אור ברסלב
שער יהושע סימן יד

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן יד

סימן יג

שאלה ראובן היה יושב בעיר אחת ושמעון יושב בעיר אחרת והיו נושאין ונותנין זה עם זה כל אחד שולח לחברו פרקמטיא ונמשך דבר זה ביניהן זמן רב ואחר עבור זמן הרשה ראובן ללוי ללכת אצל שמעון לפקח בעסקיו ולטהר חשבונותיו עמו וכן עשה לוי הלך אצל שמעון וטהר חשבונותיו של ראובן עם שמעון ונשאר שמעון חייב לראובן אלף ות"ק גרוש' וכתב לוי לשמעון שטר מחילה איך לא היה לראובן עוד שום תביעה על שמעון כלל ונשארו האלף ות"ק גרוש' הנז' מלוה על פה אח"כ שלח ראובן לתבוע משמעון הסך הנז' וכפר לו שלא נשאר חייב לו שום דבר שהשטר מחילה היה על כל התביעות שהיו לו מיום דעתו עד היום הזה כראות ראובן דברי שמעון אלו פעמים שלש שהיה כופר בכל עשה שטר על שמעון איך היו חייב ליאודה חמיו של ראובן אלף ות"ק גרוש' ואמר לעדים שטר זה אני עושה למשמרת שאם יקשה ערפו ויחזיק במעוזו ויאמר ב' או ג' פעמים אחרות שאשלח לתבוע ממנו הסך הנז' ולא יפרע לי אז אוציא עליו השטר הזה ואתפרע ממנו אבל אם יודה על האמת ויפרע לי מה שהוא חייב אקרע השטר לשנים קרעים שאין כונתי כי אם לתקן אשר עוות לוי בעת טהרת חשבונותי עם שמעון שלא עשה שטר עליו שהיה חייב את"ק גרוש הנז' וכל כונתי היא להציל את שלי בלבד כי ח"ו לא עלה על לבי שום דבר בליעל להתעולל עלילות ברשע על שמעון וכן עשה ראובן כי אחר עשותו השטר הנז' שלח לשמעון לתבוע האלף ות"ק גרוש' הנז' ע"י שליח פעמים שלש ואח"כ הלך ראובן עצמו ונתפשר עמו ונתן לו אלף ור' גרוש' ועשה שטר מחילה אחר ואז ראובן כראותו שכבר נתפשר עמו קרע השטר הנז' כי לא היתה כונתו להרע לשמעון עתה יורנו אי איתרע חזקתו של ראובן בעשיית השטר הזה דמקרי מהדר אזיופא או לא איתרע חזקתיה הואיל וכל כונתו לא היתה מעיקרא כי אם להציל את שלו שהרי כיון שנתפשר מיד קרע אותו ולא עשה שום מעשה לתבוע בו ולא הוציאו ב"בד. ושכרו כפול מן השמים:

תשובה ודאי דהאי איתרע חזקתיה דאיבעיא ליה לשואל לאו בעסק זה קאמר דהא אזלה וכבר נתפשר ובטלה מחלקת אבל כי איבעיא ליה הוא מכאן ולהבא אי מחזקינן לראובן זה כשמוציא שטר אחר על שמעון מעסק אחר או על שאר בני אדם ואפי' מסך זה דקא מהדר אזיופא אם לאו איברא דהרבה טרחתי למצוא צדדין לשאלה זו ולא מצאתי דלמאי ניחוש לה אי לההיא דפ"ק דמכות (דף ה':) בעובדא דההיא אתתא דאתיית סהדי ואשתקור ואייתיית סהדי אחריני ואשתקור ואייתיית סהדי אחריני ולא אשתקור דאמר ריש לקיש הוחזקה זו וכתב רש"י הוחזקה זו להביא עידי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת. הא אמר ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו והלכה כותיה דקאי ר' יוחנן כותיה וכדפסק הרי"ף ובעל האגודה בהדיא וכן העלו הרמב"ם והטור וכל שאר הפוסקים. ותו דאפי' ריש לקיש דאמר הוחזקה זו לא אמר כן אלא בההיא עסקא בלבד אבל בענין אחר זולתו לא מחזיקינן לה זייפנית. וכי תימא לאו ההיא עובדא דמכות ענין לזה כלל ולאו מהתם נסתפק השואל דבשלמא התם העדים הם שבאו לבית דין והוכחשו או הוזמו בענין שנמצאו שקרנים וכיון שכן שפיר קאמר ר' אלעזר אם הוחזקה היא כל ישראל מי הוחזקו כלו' ואם הביאה עדים אחרים לא חיישינן דמשקרי אבל כאן שהענין הוא דראובן זה מהדר אזיופא ועשה שטר מזוויף ניחוש נמי דשמא יעשה שטר אחר מזוייף וליכא למימר תו כל ישראל מי הוחזקו דכיון דמהדר אזיופא אמרינן דהוא עצמו למד לזייף החתימות ומזייף להו והיינו ממש ההיא דפ' אלו נערות (דף ל"ו:) דא"ר פפא על שטרא ריעא דלא מגבינן ביה ושאיל ה"ד שטרא ריעא כגון דאתו בי תרי ואמרו לדידן אמר לן פ' זייפו לי שטרא ומקשי תלמודא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ומשני דכיון דקא מהדר אזיופא אימור זיופי זייף וכתב ופיר"שי ז"ל וז"ל אם הוחזק הוא לחזר אחר עידי שקר כל ישראל מי הוחזקו להיות שומעין לו לזייף אלא כיון דקא מהדר אזיופא אימור זיופי זייף הוא עצמו למד לכוין כתב הדומה לכתב ידי העדים שחתם בו ע"כ וכן פירש ה"רן וכיון שכן אמור מעתה נמי בנד"ד דבזה נסתפק השואל דכיון דחזינן ליה שזייף שטר ניחוש מכאן ולהבא. הא נמי מצדה תברה דבהא נמי ליכא לספוקי דאי מסיק בגמ' אימור זיופי זייף וכתב היינו לאותו ענין בלבד ולא איתרע חזקתיה לזולתו דייקא נמי דקתני לא מגבינן ביה כלו' אבל באחר דלאו מאותו ענין מגבינן ולא מחזקינן ליה לגברא זייפנא דאע"גב דראינוהו דזייף אמרינן שמא מנה היה אצלו בעל פה וירא שמא יכפור לפיכך כתב לו שטר כדכתב הרא"ש בפ' אלו נערות ולהכי לא פרעינן אלא זה השטר באותו ענין עצמו ולא בזולתו וזהו לשון הטור בהדיא בח"מ סי' ס"ג שכתב וז"ל עדים שהעידו על ראובן שבא להם שיזייפו לו שטר של מנה על שמעון ואח"כ הוציא שטר של מנה על שמעון אין גובין בו אבל שאר שטרות שיש לו על אחרים או אפי' על שמעון ואינן מזה הסכום הרי הן בחזקתן ע"כ גם הריט"בא ז"ל כתב בשיטתו וז"ל יש מרבותי אומר דלא חיישינן לזיופא אלא לההוא שטרא גופיה דהוה מהדר לזיופיה כגון דאמרו עדים לדידן אמר לן זייפו לשטר של כך וכך על ראובן כי השטר שיוציא על ראובן מאותו סך ריע אבל על אינש אחרינא או על ראובן ומסך אחר כשר וכן נראה מדברי ר"ב שכתב דכי אתו תרי סהדי ואמר לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא איתרע ההיא שטרא ע"כ וזו היא דעת הר"אש ג"כ שכתב בפ' אלו נערות וז"ל י"מ דכיון דהעידו עליו דמהדר אזיופא כל שטרות היוצאין מתחת ידו מחזיקינן להו בחזקת מזוייפין ולא מסתבר כן דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דקאמר האי שטרא דריע לא מגבינן ביה דמשמע דוקא האי שטרא דאית ביה רעותא כגון שאז העדים פלוני בקשני לכתוב ולחתום לו שטר של מנה על פלוני ואח"כ הוציא שטר מנה על פלוני האי שטרא ודאי איתרעי ולא שאר שטרות היוצאים מתחת ידו שלא הוחזק לזייף שטרות על כל בני האדם אלא דוקא על אותו פ' שהזכירו העדים דתלינן שמא מנה היה אצלו בעל פה וירא שמא יכפור אבל אם העדים לא הזכירו שם הלוה וסכום המעות בהא מסתבר קצת שחשוד לזייף כל שטרותיו ותלינן דזייף שטר אחד ולא ידעינן הי ניהו ע"כ ובעל בית חדש כתב וז"ל לא איתרע אלא האי שטרא מזה הסכום על שמעון אבל לא שאר שטרותיו שעל שמעון שלא מזה הסכום או אפי' מזה הסכום על אחרים לא איתרע שום אחד מן השטרות כלל ע"כ. נמצאו דברי הני אשלי רברבי כולהו סברי דאי אמרינן בגמ' אימור זיופי זייף וכתב לההוא ענינא בלחוד קאמר באותו האיש ובאותו סכום ולא בזולתם. וכן דקדק הר"ן ג"כ מלשון הר"יף ומלשון הרמ"בם וז"ל ומדברי הרי"ף שכתב ה"ד שטרא ריעא כגון דאתו בי תרי ואמרו לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא נראה דלא מרעי שטרא אלא על אותו פלוני מאותו סך שאמרו העדים לדידן אמר לן זייפו לי שטרא פ' מסך פלוני אבל שטרות שיש לו מסך אחר על אותו פלוני וכן כל שאר שטרות לא ריעי וכן נראה מלשון ר"ח שכתב אי אתו תרי סהדי ואמרי לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא איתרע ההיא שטרא וכן נראה מלשון הרמ"בם אבל בנוסחאות שלנו כתוב כגון דאתו בי תרי ואמרו לדידן אמר לן זייפו לי ע"כ.

הן אמת דדברי הר"ן הנז' הם סיוע לדברינו ועושין לנו סמוכות לומר דאיכא נמי הרי"ף ור"ח והרמ"בם דס"ל דלא איתרע חזקתיה אלא בההוא שטרא ולא בזולתו כמו שבארנו בקודם אבל מ"מ יש מקום דקדוק בדבריו דבשלמא מלשון ר"ח שפיר מוכח דכתב בהדיא איתרע ההוא שטרא כלו' הוא לבדו הוא ולא אחר אבל מלשון הרי"ף והרמ"בם היכי מוכח דהכי ס"ל אי משום דהרי"ף כתב האי שטרא כדמשמע מן הנגלה מדבריו והרמ"בם כתב שאל ממנו לזייף שטר זה ומדקאמרי תרויהו לשון שטר זה לא מרעי אלא אותו השטר מה בכך אימור דאינהו סברי דאפי' שאמרו העדים לדידן שאל זייפו לי האי שטרא אפ"ה הוחזק בכל השטרות לגברא זייפא כדעת הי"מ שדחה הר"אש סברתם והביאו ג"כ רבינו ירוחם בנתיב ו' ח"ה וכהריט"בא ז"ל שכתב שם אבל דעת הרב ז"ל דאפי' הוה מהדר בזיופא על ראובן חוששין לשמעון וה"ה לראובן מסך אחר דכיון דמהדר אזיופא מזייף ואזיל אדנפשיה וכן הדעת נותנת ע"כ הרי שאע"גב שהם אמרו דמהדר אזיופא על ראובן והיינו דאמרו האי שטרא מיהו סברי דהוחזק לזייפן על כל השטרות וא"כ איך הוכיח דמדכתב הר"יף האי שטרא והרמ"בם שטר זה נאמר דלא הוחזק אלא על שטר זה ולא על זולתו. ואי תימא דמשמע ליה דאין סברא לומר דכי אמרו שטר זה שיזייפו כל השטרות והנהו רבוותא דאמרו שיזייפו כל השטרות מיירו בדלא אמרו העדים שטר זה אלא שטרא בלבד או זייפו לי ותו לא א"כ במאי קא מיפלגו שהרי רבותיו של הריט"בא ז"ל שהזכרנו דבריהם שהם מהסוברים דלא יזייפו אלא אותו השטר מ"מ כתבו דכל היכא דהעדים אומרים לדידן אמר זייפו לי שטרא ולא פירשו מי הוא כל שטרא דמפיק הוי ריע והכי דייק לישנא דגמ' דאמר לדידן אמר לן זייפו שטרא אלמא כיון דאמר הכי הוי שטרא ריע ע"כ וכן הר"אש נמי כתב שם אבל בשלא הזכירו העדים שם הלוה נחשדו כל שטרותיו וכו' ובהא לא פליגי וא"כ מאי ביניהו דהנהו רבוותא כיון דהני מיירו בשאמרו שטרא דנא והני מיירו כשא' שטרא סתם א"כ אין מחלוקת ביניהם אלא ודאי דזה א"א וכי פליגי בהאי שטרא פליגי דהני סברי דהוחזק מזה השטר לכל השטרות והני סברי דלא הוחזקו וכיון שכן הדרן קושיין לדוכתה מנא ליה לה"רן ללמוד דיוק זה מדברי הר"יף והרמ"בם ואנא דאמרי שהן מכת הסוברים שאפי' שאמרו העדים שטרא דנא הוחזק לזייף כל השטרות כקצת הפוסקים הנז' ומה ראיה היא מלשון העדים.

האמנה מדברי הרמ"בם מיהא היה זה צד ללמוד דס"ל הכי כדכתב ה"רן ואם לא מדיוק לשון שטר זה אלא דכתב הרמ"בם בכ"ב דה' עדות וז"ל מי שהביא עדים ונחקרה עדותן והוזמו וחזר והביא עדים אחרים באותה הטענה עצמה והוזמו אפי' מאה כת ואח"כ הביא עדים באותה טענה עצמה ונמצאת עדות אלו האחרונים מכוונת דנין אותו על פיהן שאע"פי שהוחזק זה שטען טענה זו להביא עדים שקרנים הרי לא הוחזקו אלו העדים האחרונים שהן משקרין אבל שטר שקרא עליו ערער והוא שיבואו שנים ויאמרו ממנו שאל לזייף לו שטר זה אע"פי שנתקיים השטר בחותמיו אין גובין בו לעולם ע"כ ומן הידוע דהדין הראשון דמי שהביא עדים והוזמו וכו' הוא ההיא עובדא דמכות דאייתיית סהדי ואשתקור וכו' וכו' והדין השני דשטר שבאו שנים ואמרו ממנו שאל לזייף שטר זה הוא ההיא דפ' אלו נערות דשטרא ריעא כדכתב הרב בכ"מ ז"ל ואם איתא דמה שכתב הרמ"בם בדין השני הוא דהוחזק זייפן לכל השטרות כי"מ דהר"אש מאי אבל דקאמר ומה ענין לזה אצל זה לומר אבל כלו' זה הוא הפך זה והלא עובדא דמכות ההכשר הוא אפי' באותה טענה עצמה וכדמפרש הרמב"ם בהדיא וההיא דשטרא ריעא הוא דאפי' בכל השטרות הבאות פסול ואיך יאמר הרמב"ם אבל דמשמע דהתהפכות הדין הוא בענין אחר וכדקאמר אין גובין בו ואח"כ נמצא דההתהפכות הוא מן הקצה אל הקצה ולא יפרש ויאמר אבל שטר שקרא עליו ערער לא מיבעיא דאין גובין בו אלא אפי' בשאר שטרות וכו' זה נראה לי איזה טעם לומר דנוכל ללמוד דהרמ"בם הוא מכת הסוברים דלא מחזקינן ליה זייפנא אלא לההוא שטרא בלבד ואולי לזה כיון ה"רן לומר וכן נראה מלשון הרמ"בם אלא דמדברי הרב מהר"יק בכ"מ נראה שהבין הר"ן ללמוד זה מלשון הרמ"בם מצד הגירסא דהאי שטרא וחזר הדין דהיכי למד זה מדבריהם דהרי"ף והרמ"בם מדיוק לשון דהאי שטרא.

ולי אפשר ליישב דברי ה"רן אחר שנדייק דהיכי אסיקו אדעתיהו אותן הי"מ לומר דהוחזק לזייפן לכל השטרות והלא בגמרא לא קאמר אלא האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה משמע ביה הוא דדוקא משום דהוחזק לשטר ריעא לא מגבינן אבל בשטרות אחרים מגבינן וכמו שהקשה להם הר"אש דלא מסתבר כן מלשון הגמרא אלא מוכרחים אנו לומר דהי"מ מפרשי הכי האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ושאיל היכי דמי שטרא ריעא וקאמר כגון דאתו בי תרי ואמרו לדידן אמר לן פ' שנזייף לו וחיישינן שמא מכאן ואילך כל השטרות הוא מזייף והיינו שטרא ריעא דקאמר בגמ' דלא מגבינן ביה כלו' כל שטר שיש בו צד לחשוב עליו רעותא והיינו היכא דגברא דהדר אזיופא בפעם אחרת הוציא שטר אחר עכשיו על טענה אחרת ונמצא לפי זה דשטרא ריעא לא קאי אפרטיות דשטר אחד אלא על כל שטרא ושטרא דקא מפיק דכיון דהדר אזיופא מעיקרא בטענה אחרת נקרא כל שטר ושטר שמוציא בין על פלוני הנז' בין על אחרים זהו הפירוש שהיו מפרשים בגמ' ומזה הולידו דהוחזק זייפן לכל השטרות ועל האמת האדם יראה לעינים דאי מצי הי"מ לפרש זה הפירוש בגמ' הוא לגירסא דגרסי לדידן אמר לן זייפו לי כדגריס ה"רן לבסוף ומשום הכי היכא דקאמר האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה כלו' כל שטר ושטר שיש לחשוב בו צד רעותא כגון דהדר אזיופא פעם אחרת וכדפרשינן אבל לגירסי דגרסי לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא אין מקום כלל לפרש פירוש הי"מ דקאי אכל שטר ושטר שמוציא אחר זה אלא הכי פירושה ה"ד שטרא ריעא כגון דאמר פלוני לדידן זייפו לי האי שטרא ושטר זה הוא שטרא ריע ממש בפרטיותו ועליו אמר לא מגבינן ביה ומשמע ביה לא מגבינן אבל באחריני מגבינן וא"כ אין להוליד מזה דין הי"מ דהוחזק זייפן על כל השטרות ואחר שנתאמת דמאן דגריס האי שטרא לא מצי להוליד דין זה דהוחזק זייפן לכל השטרות משום הכי כתב ה"רן דמדברי הר"יף דגריס האי שטרא נראה דלא מרעי אלא אותו השטר באותו ענין דליכא תו לפרש דשטרא ריעא קאי אכל שטר ושטר שמוציא אח"כ כדפירשנו כיון דגריס האי שטרא וא"כ שטרא ריעא קאי אפרטיות שטר זה ואמר אבל בנוסחאות שלנו כתוב לדידן אמר לן זייפו סתם כלו' ומשום הכי מצאו מקום אותן דסברי דהוחזק זייפן לכל השטרות שהיה מפרשים הפירוש שהזכרנו בגמ' ועל סגנון זה נתישבו קצת דברי ה"רן לפני עניותי. יהי מה הרי נתבאר דברי הנביאים פה אחד הר"יף והרמ"בם והר"אש והטור ור"ח ורבותיו של הריט"בא וגדולי האחרונים שהזכרנו דאי מסיק בגמ' אימור זיופי זייף וכתב היינו לאותו ענין בלבד וא"כ בנד"ד נמי אפי' נחשוב לראובן זה לזייפנא כבר עבר ובטל עסק זה שהרי בטלה מחלקת ומכאן ואילך לא יתואר בו חזקת זיוף. ואף שנמצאו היש מפרשים דסברי דהוחזק זייפן לכל השטרות כבר דחאה לנו הר"אש ז"ל בשתי ידים מלישנא דגמרא ועם שאין זה מספיק דאפשר יוכל הלוה מכאן ואילך בשטרות דמפיק לומר קים לי כי"מ ואין לומר הכא שהוא קים לי כיחיד כנגד כל חכמי ישראל שלשון יש מפרשים הם רבים וכל שכן שכבר הזכרנו שהריטב"א כתב וכן הדעת נותנת ולדידי נמי אפשר דה"רן נמי הוא מסברא זו וכן רבינו ירוחם כתב בלשון יש אומרים אלא דלרווחא דמילתא אני אומר דבנד"ד אפי' הריט"בא והי"מ וכל אבזרייהו יודו דאינו זייפן לכל השטרות דעד כאן לא קאמרי הכי אלא בדבר שהוא ספק כגון שבאו עדים ואמרו לנו שאל לזייף דסברת שכנגדם הוא דתלינן שמא מנה היה לו בע"פ וירא שמא [וכו'] אבל הי"מ והריטב"א דעתם דלא תלינן בהא אלא כיון שהתליה בזה הוא ספק אצלינו ואנו רואים דכבר הדר אזיופא פעם אחת חשבינן ליה למזויף שהרי הזיוף לפנינו ותלייתו דשמא מנה בע"פ הוא ספק ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי אבל כשידענו נאמנה שאין כונתו אלא להוציא את שלו כי נד"ד אין ספק שגם הריטב"א והי"מ ודכותיהו יודו דלא מחזקינן ליה למזוייף מכאן ולהבא וזה אצלי לאמת מוחלטת בדעתם וכן נראה מלשון הר"אש הנז' דכן היא דעת הי"מ למתבונן היטב בו ומנה בנד"ד דכיון דכונתו להוציא את שלו לא מקרי מהדר אזיופא ואפי' שמה שכתוב בשאלה ואמר לעדים שטר זה אני עושה להיות לי למשמרת שאם יקשה ערפו ולא יפרע לי וכו' עדים הללו הן עידי השטר הנז' עצמן והיה אפשר לומר דאינהו לא יצאו מידי רעים להאמין להם כיון שחתמו בשטר הנז' מ"מ כיון שסופו של ראובן הוכיח על תחלתו דכשנתפשר תיכף ומיד קרע השטר נראה לי דראובן הנ' בכשרותו הוא עומד ולא איתרע חזקתיה לכל הדברים וכל שכן אם נתברר כפרנוהו של שמעון אחרי טהרתו כל חשבונותיו עמי לעיני בני עמו ואפי' לא יתברר כפרנותו של שמעון ונודעה הפשרה שעשה לוי עם שמעון בסך אלף ות"ק גרוש' וחזינן דשטר שעשה ראובן הוא מהסך הנ' ידים מוכיחות דלאו לזיופא נתכוון אלא על אותה פשרה שתהיה בכתב וכל שכן שלא עשה בו שום מעשה ולא הוציאו בב"ד דלא מקרי מזוייף כדכתב השואל ולשון הפוסקים בכלל מורה שצריך שיעשה מעשה עמו ויוציאהו לתבוע תביעתו להחזיקו במזויף ולא סגיא בלאו הכי. כלל הדברים אני רואה דראובן זה לא הורע חזקתו אשר היה לו מתחלה ובעשיית שטר זה לח זזה כשרותו ממנו וריח זיוף לא עדת ביה והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי אני אני הוא הצעיר יהושע רפאל בכמהר"ר ישראל בנבנשתי זלה"ה

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה