שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן לג
ה' שותפין.
כאור נוגה הולך ואור האירו אל עבר פני אותיות מחכימות ראמות וגביש אין ערוך אליהם ורב פנינים אל דמי להם תורה חתומה והדת נתנה מאביר הרועים החכם השלם סיני ועוקר הרים נאמן שמואל בשבילי דתלמודא כשבילי דמתא ואני לא נקראתי להוסיף על דבריו ולא להחזיקם כי חזקים המה מעצמם בטוב טעמם ונמוקם עמם אפס כי לרוב הפצר השואל אלצני עד בוש וגם אמר באזני שהחכם השלם הפוסק נר"ו כך גזרה חכמתו להיות אני סניגרון לדבריו אז אמרתי הנה באתי חשתי ולא התמהמתי ולעשות רצונו חפצתי והנה אמת שהדין דין אמת ויציב בשגם כל כך ברור הוא לפני שעמל הוא בעיני לכתוב עליו לרוב פשטותו האמנם לרוב תשוקתי להתבשם בריח שמנו אסורה נא ואראה מה דדייק מר בלשון הטור ז"ל שכתב דעת הרא"ש ז"ל אחר דעת הרמ"בם ז"ל כאלו אינן חלוקים ועל האמת סברת הרמ"בם דלא כהר"אש דלהרמ"בם אינו יכול להקיף אלא דוקא היכא דתדיר נמכר בהקפה ולהר"אש אפי' איכא הכי והכי והיה לו להזכיר סברת הר"אש בלשון אבל זהו תורף קושיתו והניחה בצ"ע (ואית תניא דמסייע ליה הוא הר"אש הרב בס' תורת אמת סי' קל"ו מכלל דבריו שעל דעת בעל העטור כתב וכן משמע קצת שהוא דעת הר"אש בתשו' כלל פ"ט הביאה הטור סעיף קע"ו וכו' כנראה שהוא משוה דעת הר"אש לדעת העטור ודלא כדעת הרמ"בם) ועם שהרב הוא החכם השלם נר"ו ברוב חכמתו כבר הרגישו בחולשתה וכמודה במקצת לבד בלשון קצת קשה כנה אותה לדידי חזי לי לא מנה ולא מקצתה שהרי כל עצמו של הר"אש בתשו' זו לפטור את שמעון מדין תנאי הרשות נגע בו שכן כתוב בדבריו הדין עם שמעון שהיה לו רשות להתעסק בכל מיני סחורה ומה שטוען שלא הרשהו למכור בהקפה תנאי זה איני רואה לו הוכחה מתוך השטר אלא שהרשיהו להתעסק בכל מיני סחורה כדרך הסוחרים וגם מנהג למכור בהקפה אז לא פשע שמעון אבל אם אין מנהג למכור בהקפה אז פשע שמעון וכו' ע"כ שמובן דברים אלו הוא שכיון שהרשה אותו להתעסק בכל מיני סחורות מנהג הסוחרים איכא הכי והכי וההקפה נכנסת בסוג הסחורה לפעמים הרי רשות נתן לו והוה ליה כאלו תנאי היו דבריו שיקיף אבל אין מנהג כלל בתוך הסוחרים להקיף כלל פשע שמעון מפני שאפי' שהרשהו בכל מיני סחורה ההקפה לאו סחורה מקריא מאחר שאין מנהג זה בסוחרים כלל ולפי דרכיו זה נמצא שהר"אש ז"ל פוטר לשמעון מכח התנאי ומנה משמע דאם לא היה תנאי ורשות בדבר אלא סתם ומנהג הסוחרים איכא הכי ואיכא הכי שמעון זה היה פורע משום שאין המנהג מוחלט בכל הסוחרים וכיון שכן דעת זו הוא דעת הרמ"בם עצמו שבמשתתף סתם כתב לשון תדיר ודקדקו המפ' שצריך מנהג מוחלט בכל הסוחרים אלא א"כ התנו מתחלה מעתה א"כ צדק הטור בלשונו שכתב דעת הר"אש אחר דעת הרמ"בם בלי מלת אבל ששוין הם בסברתם ועל דעת אחת יסמכו ומה גם שסוף דברי הרמ"בם וחתימתם שכותב הטור בשמו הם ואם התנו הכל לפי תנאם ותכף סמוך לו כתב שאלה לא"א הר"אש וכו' כלו' דכי היכי דהרמ"בם כתב דבסתם צריך מנהג כל הסוחרים ואם התנה הכל לפי התנאי כן הר"אש ז"ל בתשו' זו שפוטר את שמעון מכח תנאי ורשות נראה שהכל לפי התנאי ומה שאם לא היה תנאי ורשות בדבר נקרא שמעון פושע כיון שאין מנהג זה מוחלט בכל הסוחרים כדברי רמ"בם ז"ל בין כך ובין כך לענין הדין דברי פי חכם חן החכם השלם הפוסק נר"ו צדקו עתקו גם גברו חיל שהלכה זו אי מצי שותף להקיף בלא דעתיה דחבריה במחלוקת היא שנויה בין הפוסקים וא"כ אם המקום שהקיף שמעון היה מקום מובטח בעת ההקפה פשיטא שהיה יכול לומר שמעון קים לי כדכתב מהר"אש בסי' קל"ו אבל כאן דמעקרא ידע ביה בלוי שהיה איש שבור נשבר ונדכה במה יזכה את ארחו לאמר לא פשעתי להשקיט את ראובן מעצבו ומרגזו ואין לך פשיעה גדולה מזו למה זה דומה למי שנטל ארנקי וזרק לים ואמר לא פעלתי און:
ובר מן דין קרוב הדבר לומר דאפי' במקום דמצי שותף לומר קים לי בנד"ד לא כן ידבר דאי אשכחנא פלוגתא דרבוותא היינו דוקא בשותף אבל בשליח לא מצינו ואפשר לומר הבו דלא נוסיף עלה דגריע שליח משותף בענין זה דשותף אית ליה חלק ועושה בשלו ג"כ מש"כ בשליח שהוא עושה בשל חברו לבד והוה ליה לפרושי תדע שהרי כתב הרש"דם ז"ל בטור ח"מ סי' ק"ל עביד ק"ו לשליח משותף בענין כזה וז"ל והטור ז"ל כתב לשון הרמ"בם ז"ל ולא ימכור בהקפה וכו' ולא עוד אלא שכתב רבינו ירוחם וכו' דכל אשראי ספק הוא והדברים ק"ו ומה שותפים שהוא עושה בשלו ג"כ עכ"ז חייב השותף לשלם הכל ולא חלק הרמ"בם ז"ל דמשמע על הסתם חייב בנד"ד שהוא שליח עא"כו וא"כ ש"מ שכל עוד שלא פירש יכול לומר לא אמרתי לך אלא במעות מדודים וכו' ומייתי ראיה מתשובת הר"יף ז"ל הביאה הטור ז"ל סי' קל"ב בישראל שהיה ערב לגוי וכו' ומסיים דבריו וז"ל בנד"ד שהוא שליח היה לו לפרש אם ימכרנו במעות בעין או בהמתנה ומדלא פירש יכול לומר לא אמרתי לך אלא שתמכרו במדודים ולא בהמתנה עכ"ל למדנו מדבריו שני דברים דבשליח כל עוד שלא פירש למכרו בהמתנה פושע הוא ועוד דגריע שליח משותף דשותף עושה בשלו ג"כ ושליח בשל חברו לבד וכיון שכן אפשר לומר דאפי' במקום דמצי שותף לו' קים לי אפשר דשליח לא מצי אמר כן וא"כ אפי' תימא שדין זה דשותף אי מצי מקיף בלא דעת חברו הוא מחלוקת הפוסקים ואם היה במקום מובטח הוה מצי מימר קים לי מיהו שליח בנד"ד שהוא שליח ופאטור כנראה מלשון השאלה אכתי איכא למימר דכל שלא פירש פושע הוא ואין לומר דכיון שהקיף נכסיו בפני עצמם לאיש הזה הרי הוא כשותף שהשותפין צריך שיהיה באותו הממון המוקף עצמו וכן משמע מריהטיה דלישנא דהרב מהר"י אדרבי ז"ל שבתשו' סי' ר"פו בפאטור שמכר בהמתנה פסק ז"ל וגם אין לחייבו משום דמכר בהמתנה שהרי הרשהו ראובן וכו' ע"כ משמע מדבריו הא שאם לא היה מרשהו היה חייב אפי' שהיה מקום מובטח בעד ההקפה כמו שנראה שם ולא היה יכול לו' קים לי כמ"ד בשותף דמצי מקיף בלא דעת חברו וטעמא משום דלא דמי שותף לשליח כדכתיבנא סוף דבר שמעון זה שהקיף לאיש שבור מעוך וכתות כזה בעת ההקפה בלא דעת משלחי בין דדיינינין ליה כשליח בין דדיינינן ליה כשותף כל אנפין שוין דפושע הוא וחייב לשלם ושאר הטענות אשר טען שמעון הרוח בא ועוקרתם כאשר גזר אומר הח' הש' הפוסק נר"ו. נאם הצעיר יהושע רפאל.