אור ברסלב
שער יהושע סימן טו

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן טו

סימן יד

בע"ה להר"י עונקנירא ה כתב ידו.

שאלה יעקב תושב איזמיר נתן לבנו ראובן סך מעות ללכת לברושא להלביש בכל כך משי והלך ראובן מאיזמיר לטירייא ונתאכסן ברית שמעון קרובו ומשם הלך לברושא והלביש מעותיו וחזר ובא לאזמיר לבית אביו יעקב ושאל לו אביו מה הבאת בני אמר לו הבאתי כ"כ משי אמר לו אביו הבאת ק"כ ליטרין אמר לו הבאתי יותר עד ק"ן ליטרין אמר לו אביו ושאר המעות מה עשית אמר לו הבאתי ג"כ דיראהיש ותכף באותו היום נפל ראובן חולה במטה ולא עברו כ"ד שעות שנפטר והלך לעולמו הצדק ואחר עבור חדש ימים בא שמעון מטירייא לאיזמיר ותבע מיעקב אבי ראובן המת שנתן לבנו ראובן פקדון א' ממעות להלביש לו בברושא וטען יעקב שהוא אינו יודע אם נתן אם לא נתן וגם בנו לא הגיד לו שום דבר מזה כלל וגם הקרן שנתן לו לא הביא בשלמות ועמדו לדין בפני ב"ד וגזרו חומרא על יעקב שלא היה יודע דבר מזה וגם בנו לא הגיד לו שום דבר מזה ושלא היה שום סיכייו של שמעון במשי ושלא הטמין ולא הבריח הפקדון וקבל יעקב חומרא על כל זה ואע"פי שהטילו עליו חומרא רצה יעקב לישבע משום והייתם נקיים מה' ומישראל וקודם שנשבע טען יעקב שיוציא שמעון כתב א' שהראה לו מבנו אשר מתוכה מוכיח שלא נתן לבנו כלום והטילו עליו חומרא והוציא הכתב ההוא בב"ד וכתוב בזה זה הלשון ר"ש אה ווש אי אה וואי סו הי"גי אי שאב"ריש קימו וינו יוסיף אי טרושו איל אמאניט דיוואיסו היגו' שלמה אי יופואי קון איל טורקו אי שילו היזי איסמירסאר אה שירביו אי' מאנקו דילוקי מידקי יו תוור לה אמיסטאר קימי טיניאה איל גודייו לי היזי אינפריזינטאר אה שיכקו מש מאנקו פור ליברה. ואח"כ בסוף הכתב חוזר ואומר מה שכתוב למעלה אי ר"ש פנים אחרת אינו טיכגה קוידאדו קי אישטה אין קאזה עד כאן דברי האגרת וטען יעקב בב"ד ואמר איך אתה אומר שנתת פקדון לבני בטירייא שבכתב אומר וינו יוסוף אי טרושו' איל אמאניט די וואיסו היגו' ואיך אתה אומר שנתת אותו לבני בטירייא שהיא טענה שקרית והשיב שמעון ואמר האמת הוא שאני הייתי רוצה לתתו לו והוא לא רצה לקבלו ואמר תנהו לתוגר שיביאהו ואני אשתדל להלבישו עם התוגר. עוד טען יעקב שהכתב ההוא מזוייף ואינו כתיבת בנו וגם לא חתם בה בנו לא למעלה ולא למטה ואמר יעקב בב"ד שיטילו עליו חומרא אם הכתב ההוא היה של בנו או אם היה שום זיוף ולא רצו להטיל עליו חומרא לא בתחלת הטענות ולא בסוף וביני ביני נטרפה השעה וברח התובע והלך לטירייא ולמחרת בקש יעקב מב"ד שיתנו לו פסק דין איך אין לשמעון עליו שום זבות ושום תביעה וטענה מחמת הפקדון וכו' ואמרו לתת לו פסק דין ולא הספיק הזמן לתת לו פסק דין לפי שהיתה מגפה בדולה בעיר וברחו לכפרים ואחר עבור כמו שנה א' חזרו ובאו התובעים האב והבן לתבוע מיעקב תביעת הפקדון כו' וטען יעקב שכבר עמדו לדין פעם ראשונה וקבל חומרא ונשבע גם כן ונגמר הדין שאין להם עליו שום תביעה ולא היה רוצה לעמוד עוד לפני החכם ההוא לפי שכבר פסק דינו ואמר לו לתת הגזרה ואם היה להם דין ודברים עמו שיבאו לפני חכם קהלתו שלא היה רוצה לעמוד בפני החכם הראשון שהיה לו איבה עמו על מסירות א' שעשה לו החכם ההוא בתוך הזמן הנז' כמו שיברר יעקב והלך יעקב לקחת עצה מהחכם שלו ואמר לו חבי כמעט רגע עד יעבור זעם וכאשר ראה החכם הראשון כן נתכעס על יעקב ושלא בפניו נתן גזרה לתובעים הנז' ואמר איך שלח שני בעלי תורה מדקדקים וראו הפנקס של הנפטר וכפי הפנקס הדין עם התובעים וחייב יעקב לתת להם הפקדון שתובעים ממנו וכל זה היה שלא בפני יעקב ויעקב טוען שבפנקס אינו כותב שקבל בנו הפקדון אלא שהלביש מה ששלח עם התוגר וגם התוגר אומר שהיה נותן הפקדון לראובן ולא רצה לקבלו ונתן אותו לתוגר אחר חברו שהוא יוסוף הכותב באגרת. עתה יעקב טעון שכבר נפסק דינו בפעם הראשונה שהדין עמו ואם החכם הנז' אמר ששם שני בעלי תורה מדקדקים וראו הפנקס כל זה היה שלא בפניו ולא לקח קנין ולא שבועה ודינו הראשון יקוב את ההר שכל מה שנעשה אח"כ היה שלא בפניו ולא היה לו קנין ושבועה. וגם טוען יעקב שאחד מהבעלי תורה מדקדקים. שאומר החכם שראו בפנקס אומר שמעולם לא נכנס להיות דיין בדבר זה וכל זה אמר בפומבי בפני קהל ועדה ובפני החכם עצמו וזהו העתק הנמצא כתוב בפנקס ראובן בן יעקב אחרי מותו איל דיגירו די שמעון די רבעים 550 דיגרות 15 וחצי דיכסף בכ"ה 34 סך ראליש 60 די שמעון און מושקאדור אואון לי מירקי פור אין נז' סידה ליבנו 52 ורביע ע"כ עתה יורנו מורה צדק על כל הפרטים האלה הדין עם מי ושכרו כפול מה' אכי"ר:

תשובה האותיות שאלוני פשר דבר שאפי' מפי עוללים דרדקי דבי רב אשר היו בנוקדים לא נתן להדרש והשם היודע כי רצוני היה שלא לכתוב על דברים פשוטים כאלו והמה בכתובים בעט ברזל ומה בצע להעתיק ספרים לולא שהפצרת השואל רבה עלי כי גברה מאד ומשום אל תמנע טוב נזקקתי לדרישתו לתת את שאלתו. ואומר דאע"גב דמדברי הר"אש ז"ל בתשו' כלל פ"ו סי' א' נראה דיש ללמוד מן הפנקס שאדם רגיל לכתוב כל עניניו ואפי' להוציא מיתומים קטנים כדכתב הטור ח"מ סי' צ"ה בשמו וכן בסי' ק"י כתב וכן אם הודה האב בכתב על מטלטלין שבידו שהן מעסק פ' או פקדון מפ' מוציאין מן היתומים ואפי' קטנים ע"כ וכתוב בס' בית חדש דכתב ידו לאו דוקא אלא הוא הדין פנקס מ"מ לא נפריז על המדה בהחלט שאין דברי הר"אש אמורים אלא כשיש הוכחות מאמתות וראיות שהפנקס הוא אמתי וכמו שכתב שם הר"אש עצמו בכלל פ"ו ובנדון זה שנראה ששמעון היה רגיל לכתוב כל עניניו בפנקס דיש רגלים לדבר שכל מה שכתוב בו שהוא אמת שהרי שטר ועדים מעידים וכל בני ביתו יודעים יש לילך אחר הפנקס ע"כ הרי דצריך כמה תנאים ללכת אחר הפנקס וגם הטור שם כתב היכי דיש רגלים לדבר כגון ראובן שמסר אלף זוז וכו' ואחרי מותו נמצא פנקס מכתיבת ידו שהיה כתוב בו זכרון המשכונות שלקחתי מהאלף זהובים של ראובן והמשכונות הנמצאים באותו הפנקס היה כתוב בכל פרק שם ראובן וכו' ע"כ שנראה שצריך ברור גדול וראיות צודקות לאמן הפנקס וכמו שכתב בעל ב"ח על תשובת הר"אש וז"ל ונראה מתשובת הר"אש דבאותו נדון שדן עליו דהוו טעמים ואומדנות מוכיחות שמה שהיה כתוב בפנקס אמת לכן פסק להוציא מן היתומים הא לאו הכי לא באופן דאפי' תימא דהולכין אחר הפנקס ואפי' לאפוקי מיורשין היינו כשיהיו ההוכחות והאומדנות מסכימין שמה שכתוב בפנקס אמת וכדכתב הר"אש עצמו דאיכא שטר ועדים ובני בית והוכחות אחרות מורות על כך אבל כשאין הוכחה בדבר זולת הפנקס ויש טענה ליורשים לטעון כאלו היה אביהם חי ודאי דטענינן להו כיוצא בנד"ד דנהי שכתב ראובן בפנקס שנטל פקדון משמעון אפי' נודה כך אלו היה המוריש חי היה טוען החזרתי ובפרט פקדון כזה שבהיותו בברוסה נתן לחזרה וכן שכן טענינן ליה ליה ליורש הכי שכבר שלח לו מברוסה. הגע עצמך שנמצא כתוב בפנקסו שחייב לשמעון מנה חיוב גמור לזמן כך ועבר הזמן ומת וכי אין היורשים פטורים דטענינן להו פרעתי ודאי דפטירי וכמו שכתב הרש"בא בתשובה הביאה ב"י ס' ק"ח וז"ל כתב הרש"בא בתשו' ראובן שמת ונמצא כתוב בפנקסו שהיה חייב לשמעון מנה היורשים פטורין דמלוה על פה אפי' בעדים אינו גובה מהיורשים אלא א"כ בתוך זמנה וא"ת ואם פרע מפני מה לא צוה כן ואמר בשעת מיתה או מפני מה לא מחק הכתב. דילמא מלאך המות אנסיה וגדולה מזו אמרו בס"פ המוכר את הבית דף ע. גבי שטר כיס היוצא על היתומים ומר סבר מלאך המות הוא דאנסיה הא התם דאע"גב דאיכא שטר והוה ליה למימר אפ"ה לא גבי מיורשים מהאי טעמא כ"ש בכתב שעל הפנקס ע"כ נמצא דאפי' שהפנקס אומר בהדיא דחייב כיון דאיכא טענה למדחיה טענינן ליה הכא נמי אפי' נניח שהפנקס הוא אמיתי ומודו שלקח הפקדון ממנו ניטעון ליה שכבר שלחם מברוסה ובפרט שנתנם להלבישם ויש לומר הלבישם וכבר שלח לו ובהדיא כתב הרי"בל ח"א סי' נ"ד על ראובן שבהיותו באסכנדריאה שלח למצרים לשמעון פרחים שילבישם בסחורה ואחר שקבלם מת שמעון שם ונמצא כתוב בפנקס שמעון מכתיבת ידו קבלת הפרחים הנז' ונודע לכל שמיום שקבל הפרחים לא הפליגה משם ספינה וכתב שם הרב וז"ל אין להוציא מיד היורשים הקטנים מטעם שכתוב בפנקס מכ"י ששלח לו להלביש אותם הפרחים שמ"ש הטור וכן אם הודה האב בכתב ידו על המטלטלין שבידו שהן מעסק פלוני או מפקדון פלוני מוציאין מידם הא ודאי דמיירי כשהודה לפני מותו דלא עדיף הפנקס מכתב ידו שכתב הטור וזולתו דטענינן להו ליתמי שמא אביהם פרע וזה פשוט ומה שיש להסתפק הוא בחלק היורשים הגדולים דבהא נמי נראה לכאורה דאין להוציא מידם דהא כתוב בשר"תם בפ' השואל דאע"פי שאמרו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ה"מ במלוה וכו' וא"כ בנד"ד נמי טענינן להו ליתמי מאי דמצי אבוהון למטען ודבר פשוט הוא דאלו היה אביהם חי היה יכול לפטור עצמו בכמה טענות וכי דייקינן שפיר חזינן שיוכל ראובן להוציא מיד היתומים חלקם ולא מכח הפנקס כמו שכתבנו אלא מטעם העדים שלפי דברי השואל יש לו עדים איך קבל שמעון הפרחים להלבישם בעכוב עד ידרשו ורגלים לדבר שלא החזירם לו כדמוכח מתוך השאלה ומלתא דלא שכיח לא טענינן להו ליתמי ע"כל נראה בפירוש דמן הכתוב בפנקס מכתיבת ידו לא מפקינן מיורשים לא גדולים ולא קטנים וכי מסיק התם דיש להוציא מן הגדולים חלקם וכמדפרש דלא מטעם פנקס אלא מטעם מלתא דלא שכיחא והיינו מטעמא דלא הפליגה ספינה כדכתוב שם דוק מנה בנד"ד דכיון דהוא מלתא דשכיחא דאפשר דהלביש הסחורה והוא שלח אותה בידו כמו שהיה אביו יכול לטעון אם היה קיים לא מפקינן מיורשים בכי האי גונא וזה ברור ואין להשיב ממאי דכתב הר"אש כלל ק"ז סי' ו' דלברר על עסקיהם נעשה הפנקס ועדיף משטר דהשטר כללי והפנקס פרטי והרב מהרי"קא ז"ל הוליד מזה וכתב בחבורו הקצר סי' צ"א דאינו נאמן לומר פרעתי כל זמן שהפנקס בידו דהתם מיירי כשהפנקס יוצא מתחת התובע וחתם עליו הנתבע דאמרינן אי פרעתני פנקסך בידי מאי בעי. וכדכתב הרב בעל מ"ע על זה דא"א דפרעו לא היה להניחו בידו ומשום הכי אמרינן דאינו נאמן אבל הכא דהפנקס היה ביד הנפטר וברשותו לית דין שיאמר דאינו יכול לטעון פרעתי ואפי' לרבוותא דסברי דבכתב יד אינו נאמן לו' פרעתי דע"כ לא קאמרי התם הכי אלא משום דמצי למימר כתב ידך בידי מאי בעי אבל הכא דליכא האי טעמא יודו דנאמן ועוד אחרת היתה שם שהיה עד אחד כדאיתא התם ולא ראי זה כראי זה אשתכח השתא בנד"ד דאפי' נודה דלשון הכתוב הוא לשון הודאה וחיוב כיון דאי הוה המוריש חי היה יכול לטעון פרעתי אנן טענינן ליה ליורש ואפי' שבועה לא בעיא דבחרם סתם סגי כמו שנחלקו הפוסקים בזה ורובן ועקרן סברי דבחרם סגי ומה גם דאפי' הוה המעוט היורש הוא מוחזק ויכול לו' קים לי כהנהו רבוותא ובהא אין להאריך. וכל זה כמונח דלשון הכתוב בפנקס ראובן מודה על הקבלה שקבל משמעון אבל רואה אני טענת יעקב טובה שטוען שבפנקס לא כתב שקבל אלא מזכרת הוא מה שהלביש התוגר על ידו וזו לדעתי טענה אלימתא דאפי' לא היה משמעותו כל כך קרוב אלא שתי משמעיות בלשון אפי' דהוה דיינינן לפנקס זה דין כתב יד או דין שטר לעולם ידו על התחתונה כדאיתא בפ' ג"פ וזו הלכה פסוקה כ"ש וק"ו דידים מוכיחות הויין בלשון הפנקס שהוא מזכרת על מה שהלביש התוגר על ידו ואע"גב שכתוב לי מירקי פני איל נז' סידה לי' וכו' כיון שהוא היה המשתדל עם התוגר ועל גו היתה הנהגתו הכי קאמר מזכרת מנכסי שמעון רבעים וכו' שהוא הסך שהביא התוגר וכתב ג"כ שהלבישם בכ"כ לי' ע"י הנז' ואחר שכן מה לשמעון אצל יעקב ומה מידו יקחו אחר שכבר החרימו סתם אין להם עליו אפי' תרעומת דברים. הן אמת הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא על החכם הדיין הראשון אשר התהלכו לפניו מאז הפקיד שני אנשים מדקדקים לראות הפנקס כי מה צורך לדקדוקם בדבר פשוט לזה ואם כה יאמר אדמה לעליון הוא הר"אש שבתשובתו לבגיל ואלרדאד שבכלל ק"ז סי' ו' יכתב לכן אני בורר את החכם ר' יששכר הלוי והר' ישראל אלבאג"יל שהם יבררו שלשה אנשים בקיאים מטובי הארץ והם יראו הפנקס וכו' אין הנדון דומה לראיה דהתם בקיאין האנשים הוא לענין שומא כדכתוב שם וישומו כל חוב מהחובות כמה היה שוה כל חוב באותו זמן וכו' ולזה ברר אותם האנשים שבקיאים בשומת החוב אבל כאן מה לנו ולאנשים המדקדקים והדבר פשוט וברור כאשר קדם לנו שיעקב הנ' זכאי בדינו וכבר נעשה הדין הראוי וכל המהרהר על דינו הראשון אין רוח חכמים נוחה הימנו ואולם על שאר הטענות והדברים אשר באו בשאלה לא אטפל עצמי בהם כי מדעתי הם שפת יתר ולהג הרבה יגיעת בשר. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר יהושע רפאל בכמה"ר ישראל בנבנשתי זלה"ה.

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה