שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן לט
שאלה ראובן שלח סחורות ידועות לשמעון שימכרם בעדו ובשמו בתורת פאתורייאה ובכל כתב שהיה שולח לו היה מזהירו שישתדל למכור הסחורת ההם כפי אשר ימכרו הסוחרים לשעה הסחורות ההם וממעותיו בפרע לכל כתבי חילוף שהיה שולח לו ראובן הנז' לזמן מוגבל ידוע ביניהם והשיב לו שמעון בכתב ואמר ואם באולי לא ימכרו הסחורות ההם לזמן המוגבל לפרעון הכתבי חילוף מה יעשה שהיה מוכרח לקחת אותם בקאמבייו והשיב לו ראובן על זה ואמר אם יארע שלא ימכרו הסחורות לזמן המוגבל לפרעון הכתבי חילוף הנז' יקח מעות בקאמב"ייו לזמן מועט ויפרע הכתבי חילוף הנז' אך בזאת שישתדל בכל עוז למכור הסחורות הנז' בכל מה שימצא לו ולא יביא את עצמו לקחת מעות בקאמבייוש כה משפט ראובן כל הימים בכל פעם שהיה כותב לו היה מזהירו על הדבר הזה ועל סדר זה היה מתמיד ראובן ושולח סחורות עם כתבי חילוף שיעשה עליהם הסדר הנז' ושמעון הנז' לא הטה אזן למאמר ראובן ושינה מדעתו ועכב הסחורות בידו ולא מכרן ולקח בקאמבייוש כל המעות המצטרכות לפרעון הכתבי חילוף ויצא ידי חובת כולם ושלח כתב אויזו לראובן להראות לו חבה יתירה כי אהבת נפש אהבו ומבקש הנאתו ועל זה לא היה רוצה למכור סחורותיו בזול ולמען עשות טובה עמו היה מעכב הסחורות בידו בהבטחה שעם הזמן ימכרו ביוקר וראובן היה רואה בעינו שכל הסחורים ששלחו סחורותיהם עם סחורותיו בזמן אחד כלם מכרו ושמעון זה לא היה מוכר והיה משדלו בדברים טובים ומרמהו בהבטחות מזייפות ולא היה יורד ראובן לסוף דעתו של שמעון ולא היה יודע מה היה בלבו ויהי היום וישלח ראובן לשלוחו לוי ויצו אליו לאמר שימכור הסחורות מיד כאשר ימצא וישתדל לפרוע הקאמבייוש תכף ומיד יען ההנאה שימשך בהמתנת זמ' כדי למכרן ביוקר היה יוצא שכרו בהפסדו כי במה שבין היה עולה הקאמ"בייוש למעלה עקרבים וכתב ראובן לשמעון ואמר שמיד בהגיע שלוחו לוי שם שימסור בידו הסחורות שימכרם על ידו ויתפרע שמעון מכל הקאמ"בייוש והשאר ימסרנו ביד לוי וכששמע שמעון שראובן היה שולח ללוי למכור הסחורות כנז' כתב לו ואמר כבר נמכרו כל סחורותיך כלם או רובם וכשראה ראובן שהמכירה שמכר שמעון היה יותר בזול ממה שהיה נמכר לימים שעברו ונמצא עכובו לרעה ולא לטובה צעק חמס ואמר אוי לי שחרב את ביתי ושרף את היכלי והוכרח במעשיו ראובן לצאת ממקומו ובא עד מקום מושב שמעון להתוכח עמו וממרירות לבו בקנאתו כאש עברתו דבר אליו קשות ואמר מה היה לך למכור סחורותי קודם הגעת שלוחי שם מאחר שכבר קבלת כתב ידי שהייתי שולח ללוי שם כדי למכור סחורותי על ידו היה לך להמתין עד שיגיע שם לוי ואם פחתו פחתו לי ואם הוסיפו הוסיפו לי אלא ודאי נראים הדברים כי מתחילה בעלילה באת אלי ובקרבך שמת ארבך והיית מרמה אותי במשאות שוא ומדוחים בדברים מראים תומה ואהבה ותחתיהם ערמה ואיבה היית אומר שהסחורות אינם נמכרות והיית מוכרח לקחת מעות בקאמ"בייו לפרוע הכתבי חילוף שלי ושכונתך רצויה לעשות טובה עמי בהמתנת זמן כדי שימכרו הסחורות ביוקר וכיוצא בדברים אלו ונהפוך הוא כי מעולם לא היתה כוונתך לשם שמים וטינא היתה בלבך ולהנאתך ולטובתך נתכוונת להוציא מעותיך ברבית בשם קאמ"בייו אשר לא כדת ולעכב כל סחורתי בידך ופשעת בי כמה פשיעות א' שעכבת סחורתי בידך ולא מכרת אותם בזמן שהיו מצויין להמכר ביתר שאת מהסך שמכרת אח"כ ורעה עוד מזאת שהארכת הזמן הרבה בהמשכת רבית עד שעלה הסך למעלה ראש ונוסף גם הוא שבר על שבר כי אתה מחשב עלי כמה קאמ"בייוש באמרך שכך פרעת בעדי וזה שוא ודבר כזב שמעולם לא לקחת שום מעות ברבית כי כל מה שפרעת בעדי לכתבי החילוף ממעותיך היית פרעם וזאת היתה כונתך מתחילה והתלת בי ותלית מעותיך בגוי עתה יורנו מורנו המורה לצדקה אם יכול ראובן בדין התורה להוציא משמעון כל הנזק שגרם לו בהעכב הסחורות בידו ולא מכרם מיד ועבר על צווי ראובן שהיה מתרה בו בכל פעם ושולח לו לאמר שימכרם בכל מה שימצא ונמצא שמעון זה משנה מדעת בעלים וידו על התחתונה עוד יורנו המורה אם יעלה בדין שראובן יפרע לשמעון הקאמ"ביוש שטוען שמעון שפרע בעדו מאחר שהמעות היו של שמעון כפי טענת ראובן הנז' ואם שמעון יכחישנו ויטעון שהמעות לא היו שלו אלא לקחם מגוי ברבית כפי מה שסדר לו ראובן הנה תשובתו בצדו שטוען ראובן שיוציא שמעון כל פנקסיו הכתובים בהם כל משא ומתן שלו בסדר א' ב' ג' פנקסים כי כן מנהג כל סוחרי ויניציא אשר כותבים בכל יום כל משא ומתן שעושים או מעות שלוקחים בקאמבייוש את הכל כותבים בבירור בפנקסיהם בנוסח זה ביום פ' כך ימים בחדש פ' של שנה פ' עשיתי כך וכך או לקחתי מעות מפ' פ' ואם ימצא כתוב בפנקסי שמעון שלקח מעות מגוי פ' לחשבון ראובן בקאמבייוש ישבע לו שמעון שלא עשה לו קנוניא שהיו שלו ותלה מעותיו בשם גוי פ' רק שהוא אמת שלקחם מגוי לחשבון ראובן וגם יכלול בשבועתו אם ביום עצמו שהיה לוקח המעות בקאמ"בייוש היה כותבם מיד בפנקס ואז יפרע לו ראובן הקאמבייו יען פיו הרשיעו שסדר לו שיקח בקאמבייו בעדו לפרוע כתבי חלופיו על כל הפרשים הנז' יבא דברו הטור באר הטב ויורנו הדין עם מי ושכמ"ה
תשובה כל שהשליח משנה מדעת משלחו איזה דבר ואפי' כל שהוא פקע תורת שליחות מניה וכדכתב הרב מה"רי קילון בשרש ששי היכא שהשליח משנה מדעת המשלח בטל השליחות מכל וכל וכן בשרש כ"ז כתב וז"ל הרי לך דבשנוי כל שהוא פקע תורת שליחות מהשליח ע"כ וכיון דפקע מניה תורת שליחות כל הפח"ת ומגרעת אשר יקרה באותו השליחות נמשך מחמת אותו השנוי עלי דידיה דשליח הוי דכיון דאתפסל משליחות הסחורה ההיא היא לאחריותו וכדכתב הרב מוהר"ד ן' זמרא ז"ל וז"ל בתשו' דבר ברור כי משעה ששנה שמעון בשליחותו נתבטל השליחות ושוב אינו שלוחו של ראובן ודמי סחורתו היו חייב לו קבע שהרי הסחורה הזאת היא לאחריות שמעון ויד ראובן על העליונה ע"כ וכ"כ הרב הרמבי"ט ז"ל סי' קע"ט ח"א ולעולם הוי פחת לשליח כיון ששנה ע"ש והיינו ברייתא דפ' הגוזל קמא (דף ) דתניא הנותן מעות לשלוחו ליקח חטים ולקח בהם שעורים שעורים ולקח בהם חטים אם פחתי פחתו לו דאע"גב דבענין אונסין יש בזה פלוגתא דרבותא מהם סוברים שאם נאבדו ונאנסו אינו חייב השליח והאי פחתו דברייתא אדמים קאמר מ"מ לענין יוקרא וזולא כ"ע מודו שיד המשלח על העליונה שהרי הרשב"א שהוא ראש החולקים בזה כתב בחדושיו פ' הגוזל עצים וז"ל מאי דקתני בבריתא אם פחתי פחתו לו היינו דוקא לענין פחת דמים אמנם לענין אונסים ברשות משלח קיימי וההפסד דאונסין הוי למשלח עכ"ל גם הרמ"בם אפי' תימא שהוא נוטה לדעת הרשב"א בענין אונסין כמו שרצו לומר קצת מהפוסקים האחרונים הרי כתב בפ"א דה' שלוחין אם פחתו דמי זה שלקח פחתו לשליח מפני שהוא משנה וזו היא דרך ישרה מכל הפוסקים דאפי' מאן דסבר דבאונסין ברשות המשלח קיימי מ"מ בפחת דמים ההפסד לשליח כיון דשנה ואפי' בכל שהוא:
וכבר נמשכה מחלוקת זו בגדולי האחרונים קרוב לזמנינו זה שנחלוק בזה הלכה למעשה ה"ה הרב מוה"רר אברהם מונסון ומה"רר שלמה גאביזין ז"ל שמה"רא ז"ל מחייב השליח ששנה אפי' באונסין והמה"רש גאביזין פוטרו מאונסין והרב מהר"שך ז"ל מכריע כדברי מה"רא מונסין כמו שכתב בתשובותיו ח"ג ומ"מ יד כלם שוה דבפחת דמים לעולם ההפסד על השליח ששנה כמו שתראה שם ואין צורך כאן להאריך אפס קצהו נראה הרב מהר"שך ז"ל שם וז"ל ועוד אני מוסיף לומר דאפי' אם נניח כסברת הרשב"א כפי מה שיראה מדבריו דשליח ששנה וקנה סחורה שלא הרשהו המשלח לקנותה וא"פה קאי ברשות המשלח לענין אונסין והפסד דאונסין הוא למשלח איכא לפלוגי טובא מ"מש הרשב"א שם לעובדא דנד"ד דבאונס כה"ג דנ"ד אפי' הרשב"א יודה שיש לחייב לשליח ששנה דדוקא היכא היכא שצוהו המשלח לקנות חטים וקנה שעורים ולא עשה בהן שום מעשה אחר ונאנסו אז שם במקום שקנאם יסבור הרשב"א לפטור את השליח כיון שלא עשה השליח שום מעשה אחר אמנם בנד"ד שזה הפאטור קנה סחורה שלא הרשה המשלח ושם אותה הסחורה במקום דשכיח הזיקא דהיינו ששלחו דרך ים ודאי כי האי גונא ראוי לחייב לפא"טור דאע"ג דנימא דס"ל להרשב"א דלא אמרינן שליח ששנה וקנה סחורה שלא הורשה מהמשלח לקנותה כי ברשות השליח קאי לענין הפסד דזילא ויוקרא או דאונסין אע"פי שהאמת יראה שהיא סברא נכונה ויש להפלא על הרשב"א במה שיראה שחולק על זאת הסברא מ"מ יראה דלא יחלוק אלא דוקא כשאירע האונס באותו מקום שקנה הסחורה שלא הורשה עליה אבל כל שנאנסו מחמת ששלחה ממקום למקום כיון ששנה שקנה סחורה שלא הרשוהו לקנות ושלחה דרך ים שמחמת כן אירע אונס שאירע יש לחייבו אפי' לסברת הרשב"א וכו' עד ורואה אני שזה החלוק הוא אמתי ונכון עכ"ד וראיתי לרב אחרון הוא מה"רר יעקב הלוי ז"ל בתשו' סי' ע"ו אחר, שהביא לשון הרב מוהר"שך ז"ל כתב וז"ל לאחר המחילה אלף פעמים איני רואה שום חלוק כאן שהרי הנדון ההיא היה שהמשלח צוהו לקנות לו כ"ב ראז"וש וישלחם דרך ים עם המעבר הראשון וכמו שהזכיר שם הרב עצמו וז"ל ודאי שליח ששנה משליחותו כעובדא דנד"ד דהיינו שצוהו המשלח לקנות סחורה אחת כמו שצוהו לקנות ראזוש ושישלחם לו דרך ים במעבר הראש"ן וקנה סחורה אחרת ושלחה וכו' וא"כ איך יצדק החלוק שרצה לחלק מההיא דהרשב"א שלמפרע מה ששלח הסחורה במקום דשכיח הזיקא דהיינו ששלחו דרך ים שמר את מצותו של המשלח ועשה כרצונו שהרי המשלח צוהו בכך ובשלמא אם היה שולחם עם מעבר אחר שלא היה הראשון אז ודאי שיש מקום לחלק יען היו כאן שני שנוים אחד שקנה סחורה אשר לא צוהו ושנית לשלחה במעבר אשר לא צוהו אמנם בנדון ההוא לא שנה רק בדבר אחד שקנה לו סחורה אשר לא נוהו וכו' וכו' וזה נראה ברור לע"ד וא"כ אין מקום כלל לחלוק ההיא שכתב מוהר"שך ז"ל עכ"ל ובאמת עיני כל חכם לב ישפוטו כי כל עצמו של מהר"י הלוי ה"ה להשיג על הרב מוהר"שך לומר שאין טעם בחלוק ההיא הוא מפני שהוא מבין כי כונת הרב מהר"שך בחלוקו הוא לחלק בין שנוי אחד לשני שנויים ולהכי קאמר דלא עשה אלא שנוי אחד כדמפ' ואזיל ובמחילה מכ"ת לא דק דעיקר הטעם בחלוקו של מהר"שך הוא תלוי אם האונס בא מחמת הפשיעה אם לאו ולהכי קאמר דכשצוהו לקנות חטים וקנה שעורים ונאנסו במקום ההיא אין האונס בא מחמת הפשיעה דאפי' היה קינה חטים והיה שם אותם במקום ההוא היו נאנסים אבל בנדון ההוא ששנה מדעת המשלח שצוה לקנות לו ראזוש והוא קנה סחורה אחרת שאם היה ממתין לקנות ראזוש כמצות משלחו לא היה טוען בספינה הג' שלא היה נמצאים בעת ובעונה ההיא ואפשר שלא היו נאנסים אבל עכשו ששנה מדעת המשלח ולא המתין לרא"זוש וקנה סחורה אחרת ולסבת שקנה אותה טען אותה בספינה הנ' אע"פי ששלח לו במעבר הראשון כמצותו הרי בא האונס מחמת הפשיעה שאם לא היה פושע לקנות בסחורה ההיא אלא היה ממתין לא היה טוען כלום בספינה הנ' ואפשר שלא יארע אונס וא"כ כיון שהוא אונס נמשך מחמת פשיעה חייב וזהו שכתב הר"שך ז"ל אבל כל שנאנסו מחמת ששלחה ממקום למקום כיון ששנה וקנה סחורה שלא הרשוהו לקנות ושלחה דרך ים מחמת כן אירע האונס שאירע יש לחייבו אפי' לסברת הרש"בא ע"כ הרי שני פעמים הזכיר מלת מחמת לו' דעל שהיה האונס מחמת פשיעה חייבו כאמור דאלו היה משום ארי שנויים כדסובר מהר"יל ז"ל היה לו לפרש מנין השנויים ואינו כך אלא דטעמיה הוא משום אונס מחמת פשיעה שרצה להסביר דבריו לרוחא דמלתא ולא ידעתי מה יענו שפתו במה שכתב הרב מהר"שך אחר החלוק ההוא וז"ל ולזה יועיל מה שכתבתי אז פסק ששלחתי להחכם הנז' שיש בחייב את השליח מטעם שהאונס הנ' בא מחמת הפשיעה שבזה הטעם יש לחייב אפי' לסברת הרש"בא ז"ל דכיון דאם לא היה קונה ושולח הסחורה ששלח אשר נאבדה נמצא שבא האונס מחמת הפשיעה וגם מה שכתב במקום דשכיח היזקא לאו לממרא ששנה בזה מדעת משלחו כיון ששנויו מדעת לקנות הסחורה ההיא גרמה לו לשלחה דאל"כ היה ממאן ושמא לא תר"ע יקרנו אונס והשנוי גרם לשלחה במקום שברי הזקו אע"פ שעשה מצותו הרי בא אונס מחמת פשיעה וחייב זהו פירוש כללות דברי הרב מהרש"ך ובזה נקי הוא מתמיהתו ואפי' ריח קושיא לא עדת ביה ונמצינו למדין לפי זה מה שהצענו במה שקדם דאפי' הסוברים דשליח ששנה מדעת המשלח כל אונס שיקרה הוא על המשלח אפ"ה בפחת וגרעון הדמים סוברים דעליה דשליח הדר וא"כ בנד"ד בם יתברר שהפא"טור הזה שינה מדעתו ועכב הסחורות ולא מכרן כשמכרו אחרים כמו שצוה לו ראובן משלחו ופרע קאמ"ביוש והאי ששמעון חייב לפרוע ההמסדת הנזק אשר גרם בהעכבתו הסחורות ולא מבעיא אם הפאטור שמעון זה עשה בערמה ובעת בא העכבה זו כמו שכתוב בשאלה הוא דחייב אלא אפי' נחזיקהו בחזקת תם ושלא עבר עליו רוח רמאות אלא לטובת ראובן נתכוין כמו שהיה כותב לו לראובן אפ"ה חייב כיון ששנה מדעת המשלח וכמו שכתב הרב מהר"שך ח"ג סי' ס"ד וז"ל עוד טעם יש להפטר אפי' אם נאמין לדבריו שלטובת ראובן נתכוון כמו שטוען עכ"ז כיון ששנה השליח מדעת המשלח קי"ל שהדבר תלוי ועומד אי יבוא לידי גמר טוב יזכה המשלח ואם יארע הפסד בשווי הדמים מה מקום יש לשיהיה הפסד על הבעלים כיון ששנה הפאטור מדעת המשלח הסחורה קאי ברשותיה ואם הפסיד איזה הפסד עליה דשליח הדר ואין צורך להאריך בזה עכ"ל והכא נמי בנד"ד אפי' ששמעון יטעון שלטובה נתכון מ"מ חייב בהפסד כיון ששנה. ואפי' תימא דכיון שהודיעו למשלח ונתרצה במה שכתב לו כתב אביזו ונתרצה ראובן כמו שכתוב בשאלה א"כ לאו משנה הוא זה מ"מ איכא שינוי אחר והוא מה שמכר הסחורה קודם בוא לוי שלוחו של ראובן אחר שכתב לו ראובן שימסור הסחורות ביד לוי והוא לא עשה כן אלא אחר שראה הכתב לא הטה אוזן ומכר הסחורות שכן כתוב בלשון השואל וכתב ראובן לשמעון שימסור הסחורות ביד לוי וכששמע שמעון וכו' דמשמע דאחר שידע ושמע שמעון שראובן אומר שימסור סחורותיו ללוי מכרן ואין לך משנה מדעת המשלח יותר מזה חייב באופן דבין הכי ובין הכי פאטור זה שנה מדעת המשלח יהיה מזה הצד או מצד זה משנה הוא וחייב. וכל שכן אם המעות שאומר שלקח בקמבייו הם משל הפאטור עצמו כמו שטוען ראובן דאז ודאי חייב לכ"ע וכמו שכתב הרב מהרש"דם בתשו' כתבה הרב מה"רא מונסין ז"ל בתשובותיו הנדפסת בתוך תשובות מהר"שך על ראובן ששלח לפאטור שלו שיקנה בעדו כל כך בגדים ושמעון הפאטור לקח בגדים שלו ושלח לו ונאבדו וז"ל תשובתו הדבר פשוט שהדין עם ראובן שהרי כתבו הפוסקים שכל שליח ששנה מדעת המשלח בדבר דאיכא קפידא כל דהו לא הוי שליח וכבר האריך בזה מהררי"ק ז"ל שרש י' וגם בשרש ז"ך ומטעם זה איני מאריך רק לשון קצר שכתב בשרש כ"ז והרי לך דבשנוי כל דהו פקע תורת שליחות מניה ואין לך שנוי גדול מזה דודאי דברים של טעם הם דברי ראובן שאם היה קונה מאחר היה מדקדק שהרי כתב הרמב"ם והביאו הטור ח"מ סי' קפ"ה הסרסור שליח הוא כמו שכתבתי למעלה עד שמעינן ממה שכתבתי שדין הסרסור ודין השליח אחד הוא וכו' א"כ הוא הדין והוא הטעם בנד"ד כיון דשמעון שליח מראובן וידו כידו לא יצאה הסחורה מיד מוכר לקונה דבשלמא אם שמעון היה קונה מאחר אז ודאי קונה ראובן דיד שליח כיד בעל הבית אבל השתא בעינא דעת מקנה וליכא וזה ברור לע"ד עכ"ל גם הרב מהר"י חדרבי ז"ל בתשו' סי' רס"ח כתב וז"ל אבל מה שבא בשאלה שמעט הקאמנייו יהודה עצמו נתנם מדידיה צריך לדקדק מאן שם ליה הריוח של קאמבייו שיהיה לה' למאה דהא קימא לן שאין השליח יכול לקנות שום דבר לעצמו כההיא דאמרינן בכתובות פ' אלמנה (דף ק"נ) בההיא גברא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי וכו' ואמר רב אסי מאן שם לך וכתב הר"ן בהלכות וגם הרא"בד הביאו הטור ח"מ סי' קפ"ה מהא שמעינן שאין השליח יכול לקנות אפי' באותם דמים שהרשהו המשלח למכרו לפי שכיון שהוא שליח הרי הוא כיד הבעלים ולפיכך אינו יכול להקנות לעצמו שאין המכר אלא הוצאה מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום בעלים עומד אף בנד"ד כיון שהיו המעות ביד יהודה מי הקנה לו אותם המעות וכו' דפשיטא דיהודה אינו יכול לשום לעצמו עכ"ל. נראה מדברי הני תרי אשלי רברבי דכל שהשליח מוכר או קונה לעצמו מנכסי המשלח בלתי ידיעתו נקרא משנה מדעת הבעלים דמאן שם ליה וכל גרעון והפסד אשר יקרה בשנוי ההוא עליה דידיה הדר ואע"ג דהרב מהר"י אדרבי מסיים שם לשונו לאו כל כמיניה לשום לה' למאה אלא כפי מה שיעריכו או ישימו בקיאים דמשמע דמיהב מיהא יהיב כבר פירוש דבריו שם ואמר וכל זה אם לא יהודה חייב מסבת הפשיעות הבאות בשאלה שיתברר שלא פשע ע"כ וא"כ בנד"ד שבכל עניני הפאטור הזה נראה שהוא פושע אם במה שגנב את לבבו לומר שלטובתו נתכוון ולא מכר הסחורות. כשמכרו כל הסוחרים וגם במה שמכרן בעת שצוה ראובן למסרן ביד לוי שהדברים האלו בכללן ופרטן דבר פשע הוא ודאי דלכ"ע חייב הוא בכל ההפסד וכל שכן אם מעות הקאמ"בייו הן מהפאטיר עצמו שיש לחשדו דלהכי לא מכר כשמכרו הסוחרים כדי לתת מעותיו בקאמ"ביו וגם לא דקדק כשמכר הראמבייו המעט הוא אם רב שהוא מבקש תועלתו וכמו שכתב הרב מהר"א מונסין ז"ל בתשו' וז"ל שאם הוא לא היה עושה לעצמו הקאמבייו היה מחפש הראזו"ש וייגע וימצא בלי ספק גם כן אולי אם היה עושה הקאמבייו לאחר היה מדקדק ליקח הקאמבייו על סחורה אחרת חריפא שתמכר מהרה ולפי שהיה שלו לא דקדק אלא תועלתו עכ"ל נראה עשית הקאמבייו לעצמו גורם לכמה חשדות שעשה שלא כהוגן כן הדבר בנד"ד וטענת ראובן שטוען שהקאמבייו שלו אם אמת היה הדבר ודאי דלית דין וליה דיין שלא יחייב לשמעון הפאטור על הפחת וההפסד ואף שלא יתברר שהקאמבייו שלו אלא אפי' שנכון שלקח מאחר עם כל זה חייב מטעם ששנה כדכתיבנא.
נמצאת למד מכל האמור למעלה שבין כך ובין כך שמעון הפאטור חייב בכל פחת ומגרעת שיקרה במכירת הסחורות הנ"ל כל מה שהפסיד ראובן ממה שמכרו הסוחרים הסחורות הנ' בזמן הראשון כיון ששנה כמה שינויים עליה דידה הדר וחייב לשלם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר יהושע