שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן יב
בילוגראדו. ה' שטרות.
שאלה ראובן היה חייב לשמעון סך מה ע"פ ושמעון היה חייב לראובן סך מה ע"פ מחמת כ"כ הגו"שייוש שעשה לו בשליחותו ומה שהיה חייב שמעון לראובן מחמת ההי' גושייוש שעשה לו לא היה מחשיבו לכלום והיה נוגש לראובן על מה שהיה חייב לו וכאשר ראה שמעון כי לא יכול לראובן על מה שהיה תובע ממנו ע"כ הוציא עליו שטר קיים משותפות שהיה לו עמו והשטר על השותפות היה פרוע והוליכו לב"ד ותבע ממנו כפלים ממה שהיה חייב לו ע"פ וטען ראובן כי השטר שהוציא עליו על השותפות פרוע הוא ואמרו ב"ד הבא המעות וישבע לך שמעון שלא נתפרע ממך וכאשר לא היה יכולת לראובן להביא מעות בעת ההיא לח כלם ולא מקצתם והב"ד אשר עמדו מפניהם אין בהם חכם דסביר וגמיר כי אם הדיוטות ממונים שמעמידים הקהל לזמן גם העיר אין להם חכם ראש וקצין על הצבור לדון. והממונים הנז' כאשר ראו שלא היה יכול ראובן להביא המעות נתנו גזרה לשמעון שיתפרע מראובן בע"שג והוליכו לע"שג ועל זאת היה צועק ראובן ככרוכיא ואין שומע לו וכשראה ראובן בצר לו שהיה מביאו שמעון למאסר הוכרח להתפשר עמו ע"י מתווכי השלום בסך מה בהרחבת זמן שלש שנים ועשה עצמו כמתחסד שהיה מוחל לו על השאר ממה שתבע ממנו וכתב עליו ש"ח לפרוע השליש בכל שנה ושאם לא יפרע לו כל פאגא בזמנו שיתפרע ממנו הכל עם כל מה שניתר לו בעש"ג עם ההוצאות ונאמנות על הכל לשמעון כל כמה חזוקים שרצה העמיס עליו בש"ח שכתב עליו וקרע שטר השותפות שתבע בו לראובן ויעצוהו לראובן שיודה לשמעון על הכל וכשיבא לפרוע לו יתבענו בדין שישבע לו והגיעו הדברים לאזני שמעון את אשר יעצוהו לראובן ובעוד שלא היה ראובן בעיר שהלך לעיר אחרת להסתחר שם הלך שמעון לסופר קרובו והעתיק הש"ח הנז' ולקח הטופס בחתימת שני עדים מעידים כי מתורף הש"ח נעתק הטופס ההיא כי אמר להם שהיה שולח הטופס ההיא לעיר אשר ראובן שם להתפרעה ממנו ולא שלח כלום והניחו אתו למשמרת התופס הנז' לאחר זמן כשיצא ראובן ידי חובתו על הש"ח הנ' לקח ממנו ראובן הש"ח הנז' וקראו ודקדק בו כי הוא הוא וקרעו לפני עד א' והשליך קרעיו אחר כל זאת כשהלך שמעון לסופייא תבע לדין ראובן לשמעון על מה שלקח ממנו בעד הש"ח הנז' כי היה בעול וחמס שישבע לו וטען שמעון שהיה לו ש"ח עליו ושיביאנו תוך שלשים יום לאחר הזמן הנז' הוציא עליו הטופס אשר עשה בערמה ותבע ממנו הש"ח הנז' ע"י הטופס הנ' וראובן טען כי הוא פרע לו כל השטר ההוא בשלמות וביד קרע הש"ח הנ' אחר שקראו ודקדק בו כי הוא הוא ולו עד בדבר ומעולם לא שלח טופס להתפרע ממנו בשום מקום ואם אמת הוא כי זהו הטופס של שטר הש"ח עצמו היכן הוא שהיה לו להפקידו ביד ב"ד כפי הדין שלא יתפרע ממנו שתי פעמים הנה על כל אלה צועק ראובן ככרוכיא יורנו המורה צדק את דבר הדין האם יש לו דין לראובן לחייב לשמעון שבועה על אלה הגם כי כתוב נאמנות בשטר של שמעון על הכל יתן פריו בעטו ושכרו כפול ומכופל מן השמים אמן:
תשובה האי שטרא ריעא אתרע חזקתיה מעקרא כיון שנעשה על פי שנים עדים מעידים שמתורף השטר נעתק כמו שכתוב בשאלה ופועל זה לא יעשה אלא על פי בית דין שהרי המוליד הראשון מענין הטפסת שטרות הנה הוא בעל התרומות ז"ל בשער נ"ז שכתב בשם יש מהמורים שהורו שאם הלוה במ"ה והמלוה חושש שמא יוליך שטר חובו בידו אולי יאבד בא לב"ד ומטפיסין אותו ומניח שטר חובו ביד בית דין שבעירו וב"ד של מקום שהלוה שם מודיעין לבית דין שבמקום המלוה איך נפרע מחובו וקורעין השטר וכו' כמו שהביאו הטור בח"מ סי' מ"א יע"ש והוא עצמו כתב למטה מזה ודע והבן כי זה שפסקנו בענינים הללו שמחדשין את השטר וכותבין שטר שני דוקא ב"ד אבל עדים החתומים בה אין לחדשו כלל ואע"פי שנמחק בפניהם ויוצא מתחת ידי המלוה אבל ב"ד עושין לו קיום ע"כ הרי שאפי' העדים עצמן של אותו שטר אין יכולין לחדשו ולהטפיסו אם לא שיהיה על יד ב"ד וכן כתב הרב הב"י דלית תקנתא אלא על פי ב"ד א"כ איכא בנד"ד שההטפסה היתה על ידי העדים בלתי מעשה ב"ד מעשה קוף בעלמא הוא וטעם נכון יש לזה דבשלמא כשהוא עושה ע"י ב"ד כח ב"ד יפה למעבד כל טצדקי דאפשר שלא יפרע ממנו שני פעמים וכדמסיים שמעכבין השטר ואח"כ כותבין לאותו ב"ד ועכבי' התורף וב"ד שבעיר הלוה כותבים להם שיקרעוהו וכיוצא בדברים האלו אבל כשהדבר הוא על ידי עדים הדיוטות מאן בקי לעשות זאת הילכך דוקא על ידי ב"ד גבינן בטופס אבל על ידי עדים ריע חזקתיה ולא מגבינן ביה כשהלה מכחישו וטוען פרעתי:
ויש לדון כך מדברי הרב בעל התרומות עצמו שכתב שם וז"ל ויש לברר לוה שטען על אותו שטר שני שעשו ב"ד פרעתיו מה דינו אחר שאין בידו שטרו הראשון על זה פסק הראב"ד שאינו יכול לטעון פרעתי כדגרסינן הטוען אחר מעשה ב"ד לא עשה ולא כלום וכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא בידיה ע"כ טעמא דהוא טוען אחר מעשה ב"ד ולכך אינו יכול לטעון פרעתי אבל כשאינו טוען אחר מעשה ב"ד אלא אחר מעשה הדיוטות מצי לטעון פרעתי כיון שאין השטר הראשון בידו. והסברא מוכחת כן דכיון דחזינן להאי שטרא שהוא טופס ודאי שהיה לו תורף וראוי לחקור היכן הוא התורף אם הוא בעולם נשייליה לשמעון זה איפה הוא וכשיתברר הדבר שהוא קיים יתפרע שמעון ויקרעו שניהם גם יחד ואם אינו בעולם ודאי שנפרע ונתן התורף ביד ראובן כמו שהוא טוען וכבר כתב הר"אש ז"ל בכלל ס"ח שמעולם לא היה דן מתוך התופס עד שיביאו לפניו גוף השטר כלו' כשאינו עשוי על פי ב"ד שכותבים ועכבנו התורף וכ"כ הטור ז"ל בסי' מ"א ואם כתבו לאדם טופס שטר ובא לפני ב"ד אין ב"ד גובין בו עד שיוציא גוף השטר אם לא כתבו בו טעם למה עשו שטר אחר כי ההיא דנמחק שטר חובו וכיוצא בו ע"כ והן דברי הר"אש בכלליו סי' כ' וכלל דבריו שכשאנו רואים הדבר ברור כשמש שהטפסה זו נעשית כהוגן כי ההיא דנמחק שטר חובו שהוא על פי ב"ד אז גובין בו אבל אי לאו הכי לא דון מנה בנד"ד דשואלין לשמעון אנה הוא הטורף ואם יברר שהוא בעולם מחפשין אחריו אם נמצא קיים והגון ודאי שיתפרע שמעון ואם לאו שקר הוא טוען ואין לו על ראובן שום תביעה הנלע"ד כתבתי הצעיר יהושע רפאל בכמה"ר ישראל בנבנשתי זלה"ה.