שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי
סימן ד
הלואה.
שאלה ראובן חייב לשמעון בשטר כתוב וחתום כדין וכהלכה ויש בתוכו שבועה לראובן שיפרענו בכ"כ זמן וזה ימים שעבר הזמן ואינו רוצה ראובן לפרוע לשמעון כלום ויש לו קרקעות ומטלטלין יורנו מורנו אם כופין לראובן לפרוע ושכרו כפול מן השמים:
תשובה לא ידעתי מה זו שאלה דלא מיבעיא שכופין אותו ע"י נדוי וכדכתב הרמ"בם בפ"ב דה' מלוה וכל פוסקי הלכות אלא שגם חובשין ואוסרין אותו עד יפרע חובו וכההיא דאמרינן בפ' הכותב (דף פ"ו) א"ל רב פפא לרב כהנא לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אמר לא ניחא ליה למעבד מצוה מאי א"ל מכין אותו עד שתצא נפשו ע"כ וכתבה הר"יף בהלכותיו ואעג"ב דבפ' גט פשוט (דף קעד.) פסקינן התם הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע דפליג אדרב פפא וכן כתבה נמי התם הר"יף ולרב הונא לית ליה דפריעת ב"ח מצוה היינו דלית ליה דרב פפא דסבר דשעבודא לאו דאוריתא ופריעת ב"ח מצוה בלבד אלא סבר רב הונא בריה דרב יהושע שעבודא דאוריתא וב"ד יורדין לנכסיו מדינא ופריעת בע"ח לאו מצוה בלחוד היא אבל לכ"ע דפריעת בע"ח מצוה איכא ואי אמר לא בעינא וא"א לבית דין לירד לנכסיו מכין אותו עד שתצא נפשו ומ"ה הביאה הר"יף להא דרב פפא בפ' הכותב אע"פי שפסק נמי כרב הונא בפ' גט פשוט וכדכתב הרי"בש בתשו' סי' תפ"ב ע"ש וכן כתב בתשו' להרמ"בן וז"ל ועוד דאפי' לרב פפא דאמר פריעת ב"ח מצוה ואין ב"ד יורדין לנכסיו כופין אותו וכו' דגרסי' במ' הכותב וכו' וה"ה וכ"ש למ"ד שעבודא דאוריתא אם יש לו מה שאין ב"ד לגבות ממנו ויש לו שכופין ותו לא מידי ע"כ וכתב הר"אש בפ' המקבל (דף קיג.) על ההיא דשליח ב"ד מנתח נתוחי אין קי"ל פריעת ב"ח מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו וכן הטור בסי' צ"ז וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' קפ"ה וז"ל ומ"מ אפשר לומר שאם הלוה מוחזק שיש לו מטלטלין ומבריחן אפשר לב"ד לכופו ולאסרו גם להכותו בגופו וכההיא דהכותב וכו' וכיון דאפשר להכותו אפשר לנו לאסרו וכההיא דפ' אלו מגלחין ומנא לן דאסרינן וכו' ע"כ ובעל האגודה בפ' כל כתבי על ההיא דאבא בר מרתא הוי מסקו ביה זוזי דבי ריש גלותא והוו קא מצערי ליה כתב וז"ל משמע אדם שיש לו ואינו משלם חובשין אותו. ואף שהרב ב"י בח"מ סי' צ"ד כתב דלאו ראיה הוא משום דהנהו דבי ר"ג הוי פריצי וכדאיתא בריש פ' מי שאחזו ובשאר דוכתי והוי עבדי שלא כדין כבר קרא תגר על ראיה זו הר"א ן' חיים ז"ל בתשו' בסי' נ"ח וז"ל איברא יש לנו לדעת דמי שיש לו ואינו רוצה לפרוע וב"ד אין יכולין לירד לנכסיו חובשין אותו עד שיפרע חובו וכבר נמצא דין זה מפורש באגודה ואע"פי שהרב ז"ל בב"י רצה לדחות ראיתו אין הדחיה ברורה כ"כ עכ"ד ואי אפרש דכונת הרב ן' חיים הנזכר הוא **(הגה כתובה כאן בגליון דלאו כל ר"ג הוא אלם דהא רב הונא היה ריש גלותא כדכתב ברש"י באלו מגלחין (דף כה.) על גזע ישישים ועמו ס' מלחמות ובפ' המוכר את הבית אמר (דף סה.) הלכתא כותייכו דמקרביתו לבי ריש גלותא דאיכא הכי ואיכא הכי וליכא לאסוקי)** דליכא לאסוקי אדעתין דההוא ריש גלותא הוה עביד שלא כדין משום דחזינן דהוה דייק על הרוק שהיה מוטל לפניהם בשבת ואמר אייתי מנא סחופי עלויה כדי שלא ידרסו אותו ואתו לשפשף בשבת כדאיתא התם וא"כ משמע מינה דכשר היה וכיון דהוא אמר צורבא מרבנן הוא שבקוה מכלל דרצה לרחם עליו משום שלמד ממנו דין אבל אי לאו הכי בדין היה חובשו ומשום הכי מייתי בעל אגודה ראיה:
ובר מדין יש לתמוה על הרב ב"י ז"ל שם שעל מה שכתב הטור ז"ל וז"ל וכתב א"א ז"ל בתשובה התנה עמו שיתפוש המלוה את גופו וכתב לו בשטר אינו מועיל ואינו יכול לא לאסרו ולא להשתעבד בו כתב עליו ב"י ז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ס"ח ז' וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' אלף וס"ט וכן כתב הרי"בש ואע"פ שמצאתי כתוב בשם ספר האגודה דאדם שיש לו ואינו משלם חובשין אותו והביא ראיה מדאבא בר מרתי כו' אינו נראה דבני ר"ג הוה עבדי שלא כדין ע"כ. ומדהשוה תשובת הר"אש והרי"בש לתשובת הרש"בא וקשרם קשורה תמה במלת וכן והביא דעת האגודה בלשון ואעפ"י כחולק עליהם נראה דהבין דתשובת הר"אש והריב"ש דכתבו דאין אוסרין אותו מיירי כשיש לו נכסים ומבריחן ודאי שהרי תשובת הרש"בא ז"ל בהכי הויא שכן כתוב בשאלה שאלת מי ששעבד עצמו ונכסיו והבריח נכסיו היחבוש גופו אם לאו. תשובה. אין הגוף משועבד לא למכרו ולא שיחבוש בו וכו' ע"כ הרי נראה דדברי הרשב"א במי שיש לו ומבריחן מיירי ואפ"ה אמר דאין חובשין אותו ודברי האגודה דחובשין נמי מיירי במי שיש לו דהכי כתב שם משמע דמי שיש לו ואינו משלם חובשין אותי וא"כ כיון דפשיטא לן דבין הרשב"א בין האגודה במי שיש לו ואינו משלם מיירו איך השוה תשובת הר"אש והרי"בש לתשובת הרשב"א והפליגי על אגודה והלא הרא"ש עצמו כתב באותה תשובה דבר ברור הוא שאם אין ללוה לפרוע לא יתפוש המלוה גופו של לוה וכו' וכמו שכתבה הרב מהר"א ן' חיים שם בתשובה ועוד דבהדיא מצינו להר"אש בפסקיו שכתב דאנן קימא לן דפריעת ב"ח מצוה ומכין אותו וכו' כדכתבינן לעיל ואיך יתכן שיקשה דידיה אדידיה וגם הרי"בש בהדיא כתב באותה תשובה עצמו שאם הלוה מוחזק שיש לו מטלטלין ומבריחן שאוסרין וכופין אותו וכו' כדאמרן לעיל וא"כ קשיא לרב ב"י איך כתב דהר"אש והרי"בש הם הפך האגודה וכותיה דהרשב"א ז"ל ודבריהם ברור מללו דהם כדעת בעל האגודה דכשיש לו ואינו רוצה לשלם דכופין אותו ויותר תגדל התמיהה במ"ש בש"ע (חו"מ סימן צ"ז) וז"ל אבל כשאינו רוצה לפורעו והוא בחזקה שיש לו והבריח פריעת ב"ח מצוה ומכין אותו עד וכו' אבל אין כופין אותו להשכיר וכו' ואפי' התנה על עצמו שיתפוס המלוה גופו וכתב לו זה בשטר אינו מועיל לא לאסרו ולא להשתעבד בו ע"כ והרואה יראה דלשון זה דאפי' התנה על עצמו שיתפוש המלוה גופו וכו' כלו המשך לשון הר"אש בתשובה הוא וקא מפרש ליה דבמי שיש לו ומבריחן עסקי' והא ודאי קשיא כדאמרן וכבר עמד הרב מהר"א ן' חיים על חלק מזה והכריח שהדין דין אמת כמו שכתב האגודה דמי שיש לו ומבריח חובשין אותו ואמר שהרי"בש והר"אש קיימו כס' האגודה ודחה דברי הרב ב"י ולי היה נראה דהרב ב"י ז"ל לשון הטור ז"ל הוטעתו לומר דדברי הר"אש נאמרים אפילו נתנו טור ז"ל כתב דין דמכין אותו עד כשאינו רוצה לשלם ועליה כתב וכתב א"א הר"אש בתשו' אפי' התנה על עצמו שיתפוש המלוה את גופו וכתב לו בשטר אינו מועיל ואינו יכול לא לאסרו וכו' ע"כ ומדסמך דין דהר"אש לדין דמי שאינו רוצה וכו' הבין הרב ב"י ז"ל דהטור סבר דדברי הר"אש במי שיש לו ואינו רוצה לפרוע מיירי וזה אינו מוכרח דמילתא באפי נפשא הוא מה שכתב הטור וכתב א"א הר"אש ז"ל וקאי אדלעיל דמי שאין לו לפרוע ומיהו אכתי דברי הרב ב"י לא נפטרו מכל וכל דנהי דבלשון הר"אש הדין כן אבל בלשון הרי"בש למה כתב דס' כהרשב"א והוא צווח בתשובתו דכשאינו רוצה לפרוע דאוסרין אותו כלל העולה דדברי הרב ב"י צריכין תלמוד אבל מ"מ למסקנא דמילתא זכינו לדין דגם סברת עצמו ז"ל הוא דאוסרין על מי שאינו רוצה לפרוע שכן כתב בס' "בדק הבית" שהוא אחרון מספריו (דף י"ג ע"ב) על מה שכתב ר"ת שפריעת ב"ח מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו וכתב הוא ז"ל בב"י דברי ר"ת הזכרתים לעיל. עוד הוסיף ידו שנית בס' "בדק הבית" וכתב ז"ל ובאמת כי היא סברה ישרה בעיני ומדברי הר"אש נראה שהוא סבור כן ואפי' למאן דא' דלא ס"ל כותיה הרי הרי"ף והר"מ מתירין ליכנס לבית הלוה להפרע ממנו כדאין הם הני רבוותא לסמוך עליהם במי שהוא אמוד שיש לו נכסים ומבריחם וכיון דלרבינו תם בשורת הדין יש לעשות כך ולאינך רבוותא משום נעילת דלת יש לעשות כן שפיר דמי למיעבד הכי למי שהוא אמוד ומוחזק בעיני רוב אנשי עירו שיש לו נכסים ומבריחם ע"כ הרי נראה דמסיק באחרון מספריו דאוסרין אותו והכל הולך אחר החתום ואכתי פש גבן ההיא דהרשב"א שכתב בסי' אלף וס"ט שהזכרנו לעיל דאפי' במבריח נכסיו אין לחבשו אלא שכבר ישבה הרב מהר"א ן' חיים ז"ל בפנים שם והעיקר מהם הוא דלא השיב הרש"בא אלא כלפי מה ששאלו ממנו שהם שאלו אם מכח התנאי משתעבד והוא השיב דמצד התנאי אינו משתעבד לחבוש גופו אבל לעולם אפי' הרש"בא יודה דיחבשו איתו מטעם מכין אותו כמו שהאריך שם וסיים בדבריו דדברי כלם ואפי הרשב"א הם דברים אחרים וכל שחוקרין אותו ודורשין היטב ויש לו ממון אוסרין אותו וכו' ע"ש. הרי לפנינו כמה אשלי רברבי שכתבו כן הר"יף ז"ל והר"אש והרי"בש ותשו' המיוח' ובעל האגודה והרב ב"י והרב מהר"א ן' חיים ז"ל כלם כתבו בפירוש דמי שיש לו ואינו רוצה לפרוע דחובשין אותו ואוסרין אותו עד שיפרע נוסף על הגמ' דקא' בהדיא מכין אותו עד שיפרע ודברי הרש"בא לא פליגי עליהו כפי מה שפי' הר"א ן' חיים וא"כ פשיטא דבנ"ד האיש הזה שיש לו קרקעות בעין ומטלטלין ואינו רוצה לפרוע דכופין אותו ע"י נדוי ואם לא ישמע לזה אוסרין וחובשין אותו עד שיפרע שהרי"בש ז"ל מי שהוא מוחזק בלבד קאמר כ"ש כשהם בעין ודבר זה פשוט ולדעתי ליתיה בשאלה:
ואין לומר דאי הסכימו הפוסקים לאסור את המסרב היינו בדיני ישראל אבל בעש"ג אימא לא הא ליתא דחזינן להר"יף ז"ל שכתב בתשו' והביאה הטור סי' צ"ג סעיף כ"ו שאם הלוה אלם ורע מעללים ומעיז פניו מלפרוע חובו מותר ליכנס לביתו לדעת מצפוניו ואפי' על ידי שליח גוים ע"כ הנה דבשליח ב"ד לענין למשכנו שהוא ע"י שליח בית דין נאמר דאי הוא אלם ע"י גוים שרי דוק מינה בנד"ד דאפי' ע"י גוים חובשין אותו ומה גם דאין כח בידנו לאסרו ע"י ישראל ולא לקתה מדת הדין לכך חובשין ואוסרין אפי' ע"י גוים ואי טעין דיש לו בעלי חובות גוים ויאסרוהו אח"כ ולכן רוצה לפרוע להם תחלה גם זה הבל יפצה פיהו ונפרעין הישראלים תחלה וכדכתב רי"ף בתשו' ורמ"בם פ"א דלוה והטור סוף סי' ק"א וזה ברור ולפשיטותו הייתי מונע עצמי להשיב על זה, אלא שאין מסרבין לגדולים והוזקקתי לבוא על החתום ואף שהדברים הם פשוטים הצעיר יהושע רפאל בכמ"הר ישראל בנבנשתי זלה"ה
אחר כותבי כל הנז' מעבר לדף מצאתי ראיתי לבעל ספר בית חדש כתב דומה למה שכתבתי ובכלל דבריו דברי דדברי הר"אש והרי"בש והטור באין לו מיירי וגם שדחית מ"הרי קארו לבעל האגודה אינו דחיה מטעמא דכתבינן ע"ש. גם אלה דברי יהושע.
חתימת מה"רר יום טוב ן' יעיש נר"ו
החכם השלם מוכתר בנמוסו צדיק הוא וצדיק דינו והבא לסמכו כמו שער בנפשו להטריח בקולמסו דזיל קרי בי רב הוא פריעת בע"ח מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו והדבר הקשה על הרב בעל ב"י העומד לנגדו ולא יכול לו (ב) לחבשו אני אפרש אותו באופן מסביר הולך לפי שטתו דלא פליגי הר"אש והרי"בש והרשב"א עם בעל ס' אגודה רק בענין אחד עולה (ב) דביש לו נכסים ואינו משלם מכין ועונשין אותו עד שתצא נפשו ומעולם לא עלה על דעת הרב ז"ל דדברי הר"אש והרי"בש שכתבו דאין לאסרו דמיירו ביש לו נכסים ומבריחן דהא ודאי ליתא וכמו שהכריח החכם השלם הפוסק נר"ו מדברי עצמן שכתבו בפירוש דביש לו מכין אותו וכ"ש לחבשו אלא על כרחינן דדברי הר"אש והרי"בש דמיירו באין לו כתב מה שכתב וראיה דהב"י במ"ש ואע"פי שמצאתי לס' האגודה וכו' כך הוא דסובר הרב כבעל ס' אגודה סובר דאפי' דלית ליה נכסי חובשין אותו ואע"גב דנקט בלישניה שיש לו לאו דוקא וה"ה אם אין לו ונקט יש לו משום דלאו אורח ארעא לחבוש למי שאין לו דלמאי אהני חבישתו והמכריח אותי דכך הוא מדאפרש ההיא דאבא בר מרתא בצערא דגופא ומשם הוציא החבישה ולפי פירושו ע"כ לומר דגם באין לו חובשין דאבא בר מרתי לא הוה נאסר ודאי דאין סברא לומר דהוו לוה ולא היה משלם דאטו גברא רבא כמו אבא בר מרתא שהוא אבא בר מניומי המוזכר בכל התלמוד יאמר עליו לוה רשע ומפני דלא תיקשי האי עובדא דאבא בר מרתא והר"אש והרי"בש החולקים בזה כתב הרב ואע"פי שמצאתי בס' וכו' בלשון קושיא ותרץ דעבדי דר"ג הוי פריצי ואע"ג דהיה אפשר לתרץ דהר"אש והרי"בש מפרשי ליה דהוו מצערי במילי ניחא ליה לתרץ דבריהם אפי' לפי פירושו של אגודה זה נראה לי ליישב דברי הרב ב"י וכי **(כאן נכתב תיבה או תיבות שלא יכולתי לקרותם)** דבריו אלה בספרו הקצר נראה שאינן הולכים ע"ד זו הרואה יראה שם שהעתיק דברי הטור בצלם ודמות תבניתם בלי תוספות ומגרעת וכמו שאנו מוכרחים לפרש דבריו באופן מסכים על זאת הכונה כך נפרש דברי הרב בספרו הקצר במה שכתב ואפילו התנה היא מילתא כלפי דקאי אריש דינא דב"ח ולא למאי דסמיך ליה דהוי ליה נכסי והבריחן וכו' וכך פי' דבריו בעל המפה ז"ל שכתב ודוקא שאין לו וכו' דלפרש בא ולא לחלוק ע"ש כללו של דבר דביש לו נכסים כנד"ד כל אפין שוין שכופין אותו לפרוע חובו וכמו שפסק ה"ה השלם הפוסק נר"ו וענין זה לרוב פשיטותו לא היה כדאי להשיב עליו בכתב כי הדבר הפשוט והוא שאיל אומרים לשואל זיל קרי בי רב אמנם מאשר ראיתי להחכם השלם (ב) אכל שואל אפי' כביעתא בכותחא יכתוב ידו וביד כל איש יחתום ובנדון זה אשר הרים ידו וגם פקד עלי להיות סניף מצות שפתיו אענדנו עטרות כמעיל וצניף ולא אמיש זו שמי. יום טוב ן' יעייש