שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן כא
להרב יהודה אלגאזי יצ"ו. השע"ו.
שאלה ראובן מת והשאיר אחריו שני בנים קטנים וקרקעות ושמעון חמיו נעשה אפוטרופוס שלהם ומשגיח בנכסיהם ומכר ללוי קרקע אחד מול"קי שהיה להם מעזבון אביהם ונעשה ערב זא"רארינה והחזיק הקונה לוי בקרקע כהלכה ויהי כי ארכו הימים מת לוי הקונה והניח בן יורש קטן ואח"כ מת שמעון חמיו של ראובן הנ' וקמו יתמי ראובן לערער על המול"קי הנ' באמרם שהיה של אביהם ובן לוי השיב ששמעון זקנם מכרו לאביו והחזיק בו ובני ראובן אומרים שמי נתן כח לזקנם למוכרו שהנה לא היה אפוטרופוס לא מפאת אביו ולא מכח בית דין והעד שאין לו כתב אפוטרופסות מב"ד קהלם כמנהג עתה יורנו אם יכולין בני ראובן לקחת הקרקע מבן לוי הקונה בטענתם שלא היה אפוטרופוס ולא יש לו כתב אפוטרופוסת ושכרו מעל שמים יהיה שבעתים:
ידיד ה' גם בני איש נחמד להשכיל החכם המעלה כהר' וכו' את קולך שמעתי שואל כענין על דבר הריב אשר בינך ובין האחים הנ' ואנא לא מחכמה די איתי בי חפצתי צדקך לולא לעשות רצונך חפצתי להרצות דברי אלה לפני מעלת קדושים הרבנים המובהקים היושבים ראשונים במלכות ההוראה ומלפניהם משפט יצא כנגה צדקם ומניהו תסתיים שמעתתא וזה החלי. הלכה רווחת היא דטענינן ליורש כאו' ששנינו בפ' חזקת **(ב"ב דף מא.)** הבא מחמת ירושה אין צריך טענה וכתב רש"י והר"ן ז"ל שאפי' אינו יודע לטעון ברי לומר אבי קנה ממך אלא מביא ראיה שאביו דר בו יום א' והוא החזיק שלש שנים סגי דכ"הג הוא טענינן ליורש וזו היא הסכמת הפוסקים חדשים גם ישנים:
איברא דאין זה ענין לכדרכנו ולא זה הדרך לנדון שלפנינו דהתם דוקא הוא כשהלוקח הוא יורש והמערער הוא טוען שהקרקע שלו אבל בענין כזה שהמערער טוען של אביו היתה והוא היא קטן ולכך לא מחה הדין נותן דטענתיה טענה וכדאשכחן בפ' המפקיד (דף לט) א"ר הונא אין מורידין קרוב לנכסי קטן אמר רבא ש"מ מהא דרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל וכן כתבו הר"יף ורמ"בם והטור ז"ל ברם דבהא איכא פלוגתא דרבואתא יש מהם סוברים דאפי' אחר שהגדיל החזיק המחזיק שלש שנים ליה לן בה אחר שהיה קטן בתחלה והם רש"י והרא"בד והנוהגים אחריהם וכת מהם סוברים דאם החזיק שלש שנים רצופים אחר שהגדיל בהא אין סברא לו' דלאו חזקה היה אלא בהא עסקינן כשהחזיק שנה אחת בימי האב והוא היה קטן ואחר מות אביו החזיק שני שנים או בהפך ההוא לאו חזקה מקרי והם הרמ"בם והרב ן' מגאש והנגררים אחריהם וכתב ה"ה ולכלם אין הכרח מהגמ' ומעתה אם באנו לתפוס כדעת הרמ"בם וסיעתו עלה בידנו דבנד"ד אחר שהחזיק היורש שלשה שנים אחר שהגדיל מהני אותה חזקה ואם באנו להכריע כסברת רש"י ז"ל ולהקתו אין החזקה מועלת כלום:
ולדידי חזי לי לתפוש כשטת הרמ"בם מהכרח נולד לי מהגמ' מאותה ששנינו באשה שנתארמלה (דף טו) ומודה ר' יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו שהוא נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ואמרינן עלה בגמ' וליתני מודה ר' יהושע באו' לחברו שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך משום דקא בעי למתנא סיפא אם יש עדים שהיה שלו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן היכי דמי אי דאכלה שני חזקה אמאי לא מהימן ואי דלא אכלה שני חזקה פשי' דאינו נאמן בשלמא גבי אביו משכחת לה כגון שאכלה שנים בחיי האב וא' בחיי הבן וכדרב הונא דאר"ב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל ע"כ ואם איתא דאין מחזיקין בנכסי קטן אפי' אחר שהגדיל ג' שנים שלימות לשמעינן רבותא דמשכחת לה כשהחזיק האב והחזיק הבן שלש שנים חזקה מעליא ואפי' הכי אינה חזקה כיון שהתחיל להחזיק בעודו קטן לפי סברתם ואמאי קא' משכחת לה וכו' דמשמע דבענין אחר לא משכח אלא ודאי מהך נר' לו' כסברת הרמ"בם שפי' דהא דאין מחזיקין ואפי' הגדיל ר"ל אכלה בפניו כשהוא קטן שנה ושתים אחר שהגדיל אין זה כלום עד שלש שנים רצופים אחר שהגדיל כמו שכתב בה' טוען פ"ד ואתי שפיר מ"שא בגמ' שתים בימי האב שר"ל כשהיה קטן כמו שהכרחו התוס' שם ע"ש ואחת בחיי בנו דהוי חזקה קטועה אבל כשהחזיק שלש שנים רצופים חזקה מעליא הוא:
ותו נר' להכריח כסברת הרמ"בם מדיוקא דלישנא דאם איתא כדברי רש"י והרא"בד היה לו לומר ואפי' אחר שהגדיל או משהגדיל דהיה ר"ל אחר שהגדיל היו הג' שנים רצופים אבל באו' ואפי' הגדיל ר"ל ואפילו הגדיל תוך שני החזקה לאו חזקה היא:
אפס כי עדין אנו צריכין לפשטת הרמ"בם לישב מה שהקשה הנמקי ז"ל בפ' המפקיד וז"ל והא דשמעינן הכי מרב הונא היינו מדלא הקפיד אלא בקרוב ומטעמא דאמרן משמע הא ברחוק לא חיישינן שיוכל לטעון חזקה לעולם שא"ת דאית ליה חזקה לעולם אכתי קשיא היאך מורידין רחוק לנכסי קטן ליחוש שמא יחזיק שם ג' שנים משיגדיל אלא ודאי אין לו חזקה לעולם ע"כ והן הם דברי הרי"בש בתשו' שע"ה אם כן לפי דרך זה דיש חזקה לאחר שלש שנים היכי מפיק מדרב הונא ליחוש שמא יחזיק שלש שנים:
ואצלי אין מקום לתמיהתם דמעיקרא זו היה חששא רחוקה דאי משום דא' אין מורידין קרוב לנכסי קטן משמע הא רחוק מורידין תופוק ליה לאפוטרופוס וכההיא דתנן בפ' חזקת **(ב"ב דף מב.)** השותפין והאפוטרופין אין להם חזקה אבל בעלמא אם יבוא אדם ויחזיק אמאי אין חזקתו חזקה אבל עכ"ז גזרו כן שלא יבוא אחד מן השוק ויחזיק שתי שנים בעודו קטן ואחד בעודו גדול לכך גזרו כן אבל שלשה שנים רצופין אחר שהגדיל הא לא גזרינן דודאי שמע ליה ומחל להיפך אמר דוקא שהגדיל בתוך שני החזקה ותו לא. אמור מעתה דסברת הרמ"בם יותר קרובה אל הסברא כפי מה שא' בגמ' בפרט שהרב הלוי ן' מיגש סבר כותיה וכיון שכן בנד"ז שהחזיק כל שני החזקה בעודו גדול אפי' נאמר שהאפוטרופוס לא מנוהו בית דין ולא עזבו אביו מימיו מאחר שהחזיק ג' שנים אחר שהגדיל חזקתו חזקה מעליא היה:
ולרוחא דמלתא נ"ל דאפי' כל הני אשלי רברבי דפליגו אהרמ"בם מודים בהאי עובדא לאשר חזקת בן לוי הקונה דמ"ש דלא מהני חזקה בנכסי קטן ואפי' שהגדיל וכו' היינו כשהחזיק המחזיק ובא הקטן וערער עליו והמחזיק עודנו בחיים חייתו דב"הג אמרינן אין מחזיקין אבל אם מת המחזיק ונשאר לו בן יורש כי הכא קטן ודאי דכי היכי דנאמר טענינן ליתמי נימא ודאי טענינן ליורש שמא אביו קנאה ממנו לאחר שהגדיל. וראיה לזה מהגאון רב האי ז"ל שהוא ראש החולקים על הרמ"בם וסברתו כמו שכתב הטור סי' ק"מו וז"ל אם החזיק בו כמה שנים אחר שהגדיל אינה חזקה לעולם מאחר שירד שם בעודו קטן ואפ"ה כתב אח"כ אבל היכא דהחזיק האב בפני הקטן לאחר שגדל ומת בנו) יכול לטעון אולי חזר אביו וקנאה לאחר שגדל וזהו בכלל טוענין ליורש הרי א"כ שאפי' שהגאון ראש החולקים על סברת הרמ"בם עכ"ז כשהמחזיק מת טענינן ליורש והכא נמי בנדון דידן דמת המחזיק והחזיק בנו אח"כ חזקתו חזקה:
וכ"ש אם בשטר המכירה שמכר שמעון זקנם של יתומים כתוב איך פ' בן פ' אפוטרופוס יתמי פ' מכר קרקע פ' לפ' והם מנכסי פ' דבהא ודאי מוסכם דמהני מכירתו אפי' היתומים או' שלא היה אפוטרופוס ואע"פי שאין בידו כתב אפוטרופוס מב"ד לפי שהעדים שמעידים על המכירה מסהדי נמי היות אמת אפוטרופוסותו וכמו שכתב הרב מהרי"בל בס"א סע"ח דעדים אכולי שטרא קא מסהדי בענין כזה דומה בדומה ואחר שהביא סברת הרשב"א וה"רן כתב סוף דבר מדבריהם אני למד דאפי' היתומים טוענין שהוא לא היה אפוטרופוס עם כל זה מכירתו מכר דעדים אכולי שטרא קא מסהדי וממכרו ממכר מלבד הטעם הראשון:
ובר מן דין נ"ל שהחזקה היא מעליא כיון ששמעון זקנם של יתומי היה נושא ונותן בנכסיהם ומשגיח בפרטיהם והם סמוכין אצלו וכההיא דתנן (גטין דף נ"ב.) יתומים שסמכו וכו' וכתב רש"י אע"פי שלא נתמנה חשיבא ליה כאפוטרופוס גמור וכדאיתא בגמ' שם בההיא עובדא דהנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא וכו' וכן כתב הר"אש כלל פ"ח ע"ש ואפי' שהן קטנים ולא הגיעו עדין לט' שנים מכרו מכר דההיא סברה דהר"מה **(הובא בטור חו"מ סימן ר"צו.)** דחו אותה כל הפוסקים והר"אש כתב ולא מסתבר לחלק בין קטנים לקטנים הכלל העולה דבן לוי זה זוכה במקחו וחזקתו חזקה ויהיו בני באופן יגעם לסבל כיון שהאפוטרופוס מכר לאביו הקרקע הנ' כ"ש בצרוף הטעמים שזכרנו ומה שעשה עשוי. ואתה אחי יקר מחכמה מכבוד זכה במקחך כי מה' היתה לך הבית וכל גבולו סביב והמטים עקלקלותם רוח על פניהם יחלוף ופעלם מאפע. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הצעיר יהושע בנבנשתי.
דברי החכם הפוסק טובים וישרים לעיני כל רואיהם ולענין דינא אין ספק כיון שבן לוי הקונה החזיק שלש שנים ודאי ידעו היורשים ומחלו ולא מחו בידו ועוד דמי יאמר לנו שלא נתפשר לוי עמהם וחזר וקנאה כאשר כתב החכם גדול בשם רב האי ז"ל. הצעיר משה משלם הלוי
ראיתי אשר כתב החכם הותיק הפוסק נר"ו ומה מתקו דבריו לענין דינא בפרט עשה לו סמוכות מהחכם השלם מר קשישא הרב הלוי וכו' אלא להפצרת השואל לא יתנני השב רוחי כתבתי וחתמתי שמי. שמואל ו' וילייסיד.