שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
ד
א מ"מ אין לו רשות למשכנו בחובו מטעם שיתבאר וכו' ונראה לי דהיכא שכופר לו חובו רשות בידו למשכנו שלא בעדים כדי שיהיה נאמן במיגו דלא תפסתי דאף דאסור למשכנו בעצמו היינו היכ' שיכול למשכנו ע"פ ב"ד אבל בכה"ג דלא יוכל לגבות ממנו ע"י ב"ד יכול לתפסו בעצמו וכמבואר לקמן סי' כ"ז סט"ו לענין שליח ב"ד ליכנס לביתו למשכנו ע"ש וראיה גדולה לזה מהא דכתב הטור בסי' ס"א בשם תשו' הרא"ש והמחבר שם ס"ו בשטר שכתוב בו שיש לו רשות ליכנס לביתו למשכנו שלא ברשות ב"ד אינו רשאי לעבור על ד"ת שהמלוה לחבירו אינו רשאי למשכנו אלא בב"ד אבל אם לא מצא דיין שרוצה לדונו אזי יש לו רשות לעשות דין לעצמו ומשמע התם דבכה"ג ליכא איסורא כלל והא דהוצרך לפרשו בשטר הוא משום שופרא דשטרא וכמ"ש בתשו' רמ"א סי' ק"ח ע"ש וא"כ ה"נ כיון שאין המלוה נאמן אלא ע"י התפיסה הוי כמו שלא מצא דיין לדונו דיכול לעשות דין לעצמו ועוד יש להביא ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם והמחבר בסי' שנ"ט ס"ו דהחוטף משכון מחבירו שלא ברשות ב"ד נקרא גזלן וכתב הסמ"ע שם דפסול לעדות ולשבועה וכ"כ הש"ך שם שכן דעת המ"מ והטור בשיטת הרמב"ם ולכאורה קשה מהא דהוכיח הש"ס ברפ"ק דמציעא דל"א מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ממתניתין דשנים אוחזין בטלית ז"א אני מצאתיה וז"א אני מצאתיה דכ"א נשבע שאין לו בה פחות מחציה ול"א דחשיד אשבועתא ודחי אביי דלעולם אמרינן דחשיד נמי אשבועתא וטעמא דמתניתין דשמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו ותפסו בחובו ולשיטת הרמב"ם דהתופס משכון מיד חבירו נפסל לעדות ולשבועה הדרא קושיא לדוכתא דנימא מיגו דחשיד לתפוס בחובו מיד חבירו שלא ברשות ב"ד חשיד נמי אשבועתא ודוחק לומר דחיישינן שמא יש לו ספק חיוב שכירות או גזילה דמותר לתפוס דאין זה במשמעות לשון הש"ס א"ד דהיכא דלא מצי לגבות אלא ע"י תפיסה מותר לתפוס בעצמו וא"כ התם כיון שאין לו עדים על החוב וע"י התפיסה יהא נאמן במיגו דלקוח כמ"ש בנ"י שם מותר לו לתפוס וליכא איסורא ולא חשיד אשבועתא אמנם יש להקשות לפ"ז מהא דפריך הש"ס בפ' המקבל דף קי"ג על הא דאמר שמואל דשליח ב"ד אסור למשכנו בביתו והא כתיב לא יחבול רחיים ורכב הא ד"א חבול לא תחבול בגד אלמנה הא של אחרים תחבול מאן אי בע"ח הא כתיב לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו אלא לאו שליח ב"ד ומשני הש"ס לעולם בבע"ח ולעבור עליו בשני לאוין וא"א דמותר לאדם לתפוס בעצמו בחובל שלא בעדים אמאי לא משני דלעולם בבע"ח והא דשל אחרים חבול וכן דבר אחר היינו בתופס שלא בעדים ומ"מ רחיים ורכב וכן בגד אלמנה אסור לתפוס ולכאורה הייתי רוצה לומר דבתפיסה שלא בעדים מותר אף בכלי אוכל נפש ובגד אלמנה כיון דלגוביינא אף מכלי אוכל נפש ובגד אלמנה נמי גובין כדאיתא בסי' נ"ו א"כ היכא שא"י לגבות מהם אלא ע"י תפיסה שלא בעדים שיהיה נאמן במיגו הוי כתופס לגוביינא ומותר לתופסם אך מתשו' ר"ת שהובא במרדכי ר"פ המקבל מוכח להיפך שכתב להוכיח דמהני מיגו אף היכא שיש תקנת העיקול מההיא סכינא דאשכבתא דמהני מיגו אף שהוא כלי אוכל נפש א"ו דאיסורא עביד וע"פ ב"ד אהדריה דהוי כלי אוכל נפש ומ"מ מיגו שלו לא אפסיד ומינה נמי לתקנת העיקול ע"ש באריכות ואי אמרת דמותר לתפוס שלא בעדים אף כלי אוכל נפש א"כ לא מוכח מידי דשאני התם דבכה"ג לא הוי איסורא כלל משא"כ תקנת העיקול היתה בכל גווני וגם מדכתב א"ו איסורא עביד משמע להדיא דאף דאין לו זכות בו אלא ע"י מיגו מ"מ עביד איסורא בכלי אוכל נפש וא"כ הדרא קושין לדוכתא ואפשר דהא דמשני לעבור עליו בשני לאוין עדיפא מיניה משני דפשטא דקרא משמע דמיירי בתפס בעדים ודוחק וצ"ע:
ב ולכן לא יוכל לעשות אא"כ יוכל לברר שהוא שלו. הסמ"ע והט"ז פרשו דהיינו אף שא"י לברר שהוא שלו אינו אסור אלא להכות או להזיקו אבל תפיסה בעלמא מותר אף שהתפיסה לא תועיל אם יכפור כיון שתופס בעדים וכתב עוד הט"ז דאם הכהו שלא בעדים אינו פטור במיגו דלא הכיתי שיהיה נאמן לומר שכדין הכהו שלא הורשה להכות אלא בחפץ המבורר לנו דוקא והביא ראיה מהטור שכתב אבל אם אינו יכול לברר שבדין עשה יכול להוציאו ממנו ולאו כל כמיניה לומר שלי הוא ולהציל שלי אני רוצה וכו' וקשה פשיטא א"ו דקמ"ל דלא פטרינן ליה אף שאין עדים בדבר ההכאה עכ"ד ומדברי הר"א מטולא שהובא בתשו' מיימוני בס"ס נזיקין ובמרדכי בפ' הגוזל בתרא משמע להיפך שכתב שם גבי ההיא מסותא דהוי מינצי עלה בי תרי דאם קדם האחד ותקפה בידי עכו"ם לעצמו אע"ג דל"א עביד אינש דינא לנפשיה אלא בחפץ המבורר וידוע לנו וכו' מ"מ לא דייני ביה דין מסור אף אם הפסידו הרבה שלקחו ממנו יותר ודמי לנסכא דר"א אין חטפי ודידי חטפי ואם יש עדים שתקף ע"י עכו"ם לאו כל כמיניה ואם אין עדים נאמן במיגו עכ"ל אלמא אף שאין מבורר לנו שהוא שלו אם הזיקו שלא בעדים נאמן לומר שכדין הזיקו במיגו ואין טעם לחלק בין היכא שיש לו מיגו גם על גוף הטענה או היכא שאין לו מיגו רק על מה שהזיקו לבד אמנם נראה דהאי דינא דהט"ז תליא באשלי רברבי דהנה התוס' בפחז"ה גבי קריביה דרב אידי בר אבין והוא בטור וש"ע לקמן סי' קל"ט ס"ד איתא התם דאם שנים חלוקים על שדה שבאו לירש כל אחד אמר אני קרוב וראוי ליורשו וגבר האחד ואכל פירותיו ואח"כ הביא השני עדים שהוא קרוב אין העדים יודעים אם אותו שגבר תחילה הוא קרוב או לא מוציאין מאותו שגבר תחילה שהוא ספק קרוב והאחר קרוב ודאי וצריך להחזיר כל הפירות שאכל אפי' א"י שאכלם אלא על פיו שהודה בהם וכתבו התוס' שם דאף שטוען ברי שהוא קרוב יותר צריך לשלם הפירות דכיון שאין לו זכות בפירות אלא מכח הקרקע והקרקע יוצאה מתחת ידו בדין דליכא מיגו עלה ממילא צריך לשלם ג"כ הפירות אף שהודה בהם בעצמו ואית ליה מיגו וכ"כ הסמ"ע שם והש"ך כתב שם שכן הוא דעת הטור אך הרמב"ן והריב"ש חולקים בזה דמהני המיגו לפוטרו מהפילו וכן הכריע הש"ך שם וא"כ ה"נ בהאי דינא דהט"ז כיון שתפס בעדים אלא שההכאה היתה שלא בעדים ומן הדין אין לו רשות להכות אלא בדבר שהוא שלו וא"כ אם האמת הוא שהחפץ שלו רשות בידו להכותו להצילו מידו ואם החפץ אינו שלו חייב גם בעבור ההכאה וזה בזה תליא וא"כ כיון שהחפץ יוצא מתחת ידו בדין כיון שיש עדים שחטף ואוקי החפץ בחזקת מרא קמא א"כ ממילא צריך לשלם ג"כ בעבור הזיקו והכאתו דזה בזה תליא דכיון שאין אנו מאמיני' לו על החפץ שהוא שלו ממילא הכאתו היתה בחנם וחייב בעבור ההכאה ומעתה מה שהביא הט"ז ראיה לדינו מדברי הטור ליתא דהטור לטעמיה אזיל ולשיטתו הדין כן דלא מהני מגו על ההכאה לבד אבל לשיטת החולקים התם ה"ה הכא מהני המיגו לפוטרו מההכאה לבד ומעתה אין הכרע מדברי הר"א מטולא דהתם איירי שיש לו מיגו על גוף הטענה ובכה"ג מהני מיגו לכ"ע לפטרו אף ממה שהזיקו כיון שאנו מאמינים אותו על גוף הטענה שהאמת אתו אבל היכא שהתפיסה היתה בעדים רק שההכאה היתה שלא בעדים תליא בפלוגתא דהני רבוותא דלהתוס' והטור א"נ ולהרמב"ם והריב"ש והכרעת הש"ך שם מהני המיגו אף בכה"ג לפוטרו מההכאה לבד וז"ב ונכון:
ג דוקא בעניני מסים. הסמ"ע כתב הטעם כיון שהמס הן גובין ליתנו למלך הרי הן כיד המלך וצריך היחיד לברר זכותו לפני המלך ונראה דמה"ט נמי אם היחיד חייב לאחרים חוב הקהל בעניני מסים קודם לכל בע"ח דכיד המלך דמיא והוי כגבוי וכ"פ בתשו' הרדב"ז ח"א סי' צ"ו דחוב המלך ממיני מסים הוא קודם לחובות אחרים דכגבוי דמי והביא ראיה מפ' חז"ה דף נ"ה דהיכא שהוא חייב למלך ממיני מסים חשיבי כל הנכסים שלו ראוי לגבי בכור כיון שהן משועבדים למלך כגבוי בידו דמי ע"ש וא"כ ה"ה קהל בעניני מסים כיון שהן כיד המלך חשיבי כמוחזקים והם קודמים לשאר בע"ח ועיין בפ' חז"ה שם ולקמן סי' שס"ט ס"ט ע"ש: