שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן כו
ה' חזקות. דר' נור מבעלי מקרא
שאלה ראובן גדל יתומה אחת בביתו והגדילה והשיאה לשמעון ונתן להם בית דירה בבית אחת שלו ולא פירש בשעה שהושיבם בבית אם בשכירות או בחנם אלא סתם נתן להם הבית לדור בו ואחר עבור שלש שנים אמר לשמעון תדע שאיני נותן דירה אלא בשכירות ועתה עברו כמו שבעה עשר שנים שדרים בבית ההוא סתם עתה תובע ראובן משמעון שכירות הי"ז שנים כפי מה ששוה שכירות הבית ואומר לשמעון כבר התריתי בך ואמרתי שאיני נותן לך הבית בלי שכירות ושמעון מכחישו ואומר לא אמרת לי כלום ועדים אין בדבר יורנו אם יהיה נאמן ראובן בשבועתו לומר שעשה לו התראה ויגבה ממנו השכירות ושכרו כפול מן השמים:
תשובה אע"גב דקימא לן כרב נחמן דאמר בפ' השואל (דף ק"ב.) קרקע בחזקת בעליה עומדת וכדפסק הר"יף שם ומנה גמרינן דבכל הפרשיות וטענות שיפולו בין השוכר ובעל הבית אמרינן העמד קרקע בחזקת בעליה וישבע המשכיר ויטול כל זמן שאין השוכר מביא ראיה כמו שדקדקו אבות העולם בכמה טענות שהרמ"בם בפ"ז דה' שכירות כתב שבעל הבית נשבע היסת כשטוען לזמן קצר השכרתיך והשוכר טוען לזמן ארוך וכתב עליו ה"ה ז"ל דטעמו מהאי דאמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת ושכן הדין בכל דבר דלא עבידא לאגלויי ע"ש גם הר"אש ז"ל כתב בתשו' כלל צ"ב והביאו הטור סי' שט"ו וז"ל וששאלת שמעון שכר בית מראובן ואומר ששכרו על תנאי כך וראובן מכחישו וכו' ונסתפקת מי יהא נאמן בשבועתו דע כיון שראובן וכו' ואם אין לי עדים שהתנה כך קרקע בחזקת בעליה עומדת לכל ספק הנולד ביניהם ועל השוכר להביא ראיה וכל זמן שלא הביא ראיה ישבע ראובן ע"כ וכ"כ בעל המפה ובעל מאירת עינים דבכל הספקות והפרשיות שביניהם אמרינן כן והוא נלמד מההיא בעיא דפ' השואל שוכר אמר נתתי ומשכיר או' לא נטלתי וכו' דעל השוכר להביא ראיה כשהוא בתוך הזמן וזהו בנין אב לכל מקום שיש הפרש בין השוכר ובין המשכיר דיד בעל הבית על העליונה ונשבע ונוטל וא"כ הכא נמי בנד"ד לכאורה היה נראה דכיון דהשוכר אומר בחנם והמשכיר אומר בשכירות דנימא שהמשכיר יהיה נאמן בשבועתו:
מ"מ אין הדין כך אלא היכא דלית ליה מגו לשוכר כי נד"ד דכיון דדר בו יותר מג' שנים וכמו שבח בשאלה שדר בו י"ז שנים ויכול היה לומר לקוחה היא בידי א"כ יהיה נאמן השוכר במגו זה וכדכתב הרש"בא בתשובה הביאה הרב ב"י ס' שי"ב וז"ל שאלת מי שדר בחצר חברו והוא אומר שכורה היא אצלי עד זמן פלוני ובעל הבית אומר לא כי אלא שאולה היא אצלך עד זמן שארצה תשובה בעל הבית נאמן כל זמן שלא החזיק בה שני חזקה דקרקע בחזקת בעליה עומדת שאלו החזיק בה שני חזקה היה נאמן במגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ע"כ הרי דכל דאית ליה מגו לשוכר נאמן וידו על העליונה והכא בנד"ד כיון דשמעון זה דר יותר משני חזקה נאמן ועיקר הדבר מההיא דפ' המקבל (דף קי.) דאמרינן בשטר משכנתא שהמלוה אומר בה' והלוה או' בשלשה א"ל אייתי שטרך א"ל שטרא ארכס אמר רב יהודה מלוה נאמן מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ע"כ ואין לחלק בין שכירות למשכנתא שהרי הטור והרמ"בם העמידו דבריהם בין בשכירות בין במשכנתא הרמ"בם בפ"ז דה' שכירות כתב אבל הממשכן או השוכר וכ' והטור ג"כ כתב ואם דר בו השוכר וכו' וכן כתב מהרי"ק בש"ע באופן שהדין שוה בממשכן ושוכר ומלתא חדא נינהו וכיון שכן בנד"ד שדר שמעון י"ז שנים הדין נותן שיהיה נאמן במגו והוי חזקה שיש עמה טענה ובכי האי גונא ודאי לא אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת:
ומיהו נראה שאם יש עדים לראובן שכשירד שמעון זה לתוך הבית בתורת שאלה נחית שוב אין שמעון יכול לטעון לקוחה היא בידי ובטל המגו ונאמן ראובן בשבועתו מידי דהוה אמשכנתא דכל שירד לתוכה בתורת משכנתא שוב אינו נאמן ובטל המגו כמו שהוא נלמד מעובדא דרבה בר שרשום ובהדיא כתב הרב המגיד ז"ל בפ"ז דה' שכירות על מה שכתב הרמ"בם השוכר נאמן אלו רצה אמר לקותה היא בידי נאמן שהרי אכלה שלש שנים וכתב הוא ז"ל ודוקא שאין עדים שהוא ממושכנת או מושכרת וגם בעל הקרקע לא מחה שהרי השוכר או המלוה יכול לומר לקוחה היא בידי הא לאו הכי ודאי אינו נאמן שנאמנותו אינו אלא מדין מגו ובטל נאמנותו ע"כ והביאו הרב ב"י וכתב דפשוט הוא וכן פסק בחבורו הקצר וא"כ בנד"ד נמי אם ימצאו עדים שמתחלה בתורת שאלה ירד או כל דבר שמחייב בטול המגו ראובן בעל הבית נשבע שהתרה בו ונוטל כפי מה ששוה שכירות הבית על פי שני אנשים בקיאים דכיון ששתק ודאי נתרצה וסבר וקביל ואין שהייתו לשאול השכירות מזקת לו להפסידו שכירותו וזה פשוט בעיני ולולא הפצר השואל כמעט נטיתי ידי מלהטריח קולמוסי על דברים פשוטים כאלו והמה בכתובים. נאם הצעיר יהושע רפאל בכמ"הר ישראל בנבנשתי זלה"ה
אח"כ הוגד לי שהבתים האלו שהושיב ראובן לשמעון הם באקוף אולד כפי נימוס המלך ושופטים שלהם ופירושו שמורישו של ראובן צוה שלא ימכרו לעולם בתים אלו ולא תסוב נחלתם מזרעו וזרע זרעו לעולם לא במכירה ולא במתנה ואם יפסק זרעו הוא נשאר להקדש עניים ישראלים וישמעאלים והוא קיים כפי דינם שאין אחד כי האי גונא יכול למכור קרקע של או"לד בא"קוף וכמה מהגדולים נשאלו אם בדינינו יכולין למכרו והשיבו דדינא דמלכותא דינא ובפרט כשהוא אגול אוגולה כלומר מזכר לזכר שאין הבנות בכלל שאינו עובר על מה שכתוב בתורה שהבנות יירשו דוק ותשכח ואחרי הודעי ספקתי ספק בנד"ד דאפשר דאפי' ליכא עדים לראובן דשמעון בתורת שאלה נחית מ"מ נאמר דבעל בית נשבע ונוטל דהשתא ליכא מגו לשמעון לומר לקוחה היא בידי כיון דקרקע זה אינו נמכר בדינם וגם בדינינו היכי מצי מימר לקחתיה וכמו שכת' רש"בץ בתשו' הביאה ב"י דף קמא וז"ל ואע"פי שהחזיק הלוקח שני חזקה אינו כלום כיון דמכח מכירה בטלה קא אתיא ומחזיר הקרקע ע"כ והכא נמי כיון דאין מכר זה עולה בדינם ולא בדינינו בטל ליה מגו ואין החזקה כלום וכיון דלא מצי מימר לקוחה היא בידי אין חזקתו כלום וכההיא דרבא בר שרשום לקוחה היא בידו לא מצית מימר ולא עלתה לו חזקה ואפי' נניח כפי דעת האומרים דיכולין בדיננו למכרו מיהו חזינן דאין קונה אותו בכלום מיראתם דעל פי הנמוס יחלטוהו מידם ואנן סהדי שאין אדם מניח מעותיו על קרן הצבי לקנות קרקע אולד בא"קוף שמחר יודע הדבר לערכאות ומה גם שיש כמה תובעים שיש להם חלק בקרקע פן יודיעו הדבר לעש"ג ויקחוהו מידו וכיון דאנן סהדי בכך מגו במקום אנן סהדי לא אמרינן כדכתב הרי"בל בתשו' ח"א סי' צה וז"ל וה"ה בנד"ד נמי אין דרך בני אדם לזקוף במלוה חובות השותפות ולכתוב מ.' איך הוא חייב משארית הריוח סך כך ומגו במקום אנן סהדי דאין דרכן של בני אדם בכך לא אמרינן ע"כ וכן כתב הרב מהר"ד ן' זמרא בתשו' וז"ל מגו במקום אנן סהדי לא אמרינן אע"גב דליכא סהדי ממש ולא תקשי לך דמסיים דבריו ואמר אלא שאנו משערין כפי אומד הדעת שמה שטוען הוא שקר דמשמע דחששת אנן סהדי היא כנגד הטענה שהיא טוען עכשיו שכן אומר שאנו משערין כפי אומד הדעת שמה שטוען שקר כלו' על הטענה הטוענת עכשו ולא על אותה דהוה מצי לטעון וא"כ בנד"ד דאנן סהדי הוא על אותה שהיה יכול לטעון לא שהרי כתב הרב מהרי"בל בשלישיות סי' ע"ט בכללו המגו וז"ל משמע מהכא היכא דהוי ודאי כעין ההיא דנהר פקוד דאנן סהדי דאיכא מיא תדיר באורחא דנהר פקוד לא מהמנינן ליה דבההיא זמנה לא היה מיא אע"ג דאיכא מגו דמגו במקום עדים לא אמרינן אבל היכא דלא הוי ודאי או קרוב לודאי לא קרינן ליה מגו במקום עדים והכי נמי או ידעינן דאיכא עדים דקא מכחשי ליה אי הוה טעין ההיא טענה מעליתא לא אמרינן מגו ומלתא דפשיטא היא וגדולה מזו כתב הר"אש וכו' ושמעינן מדבריו בזאת התשובה דהיכא דבההיא דהוה מצי טעין איכא עדים ואפי' דהוו פסולין כעין ההיא עובדא דהוו קרובים זה לזה והוו מכחשי ליה לא הוו מגו והוא הדין נמי אי נפק קלא דלא כההיא טענה דהוה מצי טעין לא אמרינן מגו ע"כ לשון מהרי"בל ז"ל משמע מדבריו דהא דמגו במקום אנן סהדי לא אמרינן הוא נמשך ממגו במקום עדים לא אמרינן ולמדנו ג"כ דמגו במקום עדים הוא בין שהעדים הם כנגד הטענה דעכשו ובין כנגד הטענה דהוה מצי למטען וא"כ כי היכי דהתם כמגו במקום עדים הוא כשהעדים מזימים לטענה שטוען עכשיו ולטענה דהוה מצי לטעון הכי נמי במגו דאנן סהדי שוה הוא בין שהאנן סהדי הוא בטענה הנטענת עכשיו ובין בטענה דהוה מצי למטען וכיון שכן בנד"ד שאנן סהדי דאין אדם מניח מעותיו על קרן הצבי מימי עולם לא ראינו מי שעשה כך שהוא קרוב לודאי כדכתב מהרי"בל ואפשר שהוא ודאי עצמי נראה דבטל מגו דשמעון זה דאי בעי אמר לקוחה היא בידי וקרוב הדבר לומר דיהא זה מגו במקום חזקה דודאי חזקה אין אדם מניח מעותיו על קרן הצבי וכההיא דכתב הר"אש ז"ל בתשוב' כלל ק"ז סי' י' וז"ל על מי שטוען פרעתי וז"ל ואם הפרעון שהוא טוען שפרע רצה לומר שפרע מעותיו ועכב שטרי חובות של הגוים לעצמו זאת הטענה נראית שקרית כי אין דרך המתעסקים בכך ליתן מעותיהם בשביל שטרות שאין גובין ממון וכ"ש בזמן הזה שנתקלקלו החובות ויש טורח לגבותם וחזקה שאין אדם מניח מעותיו על קרן הצבי ע"כ נראה דמשום חזקה כזו מבטל פרעתי הכא נמי משום חזקה כזו ראוי לבטל לקוחה היא בידי וליכא מגו וכיון שכן חזר הדין דנאמן ראובן באופן דבין למאן דסבר דאולד בקוף אינו נמכר בדינינו בין למאן דסבר דהוא נמכר בדינינו יש מקום לומר בנד"ד דליכא מגו לשמעון:
ואפילו שראינו לעתים רחוקות אחד מני אלף בקרקע של ואק"וף או"לד שהוא נמכר אחר כמה מיני טצדקי שעושין אותו אשת"דכל וזה אחר העמל והטורח אפ"ה בנד"ד יש מקום לומר דאין זה מגו כיון דסוגיא דכ"ע אזיל דאין קרקע ואק"וף או"לד נמכר והרי הוא כאלו אית ליה קלא הפך הטענה דהוה מצי למטען ולא אמרינן מגו וכמו שכתב הרי"בל דהיכא דנפקי קלא דלא כההיא טענה דהוא מצי טעין דלא אמרינן מגו ואע"ג דאית לומר לקוחה היא בידי כיון שקול מבטל הקול אינו מניעא החליטת להאי מגו וכמו שפירשו הר"אש והתוס' ההיא דרבא בר שרשום וז"ל ודאי אי הוה טעון לקוחה היא בידי מהימן כיון דאכלה תלת שנין בחיי אביהם ומשום קלא בעלמא לא יפסיד חזקתו אלא הכי קאמר לא מצית אמרת כלו' לא היית ברצון אומר כך ולא היית יכול להעיז פניך לומר כן מפני הקול ואין זה מגו והכי אמרינן בפ' האיש מקדש (דף נ.) גבי דברים שבלב דקאמר היה לך מזיד הייתי ואע"פי שאם היה אומר מזיד הייתי היה נאמן מ"מ לא אמרינן מגו ע"כ נראה דאפי' היכא שאותו הקול דאיכא בעלמא אינו בהחלט מבטל המגו דיש אפשרות רחוק לקיים המגו מ"מ אמרינן דסגי האי קלא לבטל המגו הכא נמי בנד"ד כיון דקלא אית להאי באק"וף שאינו נמכר אע"פי שלפעמים באפשרות רחוק הוא נמכר לא אמרינן מגו ועוד לא יהא אלא מנהג בעלמא שאינו נמכר היכא דאית ליה מגו וכתב המרדכי פ' המקבל וגם בנמוקי יוסף כתב נמצא שמעינן דהא אמרינן הטוען תמורת המנהג עליו להביא ראיה וכתב מהר"יק שרש י"ט בדבר שהיא מנהג מסוחרים מי שיטעון נגד המנהג אינו נאמן הרי לן בהדיא דאזלינן בתר מנהגא ואפי' להוציא ולא מהימן האי אמר ששנה המנהג ואפי' במקום מגו **(כאן נכתבו בגליון איזהו שטין אשר נכרתו מהכורך ולא כהלין כתבא למקרי.)** ותו דלענין לקוחה היא בידי בענין זה הוה צריך קלא שנמכר וכיון דליכא קלא לאו כלום הוא וכדכתב הר"אש בתשובה הנז' אחר שהביא תרי עובדי דפ' השוכר את האומנין (דף פא.) דההוא גברא דהוה מעביר חביתה וההיא גברא דזבין ליה לחבריה ארבע מאה דני דחמרה וכו' וכתב ז"ל שמעינן מהני תרי עובדא דכל דבר שיש לו קול ואי אפשר שלא יודע לשכנים אין האדם נאמן עליו בשבועה ע"כ וכההיא דא' רבא קלא אית ליה למלתא ע"כ ותו דמאי דאמרינן בעלמא דמחזיק נאמן במגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ולא אמרינן אייתי שטרך היינו משום דלא מזדהר אניש בשטריה טפי מתלת שנים כמו שהוסכם וא"כ היינו דוקא כשאותה טענה דלקוחה היא בידי אותה לקיחה משופה ומנוקה משום פקפוק מ"ה אמרינן לא מזדהר איניש בשטריה טפי מג"ש אבל כשאותה טענה דלקיחה יש לה איזה שודר וחולשא ודאי דאמרינן מזדהר ומזדהר וכיון שלא נזהר איהו דאפסיד אנפשיה וכמו שכתב הטור ח"מ סי' קמ"ט בשם ר"י אלברצלוני ז"ל היכא דמנה ראובן את לוי אפוטרופוס על בניו הקטנים או שמנוהו ב"ד אחרי מותו דקי"לן שהוא רשאי לעשות כל צרכי היתומים ולמכור בתים ושדות וכרמים להאכילם ובעוד שהיה לוי אפוט' על בני ראובן הקטנים החזיק שמעון באחד משדות ראובן שנים רבות עד שגדל בן ראובן ותובע בן ראובן משמעון וטוען שמעון קניתי מלוי האפוטרופוס והחזקתי בו ג' שנים ואבד שטרי ולא מחה בי לוי האפוטרופוס ובן ראובן טוען אין מחזיקין בנכסי קטן בודאי הקונה מאפוטרופוס קרקע שידוע שאינו שלו מזדהר בשטרא טובא יותר מבשטר אחר ואם הפסיד השטר איהו דאפסיד אנפשיה ואינה חזקה ואיכא מאן דבעי מימר דהויא חזקה ואינו נראה לנו אלא דאינה חזקה לשמעון עכ"ד התבאר מהם דכל שהמכר אינו כל כך משופה ומנוקה אע"פי שעולה כדין לא אמרינן לא מזדהר איניש בשטריה דמזדהר ומזדהר ואי לא איהו דאפסיד אנפשיה וכן נראה ממאי דכתב הרש"בא בתשו' סי' תרע"ב וז"ל הגע עצמך בקטנים דעלמא שיש להם אפוטרופוס אם לא מחה מי מפסדי קטנים כלו' בחזקה שטוען לקוחה היא בידי ואבר שטרי והלא צריך היה ליזהר כיון שהוא של יתומים ואע"פי שאפוטרופוס יכול למכרו מ"מ מזדהר וכן פסק הרב בעל המפה וכן נמי בעל בית חדש וכיון שכן בנד"ד כיון דמכירת האו"לד באקיוף היא מנועה בדיניהם גם בדיננו הוא מחלקת דיש אומרים שנמכר וי"א שאינו נמכר אמרינן דצריך אדם ליזהר בשטרו ועכשו ששמעון טוען לקוחה היא בידי אמרינן ליה אייתי שטרך וטענתא דאירכס אינה מועלת ואע"גב דהרב מהר"יק ז"ל בשלחנו הקצר כתב סברת י"א דהוי חזקה ולא הזכיר דעת האומ' דאין לו חזקה ובס' בדק הבית כתב דלענין הדין נראה דאיכא מאן דבעי מימר הפך הר"י אלברצלוני כשטוען קניתי מהאפוטרופוס אכתי יש לומר דהתם היינו טעמא משום דהאפוטרופוס היינו ממש כאב עצמו ואלמוה רבנן למכירתו כמכירת האב עצמו וכמ"ש בעל מאירת עינים יצ"ו דהוי חזקה משום דיש כח לאפוטרופוס למכור כאב עצמו וכו' ע"כ ומשום הכי הוא דקאמר שם הרב דנראה דאיכא מ"ד דבאותה המכירה לית בה שום פקפוק ומה לי אב ומה לי אפוטרופוס אבל במכירה זו שהיא מחלוקת וגם מצד דינם היא מנועה נראה דיודה הרב ועוד דסוף סוף בעלי דינין אלו המוזכרים בשאלה כראובן ושמעון שניהם בעלי מקרא הם והם בכל דיניהם וירושותם מתנהגים על פי דין תוגרמים ובשובה ונחת אזלי בנימוסיהם לענין ממון באין פרץ ואין יוצאת אפי' בדבר שהוא לנגד דינינו וכ"ש בענין או"לד באקיוף שיש מגדולי' אומרים שהוא עולה בדין שבודאי הגמור תרויהו ניהו להו על פי הנימוס והשיכ"עיו אין ספק שאין שמעון זה קנה הקרקע כיון דבדיני דתוגרמה דהיינו דיני עצמו אינו נמכר לא הניח מעותיו על קרן הצבי באופן שכל הטעמים הנזכרים בהצטרפם נראה לי דראובן זה נאמן בשבועתו כדכתיבנא. נאם הצעיר יהושע רפאל בכמ"הר ישראל בנבנשתי זלה"ה.
איברא דאכתי יש מקום לחולק לומר דנהמניה לשוכר שאמר דסתם היה מגו דאי הוה אמר פרעתי דהוא מהימן אם הוא לאחר זמן השכירות וכההיא דהשואל (דף קב.) שוכר אמר פרעתי ומשכיר אמר לא נטלתי על מי להביא ראיה ומסיק דבמשלם זמנא קמיירי:
איברא דאכתי יש מקום לחולק לומר דנאמניה לשוכר במיגו דאי הוה אמר פרעתי דמהימן לאחר זמן השכירות כההיא דהשואל דשוכר אמר פרעתי ומשכיר אמר לא נטלתי ששוכר נאמן דאפי' תימא א"כ הכא דזה י"ז שנים סכר בית הרי מיקרי לאחר זמן דסתם שכירות בית הוא שנה אחת הרי מיקרי כל השנים עבורים לאחר זמן ואם היה טוען פרעתי היה נאמן וכיון שכן השתא דאמר לא אמרת לי כלום להימנא במגו דאי הוה אמר פרעתי אלא דאפשר לו' דכבר נכנס זה כההיא דכתב הרב מהרי"בל דהיכא דאיכא רעותא בההיא טענה דהוה מצי למטען אין זה מגו כההיא דהנזקין (דף נא.) דאמרינן התם מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו לפני בעל חובו ופירשו התוס' וז"ל פירוש אמאי לא יהיה נאמן במגו דאי בעי כופר הכל או נלף מהכא דלא אמרינן מגו ומשני דאין אדם מעיז פניו לפני בעל חובו דאין לו פנים לכפור הכל ואע"גב דבכופר הכל אמרינן בפ' שבועת הדיינין (דף מב.) דאשתמוטי אשתמיט ולכך תקנו שבועת היסת בכופר הכל מכל מקום יותר יש לו פנים לכפור מקצת מלכפור הכל וליכא מגו ע"כ וההיא חזקה דאין אדם מעיז פניו אינה חזקה מעליא דאשתמוטי אשתמיט אלא דאיכא רעותא בההיא טענה דיש לו יותר פנים לכפור מקצת ולכפור הכל ע"כל משמע דהיכא שהטענה שטוען עכשו היא יש בה פחות העזה לא אמרינן מגו, דאיבעי אמר טענה אחרת שיש בה יותר העזה וא"כ הכא נמי בנד"ד אי הוה אומר פרעתי הויא העזה יותר דמשקר בפניו אבל כשאומר דהוה סתם אינו כל כך העזה שבעל הבית אומר שמא לא שמע או לאו אדעתיה כיון דלאו מעשה בקום עשה הוא ולא משקר אבל פרעתי דהוה מעשה ודאי דמעיז מיקרי ובכי האי גונא אפשר דלא אמרינן מגו ואע"גב דכתב ה"רן בפ' כל הנשבעין בשם רב שרירא גבי שוכר שכיר דנשבע ונוטל דלא שכרתיך הוא יותר העזה מפרעתיך היינו טעמא משום דאיכא טעמא דבעל הבית טריד בפועליו וסובר השכיר דכשאמר פרעתיך דאגב טרדתו לא מדכר ומיחזי ליה דפרע אבל לא שכרתיך מעולם העזה גמורה היא אבל היכא דליכא טעמא דטירדא ליכא מאן דפליג דפרעתי היא יותר העזה מלא שכרתי ועוד אחרת אפשר לומר בנד"ד כדכתב הרב מהרי"בל שם האופן הי"א דלא אמרינן מגו היכא דמצינן למימר שהוא סבור דבההיא טענה דקא טעין איכא מעליותא ובההיא טענה דהוה מצי למטען איכא גריעותא ע"כ ולדעתי זו היא שכתב הרב ן' זמרא דמגו מטענה טובא לטענה רעה לא אמרינן והכא בנד"ד טענה שאומר שלא אמר לו דבר היא טענה טובה דמיום הכנסו בבית הוא נפטר מלתת שכירות אבל בטענה דפרעתי אינו נאמן אלא השנים שעברו חוץ משנה זו וא"כ הוי מגו מטענה טובה לטענה רעה ולא אמרינן. באופן דמשני טעמים אלו אפשר דליכא מגו לשמעון וחזר הדין דראובן נאמן וזה מהני הבטול רשות י"ב חדש כדכתב הטור בסי' ע"ח וע"כ לא אמרינן דבתוך זמן לא מהימן אלא בקובע זמן אבל בסתם אפי' [בתוך ל' יום] אם אמר פרעתי תוך זמן נאמן דזמנין דמתרמי ועביד אינש דפרע בגו זמניה עוד יש צד מכריע לזכות ראובן דלא יהא אלא כטענת שמעון שאומר שנכנס סתם ולא פורש אם בשכירות אם לאו כיון דלא התנה תחלה בחנם ודאי שנאמר דסתמו כפירושו הוא שישב בשכירות כמנהג וכיון דכל עניני שכירות בסתם הכל כמנהג המדינה דהמנהג על הרוב הוא להשכיר בתים ולא מצינו מי שיושיב בביתו אנשים כ"כ זמן ודאי נאמר דבנד"ד סתמו הוא כפירושו שישב בשכירות מכל הלין טעמי היה אפשר לי דראובן זוכה בטענתו ומ"מ הטוב בעיני אלקים ואדם להביא הענין לידי פשר דבר והמתמצע ביניהם לפשרם הרי זה משובח: