אור ברסלב
שער יהושע סימן לח

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן לח

סימן לז

בע"ה ה' שותפין.

שאלה ראובן ושמעון שותפים בשתי עיירות ראובן בעיר אחת ושמעון בעיר אחרת שהיו שולחים סחורות מעיר זו לעיר זו זה לזה וזה לזה בשם שותפות לימים נפטר ראובן והניח יתומים קטנים והעמידו ב"ד אפטרופא ליתמי ראובן כדת מה לעשות ובא האפטרופוס הנ' אל המקום אשר שם שמעון וטהר עמו חשבון מכל השותפות שהיה לראובן ונפטר עם שמעון וכשטהרו חשבונתיהם נשאר חייב שמעון ליתמי ראובן סך מה מחמת השותפות הנ' ובא האפטרופוס בברית עם שמעון להתפרע ממנו לזמן מוגבל בפרטיות ונכתב בספר כתוב וחתום כהלכתו דבר החוב שנשאר חייב וסדר פרעונו והזמן אשר גבלו לפרעונו לימים הלך לוי קרובו של שמעון אל המקום אשר שם יתמי ראובן וקם עליו האפטרופוס הנ' וטען על לוי להיותו קרוב של שמעון שבידו נכסי שמעון שיפרע ליתומים הנ' והיה זה בתוך זמן המוגבל בש"ח הנ' וטען לוי כי מעולם לא באו לידו מנכסי קרובו שמעון כלל ועמדו למשפט בפני חכם ב"ד מובהק שבעיר וחייבו ב"ד ללוי שבועה ונשבע בפני ב"ד הנז' שמעולם לא באו לידו מנכסי ראובן כלל ואחר שנפטר בב"ד בשבועתו לא נתרצה האפוטרופוס בזה והוליך ללוי בעש"ג והביאו לידי מאסר ושמו אותו במשמר בית הסוהר וכראות לוי כי יד האפוטרופס תקיפא עליו נתפשר עמו ופרע לו בעד שמעון עתה בא לוי להתפרע משמעון nה שפרע בעבורו ושמעון טוען ואומר מי אמר לך לפרוע בעדי כלום הרשתיך על זאת אתה הפסדת את עצמך שאלו היו באים אצלי היית בא עמו בחשבון והייתי מראה לאפוטרופוס שהוא חייב לי ואני איני חייב לו כלום יורנו מורינו חמורה לצדקה את דבר הדין ופריו בעט ברזל וציפורן שמיר ושכרו יהיה כפול ומכופל מן השמים:

תשובה זו אינה צריכה לפנים דהא איפסיקא הלכתא בשלהי כתובות (דף ק"ט) כחנן שאמר דמי שהלך למ"ה ועמד חברו ופרנס את אשתו דאבד מעותיו ופיר"שי דבכל חוב איירי וכן כתב הרמ"בם בפ"כו דה' מלוה וכן הוא דעת הר"יף ורי"בא וטעמהו מדמקשי בגמ' מפורע חוב של חברו ושוקל את שקלו ומשני הא מני חנן היא ותו דאיתמר בירוש' הפורע חובו של חברו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים וכיון דבפלוגתא דחנן ובני כ"ג איפסקא הלכה כחנן בפורע חובו של חברו הלכה כותיה ומי שפרע הניח מעותיו על קרן הצבי. ואע"גב שהטור כתב אבל ר"ת פירש דלא איירי אלא בפורע חוב אשתו אבל בשאר חובות חייב לשלם וכן היא מסקנת א"א הר"אש ז"ל כיון דהלוה מוחזק מצי אמר קים לי כרבוותא דסברי דפטור וכ"ש כי הם הרבים וכמו שכתב הרב מה"רר דוד ן' נעמאס ז"ל בתשו' הובאה בתוך תשובת הרב מה"רא ששון ז"ל סי' ע"ה בענין זה:

ותו דאכתי לא אתבררא לן דהר"אש ס"ל כר"ת כדכתב הרב ב"י ותמה על הטור שכתב כן מדחזינן ליה להר"אש דבפ' אין בין המודר כתב פי' רש"י ובפ' בתרא דכתובה על ההיא דאמרינן ב' דברים שא' חנן הלכה כמותו כתב נמי הר"אש ז"ל. דאף כיוצא בו בשאר חובות הלכה כמותו ע"כ:

ובהדיא נמי בתשו' כלל ע"ב סי' ה' וז"ל דהא דאמרינן הפורע חובו של חברו הפסיד. מעותיו היינו היכא דמדעתו קם ופרע אבל היכא דמתחלה נעשו אחראין וערבאין אין כאן מבריח ארי וצריך חברו לפרוע חלקו ואי ס"ל להר"אש כדעת ר"ת אמאי לא קאמר דההיא לאו בפורע חוב איתמר אלא בפורע מזונות אשתו אבל מדהוקשה לו מהפורע חובו של חברו ולא הזכיר בו דעת ר"ת שמע מנה דלא סבר כותיה וא"כ השתא נשאר ר"ת יחיד בדעה זו ודעתו בטלה אצל כל הפוסקים ומה גם דהירוש' וסתמא דתלמודא משמע דלא כותיה עם שכבר יישבו סתמא דתלמודא דידן בתוס' דפ"ב דייני גזרות עכ"ז הירוש' נראה הפך דעתו וצריך ישוב. ועוד דאפשר דר"ת ומאן דעמיה יודו בנד"ד דפטור דעד כאן לא קאמרי דחייב אלא בפורע חובו של חברו מדעתו בלא שום כפיה וטעמא משום שלא תנעול דלת גומלי חסדים בפני לוין דאלו את פוטרו לא ימצא מי שיגמול חסד לחברו אבל כשנתפס בעד חברו בחזקה אפי' תימא דפטור מאי נעילת דלת איכא והלא ע"כ שלא בטובתו פרע וכמו שכתב הרב בעל מאירת עינים בסי' קכ"ח וז"ל נראה דאפי' החולקים על רש"י דס"ל דבכל חוב זולת מזונות אשתו חייב לשלם ולפרוע לו מודים היכא דנתפס דדוקא שם דמיירי שפרע לו מדעתו וגומל חסד עמו חייבוהו חז"ל לפרוע כדי שלא תנעול דלת בפני ג"ח מש"אכ כשנתפס שלא פרעו מדעתו אלא הוצרך לפרעו בע"כ משום דנתפס עליה עכ"ל הרי דאפי' ר"ת יודה בנד"ד כיון שהביאו במשמר והושם בית הסוהר דפטור מלפרוע ונמצא נדון זה דאליבא דכ"ע פטור:

וכבר ראיתי לרב הרד"נח הנ' ז"ל שכתב באותה תשובה וז"ל ואין לומר שיש חלוק בין פורע חובו של חברו מרצונו לפורע בע"כ דבפורע מרצונו הוא דס"ל לר"ת דחייב לשלם אבל כשנתפש בעד חברו בע"כ הוא פטור דאדרבא איפכא מסתברא שהפורע מרצונו לא יפרע חברו שאפשר שפרע משום מחילה וע"מ שלא יתבענו והפורע בע"כ דליכא למימר משום מחילה פורע יהיה חברו מחויב לשלם לו מה שפרע בעדו ועוד דכשפורע בשלא משכנוהו בעד חברו איכא למימר מפייס הוינא ומחיל ליה אבל כשפורע בע"כ שמשכנוהו ע"כ דלא מצית מימר כך חייב חברו לשלם וא"כ תקשי לטור איך כתב דין זה בלא חלוק דנ"ל דס"ל כשאר הפוסקים שהפורע חובו של חברו פטור מלשלם ע"כ ואחר המחילה מעפרות רגביו איך נאמר כן מסברא בלתי ראיה כדי להעמיד שני קושית על הטור אחת דאיך כתב הא במשכנו בלי חולק ותו דנראה הפך דעת אביו ז"ל אדרבה יותר צודק לומר כפירוש בעל מ"ע דיש הפרש מפורע מרצונו לפורע בעל כרחו דבהכי ניחא מה שכתב זה בלי חולק דבהא מודו ר"ת והר"אש והוא אליבא דכ"ע וגם לפי זה אינו הפך אביו דאביו לא דבר בזה ואי משום מה דיהיב טעמא דפורע בלא משכנוהו איכא למימר מפייס הוינא ומחיל לי אבל כשפורע בע"כ דלא מצי למימר חייב חברו לשלם הא נמי תיובתא לא חזינא דאפשר דלשון מפייס יש לפרשו אי הוא דוחק לי הייתי מפייסו וכדכתב הר"ן בהלכות וז"ל הירוש' אין כשטת גמרתנו ואפ"ה ילפינן מנה דחנן אפי' במלוה שיש עליה משכון דכיון דבירוש' אמרי בפשיטות כן ובתלמוד דידן לא מצינן איפכא הכי עבדינן ואמרינן בירוש' שאפי' כשהמלוה דוחקו עד שמראה שאין דעתו קרובה אצלו למחול את חובו אפ"ה פטור שאמור נשמענה מן הדא ושוקל את שקלו ואם אינו שוקל הרי ממשכנין אותו הדא אמרה אפי' בבעל חוב שהוא דוחק ע"כ א"כ נתבאר דאפי' במשכנו ובדוחק דמראה דלא היה מוחל אפשר מימר ליה מפייס הוינא ומחיל ולפי זה ממילא איתותב טעמא דהרב הנ' שכתב כשפורע ע"כ שמשכונוהו לא מצית מימר כך וא"כ כיון דבפירוש שפי' בעל מאירת עינים נתישבו דברי הטור ולא אתו היפך אביו הכי מפרשינן:

איברא דאעקרא דדינא יש להתישב איך כתב הטור אחר שכתב דברי ר"ת וכן היא מסקנת אבי הר"אש ז"ל והלא בפ' אין בין המודר ובפ' בתרא דכתובות במ"ש שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו כתב בהדיא כפי' רש"י כמו שהקשה הרב ב"י וגם בכלל ע"ב סי' ה' נראה בהדיא דס"ל להר"אש דפורע חובו של חברו אבד מעותיו כרש"י ודלא כר"ת כמו שהזכרנו ראיתי לרב בעל ב"ח שרצה לחלק בזה בין כשהחוב בשטר לשאין החוב בשטר דלא תקשה להר"אש אהר"אש עצמו וגם דהכא נאמר בלשון פסק והכא בלשון פירוש כדאזיל ומפרש התם וזה נעלם מן העין. ולרב מה"רר דוד נח' ראיתי שרצה לתרץ זה בהגיה הלשון ולומר דוכן היא מסקנת א"א הר"אש צריך להסמיכו אחר מה שכתב וכ"כ הרמ"בם ומלבד שקשה להגיה הספרים יקשה עוד דבטור י"ד נמי כתב ומסקנת א"א הוא כר"ת בהדיא וא"כ גם שם צריך להגיה וזה קשה עד מאד וכבר עמד הרב מה"רא ששון על זה:

ועוד אחרת איכא למידק על הטור דאיך אפשר לומר דהר"אש אפי' באותו ענין ס"ל כר"ת והלא מייתי הירוש' דרי"בל אמר אין לך אדם שנתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא ארנון וגולגולת רב אמר כל הנתפס על חברו חייב ליתן לו וקאמר התם הר"אש והלכתא כרי"בל ולא כרב ואי סבירא ליה להר"אש דבשאר חובות חייב ליתן לו כר"ת איך אמר דאין אדם נתפס על חברו וחייב ליתן לו והא איכא פורע חובו של חברו ומיהו לתרץ זה אפשר לומר דהוה מצינן מימר דלעולם דפורע חובו של חברו בלא תפיסה אלא מעצמו ס"ל כר"ת וטעמא שלא תנעל דלת כדכתיבנא בשם מ"ע אבל בנתפס והוא בע"כ דלא שייך טעמא דנעילת דלת סבר הרי"בל דאינו חייב ליתן לו וכענין שחלק הרב בעל מ"ע וזהו שהרב מהרר' דוד נח' ז"ל הקשה על ר"ת היאך יחלוק על הירושלמי דאמר דאין אדם נתפס על חברו אלא בארנון וגלגולות ודוחק לומר דאתי כרב והניחו בצ"ע והיינו טעמא דהניחו בצ"ע מפני דאזיל לשטתו דיותר סברא לומר שהפורע מרצונו לא יפרע לו חברו דאפשר דמשום מחילה פרע מש"אכ בפורע בע"כ דליכא למימר הכי ומשום הא לא מצי לחלוק מה שחנו דבנתפס שאני דליכא נעילת דלת אבל לדידן דנהירא לן טעמא דהרב בע"מע אתי שפיר כמו שהוכחנו אלא דעדין נשאר לנו לפרש איך הטור כתב דזו היא מסקנת אביו:

בין כך ובין כך נמצינו למדין דלרובא דרבוותא רוב בנין ורוב מנין פורע חובו של חברו אבד מעותיו ולדעת האחרונים הר"אש נמי סבר כותיהו ובפרט לדעת מה"רי קארו ז"ל בב"י ובבדק הבית כתב וז"ל ולענין הלכה כיון שהר"יף והרמ"בם מסכימים לדברי רש"י ור"יבא הכי נקיטינן כל שכן שהר"אש כן דעתו לפי האמת ע"כ וכן פסק בחבורו הקצר ואחר שכן בנד"ד שפרע לאפוטרופוס בעד שמעון הניח מעותיו על קרן הצבי וזהו אפי' שהיה מודה החוב דהוה מצי ממר אפי' בנתפס מפייסנא ליה ומחיל לי כדכתבינן ואת הפסדת עצמך לפרוע בעדי וכ"ש בענין כזה שאומר לו אם הייתי בא בחשבון עמו הייתי מראה לו שהוא חייב לי ואת שנתפסת בעלילה נתפסת ומזלך גרם וכן כתב ה"רן בנדרים וקימא לן כחנן הילכך פורע חובו של חברו הניח מעותיו על קרן הצבי ואפי' בב"ח דוחק וכן כתב הרב מהרש"דם בטור ח"מ סי' שפ"ח וז"ל קימא לן הפורע חיב של חברו אין חברו צריך לשלם ורוב הפוסקים רוב בנין ורוב מנין הסכימו בדכל חוב איירי ודלא כר"ת דבשאר חוב חייב לשלם אלא רובם הסכימו דבכל חוב איירי ואפי' על משכון ע"כ וכ"כ בתשו' סי' קכ"ו והביא גם תשו' מריק"ש וז"ל פסק רי"אז אם ראובן חייב למלוה גוי או ישראל והלך אותו מלוה ותפס את שמעון שהיה בן עירו של ראובן ונתפשר עמו שמעון בממון אין ראובן חייב לשמעון כלום וכן פסק רבינו שמחה ורי"בא ונראה שכן דעת הרמ"בם ע"כ הרי דאפי' בנתפס פסקו דהניח מעותיו על קרן הצבי ואבד מעותיו וזה פשוט אצל כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ואפי' דנניח דר"ת ור"ח והר"אש סברי בהיפך מצי המוחזק לומר קים לי כמאן דפליגי עליהו ובפרט שהם רובא דמנכר וכ"ש דכבר הוכחנו דבנתפס אפי' ר"ת יודה כדכתב הרב בע"מע וזה ברור וליכא לספוקי דכיון דטעמא דירוש' הוא דמצי ממר מפייסנא ליה ומחיל לי א"כ הכא בנד"ד דהוא נדון של יתומים בטל טעם זה דיתומים קטנים לאו בני מחילה נינהו ואפוטרופוס אינו יכול למחול וכענין שנסתפק בו הרב מהרד"נח ז"ל בענין הקדש עניים דמאן מחיל ומאן מפייס דבשלמא התם ליכא מאן דמחיל ואיכא לספוקי בהא דהוא הקדש העניים ברם הכא נהי דהשתא לא מצי מחיל אבל מצי מימר מפייסני ליה לאפוטרופוס ודחי כוליה לשעתיה ולכי גדלי יתמי מפייסנא להו ומחלו לי ואיכא צד לומר דיצוייר מחילה לזמן אמנם הדחיה שדחה הוא ז"ל לדידיה שאין לספק ולפקפק זה שהרי הירושלמי כתב שאפי' בב"ח שהוא דוחק ופורע חברו בעדו שהוא פטור ע"כ בעיני יפלא ואיכא דחיה דבשלמא התם בב"ח דוחק ופרע בעד חברו הוא פטור משום דיש בו צד אפשרות למחול אלא שמראה שאין דעתי קרובה למחול ואפ"ה מצי מימר מפייסנא ליה ומחיל אבל בהקדש עניים מאן מחיל ומאן מפייס הא ליכא צד אפשרות למחול ע"כ מאי דחיה היא זו דמה ענין לזה אצל זה ובנד"ד אין אנו צריכין לכל זה דיש צד אפשרות למחול כדכתבינא:

הכלל העולה שאפי' יצוייר שהחוב שחייב שמעון ליתומים הוא אמתי ונכון וקיים ופרע לוי בעדו לאפוטרופוס אפי' ע"י כפיה היה פטור שמעון לפרוע ללוי מטעמי דכתיבנא כ"ש וק"ו דאין שמעון מודה בחוב ואומר שיש לו טענות להפטר דבהא לית דין ולית דיין שאמר שפרע לו ואיהו דאפסיד אנפשיה לפרוע ומזלו גרם. והנלע"ד כתבתי אני הצעיר יהושע רפאל בכמה"ר ישראל בנבנשתי זלה"ד.

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה