אור ברסלב
שער יהושע סימן יא

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן יא

סימן י

בע"ה שטרות.

מאחר עלות קול מצהלות לזות שפתים ילעגו לי גדולים וטובים ויהיו מלעיבים. הייתי שחוק עם מלכים ובין נגידים אני מנגינתם כחוכא ואטלולא על שער בת רבים בשגם זו לעגם יערוף כמטר על שטר יוצא מתחת ידי אשר בתוכו הוכפלו הטעיות אחת ושתים בספר נכתבים. ראשון לחשבון עונות הפוצעים בי הבית הזה אשר בניתי דרך נשים לי ומאיש לקחה זאת בכל כתבי הקדש תורה נביאים וכתובים. ועוד חמש שנים רצופים אשר כתבתי במרוצת הספור ההוא גם עליו עבר כוס חמתם להבאישני בעיני יושב הארץ היהודים הפרזים יצאו נצבים. אמרתי אך דבר שפתים ועצור במלין לא עת האסף מן השפה ולפנים ועצמותי כמוקד נחרו בהיותם כואבים. כגון דא ודאי צריך לאודועי איש והנה תועה מאין ולאין שופכו אשוריו מני הדרך אל מקום אשר הם שבים. ואם שגיתי יבינו לי המה בחכמתם ורוח מבינתם יורוני ואני אחריש ויהיו דברי לאפס ותוהו כלים רקים ועורות לבובים:

אם אמרתי אבוא אע"יר ידי לקרב מפסוק **(משלי ב' יח)** כי שחה אל מות ביתה ואעשה לי עזר ממנו שכנוי הנקבה סובב אל הבית לדעת קצת כאשר הובא בספר השרשים הווה יביטו הצד השוה שבהן סברת י"א אשר הא נכתבת בצדי שסובב אל האשה הנזכרת או אל הזכר הנסתר ויאמרו עלי כי בער אנכי ויעשו האחרון עיקר. עם שאין זה מחוק הויכוח כי המקשה עצמו לדעת יחיד או רבים שהם חלק מהכלל בענין שלא יסכימו עמהם הכל אבל יש חולקים ואפי' אחד הנה קושיתו כחשש תרפה כי המוקשה יכול לפטור את עצמו אנכי הרואה כדברי החולק פלוני ובפרט בענין מלאכת הדקדוק שאינו משפט דינא לנטות אחרי רבים. ומה גם כי הענין מבואר מעצמו וקרוב אל הסברא לומר שמלת שחה סובבת אל הבית הנז' יותר משאר הפירושים יען כי לפי דעת האומר שסובב אל האשה צריך להוסיף שחה אל מות שהוא ביתה. ולאומר שיאמר שסובב אל הזכר הנסתר מלבד שאין זכר נסתר שמה מוכרח להעותו אע"פי שהוא מלעיל מת שאין כן לפי דרכנו כי יבוא מרווח באין פרץ במשקלו כמשמעו. ועם כל זה אפריז על המדה ולא אתקע עצמי בסעד זה אחר שהוא היולנית לדעת קצת ומה גם היותו מפורסם בדפוס וברור אפי' למתחילים ומפי עוללים. האמנם זכורני כשהייתי קטן בעמדי לפני החכם מה"ר יצחק עוזיאל נב"ת ללמוד חכמת הדקדוק היה החכם הנזכר כמשתאה על אחד ממחברי הדקדוק לא אזכור שמו שכתב במלת בית וימצאו במקרא שנים לשון נקבה ולא נודע מקומם אים כי אף שנאמר שהאחד הוא שחה אל מות ביתה לדעת קצת עדין השני היא בבל יראה ובל ימצא. והיתה תשובתי אליו כי אינו מן הנמנע שהמחבר ההוא טבע ביון הטעות והשגיאה וברשת כי הבחור בנימוקיו בפסוק ואוולת בידיה תהרסנו ואולי שניהם מצאו כן בספר מוטעה ישן נושן וזאת היתה נסבה לרמוז שני מקומות בלשון נקבה ולא שוה לו. ואחר עבור ימים ושנים זה לי עשרים שנה ויותר מהמה בהתגוררי בית המנוח הרופא הר' יצחק קארי נ"ע להתבונן בטבעיות מדי יום יום לא ידעתי איזה רוח עבר מאתי לחפש חפוש מחפוש בכל ספריו ושמה ראיתי ספר אחד גדול בכמות ובאיכות מכונה בשם תיבת נח לחכם גדול בנצרים בחכמת הדקדוק נרתק המדקדקים רובם ככלם לכלם בשם יקרא דעתם וסברתם על כל שרש ושרש מהמלות והשמות נפעלים ובחפשי אמתחו' דבריו בשרש בית מצאתי כתוב לאמר שמהמדקדקים אמרו כי ימצא בית במקרא שנים בלשון נקבה ואני לא מצאתי אלא אחד והוא כי שחה אל מות ביתה והאחד אינינו. והנכון אצלי שהשני יהיה (ישעי' ז) וקראת שמו עמנואל כי אם היה סיבב אל העלמה היה מן הראוי לומר וקראה כי גם שמצינו וקראת אתכם הרעה ועשת את התבואה הנה על צד היותר טוב יתכן לפרשו שסיבב אל הבית הנז' הנאמר שמעו נא בית דוד וכו' הנה העלמה וכו' זהו תוכן כללות דבריו דרך כלל לא אוכל להטפיסם מלה במלה כי הזמן רב עבר בינינו ולא ראיתיו עד הנה ועל צד הדרישה נודע לי כי כעת הספר ההוא ביד החכם כה"ר יעקב רוי'מאן י"א. בקומו מערש דוי בעזר האלקי אראה מה אחרית דבריו על נכון ואשיבה חורפי דבר באופן כי גם מזה היה אפשר לנו להסתיע אלא שגם זה לא הונח לי אחר שיש פנים לכאן והראיה הנאותה והישרה היה אשר אי אפשר בה להכחיש כונת הוראתה. אך עשרתי מצאתי און לי מתירתם של רבותינו חכמי המשנה נוחי נפשי אשר לא במקום אחד ולא בשנים גזרו אומר לתאר חת הבית בלשון נקבה כי גם בכמה מקומות רב המספר זה דברם הלא נגד עיניני חמרם במציעא פ' הבית והעליה (דף קט"ז:) הבית והעליה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העליה בינה את הבית ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותי' ע"כ ובפ' ט' דערכין דף לא:) שנינו המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל הגיע יום י"ב חדש ולא גאלה היתה חלוטה לו וכי' נטמן כדי שיהא חלוטה וכי' התקין הלל הזקן וכו' ע"כ ובפ' חזקת ב"ב (דף נ"ט:) שנו חכמים לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין ע"כ הנה מלת בתוכה ויפתחנה וגואלה וחלוטה כלם כאחד יורו על אמנת כונתנו שפעמים הבית תתיחס ביחס הנקבות וכדי שלא להיות נושא ספרים כמשמעו לא אטריח עצמי להביא כמה ראיות מכמה מקומות להאריך בזכרונם. והאיש אשר לא טהור הוא מסוגי רעיוני שכלו אשר לבבו פונה למצוא מענה להתעקש כי דברי חכמינו זכרונם לחיים באו ע"צ ההזדמן מבלי התבוננות להבדיל מזכר עד נקבה חלילה לאל שבחר בהם במשנתם מדרך זו כי כל דבריהם ומלותיהם שקולים הם ויבואו במאזני משקל לשון המקרא כמוהם וכבר נודע כמה דיות משתפכות באותו משא ומתן המפורסם בראשון וקידושין על אמרם האשה נקנית בשלש דרכים והיתה הקושיא אמאי לא תני בשלשה בה"ה לשון זכר ולולא שמצאו פסיק מבואר את הדרך ילכו בה ל' נקבה כמעט לא היה נחה דעתה כלל. וכמה כרכורים כרכר התייר הגדול הרב המיימוני בראשית מסכת תרומות בפי' על המשנה שאמרם תרם או יתרום או תרמו היה כן השורש אצלם כי בעלי המשנה עברים היו בארץ הצבי ובהשתמשם בלשון תרם הנה ראיה שכן היה מקובל בלשון וע"ז הדרך תהיה תשובתך לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שנשתמשו במלות שלא כראוי וזה העקר אמתי ע"כ והתוס' פ' בתולה אמרו על מ"שא בגמר' דאין נושאין בשבת שמא ישחוט בן עוף כתבו ז"ל אית דגרסי בן עוף ואע"פי דשבת לשין נקבה דכתיב מחלליה מות יומת הרי מצינו שומר שבת מחללו ע"כ הנה כי כן כל זה הוראה גמורה כי חכמינו ז"ל שמו מגמתם ועיני השגחתם פקוחות תמיד לדרוך במסלול מעגלי שבילי חכמת דקדוק לשוננו הקדוש ובכל פינותם שהם פונים עליהם יסבו בלכתם. ואם נאמר בתלמוד לשון תורם לעצמה ולשון חכמים לעצמן אין הרצון במאמר ההוא בענין שיהיה כנגד המקרא כי אם בדבר שיסבול שתי הלשונות גם יחד והמקרא תופס האחד אפשר בלשון חכמים לתפוס הלשון האחר והעד על זה אמרם בגמרא חולין פ' ראשית הגז (דף קל"ז) כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים אמר ליה אתניה רחלות אמר ליה כדכתיב רחלים מאתים אמר ליה לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן ע"כ שהכונה בדברים אלו שמאחר שאנו מוצאים אותו לשון נקבה רחל לפני גוזזיה ומצאנו הרבים לשון זכר אפשר אל חכמי המשנה לעשות' הרבוי לשון נקבה ומה גם כי המובן אצלי בענין זה הוה זולת זה והוא אחר הדקדוק הראוי בלשון רש"י ז"ל שכתב מתני ליה לבריה רחלים מתני מתני' חמש רחלות גוזזת מנה ופרס וכו' ע"כ והדברים דחוקים כי מי הכריחו לרש"י לו' כי על רחלות גזוזות במנה ופרס היתה השגתו ולא על ואינו נוהג אלא ברחלות וכו' בש"א שתי רחלות וכו' שהוא מוקדם בראשית המשנה יותר מרחלות גזוזות ופירש שהמשא ומתן הזה היה בחמש רחלות גוזזות אלא שכוונת רש"י ז"ל לפי דעתי שמעולם כששמע שהיה שונה לבנו כל המשנה בלשון רחלים ואמר אינו נוהג ברחלים וב"ש אומרים שתי רחלים וכו' לא הוקשה לו כלל ולא ממנו נרגש שלעולם צריך לחזר אחר לשון המקרא כל מה שיוכל והכתוב אמר רחלים מאתים וכו' אמנם כשא' חמש רחלים גוזזות דרחלים לשון זכר וגוזזות בינוני לנקבה אז נרגש ולתניה רחלות מאחר שסמוך לו גוזזות והשיב כי תפס לשון הכתוב רחלים מאתים אז אמר לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד כלו' שאע"פי שבלשון הכתוב רחלים יסמכו לבינוני מהנקבה והעד כעדר הרחלים שכלם מתאימות ושכולה אין בהם עם כל זה לשון חכמים לעצמן וכיון ששנה גוזזות צריך לדקדק יותר ולו' רחלות גוזזות לפי שצריך לפרש יותר באופן כי לא אמר לשון חכמים אלא על אמרם שני הפכים בדבור אחד אבל אם היה שונה רחלים מבלי שיסמך לגוזזות לא היה שואל לו כלל ומכל מקום למדנו מכאן לדעת שכנגדו שגם בלשון המשנה צריך להזכיר בדיוק לשון המקרא וכאמרו כדכתיב רחלים מאתים. ונחזור לענין שהיינו בו מאחר שמצאנו ראינו לשון המשנה בית בלשון נקבה ככה יעשה שהם בודאי דקדקו היטב וידעו שרש המלה ובנינה וידעו הענין מקובל אצלם כי אפשר לעשות כן וכל שכן לשון שטרות שכלו בנוי ומוסד על לשון המשנה והתלמוד צא ולמד מכל שטרי מקנה ושכירות הוזכר בתוכם בית עלית ובית תחתית שהם תואר לנקבה וכהנה רבות מכאן מודעה רבה למלעגים בדברינו על כתבי הבית הידועה ובפרט בראותנו ראש המדברים הרמ"בם ז"ל כי כל דרכיו משפט הגיוני ודבריו כלם באו בדקדוק נכון שם ארחותיו במעגלי יושר. ועם כל זה כתב בפ' חמישי מה' שכנים מכאן אתה למד שאחד מהשותפין שהביא אצלו לביתו אנשי בית אחרת יש לחברו לעכב עליו מפני שמרבה לו הדרך ע"כ הנה ייחס מלת אחרת שהיא נקבה אל הבית הנז' וכתב עוד בפ' עשירי דה' שמטה ויובל המוכר בית בתוך ערי חומה הרי זה גואלה הגיע י"ב חדש ולא גאלה הרי זה נחלטת וכן אם נתן הבית ולא גאלו הרי זה נחלט ע"כ הרי שבדברים אחדים מעט המספר כנה את הבית פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה וזו ראיה שכך הבין בלשון המקרא וכיון שהוא עשאו הרשות נתונה לנו להלוך בעקבותיו ובפרט בלשון השטר כמו שאמרנו וגדולה מזו מצאנו בדברי גדול המדקדקים הרא"בע ז"ל שכתב בפסוק שמן תורק שמך שבית עמל ומקום בא פעמים רבות במקרא לשון נקבה ע"כ הנה בזה יצאנו ידי חובת התנצלות השגיאה הראשונה אשר תלו על צוארנו ודי בזה כעת לפי המכון ממנו. ואולם על אמרם כי חטאתי במענה לשוני אשר כתבתי חמש שנים רצופים אפשר להסתכל היטב במה שקדם במאמרנו יתישב חלק ממנו ויודה במקצת ועכ"ז לא אמנע עצמי להביא דבר מה מכון להתנצלתנו הן אמת אמת כי חמש הוא לשון נקבה ורצופין הן לשון זכר ולא יסמכו ההפכים מצורף לזה כי בכל המקומות רובם ככלם הוזכרו השנים בלשון נקבה הן במנינם ובשמותיהם ובפעליהם ובמלותיהם אמנם מצאנו ראינו בענין רעבון מצרים בפ' מקץ כי אף שנא' ותחילנה שבע שני הרעב וייחס אותם בלשון נקבה בעתידים עכ"ז סמוך להם אמר יהיו שבע שני הרעב ואם השנים לא יצוייר התיחסם אלא בלשון נקבה היה לו לומר תהיינה שבע שני הרעב כמו שבע שבתות תמימות תהיינה על דרך שאמר ותחילנה שבע וגו' ותכלינה שבע וגו' באותו פרק עצמו אבל כאשר נניח שיתוארו השנים בלשון זכר ובלשון נקבה פעם אמר ותחילנה לשון נקבה ופעם אמר בלשון זכר כאמור וכל הרוצה לשלש יום אחד שליש במקרא שליש במשנה ימצא סעד לדברנו במקומות רבו מספור. ולא תתיחס כאן קושית קשו קראי אהדדי המוזכרת פרק ראשון מקדושין על הדרך ילכו בה וזה הדרך לכו בו כי הטעם מבואר למי שהרגיל מלאכה זו כי כאשר הונח נפרד השנים שנה בלשון נקבה והונח הקבוץ בלשון זכר שנים על כן באו פעלו ושמותיו פעם נקבה על יחס הנפרד ופעם זכר ליחס הקבוץ והרבוי וכן יובן הענין בשמש ומחנה כי בהפרדתם ימצאו זכרים ובקבוצם יקובצו לשון נקבה מחנות ושמשותיך כמו שכתב הבחור בנמוקיו ובלשון רז"ל בין השמשות לפי זה יתחלפו פעם ללשון זכר ופעם לשון נקבה כנודע. אף אני אביא דברי הרב המיימוני ז"ל לעמוד ברזל ולחומת נחשת התנצלות לא תוכל להרפה שכתב בפ' שנים עשר דה' טוען שלש שנים שאמרנו אפי' היו חסרים יום אחד לא החזיק וכו' הנה אמר שלש לשון נקבה ובתוך כדי דבור אמר חסרים לשון זכר כדמיון רצופין שכתבתי אני אע"פי שכתב בסמוך שלש שנים שאמרנו הן רצופות וכו' ואם הוא ז"ל בנועם הגיונו ורוחב שכלו ודקדקו ובחבור נקי כמוהו יחס השנים מזכר עד נקבה מה יעשה אזוב הקיר שפל ונבזה כמוני ולשון השטר שדורשין בו לשון הדיוט איך שיהיה עלה בידינו המקובץ לנו בקודם כי מלת בית ושנים אשר נק"בו בשמות במקום שלא יזכ"רו הן אפשריות במבטא וכמעט שהן מחויבות אצל כל דבור המתיחס ללשון רבותינו נוחי נפש והדבר ברור כי כל עמודי לשונות שבשטרות הנה הנם בנויים ומשוכללים על אדני לשון חכמינו אם מהמשנה ואם מהתלמוד וכאשר ימצא כתוב בספר זכרונותם כן תקום וכן נקבל מבלי שיתלו אשם אל המקבלו והאומרו למען יצדק בדברו. הנה נא ערכתי משפט והעתרתי דברים במקום שאמרו לקצר כי שמעתי דבת רבים יפטירו בשפה לאלפה כי דברי לעו תעו במדבר. לא על המלגלג אני כועס לא ידעתי אכנה אל מי מקדושים אפנה הממציא הראשון המשלה אותי הוא וחביריו אשר דמוני לתועה ומצאו בי ערות דבר. כי בצל החכמה אשר נתן אלקים בלבם בה יחסו ועל צד החקירה בטוהר שכלם סוף סוף יבררו האמת בטעמי דמסתבר. אך דבר שפתים היוצא מפי על דברת הבינונים תלויים ועומדים בדעת זולתם אשר אין כח בהם לא לזרות ולא להבר. מאז שמעו שמע הרע הזה נשתרש טעותי בלבם וזה עשר פעמים יכלמוני באזני עם הארץ באתר דלית גבר. זאת היתה לי כי מלאתי מלים למצוא מנוח אשר ייטב לאדם שיחי ואומר זך לקחי ובר. ותשואות תן חן למאור הגדול סיג שכולל אחדים בחכמות ולמודים וגדול ליהודים נר ישראל רב לנו מנהיג אחד לדור ודבר. אשר בהוד חכמתו ורוב ענותנותו היו דבריו כי לגבי דידי איש אשר כמוני חד דייק יתפלא בי אף שהמלות הן אפשריות מכל צדדיהם על שני קצותם וחובר. אשתחוה אפים ארצה לעמת מחברתו וכאשר יקרה נפשי בעיניו להעלותני על לפנים ממחיצתי כמדובר. כן יגן עלי בכנף חכמתו ויגזר אומר כי לגבי דידי ואפי' לגבי דידיה נכון העשותו אליו פי קראתי לקרב ולרחק בזרוע עוזו את אשר יבחר הוא הקדוש ואם רע בעיניו אשובה לי מדברי ואתחרט על העבר. פי המדבר בקידה בהשתחויה לב נשבר יהושע רפאל בנבנשתי.

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה