אור ברסלב
שער יהושע סימן לה

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן לה

סימן לד

שותפות.

שאלה ראובן שמעון ולוי אחים ושותפים והלך ראובן לעיר ויניציא להתעסק עם יאודה תושב ויניציאה והקיף יאודה לראובן סחורות רבות הכל בשטר וזה תמצית השטר איך הודה ראובן כי הוא ואחיו כלם נתחייבו ליאודה סך מה ואחיו הנז' כתבו ליאודה קודם שיקיף הסחורות לראובן כי כל שיתן ויקיף לראובן שהם מרוצים ומחוייבים לשלם גם שנו ושלשו בכתבים אחר שהקיף יאודה ומסר סחורות לראובן כתבו ושלחו אגרת ליאודה כי כל מה שנתן לראובן שותפם הם חייבים לשלם הכל בחתימת ידם ובררו דבריהם בפי' פרטי הסחורות שמסר יאודה לראובן שהם מזומנים לפרוע הכל בשלימות עתה תובע יאודה לשמעון ולוי כל מה שנתחייב ראובן בשטר ששמעון ולוי ישלמו כיון שנתרצו הם ועל פיהם הקיף לראובן יורנו רבינו אם חייבים שמעון ולוי לשלם ליאודה אי משים דבורא קמא שאמרו שכל מה שיתן לראובן חייבים הם לשלם או נאמר כיון שלא נתנו קצבה לדבר עד כמה מתחייבים לשלם לא חל עלייהו שום ערבות גם טוען שמעון ולוי כיון שכל מה אשר הבטיחו לראובן היה בלתי קנין הוו להו דברים בעלמא. עוד הם טוענים שמעון ולוי שכל מה שלקחו מהסחורות שהביא ראובן מידו של ראובן לקחו ולו פרעי ואין להם עסק עם יאודה כי כנגד מה שקבלו מראובן לו שלמי הכל עתה יורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים. תשובה על השאלה הראשונה אשר רצו שמעון ולוי לפטור עצמן כאמור כי כיון שנתחייבו לדבר שאינו קצוב פטורים הם מלשלם וכדכתב הרמ"בם פ' י"א מהלכות מכירה וז"ל חייב עצמו בדבר שאינו קצוב לזון או לכסות חמשה שנים אע"פי שקנו מידו לא נשתעבד כו' וכתב מוה"רי אדרבי זלה"ה סי' ע"ג דלהרמ"בם דכתב דבדבר שאינו קצוב לא נשתעבד האומר אם תרצה להיות שלוחי להוציא את קרובי מבית האסורים ועלי לשלם כל מה שתצטרך להוציא כדי לפדות את קרובי דאינו חייב לשלם לו כיון שנתחייב בדבר שאינו קצוב אלא שסיים הרב ז"ל וכתב שאין לסמוך על דברי הרמ"בם ולומר קים לי כיון שכל הפוסקים חולקים עליו הלכך חייב לשלם לו כל מה שהוציא בשביל להוציאו מבית האסורים ואע"פי שאין כאן קצבה עכל"ה ולדידי אי נדון ומוה"רי אדרבי זלה"ה היה כעין מה שכתב הרמ"בם ז"ל אין לדחות סברת הרמ"בם גם כי אשלי רברבי חולקים עליו כיון דהוא ורבותיו סוברים בדבר שאין לו קצבה לא משתעבד יכול לפטור עצמו ולומר קים לי כהרמ"בם ורבותיו.

אמנם מתרי טעמי נראה דלא דמו אהדדי כמו שאבאר בע"הי חדא דמאי דפטר הרמ"בם למי שחייב עצמו בדבר שאין לו קצבה מפני דהוי כמו מתנה ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה ע"כל הרמ"בם ז"ל אבל במי שמשוה לחברו שליח כמו נדון דמוה"רי אדרבי זלה"ה שאמר לו אם תרצה להיות שליחי לפדות את קרובי מבית האסורים כל מה שתוציא עלי לשלם ובאמירה בלבד נעשה שלוחו וכדכתב הרמ"בם פ' א' מה' שלוחין אם כן מה שהוא הוציא הוא דעביד שליחותיה וכאלו הוא הוא הוציאו דמה לי הוא מה לי שלוחו ודברים פשוטים הם לע"ד:

עוד אני אומר דהיכא דעל פי דברו דאמר לו שהוא ישלם לו כל מה שיוציא ואינו יכול ליפרע כי אם מזה שהבטיח לו לשלם ואם לא ישלם לו מפסיד כל מה שהוציא ועל דבוריה דידיה סמיך והוציא נ"ד בכי האי גונא אלים שעבודיה טפי והוא ליה כאלו שעבד גופו לשלם לו כל מה שיוציא וראיה לדבר כתב הרמ"בם ז"ל פ' כ"ה מהלכות מלוה ולוה מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שאמר כל מה שתתן לו תן ואני ערב או מכור לו ואני ערב או הלוהו ואני ערב יש מהגאונים שאומרי' שנשתעבד הערב (ויראה לי] שאין זה הערב חייב כלום כיון שאינו יודע הדבר ששעבד עצמו בו לא סמכה דעתיה ולא שעבד עצמו ודברים של טעם הם למבין ע"כל הרמ"בם זלה"ה ולכאורה יש לדקדק בדברי הרמ"בם זלה"ה דבפ' י"א מהלכות מכירה פסק בסכינא חריפא דהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא נשתעבד וכן הסכימו רבותיו ואלו בפ' כ"ה מהלכות מלוה ולוה במי שערב לחברו בדבר שאינו קצוב כתב ויראה לי שאינו חייב דמשמע מריהטא דלישניה דהוה מקום לחלק קצת מההיא דפ' י"א מהלכות מכירה אלא שמגודל חכמתו פסק דאפי' גבי ערב דין הוא למפטריה וכבר מהרי"בל זלה"ה ח"א כתב דהוה קצת מקום לחלק ולומר דגבי ערב הוא אמינא דאלימא טעמא דאגב דמהמניה ליה גמר ומשעבד נפשיה ואפי' דהוי בדבר שאינו קצוב:

מעתה נראה לומר דאפילו דאמ' דמי שנתערב בדבר שאינו קצוב לא משעבד איכא למימר דשאני ערבות דאסמכתא הוי דבלשון דאי קאמר דאם לא יפרענו הלוה יפרע הערב אלא דמכל מקום אמ' כיון דעל אמונתו הלוהו גמר ושעבד נפשיה אבל כשנתערב בדבר שאינו קצוב כאסמכתא הוי כי האי לא אמ' דשעבד נפשיה אבל האומר לחברו תן לו ואני פורע וכל הבטחון של המלוה אינו אלא עליו ומה גם בשותפין דהוו שלוחים זה לזה דכל חד מנייהו שליחות דחבריה קא עביד איכא למימר בכי האי גונא דמעסקי יחד ומתרבה סחורותיו ומרוחי טובא גמר ומקנו אהדדי ואפי' להרי"בל זלה"ה דסבר דמי שנעשה ערב קבלן על חובות הכתובים בשטר אלא שאינו יודע כמה עלה סכום החובות דלהרמ"בם דסבר דערב המשתעבד בדבר שאין לו קצבה שאינו חייב ה"ה היכא שנתערב בחובות קצובים אלא שאינן ידועי' לו ולע"ד היה נראה לחלק קצת אלא שכבר הורה רב ומובהק מכל מקום בנדון דידן שלא הקיף יאודה לראובן אלא בשביל דהוה שלוחם של שמעון ולוי דשותפים הם שלוחים זה לזה וכל המנותיה דיאודה עליה דשמעון ולוי כנראה באגרות ששלחו שמעון ולוי ליאודה ועל פי דבורם סמך ועל ידי כן נתרבה העסק ורויחי טובא איכא למימר בכי האי גונא גמרי ומקנו וראיה לדבר כתב הרש"דם סי' צ"ט על מי שהבטיחו לו הק"ק חצי מכל מה שירויח לסוחרים במכסיות סחורתם ועוליהם וצדד הרב ז"ל לומר דאפי' להרמ"בם דסבר דדבר שאין לו קצבה לא משתעבד מכל מקום בנדון דידיה שכדי לקבל הנאה כזאת גמרו ומקנו ובשכר שליחותיו יהבי ליה וגם כי אינם נותנים משלהם אלא מה שהם רגילים ליתן עד עתה וכי האי גונא אפי' הרמ"בם יודה ומייתי הרש"דם ראיה לדבריו מהא דכתב מהר"יק מתשובה שמצא על ג' אחים שהתנו יחד בקנין על נכסי אחותם שנתן לה בעלה שכל מי שיקבל מתנה מאחותם שיחלקו בשוה לימים נתנה מתנה לאחד והשיב שהתנאי שהתנו קיים ואפי' דהוי דבר שאין לו קצבה עכל"ה זלה"ה ולע"ד יש לבעל דין לחלוק ולומר דהתם מה שנתן לה בעלה הוא דבר קצוב ועל סך שנתן לה בעלה הוא שקבלו והתנו יחד בעד סך הקצוב שנתן לה בעלה כל שיקבל מתנה יחלקו בשוה וכי האי גונא דבר שיש לו קצבה איקרי א"נ התם דשניהם התנו אלים שעבודיה טפי אגב דצייתי אהדדי איך שיהיה נקטינן מדברי הרש"דם ז"ל היכא שמקבל הנאה וכן נמי היכא דיהבי ליה בשכר שליחותיה כי האי גונא גמרי ומקנו אהדדי וה"ה בנדון דידן דעל ידי כן מתרבה העסק ומרוחי טובא אגב דצייתי אהדדי גמרי ומקנו ויש לנו לומר כן כיון דחזינן אשלי רברבי קמאי ובתראי דלא סברי להו כסברת הרמ"בם כל מאי דמצינן למעט המחלוקת ולקרב הסברות עבדינן:

ועל מה שלא נטלו קנין השותפים כשנתחייב לשלם ואמרו שמעון ולוי כי הם לווים ופרענים בדבורא בעלמא סגי כמו שאבאר בע"הי אי משום דבורא קמא דאמרו כל מה שתתן ביד אחינו אנו פרענים ועל פיהם האמין והקיף כי האי גונא אינו צריך קנין כמבואר לעיל ואי משום דבורא בתרא דאחר שהקיף יאודה לראובן חזרו וכתבו שמעון ולוי בעליהם לשלם כל סך הניתן בהקפה ובררו ואמרו כל כך בגדים כו' עליהם לשלם מסתייע לע"ד כי האי גונא שהם חייבים לשלם ומנא אמינא לה כתב הרמ"בם הביאו הרי"בה סי' ע"ז שותפין שלוה אחד מהם השני משתעבד אפי' לא היה עמו בקנין ואפי' הר"אש דחולק וסובר שאין שמעון משתעבד במאמר ראובן מכל מקום היכא דגלה דעתו השותף דניחא ליה במאי דעבד שותפיה אפי' הר"אש יודה דנשתעבד דהא אפי' בסתם כתב הרי"בה ז"ל אם ניכר וידוע שלצורך שותפות לקחן נשתעבד דדוקא כשלוה סתם דאיכא למימר שלצורך עצמו לקחו הוא דסבר הר"אש דלא נשתעבד במאמר חבירו מעתה איכא למימר דאפי' שיש חולקים על סברת הרי"בה מ"מ היכא שגלה דעתו בהדיא דניחא ליה במאי דעביד שותפיה פשיטא לי לע"ד דנשתעבד דהא בממון עצמו הביא דבריו הרי"בה סי' קע"ו וז"ל עוד אירע כשהיו שותפין היה לו אח לשמעון אמר לו שמעון השתדל עמנו ותקח מהריוח בכדי מעותיך עד וכל אחד היה לו כח לעשות כל מה שיהיה אל השותפות תועלת והשיב הר"אש הדין עמו ויטול חלקו בריוח המעות וצדדו האחרונים אי אמרינן דהרמ"בם פליג אהר"אש דכתב המשתתף עם חברו עד לא ישתתף עם אחרים ומדברי הר"אש משמע בהדיא דיכול להשתתף עם אחרים אם הוא תועלת השותפות ומה"רר שמואל יפה זלה"ה כתב באו דבריו בתשובות הרא"נח סי' ס"ה דדברי השואל הם ולאו כולי עלמא דיני גמירי ולדעתי יש לומר דהיכא דהשתוף הוי לתועלת השותפות ונכר כדכתב מוה"רי בי רב זלה"ה כי האי גונא מצי לאשתתופי בלי רשות חברו אבל היכא דעביד ונכר שאין בו תועלת נמשך לשותפות אלא דבעי לאשתתופי בהדי אחריני כי האי גונא לא מצי ואפי' נימא דלתועלת השותפות אפי' אם ניכר לא מצי לאשתעבודיה ליה בלי רשות חבירו מכל מקום איכא למימר דדוקא גופו אינו יכול לשעבד ואפי' שהוא לתועלת השותף אם לא במאמרו אבל גבי ממון שהוא משותף בין שניהם אם ירצה להשתתף עם אחר באותו ממון ונכר לתועלת השותף מצי עביד:

וראיתי להרב המב"יט זלה"ה סי' קפ"ג שכתב דהר"אש סבר שאין שותף משתעבד במאמר חברו איך כתב בכלל פ"ח. על יעקב ובנו שהיו שותפים בחנות ויעקב לקח הממון להתעסק בסחורה עד שנר' שנכנס בשותפות עד אם לא שנחלוק כי מה שרגיל להסתחר בשותפות ומה שכתב שאין חברו משתעבד במאמר חברו בדבר שאינם מסתחרים עכל"ה ולדעתי במאי דאמ' ניחא דדוקא בגופו היא דקאמר דלא מצי לשעבודיה ליה אבל ממון שנשתתפו שניהם גם יחד אם יראה בעיניהם להשתתף אחר עמו בלי רשות חברו מצי למעבד:

כללן של דברים כיון דחזינן להרמ"בן והרמ"בם דסבירא להו דמשתעבד במאמר חברו ולהר"אש דפליג כתב דהיכא דניכר לעין דלתועלת השותפות עביד מצי לאשתעבודי ולדעתי בממון השתוף עצמו לבד מצי לאשתתופי ליה בלי רשות שותף וכיון שכן כיון דחזינן דלפעמים מצי השותף לשעבודי לחבריה בלי רשות חברו היכא דגלה דעתו חברו דניחא ליה במאי דעבד חברו נראה לי דחל עליה השעבוד:

ועל מה שטוען שמעון ולוי כי מיד ראובן לקחו הסחורות ולו פרעו דמי הסחורות כי מידו קבלו ולו שלמו לא ידענא מה שח דהלכתא רווחת דשנים שלוו אחראין וערבאין זה לזה וכל שכן היכא דכתבו שהם לווים ופרענום ואפי' אם כנים דבריהם שפרעו לראובן מאי איכפת ליה ליאודה חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי מקום פטור לשמעון ולוי השותפים הנז' זה כתבתי דרך שקלא וטריא לא כחותך הדין אם לא בהסכמות דייני מתא וריש מתיבתא כמה"ר יהושע נר"ו:

המזומן לשמוע תורה מפיו לב נשבר ונדכה שמואל הלוי

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה