול לחזור בהן או דילמא דהכא שאני כיון דאם התחילו לדון ביום גומרין אף בלילה א"כ כשקבלו לדון בלילה והתחילו לדון שוב אינן יכולין לחזור בהן כיון דתחלת הדין היתה ע"פ קבלה א"כ הוי כהתחילו ביום דגומרין בלילה אף ע"י כפיה וה"נ התחלה בהיתר היתה ע"פ קבלתם ושוב יכולין לגמור הדין בלילה אף ע"י כפיה דגמר דין כשר בלילה ולכאורה יש להוכיח דיכולין לחזור בו מהא דכתב המרדכי ר"פ ז"ב בשם רבינו מאיר והביאו הסמ"ע בסי' כ"ב ס"א דבקבל עליו שלשה רועי בקר לדון דקודם גמ"ד יכול לחזור בו ולטעון בענין אחר ע"ש אלמא דס"ל דקודם גמ"ד יכול לחזור בו ממה שטען קודם א"כ ה"נ בקבלו לדון בלילה כיון שחזרו קודם גמ"ד הרי יכולין לחזור אף ממה שטענו מקודם וא"כ הדר ה"ל תחלת דין ואין דנין בלילה בכפיה ואף למ"ש בסי' ג' סק"ד דנראה דלמאי דקי"ל כשיטת הרמב"ם דהיכא דהודה דרך הודאה גמור' לפני עדים א"צ לומר אתם עידי דליתא לדברי ר"מ דכיון שקבלום עליהם ה"ל כהודאה גמורה מ"מ כיון דחזינן דר"מ ס"ל דיכול לחזור מהטענו' שטען מקודם אף דבכל הודאה לפני ב"ד קי"ל דא"צ אתם עידי ע"כ צ"ל דר"מ ס"ל כיון דחוזר בו קודם גמ"ד נתבטל הקבלה למפרע ולא הוי כהודאה בב"ד א"כ אף לדידן דס"ל דהוי כהודה דרך הודאה גמורה לפני עדים מ"מ כיון שנתבטל הקבלה למפרע לא הוי רק כאלו הודו לפני עדים באתם עידי ולאו התחל' הדין מיקרי כיון שוועד הב"ד נתבטל למפרע אך מ"מ עדיין יש לפקפק בזה די"ל דאף ר"מ מודה דוועד הב"ד לא נתבטל אלא משעת החזרה ואילך אך מ"מ ס"ל דיכול לחזור אף מהטענות דכיון דטעמא דהודא' בב"ד א"צ א"ע הוא משום דלפני ב"ד ודאי אינו טוען להשטאה בעלמא ואם כן בקבלו עליהם ב"ד שפסולים לדון כיון שדין הוא שיכולין לחזור בהן קודם גמ"ד יכולין לומר שלהשטאה בעלמא טענו כן כיון שהיו יודעין שיכולין לחזור בהן אבל בקבלו לדון בלילה י"ל דלא נתבטל וועד הב"ד אלא משעת החזרה ואילך ושוב א"י לחזור בהן דגמ"ד כשר בלילה ואדרבה יש לדמותו להא דכתב הרב רמ"א בסימן כ"ב ס"א בהגה דלענין עדות כשקבל עליו פסול להעיד מיד שהעיד א"י לחזור בו אף קודם הגמ"ד אלמא כיון שנגמר מעשה הקבלה א"י לחזור בו וא"כ ה"נ לענין לדון בלילה כיון שא"צ לקבלתו רק לענין תחלת הדין דגמ"ד כשר בלילה א"כ כשהתחילו לדון בלילה מיד נגמר מעשה הקבלה ושוב א"י לחזור בהן וצ"ע לדינא בזה ודוק היטב:

ג דיניהם דין. והש"ך הסכים כרוב הפוסקים דאין דיניהם דין ונראה פשוט שהבע"ד יכולין לחזור מטענותיהם כמו בעדים שהעידו בלילה דכתב הש"ך בסי' כ"ח ס"ק ל"א דיכולין לחזור מעדותן וה"נ כיון שאין דיניהם דין יכולי' לחזור מטעניתיה' כמו בשני' שדנו שיכולי' להחליף טענותיה' כדאיתא בסי"ג ס"ב ואפשר דאף למ"ד דבדיעבד דיניהם דין מכל מקום יכולין לחזור מטענותיהם כיון דמיירי הכא שדנו בכפיה ועשו שלא כדין יכולין הבע"ד לומר משטה היינו בהם ויכולין לחזור מטענותיהם ועיין בש"ך סי' כ"ח סק"כ:

תוכן העניינים

שער משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה