אור ברסלב
שער יהושע סימן יח

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן יח

סימן יז

להח"ר שמואל פרץ יצ"ו. הת"א.

שאלה ראובן חייב לשמעון מנה בשטר כתוב וחתום ולוי ערב בעדו בתוך השטר כדין וכהלכה לזמן ששה חדשים וז"ל וברשות ראובן הנז' נהיה לוי ערב פרען בעד החוב רצה מזה גובה תחלה רצה מזה גובה תחלה ובתוך הששה חדשים לוה עוד ראובן משמעון מנה אחר בלתי ערבות לוי אלא שנתן לו משכון שוה מאתים בידו וכתב לו שטר על זה ובהשלם זמן הששה חדשים של החוב הראשון שלוי ערב לו בא לוי אצל שמעון ואמר לו הנה נשלם זמן השטר שאני ערב בו קחי ממונך ראובן ואצא מערבותי ובא שמעון ונתפשר עם ראובן והאריך לו זמן פעם ופעמים לימים פשט ראובן את הרגל בשמעון והיה דוחה מיום ליום ומחדש לחדש ובא שמעון ותבע מלוי שיפרע לו כי הוא ערב לו בשטר ולוי טוען אני הייתי ערב לששה חדשים ובתשלום הו' חדשים באתי והתריתי לך שתתבע ממונך מראובן ואצא מערבותי ולא תבעתו כבר נפטרתי מערבותי עתה יורנו המורה הדין עם מי ושכרו מעל שמים יהיה שבעתים:

תשובה נראה דטענת לוי אין בה ממשות כלל דלאו כל כמיניה דערב לומר בהשלם הזמן תבע אותו ואם לא תבע שיהיה פטור מערבותו כל זמן ששטרו קיים מדי דהוה אכל שטרות וחיובים שאעפ"י שעבר זמן החיוב ע"כז אינן בטלים וכמו שכתב רבינו ירוחם ז"ל במישרים כלל ה' וז"ל ערב שבא למלוה בזמן ואמר לו תבע מהלוה ולא רצה או האריך לו זמן ואפי' אמר לו דאשתדוף נכסים שהיו ידועים ללוה לא נפטר הערב בכך וכ"ש מקבלן וכן כתב הרמ"בן ז"ל עכ"ד ובהדיא נמי כתב הרב התרומות ז"ל בשער ל"ה וז"ל ובתשובה לקמאי ערב הבא למלוה בזמן ואמר לו תבע ממונך מן הלוה ולא רצה המלוה לתבעו והאריך לו זמן לא נפטר הערב בכך וכ"ש בקבלן וכו' ואף בערב נדין כן ששניהם תלוים ברצון המלוה ומפני שתיקותו ואריכותו לא הפסיד עכ"ד וכן ראיתי בתשו' כ"י לרב אחרון מהר"ר יצחק בוכבון ז"ל וז"ל ונחזור לענינינו שאם המלוה האריך לו זמן ללוה לא מפני זה נפטר הערב וזה אפי' שהאריך לו על כרחו של ערב שלכך עשה לו שטר ערבות כדי שלא יצא מהשעבוד עד שיקרע השטר או יביא ראיה שכבר נפרע מהלוה עכ"ד הרי דכל הני רבוותא פסקו דערב שאמר כבר התריתי בך שתתפרע בזמן ולא נתפרעת וכבר יצאתי מערבותי אין טענתו טענה הכא נמי בנד"ד מה שלוי טוען אני הייתי ערב לו' חדשים ובתשלום הזמן וכו' התריתי וכו' וכבר נפטרתי מערבותי הבל יפצה פיהו וזה פשוט וכ"כ הטור בסי' קל"א ח"מ בשם הרמ"בן בתשובה המתחלת ערב שבא למלוה בזמנו והתרה בו וכו' שעתיד אני לזכרה לפנים בע"ה וחתם בדבריו שגובה מן הערב בענין כזה ע"ש.

ברם אם יש לספק בנדון זה הוא מפני שכשהתרה לוי לשמעון שיתבע ממונו אז היו ביד שמעון משכון על מנה אחר שוה מאתים שממותר המשכון היה יכול ליפרע מנה זה ג"כ שלוי ערב בו כמו שבא בשאלה וא"כ היה מקום לבע"ד לחלוק ולומר דיכול לוי הערב לטעון הרי היה בידך באותה שעה משל ראובן כדי החוב שאני ערב בו והתריתי בך וכיון שאחר ההתראה החזרתו לו את הוא דאפסדת אנפשך ודמיא קצת לההיא דכתב הרשב"א בתשו' סי' תתצ"ב וז"ל שאלת ראובן לוה משמעון מנה ומשכן לו עליה אחת ונעשה לו קבלן לוי וכתב לוי הנז' שהוא נעשה קבלן אח"כ מכר ראובן העליה ליהודה וחתם בו שמעון הנ' וכשהגיע זמן החוב בא שמעון לגבות מלוי הקבלן ואמר לו לוי את הוא דאפסדת נפשך שחתמת לו הדין עם מי תשובה אברא דאם היה לוי ערב לבד הדין עמו דהויא ליה כההיא דאמרינן בפ' מי שהיה נשוי (דף צה.) דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפי' הן זבורית ואיבעיא להו אשתדוף בני חרי מהו דלטרוף ממשעבדי ת"ש כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה ליה אבדה כתובתה אמר רנ"בי מאי איבדה איבדה משני] ואמר רבא עלה שתי תשובות בדבר חדא דאבדה לגמרי משמע ועוד תניא לוה מן האחד ומכר לשנים וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי על שדה זו עמך אין לו על הלוקח ראשון כלום מפני שיכול לומר הנחתי לך מקום לגבות דמיו כלו' דה"ה לאשתדוף בני חרי דאינו גובה ממשעבדי ודחינן שאני התם דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה כשחתם לו הכא נמי שמעון זה אפסיד אנפשיה כשחתם ליהודה שאם לא חתם לו היה לו לחזור על הלוקח שלקח מראובן דודאי היכא דאיכא משעבדי וערב יכול הערב לדחותו למשעבדי כדאמרינן נכסוהי דבר אניש אנון ערבין ליה ולעולם חוזר תחלה לערבות הנכסים לפי שאין דעת הערב לשעבד עצמו אלא במקום דאשתדוף כל בני חרי של לוה אלו דברי הרש"בא ז"ל ומכללם אנו למדין דהיכא דהמלוה הסיר כחו מיד נכסי הלוה והחזירם לו מיקרי דאיהו אפסיד אנפשיה שהרי העליה שהיתה ממושכנת לו והוא העבירה מעליו וסר כחו ממנה לפי זה פסק דנפטר הערב בכך א"כ ה"נ בנד"ד יכול הבע"ד לחלוק ולו' כיון שהמשכון שהיה ביד שמעון היה בו כדי להתפרע ג"כ חוב זה והתרה בו והחזירה שמעון אפשר נמי למימר בהא את הוא דאפסדת אנפשך:

ומיהו הא נמי לאו מילתא היא דשאני נדון של הרשב"א שהיתה העליה ממושכנת בעד החוב עצמו שלוי ערב לו ולפיכך יכול לומר הערב אם ערבתי לך ושעבדתי עצמי לכך הוא משום דהיית מובטח יפה באותה עליה ואפי' שראובן לא יפרע לך היה באותה עליה כדי לפרוע לך ולא היה מגיע לי שום נזק ואת דחתמת בם אפסדת נפשך אבל בנד"ד שאין המשכון ממושכן בעד החוב שלוי ערב בו וכשלוי נתערב לשמעון עדין לא היה משכון ביד שמעון שיהיה יכול לומר אדעתא דהכי נתערבתי פשיטא דהרש"בא עצמו יודה דלא נפטר מערבותו וכ"ש שאין המשכון קרקע אלא מטלטלין וכן נראה מתשובת הרמ"בן הביאה הרב בעל הת' בשער ל"ה והטור סי' קל"א והיא אותה שייעדנו למעלה לזכרה פה וז"ל ערב שבא למלוה בזמנו והתרה בו ואמר תבע ממונך מהלוה ולא רצה לתבוע לא נפטר בכך הערב ואין צריך לומר בקבלן שאינו תובע אלא ממי שירצה ובזמן שירצה ואם האריך נמי המלוה ללוה זמן הפרעון אין הערב נפטר מכלום וגדולה מזו אמרו אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי לא שנא אשתדוף בתוך זמנו ולא שנא לאחר זמנו אף כאן אשתדוף דלוה גבי מערב ולא עוד אלא אפי' היו נכסים ידועים ללוה והערב אמר לו חות לדינא וגבי מהני והלה האריך זמן ללוה ואשתדוף חוזר על הערב ואע"גב דתניא לוה לאחד ומכר נכסיו לשנים וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך אין לו על לוקח ראשון כלום התם הוא משום דמחל ליה חובו לגמרי ואחריותו עליו הא אלו האריך זמן ללוה או ללוקח שני ואשתדוף חוזר על הראשון ותובעו כללו של דבר נכסוי דאניש אינון ערבין ליה ודינא דלוה ונכסים כדינא דערב ולוה כדאמרינן בפ' גט פשוט ובפ' יש בכור וכשם שאדם מאריך ללוה זמנא בתר זמנא וחוזר וגובה מנכסיו וכו' כך הוא מן הערב עכ"ל הא קמן דאפי' היו נכסים. ללוה שהיה אומר לו לערב הפרע מהם ולא רצה ואשתדוף ואפי' שהן קרקעות וכדמשמע מלישנא דנכסים ואשתדוף אפ"ה כיון שאינן ממושכנים על אותו חוב עצמו שהערב נתערב בו חוזר אצל הערב כשהאריך לו זמן ואפי' שכשחתם אמרינן דהפסיד אנפשיה שאני התם דמחיל חובו לגמרי כדכתב הוא ז"ל דון מינה בנד"ד דאפי' שהיה המשכון ממושכן בידו כיון שהוא בעד חוב אחר והחזירם לו והאריך זמן לא מפני זה נפטר הערב וכדמשמע מדברי הרמ"בן בתשו' זו וזה ברור. ואע"גב דהרב הקדוש מהרי"ק ז"ל כתב בס' בדק הבית על תשובה זו וז"ל בעיני יפלא למה לא יועיל לערב טענת ערבותי לא היה אלא בזמן והואיל ובאותו זמן היית יכול לגבות ולא גבית את הוא דאפסדת אנפשך וקרוב אצלי לומר דהאי תשובה לאו הרמ"בן חתים עליה ועל דרך מה שאמרו בפ' כיצד לאו מר בר רב אשי חתים עלה עכ"ל וכיון דהרב מהר"יק דאנו קבלנוהו עלינו לרב ולהתנהג על פי הוראתיו כמו שכתב הרב מהר"א ן' חיים ז"ל בתשו' והוא ז"ל דחאה לזו דהרמ"בן ואמר דלאו מר חתים עליה א"כ איך נעשה מעשה כנגדו. הא ליתא דאי כתב הרב מהרי"ק ז"ל כן הוא מפני שברוב עיונו ועסקו בתורה לא היה לו פנאי לראות הענין בשרשו וכתב בטור בסי' הנז' כשהביא תשובה דהרמ"בן הנז' כתב הוא ז"ל כן כתב רבינו ירוחם בשמו והוא מה שכתב רבינו ירוחם בסוף דבריו וכ"כ הרמ"בן ולא חש לראות דהרב בעל התרומות כתב להך תשובה מלה במלה ולפיכך כתב דאפשר דהרמ"בן לאו סתים עליה אבל אם היה רואה בס' בעל התרומות שכתב והנה שאלתי את פי הרמ"בן וזה אשר השיב לי ערב שבא למלוה והודה וכו' עד סוף כל התשובה בודאי הגמור דלא היה אומר דלאו מר חתים עלה שהרי הר"בעה"ת תלמיד הרמ"בן היה ומפיו ומפי כתבו יקרא את כל הדברים האלה וא"כ איך יאמר דלאו הרמ"בן חתים עלה וכן ראיתי בס' חשן המשפט שהובא מצפת תוב"ב מבית מדרשו של הרב הנז' כתוב בכתיבת ידו שנתקיים בחותמו שכתוב ואי לאו דרב וגדול היה הרמ"בן ומי כמוהו מורה הייתי אומר דטענת הערב טענה מעליא היה וכו' וקרוב הדבר בעיני דלאו הרמ"בן חתים עליה עכ"ל הרי שהטיל תנאי שאם יתברר בברור דהרמ"בן כתב לה אין מהרהרין אחריו א"כ אחר שהרב בעל התרומות כתב וזה אשר השיב לי אין לך ברור גדול מזה וא"כ הרב מהר"יק ז"ל נמי יודה דאין בטענת הערב שום ממשות כדכתיבנא:

ובלעדי אלה יש טענה אחרת לחייב את הערב ממה שהוגד לי שכתוב בשטר החוב שלוי ערב בו זה הלשון וברשות ראובן נהיה לוי ערב פרען בעד החוב הנז' כערב המשתעבד בשעת מתן מעות רצה מזה גובה תחלה רצה מזה גובה תחילה הכל באחריות ושעבוד וכו' וכל חזוקי סופר וכו' והנה טרם כל במלת פרען יש לדון בה אי דיינינן לה כקבלן או לא דאי דיינינין לה כקבלן הרי כתב הרש"בא באותה תשובה בסיף דבריו אבל היכא דנעשה קבלן גמור כגון דאמר תן לו ואני אתן לך יכול לחזור עליו שאפי' לא מכר העליה עליה דידיה הדר א"כ לא אפסיד אנפשיה כשחתם דלא גרע כחו עכשיו לגבי קבלן מאלו היה לו לבע"ח בני חרי וכאן אע"פי שלא אמר לו תן לו ואני אתן לך נראה דכיון דאמר אני קבלן גמור הרי הוא כמ"ד תן לו ואני אתן לך שהרי יש מן הגדולים שאמרו דכל שאו' אני קבלן הרי הוא כאומר תן לו ואני אתן לך שהרי חייב עצמו כקבלן גמור שאומר תן לו ואני אתן לך עכ"ל נראה בהדיא דהיכא דהוא קבלן אפי' חתם באותו המשכון שעליו ערב לו חוזר על הערב ואינו נפטר בכך וא"כ אלו נדין למלת פרען שהוא כאומרו קבלן לא נפטר בכך ויש לי להסתפק בזה דאפי' לדעת הרמ"ה שכתב הטור בשמו בסי' קפ"ט סעיף כ' דתן לו ואני פרען או תן לו ואני חייב הוי נמי קבלן אפ"ה איכא לדחויי דשאני התם דקאמר תן לו שהוא לשון מועיל וכדאמרינן בפ' גט פשוט (דף קעד.) אמר רב הונא הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן כולן לשון ערבות הוא ופירש רש"בם ז"ל דהא לשון הלואה קאמר הלוהו הוא יהיה לוה ואני פורע אם לא יפרע לך וקאמר תו התם תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כלן לשון קבלנות הוא ופי' רש"בם תן לו מסור בידו הממון ואני אפרענו לך אין כאן לשון הלואה אלא שליחותו דהאי דקאמר ליה תן לו עביד המלוה ע"כ הרי שאפי' היכא דאמר ואני פורען דהוי דומיא כפרען דנד"ד דוקא אם אמר לו תן לו דהיינו מסירה דשליחותו קא עביד בההיא היא דקאמר רב הונא דהוי קבלן ובההיא דפסק הרמ"ה כותיה אבל כשאמר הלוהו ואני פרען לשון ערבות הוא וא"כ הכא דלא כתיב אלא פרען לבד מספקא לן אי הוי נתן לו ואני פורע או כהלוהו ואני פורע לדעת הרמ"ה ומה גם שקרוב הדבר בעיני לומר דכיון דכתיב בשטר ערב פרען הוי כהלוהו ואני פרען דמלת ערב הוא כמלת הלוהו שפירושו אפרע אם לא יפרעך הכי נמי ערב הוא אפרע אם לא יפרעך וחזר הדין דהאי לוי דהכא דכתיב בשטר ערב פרען לית ליה דינא דקבלן אפי' להרמ"ה ושאר רבוותא דכתב עליהו הר"יף דפסקו הלכה כרב הונא:

וכל שכן אליבא דשאר הפוסקים הר"ת והרמ"בם והר"אש והטור ורש"בם ושאר המורים שפסקו הלכתא כרבא דאמר התם כלן לשון ערבות הוא בר מתן לו ואני אתן לך ופי' רש"בם רבא אמר כלן ערבות הוא אפי' אמר הלוהו ואני קבלן תן לו ואני פורע דמשמע אני אפרע בשבילו אם לא יפרעך בר מתן לו ואני אתן לך ע"כ וכתב הרב ב"י כבר נתבאר דכולהו רבנן בתראי ס"ל ופסקו כרבא והכי קי"מלן דאין ספק דבנד"ד האי לוי אית ליה דין דערב לחוד ואפי' דרב חסדא קאמר בגמרא כלן לשון קבלנות הוא בר מהלוהו ואני ערב דפי' רש"בם אפי' הלוהו ואני פורע קבלן הוי לרב חסדא ונד"ד הכי הוא ערב פרען דהוי כמו הלוהו ואני פורע מ"מ לית בכל הפוסקים דחש ליה להא דרב חסדא ולא נקטינן כותיה באופן דכללות להקת הפוסקים רובם ככלם אית להו דערב פרען הוא כהלוהו ואני פורע שהוא ערב גמור ולא קבלן וא"כ אזיל ליה טעמא דמשום שהוא קבלן לא אפסיד אנפשיה:

ובר מן דין ומן דין אפי' נניח כמונח דמלת פרען הוי כמו קבלן או אפי' שנאמר שבמקום פרען הוה כתיב בשטר בהדיא נעשה קבלן אפ"ה לא הוה דיינין ליה כקבלן דמי ייקל ראשו לפסוק נגד הרי"ף ז"ל שכתב בפ' גט פשוט תן לו ואני חייב תן לו ואני פרען תן לו ואני קבלן מסתברא לן דהלכתא כרבא דאמר כלן לשון ערבונות הוא ע"כ נראה בפירוש דס"ל דכי קאמר רבא כלן לשון ערבנות הוא בר מתן לו ואני אתן לך היינו דוקא ולא תן לו ואני קבלן וא"כ בנדון זה אפי' דכתיב קבלן בהדיא כל עוד דלא כתיב שאמר תן לו ואני אתן לדעת הרי"ף הוי ערב ולא קבלן וכדכתב הרב בעל התרו' בשער ל"ה סי' א' וז"ל ואחרי אשר פסק הר"יף דאפי' תן לו ואני קבלן לשון ערבות הוא בעי למכתב בשטרא שאני אמרתי לו תן לו ואני אתן לך דאי כתיב בשטרא ערב קבלן סתם אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ואמרינן כי אולי ר"ל תן לו ואני קבלן דהוי כמו ערב הילכך לא הוי אלא ערב בלבד עכ"ל אמור מעתה בנדון זה דאפי' דפרען הוי כמו קבלן או שיצוייר שכתוב קבלן סתם לא הוי אלא ערב ואפי' שרש"בם והר"אש והנמוקי יוסף בשם האחרונים כתבו דהיכא דא' רבא בר מתן לו ואני אתן לך כלו' וכ"ש תן לו ואני קבלן דעדיף טפי מאני נותן לך והכי משמע נמי מלשון הגמרא דקאמר לשון קבלנות הוא שנראה דקבלנות עדיף טפי כיון דתן לו ואני אתן לך נתלה ומתיחס בו עכ"ז מי יכריע כמותם לגבי הר"יף ובעל התרומות כאמור ובפרט דהרמב"ם נמי כותיה וכתב בפ"ר דה' מלוה בדפוס הכסף משנה וז"ל אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני קבלן תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני ערב כלן לשון ערבנות הוא ואינו תובעו תחלה ע"כ הרי דבפירוש אתמר בדבריו דתן לו ואני קבלן אפי' שהוא היותר טוב מכלן הוי לשון ערבות בר מתן לו ואני אתן לך דוקא ואע"גב דבספרי הרמב"ם בדפוס מגדל עוז וה"ה ז"ל כתב בנוסחא אחרת סתמית וז"ל אבל אם אמר הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב כלן לשון ערבות הן ואינו תובעו תחלה וכו' ע"כ שנראה דתן לו ואני קבלן לא נזכר בכלל הללו הערבנות אפ"ה יש לו' דסתמו כפירושו בהכרח משום דתן לו ואני חייב תן לו ואני פורע נמי לא נזכרו שם עכ"ז לית בכל רבוותא דפסקי כר"ה דתן לו ואני קבלן שהוא קבלן דלימרו דתן לו ואני פורע ותן לו ואני חייב שהוא קבלן א"כ תנא ושייר וכי היכי דשייר הני שייר נמי האי וכ"כ הרב מהר"יק ז"ל ב"חמ סי' קכ"ט וז"ל וכתב רשב"ם והר"אש דלרבא תן לו ואני קבלן כ"ש דהוי קבלן וכ"כ נמוקי יוסף בשם האחרונים אך הרמב"ם לא כתב אלא לשון הגמ' תן לו ואני נותן אבל הלוהו ואני קבלן אינו קבלן ויש להסתפק בדעתו היכא דאמר תן לו ואני קבלן דאיכא למימר דכיון דלא כתב דמהני להיות קבלן אלא באומר תן לו ואני נותן משמע דבכל שאר לישני לא מהני אפי' אומר ואני קבלן דאיכא למימר דהא דלא מהני ואני קבלן היינו משום דקאמר הלוהו אבל אם אמר תן לו ואני קבלן עדיף מתן לו ואני נותן לך ומ"מ כיון דהר"יף מסיק דתן לו ואני קבלן לשון ערבות הוא ולא לשון קבלנות מסתמא הכי נמי סבירא ליה להרמ"בם עכ"ל הנה נראה בפירוש דאפי' כפי הנוסחא הסתמית פשיטא ליה דסתמו כפירושו ודעת הרמ"בם כדעת הר"יף ולפי זה בס' חשן המשפט הנז' אשר הובא מצפת תוב"ב יש שם מכתיבת יד הרב על דעת הר"יף והכי נקטינן ע"כ ואם על הנסחא סתמית כתב כן כ"ש וק"ו אחר שראינו נסחה ברורה ומפורשת דהרמ"בם בהדיא קאי כר"יף ז"ל דתן לו ואני קבלן לשון ערבות הוא דהכי הוי הלכתא ואין לספק בה דתרויהו עמודי ההוראה נינהו ועוד דאיכא אביזריהו כמה גדולים דס"ל הכי ר"י ן' מיגש והתוס' כמו שכתבם מגדל עוז עיין שם והמגיע לנו מזה דבנד"ד דכתוב ונהיה ערב פרעון אפי' שנדינהו דלשון פרען הוא כלשון קבלן וכתבו קצת מפרשים דבקבלן סתם דהוא לשון מועיל וכדכתב בתשו' דשייכי ומיהו אם היה כתוב ערב קבלן סתם נראה דמועיל עם כל זה כיון דהרמ"בם והר"יף והנגררים אחריהם ס"ל דצריך תן לו ואני נותן לך דוקא ולא בענין אחר כותיהו נקטינן ואין ללוי זה אלא דין ערב לבד מלישנא דערב פרען כמו שהוכחנו:

האמנם ממה שכתוב בשטר רצה מזה גובה תחלה רצה מזה גובה תחלה נראה דהיינו קבלן גמור ממש ויכול ליפרע ממנו אפי' יש נכסים ללוה וכמו שכתב הרמ"בם ז"ל בפכ"ה דהל' מלוה וז"ל התנה המלוה עם הערב ואמר לו ע"מ שאפרע ממי שארצה אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב תחלה אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה תחלה או שהיה קבלן הרי זה יתבע את הערב הזה או את הקבלן הזה תחלה ויפרע ממנו אע"פי שיש נכסים ללוה עכ"ד וכתב ה"ה ז"ל ודעת רבינו בדינו שדינו כדין קבלן דכל תנאי שבממון תנאו קיים ע"כ הרי דהיכא דכתוב בשטר רצה מזה גובה תחלה היינו קבלן גמור כמי שאומר תן לו ואני אתן לך ואם יש פוסקים חולקים על זה לא חלקו אלא היכא דכתב ממי שארצה אפרע סתם ולא פירש לשון תחלה וכמו שכתב הרב בעל התרומות בשער ל"ה וז"ל ולעולם דוקא היכא דאמר ממי שארצה אפרע סתם הוא דפליגי אבל האומר ממי שארצה אפרע תחלה הרי זה תנאי מפורש והכל מודים שגובה מן הערב תחלה וכ"כ הטור וכ"כ הר"אש ז"ל ולפי זה היה אפשר לומר דהיכא דמשיג הרא"בד על הרמ"בם בזה לא השיג אלא על נוסחה הכתובה סתם וכמו שכתב הרב בעל התרו' ויש שכתבו בשם הר"ר משה ז"ל שכתב בספרו ממי שארצה תחלה ואני בדקתי בספריו ולא מצאתי שכתב אלא ממי שארצה בלבד וכן גי' משנתנו ע"כ א"כ היה אפשר לומר דעדין הרא"בד ס"ל היכא דכתוב תחלה דדינו כדין קבלן וכהר"אש ז"ל דבמי שארצה סתם דיין ליה לערב ובמי שארצה תחלה דיין ליה כקבלן הכי נמי הרא"בד ז"ל וגם שכתוב בנסחת הרא"בד ז"ל בפירוש תחלה אפשר דט"ס היה אלא שראינו לרב ה"ה ז"ל שגורס בלשון הרמ"בם בפי' תחלה ומעתיק השגת הרא"בד על גירסת תחלה כנראה שם ואפי' נאמר כן כיון שהרמ"בם והר"אש והטור וה"ה ובעל התרומות ורבים כהם קיימי בחד שטה דהיכא דאמר תחלה דינו כדין קבלן הכי נקיטינן וכן כתב הנמוקי יוסף וז"ל אלא שיש מן האחרונים שכתבו דכל שהתנה הערב בדבר שאפשר לקימו דהיינו ממי שארצה אפרע תחלה הכל לפי תנאו והכי מסתבר עכ"ל וכן חתם דבריו הרב מהר"יק ב"י סי' הנז'. יצא לנו מזה דבנד"ד דכתוב בשטר רצה מזה גובה תחלה רצה מזה גובה תחלה לד"ה דינו כדין קבלן וכי היכי דבקבלן גמור אפי' שהיה משכון בידו והיה מתרה בו הערב והחזירו הלוה והאריך לו זמן עכ"ז לא נפטר מערבותו וכמו שכתב הרש"בא בהדיא בההיא דמשכן עליה וזו היה הסכמת הפוסקים רבם ככלם כמו שהוזכר למעלה כ"ש וק"ו בנדון זה דאין המשכון על החוב עצמו שלוי ערב בו דודאי לא נפטר מערבותו אפי' האריך לו זמן כמה פעמים דקבלן הוי ומצורף לזה מה שכתבנו בקודם וזה ברור בעיני. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי יהושע רפאל בכמהר"ר ישראל בנבנשתי זלה"ה

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה