אור ברסלב
שער יהושע סימן כז

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן כז

סימן כו

בע"ה ה' נזקי שכנים. לגבירים אחים בני ויליסיד יצ"ו. הת"א.

שאלה ראובן היה מסתחר בחנותו לקנות ולמכור ראזינה ובגדים ובגדי משי וכיוצא בהן כדרך הסוחרים והאלהים אנה לידו איש משרי המלך גדול מאד שנזדמן אליו ועשה משא ומתן עמו פעמים שלש ומאז והלאה לא זז מחבבו ויהי מדי עברו יסור שמה לקנות מעמו כל הנצרך אליו ולביתו עד שמרוב ההרגל עמו ובמשאו ובמתנו נפש השר ההוא נקשרה בנפש ראובן הנז' ויהי לו לבן בית המוציא והמביא בכל מוצאיו ומובאיו ומפקח בעניניו וכל דצריך לו מבגד וראז"וש וקנמאש וחפצים וכל דבר דאיקרי כסף מידו יבקשנו ואין לזרים אתו כה משפטו מאז הפקיד אותו על ביתו זה כעשרים וחמש שנים ויותר מהמה ובהמשך כל הזמן הנ' לא חסר ממנו שנה אחת שלא היה חייב השר הנ' לראובן הנ' קרוב לעשרה אלפים גרוש' מ"מ כי הוא היה נותן בהקפה ולעת מצוא יתפרע ממנו כאשר עם לבבו וירבו הימים והשר הנ' נעשה ויזיר בתוך הקובה והוכרח לקנות אליו כל הצריך למלבושיו ומלבושי אנשיו ונעריו כי רבו וכלי זיינם עליהם כסף ושוה כסף כפי מנהגם וראובן הנ' נתן הכל בהקפה אם מחוט ועד שרוך נעל עד שעלה סך החוב קרוב לשלושים אלף גרוש' ומלבד זה כל אשר היו שואלים ממנו היה נותן כי אמר אולי יחנן ה' יעלה במעלה רמה להיות מבני עליה ונוצר תאנה יאכל פריה. כי יצא הקצף מלפני ה' והקציף הקב"ה אדונים על עבדיהם וחמת המלך בערה בארבעה משנים ויזי"רוש אשר בשער המלך לסבת מה ובפתע פתאום הדת נתנה מאת המלך לגרש אותם לאי רודוס מבלי הודע אליהם הקדמת הידיעה כלל וגם המשנה הזה היה בתוך הגזרה ויגלה אותם כרגע ובזז בזה כל אשר להם מטלטלי ומקרקעי נכסיהם למלך וגם צידה לא עשו להם משלהם בלתי אם גויתם הניחום בתוך הדוגיא ושלחו אותם שמה באי רודיס אל מקום אשר אסורי המלך אסורים שם כשמוע ראובן הדבר הרע הזה נעצב אל לבו בעצבון ודאבון נפש כי החוב היה יותר משלשים אלף גרוש' וגם שהוא חייב לסוחרים הרבה ומה יעשה טלה בין זאבים כי יבקשו את שלהם ואין לאל ידו לצאת ידי חובתו ועל כל אלה שם באלקים מחסהו ועל השם השליך יהבו ועל הראשונים שהיה מצטער עליהם בחובו בא להוסיף עליהם ולקח חמשים אלפים לבנים בכיס אחד להוצאת הדרך ומקצת כלי גולה הנצרכים לדרך משכב וספות וכלי יוצר ומיני מתיקה ומאכלים צידה לדרך והגיש למשנה הנ' ולעם אשר אתו ודבר על לבו ג"כ דברים טובים דברים נחומים עד שנפלאו מאד הפלא ופלא השרים היושבים בצדו על ראובן הנ' בנדיבותו וארושותו והמשנה הנ' התחיל אז לספר בשבחו של ראובן באמרו כי מצאו אהוב נאמן ועובד מאהבה מיום דעתו אותו ושאם האל ית' יזכרהו לטובה להשיבו על כנו ולהעלותו לגדולה עליו לשלם כפי הראוי והמחוייב אליו ויפרדו איש מעל אחיו המשנה הלך למסעיו לחוף ימים וראובן עלה אל ביתו לדעת מה יעשה לו עד עברו ימים מספר וחמת המלך שככה ויאמר להשיב המשנים המגורשים אל איתן מושבם ומכללם המשנה הזה והמה באו עיר המלוכה דחופים וסחופים ועניים מרודים ואין להם על מה שיסמוכו כי המלך בזז את כל אשר להם ובאותו פרק ג"כ ראובן הנ' החזיק את יד המשנה להמציא לו די מחסורו אשר יחסר לו עד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו לבוא אל שער המלך לדי"ואן כמנהג. ויהי לתקופת הימים וה' נתן את חן המשנה הנ' בעיני המלך יר"ה ובאהבתו אותו עשאו שרו של מצרים ומושל בכל אשר לו כי היא ממשלה טובה ומועילה עד מאד ואז ראובן הנ' היה מוטל על ערש דוי קלהו מראשו קלהו מזרועו מאין לבוא אל שער המשנה כי גבר עליו חליו ובכל זאת לא חטא המשנה באהבתו ולא שקר באמונתו וביום אשר יצא מלפני המלך בלבוש מלכות הוא הכלע"אט ויבוא אל ביתו בה שעתא לבוש כבודו מעליו הפשיט ונתון הלבוש ביד איש מעבדיו וישלחהו אל ראובן הנ' לכלע"אט באמור לו כי נתן לו השרף באשיליק והלבש אותו הנלעאט כמשפט ויהי בבוקר אזר חיל ראובן הנ' ובחולשתו בא אל המשנה ויתנפל לפניו והמשנה שמח עמו שמחה גדולה אז אמר לראובן ולאחיו הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים נוסעים אנחנו והכינו אשר יביאו בהמרצה גדולה ובין כה וכה איש יהודי היה יוצא ובא בפתח הויזיר עאזם לענין מה וכי ראה כי נתנה למשנה הנ' הממשלה הראשונה הנ' וישימהו בכל ארץ מצרים אז חשב בלבו לרשת משכנות לא לו ובקש והוי"זיר ע"זם שיצוה למשנה הנ' שיעשהו צרף באשי במקום ראובן הנ'. ולא אחר הויזיר עזם לעשותו וכתב לו בויורדי אחד שיתנו השרף באשיליק לשמעון וירע הדבר מאד בעיני המשנה ואם כי קם בעצמו והודיע אל הויזיר עאזם כי יש אתו יהודי אחד שהוא בן משק ביתו משנים רבים וכבר נתן לו האצרף בשיליק עם כל זה דבר הויזיר עאזם הנ' היתה עמו לאמר צוהו על השרף באשיליק כי באלה חפצתי ולמען היות המשנה מוכרח במעשיו שלא להמרות דבר הויזיר עזאם כן עשה והלביש אותו כלעאט לשראף באשי' וכל עבדי המשנה וכל אבזריה והוא עמהם היו כמתאוננים איכה נהיתה הרעה הגדולה הזאת ובדרך סוד דבר עם ראובן לאמר אל תשים את לבך דבר רדה אלי ושכרך הרבה מאד. וכי ראו קצת מנכבדי הארץ העושק והמרוצה אשר נעשה לראובן הנ' נכנסו בין ראובן ושמעון לפשרם באופן שלא יוזק אחד מחברו ולא עלה בידם כי מאת ראובן היתה נסבה שלא להביא הדבר לידי פשר ושותפות כי אמר איך אעשה הרעה הגדילה הזאת ולקחתי את לחמי מפי עוללים ויונקים הבנים בני אשר טפחתי ורביתי ונתתי לאיש אשר לא עמל בו וגם כי המפשרים הנ' היו אומרים שיפשרו בענין שיהיה לו ויתור רב לא קבל ולא שת לבו גם לזאת ושמעון וכל אנשיו היו שוטמים כי אם לא יתפשר ראובן עמו יש לו יד ושם עם המשנה הגדול והואלדה והשולטא"רה ויעשה באופן שלא ילך ראובן למצרים ועוד אחרת כי באותו זמן היה פה אילג"י מפלאנ"דיש איש חשוב ויקר בעיני כל השרים ודברו לא ישיב ריקם בכל אשר יבקש והוא היה עוזר לשמעון ועושה לו סעד לתמכו ומיראת ראובן על כל אלה כשנסעו ללכת מדי עלותם בדוגיא הם לבדם מבלי אמצעי נשבעו איש אל רעהו להיות שותפים בענין הש"רף באש"יליק בתנאי שילבש שמעון כלעט במצרים או באסכנדריאה ואם לא ילבש נקי הוא משבועתו זאת ואפי' שילבש שמעון כלעט בענין מכירת קומאש' וראזוש' וכלעאטיש אין לו עסק בהם כפי דברי ראובן כי הכל הוא משל ראובן. ויהי כי הקיפו הדוגיאות לצאת ממחוז קושטאנדינה ויתנכר המשנה אל שמעון כאלו לא היו דברים מעולם ביני לבינו ופעם ופעמים דבר אתו קשות ללא דבר כי לא חפץ בו ובבואם מצרימה תכף ומיד הלביש כל"אט לראובן הנ' לש"רף בא"ש ולא לשמעון וכל פינותיו שהיה פונה אם לטב אם למוטב בכל עניניו ובכל הנצרך אליו היו דבריו עם ראובן ולא עם שמעון וכל אנשי המשנה קיהאיה ושה"יר האכ"לה וכל אבזריהו כמוהו כמוהם. כראות שמעון שלא נעשתה עצתו ועבר ימים או עשור ואין כל מאומה בידו אז אמר לראובן אנה אני בא ואין לב המשנה שלם עמי לספחני באחת הכהונות קלה כבחמורה לכה ונכרתה ברית אני ואתה בפשר דבר שתתן לי ואלך מעליך וטוב לך ונכנסו ביניהם אנשים חכמים ויודעים ופשרו שיתן ראובן לשמעון שלשה אלפים וחמש מאות גרוש' ושיפרע לו בעד המשנה שהוא חייב לו ד' אלפים שהם בין הכל ז' אלפים ות"ק וילך מעליו וכן עשה ראובן הנ' ונתן לו ז' אלפים ות"ק גרוש' וכתבו ביניהם מחילה כוללת מזה על זה מחילה חתוכה וחלוטה כדין וכהלכה בכל תוקף וכל חזוקי סופר ושמעון נסע משם וילך לו אל ארץ הצבי ונתגורר שם ימים מספר ואחרי כן בא אל ביתו פה קושט' וראובן נשאר שם יוצא ובא בשער המשנה כאשר בתחלה ואחר עבור שנתים ימים מטעם המלך הזיזו את המשנה ממקומו ונעשה מעזול ושם לדרך פעמיו דרך ירשה וראובן מחולשתו כי כבד עליו הדרך בא דרך אניה בלב ים והגיע אל ביתו בשלום ובמישור ויהי כבוא ראובן פה קושטאנדינה קרא עליו ערער שמעון הנ' כי הוא שותפו בהחלט ורוצה לחלוק עמו בכל אשר הרויח כי הוא ג"כ לבש כלעאט פה לשראף באשי' ואם נתפשר שם במצרים הכל היה על צד האונס ואומר שיש לו מודעא לבטל המחילה וראובן טוען כי שמעון ירד עמו לחייו והשיג את גבולו להכנס במקום שאינו שלו לבוא עליו בשער הנ' כי זה שלשים שנה זכה והחזיק בה וכמה פזורים וכמה פסידות ארעו לו בזה הפתח וכמה דורונות הוציא עד עתה להעמיד שירות פתח שער המשנה על נכון כנודע לכל ושמעון זה בא בזרוע נטויה וביד רמה לקחת את שלו ועכ"ז הוא נמנע לעשות עמו פשר אם לא על תנאי שילבש כלעט למצרים ולא לבש ועם כל זה במצרים נתן לו שלשה אלפים ות"ק גרוש' בפני עדים וחכמי מצרים כנראה בשטר המחילה עתה מה רוצה ממנו ומה מידו יקח ועכ"ז אינו נשמט מדין התורה ויחדו למשפט יקרבו וכל דמתעני מן דינא עליו לשלם ושמעון זה לא השיב ידו מבלע תחת יד להבאישו בעיני הסרנים מפה ומפה אדוני הארץ לולא ה' שהיה לו לראובן והאמת עד לעצמה. עתה יורנו מורנו אם יש שום ממשות בדברי שמעון והדין עם מי ושכרו מעל שמים יהיה שבעתים:

תשובה יסוד היסודות ועיקר שהכל תלוי בו בענין זה היא לידע ולהודיע אם ראובן זה בהתמדת שירותו ומשאו ומתנו בפתח המשנה הנז' חשיבא ליה חזקה או לאו דאי לא חשיבא ליה חזקה כל היכא דלא מסר מודעא מה שעשה עשוי מדי דהוה אזביני דאע"גב שהוא שלו ואונס אותו למכרו עם כל זה זביניה זבין כל זמן שלא מסר מודעא כמו שנראה מכללות הפוסקים אשר הובאו דבריהם בית יוסף ח"מ סי' ר"ה וכתב עליהם הרב הנ' ומדברי כלם למדנו דכל היכא דלא מסר מודעא לעולם זביניה זביני וכן נראה מדברי הר"אש וכ"כ הרמ"בם בפ"י דה' מכירה ובפ"ט דה' גזלה עכ"ד ומה גם בענין זה כיון דמדינא לית ליה חזקה בשער המשנה מי יודע אם נתרצה בפשר זה וליכא אונס וכיון דלא מסר מידעא פשרתו פשרה ואם נדינהו למוחזק בפתח שער המשנה הנ' אין ספק דאפי' לא מסר מודעא כתבינן ליה ואין במעשיו כלום כמו שיתבאר לפנים בס"ד כאשר יורונו מן השנים:

והנה מתורתו של הרש"בא בתשובה הובאה בב"י ח"מ סי' קנ"ח יש ללמוד דראובן זה הוא מוחזק בשער המשנה שכתב שם וז"ל נשאל הרש"בא חייט אחד שהיה רגיל אצל עירוני אחד מכמה שנים שהוא לבדו עושה מלאכתו ובא חייט אחד ורצה להכנס עצמו עם העירוני הזה לעשות מלאכתו בזול יותר והראשון מתרעם עליו מסתברא שמוחים בידו דדמי קצת למצודת הדג כדאמרינן שאני דגים דיהבי סיארה בבא בתרא (דף כא) הכי נמי כיון שרגיל לעשות מלאכתו על יד זה הרי הוא כאלו בא לידו ועוד דכל מכר הרי הוא כאלו בא לידו כבר כדאיתא התם בפרק יש נוחלין (דף קכג.) גבי בכור נוטל פי שנים בזרוע לחיים והקיבה וההולך ומפתה את הארמי לעשות מלאכתו כפוסק לחיותו של זה וגוערין בו ומוחין בידו ע"כל ומדקאמר דהרי הוא כמי שבא לידו ודמה אותו למצודת הדג דאמרינן שאני דגים דיהבי סיארה ופירש רש"בם נותנין עין בהבטה להיות רגילין לרוץ למקום שראו שם המזון הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מצודה ומזונות בטוח הוא שילכדנו והוה כמאן דמטא לידיה ונמצא חברו מזיקו ע"כ נראה שהחייט ההוא הוי מוחזק באותה מלאכה דעירוני ואם בחייט ההוא דלית ליה פסידא כלל אלא חסרון ריוח כתב הרש"בא דמקרי מוחזק והרי הוא כאלו בא לידו כ"ש וק"ו בראובן זה שזה שלשים שנה ויותר עומד ומשמש בפתח המשנה הזה בכחו ובאונו בהונו וממונו וכמה פסידות ארעו לו וכמה הוצאות הוציא עד עתה כנודע ומפורסם לכל שאין ספק דמקרי מוחזק ומוחזק וכמאן דמנחא ליה בכיסתיה דמי.

וגדולה מזו כתב הרב הגדול מהר"ר דוד ן' זמרא ז"ל בתשוב' כלל שבועות ונדרים וז"ל מעשה שהיה כך היה בראובן שהיה מוחזק באלתזאם שלקח אותו מאת המלך יר"ה לשלש שנים כמנהג בלתז"אם ואחר שעבר מקצת זמן בא שמעון וא"ל תן לי חלק במקום הזה ואם לאו אוסיף עליך וכן המנהג שמקבלין התוספת ומוציאין את הראשון וראובן מפחדו לזה נשתתף עם שמעון ונתן לו השליש באלתזאם הנ' וכתב לו שטר שותפות בכל חזוקי סיפר בכל מיני מודעות ובשבועה חמורה לקיים כל הכתוב לעיל ואחר עבור הזמן באו לחשבון וקנה ראובן חלקו של שמעון ונתן לו השליש במקום הנ' בכך וכך אעפ"י שהיה מגיע יותר כפי החשבון וזקפן עליו שטר חוב בכל חזוקי סיפר בביטול מודעי ע"ס ובפיסול עדיהן ובשבועה חמורה לקיים כל הכתוב לעיל וכשהגיע זמן הפרעון תבע שמעון את ראובן החוב הנ' ואמר לו ראובן שאינו חייב לו כלום שאנוס היה בדבר והוציא שטר מודעא כתוב וחתום שבאונס עשה כל זה וכו' תשובה תחלה יש לדקדק אם חזקה זו תהיה חזקה או לא כיון דדרכם לסלק בתוך הזמן וכו' והנה תחלה אומר כי שמעון זה לא טוב עשה כי ירד לתוך אומנותו של חברו ויורד עמו לחייו וראוי לעונש ומותר לקרותו רשע כדאמרינן עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע ומרגלא בפומייה דאנשי דקירין לכיוצא בזה מסיג גבול רעהו לפי זה קאי בארור וכ"ש פה מצרים שיש תקנה וחרמן של ראשונים שלא יוסיף וישכור בית שדר בו חברו או חנות ואם בבית דירה כך אמרו כך כ"ש במקום שתלוי בו פרנסתו ופרנסת ביתו ואפילו אחר האלתז"אם והשלם הזמן אסור לישראל לקחתו דלא גרע מעני המהפך בחררה דאומדן דעתא הוא דכל הני סברי שאחר שיושלם הזמן יחדשו האלתזאם וכ"כ מה"רי קולון בשרש ב' אמנם לגבי הדין כיון דקימא לן דינא דמלכותא דינא ודינא דמלכותא הוא שמסלקין את הלוקח האלתז"אם אם הוסיף עליו אפי' לא השלים זמנו וכן הוא המנהג בכל מלכות המלך יר"ה אין כאן חזקה וכ"ש וק"ו בנדון זה שהמקום הוא של המלך שאין חזקתו חזקה ובבתרא יש מעשיות מסכימין לזה ומעתה מטעם חזקה הדין עם שמעון אם היה לוקח אותה מאת המלך אבל מאחר שלקחה מראובן ועשה מודעא יש לדון בדבר ע"כל הרי דלייט עלה הרב ז"ל לאיש העושה זאת וקראו רשע ומסיג גבול דליקום בארור ואי לאו טעמא דדינא דמלכותא דשייך באלתז"אם הוי חזקה מעליא ועכ"ז כתב בסוף דבריו דכיון שלקח מראובן יש לדון בדבר אי הויא חזקה דון מינה בנדון שלנו דכיון דלא שייך בה טעמא דדינא דמלכותא דאין זה מחוקים שחקק הממלך לבני המדינה כמו שכתב הרמ"בם בפ"ה דה' גזלה ואינו ענין לדינא דמלכותא כלל ואדרבה התוגרמים מלעיגים בנו לדבר זה באמרם כי היו שרי יהודה כמסיגי גבול בודאי הגמור דחשיבה ליה לראובן חזקה מעליא והבא ליכנס בתוך גבולו גברא אלמא הוא וכל אלו וכיוצא בהן משלחי גלימי דאנשי הן:

ואל תשיבני ממה שכתב המרדכי ז"ל בפ' חזקת הביאו הרב ב"י בשלהי סי' קנ"ז וז"ל יש מקומות שדנין דין מערו"פיא וכן ראיתי בתשו' ר"י ט"ע ומדמו ליה לדגים דיהבי סיארה ויש מקומות שאין דנין ומתירין לישראל ללכת למערופיא של חברו ולהלוות לו ולשחודי ליה ולאפוקי מניה דאין כאן גזל בנכסי הגוי הרי הם כהפקר וכל הקודם בהן זכה כדאיתא בפ' חזקת ע"כ דמשמע דאין הדין זה מוחלט לכ"ע אלא כפי מנהג המקומות דשתי תשובות בדבר חדא דבאתרא דאין דנין אותו ודאי היינו קודם שיגמר הענין ביד בעל המערופיא וכדאמר אח"כ דנכסי ארמי ה"ה כהפקר וכל הקודם בהן זכה הרי דיש זכות למי שקדם וגמר קנינו וזה מוכרח דאי לא תימא הכי מאי עבדי ליה למאי דאמרו בגמרא בענין מרחיקין מצודת הדג שאני דגים דיהבי סיארה והלא נראה משם דכיון שנתן מצודתו והוא בטוח שיבוא אליו ה"ה כמאן דמטא לידיה ואלו דין מערופיא הוא אחר שיגמר קנינו למה לא יהא אסור אלא ודאי דמיירי בענין שבעל המערופיא עדין לא גמר קנינו ובהא יש חלוק במקומות דקצתם מדמו ליה לדגים דיהבי סיארה דכיון דהוא מערופיא שלו בטוח גם הוא שיבוא אל ידו וה"ה כמאן דמטו לידיה וקצתם לא מדמו ליה לדגים משום דמפרשי ליה להאי דשאני דגים דיהבי סיארה דמיירי בדג מת שכן דרך הדייגים לשום במצודות דג מת והדגים מתאספים שם סביב אותו הדג וכיון שזה פירש מצודתו תחלה ועל ידי מעשה זה שעשה מתאספים אליו הדגים ודאי אם חברו פורש מצודתו נמצא גוזלו דכבר הוא כאלו אתא לידיה כדתרץ רבינו מאיר אביו של רבנו תם בקידושין פ' האומר (דף נט.) כשהקשה ממרחיקין מצודת הדג למי שפירש דעני המהפך בחררה אינו של הפקר ע"ש א"כ הכי נמי סברי קצת מקומות דלא מדמו דגים דיהבי סיארא לדין מערופיא משום דמערופיא עדין לא בא לידו ומשום הכי התירו אבל בנדון שלנו שכבר נגמר הענין וכבר לבש ראובן כלעאט על הש"רף באשי"ליק שזהו גמר הענין בענין זה אין ספק שאפי' באותם המקומות היו אוסרין דהשתא תו ליכא טעמא דכל הקודם בו זכה זכה זה בלבישת הכל"עט כאמור ודמיא לאותה שאמרו בהנזקין (דף נט.) עני מנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ואיתמר עלה בגמ' תנא אם לקט ונתן ביד הרי זה גזל גמור ופירש רש"י הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוי ע"כ והתוס' כתבו אצטריך לאשמועינן דתולשן בידו ומפילן אע"פי שלא אחז בידו אלא להפילן הוי גזל גמור כאמור ע"כ וה"נ כיון דלבישת הכלע"ט הוא גמר הענין כמו שהוא המנהג בכל השא"רף באש"יש דכיון שלבש כלע"ט כל עולה קפצה פיה ושוב אין פוצה פה ומצפצף ומה גם בנדון זה שאהבה עזה היה בין המשנה ובין ראובן וכל פינותיו היו לעזר ולהועיל לראובן ולבישת הכל"עט לשמעון כמעט היה ומוכרח במעשיו אין ספק דאפילו באותם המקומות היו דנין דין מערופיא ושויא אנפשייהו חתיכה דאסורא:

ועוד דאפילו תימא דבכל ענין לא היו דנין דין מערופיא באותם המקומות ונניח מה שאינו אפ"ה בנדון זה מקום שנהגו לדון דין מערופיא מקרי כיון שיש הסכמות קבועת אל כלל הקהלות מעניני החזקות והבתים ששום בר ישראל לא יורשה להסיג גביל רעהו כמבואר לכל וכ"ש בענין כזה שתלוי בו חיות אדם וכל נפשות ביתו וכמו שכתב הרב ן' זמרא ז"ל באותה שהזכרתי למעלה שמעון זה ראוי לעונש ומותר למקרייה רשע כדאמרינן עני המהפך בחררה נקרא רשע וכו' וכ"ש פה מצרים שיש תקנה קדומה וחרמן של ראשונים שלא יוסיף וישכור לו בית שדר בו חברו אם בבית דירה אמרו כך כ"ש וק"ו במקום שתלו בו פרנסתו ופרנסת ביתו ע"כ הרי דפשיטא ליה לרב ז"ל דבמקום שיש הסכמות איומות וקדומות בענין חזקת הבתים שלא יורשה שום בר ישראל לקחת ולהוסיף במקום שדר חברו דיש בכללן לכל שירד בתוך גבולו של חברו בענינים אלו וכיוצא בהן ונמצא א"כ לפי זה שראובן חשיב מוחזק בפתח שער המשנה חזקה מעליא:

ואחר שזכינו לדין דראובן זה מקרי מוחזק בשער המשנה ושמעון הבא להשיג את גבולו הרי הוא יורד לחייו ויש לו דין עני המהפך בחררה ועני המנקף בראש הזית שהוא גזלן גמור כמו שהוכחנו א"כ אין ספק דאפילו דראובן זה לא מסר מודעא בעת שנשבע שמעון אפ"ה אונסיה אונס ואין צריך למסור מודעא וכמו שכתב הרמ"בם בפ"י דה' מכירה וז"ל והביאו הטור סי' ר"ה ח"מ וז"ל כתב הרמ"בם במ"דא שצריך מודעא בחמסן שכופה את המוכר למכור לו שלא ברצונו אבל בגזלן והוחזק גזלן ואח"כ לקח שדה שגזל אין המוכר צריך למסור מודעא כמו שבארנו בה' גזלה ע"כ ובה' גזלה פ"ט כתב על הגוזל שדה והוחזק גזלן ז"ל אין בעל השדה צריך לעשות מודעא על מכר זה הואיל והוחזק גזלן זה על שדה זו ואין ראיתו בר ראיה ואין צריך למסור מודעא ואין דין הגזלן כדין האונס את חברו ותלה אותו עד שימכור לו שזה האונס אינו רוצה לגזול ולא גזלו עדין כלום לפיכך אם לא מסר המוכר האנוס מודעא מכרו קיים עד כאן דבריו ז"ל:

ויש כאן מקום עיון בדבריו מפנים חדא למה כפל את דבריו שאמ' אין בעל השדה צריך לעשות מודעא ובאמצע הסעיף כתב ואין ראיתו בר ראיה ואין צריך למסור מודעא הא קם ליה חדא זימנא אין צריך לעשות מודעא וסגי ותו איכא לדיוקי בדבריו דכיון דעקר דין זה נלמד מההיא דפ' חזקת (דף מז:) דאמר רב נחמן אמר לי הונא כולן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידין שדה בידן גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה וכמו שכתבו מפרשי דבריו והתם לא הוזכר אלא גזלן לבד למה ליה לרב לאטרוחי כולי האי ולמימר גזלן והוחזק גזלן וכן לעיל מלשון זה כתב הגוזל את חברו והוחזק גזלן וכו' והכי נמי בה' מכירה אבל הגוזל והוחזק גזלן דכיון דתאמר גזלן בצורתא דשמעתא ודאי דהוחזק גזלן וכדאמרינן התם היכי דמי גזלן כעין ויגזול את החנית מיד המצרי והתם הוחזק גזלן לענין החנית דבאפי כולהו הוה וא"כ נראה מילי דכדי ומאי כוליה האי ותו איכא לאקשויי עליה מם שהקשו עליו הראשונים והרב ב"י ז"ל כתבו יותר מבואר שם וז"ל ובאמת שדבריו תמוהים דהא איתא בפ' חזקת וכתבתיו בראש סימן זה אמר רב נחמן א"ל הונא וכולן שהביאו ראיה ראיתם ראיה ומעמידין שדה בידן גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן קרקע אין לו אבל מעות יש לו ואמרינן בתר הכי אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני ואותבינן עלה מדתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבע"הב מקחו בטל ואמאי התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקני ומשני הא איתמר עלה אמר רב לא שאנו אלא דאמר ליה לך חזק וקני אבל בשטר קנה ולשמואל דאמר אף בשטר לא קנה מאי איכא למימר ומשני מודה שמואל היכי דיהיב דמי ולרב ביבי דמסיים בה קרקע אין לו אבל מעות יש לו מאי איכא למימר ומשני דרב ביבי מימרא היא ומימרא לא סבירא ליה לרב הונא ופי' רש"בם ז"ל ולרב ביבי דמסיים בה וכו' אבל מעות יש לו לגזלן שנתן להנגזל אלמא ס"ל דאפי' נתן הגזלן מעות לנגזל לא קנה דתליוה וזבין לאו זביני זבין ובתר הכי אסיקנא אמר ורבא הלכתא תליוהו וזבין זביניה זבין וכיון שכן משמע דכרב הונא קימא לן ולא כרב ביבי אלא תלוה וזבין זביניה זביני אלא א"כ מסר מודעא וכ"כ הר"יף והר"אש וכן נראה מדברי הפוסקים זולתי רבינו ירוחם שכתב לשון הרמ"בם וא"כ יש לתמוה דכיון דפסק כרב הונא דתליוה וזבין זביניה זבין וכדאסיקנא בגמ' היאך פסק כרב ביבי דלא ס"ל לרב הונא כותיה דאם איתא דבגזלן נמי ס"ל לרב הונא דמקחו בטל לא הוה ליה למימר דלא ס"ל כרב ביבי וטפי הוה עדיף לשנויי כרב ביבי בגזלן ומ"ה מקחו בטל ורב הונא מודה בהכי אלא ודאי רב הונא לית ליה דרב ביבי וכרב הונא קימא לן וכבר השיגו הרא"בד ע"כל וה"ה ז"ל ג"כ כתב בפ"ט דה' גזילה על לשון זה דהרמ"בם וצ"ע היאך חלק בין זה לההו' דתליוהו וזבין אחר שהגמ' משוה אותם עכ"ל ולפי דבריו בדברי הרמ"בם יתיישב זה בס"ד:

והרב הקדוש מהר"י קארו ז"ל ב"בי תרץ בשני פנים וז"ל ונ"ל ליישב דברי הרמ"בם שהוא ז"ל סובר דרב הונא מודה כרב ביבי דגבי גזלן תליוה וזבין לאו זביניה זבין ורב המנונא דאותיב ליה מסקריקון הוה ס"ד דרב הונא פליג ארב ביבי וגמ' אהדר ליה לפום שיטתיה דרב המנונא דרב הונא לא ס"ל דרב ביבי אבל קושטא דמלתא היא דאית ליה דרב ביבי וע"יל דאין הכי נמי דרב הונא לית ליה דרב ביבי כדמשמע מפשטא דגמרא מיהו כיון דרב ביבי משמיה דרב נחמן קאמר לה ורב נחמן דיינא הוא והלכתא כוותיה בדיני הכי קימא לן ע"כל ועם שהתרוץ הראשון הוא קצת דחיק דלא משמע מפשטא דגמרא דלפום שיטתיה דרב המנונא אהדר ליה כן וכמו שהעיד הרב הנ' עצמו בתחלת התרוץ השני שכתב דאה"נ דרב הונא לית ליה דרב ביבי וכדמשמע מפשטא דגמרא אפילו הכי קבלה נקבל כיון דלית ליה קושיא ודברי הרב אמת ותורתו אמת. אבל אכתי קשיא מאי דתרוץ בתרוץ השני דכיון דרב ביבי ק"אל משמיה דרב נחמן והלכתא כותיה בדיני הכי קי"לן ע"כ ואלו דברי תימא דמעקרא ודקארי לה מאי קארי ליה וכי לא ראה שהם דברי רב נחמן דה' כותיהו אלא ודאי דמאי דקשיא ליה הוא משום דאסיקנא בגמ' הפך דבריו הלכתא תליוהו וזבין זביניה זביני כרב הונא והתלמוד פוסק כרב הונא וכדכתב הרב ובתר הכי אסיקנא וכו' וכיון דפסק כרב הונא וכדאסיקנא בגמ' היאך פסק כרב ביבי דלא ס"ל לרב הונא כותיה ע"כ משמע דכל עצמה של תמיהה היא משום דאסיקנא בגמרא הפך רב נחמן וא"כ מאי קא משני דכיון דה' כותיה בדיני הכי קימא לן אי אית לן האי כללא היינו היכא דלא מוכח מתלמודא הפך דבריו אבל אי מוכח בטיל האי כללא וכמו שכתב הרב בעצמו בכללי התלמוד אשר לו על כלל דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו וכתב הוא ז"ל ואמרינן בבתרא דף כ"ו דהיכא דמוכח בתלמודא דלאו כותיה לא סמכינן אהאי כללא ע"כ ובהדיא כתב הרב הנ' בכלליו וז"ל הוי יודע שכל כלל שבתלמוד כגון פ' ופ' הלכה כפלוני וכיוצא בו מהכללים שהזכרנו כולהו קי"לן הכי מסתמא בר מהיכא דמתפרש בהדיא או מוכרח מסוגית התלמוד דלית הלכתא כהני ובכמה דברים פסיק התלמוד הלכתא נגד הכלל ובאותם דברים וכיוצא בהן אין סומכין על הכלל ואין משגיחין בבת קול וכן אומר הרשב"א ז"ל בפ' יש נוחלין בפירושיו ע"כ וא"כ דפסיק תלמודא בהדיא דלאו כותיה אלא דפסק כרב הונא לא נסמוך נמי אהאי כללא:

ואפילו תימא דעיקר הקושיא על הרמ"בם ובפרט בדברי הרב מהר"יק הוא לאקשויי מניה וביה דכיון דפסק בספרו דתליוהו וזבין זביניה זבין כרב הונא היכי פסק כרב ביבי בענין גזלן והא רב הונא לא סבירא ליה כותיה וכמו שנראה כן מלשונו שכתב בכסף משנה וזה נסחו ומאחר שפסק כרב הונא דתליוהו וזבין זביניה זבין כמו שכתב בריש פרק זה עכ"ד מה שלא כתב כן ב"בי אלא במקום מה שכתב כאן בריש פרק זה כתב התם וכדאסקנא בגמ' ע"ש אפי' שנפרש כן עדיין הקושיא במקומה מאי קא משני דפסק כרב ביבי משום ד"סל כרב נחמן והלכתא כותיה בדיני אכתי תקשי אמאי פסק כרב הונא בראש הפרק וקשיא דידיה אדידיה ופ"ת דיש מקום לומר דבהא פסק כחד ובהא כחד כמו שמצינו במקומות רבים א"כ איבעי ליה לפרושי בהדיא:

האמנם אשר אני אחזה לי ביישוב לשונו של הרמ"בם ולשנויי כל מאי דאקשינן עליה הוא לומר דהוא ז"ל פסק בגזלן דאפי' דיהיב דמי אין צריך מודעא כדרב ביבי משום דקאמר לה משמיה דרב נחמן דהלכתא כותיה בדיני על דרך מה שכתב הרב מהר"יק ז"ל ומאי דמסקינן בגמ' הלכתא תליוהו וזבין זביניה זבין משמע ליה דהך מסקנא הויא דלא כרב הונא דקאמר בכל ענין ואפילו בגזלן אלא מסקנא הויא דוקא במי שאונס את חברו ותלה לו עד שימכור וזה מוכרח לו משום דרבא קאמר ליה ולעיל קאמר תלמודא דאמר רבא דלא כתבינן מודעא אזביני ומודה רבא היכא דאניס וכמעשה דפרדסא דההוא גברא דמשכן פרדסא לחבריה לתלת שנין בתר דאכלה שני חזקה א"ל אי מזבנת לי מוטב ואי לאו כבישנא ליה לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי כי האי גוונא כתבינן מודעא ע"כ ובאור הסוגיא לדעת הרמ"בם הוא כמו שפירשה הרב מהר"יק אליבא דרש"בם דשלש חלוקות בדבר אי תליוהו וזבין אשדה סתם ובהא אפי' דמסר מודעא לא כתבינן דכיון דמדעתו ברר ונתן לו א' משדותיו ליכא אונס ואי תליוהו וזבין אשדה זו בפרט ובהא אפי' לא מסר מודעא בטלי זביני ולא צריך למכתב והיינו דאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני דלא ימנע אי בשדה סתם ליכא אונס ואי בשדה זו לא צריך כדאמרינן ומודה רבא היכא דאניס וכמעשה דפרדיסא דכתבינן מודעא כלומר כי האי גונא דפרדסא דאי לאו דמסר מודעא לא אפשר לברורי שהוא אנוס אי מסר מודעא בטלו זביני דהא שדה זו היא ואי לא מסר מודעא זביניה זביני דהא לא ידעו העדים באנסו דמאחר שאינו אומר לו בפני עדים אי לא מזבנת לי כבישנא לשטר משכנתא נמצא שאינן יודעין אלא על פי מסירת המודעא ובהא מודה רבא דאע"גב דהוא שדה זו ואין צריך מ"מ לפרסומי מלתא דאונס דלא ידוע כתבינן מודעא זו זהו פירושה של סוגיא זו לדעת הרמ"בם על דרך שפי' הרב ב"י לדעת רש"בם והאריך בו ע"ש א"כ נמצאת למד מפירוש זה דרבא סבר דהיכא דאמר דלא כתבינן מודעה אזביני הוא משום דאי בשדה סתם לאו אונסא הוא ואי בשדה זו אין צריך ולכך החליט המאמר דלא כתבינן אלא היכא דהוא בחשאי ובמסתרים כמעשה דפרדסא וכל זה אפי' דיהיב דמי ושמעינן מנה דבגזלן כיון שהוא שדה זו ממש ואינו בחשאי דלא כתבינן דלא גרע משדה זו כשאינו בחשאי א"כ לפי זה מוכרח דהיכא דמסיק רבא הלכתא תליוהו וזבין זביניה זבין לאו היינו לומר דמסקנא הוא כרב הונא דאמר למעלה תליוהו וזבין זביניה זביני ואפי' בגזלן היכא דיהיב דמי כמו שנראה מדהקשו לו מסקריקון ודרב ביבי ולא משני שאני גזלן וכו' אלא דדחי ליה משום מימרא אבל מסקנא דרבא היא באונס את חברו ותלה לו למכור ולא בגזלן דאי תימא בגזלן קשיא רבא דידיה אדידיה לעיל קאמר דשדה זו אין צריך ובזולת מודעה לאו זביניה זבין והכא קאמר דבגזלן דהיינו בשדה זו ולא צריך לברורי דצריך מודעה ונמצאו דבריו סותרין זה את זה אלא ע"כ לומר דהך מסקנא דרבא דתליוה וזבין זביניה זבין לא מיירי בגזלן אלא באונס את חברו שימכור לו שדה סתם וכדכתב הרב ב"י שם וז"ל רבא אמרה בשדה סתם משום דליכא אונס ולפיכך השתא לא קשיא מידי לא ממסקנא ולא ממה שפסק הוא בריש הפרק דמסקנא דרבאי והוא כרבא פסק ולא כרב הונא דלא ס"ל כרב ביבי ולפיכך פסק בגזלן כרב ביבי משום דקאמר לה משמיה דרב נחמן דהלכתא כותיה בדיני ובגזלן אפי' דיהיב דמי אין צריך מודעא דלמאי ניחוש לה הא שדה זו היא ולא צריך לברורי כמעשה דפרדיסא דהא בפומבי הוא גזלן לעין כל והיינו טעמא שכל כונותיו של הרמ"בם ז"ל בין בה' מכירה בין בה' גזילה מאריך בלישניה ונחית לומר גזל והוחזק גזלן פעמים שלש להודיענו דאע"גב דמעשה דפרדסא היינו גזלן דכביש שטר משכנתא ואפ"ה צריך מודעא היינו משום דהתם לא ברירא לן אונסא אם לא על פי מסירת המודעא כדכתיבנא אבל הכא בגזלן שכבר הוחזק גזלן בשדה זו לעין כל תו לא צריך לברורי דהא ידיעא מילתא לכ"ע וא"כ להכי כתב הוחזק גזלן למעוטי גזלן דפרדסא ודוגמתו דלא הוחזק ולא ידיע אונסא ומשום הכי נמי הוצרך לכפול ולומר אין צריך לעשות מודעא ואין צריך למסור מודעא לשלול שני דברים בענין גזלן האחת שאינו צריך לעשות מודעא להורות דאיכא אונס ולזה כתב אין צריך לעשות מודעא והשנית שאינו צריך למודעא לברר הענין דהכל גלוי וצפוי הוא ולהכי כתב ואין צריך למסור מודעא ונמצאו לפי מה שבארנו בדברי הרמ"בם דבריו מיוסדים על אדני פז כלם נכוחים למבין לפי מה שפירשנו בם ומכללן של דברים אלו אנו למדין דלהרמ"בם והטור שכתב דבריו בפשיטות גזלן אין צריך מודעא בכל ענין ואפי' לדעת הר"יף והר"אש והרא"בד דפליגי עליה לא פליגי אלא בגזלן שנתן מעות וראו העדים שנתן מעות ומנה הדמים דאז צריך מודעא אבל כשלא ראו העדים שמנה המעות אפי' שהודה הנגזל שלקח המעות אין הודאתו הודאה ומוציאין הקרקע מיד הגזלן כדכתב ה"ה בפ"ט דה' גזלה עיין שם באופן דלכ"ע גזלן דלא יהיב דמי אין צריך מודעא כלל:

ואין טענה מההיא דאלת"זאם שזכרנו לעיל שכתב הרב ן' זמרא דהוי גזלן ויורד עמו לחייו ואפ"ה כתב בסוף דבריו אבל מאחר שלקח מראובן וראובן מסר מודעא יש לדון בדבר ע"כ דמדקאמר וראובן מסר מודעא משמע דלא סגיא בלאו הכי דאפשר דהתם מעשה שהיה כך היה ולא לעכובא כתב כן ותו דאפי' את"ל דלעכובא כתב כן שאני התם דאי לאו מסירת מודעא לא אתבריר אונסיה משום שהאונס היה בינו לבין עצמו דהכי כתב שם השואל ואמר לו תן לי חלק במקום הזה ואי לאו אוסיף עליך דמשמע דבינו לבינו היו הדברים ולפיכך אי לאו מסירת מודעא מי יימר דאניס הוי כההוא דמשכן פרדסא דאפילו דאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני משום דבשדה זו לא צריך עם כל זה בכי האי גונא דהוי בחשאי צריך מודעא וכמו שפירש רש"בם אבל בהוחזק גזלן ואתבריר אונסי' אפי' דלא מסר מודעא אונסיה אונס ואם הביא ראיה אין ראיתו ראיה בכל ענין אליבא דהרמ"בם וסיעתו ולר"יף וסיעתו בדלא יהיב דמי הכי נמי והוא דבר מוסכם לכ"ע ובנדון שלנו אחר שהונח שראובן זה הוא מוחזק בפתח שער המשנה ושמעון זה הוחזק גזלן בעסק זה ובלא כסף ובלא מחיר ירד עמו לחייו ואחרי שכבר גמר קנינו ולבש כלעאט כמנהג הסיג את גבולו וכמו שידוע ומפורסם לכל כי מאז היה הענין הזה כל העם מקצה לבשו קנאה וקול הקריה הומה על העושק והמרוצה הנעשה לראובן ה"נ בודאי הגמור דאפילו דראובן זה לא מסר מודעא לאו כלום הוא וכל מה שהודה ואפי' בקנין ושבועה הכל היה על צד האונס ובטל הפשר מעקרו בטלה שבועה ועקרה:

ומה גם שכל הדברים האלו כמעט בנדון שלנו הם אך למותר דכיון דראובן טוען שהשבועה שביניהם היתה על תנאי שילבש שמעון כלעט באסכנדריאה או במצרים על הש"רף באשיליק ואם לא ילבש נקי הוא משבועתו והרי לא לבש אפילו ששמעון מכחישו נאמן ראובן מגו דחי בעי אמר מעולם לא נשבעתי שהרי אין עדים בדבר ונאמן במיגו ולא סוף דבר שצריך להשבע שבועה אחריתי אלא אפי' שבועה אחרת לא בעי וכדכתב הר"אש ז"ל בתשו' כלל עשירי וז"ל ראובן נשבע לאשתו שלא יצא מהעיר אם לא ברשותה ויצא ועתה הוא טוען שהיא התירה לו והיא טוענת שמעולם לא התירה לו מי נאמן תשובה כיון שלא האמינה עליו בעדים נאמן ראובן לומר מרצונה יצאתי כי דברים הללי בינו ובין יוצרו הם כי כבר נשבע שלא יצא אלא מרצונה ואם תטעון היא אתה עובר שבועתך אין לפסלו בכך כי הוא אומר שהיא התירה לו דלא עדיף מאם שהיה חייב לה ממון והוא היה אומר שפטרה אותו מן הממון היה חייב לה שבועה והכא לא שייך שבועה שהרי כבר נשבע שלא יצא כי אם ברשותה והוא אומר שפטרה אותו ואם הוא משקר הרי הוא עובר על שבועתו ואין שבועה חל על שבועה עכ"ד וכתוב במרדכי פר"ק דמציעא סי' ש"ך ענין כיוצא בזה וז"ל על שטוען שמעון שראובן תקע לו כפו באמונתו אם יש לו עדים או שטר שתקע לו כפו על בית דין לצוות לשמעון לקיים אמונתו כי גדולה אמונתו שנשבע באמונה שיש לו בהק"בה ומאד החמירו בדבר זה שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך וכו' ונאמר אל תהי בתוקעי כף וראיתי אני את רבינו יוסף בר יצחק שהחזיר מעות ע"י תקיעת כף אחרי שעבר האיש על אמונתו אבל אם אין עדים ושמעון משיב לא תקעתי אלא בתנאי כן נאמן אם יזהרוהו ב"ד על שבועתו ולא מחייב תו שבועה אחריתי שלא ראו שתקע לו כפו כדאמרינן היה חייב שבועה לחברי ואמר נשבעתי ועדים או' שלא נשבע הוחזק כפרן לאותה שבועה טעמא דעדים מעידין אותו הא אין עדים מעידים אותו אינו נשבע דמגו דיכול למימר לא תקעתי כף כי אמר תקעתיה ובכה"ג נאמן בלא שבועה ובלבד שיהא מוזהר באזהרת ב"ד ע"כ וכן כתבה הרב ב"י בח"מ סי' פ"ז במחודשים סי' ל' להלכה עיין עליו וכ"כ מה"רם בתשובה סי' קסז וז"ל ועוד אחרי שראובן אומר כך וכך נשבעת ליתן לפי מה שהיה החוב בשעת גבית המס ושמעון אומר לא נשבעתי כך ואין לראובן עדים ולא עד אחד כשר שהוא כדבריו אין צריך שמעון לחזור ולישבע שאף כפי דברי ראובן כבר נשבע לעשות כן ואין שבועת היסת חל על שבועה כדאיתא בפ"ק דב"ב דף י"ז היה חייב לחברו וכו' ע"ש הרי דבין להר"אש בשבועה ממש בין למרדכי דדיין לה כדין שבועה ממש ולרב מהר"יק דמייתי מלתייהו להלכה משמע בהדיא דתו לא צריך שבועה אחריתי ונאמן בלא שבועה במגו דאי בעי אמר לא נשבעתי מעולם ואפי' לראב"יה והרי"בא דפליגי אהר"יף במי שנתחייב שבועה לחברו ואמר נשבעתי דלא מפטר משבועת היסת אי טעין ליה אשתבע לי שנשבעת שבועה שהיית חייב לי וכמו שהביא המרדכי סברות אלו שם לא דמי לנד"ד דהתם המלוה מכחיש את הלוה ואומר לא נשבעת ולפיכך לא נפטר משבועה מדי דהוה אמי שחייבוהו ב"ד לתת סך כך ואחר שיצא מב"ד אמר פרעתי דאי טעין אשתבע לי שפרעתני לא סגיא בלאו הכי אבל הכא דתרוויהו מודים בשבועה אלא שזה אומר על תנאי כך היה וזה אומר לא היה כך מה בצע לחזור ולהשביעו לא ימנע מחלוקה אם הוא נאמן כבר נשבע וטוען שעל תנאי כך ונהמניה ליה במיגו לפי דרכנו למדנו דלכ"ע ראובן זה נאמן במה שטוען שע"ת שילבש כלעט שמעון במצרים היתה שבועתו במיגו דאי בעי אמר מעולם לא נשבעתי:

וכל שכן שבשטר המחילה אשר ביד שניהם כתוב בלשון הזה בהיות שראובן ושמעון נשבעו שבועה להיות שותפים בענין הש"רף באש"ילק בתנאי שילבש שמעון כלעא"ט במצרים או באסכנדריאה ובאו הנה ולא לבש עם כל זה על צד היותר טוב נתרצה ראובן ונתן לשמעון סך כך ועשו מחילה זה לזה בכל לשון יפוי כח וכל חזוקי סופר וכ' שלשון השטר מוכיח דהשבועה היתה בתנאי ואע"פי דלא אמרינן בעלמא דעדים אכוליה שטרא קא מסהדי אלא בענין שמות המלוה ולוה דמסתמא סהדי דייקי בשמתייהו משום דהמלוה תלויה בזה וכמו שכתב הר"ן בחדושי הלכות במ' כתובות פ' האשה על ההיא בעיא דמעלין משטרות ליוחסין וז"ל וכתב הר"אה דהא דמספקא לן דוקא בלישנא דידיה כי האי דאמר אני פ' כהן לויתי מפ' וכו' אבל בלישנא דסהדי ודאי מהמני וכי מספקא לן נמי בהך דשייך למידק בשמא דידיה דהמלוה תלויה בזה אבל באינך מילי דמתניא בשטר בשמא דידיה לא מסהדי סהדי עליהו אלא דאיהו אמר הכי וכן נראה דעת הרש"בא ז"ל ע"כ הרי נראה דלא אמרינן עדים אכוליה שטרא קא מסהדי אלא בענין שמות שהמלוה תלויה בזה ואינהו דייקי שפיר אבל בדברים אחרים שבשטר לא ואפי' שהרב מוהרי"בל בס"א סי' ע"ח על ראובן שמכר שדה יתומים לשמעון וכתב בשטר איך פ' אפוטרופיס יתמי פ' וכו' הביא דברי הר"ן והרש"בא והר"אה וכתב עליהם מדבריהם אני למד בנ"ד ודאי עדים אכוליה שטרא קא מסהדי היינו דוקא בענין אפוטרופוס דדמי לשמות ממש משום דמלוה תלויה בהן והתם נמי מכר תלוי בזה אבל בענין כזה דאינו מעלה ומוריד אם השבועה היתה ע"ת אם לאו לענין המחילה דסוף סוף כל חד מחיל לחבריה אין הדין נותן דנימא דעדים אכוליה שטרא קא מסהדי והוו דומיא דאינך דכתב הרא"ה דכתיבי בשטר וא"כ הכא אינו מחויב שהעדים מעידים כי היתה השבועה על תנאי דלא רמיא עליהו אלא ענין המחילה ולא דייקי שפיר במה שכתוב בהיות וכו' אם הויא הכי או לאו עפ"ז נקיטינן מנה מ"מ דשמעון הודה בפני העדים דהכי הוה עובדא וכדאמר הרא"ה אבל אינך מילי דמתניא לא מסהדי עדים עליהו אלא דאיהו אמר להו כלו' אינם מעידין על גוף אותו הפרט שהיה כך אלא שהוא אמר להם כן והכא נמי הרי מעידים שהוא אמר להם וגדולה מזו דהא שמעון חתים עלה בחתימת ידו והודאת בע"ד כמאה עדים דמיא:

וגם ששמעון זה מסר מודעא על המחילה כמו שהוא אומר אפשר לומר דלו הונח דיש שום תועלת במחילה מה שאינו כן לפי האמת לא מהניא אלא לבטל המחילה לבד וכ"ש שאין אנו צריכין לזה כיון שראובן זה נאמן כמו שכתבנו ולא מפיו של שמעון אנו חיים ועוד דמודעת שמעון בשטר מחילה זה הכל היא מעשה תעתועים דלא נתנה מודעא אלא כשהאונס הוא שלא כדין אבל כשהאונס הוא כדין אין מודעא כלל וכמו שכתב הר"אש בתשו' הביאה הרב מה"רי קולון סי' קפ"ו והובאה באבן העזר ז"ל וששאלת אשה שמחלה כתובה נדוניא ותוספת לבעלה מחילה גמורה וטוענת שעשתה המחילה מפני שהיה מאיימה ומגזים לה לישא אחרת מפני שאינה יולדת אין זה טענת אונס לבטל המחילה כי כדין היה עושה לישא אחרת כדי לקים מצות פריה ורביה והיא שחדתו בממונה שלא לישא אחרת ע"כ נראה בהדיא דהיכא דהאונס אשר מחמתו מוסר המודעא הוא כדין או לקיים האמת לאו מודעא היא. אמור מעתה בנד"ד אפי' שנניח כתב מודעא זאת בכל חזקיה וברר שראובן אנסו שם במצרים בכל מיני אונסין להדפו ולדחפו מעליו כיון דכדין היה עושה להבריח ארי מעליו כי לו משפט הגאולה אין זה נקרא אונס וקשה הדבר בעיני להאמין שיש אנשים שכתבו במודעא והכרנו באונסו ואע"פי דאי חתמי עלה לאו פסולי עדות נינהו בהא משום דסברי דדינא הכי דעבידי אנשי דטעו בכך מ"מ המודעא בטלה וכדכתב כל זה הרב מוה"רם אלשיך ז"ל בתשו'. סי' ע"א ע"ש:

העולה מכל זה חזרנו על כל הצדדין ובהא סלקינן ונחתינן דראובן זה פטור משבועתו אשר נשבע עם שמעון ואין לשמעון שום תביעה וזכות לא מכח דשבועה ולא מכח המודעא ואת כלם ישא רוח ואדרבה אי לדידי ציית שמעון ילך ויפייס את ראובן על העושק והמרוצה אשר עשה לו וכמה וכמה דררא דממונא גרם לו אולי יכפר בעד חטאתו ושב, ורפא לו:

ועל הארץ הטובה הארץ הלזו היתה כגן עדן מקדם כלילת יופי לתורה ולתעודה. ארץ חפץ ולה יד ושם על כל ברכה ותהלה ועל כל שכיות החמדה. מאנה הנחם נפשי קלני מראשי קלני מזרוע וצירים אחזוני כצירי יולדה. אנה פנה הודה וירד המונה והדרה ערו ערו עד יסודה. איש כל הישר בעיניו יעשה את הדבר הקשה עביד דינא לנפשיה בדבר אשר זדה. כל הרוצה ליטול חלקו וחלק חברו נוטלו בזרוע ואין אומר השב להחזיר אבדה. ועל השרידים העומדים על הפקודים החרדים אל דבר ה' ווי העמודים אשר העיר נכון עליהם פני העדה. בעיני יפלא מדוע לא משדי והורמנא דרחמנא יעשו סייג לתורה דלימנו אשמתא ואנגידא. לבלתי נתון לכת איש להסיג גבול רעהו להסתפח בנחלת זרים קלה כבחמורה כל מילתא דאית בה פסידא. ולא תהיה עדת ה' כאנשי הארצות שאין להם שמור ושנוי רשות על קו השוה והנקודה. כי כאשר ישאג האריה והכפיר על טרפו טורפים מהמשועבדים אל הזולת שלי שלי ושלך שלי זו מדת סדום מדה שאינה מדה. זאת נחמתי בעניי אולי הגיעו הימים שבן דוד בא לגאול בקרוב עדת ה' אשר לא יעדה והפדה. ובא האות והמופת דעקבות משיחא אותותיו אותות שניין דא מן דא. אמן כן יעשה ה' ואלהינו מרחם ה' צדקנו ישים חלקנו מהמתקדשים עצמם במותר להם במשפט במדה. ושמר רגלנו מלכד במקום שחב לאחרים כי אם איש תחת גפנו ותאנתו לשמרה ולעבדה. כה מעתיר המדבר מתהומא דארעא ולפני כל יודעי דת ודין מחוי קידה. הצעיר יהושע רפאל בכמ"הר ישראל בנבשתי זלה"ה.

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה