אור ברסלב
שער יהושע סימן כ

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן כ

סימן יט

בע"ה דה' חזקות והסכמות.

שאלה שתי קהלות פה רודוס יש להן חזקה בקנית הזוגואלדה בהסכמה חמורה וקצת מהתנאי אשר להם הם אלו אחד כתוב וז"ל בהיות שקנית הזיגואלדה היה חזקת השתי קהלות אשר פה רודוס לכן אנחנו פרנסי ומנהיגי השתי ק"ק במעמד טובי העיר הסכמנו שלא יוכל שום אדם לא פ' ולא פ' זולתו לקנית זוגואלדה בלתי רשות פרנסי ומנהיגי השתי קהלות עוד הסכמנו שלא יורשה שום אדם לדבר לשון הרע על ענין חזקת הזוגואלדה ע"כ והנה מיום שנעשתה ההסכמה ועד עתה היו מכריזים ההסכמה בשתי קהלות והיו מעלין אותה בדמים ומי שהיה נותן יותר היו מחליטין אותה עליו ברשות פרנסי השתי ק"ק והנה יש כמה שנים כי לוקחי חזקת הזוגואלדה נעשו כלם אגודה אחת והיו לוקחים החזקה בדבר מועט וכראות יחידי הק"ק שלים יע"א את כל אשר הם עושים אמרו כי הם עשו ההסכמה זאת לתועלת הכולל למען יהיו הדמים הלקוחים כדי להקל מעליהם קצת ממשא מלך ושרים ועתה אינם רוצים למכור חלקם המגיע להם שהוא אחד מארבעה חלקים אלא הם יקחו חלקם ויקחו הק"ק גדול חלקם וכל אחד מהקהלות יחלקו אותם לאשר יכשר ביניהם ויחידי הק"ק גדול טוענים על זאת כי מתוך לשון אשר בהסכמה אינם יכולים לחלק החזקה אלא למכור אותם ביחד ואין לחלק אלא המעות הנלקחים בעבור החזקה וזה מפני שכתוב שלא יכול שום יחיד לקנות זוגואלדה בלתי רשות פרנסי הק"ק ואם היו רשאין ליטול חלקם למאי אצטריך ליטול רשות מהפרנסים אשר בשתי קהלות ולזה השיבו קצת ממתקני ההסכמה יחידי ק"ק שלום כי מה שכתוב בהסכמה שלא יוכל שום יחיד לקנות וכו' בלתי רשות וכו' היינו לענין קניית הזוגואלדה מיד הערלים המביאין אותה וכל זה כדי לחזק בדק ההסכמה ביד הב' קהלות שלא יבוא דרך משל הקהל הא' וימחול החזקה לאיש אחד ואת פי הקהל האחר לא ישאל לכן הסכימו שצריך שיהיה ברשות השתי קהלות ועל זה לאמת הענין שלוח שלח החכם השלם נר"ו בעד הסופר אשר כתב ההסכמה לדעת מה בפיו והעיד בתורת עדות כי ההסכמה לא היתה אלא לענין קנית הזוגואלדה מן הערלים אבל בענין שימכר ביחד מעולם לא עלה על לב ועל זה שאל השואל אם רשאין הק"ק שלום לקחת חלקם הואיל כי הם נעשו אגודה אחת ומצדם בא נזק והפסד לק"ק עוד טענו הק"ק גדול כי אם יחלקו יבוא נזק והפסד בחלק הנוגע להם לפי שיש קצת אנשים סוחרים אשר הם באגודה אחת ורגילים לקחת החזקה בכל שנה ועתה הם אומרים אם יכריזו החזקה כלה נקחנה ואם לאו אין אנו רוצים לקחת אותה חלקים לפי שבהיות הזוגואלדה בהרבה מקומות נמכרת בזול ונמצא כי בא הפסד לק"ק גדול כזה ואחד מתנאי ההסכמה הוא שלא יוכל שום אדם לדבר לשון הרע על ענין חזקתה ואין לך הפסד גדול מזה ואנשי הק"ק שלום טוענים כי מה שכתוב בשטר ההסכמה היינו לענין שלא ילך שום אדם וידבר לשון הרע לאומות על מה שלוקחים ומרויחים הקהלות ככל כך מעות בחזקה ויגיע ח"ו שום נזק או הפסד מזה עוד טוענים הק"ק שלום שאם לא יהיו יכולים לחלק יעשו אותה קאבולה שכל מי שיקנה נאד אחד מזוגולאדה יתן כ"כ מעות לק"ק על הכל יבוא נא דברו הטוב ושכרו כפול ומכופל מהשמים:

תשובה הגם כי בשטר ההסכמה לא פורש לשון שותפות (והיה נראה לק"ק כדינם עם כל זה על צד היותר טוב) ומעתה הדבר תלוי בחלוק דעות הפוסקים וחלופי חלופיהן כי כת מהם סוברים דשותף אם קבע זמן אינו חולק בתוך זמנו והם הרמ"בם ז"ל וסיעתו וכת מהר סוברים שאפילו קבעו זמן יכולין להפרד כדין פועל שיכול לחזור בו בחצי היום והם רבינו ישעיה והנגררים אחריו וכלהו הני רבואתא נותנים טעם לדבריהם מההיא דא' רבא בפ' המקבל (דף קה) הנהו בי תרי דקבילו עסקא בהדי הדדי אמר חד לחבריה תא נפלוג וכו' ומסיק התם ששותף אינו חולק בתוך זמנו דלהרמ"בם וסיעתו היא הדין לשות' ולרבינו ישעיה וסיעתו מדאצטרך לאשמועינן היכא דקבילו עסקא ודאי דהיכא דעבדו שותפותא לא כמו שכתב הרב בעל נמוקי יוסף ז"ל מהכא דמוקמינן בשותפין שקבלו עסקא. מבעל הבית משמע והני בי תרי דעבדי שותפתוא אעג"ב דקבעו זמן יכולין לחלק דלא גרע מפועל דחוזר בו בחצי היום ועל האמת כוותיה דהרמ"בם פסקינן מאחר שהטור ז"ל הביא לשונו סתם וסתם כוותיה ולא פירש מי שחלק עליו ועוד דהרמ"בם והר"יף ז"ל קימי כחד סברא ואע"גב דלאו בפירוש איתמר מכללא איתמר וזה שמה שנסתבך המחלוקת בין הפוסקים על זה לאו משום דפליגי אלא שחלוף הגרסאות גרם להם שבא לחלוק כמו שכתב הר"ז הלוי ז"ל אמר רבא הני בי תרי דקבילו עסקא כן מצאתי נסחאות ולא הני בי תרי דעבוד עסקא משמע שהשטה היתה מוחלפת בחלוף הנסחאות ולפיכך הרמ"בם ז"ל והנמשכים אחריו שהיתה נסחתם דעבוד עסקא שהם שותפין פסק שאין יכולין לחלוק כמסקנא דהתם ורבינו ישעיה וסיעתו שהיתה נסחתם דקבילו עסקא פסקו דדוקא בקבלנים אבל בשותפין לא וכיון שכן הוא וחזינן להר"יף ז"ל דתפש גרסת הרמ"בם ודאי דסבירא ליה כוותיה ואחר שהרמ"בם והרא"בד והרי"אף כלהו קיימו כחד סברא עבדינן כוותיהו כ"ש שהטור ז"ל פסק כמותם:

ברם תמהני על הרב המובהק מוהר"יק ז"ל שרצה להכריח שהתוס' והר"אש הם חלוקים על הרמ"בם ז"ל ממאי דכתבו התוס' ז"ל שם בי תרי דקבילו עסקא וכ"ת אמאי מוקי ליה הכי ולא קא' האי מאן דקביל עסקא מחבריה ויש לומר לפי שהמקבל יכול לחזור קודם הזמן דפועל יכול לחזור בחצי היום אבל בעל העסקא יכול להיות שאין יכול לחזור בו שהרי פלגא הוא מלוה ביד המקבל וגם פלגא דפקדון נתן לו זכות והשליטו להשתכר בו עד הזמן וזה לא היה שום חדוש להשמיענו שמעכב המקבל וכן פסק הר"אש ז"ל יחיד שקבל עסקא המקבל יכול לחזור בו אבל בעל העסקא לא כמו שכתבו התוס' ומכאן הוכיח הרב ז"ל וכתב ולפי זה שותפין נמי אע"פי שקבעו זמן יכולין לחזור ותמיה אני על רבינו שכתב דברי הרמ"בם סתם ולא כתב שהר"אש חלוק עליו והתוס' ע"כ ולא לבד יקשה עלי תמיהתו על הטור והכרעתו שהתוס' והר"אש הם חלוקים על הרמ"בם ללא דבר אלא שלפי סברתו התוס' רמין אהדדי ומוקשים הם מעצמם ממה שכתבו ההגהות בשם התוס' דדוקא כשנשלם זמן השותפות יחלוק אבל אם לא הגיע לא:

ולי הדיוט אין מקום לתמיהתי דדוקא התוס' והר"אש פסקי ביחיד שקבל עסקא שחוזר בו משום דפועל יכול לחזור ופועל ומקבל חדא מילתא נינהו אבל לעולם בשותפין לא קאמרי משום דטעמא דפועל יכול לחזור הינו דקא' קרא כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והאי טעמא לא שייך בשותפין משום דכל אחד משתעבד לחברו ממונו והרי הם שוים ולאו עבדים לעבדים מקרו משום דיצא שכרו בהפסדו כמה שמשתעבד כל אחד לחברו והרי הם כאלו לא השתעבד כל אחד לחברו אלא שעבדו ממונם וכיון שכן התוס' אינם חולקים לסברת הרמ"בם ולזה סתם הטור סברתו דלא נראה לו דהתוס' והר"אש פליגי עליה ובהכי ניחא נמי שהתוס' מתורצים משני עבריהם וליכא פירכא ביניהם מהכא למה שכתוב בהגהות בשמם נקיטינן מהכא שהשותפין שהתנו ביניהם זמן קצוב לעמוד בשותפות אין יכולין להפרד אחד בלא רצון חברו כדכתב הרמ"בם:

אפס כי בנדון דידן שכפי הצעת השואל יש נזק והפסד בדבר אין ספק דאם אפילו קבעו זמן יכול לחלוק על כרחו של חברו מהא דאשכחן בפ' הגוזל בתרא (דף קטז) תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני אני מציל הציל לעצמו היכא דמי אלימא דיכולין להציל אפי' סיפא נמי לאמצע ואי באין יכולין להציל אפי' רישא נמי לעצמו אמר רמי בר חמא בשותף עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חברו אמר אין לא אמר לא ופי' רש"י וה"רן כגון זה במקום אבוד שותף חולק שלא לדעת חברו אפי' לא ירצה חברו והר"יף וכל הפוסקים פסקו הלכה כרמי בר חמא הרי לנו בהדיא שבמקום שיש אבוד או הפסד שותף חולק שלא ירצה חברו וכן נראה מדברי הר"יף ז"ל שכתב על ההיא מימרא דרבא וקא' ועוד דלא אמר רבא דאית ליה למימר הכי אלא היכא דידיע מילתא לפום מנהגא דאי שביק ליה מתוסף ביה רווחא אבל היכא דידיעא מילתא לפום מנהגא דאי שביק לא מתוסף מדי וכ"ש היכא דאיכא פסידא לא ע"כ וכן פסק מה"רם ז"ל בשתי תשובות דקלקול החובות הביאם גם המרדכי ז"ל שם הלכה למעשה כללו של דבר דבנדון כי הכא דאיכא פסידא ודאי חולק אפי' שלא ירצה שותפו:

ואין לאומר שיאמר שזה שאמר בהגוזל ומה שפסק מה"רם ז"ל והר"יף ז"ל היינו היכא דאיכא פסידא ממש משלו כי ההיא דשיירא אבל בנדון זה דליכא פסידא ממש אלא שעד עתה היו מרויחים מאד ועכשו אינו כל כך לא חשבינן ליה פסידא דאנן סהדי דאפי' מעקרא אם היו יודעים שלא ירויחו כ"כ היו מתרצין להסכים יחד שהרי זה ימים הנהיגו השותפות והיה להם מגיע הראוי וכבר נעשה להם קרן גמור ועכשו שהם מאבדים אותו חשיבא ליה פסידא ממש וראיה לדבר ממה שכתב מהר"ם ז"ל בתשובו' דשייכי לספר קנין אשר שאלת בעניני המס שהורגלו היהודים בכל מלכות המלך לתת מס בשותפות וכן נהגו זה כמה שנים והנה אחר כך נתן המלך קצת עיירות לבנו ואינו לוקח מס מאותם היהודים הדרים בעיירות בנו ועתה תובעים הקהלות מס מאותם היהודים כיון שהיו בשותפות לתת כמשפט הראשון נ"ל שאם נסתלק המלך מאותם העיירות לית דין ולית דיין שאין להכריח יושבי עיירות האלו לתת מס עם יושבי מלכות המלך דטובא אשכחן דהיכא דאיכא פסידא שותף חולק אפילו לא לא ירצה חברו ע"כ הנה לפנינו דבאותו מעשה שהביא מהר"ם ז"ל לא היתה פסידא ממש אלא חסרון ריוח שהרי כבר הורגלו לתת מס ואינו אלא שהיו רוצים להרויח המסים ואפילו כן חשיב ליה פסידא וכן נמי בנדון זה כיון דאית ליה פסידא מצו מחלקי וגם הטענה שטענו הק"ק גדול שאם יחלקו אית להו פסידא גם זו אינה טענה שהרי באותה שנשאל מהר"ם איכא פסידא לקהלות שצריך שיתנו הם כל המס ואפי' הכי פסק דחולק כ"ש וק"ו שמצדם בא ההפסד שנעשו אגודה אחת ככתוב בלשון השאלה ואף כי שבועה גדולה יש ביניהם הוו להו כנדרי שגגות דאזלינן בתר אומדנא דנודר כמו שכתב הרש"בא בתשובה הביאה הרב מהר"יק ז"ל בטור ח"מ וב"יד סי' רע"ד מי ששדך בתו לשמעון ובשבועה ובנדר קבעו זמן וקלקל המשודך מעשיו אין אבי הבת חייב לקיים שבועתו לתתה לו כדא' במרובה לא נתכוונה זו אלא להגון לה וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה על מי ששדך בנו לבת שמעון והתנו ביניהם שכל מי שיעבור קביעות הזמן אשר קבעו ביניהם יתן לחברו סך מעות לקנס וזה היה בשבועה חמורה ובתוך הזמן נשתמדה אחות המשודכת שהדין עם אבי הבן הע"פי שלא פירש בשעת התנאי שום דבר כיון שאונס גדול כזה אירע אנן סהדי שאם היה יודע זה מעיקרא לא היה משדך בנו והוי כאלו התנה מעיקרא בשעת מעשה ע"כ וגדולה מזה כתב הר"אש ז"ל בתשובה ג"כ מכוונת יותר לדין שאנו בו על ראובן ששדך בתו לשמעון בשבועה וחרם ונדר לו לתת כ"כ נדונייא והיה לו לראובן חובות בשעת השדוכין ועליהן סמך וכעת נתקלקלו החובות אם יקרא עובר על שבועתו ויהיה מוכרח למכור ביתו ומטלטליו לקיים השבועה או לאו והשיב אע"פי שאם ימכור ביתו ומטלטליו יקיים שבועתו עם כל זה פטור דאדעתא דהכי לא נשבע ללון ברחוב ע"כ הרי לנו נתבאר בביאור שאע"פי שהיה יכול לקיים שבועתו כיון דאנן סהדי דאדעתא דהכי לא נשבע פטור אם כן גם פה בנדון דידן דאנן סהדי דאדעתא דהכי לא נשבעו יחידי ק"ק שלום נקיים משבועתם וכן דעת מהרי"ק ז"ל בשרש י"ז וכן כתב מהר"יק ז"ל בה' שבועות ובה' נדרים סי' רכ"ח על תשובה שכתוב במרדכי דשבועות איש ואשה שקבלו עליהם חרם הקהלות וכו' י"ש ומהרש"דם ז"ל בשלשה או ארבעה מקומות פסק כן בפרט בסי' ק"ד ובשאלה קכ"ג בענין האדרות ע"ש:

ואין לבעל דין מקום לחלוק ממה שכתב הרמ"בם ז"ל בה' שבועות מי שנשבע ואמר שבועה שלא אוכל היום ועל דעתיכם אני נשבע אין זה יכול לומר כך וכך היה בלבי שלא נשבע זה על דעתו אלא על דעת אחרים וכיון שהיה פיו ולבו שוים שנשבע על דעתם חייב שלבם של אלו כלבו והכא נמי חייבים דנדרו על דעת אחרים. דהתם ליכא אומדנא דיכול להיות שאדם נשבע לבלתי אכול היום ולפיכך כשתלה על דעת אחרים לאו כל כמיניה אבל הכא דאיכא אומדנא דמוכח אמדינן דעתיהו דלא תלו בדעת אחרים אדעתא דלהוי להו פסידא וראיה לזה מתשובת הר"אש ז"ל שהבאתי לעיל שנשבע על דעת חברו ואפי' הכי סמכינן אאומדנא:

פסקן של דברים שהק"ק שלום יכולין להפרד בענין חזקת הזוגואלדה כיון דאיכא הפסד בדבר ואין כאן נדר אין כאן שבועה ובטל הנדר ובטל השבועה מעקרם ואף כי היינו יכולין לומר דמעקרא לא הוה חל השותפות מן הטענות אשר טענו יחידי ק"ק שלום כי טובות הנה ולא היינו צריכין לזה עם כל זה על צד היותר טוב סדרנו טענות הק"ק גדול שאפי' מטענותם לאו כל כמנייהו וזה פשוט בעיני הנה נא ערכתי מלים חלולים חלולים לא מעלים ולא מורידין לענין הדין ויהיו דברי אלה כתב העשוי להתלמד אל מול פני פניני הוד והדר הרבנים המובהקים להוציא דין אמת לאמתו כי להם משפט הגאולה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר יהושע בכמה"רר ישראל בנבנשתי זללה"ה

הנה נא ערכתי משפט שאלה זו בפני עצמה בעת שהושאלה ממני השואל ועתה פעם שנית הניפותי ידי ופניתי אני אל דברי הידיד מלא חכמה וכליל יופי הפוסק החכם נר"ו ומה מתקו לחכי אמרותיו ובחלוק דברי התוס' וחילק בין פועל למקבל עסקא דעתי מכרעת למה שיפה דק ולנפש ינעם הצעיר יוסף בכמה"ר משה מטראני זלה"ה.

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה