שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן כג
חזקות.
שאלה ראובן היו לו שלשה בנים והיה לו חצר ובתים בית גדולה ועליה על גבה ובית אחרת על הבתים הנ' ודירתו עם אשתו ובניו וכל בני ביתו היה בבית התחתונה להיותה רחבת ידם ולמטה ממנה זמלי"יק לתשמיש ופרוזדור לפני הבית והשיא בנו הגדול והיה דר עמו בבית הנ' עם יתר אחיו ובנים היה לו שם וכשהשיא בנו השני פנה משם הבן השני לדור בעליה שעל הבית הגדול הנ' אמנם הבן הגדול לא יצא משם כל ימי אביו וגם אחרי כן עד שנפטר חיי לרבנן ולכל ישראל שבק גם בניו דרים עד היום בבית הנ' ואחרי מות ראובן נשא אשה בנו הקטן והחזיק לדור בבית האחרת בלי הקפדה מזה על זה כלל. וימות ראובן ולא חלק הבתים לבניו על פיו וגם האחים שלשה לא באו לחלק ביניהם הבתים לזמן שחלקו שאר נכסי עזבון אביהם. ודרו כמה שנים כל אחד בבית שהחזיק בלי שום ערעור ויתהלך חנוך בן ראובן הגדול אל האלקים ונפטר לבית עולמו ונשארו בניו בבית הנ' זה כמו עשר שנים וכל א' מהאחים בביתו ובמשך זמן זה הבן השני הרחיב את גבולו הבית שהיה דר בה ובנה גארדאק ועליה מרווחת בגארדאק כשהוציא מנכסיו כמו ה' או ו' אלפים לבנים וגם הבן הג' בנה בביתו והרחיב הגארדקי עד כותל החצר שהולך למעבר הרבים ופתח חלונות לבנות שם בית לול שמנעו אותן ושום א' מהם לא תבע סיוע להוצאות בניינו מחברו כי אם כל א' הוציא ההוצאות מביתו עתה נפלו קטטות ומריבות בין שני האחים עם בני אחיהם הגדול באמרם כי האחים אין להם חזקה זה על זה וכל הבתים שבחצר יד כלן שוה בהן הגם שדרו כל כך שנים כל א' בבית א' ואומרים לבני אחיהם הגדול לכו נא ונחלוק החצר והבתים שבתוכו כי כלנו בני איש א' נחנו ושוים בנחלה והימים הראשונים שדרנו כל א' ממנו בבית א' יפלו כי אין חלוקה בינינו עד היום ובני האח הגדול טוענים לאמר אנחנו באים מכח ירושה מאבינו ז"ל שידענו נאמנה שמיום שנכנס לדור בבית הנ' בימי הזקן אביו ז"ל וכל ימי חייו דר בתוכו ואחרי פטירתו כפלים משני חזקה שאנחנו בניו דרים בלי שום ערער ומערער מכם ושמא אבינו חלק עמכם ונפל זה הבית בחלקו ושטר החלוקה לא ידענו מה היה לו כי נשארנו יתומים קטנים ואם כדבריכם שלא נתפסתם כל א' הבית שלו למה לא מחיתם לא בחיי אבינו ולא גם בנו מזה כמה שנים שאנחנו בניו דרים בתוכה אם כן מה שהוריש אבינו לנו הוא ולבנינו עד עולם ועוד כי אם לא נתפייסתם כל א' בבית שדר בתוכה וגם לא חלקתם עם אחינו **(אבינו)** כמו שאנו טוענים למה כשבניתם בבתיכם בנין חדש והרחבתכם את גבולכם לא תבעתם ממנו חלק בהוצאה שעשיתם כל א' בביתו וכמו כן למה לא שאלתם ממנו רשות לבנות בנינים מחדש אין זה כי אם ודאי נתפייסתם כל א' בביתו ואין לך חזקה גדולה מזו ועל דבר הזמליק יש הפרש ביניהם אשר הוא למטה מהבית הגדולה הנ' ופתחו פתוח לתוך הבית הנ' והגם שהאחים שני ושלישי היו דרים כל א' בביתו היו משתמשים בזימליק הנ' ושם שם להם יינם וגבינה ומזונות והיו נכנסים בתוכו לרצונם ואין מוחה בידם והן עוד היום משתמשים כן עכשו טוענים היתומים כי אם היו מניחים אותם להשתמש בתוכו לא היה בשביל שהיה להם זכות להשתמש בתוכו כי אם היו בחורים בלי נשים לא היו מקפידים שיכנסו בתוך ביתם אל הזמליק אמנם נשואים אינם רוצים שיכנסו וישתמשו בזמליק ואין להם להשתמש עוד בתוכו והאחים טוענים כי הגם שיזכו בדין התורה בבית הנ' ע"פ טענותיהם עדיין לא זכו בזמליק כי הן עוד היום הם משתמשים בתוכו כמוהם כן הם ואין לאל ידם למנוע מהם תשמיש כי בית לחוד זמליק לחוד והיתומים אומרים כי כמו שזכים בבית הנ' ע"פ טענותיהם הנ"ל זוכים גם כן בזמליק הנ' כי בכלל הבית הזמליק ואין להם להשתמש עוד בתוכו כי עד עתה משום כבוד דודיהם היו מניחים אותם להשתמש ומביאים ראיה לדבריהם שהרי כל השנים שהיה האחד מהם עם ביתו זו אשתו מחוץ והשכיר ביתו לאחרים לא הניחו ליכנס בתוכו כלל.
עתה יורנו מורנו ורבינו נר ישראל המאיר לארץ ולדרים עליה בתורתו וסלקן ליה שמעתא אליבא דהלכתא אם זכו היתומים בבית הנ' ובזמליק הנ' מכל הני טעמי הגם שהבית היא גדולה וטובה מהאחרות או אם הדין הוא עם דודיהם המערערים עמהם וצריכין לחלוק החצר והבתים הנ' מחדש שוה בשוה בין שלשתם ולהעלותן בדמים על הכל יצא דבר מלכות מלפניו ויבא כגשם לנו ומה' תהיה משכורתו שלמה:
תשובה מן המבואר הוא העקר שקדם אצלנו הבא מחמת ירושה אין צריך טענה כדאיתא בפ' חזקת (דף מא.) וכבר הוסכם דין זה בין המפרשים כלם דבראיה בלבד שדר מורישו יום אחד והוא שלש שנים ויום אחד קני ושוב אין צריך טענת מכירה או מתנה וכיוצא בה אלא בטענת ירושה בלבד מעמידין אותה בידו כמו שכתב הרמ"בם ז"ל בפ"יד דה' טוען והטור ז"ל ח"מ סי' קמ"ו ואחריהם כל ישרי לב מהפוסקים להלכה פסוקה וכיון שכן בנד"ד שבני האח הגדול טוענין שבאים מכח ירושה זה מספיק וטענינן להו כל מה דהוי מצי למטען אבוהון ואלו היה קים אפשר שהיה טוען שזה גורלו מכח חלקו נפל לו בירושה או שלקחה מהם וא"כ אף אנן טענינן להו ולא מבעיא למאן דסבר דאחין אינן כשותפין ומחזיקין זה על זה והוא בעל העטור ז"ל באות חית והובאו דבריו בטור ח"מ סי' קמ"ט אלא אפי' למאן דמדמי אחים לשותפין ואין להם חזקה זה על זה אפ"ה לגבי יורש מהניא ליה חזקה זו וטענינן ליה כל שיכול אביהן לטעון וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל צ"ח וז"ל על ראובן ושמעון אחים שירשו בתים מאביהם וראובן רוצה לחלוק אותם ושמעון טוען שהוא מוחזק בבתים מצד אמו שהחזיקה בהם והשיב הר"אש ז"ל שאם האם קימת היא חזקה שאין עמה טענה אבל אם מתה האם ויש עדים לשמעון שהחזיקה האם שלש שנים חזקתה חזקה דכיון דמתה טוענים לכל בא מכחה יורש או לוקח כל מה שהיתה היא טוענת והיא יכולה לטעון קניתי הבתים מבני והחזקתי בהם שני חזקה או ב"ד הגבוה לי בנדוניתי או בכתובתי חזקתה מועלת דלא מזדהר אניש בשטריה ולא מקריא חזקה שאין עמה טענה אלא שלא אמר לי אדם דבר מעולם אבל כל טענה שיטעון איך בא הקרקע לידו הוי חזקה הילכך שמעון זה זוכה מצד אמו ע"כ הנה פירש בהדיא דאפי' דחזקת האם לא הויא חזקה בחייה מיהו אחרי שמתה מועלת ליורש אותה משום דטענינן ליה כל מה דמציא איהו לטעון וכיון שאם היתה היא בחיים יכולה היא לטעון קניתים או הגבו לי ב"ד בכתובתי ונאמנת בשבועה יורשים דידה זכו בלא שבועה הכא נמי בנד"ד אפי' למאן דס' דחזקת האח הגדול בחיים חייתו לא הויא חזקה משום דאחים כשותפין נינהו ואין מחזיקין זה על זה מ"מ אחר שמת טוענין ליורשיו כי התם ומה גם דאפי' מאן דסבר דהאחים אין מחזיקין זה על זה אינו אלא בדלית בה דין חלוקה כשותפין עצמן אבל בדאית ביה דין חלוקה מחזיקין זה על זה כדמשמע מההיא תשו' דהרש"בא וכדכתב הרב בעל מאירת עינים בסי' קמ"ט סעיף ו' וכאן בנד"ד מלשון השואל נראה דהבית גדול ורחב ידים ויש דין חלוקה ואין להו חזקה לכ"ע
איברא דאכתי הוה מצינן לספוקי דאי אמרינן טענינן ליורש היינו דוקא כל מאי דמצי אבוהון למטען אבל ודאי דבר שלא היה אביו יכול לטעון לא טענינן וכמו שכתב הרב מהרש"ך בח"א והביא תשו' הר"אש ע"ש ואחר שכן בנד"ד דאיכא למימר דמעיקרא ירד המוריש ברשות אביו כדמוכח מלשון השאלה דקאמר דמעולם היה דר בבית ההוא מעודו עד היום ההוא וא"כ הוה ליה שנכנס ברשות וכיון שנכנס ברשות שוב אינו יכול לטעון לקוחה היא בידי כדכתב ריב"ש בתשו' סי' שכ"ח וז"ל מסורת היא בידינו מגדולי האחרונים דאין חזקה מועלת אא"כ ירד מתחלה בתורת מקח וההיא דבן גזלן או בן האריס אין הדבר כמו שחשבת שהיו דרים בבית נכסי אביהם וכשמת אביהם נשארו שם כמו שהיה בחיי אביהם דבכה"ג אין חזקה כיון שע"כ יש להם להודות שנכנסו שעה אחת שלא בתורת מקח אלא כגון שהגזלן או האריס היה אוכל פירות השדה בחייו ואחר מותו בא הבן להחזיק בשדה ההיא וקמ"ל שאע"פי שאין לאב חזקה מחמת גזל אפ"ה יש לבן חזקה כל דאתי מחמת נפשיה אבל אם היה דר בבית אחת מחמת גזל או אריסות או מחמת שירד ברשות והיו בניו ואשתו דרים עמו וכשמת נשארו הם דרים בבית כאשר היו דרים בימי הגזלן או היורד ברשות אין להם חזקה לומר חזרנו ולקחנו שהרי כבר היו דרים קודם לכן בחיי האב ובשעת מיתתו שלא בתורת מקח ושוב אין להם חזקה כלל ע"כ התבאר מזה דכל שירד ברשות שלא בתורת מקח שוב אינו יכול לטעון חזרתי ולקחתי ממך א"כ אם המוריש היה קיים בנד"ד לא היה יכול לטעון כך וכיון שכן אף אנן לא טענינן ליה וחזר הדין שהיא חזקה בלי טענה ואינה חזקה ואע"גב דכתב הרש"בא בתשו' הביאה הרב ב"י ח"מ סי' ק"נ וז"ל כל שנכנס ברשות וחזר וטען לקוחה היא בידי בזה נחלקו גדולי המורים שיש אומרים דנאמן כההיא משכנתא דסורא שאע"פי שנודע שנכנס מתחלה בתורת משכנתא אפ"ה נאמן ולא אשכח ליה תקנה במחאה וי"א דאינו נאמן מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא וכיון שהוא מחלוקת אמרינן אוקי ארעא בחזקת מרא קמא והיינו היורשים בכללותם וכדכתב הרב מוהרש"דם ז"ל בשייכות לח"מ סי' רנ"ב על ענין כזה וז"ל תשובה לא זכה היורש וכדי שלא להאריך אעתיק פה תשובת הרש"בא הביאה ב"י בח"מ וז"ל כתב הרש"בא בתשו' שנחלקו גדולי המורים כשנכנס ברשות י"א דנאמן וי"א דאינו נאמן וכו' עד סופה א"כ אף בנדון זה עם שהוא אמת שלא היה פורע אב היורש שכירות לאביו כיון שכשנכנס ברשות אביו נכנס א"כ נמצא שדין זה תלוי בפלוגתא דרבוותא שכתב הרש"בא כנז' ויכולין אנו לומר כיון דהוי ספקא דדינא קרקע בחזקת בעליה עומדת ע"כ הרי א"כ בהדיא דבדין זה ממש אמר דאוקי ארעא בחזקת מארי קמא וכן כתב הרב מהרש"ך ז"ל ח"א סי' צ"ב על ענין הזה וז"ל ואע"גב דאיכא רבוותא טובא דס"ל דאע"פי דירד ברשות מתחלה דנאמן אח"כ לומר חזרתי ולקחתי הא איכא נמי רבוותא טובא דס"ל שאפילו בידוע ששלמו ימי המשכונא כיון שמתחלה ירד ברשות לא מהימן ולא יהא אלא ספק אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ע"כ גם הרב מהרש"ך בעל בני שמואל ז"ל בסי' מ"ד כתב כן ע"ש באופן דלכל הסברות לא יהא אלא ספקא אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא והיינו כללות היתומים וא"כ דא תברא לבני האח הגדול:
אלא דאעקרא דדינא איכא למימר דמעולם כל הני רבוותא דסברי כשירד ברשות שוב אינו נאמן לומר חזרתי ולקחתי היינו דוקא בדליכא שנוי רשות דמעיקרא הא כיצד כגון שירד לתוך שדה חברו ראובן ברשות שוב אינו יכול לומר לקחתיה מיד ראובן עצמו דכיון דמתחלה ירד ברשות לומר שחזר ולקחה ממנו קשה הדבר משום דדמיא לעדים שראה כדכתב הרי"בש דכיון דאיכא עדים קשה הדבר לו' חזר ולקחה והיינו דנקטי כל הני רבוותא בלישנייהו לשון חזר דמשמע דלא קפדי אלא אחזרה בדליכא שנוי רשות אבל כשהבעלים הראשונים שירד זה לתוך שלהם ברשותם מכרו אותו קרקע לשמעון ובהמשך הזמן נמצא זה שירד ברשות מוחזק בתוך הקרקע ובא שמעון הקונה ואומר לו מאי בעית בהאי ארעא והוא משיב ממך לקחתיהו בהא ודאי אין סברא לומר דלא מצי טעין הכי דאמאי לא והלא אין הירידה ברשות כשהיתה הקרקע של בעלים ראשונים שוכר ללקיחה מיד שמעון שהרי על כל פנים יצתה מיד הבעלים הראשונים וכשטוען מהבעלים השניים לקחתיה הויא טענה מעליא וזה ברור בעיני וא"כ בנד"ד שהאח הגדול הנ' כשירד ברשות היה הקרקע של אביו ואח"כ נשתנה הרשות ונפל קמי יורשים מאב אל בנים פשיטא דאם היה קיים האח הגדול והיה טוען לקחתיה מכם או נפלה לי בגורל מנת חלקי ודאי דמהימן ואחר שכן כי היכי דהוא הוי מצי למטען הכי עכשיו נמי טענינן ליורשיו אפי' בדלא טענו אינהו דשמא אביהם לקחה מהם או נפל בגורלו ושטר קנין או חלוקה היה לאביהם ואבד. ולדידי מצאתי און לי לחלוק הזה מ"מש הר"אש באותה תשובה בכלל צ"ח שהזכרתי לעיל אם האם קימת אין לה חזקה אבל אם מתה האם חזקתה חזקה דכיון דאתם **(דמתה)** טוענין לכל בא מכחה יורש או לוקח כל מה שהיתה טוענת היא אם היתה קימת והיא יכולה לטעון קניתי הבתים מהיורשים והחזקתי בהם שני חזקה או ב"ד הגבום לי בכתובתי חזקה מועלת וכו' ע"כ הרי דאפי' דהאם אין חזקתה חזקה והיא כמי שירדה ברשות לעצמה מ"מ כיון דאיכא התם שנוי רשות מהמוריש ליורשים מציא למיטען קניתי מהיורשים או הגבום בכתובתי והנה הר"אש ז"ל הוא מהסוברים דכל שירד ברשות שוב אינו יכול לטעון לקחתיה כדכתב הטור בס' ק"כ ומדברי א"א יראה כדברי הרמ"בן ואף דהרב מהר"שך נסתפק דמנא ליה לטור כן מדברי הר"אש בין כך עדותיו נאמנו מאד ואפשר שהוא ראה כן בתשובותיו שלא נראו לנו וכ"ש שהרב מהר"שך בסי' הנ' דכן נראה מלשון הר"אש דפ' חזקת הבתים על ההיא עובדא דרבה בר שרשום ממלת לעולם וראיה זו מוכרח היא למהר"שך להורות עליה שהרי גם הוא ז"ל מכריח על הרי"בש כדומה לזה ממלת לעולם איך שיהיה הר"אש ז"ל הוא מכלל הסוברים דכל שירד ברשות שוב אינו יכול לטעון לקחתיה כדכתבינן ואפ"ה חזינן ליה דהיכא דאיכא שנוי רשות מצי לטעון כך א"כ הכ' נמי יש לחלק בכל שאר רבותא דאפי' שאמרו דכל שירד ברשות שוב אינו יכול לטעון מיהו כשיש שנוי רשות יכול לטעון וא"כ בנד"ד אפי' שהאח הגדול ירד ברשות מעקרא כיון דיש שנוי רשות יכול לטעון אליבא דכ"ע וזכו בניו אחריו בבית מצד זה ומה גם שיש אמתלאות אחרות שהם בנו בשלהם ולא שאלו ממנו חלק בהוצאה וגם שכתב בעל מאירת עינים שדין זה דיורד ברשות אליבא דרובא דהני רבוותא אינו אלא כמשכנתא לבד ע"ש ועם שאינן טעמים מספיקים הם לבדם. בהצטרפותם גם יחד נראה שזכו בני האח הגדול בבית. ועוד אחרת איכא בנד"ד דאפשר דבני האח הגדול מיקרו מוחזקים כיון שהם דרים בתוך הבתים וכמו שנראה מתשו' הרש"בא סי' תתקע"ב שכתב אע"פי שאין הקרקע נתפס נפקא מינה לזה שירד לתוכה ברשות בעלים ע"כ וכתב עליו מה"רא ששון סי' קנ"ב שדעתו הוא דכיון שהוא עכשו בידו מיקרי מוחזק ולא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מרה קמא ועוד לפחות יהיו תרי חזקות אחד חזקת מאריה קמא ושנית חזקת הדר בתוכו ע"כ באופן שאפשר בנד"ד לומר דבני האח הגדול כיון שהם בתוך הבתים אפשר שיהיו מוחזקים ויכולין לומר קים לן כהנהו רבוותא דס"ל דאפי' ירד לתוכן ברשות יכולין לטעון חזרתי ולקחתי וכו' ושומא היתה בלבי להאריך בענין זה עדין לולא שנחיצת השואל רבה עלי באמרי כי נוסע והוזקקתי לקצר אפי' במקום שאמרו להאריך והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הצעיר יהושע רפאל בכמה"ר ישראל בנבנשתי זלה"ה.
ועוד יש לומר דעקר טעמן של גדולים דמי שירד ברשות שוב אינו יכול לטעון לקחתי הוא מידי דהוה אעדים וראה דמטלטלין ועדים דמטלטלין צריך שידעו בבירור שבתורת פקדון יהבה ניהליה דא"לכ מצי אמר נהי דאיכא עדים שמסרו אצלו אבל בתורת מכר או מתנה היה כדכתב הטור סי' קל"ג וכי היכי דהוא כן במטלטלין בענין מי שירד ברשות צריך שיהיה על אופן זה ממש ובנד"ד ליכא עדים דידעי כן ומה שאומרים כן היתומים לאו מלתא היא דלא בקיאי במילי דאבוהון והרי כתב הרי"בש עצמו בענין זה בתשו' שכ"ח כיון שהוא מפורסם על פי עדות שירד ברשות וכו' דמשמע דלא סגי בלאו הכי וא"כ הכא שאין עדות ברור שנכנס ברשות אפשר לומר שהיה טוען האח הגדול שבתורת מקח ירד ואי נמי מעודו היה שם שמא באי זה זמן פנה משם ואח"כ נכנס בתורת מקח כל שאין עדים בדבר וכיון דהוא הוה מצי טעין הכי אנן נמי טענינן להו ודוק: