אור ברסלב
שער יהושע סימן טז

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן טז

סימן טו

ה' ערב. ברוסא.

שאלה שטר שכתוב בו איך פ' חייב לפלוני סך כך וכך ולבטחון בידו משכן לו הבתים והחנויות וכו' כדין וכהלכה וכו' וליותר בטחון ברשות החייב הנז' נהיה בנו פלוני ערב קבלן פרען רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכו' וקנינא מהחייב הנז' ומבנו הנז' ק"ש וכו' עכ"ל השטר ועתה עברו מאותו השטר הרבה שנים וטוען הבחור הערב בן החייב שבאותו זמן היה עדיין קטן שעדיין לא היה בן י"ב שלמים ואין בערבותו כלום ועל האמת כן הוא עתה יורנו המורה אם הערבות הוא ערבות אם לאו ושכרו מעל שמים יהיה שבעתים:

תשובה בקטן שערב לאחרים לא תיבעי לך דאין בערבותו כלום וכל המלוה מעות בערבותו הניח מעותיו על קרן הצבי דלית ביה דעת לשעבד את עצמו על מה שאינו חייב ואפי' לכשיגדיל אינו חייב לשלם כמו שכתב הרמ"בם ז"ל בפ"כה דה' מלוה בשם הגאונים והטור סי' קל"ב וה"ה שם ובעל התרומות בש"לה וכל הפוסקים פה אחד אין להשיב ולאו דוקא כשלא הגיע לעונת הפעוטות אלא אפי' הגיע לעונת הפעוטות כיון שהוא קטן בשנים ועדין לא הגיע להיות בן י"ג אין בערבותו שהרי דין זה דערב קטן כתבו הרמ"בם בהל' מלוה סמוך לדין אחר שכתב קטן שלוה חייב לשלם כשיגדיל וההוא בקטן שהגיע לעונת הפעוטות הוא וכדכתב ה"ה ז"ל וא"כ כיון דבסמוך זה כתב דין דקטן שערב את אחרים הנז' ואמר אף כשיגדיל מסתמא כי היכי דקטן הנאמר בהלואה לענין דינו הנה אפי' הגיע לע"פ הכי נמי שערב לאחרים אפי' הגיע לעונת הפעוטות הוא ולא מיקרי שיגדיל אלא עד י"ג שנים וזה ברור וא"כ אם בשטר זה היה כתוב שנעשה ערב לבד פשיטא דאינו חייב אף לכשהגדיל אמנם באשר הוא שם כתוב לאמר נעשה ערב קבלן וכו' יש להסתפק אי קבלן נמי אמרינן דאין בקבלנותו כלום אם לאו. והנה בעל התרומות כתב בשער ל"ה וז"ל ומסתברא דקטן שערב ממון אעג"ב דלא משתעבד בערב שאינו קבלן בדרך קבלן משתעבד דה"ול כקטן שלוה ומיהו משלם לאחר שיגדיל ואיכא מאן דאמר דכשם שלא נשתעבד דרך ערב מפני שאין לו דעת כדי לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו כך אינו משתעבד עצמו בקבלן ומילתא צ"ע עכ"ד הרי דס"ל לבעל התרומות עצמו דכיון שנעשה קבלן לאחרים הוה ליה כלוה וחייב לאחר זמן. הגם דמצינו למימר דכיון דאית לן כללא בממונא דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אמרינן קים לי לגבי מוחזק וא"כ הכא לא יהא אלא שהיא מחלוקת כדכתב בעל התרו' יכול לו' הערב קים לי כההוא מאן דאמר דכתב בעל התרומות דאפי' קבלן לא נשתעבד ודיו ומה גם דאפי' בעל התרומות דכתב דבקבלן נשתעבד והיא סברת עצמו אפ"ה בסוף דבריו חש לההוא מאן דאמר וכתב ומלתא צ"ע הא קמן דלא החליט המאמר לקבוע מסמרות בסברתו אלא כתב ומילתא צ"ע כלו' שבמחלוקת היא שנויה וא"כ יכול לו' הערב קים לי מ"מ צריך לחקור בדברי הפוסקים המפורסמים מה בפיהם לענין זה א"א אפשר להסכימם לחיוב דחייב או סוברים דפטור לשונם הוא חתום ואין ללמוד מהם דבר ועל דרך זה יצא כנוגה צדקת הדין להיכן נוטה. ואי מדברי הרמ"בם נראה דאפשר ללמוד מהם וז"ל הורו הגאונים שאינו חייב לשלם כלום אף כשיגדיל שאין לקטן דעת לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו ולא בערבות ולא בכל כיוצא בו ודין אמת הוא וכן ראוי לדון עכ"ל ומדקאמר ולא בערבנות ולא בכיוצא הורה לומר דכל דבר שהוא כיוצא בו שאין הקטן חייב בו אין לי דעת להשתעבד וכמו שקדם בדבריו אין בו דעת לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב וא"כ קבלנות נמי דאינו חייב בו ודאי דאין הכי נמי דאינו משתעבד דכיון דתרויהו לית ליה חיוב בהו מה לי ערב מה לי קבלן וכדיהיב טעמא ההוא מ"ד דבעל התרומות שכתב כשם שלא נשתעבד דרך ערב מפני שאין לו דעת לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו כך אינו משעבד עצמו בקבלן ע"כ רצה לומר דזיל בתר טעמא כל שאינו חייב בו וצריך שעבוד אין לו דעת על זה א"כ היכא דחזינא להרמ"בם שפירש דטעמו הוא משום דאין לו דעת לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב ופירש ואמר בערבנות ובכיוצא בו דון מנה שרצה לרבות הקבלנות כיון דאית ביה ההוא טעמא דאינו חייב כלום אף לכשיגדיל וזהו ג"כ לשון הטור בסי' קל"ב שכתב שאין לקטן דעת לחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו לא בערבות ולא כל כיוצא בזה ע"כ משמע דאיהו נמי ס"ל דאפי' בקבלן אינו חייב כמו שכתבנו לדעת הרמ"בם ז"ל:

אוברא דלכאורה בדברי הטור יש קצת מקום עיון שכתב שם וז"ל ועבד ואשת איש שערבו לאחרים או נכנסו קבלנים ונתחייבו לשלם אין חייבין עד שישתחרר העבד או תתאלמן האשה וכו' אבל קטן שערב לאחרים הורו הגאונים וכו' עד ולא בכל כיוצא בזה עכ"ד ובתחלת המחשבה היה מקום לומר דכיון דנחית בראש דבריו לפרש שערבו או שנכנסו קבלנים וכו' ותיכף כתב אבל קטן שערב ולא מדבר לשון קבלנות שמא כונתו לומר דדוקא ערב ולא קבלן כדעת בע"הת ומ"ה פירש בענין אשת איש ערבות וקבלנות וכאן קצר ולא כתב אלא ערב ואחר ההשקפה הא לאו מילתא היא דאיך אפשר לומר דהטור סובר דקבלן חייב והרי כתב בסוף וכן כל כיוצא בזה וקבלן נמי כיוצא בזה הוא כדאמרן. ותו דלטעמיך דאמרת דדוקא באשת איש או עבד הוא דאשמעינן הטור דין דקבלן ולא בקטן איכא למידק דלמאי אצטריך לאשמועינן דבקבלן חייב לשלם לאחר זמן פשיטא אם ערבות חיבים קבלנות לא כ"ש וכ"ת דהא אתא לאשמועינן דאפי' קבלנות אינן חייבין לשלם עכשיו הא לא צריכא לן דאטו מי שאין לו מה מידו יקח בשלמא אי הוה טעמא אחרינא שפיר היה מצינו למימר דשפיר קמ"לן דאפי' בקבלן אינו חייב אבל כיון דטעמא הוי דמה שקנו העבד והאשה קנו בעליהן מה לי קבלן מה לי ערב אבל לדידן דאמרן דקבלן נמי קטן פטור האי אתא לאשמענן מראש הסימן וכותב ערבים או קבלנים לרבותא דקטן דלבסוף למעוט סברא דבעל התרומות דס"ל דקבלן חייב באופן דלשון הטור גם הוא מורה ברור דסובר דאפי' קבלן קטן פטור אף לכשיגדיל. ובחפשי אמתחות שיחות המפרשי' ז"ל מצאתי און לי רב גדול אחרון והוא בעל המאירת עינים ז"ל שעל מה שכתב הרב מהר"יק ז"ל בש"ע סי' הנז' עבד או קטן שערבו או נכנסו קבלנים וכו' אבל קטן שערב לאחרים פטור אף לכשיגדיל וכו' כתב הוא ז"ל וקטן אפי' הוא קבלן לאו בר חיובא והקנאה הוא בדבר שאין לו הנאה ממנו אפי' הגיע לעונת הפעוטות לכן הוא פטור אף לאחר זמן עכ"ל הרי דמשמע בסתמא דלשון הש"ע שהוא לשון הטור דאפי' דלא כתבו בפירוש קבלן כיון דטעמיה הוא דאין לו דעת להשתעבד במה שאינו חייב ואין לי הנאה ממנו הכי נמי בקבלן דטעמיהו חד הוי התבאר לנו מזה לפי כונתנו דכיון דבעל התרומות כתב השתי סברות וראינו להרמ"בם ז"ל דמוכח לישניה כדעת איכא למ"ד וכן לטור ז"ל כדכתיבנא ובהדיא חזינן לרב האשכנזי הנז' דהכי ס"ל ומה גם דראינו לבעל התרומות עצמו דחש ליה לההוא מ"ד הכי אין ספק דלרוחא דמילתא הכי נקטינן וא"כ בנדון זה אפי' שיניח שבנו של ראובן הוא קבלן כיון שהיה קטן בשעת ערבותו אפי' עבר זמן רב ביניהם והגדיל אינו חייב לשלם:

ותו איכא למימר דטעמא דאתינן עלה לומר שהוא פטור הוא כמונח יסוד מוסד דלשון זה שכתוב בשטר ערב קבלן וכו' הוא נדון לקבלן ומשום הכי הוצרכנו לבקש סמוכות מהמפרשים ז"ל להוציא לאור משפט לזה לאשורו אבל אעקרא דדינא עדין הלכה זו במחלוקת היא שנויה שהרי כתב הטור בשם בעל התרו' וז"ל וכתב עוד שצריך לכתוב בשטר הקבלנות ואני אמרתי תן לו ואני אתן לך אבל אם כתב בשטר ערב קבלן יד בעל השטר על התחתונה אולי אמר הלוהו ואני קבלן שאינו אלא ערב ואע"גב דהתנא פליג עליה בבבא בתרא. וקאמר דאע"פי שאינו מפרש אלא שכתב פלוני קבלן סתמא מסתמא בלשון המועיל קאמר להיות קבלן מיהו בעל העטור נמי קאי כותיה דבע"הת שכתב באות עין והיכא דלא כתוב בשטר אלא קבלן סתמא אמרינן דילמא הלוהו ואני קבלן קאמר דלית ליה דין ערבות הרי דהעטור סבר כותיה דבע"הת ז"ל וכן נמי הוכיח בעל התרו' שהוא דעת הרי"ף כתב שם ז"ל ואחרי אשר פסק הר"יף דאפי' תן לו ואני קבלן לשון ערבות הוא בעי למכתב בשטרא שאני אמרתי תן לו ואני אתן לך דאי כתיב בשטרו ערב קבלן סתם יד בעל השטר על התחתונה וכו' הרי שגם הר"יף יש פנים לומ' דסבר הכי וכן נמי יש להכריח נמי מדברי הרמ"בם לגירסת הספרים שבדפוס שכתוב בהם דאפי' תן לו ואני קבלן הוי ערב ואפי' לגירסא האחרת דלא כתיב בה תן לו ואני קבלן דהוי ערב עכ"ז כבר כתב הרב ב"י ז"ל דכיון דהר"יף פסק תן לו ואני קבלן לשון ערבות הוא ולא לשון קבלנות מסתמא הכי נמי ס"ל להרמ"בם ע"כ נמצא א"כ שהרי יש בהדיא הרב בעל העטור ובעל התרומות שסוברים בפירוש דערב קבלן הי' ערב ומסתייע הרב בעה"ת מדברי הר"יף והכי נמי הן דברי הרמ"בם בין לפי הגירסא המפורשת בספרי כ"מ בין לגירסא האחרת א"כ אפשר לומר בנדון שלנו דאפשר לערב לומר קים לי כבעל העטור ובעל התרומות בהדיא והוכחת לשון הרי"ף והרמ"בם לגבי הר"אש וערב קבלן דכתוב בשטר לאו היינו דינא ערב ופטור ואעג"ב דכתב הרב המגיד בפ"כו דה' מלוה וז"ל וכתב הרש"בא יש מי שאו' שאם כתוב בשטר ונעשיתי לו קבלן גמור דנין אותו כקבלן דכל שהודה שנעשה קבלן גמור סתמא דמילתא קבלן כדיניה קאמר וכך אמר לו תן לו ואני נותן לך ובענין זה כתבו התוס' עכ"ל וא"כ נראה דיש או' דהרש"בא והתוס' קיימי כהר"אש ז"ל וכמו שהבין הרב מהר"יק ז"ל וכתב בב"י סי' קכ ט על דעת הר"אש וז"ל וכתב הר"אש אע"פי שאינו מפורש וכו' בסוף בתרא וכן כתב ה"ה בשם הרש"בא וכן כתבו התוס' ע"כ דמשמע דמכייל להו להר"אש והרש"בא וה"ה ס' ולי"א דהרש"בא דקימי כדעת אחרת וא"כ כיון דהני רברבי קיימי כחד סברא מי יקיל ראשם כנגדם לומר קים לי הא נמי אפשר ליישב דלדידי דעת י"א דהרש"בא והתוס' יש ממנו סיוע לבעל התרומות ובעל העטור דמאי דכתב הרש"בא הוא היכא דכתוב בשטר הוא קבלן גמור וכיון דכתב גמור כונתו הוא לומר דכדינא הוא שהוא תן לו ואני אתן לך אבל כשכתב קבלן סתם עדין אפשר לומר דהלוהו ואני קבלן קאמר לדעת קצת או תן לו ואני קבלן לדעת קצת דהוה לשון ערבות והיינו ששנה בדבריו ואמר הרש"בא דכל שהודה שנעשה קבלן גמור סתמא דמילתא דקבלן כדיניה קאמר וכו' דיקא דקאמר דכל שהודה שנעשה קבלן גמור ובראש דבריו כתב יש או' דאי אמר ונעשיתי קבלן גמור משמע דלא סגיא בקבלן גמור וא"כ י"א דהרש"בא והתוס' הם סיוע לבע"הת ובעל העטור וכן מצאתי בהדיא בספר צרור הכסף בדרך הראשון שער חמישי וז"ל וי"א שאם כתוב בשטר ונעשיתי לו קבלן גמור וכו' דכל שהודה שהוא קבלן גמור כדיניה קאמר וכן כתוב כתוס' ובעטור כשלא אמר קבלן גמור אלא קבלן סתמא כתב דלגריעותא קאמר והוי ערב אבל אי כתוב בשטר ונעשיתי קבלן גמור דנין אותו כקבלן עכ"ד הרי שהבין הרב הנז' בלשון העטור דיש הפרש בין קבלן סתמא לקבלן גמור א"כ נשמע מנה דכשאמר הי"א דהרש"בא דקבלן גמור הוי קבלן וכן התוס' היינו בגמור אבל בקבלן סתם דין ערב יש לו וא"כ נמצא לפי זה דההעטור ובעל התרו' וי"א דהרש"בא והתוס' כלהו בהדיא ס"ל דקבלן סתם הוי דינו כערב וכן מוכח לישנא דהר"יף והרמ"בם כדכתיבנא א"כ כיון דכל הני אשלי רברבי ס"ל הכי ודאי דיוכל הערב לומר קים לי ככל הני רבוותא לגבי הר"אש ונכון הוא ובנד"ד דכתוב ערב קבלן ולא כתוב גמור דין ערב יש לו וקטן שערב פטור אף אחר שהגדיל:

ועוד אחרת קרוב הדבר בעיני לומר דבנד"ד כ"ע מודו דהאי ערב פטור וליכא מאן דפליג עלה שהרי לא מצינו בכל הפוסקים מי שיאמר דיש הפרש בין ערב לקבלן בקטנותם אלא בעל התרומות וכמו שהוכחנו בקודם דאיהו הוא דאמר דבדרך קבלן משתעבד ולדידיה ערב קבלן סתם לאו קבלו מיקרי אלא ערב דאיהו הוא דאמר דאי כתיב בשטרא ערב סתם יד בעל השטר על התחתונה ולא הוי אלא ערב וצריך שיאמר א"כ מוכרח הדבר לומר דכי כתב הוא ז"ל דבדרך קבלן משתעבד כלו' קבלן דידיה דהיינו תן לו ואני אתן לך או לפחות קבלן גמור אבל ערב קבלן סתם דלדידיה לא הוי אלא ערב בהא לא מיירי ובודאי דערב הוא וא"כ לפי זה נמצא דלכל הפוסקים דלא מפלגי בין ערב לקבלן דכתרויהו אית להו דבקטנותם אי נעשו ערבים או קבלנים אף כשיגדיל פטורים ולבעל התרומות דסבר דקבלן הוא חייב מודה בערב קבלן סתם שהוא ערב בנד"ד כיון שהוא ערב פטור דכל אנפין שוין בנד"ד דהוא ערב קבלן סתם דפטור דכ"ע דיינין להו כערב בלבד וכמו שקדם והרי הלכה רווחת ואת כל ונוכחת דקטן שערב לאחרים פטור אף כשיגדיל וכמו שהוסכם מכל הפוסקים הרמ"בם והטור וכל גדולי המורים פה אחד ורבינו הגדול שמפיו אנו חיים הרב מהר"יק ז"ל פסק בש"ע בהדיא כן וכתב בסי' קל"ב אבל קטן שערב לאחרים אינו חייב לשלם אף לכשיגדיל עכ"ל:

ברם השתא דאתית להכי צריך לדייק בדברי הרב מהר"יק הנז' שכתב בש"ע סי' רל"ה קטן שלוה מאחרים יש או' שחייב ויש או' שפטור ויש מחלק שאם ידוע שלוה לצורך מזונותיו נפרעין ממנו אבל אם אינו ידוע אין נפרעים ממנו ובסעיף סמוך לזה כתב קטן שערב לאחרים פטור מלשלם אף לכשיגדיל וצ"ע דכיון דכתב דין זה התם בסי' קל"ב בהדיא אמאי חזר ושנאו כאן למאי הלכתא והרי הטור שם כתבו בסי' קל"ב והכא לא מדכר מידי דקטן שערב וכיון שהוא הולך בעקבותיו למאי הלכתא שנאו בסי' רל"ה וראיתי ב"בי סי' רל"ה על מה שכתב הטור דין דקטן שלוה מאחרים דיש מחלקת די"א חייב לשלם וי"א דפטור ויש מחלק דאי ידוע שלוה לצורך מזונותיו וכו' כתב הרב בב"י וכתב רבינו ירוחם בנתיב י"ט שאם ערב הקטן את אחרים פטור לשלם אף לכשיגדיל עכ"ל וגם שם לא הונח לי מה בא ללמדינו והרי כתבו הטור בסי' קל"ב ותו אטו אי לא הוה לן רבינו ירוחם לא הוה ידיע לן והרי מתורתם של ראשונים הוא והרמ"בם והפוסקים הקדמונים א"כ למה תלה הדין ברבינו ירוחם ז"ל והנכון אצלי בזה דהר"ב ז"ל אתא לאשמועינן דין זה אפי' אליבא דהר"אש דמחלק בלוה בין לצורך מזונותיו לשלא לצורך מזונותיו דלא תימא כיון דהר"אש פטר לקטן שלוה משים חוסר דעת ואפי' הכי מיחייב ליה לצורך מזונותיו הכי נמי הוה אפשרות לחלק בדין קטן שערב בין כשהוא לצורך לשאינו לצורך וכו' ולמד זה מרבינו ירוחם ז"ל דאחר כתב המחלוקת הנז' בקטן שלוה וכתב דעת הר"אש דמחלק בין שהוא לצורך לכשאינו לצורך מזונותיו כתב בהחלט דקטן שערב את אחרים ולא חלק בין לצורך בין שלא לצורך פטור ולפיכך בב"י אחר שסיים המחלוקת והחלוק של הר"אש כתב ור"י בני"ח כתב דקטן שערב וכו' כלו' ואין אפשרות לחלק בו לצורך או שלא לצורך דבהחלט פטור והיינו נמי מה שכתב בש"ע אחר דין דקטן שלוה וכתב חלוק דהר"אש בין לצורך מזונותיו לשלא לצורך מזונותיו הוצרך לכתוב דקטן שערב וכו' כלו' ואפי' להר"אש דמחלק בלוה אין לחלק בערב וזה הטעם שחזר ושנאו כאן וכן תמצא לרבינו ירוחם ז"ל שכתב דין זה דקטן שערב וכו' שני פעמים אחד בשם הגאונים כלשון הרמ"בם ממש ושנית אחר שהזכיר חלוק הר"אש בין לצורך מזונותיו לשלא לצורך מזונותיו והוא מן הטעם שזכרנו דאשמעינן דאפי' להר"אש דמחלק בלוה בערב אין לחלק ויש סעד לזה ממה שכתב הרב בעל מאירת עינים בסי' רל"ה על דברי ש"ע קטן שערב לאחרים וכו' ואין בו משום תקנת כדי חייו והרב בעל הלבושים ג"כ כתב וז"ל אחר שכתב דין דלוה וחלוק דהר"אש כתב ואם נעשה הקטן ערב אין שייך בו שום תקנת כדי חייו ופטור מלשלם אפי' לכשיגדיל עכ"ל נראה מדבריהם דכלם סוברים דמה שכתב הרב מהר"יק כאן בסי' רל"ה דין זה הוא לרבותא ואפי' לחלוק דהר"אש לומר דהכא לא שייך ובזה נמצאו דברי מהר"יק ז"ל נכוחים למבין ומפתח שפתי מישרים:

קצרן של דברים חוזר הראשונות דבנדון דידן יש מקום לומר דלמאן דסבר קטן שנעשה קבלן שהוא חייב לכשיגדיל בנדון זה אית ליה שהוא ערב ולענין דינא שוה הוא לכל המפרשים דפטור אף לכשיגדיל ואפי' נניח שיש מי שכתב דבנ"ד הוי קבלן וס"ל נמי דקבלן חייב לשלם לכשיגדיל הוא יחיד בסברא זו לגבי כל הפוסקים ד"סל דאין הפרש בין ערב לקבלן בענין זה ומה גם שהוא מוחזק ואין להוציא מידו אלא בהסכמת הכל ולכן מכל הטעמים שכתבנו נראה בהדיא דערב זה שערב בקטנותו פטור לשלם אפי' עתה אחר שהגדיל ועברו כמה שנים ואין בעל השטר רשאי לתבוע ממנו כלל כמו שהוכחנו וזה ברור:

ומה שטען בעל השטר דכיון דאחר שהגדיל לא מחה בדבר מסתמא נתרצה אחר שהיה גדול וחייב בכן על ערבתו דברי רוח הן שהרי חיוב ערב זה שאינו בשעת מתן מעות הוא בקנין ושיאמר אני ערב בעדו וכו' והרי אחר שהגדיל לא קנו מידו ולא אמר כלום ואי סמך על קנין דקטן ומה שנתחייב הרי מעשה קטן וקנינו אינו כלום והרוח באה ועוקרתם ובמה נתחייב זה ואם במה ששתק לית לן בה שהרי מצינו בענין קטן שאע"פי ששלח סבלונות לאחר שהגדיל לא אמרינן אלא דעל דעת קידושין הראשונים שלח ואין בכך כלום כמו שהוא מוסכם ומעתה הדברים ק"ו ומה התם דעשה מעשה מה אחר גדולו ושלח סבלונות מ"מ אמרינן דע"ד קדושין ראשונים הוא הכא בנד"ד דלא עשה שום מעשה אחר שהגדיל אלא שתק לא כ"ש דאמעשה ראשון הוא דקאים שערב בקטנותו ואין במעשיו כלום:

שוב ראיתי בדברי הערב טענה מעליא שאמר דאפי' אם ת"ל שהיה גדול אין חיוב הערבות חל עליו אלא ח"ו אם אירע איזה נזק בבתים ובחנויות או ח"ו שנמכרו ולא עלו סכום החוב שחייבין לו אז יוכל לחזור על הערב לתבוע ממנו חבל כל זמן שהבתים בעין יתפרע מהבתים שהם אפותקי לו לפרעון חובו ואין עליו עדיין שום חיוב וזה נראה טענה אלימתא ומה גם שראיתי לשון השטר שכתוב בו וליותר כח וכו' שמשמעות דברים אלו כלו' שכבר היה מובטח ועומד אלא לרווחא דמלתא ליותר בטחון אם ח"ו הבתים והחנויות יאנסו או ירדו משווים שאז חייב הערב וא"כ כל עוד שהבתים הם בעין ולא ירדו משווים למה ינגוש את הערב שהרי כל זמן שיש נכסים ללוה אינו חוזר על הערב וכ"ש שהבתים והחנויות הם משכון מיוחד אצלו ויש לומר שלא נתחייב זה אלא על סך הבתים הנז' באופן דדינא קא בעי הערב הזה בדבריו אלה וכמו שמצינו ראינו לאחד מגדולי האחרונים כתב ענין כזה והוא הרב בעל משפט שמואל בתשובה סי' ל"ג וז"ל ראובן ושמעון לקחו בערבות אחד אל אחד סך מה מנכסי היתום פ' על יד אפוטרופוס פ' ולבטחון נתנו בידו מהבית שלהם וכתבו בשטר שאם לא יפרעו לזמן הנז' שהבית יהיה ליתום הנז' וכתוב אח"כ בשטר ולרווחא דמילתא נכנסנו ערב ופרען אשר בן יהודה וכו' וכו' ועתה אומר היתום מה לי בבית הרי אשר הוא הערב ואני אפרע ממנו וכו' תשובה זה אשר הביא לאשר בן יהודה בעש"ג בר נדוי הוא להוציא מיד הערב תחלה דהרי אין תובעין לערב כשיש ללוה נכסים כ"ש בנד"ד שעשו הבית אפותיקי על החוב הזה ואפי' בקבלן בעינן כמה תנאים להפרע ממנו ואע"פי שכתוב בשטר רצה מזה גובה רצה מזה גובה יש מן הגדולים שפסקו שאם יש נכסים ללוה שאין נפרעין קמא מן הערב כ"ש וק"ו בנד"ד דיש נכסים ללוה והוא הבית אשר נעשה אפותיקי כנ"ל ודאי ימכרו הבית ואם לא יספיקו יראו ב"ד אם יש נכסים אחרים ללוה יפרע מהם עד לא ימצאו נכסים אז יפרע מן הערב אם יש קנין אם נכנס ערב בשעת מתן מעות ופשיטא לי דמ"ש בשטר ולרוחא דמילתא נכנס ערב פרען לא יפה כחו לומר דחשיב כקבלן דלישנא דלרוחא דמילתא הוא לישנא קלילא ולא יפוי כח וגם ליכא למימר דלטפויי אתא דפשיטא מה שנכנס ערב הנז' לתרוצי דה"ק שאם יקרה אונס בבית דאז הוא ערב ופשיטא דבענין שטרות כל היכא דמצינן לתרוצי כל שאינו מבטל השטר מתרצינן ואמינא יד בעל השטר על התחתונה והממע"ה ואף לא מאלמין כח הערבות הזה אלא ככל הערבות דעלמא ואולי הוא גרוע למבין ומי שבא לענות ולהוציא מן הערב בר נדוי הוא עכ"ד נראה מדבריו בהדיא דהיכא דיש משכון וכתב לשון דיש לתרצו שהוא ללישנא קלילא ולא ליפוי כח מתרצינן וא"כ בנד"ד ג"כ שכתוב וליותר בטחון שאם יקרא איזה אונס בבית דחייב אבל בלאו הכי לא ואפי' דבשטר דידן כתוב קבלן כבר כתבנו לעיל דלכלהו רבוותא חוץ מבעל התרומו' קבלן סתם הוי כערב ולא חיישינן לבע"הת דיחיד הוא ומה גם שהערב מוחזק והלכה כרבים.

נמצא קצרן של דברים אמורים דבנד"ד לו הונח שערב זה היה גדול בשנים אפי' כן היה יכול לפטור עצמו מן הדין וכ"ש שהיה קטן וקטן שערב פטור אף אחר שיגדיל ואף שכתוב בו קבלן פרען דינו כערב לרובא לרבוותא ואפי' נחוש למעוטא דסברי דדינו כקבלן כבר הסכימו רוב הגדולים דבין קבלן בין ערב שקבלו או ערבו בקטנותם פטורים אף לכשיגדלו וק"ו הדברים שהערב מוחזק שיכול לו' קים לי כהנהו רבוותא אפי' לא הוו רובא וכמו שהוזכר בקודם ובין כך ובין כך הערב פטור לגמרי. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:

הצעיר יהושע רפאל בכמה"רר ישראל בנבנשתי זלה"ה

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה