אור ברסלב
שער יהושע סימן לא

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן לא

סימן ל

בדיק לן מר על ראובן ושמעון שלוו מתוגר אחד שש מאות גרוש' לצורך שותפותם שהיו שותפין במקטעת המסדריא' והמשיכו שותפותם שתי שנים מ"מ והתוגר ההוא לא נתפרע ובמלאת זמן שותפותם שכבר הזיזו עצמן מן המסב"ריא תבע התוגר הנ' לראובן בערכאות והכתיב עליו השש מאות גרוש' ולקחם כלם מראובן ופטר אותו עכשו בא ראובן לתבוע משמעון שיפרע לו השלש מאות גרוש' שהם חצי החלק שהיו חייבים לתוגר ונוגע לו ש' גרוש' ושמעון משיב כי מנכסי ממסדריה ממה שהיה נוגע לשמעון הנה נשארו ביד ראובן יותר משלש מאות גרוש' שהם יהיו לו לפרעון השלש מאות גרוש הנוגעים לו וראובן מכחישו ואומר שלה"דמ ונסתפק כ"ת מי משניהם ישבע אם ראובן שהוא בעל השטר שלקחו מן הגוי והוא בידו או שמעון שהוא מוחזק במעות ואנא לא מחכמה די איתי בי שמתי פני לכתוב זאת זכרון כי מה ידעתי ולא ידע כ"ת האמנם דבר כ"ת עלי היא כגזרת מלך לא אוכל כפרה מצורף לזה כי אנכי הרואה כ"ת הוא טרוד בכמה מיני טרדות השתרגו עלו על צוארו והן הם עדיו לסבות מונעות להסביר הענין כי על כן באתי להרצות לפני כ"ת הנראה בעיני אם מעט הוא:

הן אמת כי לא פורש בדברי כ"ת אם התוגר ההוא החזיר לו השטר מלוה שהיה לשניהם עם טמי"שוק מידו שכבר נתפרע ממנו ונקרא חקל"אשמה כמנהג או לא החזיר לו אלא השטר בלבד מבלי נתן לו טימי"סוק על הקבלה שיש הפרש בין זה לזה לענין הדין ויש מדרגות בדבר שאם אין ביד שמעון אלא השטר חוב שלוו שניהם ואין לו ראיה לא מבעיא שיכול לטעון פרעתי כמו שנבאר אלא ג"כ יכול לטעון לא פרעת לו ונפל ממנו או פרעתי לו ונפל ממני ומצאתו או פקדון הוא אצלך וכדכתב הרמ"בם בפ"כו דה' מלוה וז"ל כל ערב שבא ליטול מה שפרע בין שבא להפרע מהלוה או מהיורשים הרי זה צריך להביא ראיה שפרע ואין מציאת שטר חוב שעליו ביד הערב ראיה שמא נפל השטר מיד המלוה ולא פרע זה כלום עכ"ד וכ"כ בעל התרו' ואין צ"ל שצריך להביא ראיה שאם לא הביא ראיה לא מהני עכ"ל וכ"כ נ"י בפ' חזקת בההיא ערבא וז"ל ולאו ראיה כלל היא לומר הא שטרך דשמא פקדון היא גביה עכ"ל וכ"כ ה"ה ז"ל שזה מוסכם מכל המפרשים וכ"כ הטור בסי' קל"א וכמו שנזכיר דבריו בע"ה אם כן מן המבואר הוא דאם בנדון זה אין ביד ראובן אלא השטר חוב לבד מבלי שיש לו עדים וראיה שפרע אסף רוח בחפניו ואין לו דין על שמעון שיכול לטעון כל הטענות אשר קדם לנו זכרונם:

וגדולה מזו יש בנד"ד דאפי' תימא שמלבד השטר שבידו יש לו ראיה שפרע נהי שהציל עצמו מכל הטענות הנ' אבל אכתי יכול לטעון שמעון פרעתי לך או שעשיתי חשבון עמך הכנסתיו בחשבון או יש מנכסי השותפות בידך לפרוע חוב או יותר כמו שנראה בטענה הבאה בשאלה כל זמן שאין לראובן שטר שכתוב התקבלתי מן הגוי ונתתי לו זכותי וכמו שכתב הרמ"בם בפ' הנ' אפי' אמר לו פרעת ונתתי לך מה שפרעת ישבע הנתבע שבועת היסת או שבועת (התורה אי הוא מודה במקצת ויפטר ע"כ ובאור דבריו כשאין ביד הערב כתב מהמלוה דקאמר נתקבלתי כמו שכתב עליו ה"ה ז"ל בפי' דבריו ובע"הת כתב בזה ואם טען הלוה פרעתי נאמן ואין שטר חוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר ע"כ. וכ"כ ה"רן ז"ל על ההיא דפ' חזקת דההוא ערבא דאמר והא שטרא והובאו דבריו בס' ב"י ח"מ ק"ל וז"ל וגם ה"רן ז"ל כתב והא שטרא כלו' וכגון שכתב לו מלוה התקבלתי ונתן לו זכותו הא לאו הכי אע"פי ששטר חוב יוצא מתחת ידי ערב אינו גובה וכמלוה על פה דמי שהלוה לא נשתעבד בשטר זה לערב וכ"כ הרש"בא משם רבו הר' יונה ע"כ וכ"כ ב"י ז"ל וז"ל והא שטרא ומיירי כגון כתב המלוה התקבלתי ונתן לו זכותו ע"כ וכ"כ הרב המגיד שדין הערב עם הלוה שהוא כמלוה על פה כשלא אמר התקבלתי הוא מוסכם במפרשים וזהו משמעות לשון הטור שכתב וז"ל ואין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרע בשבילו אבל כל זמן שאין עדים אינו גובה ממנו כלל אפי' אם שטר החוב בידו אינו מועיל לו לגבות ממנו כלום שיכול לומר פרעתי למלוה והחזירו לי ונפל ממני ומצאתו או לא פרעת עדיין למלוה ונפל ממנו ומצאתו או הפקידו בידך או יכול לומר לו פרעתיך כי אין שטר חוב זה שבידו ראיה לעשותו כשטר ואם כתב המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב מהני ליה לגבות מהלוה ע"כל ועם שלכאורה נראה שיש מקום דקדוק בדברי הטור ז"ל דמדקאמר אבל כל זמן שאין לו עדים אינו גובה כלום דיכול לומר פרעתי למלוה או לא פרעת עדיין או הפקידו בידך או פרעתיך וכו' משמע מדיוקן של דברים אלו דכשיש לו עדים שפרע נצול מכל אלו החששות והטענות והא ליתא דהא אפי' דאיכא עדים שפרע וסמי להו אלו טענות עכ"ז טענת דפרעתי לך אח"כ איכא דמה ענין לעדי פרעון אצל והכי חזינן לכל רבוותא דאפי' בדאיכא עדים חיישי לה להך טענה ואיך קאמר כ"ז שאין עדים וכו' וכו' יכול לומר פרעתיך מכלל דהיכא דאיכא עדים אינו יכול אתמהה מיהו נוכל לפרש דבריו אחר הדקדוק בהן דהכי קאמר כל זמן שאין לו עדים אינו גובה כלום מפני שיכול לטעון פרעתי או לא פרעת או הפקידו בידך וכי תימא דאיכא עדים גם על זה יכול לומר פרעתיך כי אין שטר החוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר אלא שאם כתב המלוה התקבלתי וכו' וכו' והכי כתב בטענה זו שלאחר כולן או יכול לומר פרעתיך ולא אמר או פרעתיך כמו שכלל כולן ואמר יכול לומר פרעתי או לא פרעת או הפקידו בידך מבלי שיאמר בכלן מלת יכול מפני שאותם השלשה הן נמשכות מהעדר מציאות העדים ולכך ערבם כולן ביכול אחד אבל זאת הרביעית שהיא נמשכת מפאת העדר כתב התקבל ואפי' במציאות עדים הוצרך לומר בה יכול וכו' וזו אף זו שכתב בשטר בסוף דבריו או יכול לו' פרעתיך כי אין שטר החוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר וכמדומה דלאו רישא סיפא וסיפא רישא דפתח בכל זמן שאין עדים וסיים כי אין שטר חוב ראיה לעשותו מלוה ע"פ אלא לפי דרכנו יתישב היטב דהשתא בזאת הטענה לאו מהעדר עדים קאתינן עלה אלא מהעדר התקבלתי ולכך אמר דאין שטר וכו' כלו' אפי' תימא דיש עדים יכול לטעון פרעתי לך ואין השטר מועיל לו וזהו מה שכתב הרב ב"י ז"ל על דברים אלו כ"כ בעל התרומות ז"ל ע"כ ודברי בעה"ת הם כך אבל אם לא הביא ראיה או שטען פרעתי נאמן ואין השטר ראיה ע"כ שפי' הדברים הם כך אם לא הביא ראיה וא"תל שהביא ראיה טען פרעתי נאמן ונמצא לפי זה דדברי הטור עם כל המפרשים צדקו יחדו ועלה לנו בהסכמת כלם דאפי' דאיכא עדים שפרע כל זמן שאין כתב התקבלתי ונתן לו כחו הלוה נאמן כן הדבר בנד"ד דאי לית טומשוק חקלאשמא' ושנתן לו כוחו שמעון נשבע ונפטר וכבר עלה בדעתי לחלק דשמא יש לחלק בין ערב לשותף אלא שראיתי לרב הגדול מהרש"דם שכתב בח"מ סי' כ"ו על ראובן ושמעון שהיו חייבים ללוי ופרע שמעון כל החוב ותבע אח"כ חלקו מראובן וכתב בתשו' וז"ל לזה אני אומר שגם שהיה אפשר לחלק בין ערב לשותף משום דהתם הערב אינו חייב למלוה כלום ומ"ה איכא למימר שלא פרע ושהשטר בא לידו על אחד מהדרכים הנ' אבל בנד"ד שהיו שניהם חייבים ליכא למימר הכי ומ"מ נראה בעיני פשוט שהדין שוה לשניהם שהרי אי אפשר לשטר להיות ביד שניהם ואפשר ששניהם פרעו ונשאר השטר ביד אחד מהם ופשיטא הוא שאם יצא השטר מיד האחד ויתבע החלק מהשני שיהיה השני נאמן לומר פרעתי דליכא למימר שטרך בידי מאי בעי כיון שלא נעשה השטר הזה כדי שישתעבד האחד לחברו רק ללוי ע"כ וגם הרב מהר"א ששון בתשו' סי' ע' על ראובן ושמעון שנתחייבו לגוי אחד סך מה ופרע ראובן הכל ועכשו תובע משמעון שיפרע חלקו הביא דברי בעל התרומות והרמ"בם ושאר רבוותא דמיירי בענין ערב דמשמע דאין הפרש בין ערב לשותף בחוב וחזר הדין בנד"ד שאם אין ביד ראובן אלא השטר חוב בלבד ואפי' שיש עדים שפרע כיון ששמעון זה טוען פרעתי נאמן ולא זו בלבד אני אומר אלא אפי' נניח שיש ביד ראובן הנ' כתב התקבלתי ונתן לו כחו עכ"ז שמעון נאמן בשבועתו שהרי כל עצמו של חלוק זה שאנו אומרים שכשכתב לו התקבלתי ונתן לו זכותו הרי הוא עומד במקום המלוה ובמלוה בשטר אינו יכול לו' פרעתי היינו טעמא משום דעקרא דהאי מילתא היא ההיא דגט פשוט (דף קעג) שאמר ערב שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו אינו גובה ואם כתוב בו התקבלתי גובה ע"כ ופירש בה רש"בם ואם כתב בו המלוה התקבלתי מן הערב דלהכי כתב ליה התקבלתי דלהוי ערב מוחזק בשטר ולא חשיב מלוה על פה וכו' ע"כ וכן פירשוה ג"כ המפרשים שקדם לנו זכרונם שהם הטור וה"רן והב"י וה"ה ז"ל והנמשכים אחריהם ולהכי כתבו דכשאמר התקבלתי ונתן לו זכותו אינו נאמן הלוה לו' פרעתי. אבל מ"מ אין הפירוש הזה מוסכם לכ"ע שהרי פי' בתוס' וז"ל ונראה לר"י לפרש הכי אם כתב בו התקבלתי גובה היינו דאם כתב הלוה בשטר התקבלתי מן הערב שכך כתב הלוה גם לערב כדי ליפות כחו לדוחקו לפטרו לשלם חובו למלוה גובה ע"כ והרש"בא ז"ל בתשו' סי' תתפ"ח כתב וז"ל והפירוש המחוור בבריתא דסוף גט פשוט כן הוא שאם כתוב בו התקבלתי שכתב הלוה לערב בשעת ההלואה כתב אחר ואמר לו התקבלתי ממך המעות כדי ליפות כחו שאם יפרע למלוה שיהא חייב לו בשטר והויא ליה מלוה בשטר גובה וכענין הזה פי' התוס' רבותינו הצרפתים ז"ל וזה הנכון כי לפירוש רש"בם יש בו קושיא גדולה ואין זה מקום אריכות ע"כל וכ"כ הרב מהר"אש ז"ל שהוא מבואר בחדושי הרמ"בן ז"ל. באופן שאם נתפוס פי' זה בצורתא דשמעתא דא הנה אין משם ראיה לנדון שלנו דהיכא דכתב המלוה לערב התקבלתי דהויא ליה מלוה בשטר שהרי אין הדברים הללו אמורים אלא כשכתב הלוה לערב בשעת ההלואה התקבלתי ליפות כחו וכל כמה דלא כתב כן הרי הלוה לגבי ערב כדין מלוה על פה ומה גם כשנדקדק דברי הרש"בא שכתב בתשו' שהזכרנו שכתב ליפות כחו שאם יפרע למלוה שיהא חייב לו בשטר זה והויא ליה מלוה בשטר דמשמע דדוקא כשהלוה הוא דכתב התקבלתי מועיל לשוויה מלוה בשטר אבל לא בענין אחר דאפי' כתב לו מלוה אח"כ התקבלתי אינו מועיל וא"כ כיון שהרש"בא והרמ"בן והתוס' סברי לפרש פי' ולפי פירושם אין התקבלתי דמלוה מועיל לעשותו מלוה בשטר א"כ יאמר שמעון זה שהוא מוחזק במעות קים לי כהרש"בא והתוס' והרמ"בן ויהיה נאמן בשבועה. וליכא למטעי דראובן מיקרי בעל השטר מוחזק דבשלמא אם היה מוחזק לכ"ע ובדין היו חולקים יכול לומר בעל השטר קים לי אבל מעקרא המחלוקת הוא אי מיקרי בעל שטר אם לאו דלבע"הת והטור וה"רן וה"ה ז"ל ודכותיהו מיקרי בעל שטר והוא מוחזק ולתוס' והרש"בא והרמ"בן לא מיקרי בעל השטר ואינו מוחזק א"כ כיון דבמציאות החזקה פליגי אין בעל השטר יכול לומר קים לי מטעם מוחזק וכמו שכתב הרב מוהריב"ל כן בהדיא בס' סי' מא וז"ל הא קמן דכולהו רבוותא סברי דהלוקח הוי מוחזק והמצרן הוא המוציא והר"מה סובר דהמצרן מוחזק והלוקח מוציא ובנד"ד ליכא מוחזק דהא בהא מעיקרא פליגא ע"כ הנה נראה דהיכא דבעיקר המציאות פליגי ליכא מוחזק הכא נמי כיון דמעיקרא אלו חולקים ואומרים שאינו בעל שטר א"כ ליכא חזקה גביה אבל גבי ראובן על כרחיך אית ליה חזקה במעות שהרי הוא מוחזק בהן ויכול לומר קים לי כהנהו רבוותא ואפי' תימא דחזקתו של שמעון נמי במחלקות היא שנויה הרי סוף סוף הוא המוציא המעות ומה גם דאיך ניצוח ממון הפך הרש"בא והרמ"בן והתוס' ובפרט שכתב הרש"בא כי זהו הפירוש המחור ואיכא קושיא לפירוש האחר ודוחה אותו בשתי ידים ועוד שידים מוכיחות כדברי הרש"בא מדכתוב בברייתא ואם כתוב בו התקבלתי ולפי' התוס' ניחא שכתב שהלוה כתוב בשטר והיינו דאמר בו אבל לפירוש רש"בם ואביזריה היכי שייך לומר בו והרי אין התקבלתי דמלוה כתוב בשטר כדמקשו התוס'.

ועל כל אלה שלדעתי הרמ"בם ז"ל הוא סובר כהרש"בא והתוס' והרמ"בן בפירוש הבריתא שהרי כתב הדין סתם ואמר פרעתי למלוה או פרעתי לך ישבע היסת ויפטר כדין כל המוציא מחבירו עליו הראיה ולא כתב דין דהתקבלתי משום דס"ל דאינו כן פירש הגמ' אלא כפי' הרש"בא ומפני זה לא כתבו כאן ואין טענה דאמאי לא כתב דין דהתקבלתי כפי' הרש"בא ולימא אבל אם הלוה כתב התקבלתי לערב בשעת מתן מעות אינו נאמן דהרי מדין חיוב אחר קא אתית עליה ולאו מכח חיוב זה ולכך אין מקומו והשמיטו מכאן באופן דגם הרמ"בם יש לומר שהוא שותף בפירוש זה וכיון שכן מי יכניס ראשו להוציא ממון דלא כהרש"בא והרמ"בן והתוס' והרמ"בם מכללם וצריך להודיע דטענה זו לא אומר שחברתיה אלא שבחרתיה ולמדתיה מדברי רב אחרון וגדול בישראל הוא מהר"א ששון זיל שכתב בתשו' סי' ע' וז"ל ועוד שאפילו ראובן זה היה מביא כתב קבלה מן הגוי מ"מ יש לפטור לשמעון הנ' שהרי המעיין בדברי התוס' שם בפ' גט פשוט יראה דיש לדקדק משם אפי' דלגבי לוה עצמו לא מהני כתב קבלה מן המלוה רק שיהיה כתב הקבלה מן הלוה עצמו כפי פירושם שהם מפרשים שם וכן נראה יותר מבואר למעיין בחדושי הרמ"בן ויש ג"כ סמך לזה מתשו' הרש"בא עכ"ל הנה נראה מדבריו דלפי התחלפות הפירושים הדין מתחלף וכיון דלפי פירוש הרש"בא והתוס' והרמ"בן אינו מועיל התקבלתי דמלוה לערב פסק בהדיא דיש לפטור את שמעון או יהא משום טענה דקים או אחרת איך שהיה ומה גם בנד"ד דלא יהא אלא שיכול שמעון לומר קים לי כרב מהר"אש שפוטר אותי סגי.

ועוד אני אומר דאם לא נמצא בידו כתב של התקבלתי ונתן לו זכותי ואומר ראובן אלך ואביאנו ואכתובנו מן הגוי יכול שמעון לומר קים לי כרב מהר"רי ז"ל שהביא דבריו בעל מאירת עינים דלאחר שפרע אינו מועיל שכבר נמחל שעבודו ע"ש. והנה אמת שכל הדברים האלו הם במונח שהיה שטר חוב לגוי הנ' על ראובן ושמעון כדין וכהלכה אבל אי החוב לא היה אלא בכתב ידן שנתנו לגוי הנ' ועכשיו שפרע לו נתן לו הכתב יד ביד ראובן הנה אם הענין כן אין אנו צריכין כלל לכל מה שכתבנו כי שמעון יכול לומר פרעתי ונאמן בשבועתו לרווחא דמלתא וכ"ת בשכלו הזך יברר הסולת מתוך הפסולת כי מחמת היותי טרוד בענינים אחרים לא היו דברי בהתבוננות רב וה' אלקים אמת שחותמו אמת ישלח עזרך מקדש לפרוש על חסד ואמת אם תרוץ לא תכשל בדבר הלכה רק שלום ואמת יהיה כל מאי דלימרון משמך והדין דין אמת נאם הגבר אחוז וקשור בחבלי ידידותיך לא ימיטו לעולם שומר אמת:

הצעיר יהושע רפאל בימה"רר ישראל בנבנשתי זלה"ה.

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה