שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן לד
ה' שותפים. לאח' השלם הנאמן כמה"ר אברהם אלגאזי ז"ל. הש"ע.
שאלה בעיר אחת יש קהל אחד והם כמו חמשים יחידים אשר היו כצאן אשר אין להם רועה עד שקמו שנים שלשה יחידים מגדולי הארץ ומאציליה וכתבו וחתמו קונפרומיסייו אחד בגזרת נח"ש מחייבים לכל היחידים שיחתמו באותו קונפרומיסו שכל מה שיסדרו שלשת האנשים ההם הסכמות ותקנות וסייגים שיהיה מקובל הכל על אנשי הק"ק לעשותם ואם ימאנו הרי הם יהיו מובדלים מעדת ישראל וחתמו בקונפרומוסו קצת מיחידי הק"ק מקצתם מפני הקורבה להם עם שלשת האנשים הנ' וקצתם מפני האימה עד שעלו החתומים לרב הק"ק וכ' ונשארו כמו עשרים יחידים שאינם רוצים לחתום בקונפרומסו ההוא רק שיבררו להם ההסכמות והסייגים ואם יהיו ישרים נכונים יקבלום עליהם יען כוונתם לקרב אליהם בעירם חכם מרביץ תורה מכל מקום אשר ימצאו להורותם את הדרך ישר ילכו בה. ועוד טוענין המעוט כי רואים חמס וריב בעיר בפרעון המסים שפורעים בשוה יחד עשיר ואביון ושואלים ודורשים שיעשה עריכה כדרך כל הארץ לפרוע כל אחד לפי ממונו. ועוד טוענין הבלתי חתומים על הרועים הקמים לרעות בעם כי הם קרובים זה לזה ואין ראוי שהם ירעו בעם רק יעמדו אתם שלשה אנשים אחרים והמה יביטו כל עניני הקהל ועל פיהם יהיה כל סדר וסייג. ילמדנו רבינו אם הרוב יכופו למעוט שילכו אחריהם משום אחרי רבים להטות אע"פי שטענות המעוט כלם נכוחים למבין וישרים בדרכי ד' או נאמר שאין הרוב יכול לכוף למעוט אחר שטענות המועט צדקו יחדו ולא יהיה במעו' מכשול ח"ו יורנו מורנו ושכרו כפול מן השנים:
תשובה זה שנתים ימים עברו חלפו בא מעשה כזה לידינו ושם נאמר מה השיגה דעתי הקצרה בהורמנותיה דמלכי מניהו אפרכי הרבנים הגדולים אלופנו מסובלים בתורה ובמצות אף כי הדין הוא פשוט ולית דין צריך חפוש מחפוש עם כל זה לקיים ולגמור לשמור ולעשות דברי פי חכם השלם המאיר לארץ ולדרים ישר ונאמן עטרות לי וכו' אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב הנלע"ד והעולה מן הפוסקים חדשים גם ישנים לענין דינא הלא כה דברי:
תניא בפ' השותפין (דף ח:) ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ולהסיע על קצותם וכתב המרדכי ז"ל בשם ר"ת שנעשין מדעת טובי או מחמתן וטובי העיר הוו כחבר עיר והר' מרדכי מצא בשם ר"ת האי רשאין אלהסיע קאי פי' שכבר התנו ביניהם אבל אם לא התנו אין כח בדיני העיר להכריח לבני עירם למה שירצו. והני תרי לישנא אליבא דר"ת נראין כסותרין זה את זה הגם שלכאורה היה נראה לתפוש לשון ראשון שכן מוכיח הלשון שפיר דקאי אלהתנות ודוחק הוא לומר דקאי אלהסיע מ"מ מצינו מגדולי המורים האחרונים קצתם תופשים לשון אחרון עיקר וגם כי יש טעם לדבר לאחז בסנסיניו משום ההיא עובדא דמייתי בגמרא הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה אזל חד מניהו עביד ביומא דחבריה אתו לפני רבא בתר דקרעו למשכיה חיובינהו להו רבא לשלומי איתיביה רב יימר ולהסיע על קיצותם לא אהדר ליה וכו' ע"כ ואי ס"ד כלישנא קמא דקאי אלהתנות והוי טעמא משום הפקר ב"ד הפקר כמו שפי' מה"רם ללשון ראשון מאי אקשי ליה רב יימר לרבא שהני התם דהפקר ב"ד הפקר אבל הכא לא שייך הך טעמא דליכא ב"ד כלל אלא הנהו טבחי בלבד אלא נראה דהאי רשאין לאו היינו טעמא משום הפקר והוי טובי העיר כחבר עיר אלא משום דאתנו בהדי הדדי כל בני העיר ולכך מקשי לרבא על הנהו טבחי שפיר ושוין הם. אמור מעתה שאם תפשנו כלשון אחרון יצא לנו משפט דאם לא התנו ביניהם כלם כאחד אין כח בהם להכריחם אפי' לאחד שבהם לכל אשר יגזרו אמר:
ונראין לי הדברים כן להביא סעד ממה שכתב הרמ"בם ז"ל בפרק ארבעה עשר מהלכות מכירה רשאין בני העיר וכו' ולהתנות ביניהם וכו' והוסיף מלת ביניהם דלא אתא בצורתא דשמעתתא ללמדנו דהאי דוקא הוא בשהתנו ביניהם אשר היו כולם שם במעמד כל אנשי העיר אבל אם לא נתקבצו והיה הדבר במעמד כלם אינם רשאין ולפי זה מה שכתב ה' המגיד ז"ל בשם הרב אלברצלוני ז"ל בבבא בתריתא דרשאין בני אומניות דבתנאי כל האומנין קאמר אולי יוכל לומר דלאו דוקא פי' הכי לבבא בתריתא אבל בבבא קמיתא נמי הוי הכי מטעמא דאמרן וטעמים אחרים בס"ד:
ברם הרב מוה"רם אלשיך ז"ל בתשובה נ"ט רצה להכריח מדברי הרמ"בם ז"ל ומדברי הרי"אף ז"ל כלשון ראשון וז"ל וכן הרמ"בם ז"ל כתב וכו' הרי בפי' שלכתחלה יכולין להתנות שהוא כלשון ראשון וליכא למימר דמאי דסבר לכתחלה היינו כל אנשי העיר ולא היה שום אדם מוחה בדבר דגם כן פשיטא מי מוחה בידם ודברי הרב תמוהים הם הפלא ופלא דאם הרמ"בם ז"ל סובר דבעינן מעמד כלם ודאי ד"סל לשון אחרון של ר"ת דרשאין אלהסיע קאי דכולה חדא גזרה היא אם כן מאי קשיא ליה השתא פשיטא לעולם אימא לך דצריך מעמד כלם וכ"ת מה בא ללמדינו האי רשאין אלהסיע קאי ורבותא קמ"ל דאף שחזר בו קנסינן ליה אע"גב דאין דכין דיני קנסות עכשיו. ועוד אם תמצי לומר דהרמ"בם ז"ל מפרש דהאי רשאין קאי אלהתנות מאי קא קשיא ליה אם היה במעמד כלם פשיטא הא ליתא דרבותא אתא לאשמועינן שפיר דאע"פי דבדיבור בעלמא קא מתנו וגרע טפי מאסמכתא דכל דאי לאו כלום הוא אפי' הכי הכא תנאם תנאי ומהני דבההיא הנאה דקא ציתי להדדי במידי דאיכא רווחא להאי כמו להאי. איידי דקני גמר ומקני כמו שהביא מה"רם ז"ל ההיא דפ' הפועלים (דף צד.) מתנה שומר חנם להיות שומר שכר או שואל ואפי' בדברים דבההיא הנאה דנפק עליה קלא דאינש מהימן הוא גמר ומקני ומשעבד נפשיה וזה הטעם בהכרח לא יוכל הרב זלה"ה להכחישו דאי לאו הכי מאי עביד בבבא דבסמוך דרשאין בני אומניות לפסוק ביניהם שלא לעשות ביום שיעשה חברו והתם בתנאי כל האומנין קאמרו כדברי הרב אלברצלוני ז"ל וממקור שחוצב דין זה הוא מההיא עובדא דטבח והתם בתנאי כולם הוא דהכי קאמר דאתנו אהדדי כמו מהר"א מזרחי ז"ל ואם כן מאי רשאין דקאמר אם כלם הודו ואנש לא ימחה מי יעכב אלא על כרחין יש לנו לומר דאתא לאשמועינן דבדבור בעלמא סגי הכא נמי בבבת בני העיר זה בא ללמדנו:
ותו איכא למידק בדברי הרב ז"ל איך יעלה על הדעת לו' דס"ל להרמ"בם ז"ל דלא בעינן מעמד כלם והרי הרמ"בם עצמו ז"ל כתב בסמוך במה דברים אמורים בשיש חכם חשוב בעיר וכו' אבל אם לא היה חכם חשוב וכו' דאין לענוש ולהפסיד על מי שלא קבל התנאי אלא אם כן התנה עמהם הרי גם כן סופו הוכיח על תחלתו דבעינן תנאי כלם ואם לא אין יכולין לענוש ולהפסיד.
וליכא למימר דהתם דקא' במ"דא לא קאי אלא למאי דסליק מניה שהוא בבת בעלי אומניות אבל לבני העיר לא ויהיה גם כן מה שא' ואין יכולין לענוש ולהפסיד לבעלי אומניות דוקא אבל לבני העיר מה שעשו עשוי ויכולין לענוש בלא במעמד כלם דהא מלישנא דגמ' משמע נמי דקאי לבני העיר דכי אותביה רב יימר לרבא דחייבינהו להנהו טבחי מבריתא דולהסיע על קיצותם שני רב פפא ה"מ היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניהו דמתנו הא קמן דאף בבני העיר ליכא טעמא דאדם חשוב וכך נראה לי מדברי הטור ז"ל שכתב לשון הרמ"בם סי' רל"ה וכתב במ"דא שאין חכם בעיר אבל אם יש חכם בעיר אפי' כל בני העיר אינן רשאין הרי לנו בהדיא בין מצורתא דשמעתתא בין מדברי הטור דהצרכת חכם חשוב הוא בין בבני אומניות בין בבני העיר ואם כן פשוט הוא דמ"ש הרמ"בם ואין יכולין לענוש וכו' קאי נמי אף אבני העיר דאם נאותו יחד מהני תנאם ואם לאו תנאם בטל ואיך כתב הרב ז"ל דהרמ"בם לא אצריך מעמד כלם וכמו שהוכיחו מדבריו הרב מה"רא מזרחי והרב מה"רי קולון ורבים מהפוסקים האחרונים. וזו היא סברת מה"רם ז"ל והרב הזקן ממנץ ז"ל והרי"בר קלונימוס וה"רם בר מרדכי ורבנים אחרים הובאו כל דבריהם במרדכי ז"ל. העולה לנו מכל זה לפי סברת הפוסקים הנ' דבנדון שלפנינו אע"פי דאיכא רובא דמנכר לא מהני גזירתם על המעוט כיון שהם מסרבין בדבר כ"ש דלית בהו מגדר מלתא ולא תקנת הקהל.
ומיהו עדין לא נתקררה דעתי להורות הלכה על זה אחרי ראותי רש"י ז"ל בתשובה מביאה המרדכי בפ"ק דשבועות והרמ"בן ז"ל באיגרת החרם ורא"ביה ז"ל אשר הובא במרדכי דהשותפין חולקים בדבר וסוברים דכשהרוב הסכימו חל עליהם בעל כרחם כמו שהובא בארוכה זה בדברי הרב מהר"רא ז"ל ולדעתי ג"כ מכללא איתמר וסבר וקביל הטור ז"ל כן שכתב רשאין בני העיר וכו' ואחר כן כתב רשאין כל בני אומניות הרי דמאי דצריך כלם הוא בבני אומניות דוקא אבל לא בבני העיר וכיון שכן היכי נפסוק הלכה מהאי טעמא הפך סברת רש"י והרמ"בן וראב"יה והטור ז"ל שמא נכוה בגחלתם.
לכך נראה לפרש הני תרי לישני אליבא דר"ת ואחר כך אבוא לענין הדין כאן באופן שיסכימו גם רש"י וסיעתו ז"ל ואומר דהני תרי לישני לא פליגי אהדדי כי מה שכתב בלשון אחרון דטובי העיר הוא כחבר עיר היינו כשהובררו אותם טובי העיר להשגיח על עניני הקהל והתם לאו טובי העיר בעינן אלא אפי' יחיד שהוברר גזרתו אמת ויציב כיון שהמחוהו רבים וכההיא שכתב ראב"יה ז"ל הביאו המרדכי שם על אודות טענת האפוטרופוס וכו' על זאת אשיב ואומר אם הובררו טובי העיר להנהיג קהלם אפי' יחיד שבררו מה שעשה עשוי כתקנת הקהל כדגרסי' בירושלמי שלשה מבית הכנסת כבני ב"ה ז' טובי העיר ככל העיר במה אנן קימין אי בהובררו אפי' יחיד ואי בדלא הובררו אפי' כמה אלמא אנו למדין משם אפי' יחיד שבררו מה שעשה עשוי ע"כ נראה מדברי הירושלמי וראב"יה דבנברר יחיד מנהיג מהני ובלא הוברר אפי' רבים והשתא לישנא קמא מיירי בהובררו ולכך טובי העיר הוו כחבר עיר ולישנא בתרא מיירי בשלא הובררו ולכך בעינן מעמד כלם:
ואומדנא דמוכח הוא לפרש זה בשתי לשונות הללו דבלשון ראשון נקט טובי העיר ובלשון אחרון נקט בני העיר ואי פליגי אמאי שני בדבוריה ולא נקט בכולהו חד לישנא אלא האי כדיניה והאי כדיניה דלשון ראשון קא' טובי העיר כל שהובררו לטובים וגדולים שהעיר מנתה אותם ובלשון אחרון נקט בני העיר דר"ל לא הובררו ולפי זה רש"י ז"ל וסיעתו דאמרי דחל החרם על המעוט לא מיירי אלא כשהובררו שכן כתב הוא כך שמעתי הנשבע לעבור דרך צבור וכו' דדרך צבור ר"ל אנשים שמינום הצבור עליהם וראב"יה גם כן כבר הובאו דבריו דפליג בין הובררו ללא הובררו אבל אם לא הובררו בהא ליכא מאן דפליג בין רש"י וסיעתו וכ"ש החולקים עליהם:
נמצינו למדין דבשלא הובררו לית דין ולית דיין אשר יגזור אומר דמהני גזרתם ואחר שכן בנדון זה כפי מה שהוצע בלשון השואל האנשים האלה אף כי הם מגדולי הארץ ומאציליה לית להו ברירה ולפיכך אין בגזרתם שום ממש על המסרבין ואם עברו על הגזרה הרימו מכשול אין כאן נדוי אין כאן חרם כלל כ"ש שהם טוענין טענות נכונות בריאות וטובות הלא כה דבריהם הודיעו לנו הסיגים והתקנות ואם יהיו נכונים נחתום ונודה בדבר והלא דין הוא ומה אם אפי' כשהובררו לא מהני גזרתם אלא דבר שהוא תקנת הקהל כדברי הרמ"בם ז"ל חכם חשוב לתקן ולהצליח דרכי יושביה וכן ראבי"ה זלה"ה כתב מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ומה"ריק ז"ל אבל אם היתה תקנה בלתי מתוקנת אפי' שהם ברורים אינן רשאין לכפות למורדי דבריהם ואם ברורים שהובררו כתבו כן כ"ש בנדון זה דאינן מגלין המסכימים ההסכמה והתקנה ואולי עלה על דעתם מלתא דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי איך יעלו חתימתם על ספר. זאת ועוד כי לבם לשמים וכונתם רצויה למנות להם חכם מרביץ תורה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם להורות להם דרך ישר ואפי' שהיה להם נדר ושבועה לדבר הזה אין הנדר חל ונשבע לבטל את המצוה כ"ש וק"ו עתה שאינם נשבעים יכניסו עצמם בתגר זה והם חושדין אולי שכוונת שלשת האנשים הוא הפך כוונתם למנוע להם חכם:
סופא דמלתא דברי המעוט גברו חיל בתבונה ובדעת צדקו יחדו כאשר יראה איש איש עיניו בראשו מפי סופרים ומפי ספרים חדשים גם ישנים רבנן בתראי וקמאי דקמאי אשר לספרם אין די עולה על דל שפתי ימים ולילות כי לא להזכיר פרטיות סברתם אחת לאחת במקום שאין אני רשאי להאריך משום פשיטות הענין ולהג הרבה יגיעת בשר ולולא גזרת מלך דור והדרו והרמנותא דמלכא נטיתי ידי ואין משיב. הנל"עד כתבתי וחתמתי שמי יהושע רפאל בכמ"הר ישראל בנבנשתי זלה"ה.
הדין דין אמת ויציב כאשר כתב החכם הוותיק הפוסק וכו' ידיד נפשי וכו' ולהיות השואל לא יתנני השב כאשר עם לבבי ולהשתשע בשיח ניב שפתי זה דודי לא אכתוב זולת דברי אחרון הגאונים בזמן ראשם בדרוש הזה הוא הר"אם וז"ל והנה כל הגאונים הראשונים כמו הרמ"בם וכו' עד אינם יכולין להכריח בשום הכרח שבעולם אף היו כל גדולי העיר ביחד והסכמה אחת ואפי' אם אותם הגדולים היו מנהיגי העיר שכל עניני העיר נעשת על ידם עכ"ל כ"ש בנדון דידן דלא היו מנהיגי העיר אלא שקמו מאליהן דאין כח בידם לכוף את האחרים וכ"ש אם כוונתם אינם לש"ש כי לית דין צריך שאלה ותשובת חכם ובמקום שאין להאריך הרי אמורים קצרם של דברים. נאם הקטן שמואל ן' ויליסיד.