שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן כב
חזקה.
שאלה ראובן היה לו חנות אחת ומכרה לתוגר אחד ולא לקחה ממנו בשכירות אחר שמכרה אלא התוגר עצמו היה נושא ונותן בחנות הנז' ובהמשך ששה או שבעה חדשים מת התוגר ההוא ובנים לא היו לו ונשארה החנות ההיא לבאקוף כנימוס שלהם ובעת ובעונה ההיא המותיב"ילי של הואקיף לא היה בעיר ואחרי מות התוגר ההיא הלך ראובן הנז' למקום שהמותיבילי שם לראות אם יוכל לקנות המתבאקוף כפי דבריו עכשיו אבל לא פרסם בעיר שהליכתו היא למען זאת ובין הזמן ההוא הויקיל של המתיבלי אשר הניחו במקומו והוא כמותו הוציא החנות הנז' במיזאט למכרה דרך מהלול ויצאו עליה קונים תוגרמים שנים או שלשה והעלוה עד סך מה וכשראה שמעון שהחנות היתה נחלטת לתוגרמים העלה החנות על מה שנתנו התוגרמים דבר מה ולקחה מיד הויקיל אז בא חתנו של ראובן והתרה את שמעון בפני ב"ד שלא יקנה החנות הנז' מפני שהיא חזקת חמיו הנז' ושעל זה שם חמיו לדרך פעמיו ללכת להמקום שהמותיבילי שם לשוב לקחתה כי המותיבילי אוהבו הוא ומכירו הוא לשעבר ועכשו יעשה לו יתרון למכרה לו בדמים מועטים והשיב שמעון כי לחשבון טוב הוא יקנה אותה לבלתי יקחוה תוגרמים ובבוא חמיו יחדו למשפט יקרבו ויש לשמעון טענות שבעבורם יזכה בקנית החנות ואם לא יזכה בקנייתה אז יחזיר לו החנות או יפרע לו דמי חזקתו כפי מה שיגזרו עליו בדין התורה וביני ביני נתמצעו ביניהם אנשים וחשך עצמו שמעון מקניית החנות ונסתלק ממנה ואח"כ קנאה ראובן מהמותיבילי בסך מה ונשארה החנות לראובן הנ' למקנה גמורה. ויהי כאשר בא ראובן בעיר שהחנות שם תבע את שמעון ואמר לו שהחנות היה חזקתו מקודם והוא כבר היה לוקחה מן המותיבילי בסך חמש מאות גרוש' בהחלט וכאשר כתב הויקיל ששמעון היה קונה אותו בשבע מאות אמר לו המותיבילי לראובן דמעלין בבאקיף ואין מורידין עד שהוכרח ראובן לקנותה גם הוא בשבע מאות ונמצא שגרם לו נזק מאתים גרוש' ותובע אותם ממנו כי הוא היה הגורם ושמעון טוען כי אין חזקה לראובן בחנות ההוא כיון שלא קבלה עליו בשכירות ויש הסכמות בעיר ולא פורש שם שכל מי שימכור קרקע ולא יקחהו מהתוגר בשכירות שיש לו חזקה ואם שימצא בפי ההמוניים שכן הוא המנהג אין ראיה לזה כל שלא הוקבע עפ"י ותיקין ולא בכתב בתוך ההסכמות וא"תל שיתאמת זה המנהג במכירת קרקע נאמר שיש חלוק במה"לול ואף אם ת"ל שאפי' במה"לול הוא חזקתו כיון שלא היה בעיר יכול היה לקנותה בלתי רשותו שבמה"לול אין ממתינין אותו אלא נחלטת מיד והיו תוגרמים לוקחים את החנות ולכך קדם שמעון ובדעתו של שמעון היה שאם יתברר שהחנות חזקת ראובן יחזירוה לו או יתן לו דמי חזקתו עתה יורנו המורה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה האדם יראה לעינים ששמעון בטענתו דינא קא בעי שמאחר שדבר זה לא פורש בהסכמות מה יעשו לו אטו אנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה לדון במוחשים בלתי מוחשים והלא הרב מה"רר דוד נעמאש ז"ל בתשו' מהר"ם סי' קמ"ז אפי' בהסכמות קוסט' שכתוב שמוכר ביתו לגוי חזקת המקום לו תהיה אם יקבלנו עליו בשכירות אבל זהו מכרה לחלוטין והתנו עמו להריקו ולא יקבל עליו כל הקודם זכה דמשמע מדיוקא דהיכא דצריך לפרש שלחלוטין מכר הא בסתם אבד חזקתו אפ"ה כתב נ"ל שאם מכר סתם ולא התנו דאבד חזקתו כיון שלא פירש בהדיא מוכר סתם כ"ש בנד"ז דאין משמעות כלל למוכר סתם ואי הרב מהר"אש נסתפק שם בלשון ההסכמה הוא מפני דיוקא דסיפא דאמר לחלוטין ויתנה עמו להריקו אבל בנד"ד דלא כתוב לישנא דמשתמע לסתם נמי פשיטא דאין לכלול בה מה שלא נכתב בפועל ועם שבפי המוניים ושיחת דקלים כשיחתם הקלה אשגרת לשון הוא שכך הוא המנהג לא מפיהם אנו חיים כיון שאין מנהג זה גלוי וידוע קבוע על פי ותיקין כאשר הושם השורש אצלנו מגדולי הפוסקים דברים המצודקים והדברים עתיקים:
והרי גדולה מזו כתב הרב מהרי"בל ז"ל בתשו' ח"ב סי' פ' וז"ל נדרשתי לאשר שאלוני כי לא פורש בהסכמות החזקות כשיהודי אחד מוכר המולקי שיש לו לגוי ואינו שוכרו ממי שקנאו והגוי הקונה רוצה להשכירו ליהודי אחר אם יוכל להכנס באותו החצר או אם נאמר שמי שמוכר המולקי עדין ישנה לו זכות בחזקת אותו המולקי לפי שלפעמים מוכרים המולקי בפחות משווין כדי שישאר להם זכות החזקה אברא דמסתברא דלא נשאר שום זכות ליהודי המוכר המולקי שלו לתוגר דמאי דהתקינו מתקני ההסכמות היינו שאם יהודי מחזיק בבית או בחצר שלא יוכל שום אדם להשיג גבולו ולהכנס באותו הבית והחצר אבל זה האיש שמכר הבית או החצר כבר נסתלק ממנו ומה לו עוד באותו בית או באותה חצר והרשות נתונה לכל אדם להכנס בו וזה ימים בא מעשה לידי בחברת רב מובהק מרבני קוסטאנדינא במי שמכר בתים לתוגר והיה רוצה לזכות בחזקה וראינו עדויות כתובים וחתומים איך נהגו בקוסט' שכל מי שמוכר מו"לקי לתוגר שזכות החזקה נשארה למוכר ולא יוכל שום יהודי להכנס באותו המלקי אם לא ברשות המוכר שזכות החזקה נשארה למוכר וצריך לעיין אם יש כח במנהג כזה כיון שלא פירש בהסכמות החזקות ולא נכתב וכמו שכתב הר"אש בתשו' וז"ל וכו' מדבריו שאין כח במנהג להפקיע ממון ליטול מזה וליתן לזה כמו שהאריך שם ע"ש והלא דברים ק"ו לנד"ד אם בנדון ההיא שהיו עדויות כתובים וחתומים שכך היה המנהג לא נהירא לרב ז"ל לקים המנהג כ"ש וק"ו בנד"ד דדברים בעלמא הוא שאומרים ההמונים לאו כל כמיניהו אפי' שיעידו בתורת עדות גמורה ואע"פי שהרב מהרי"בל שם מגמגם לומר שמא עובדא דהר"אש הוא במנהג שנתקבל בטעות וכמו שהרחיב שם מ"מ בחתום דבריו סבר וקביל למסקנא גמורה דכיון דלהרי"בש והרמ"בן לא מהני המנהג אין ולאו ורפיא בידיה וגם שבסאלוניקי נהגו כן אע"פי שלא פורש בהסכמות אפשר שקבלה היה בידם מרבנים אחרים שתקנו ההסכמות המנהג הזה איברא דאופן הוא בנד"ד הוה צריך לאודועי כיון דכתבינן דהוה מסתברה לן דלא נשאר זכות בחזקה למי שמכר המל"קי וכדכתבינן עכ"ל התבאר בפירוש דלמסקנא גמורה נקיט דכל דלא ידעינן שקבלו כן מהרבנים האחרים מתקני ההסכמות שכך היה התקון לא מהני המנהג ואפי' בעדות ברורה שהוקבע מנהג זה דון מנה מק"ו בנד"ד דאין חזקה לראובן המוכר הזכות ושמעון אם בא לקנותה ברשות קא נחית:
ואע"גב דהרב מהר"דך בתשו' סוף סי' ל"ב כתב וז"ל כללא דמלתא דבהסכמות ובתקנות אמדינן דעתא בין להוציא ממשמעות ההסכמה והתקנה מה שיראה לנו בין להכניס ולהוסיף על התקנה מה שלא נפרש בו והרי הוא כמותרה ועומד שם ע"כ דמשמע דמה שלא נכתב בפירוש אינו מעלה ומוריד וכל דאיכא להוסיף באומדנא מוסיפין ואפי' שהרב הרי"בל ז"ל כתב שם לענין אחר דבר זה הוא מחלוקת מה"רם והר"אש תלמידו של מה"רם דמר סבר דאין כח באומדנא להוסיף על התקנה ומר סבר דיש כח להוסיף עכ"ז מסיק במסקנא דכיון שהם סברות חלוקות המנהג עיקר ואם נהגו בעיר הזאת שהקונה בית מתוגר שהיה מחזיק בו היהודי שהיה פורע למחזיק דמי החזקה אזלינן בתר מנהגא ואע"גב דאמרינן דאין כח במנהג להפקיע ממון של זה וליתן לזה הכא דאיכא סברות חלוקות מלתא דפשיטא היא דאזלינן בתר מנהגא ע"כ באופן דס"ל לרב מהרי"בל דמוסיפין על התקנות בדאיכא מנהג וא"כ יאמר אומר דבנד"ד לכ"ע וכ"ש למהר"דך דמוסיפין כיון דא דאיכא אומדן דעתא שפעמים מוכר אדם קרקעו בפחות משוויו כדי שתשאר לו החזקה וכמו שהציע מוהרי"בל בתחלת תשו' הנ' אלא יצויר שיעידו עדים שהמנהג כך אזלינן בתר מנהגא כבר חלוק על זה מהר"יט כפי מ"ש הרש"דם בסי' הנז' וכתב שהסכים ידו גם הרב מה"רי בי רב בתשו' ע"ש ובשם ה"ה ג"כ כתב שהסכים לזה ע"ש ברם כיון שבתקנות אלו יש חרמות ושבועות ואפי' שנאמר שהוא פלוגתא הוה ליה ספיקא דדינא וכל ספק חרם להחמיר צריכין אנו לחוש לרבוותא דאמרי דמוסיפין עליהם והם הר"דך ז"ל ונאמר דאף לדעת הר"דך אמינא דלא דמי נד"ד לההיא דהרב מהר"דך ז"ל דבשלמא בנדון מהרד"ך ראינו דההסכמות הוא בשכירות והמעשה הוא במשכנתא וקאמר הרב ז"ל דמשכנתא הוי שכירות ממש וכמו שכתב שם וז"ל בנד"ד משכנתא הוא צד מצדדי חזקה שיש לה שכינות דנימא כולה חדא גזירה וכשתקנו על זה תקנו על זה כ"ש וק"ו דיש לדמותו למאי דגזרינן גזרה לגזרה דהא בהא תליא ואי לא הא לא קימא הא וכו' יע"ש שנראה בהדיא דדוקא באומדנא כי הך דזה דומה לזה ממש או זה תלוי בזה ממש דטעם אחד להם בכי האי גונא הוא דאמרינן דבאומדנא יש להוסיף בהסכמה וכן נמי ההיא דמהרי"בל ז"ל ההסכמה היא ששום יהודי לא יכול לשכור בית שמחזיק בו יהודי והמעשה הוא בקונה בית שיהודי מחזיק בו אי מדמינן מכר לשכירות אי לאו וקאמר הרב ז"ל דכולא חדא מילתא דמחמת האומדנא אית לן למימר דמה לי שכירות ומה לי קניה בשניהם הוא מסיג גבול רעהו ומוציא את חבירו מביתו ומנוחתו ואומדנא דמוכח הוא דהרבנים המתקנים ההסכמה על שניהם נתכוונו דמכדי שקולים הם ויבואו שניהם כמו שהאריך שם ועוד כתב שם אבל בנד"ד אע"גב דלא כתבו מתקני ההסכמות אנא שכירות הוה ליה כאלו הוציאו מפיהם קניה ממש כיון דשקולים הם ויבאו שניהם וטעמא דשייך בשכירות שייך במשכנתא ובמאי דתקנו וכתבו ששום יהודי לא ישבור בית שמחזיק בו יהודי יש במשמע קניה נמי דחד טעמא אית להו ושקולים הם ויבואו שניהם וכדכתבינן עכ"ד ונתבאר מהם דבענין כזה דהאומדנא מוכחת דנכלל דבר זה בתוך ההסכמה כיון דטעמא חדא להו ואמרינן זיל בתר טעמא בההוא דוקא אמרינן דמכח האומדנא יש להוסיף על ההסכמה דומיא דההיא דמהר"דך נמי דכולא חדא גזרה היא או באה מכח זו דהרי הוא כאלו כתוב אבל כשאין האומדנא מוכחת בפירוש כי נד"ד דלא כתיבא בהסכמות אלא זה הלשון מי שירצה לקחת בית או חנות או חצר או חנות מגוי ויש לשום יהודי אחר חזקה מקודם דוקא דהחזיק בו או שהעלם עליו בשכירות או שהיה התנאי ואיכא ליה מדי דחזקה אבל כשמכר ואין לו חזקה לא יחוייב הלוקח אותו וכמו שכתב הרב מהרי"בל ז"ל באותה תשובה והזכרנו דבריו לעיל דמאי דהתקינו הוא כשהיא מחזיק וכו' כבר נסתלק ומה יש לו עוד באותו בית והרשות נתונה לכל אדם ליכנס שם ע"כ בכי הא ודאי לא אמרינן שנוסיף על ההסכמה אין לנו בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עלה וכמ"ש הרב מהרש"דם בתשו' השייכות בח"מ סי' ר"פו וז"ל ומעתה יש לנו לדעת שהסכמות החזקות הם תקנות שתקנו האחרונים קדושים אשר בארץ המה ואין לנו אלא חדושן והבו דלא לוסיף עלה ומה שהטען הוא לשון ההסכמה שכתב וז"ל עוד הסכימו וכו' ומצאן טעו וחשבו כי זמן ההודעה בסתם ח' ימים ויש לדקדק למעיין וכו' וכו' ע"כ נראה בהדיא דאפי' דהיה להם קצת מקום התלות בלשון ההסכמה ולטעון בפירושו אפ"ה כתב הבו דלא לוסיף עליו והיינו טעמא דליכא אומדנא דמוכח ומטעם זה כתב הרש"בץ בתשו' והביאו הרב ב"י טור י"ד סי' ריח והרש"דם סי' רכ"ח וז"ל מי שנשבע שלא יעשה יין למכרו ליהודי ולא לערל מפני שהעלילו עליו שמכר לישמעאלים ויש לו עכשו יין שהתחיל להקריש ועשאו קודם שנשבע נראה שאסור למכרו אע"פי שנשבע שלא יעשה וזה היה עשוי משום דאזלינן בתר אומדנא שנדר מחמת העלילה וכאותה ששנינו קונם וכו' ע"כ והיינו טעמא דיכול להוסיף על הנדר והשבועה אע"פי שנראה הפך הלשון משום דאמרינן זיל בתר טעמא מה טעם אמר זה שלא יעשה בשביל עלילה א"כ למדנו העשוי נמי איכא חשש עלילה ולפיכך מוסיפין על השבועה א"כ בזה האופן ג"כ הוא מה שכתב הרב מהר"דך והרי"בל ודרך אחד להם וכי הא דהרש"בץ וכל שטעם אחד יש להם והחששא אחת היא אין לך אומדנא דמוכח גדול מזה ובהא מוסיפין על התקנות אבל כשאין האומדנא מוכחת כל כך ואין טעם התקנה שייך לאותה האומדנא לא מוסיפין:
והנה בשמים עדי כי אחר שכתבתי חלוק זה ביני עמודי עולם הרבנים הנז' מצאתי מעין פתיחה זו בדברי הרב מהר"א ששון ז"ל בקמא מתשובותיו ראיתי ואשמח שכונתי לדעת רב מופלג כמוהו וז"ל כבר ידוע המחלוקת הקדום שיש בין גאוני עולם אם יש להוסיף על ההסכמות החזקות מכח אומדנא דבר שלא נתבאר בהסכמה וכמו שכתב הרב מהרש"דם ז"ל דהרד"ך ז"ל דעתו נראה שמוסיפין ומהר"י טיטצק כתב דאין מוסיפין והבו דלא לוסיף עלה והרב ר"י אבואב מסכים לדעתו וכן הרב בעל ת"ה אך מדברי הרש"בץ נראה כדברי מהר"דך והגם שהרב הרש"דם ז"ל דכיון דהוי ספק חרם ראוי להחמיר הנה י"ל דמאי דקאמרי הרד"ך והרש"בץ וגם הרב הנ' שדעתן להוסיף על ההסכמות אפי' בדבר שהלשון מורה היפך וה' הכא מאי דקאמרי כל הנך רבוותא היינו משום שהאומדנא ההיא היא טובה וחזקה אבל אומדנא דנ"דד וכו' הא קמן דמחלק בין אומדנא לאומדנא ועל פי חלוק זה טעמן של גדולים אלו כולן שוין לטובה דבדבר דלית אומדנא כי נד"ד דאין טעמן שוה ולא פורש בהסכמת הבו דלא לוסיף עליה ומאי דתקון תקנו אין עוד מלבדו ונמצינו למדין לפי זה דשמעון זה זכה בטענתו כי אמר שאין לו חזקה לראובן כיון שלא קבלה עליו בשכירות ולא פורש פרט זה בהסכמות:
ואולם רואה אני בכלל טענות שמעון סעיף אחד וז"ל ואם ת"ל שיתאמת זה המנהג במכירת קרקע נאמר שיש חלוק במהלול ע"כ וכמדומה אני שכונות דבריו הוא לומר דכיון דזכה הבאקוף בחנות מכח דינא דמלכותא פקע לו חזקתו מיניה וטענה זו במובן הראשון היה אפשר לקימה דכיון דבאקוף שלהם הוא כהקדש שלנו כי היכי דאמרינן בדידן דהקדש מפקיע שעבוד הכי נמי לדידהו הכי נמי מפקיע מידי שעבוד שהרי אנו רואים כמה בעלי חובין שיש להם חוב אצל אדם אחד חשוך בנים ואותו אדם יש לו קרקעות ואקוף אם רוצה למכרם יצא ידי חובתו ואפי' שיתעקש ולא ירצה לפרוע יקריבוהו למשפט הערכאות וטורפין אותו קרקע הואקוף ממנו שיש להם לב"ח שעבוד באותם הקרקעות ואם ימות הלוה ערירי ונשאר הקרקע לבאקוף כדינן פקע שעבוד הב"ח מאותו קרקע ואין לו לב"ח כלום מדינן רק הכל לבאקוף שנראה מכל זה שהבאקוף בדינם מפקיע מידי שעבוד וכיון שכן על זה נסתפק השואל בנד"ד דאפי' תימא דיש מקום לומר שיש חזקה לראובן מדין מהלול נגעינן בה ואבד חזקתו וכבר עמד על פרט זה הרב הכהן ז"ל בח"ב מתשובותיו וז"ל טעמא דמילתא דהבקוף שלהם כהקדש שלהם וא"כ כשנכנסו ברשות הבאקוף דחשיב כהקדש שלהם הפקיע מידי שעבודן וחיוב המוכס כי היכי דבדיני ישראל קימא לן דהקדש מפקיע מידי שעבוד מכל מקום אפשר שהפקעת השעבוד אינו אלא דוקא כשהם ברשות וכח הבאקוף אבל אם מכרו הבאקוף לאיש אחר וכו' ע"ש נראה א"כ דמסקנתו היא דבקוף מפקיע מידי שעבוד וזו היא א"כ טענת השואל שכוון לכך בשאלתו דכיון שנפלה החנות לבאקוף פקע שעבוד ראובן מיניה.
האמנם יש לחלק דאם ראובן היה טוען בחנות זו חזקה דאית בה מששא כגון אגיה"ליק או עגא"לה מנא"הירי שבדינם חזקה מיקרי ולא היה יכול בעל הקרקע ממנו ואיקרו נכסי לענין בעלי חובין בהא ודאי אמרינן הקדש באקוף זה מפקיע מדי שעבוד ראובן וכיון ששמעון לקח מהמה"לול ע"פ ד"מ זכה שמעון אבל טענת חזקה שטוען ראובן שהוא משום שמכרה הוא לתוגר והוא היה בעלים הראשונים אינו זוכה בה אפי' לדעתו אלא מטעם הסכמות שלנו אפי' יצוייר שהיה הדין עמו אבל בדינם ובנמוסיהם הכל הבל ורעות רוח שאם ירצה בעל החנות גרש יגרש אותו ממנו גם הבע"ח אינן נפרעין מחזקה בדינם משום שהוא פורחת באויר ואין לה על מה שתסמוך וכיון שכן אין החזקה נלקחת לבאקוף וא"כ אכתי איתנהו בחזקת ראובן נמי שמוכר קרקע לגוי וכמו שכתב זה החלוק עצמו מה"רר אברהם ן' נעמיש ז"ל בתשו' הובאה בתשו' מהר"א ששון סי' קמ"ח יע"ש שהוא חלוק נכון וקים באופן שמטעם זה של מהלול לדידי אין טענה לשמעון אבל מטעם הראשון דמעיקרא לית ליה חזקה לראובן הדין עם שמעון כמו שהזכרנו בקודם:
ועוד דאפי' תימא דיש לראובן חזקה וגרם לו נזק נראה דשמעון פטור כיון שלא נתכון להזיק ולא ידע כי חזקתו היא וכל שאינו מתכון להזיק פטור שהרי אפי' מוסר ממון חברו כל שלא נתכוון ביחוד למסור הממון אלא להציל את שלו אפי' שהזיק פטור כמו שכתוב בתשו' דשייכי לה' חובל סי' כ"א וז"ל לא מצינו בתלמוד מוסר ממון אלא המתכון להזיק אבל זה נתכון להציל את שלו ע"כ ועוד אפי' תימא דגרם לו בכונה נראה דפטור ממה שכתוב בשאלה דקפצו עליה קונים תוגרמים שנים שלשה והעלו החנות עד שהיתה נחלטת החנות עד שהוכרח שמעון להעלותה דבר מה שנראה שכבר הנזק היו עשוי מפי התוגרמים ושמעון קמחא טחינא טחון ופטור כמו שכתוב במרדכי פ' הפרה תשו' וז"ל סי' ס"ט על ראובן שהלשינוהו למושל וגרם לו נזק וז"ל אם ידוע שכבר הלשין לוי את ראובן טרם יבוא שמעון והלשין גם הוא שמעון פטור מידי דהוה אמרבה בחבילות וכופף קומתו של חברו לפני הדליקה דבלאו אינהו מטיא להו נזק. הכא נמי בנד"ד כבר ברי הזיקא שהחוב היה מופסד היא ושמעון קמחא טחינא טחון דמקלא קליה כבר המלשין הראשון ושמעון לאו מידי עביד לענשו ממון שהפסיד נהי דכבר יצא ראובן מאת השופט ושמעון החזירו מי יכול לומר כמה ומי יודע דשמא בלא מסירתו היה מגיע לו הנזק ואפי' שלא היה מגיע לו כלי או מקצתו מי יוכל לידע כמה ומספקא לא מפקינן ממונא משמעון ע"כ הכא נמי בנד"ד דהתוגרמים כבר העלו החנות שמעון הבא אחריהם כמרבה בחבילות וכו' נראה דאפי' נאמר דשמעון הרבה לו הנזק לא ידעינן כמה ומספקא לא מפקינן ממונא כי התם דמי יימר לן דבלא העלאת שמעון היה נותנו לה בפחות שמא אפי' שלא יעלה שמעון החנות הנ' כבר הנזק עשוי ועומד ופטרו מדינא ולא יהא אלא ספק ספק גרמא פטור כדכתב מה"רם בתשו' סי' נ"ט וז"ל ראובן שהלוה לגוי ובא שמעון ואמר לגוי אלוה לך בפחות ותפרע לראובן אינו חייב לשלם לו כלום דלא בריא הזיקא ואין כאן אלא ספק גרמא דשמא לא יוכל ראובן להלותם כל כך מהרה ודמי למבטל כיסו של חברו ע"כ הרי דכיון שהגרמא הוא בספק פטור ואע"גב דלא דמי האי גרמא להאי גרמא דהתם הספק הוא בענין מציאות והכא הוא הספק בענין הכמות מ"מ נקיטינן מיהא דכל איכא ספק פטור ועוד דהא כתב בתשו' הקודמת במרדכי מי יוכל לידע כמה ומספיקא לא מפקינן ממונא שנראה בהדיא דאפי' בספק כמות בגרמא פטור. עלה בידינו ממה שהתחבר בקודם ששמעון זה פטור מכל וכל ולא רמיא עליה לפרוע שום נזקא ופלגי נזקא ואפס דקצהו משוה פרוטה ומעלה נאם הצעיר יהושע.