אור ברסלב
שער יהושע סימן לב

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן לב

סימן לא

ה' שותפים. להר' יוסף אבזאמיר השפ"ד.

שאלה שמעון ולוי אחים שותפים היו בשטר השותפות זה בברושה וזה במגנציאה יותר מי"ב שנה ויהי בדרך אשר שם שמעון לדרך פעמיו ללכת מאיזמיר למגנציאה קפצו עליו לסטים והרגוהו כשמוע יהודה היושב באיזמיר כי הרגו את שמעון קם ופתח אוצרות אשר נכסי שמעון ולוי שם לעיני השמש ותפשם באמרו כי שמעון היה חייב לו כך וכך עתה לוי אחיו של שמעון צווח ואומר שהנכסים ההם חציים שלו ועוד שהיתומים הם קטנים ולא נתנו לפרעון עד אשר יגדלו הנערים כ"ש שאין ביד יהודה לא שטר ולא כתב יד משמעון ולא חזוק אחר כלל עתה יורנו המורה הדין עם מי ושכרו מעל שמים יהיה שבעתים:

תשובה מודעת זאת לפני כל יודעי דת ודין דאפי' בתר דתקינו הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח בין מלוה בשטר בין מלוה ע"פ כמו שהוסכם עכ"ז לא תקינו אלא במידי דליכא למיחש לפרעון כהנהו דכתב הרמ"בם והטור לדינא דגמ' שהם מי שצוה בחלייו שמת בו שחייב לפ' מנה או שנדוהו ומת בנדויו או שמת תוך זמן הפרעון דחזקה חין אדם פורע בתוך זמנו בהנהו דוקא הוא דנזקקים דתו ליכא למיחש לפרעון אבל חוץ מאלו לא דטענינן ליתמי כל דמצי אבוהן למטען ושמא אם היה אביהן חי היה טוען טענות לא שערום הבאים אחריו וזה הוא מבואר מעצמו ופשוט מדברי הטור חו"מ סי ק"ח וז"ל כיון שכופין היתומים לפרוע חוב אביהם ולתקנת הגאונים דגובה אף ממטלטלין והוא שהודה אביהן בחולי שמת בו שחייב לפ' או שהיתה ההלואה לזמן ומת תוך הזמן או שנדוהו שיפרע ומת תוך נדויו ע"כ ור"שי **(נראה שצ"ל רש"בם ב"ב דף קע"ד ד"ה רב הונא בריה דר' יהושע.)** ז"ל כתב בפ' גט פשוט ונראה בעיני דאעג"ב דמטלטלי דיתמי לא משתעבדו לבעל חוב השתא גבי כמו שתקנו הגאונים ז"ל בכתובת אשה וה"ה לב"ח דגבי ממטלטלי היכא דידוע לנו שאביהן היה חייב ע"כ וע"כ לומר דהא דקאמר היכא דידוע לנו החוב אין הרצון בו דאיכא עידי הלואה ולא ידעינן אי פרע אי לא פרע דלא גרעי יתומים מאיניש דעלמא דהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים אלא ודאי הא דקא' היכא דידוע לנו וכו' כלומ' שיודעין אנו בבירור שעדין החוב במקומה עומדת וליכא למיחש לפרעון כהנהו תלת דאמרן דנזקקין ותו לא א"כ בנ"ד שהן יתומים קטנים ואיכא למיחש לפרעון פשיטא דאין נזקקין:

אפס דאיכא למימר דמאחר דתפש אין מוציאין מידו ומהניא תפישה זו אפי' שיהיה לאחר מיתה דמאי דא' אין תפישה לאחר הכותב **(צ"ל לאחר מיתה)** וכדמוכח בהכותב (דף פד:) יש לך עדים שמחיים תפשת היינו דוקא קודם תקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי לא הוו משתעבדי לב"ח ולפיכך אז התפישה הבל ואין בה מועיל אבל לאחר תקנת הגאונים לא שנא לן בין מחיים בין לאחר מיתה כמו שהאריכו זה כל פוסקי הלכות בהרחבה אחרונים וקדמונים הרי"אף בפ' הכותב והטור בסי' ק"י והרי"בש סי' קצ"ב וה"רן כתב בפ' הכותב אפי' תפישה דלאחר מיתה מהניא לדידן דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח א"כ כאן שתפש יאודה הצמר גפן אשר היה במגאזין נימא דיכול לטעון עד כדי דמיו אפי' שלא יהא ידוע לנו בביאור וכדכתב הר"אש כלל ק"ו נסתפקת נהי דמהניא תקנת הגאונים לחוב ידוע ומוחזק בשטר או מלוה ע"פ וידוע שלא פרע כגון שחייב מודה או מת בנדויו וכו' אבל בדבר שאינו ידוע כולי האי לא תקינו נ"ל דאין חלוק כיון דגבינן מטלטלי ולא פקע שעבודייהו ותפשם לאחר מיתה נאמן בכל אשר יוכל לטעון בחיי אביהן אם תפשן השתא נמי נאמן ע"כ וכן כתב מהר"יק בב"י בטור ח"מ סי' ק"ה וז"ל ומ"מ בתר תקנת הגאונים מהניא תפישה לאחר מיתה כגון אם אין לו עדים או שטר שזה חייב לו כך וכך שאם לא תפש לא מגבינן ליה ע"כ:

הן אמת שההקש מחייב זה לולא דתפישה דנ"ד לא שויא כלום דמאי דמהני בגמ' תפישה היינו בענין שיכול התופס לטעון לקוח היא בידי דאז נאמן במיגו כדכתב הרב מ"מ בפי"ב דה' מלוה עלה דההיא דכתב הרמ"בם תפס המלוה מטלטלין כתב הוא ז"ל והוא שיכול לטעון לקוח הוא בידי וכו' אבל תפישה דנ"ד דליכא מגו וכל העם שמעו וראו שפתח אוצרות כמו שהוגד ונראה כך משטח לשון השואל דלא הויא כמילתא טמירתא ודאי דבטל המגו והתפשה כמאן דליתא הויא. ובעל התרומות כתב הביאו ב"י סי' הנז' וז"ל משמע מעובדא דרב שרשום שאם תפש מטלטלין בחיי אביהן אי ליכא עדים וליכא ראה הא ודאי מהני תפישתו ונפרע מהן אבל אי איכא עדים וראה לא מהני ליה מדי ומוציאין מידו מה שתפס וכי גדלי יתמי אשתעי דינא בהדייהו וכן העלו כל הפוסקים פה אחד ובנדון זה נראה שמחזיר הצמר גפן ליתומים וכשיגדלו הנערים יחדו למשפט יקרבו:

איברא דאכתי איכא לספוקי בנ"ד דאפי' התפשה היתה בפני עדים ואינו יכול לטעון לקוח היא בידי מ"מ נאמין אותו על החוב מגו דאי בעי אמר החזרתים וחזינן לכל רבואתא דחישי למגו דהחזרתי שהרי בעל התרומות כתב אבל אי איכא עדים וראה לא מהני מדי משמע מדבריו דתרויהו אצטריכא לן עדים וראה אבל אי איכא עדים בלבד מהני תפישתו והיינו מטעם מגו דהחזרתי וכן כתב הכא שבההיא דמלוגא בשטרי דאיכא עדים וראה דאלת"ה נאמן במגו דהחזרתי והכי נמי כתב בהדיא בכלל ק"ו וז"ל ואף אם הפקיד אצלו בעדים נאמן עד כדי דמיהן מגו דאי בעי אמר החזרתי וכן כתב הר"ן בהכותב והטור סי' קל"ג וכל גדולי המורים העמידו דבריהם במגו דהחזרתי וחיישי ליה א"כ בנ"ד אפילו שהתפשה היתה לעין כל וליכא מגו דלקוח נהמניה ליה במגו דהחזרתי:

והנה לכאורה היה עולה בדעתי לדחות ספק זה מתשובת מה"רם הביאה המרדכי פ' המקבל וז"ל פתרון ראה נ"ל אפי' אם אין עדים רואים אותו בשעת התביעה אלא אם בשעה אחרת ראהו אצלו בעדים ותבעו מה טיבו אצלך וטען אתה מכרתו לי או טענה אחרת הראויה לעכוב כיוצא בה ואין ראוי להחזירו לפי אותה טענה דחשיב ראה ואין כאן מגו שיכול לו' החזרתי שאפי' אם היה טוען ברור החזרתי נראה שלא היה נאמן כדאמרינן בפ' שנים אוחזין (דף יז.) מנה לי בידך והלה אומר לה"דם והעדים מעידין שיש לו וחזר לו' פרעתי הרי הוחזק כפרן לאותו ממון ע"כ. וממה שא' שכשטען טענה אחרת כיוצא בה הראויה לעכוב אין לטעון החזרתי היה נראה לי לפום ריהטא ללמוד לנ"ד שכיון שבתחלה טען שהיה חייב לו כך וכך הרי הוא טענה לעכוב וכשיטעון אח"כ החזרתי הרי הוחזק כפרן וסותר טענתו הראשונה ולא מהני אלא שאחר העיון הקל אין ללמוד מהתם דההיא דמה"רם היא דוקא כשטען מכרתו או טענה אחרת כיוצא בה דהיינו נתתו שהיא ודאי טענה הראויה לעכוב ואין ראוי להחזירו כלל כפי אותה טענה וא"כ כשטוען אח"כ החזרתי הוחזק כפרן דאי אפשר לקיים שתי טענותיו דאי איתא שמכרו או נתתו לו למה החזירו אמנם בנדון זה שטען בתחלה אני מעכבו בשביל חוב שיש לי עליך ואח"כ טען החזרתי לא הוחזק כפרן דב' טענותיו גם יחד יכולות להתקיים כגון שא' אח"כ נתפרעתי והחזרתים א"כ לא הוחזק כפרן והדרא ספקא קמא לדוכתה להימניה ליה במגו דהחזרתי:

ומיהו אחר החקירה בנ"ד לא שייך מגו דהחזרתים דבשלמא במה שכתב בעל התרומות שייך לומר החזרתים לך מאחר שהתפשה היתה בחיי האב וכן ההיא דהכא שמיירי דאיכא פקיד ושייך לומר החזרתים אל הפקיד וכן ההיא דמלוגא חיישינן מי יודע אם החזירתם אל המפקיד אצלה אבל בנ"ד לא ימלט ההחזרה אלא אל אחד מחמשה אם אל האב ואם אל היתומים ואם אל האפוטרופיס ואם אל הבעל הבית שהיתומים סמוכין אצלו ואם אל המקום אשר ממנו לקחם והנה דל מהכא החזרה חל האב שאחרי מיתתו תפש וגם החזרה ליתומים דלאו בני דעה נינהי ולית להו יד להחזרה וג"כ אפיטרופוס עדין לא נתמנה כנודע לא נשאר לנו לדחות אלא טענת החזרתים אל המקום אשר לקחתים או אל בעל הבית שהיתומים סמוכין אצלו:

והנה אל הטענה הראשונה שהיא אל המקום אשר לקחם הא ודאי אם יטעון כך אינה טענה דאפילו יהא כדבריו שהחזירן שם הרי הן באחריותו ואם נגנבו או נאבדו חייב לשלם שהרי גזלן הוא שירד לנכסי יתומים בלתי רשות ב"ד וכמו שכתב הר"אש כלל פ"ה סי' ו' מלוה שירד לנכסי יתומים קודם שתבעם לדין גזלן הוי דאין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה וקודם שישבע אין לו שום זכות ומי יימר דמשתבע ובעוד שלא נשבע נכסי בחזקת יורש קיימי וזה שתפשן גזלן איקרי וכן כתב הרמ"בם ה' גזלן פ"ד ומאחר דהוי גזלן אפי' שהחזירם לפי דבריו כיון שלא הודיעו לבעלים חייב באחריותם כדמוכח בשלהי ב"ק (דף קיח.) בההיא מתני' דהגונב טלה מן העדר וכו' וכתב הרמ"בם ז"ל בפ"ד מה' גניבה הגונב כלי מביתו של חבירו והחזיר הדבר הגנוב למקומו אם ידעו הבעלים בגניבתו ולא הודיעם בהחזרתו עדין הגנב חייב באחריותו וכלשון הזה כתב הטור חו"מ סי' שנה ה' גניבה ע"ש א"כ בנד"ד דהוי גזלן אפי' שנודה לדבריו שהחזירם למגאזין ועתה לא נמצאו הוא חייב באחריותם כיון שלא הודיעו לבעלים או לבאי כחם או לבית דין:

ואולם אל הטענה האחרת שהיא החזרתים לבעל הבית שהיתומין סמוכין אצלו לכאורה היה נר' דהוי טענה מעליא דתנן (גטין נב.) יתומים שסמכו וכו' היי כאפוטרופוס לכל דבר ואין חולק כלל אלא שכבר האיר עינינו הריט"בא בזה בחדושיו פ' הנזקין גבי עובדא דההיא סבתא דהוו סמיכי יתמי אצלה הוי להו תורתא שקלה וזבנה כתב הוא ז"ל פי' להאכיל ולא להניח דאפי' נאמר דאפוטרופוס שמנהו אבי יתומים יש לו רשות לעשות כן וכדכתיבנא יתומים שסמכו הוי אפוטרופיס לכל דבר דיי לנו שנאמר דהוי כאפוטרופוס שמנהו ב"ד ואומר רבינו נ"רו דאינו אפוטרופוס אלא במה שהוא מחזיק בידו אבל להוסיף עליו ולתת בידו מנכסי היתומים לא וגם אין להם להוציא מיד אחרים ע"כ נר' דהיתומים שסמכו דאמרינן דהוי כאפוטרופוס הוא לענין הנכסים המוחזקים בידו שאם מכר או קנה מה שעשה עשוי אבל מה שאינו בידו לא א"כ בנד"ד שהצמר גפן לא היה בידו אם יטעון יהודה שהחזירם ביד הזקן שהיתומים סמוכים אצלו אינה טענה מצורף לזה שיתומים שסמכו צריך שיהיו בני תשע כמו שכתב הטור בשם הרמ"ה וכל הפוסקים אין חולק בזה זולת הרא"ש וזה מכללא דהטור בנו ולאו בפי' איתמ' בדבריו כדכתב מהר"יק ז"ל באופן דשאר הפוסקים כלם מצרכי בני תשע לדינא דיתומים שסמכו להיות כאפוטרופוס וכאן בנ"ד ידוע לנו דאינן אפי' בני חמשה ובודאי דאין בהחזרתו כלום וצריך להוציא בלעו מפיו:

ועל מה בטוען לוי אחי שמעון שהנכסים אשר היו במגאזין חציים שלו ורוצה לקחת החלק המגיע לו מהם יש להשיב שאם הנכסים ההם הוא דבר הידוע לבית דין שהן מן השותפות אין ספק דהדין עם לוי ואין לשותפין חזקה זה על זה כדמוכח במתני' דפ' הבית והעליה (דף קטז.) חולקים באבנים ובעצים וכו' ופריך בגמ' ולחזי ברשותא דמאן יתבא ולהוי אידך המוציא מע"ה ומשני שותפין בכה"ג לא קפדו אהדדי ומייתי הר"יף בהלכות ואע"גב דפניה חד לרשותו לא הוי חזקה בדבר הידוע לשותפות ובריש בתרא נמי אמרינן במתני' לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ופרכינן פשי' לא צריכא דפניה חד לרשותיה מהו דתימ' להוי אידך המע"ה ק"מל וכתב הר"יף ושמעינן מנה מלתא דידיע לתרי שותפי אעג"ב דאיתיה ברשותא דחד מניהו לא נפק מחזקה דאידך והרב הגדול מהר"ד ן' זמרא כתב סי' ק"ח לענין הממון והסחורה הידועה לשותפות לא הוצרכת לשאול דקי"מלן השותפין אין להם חזקה זה על זה ואפי' שיהיה ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקת שניהם כל ימי השותפות ואע"גב דמת אחד מהם ובטלה השותפות מ"מ דבר הידוע לשותפות ה"ה בחזקת השותפות עד שימכר או עד שיחלוקו ואפי' שהם מעות דמצי לפלוגינהו בלא דעתיה דחבריה ה"מ לענין חלוקה אבל לענין שיהיו היורשין מוחזקים בחלק המגיע לאביהם ורואין אותם כאלו חלקו והוחזקו ולהוו שותפין המוציאין מהם ודאי לא אמרינן וה"ה בחזקת השותפות ה"נ בנ"ד אם הנכסים המופקדים במגאזין ידיע לב"ד קודם מיתת שמעון שהם מנכסי השותפו' ודאי דלוי השותף יקח חלקו וזו אינה צריכה לפנים. והנה בשמים עדי כי לא נעלם ממני ערכי על כי ידעתיו נשבר ונדכה עד שלא הגיע לעונת הפעוטות כל שכן להראות העמים והשרים משפטי ודיני זולת אהבת חבת השואל הוציאתני ממחיצתי היא שעמדה לי לכתוב זאת זכרון מצורף לזה כי מקריב אני משפטי ודיני לפני מעלת קדושים רבני ההוראה ומניהו תסתיים שמעתתא ואיני כמזהיר אלא כמזכיר דברי הפוסקים איפה הם רועים והמה בכתובים וה' אלקי הצבאות יצילני משגיאות אני המדבר. יהושע רפאל בכמה"רר ישראל בנבנשתי זלה"ה.

ראיתי את כל דברי החכם הותיק הפוסק זה סיני והם האמת והצדק על הדין ועל האמת ויהושע מלא רוח דעת עוקר הרים וטוחנן ואני בעניי נשאלתי על ענין זה בסגנון אחר ושם הארכתי כי בא הענין ברוב דברים לא יחדל החקירה ובנד"ד יפה דן ויפה זיכה את היתומים ומה זו סמיכה כי חכמתו היא סמכתהו כי סמך משה בתורתו עליו ידיו רב לו ולית דין צריך לר' אושעיה נאם הקטן שמואל ן' ויליסד.

מה נמרצו אמרי יושר דברי פי חכם חן טובינא דחכימי החכם הפוסק ידיד נפשי וברוחב בינתו כיון לתלמיה את ההלכה יפה דן ויפה זיכה וכאשר שמעתי אמריו כי נעמו אף אני לעשות רצונו חפצתי לשאת ולתת באמרותיו המאירים המשמחות אלקים ואנשים ואהיה שעשועים יום יום כפי אשר תשיג ידי ומה שתעלה מצודתי היום. על מה שחקר החכם הפוסק שיחיה אם יהיה נאמן התופס הזה אע"פי שתפס בעדים מגו דמצי אמר החזרתי היה אפשר לדון בה מההיא עובדא דההוא דחטף נסכא דר' אבא לפי מה שכתב הרמ"בם בה' גזלה דהוי כגוזל את חברו בעדים וצריך להחזיר לו בעדים וכו' וכמ"ש הרב מ"מ וכו' וכו' וכו' ואני בעניותי יש לי ללמוד בטעמן של גדולים וכו' וכו' והאריך הרבה כדכתוב בקונטריס מיוחד. וראיתי מה שהביא החכם הידיד הפוסק נר"ו תשובת מה"רם שהובאה במרדכי פ' המקבל פתרון ראה אפי' אין עדים רואין אותו בשעת התביעה אלא אם בשעה אחרת ראהו אצלו בעדים ואמ' מה טיבו אצלך וטען אתה מכרתו לי או טענה אחרת הראויה לעכוב וכו' אפי' שהיה טוען החזרתי לו היה נאמן כדאמ' בפ"ב אוחזין וכו' וכבר דחאה לנו החכם הפוסק נר"ו ואמר דטענת מכירה שאני דאין ראוי להחזירו אבל היכא דטען בתחלה אני מעכבו בשביל חוב שיש לי ואח"כ טען החזרתי לא הוחזק כפרן ששתי טענותיו גם יחד יכולות להתקיים שאח"כ נתפרע והחזירם עכ"ד ודבריו כפתור ופרח ראויין למי שאמרן וכו' והאריך ג"כ שם. והנה מדברי החכם הפוסק נרו שמענו שיש פה מי שסמכו יתומים אצלו שהוא הזקן אבי אביהם דחשיב כאפוטרופוס שכתב הוא נ"רו אלא שכבר האיר עינינו הריט"בא דאינו אפוטרופוס אלא במה שהוא מחזיק בידו אבל להוסיף ולתת בידו מנכסי היתומים לא ואע"גב דאנהירינהו לעיינין בזה אכתי וכו' והאריך ג"כ שם. ומהודענא ליה לחביבי החכם הפוסק נר"ו בההיא דכתב הרמ"ה שיתומים שסמכו דוקא שיהיו בני תשע וכו' וכו' והאריך גם שם ועל מה שטען לוי אחי שמעון שהנכסים שהיו במגאזין חצים שלו ורוצה לקחת חלקו המגיע לו יפה דן ויפה זיכה החכם הפוסק נר"ו דכל דבר הידוע לשותפות אין להם חזקה זה על זה וכו' וכו' והאריך הרבה ובסוף דבריו כתב מעתה זכינו לדין שתפיסתו של יהודה אינו מועיל לו כלום ולוי אחיו שהוא שותף כמו שמפורש בשטר השותפות ה"ה מוחזק במחצית הסחורות הנמצאת ברשות המת וכמו שכתב החכם הפוסק המורה לצדקה ודבריו נכוחים וישרים למוצאי דעת:

נאם הצעיר יוסף בכמ"הר משה מטראני זלה"ה

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה