אור ברסלב
שער יהושע סימן ג

שער יהושע· רבי יהושע רפאל בנבנישתי

סימן ג

סימן ב

לכמה"רר עזריה יהושע נר"ו. ה' דיינים. איזמיר:

שאלה עיר שיש בה ג' קהלות שיש להם זה ימים ושנים חכם מרביץ תורה בקי בהוראה מוסמך מגאוני עולם והוא המוציא והמביא ונוהג את צאן ה' כאשר ישא האומן את היונק ותורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו ויהי היום קרה מקרה בלתי טהור כי נתקיים בו אשר יאהב ה' יוכיח ונפל לו כמו שבלול או תבלול בשתי עיניו אשר לא יוכל לראות כלל וע"כז הג' קהלות הנ' לא חזרו אחור מפני זה כי סברו וקבלו יען כי אינן מוצאים תמורתו ולא כיוצא בו אמנם יש בעיר ג' קהלות אחרות שיש להם חכם למרביץ תורה ובנפול איזה הפרש בין איש ובין רעהו זה מחכם זה וזה מחכם זה אינו רוצה התובע ללכת אחר הנתבע באמרו כי מאור עינים פסול לדון ורוצה התובע להתדיין בפני חכם שלו והנתבע אומר כמו שיש פוסקים שפוסלים סומא לדון כן יש מכשירין ומכללם רש"י והתוספו' וסמ"ג גם רבנו ירוחם הביא סברת שאר פוסקים דמכשירים וכן סובר רבינו האיי ז"ל וא"כ דין הוא שתבוא להדיין בפני החכם שלי והן אמת כי כונת ג' קהלות אחרות להמשיך בזה לב העם אחר החכם שלהם וימליכוהו עליהם לשר ושופט וישאר החכם הראשון במתי מספר על כן יורנו מורנו ורבנו אם יש כח בידם לכוף את הנתבע לילך להדיין בפני החכם שלו או אם הרשות ביד הנתבע להתדיין בפני החכם שלו ולא בפני זולתו ויכוף את התובע ללכת אחריו כמו שנהגו ללכת התובע אחר הנתבע מיום הוסדה העיר הזאת ועד עתה ואם את הדבר הזה יעשו איש על מקומו יבוא בשלום ע"כ לתשובת האדון יחלנו ושכר האדון מן השמים יהיה שבעתים:

תשובה דבר זה תלוי במחלוקת גדולים נוחי נפש שיש מהם סוברים דמאור עינים משתי עיניו פסול לדין דיני ממונות ויש מהם מכשירין ושורש מחלקתם תלוי כפי חלוף הגרסא דגרסי בההיא עובדא דההוא סמיא דהוה דאין דיני בשבבותיה דר' יוחנן ולא אמר ליה מידי דמייתי לה בפ"א דיני ממונות (דף לה:) ובפ' בא סימן (דף מט:) דמאן דגריס ההוא סמיא בחד מעיניו כדגריס הר"יף נפקא ליה דסומא משתי עיניו פסול ומאן דגריס ההוא סמיא סתם דמשמע משתי עיניו נפקא ליה דאפי' סומא משתי עינים כשר כיון דר' יוחנן לא אמר ליה מדי ומייתי סתמא אחרינא ושביק סתמא קמא וכמו שביאר זה הרמ"בן ז"ל במלחמותיו ובשם רב שרירא כתב שכן כתוב בספרים וכבר נודע מי ומי הם הפוסלים הלא הם הר"יף והר"אש והרמ"בם כמו שהזכירם הרב ב"י טור ח"מ סי' ז' ונוסף עליהם בעל המאור והר"מבן והעטור באות בית וה"רן ז"ל כתב בשמו ובשם רב שרירא והרב המאירי כי ג"כ הוא מן הפוסלים. ואולם כת המכשירים הנה הנם רבינו האי ז"ל כמו שכתבו בשמו העטור ובעל צרור הכסף והתוס' בפ' בא סימן (דף מ"ט) כתבו דלרבנן סומא בשתי עיניו כשר דהא לא מקשי ריבים לנגעים ורבינו ירוחם בשם שאר הפוסקים ג"כ והרב המאירי העיר ג"כ שכן סוברים גאוני עולם והמרדכי ז"ל כתב פאד"מ סומא בשתי עיניו אעג"ב דלהעיד פסול מ"מ כשר לדון דלא מקשינן ריבים לנגעים כלל ואפי' בסומא משתי עיניו דומיא דלילה ע"כ וכתב בעל בית חדש שכן הוא פוסק וסמ"ג בעשין ל"ז כך היא מסקנתו כר' יוחנן דסבר כרבנן דלא מקיש ריבים לנגעים ומכשיר סומים לדון ומסתמא סומין הם משתי עיניו **(על הגליון נכתב הג"ה "ורא"בן בספרו דף קי"ג היא מכשיר בהדיא")** והגהות ומיימוניות על דברי הרמ"בם שכתב וסומא בשתי עיניו פסול כתבו וז"ל כר' מאיר וכסתם מתני' דכל הכשר להעיד אבל הר"מ פסק כרבנן דפליגי אר' מאיר וכן אמרינן התם ההיא סמיא דהוה בשבבותיה דר' יוחנן דהוה דיין דינא ולא א"ל ולא מידי כדמסיק דסתמא אחרינא אשכח וההיא דפ' בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד ההיא ר' מאיר היא עכ"ל ומבואר מדבריו שהוא נוטה לדעת המכשירין וכדוחה דברי הרמ"בן כתב דסברא ליה כסתמא דר' מאיר והוא סתמא דיחיד אבל בס' המצות פסק כרבנן וכסתמא דרבים וכדאמרינן בגמ' מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא ומשני הא סתמא כלו' דפוסל הסומא הוא סתמא דיחיד והא סתמא דמכשירו הוא סתמא דרבים וסתמא דרבים עדיף ואב"ע משום דקתני לה גבי הלכתא דדיני ע"כ והיינו נמי מאי דקאמרי ההגהות דיותר ראוי להכריע כדברי ס"מ משום דהוי כרבנן וסתמא דרבים דלא כהרמ"בם דסבר הכי והעידו ג"כ על הרשב"א דפסק כר' מאיר והיינו סתמא דיחיד וא"כ למדנו דגם ההגהות הם מכלל המכשירין ור"שי ז"ל בפ"א ד"מ על מאי דאמרינן בגמ' ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה כתב הוא ז"ל סתמא אחרינא אשכח דמכשר סומין דהא גומרין בלילה דומיא דסומא עכ"ל והדברים מוכיחים דגם הוא ז"ל מכשר בסומא בשתי עיניו דהא סתם קאמר ולשון סומא סתם כלו' משתי עיניו וכההיא דאמרינן בפ' החובל (דף פ"ז:) א"ר יוסף מריש הוה אמינא מ"ד הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן וכו' וההוא ודאי סומא משתי עיניו קאמר דהא על עצמו היה דורש והוא מאור עינים הוה וא"כ היכא דחזינן לרש"י דקאמר סתמא אחרינא אשכח דמכשר סומין דהא גומרין בלילה דומיא דסומא וזו היא מסקנת הגמרא ודאי דסבר רש"י דמסקנא בגמ' הוא דסומא משתי עיניו כשר וזו היא שכתב הרב בעל העטור ז"ל ורש"י פירש סתמא אחרינא אשכח דסומא משתי עיניו כשר ע"כ ואלו בלשונו של רש"י לא כתב כי אם סימא סתם אלא דמשמע ליה לעטור ז"ל דלשון סומא סתם דכתב רש"י ודאי הוא משתי עיניו והיינו נמי מה שכתב בעל צרור הכסף וז"ל ורבינו האיי ז"ל הכשיר בסומא משתי עיניו לדון וכן רש"י מדקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דהיינו סומין בשתי עינים ע"כ והוסיף הוא ז"ל משתי עינים מטעמא דאמרן באופן למדנו מדברי רש"י ז"ל שכתב בפאד"מ דגם הוא ז"ל מכלל המכשירין לסומא בשתי עיניו לדון ד"מ. ואף שרש"י ז"ל בפ' בא סימן דמייתי הך סוגיא היכא דקאמר סתמא אחרינא אשכח דיני נפשות דנין ביום וגומרין בלילה פירש הוא ז"ל וגומרין בלילה אלמא לא מקשינן ריבים לנגעים דכתוב וביום הראות בו בשר וכי היכי דלענין לילה לא מקיש לענין סומא נמי לא מקיש ע"כ ולא כתב דמכשיר סומא הא נמי מלבד דלא קשיא איכא סיועא לומר דמכשיר בסומא מדלא כתב טעמא דרי"ף דכתב דהא לא מצו אנשי למחזי בלילה כדחזי סימא באחת מעיניו ביום וקתני גומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחת מעיניו שידון ביום לכתחלה ע"כ וכתב האי טעמא דלא מקשינן ריבים לנגעים סבירא ליה דכיון דלא אתקוש לא פסול סומא משתי עיניו וכמ"ש התוס' לרבנן סומא בשתי עיניו כשר לדון דהא לדידהו לא מקשינן ריבים לנגעים. והכי נמי ס"ל לרש"י. ואעג"ב דמכת הפוסלין איכא נמי דסבירא להו הך טעמא והוא הרב בעל המאור ז"ל שכתב על הר"יף ז"ל דהלכתא כותיה ולא מטעמיה דלא מצו אנשי למיחזי בלילה וכו' אלא משום דלא מקשינן ריבים לנגעים וכו' לא מפני זה נאמר דס"ל לרש"י נמי לפרש דרישא דכל הכשר לדון כשר להעיד הלכתא היא ולא זזה ממקומה כמו שפירשו הם וא"כ סומא משתי עיניו פסול דהא לא נתבאר זה בדבריו וכל שכן אחר שראינו כאן בסנהדרין שפירש כן מטעמא דסומין דלא נאמר דפלג דידיה אדידיה ומה גם דודאי עבדינן הך דסנהדרין עיקר מפני שהוא במסכתא דתנא כילי דינא דדייני מש"כ ההיא דנדה שהיא אגב גררא וכדאשכחן בגמרא דמשני לענין תרי סתמי שהשנוי במסכת דדיני היא העיקר וקאמר אב"א משום דקא תני לה גבי הלכתא דדיני כלו' דכאן הוא העיקר ששנויין בה כל הדינין השייכין והתם הוא אגב גררא וא"כ ברש"י נמי עבדינן עיקר הך דסנהדרין וכמו שעשו עיקר העטור ובעל צרור הכסף שהזכרנו דבריה לעיל. וא"כ חזר הדין דרש"י ג"כ מכשיר סומא משתי עיניו לדון ד"מ:

אלא שעדיין צריך להתישב בדבר מה זה היה לרש"י ז"ל לשנות את טעמו משם לכאן דבסנהדרין נתן טעם לדבריו מדמכשר סומין בלישנא דלילה. ובפ' בא סימן כתב טעם הדבר משום דלא מקשינן ריבים לנגעים ואפשר שרש"י ז"ל פירש תחלה ההיא דפ' בא סימן וכתב טעם דלא מקשינן ריבים לנגעים למימר דכיון דלא אתקוש סומא בשתי עיניו כשר כדכתבו התוס' וכדאמרן בשם רש"י ז"ל אח"כ כשפירש מסכת סנהדרין ושם לעיל מיניה קאמר רמי רבא כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב ביום הנחילו ראה מעשה ונזכר הלכה דאי משום טעמא דלא מקשינן ריבים לנגעים לאו כלום הוא דנימא דהא דלא מקשינן ריבים לנגעים היינו משום דכתיב בריבים ושפטו את העם בכל עת אבל לענין סומא לעולם אימא לך דמקשינן וכו' שהקשו זה התוס' בסנהדרין והניחוהו בצ"ע להכי חזר בו רש"י מטעמא דלא מקשינן ריבין לנגעים וכתב טעמא דלישנא דסומין דהיינו משתי עינים דהשתא ליכא לאקשויי תו מידי לקיים סברתו דסומא בשתי עיניו כשר לדון:

ובהכי ניחא נמי דהתוס' בפ' בא סימן כתבו טעם דלא מקשינן ריבים לנגעים כנראה מהמשך לשונם ולא מקשו ולא מידי ואח"כ בסנהדרין הקשו זאת הקושיא והניחוה בצ"ע והיינו כדאמרן משום דראו מעשה ונזכרו הלכה כדכתיבנא ועם שאין זה מוכרח דאיכא למימר דתוס' חלוקים הם בהיותם חבל נביאים שלמים וכן רבים איש ואיש כפי דעתו יכתוב ידו מ"מ לרש"י ז"ל נוכל לומר דמשום הכי חזר בו כדאמרן ויש להסביר זה במה שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמותיו על דברי המאור ז"ל וז"ל ומ"ש בעל המאור וטעמו של הרי"ף שכתב בסיף דבריו בפירוש משנתנו וכו' דהא לא מצו אנשי למיחזי בליליא כדחזי סומא בא' מעיניו וכו' היא טעמא ליתיה כלל ואין טעמו של דבר אלא משום דלא מקשינן ריבים וכו' אמת הוא שכך רגילין רבותינו לפרש והוא הנכון אבל ראיתי אף לרש"י ז"ל שפירש כדבריו בלילה דומיא דסומין ונראה שהוזקקו לכך משום דקשיא להו דילמא האי דלא מקשינן ריבים לנגעים ומכשרינן גמר דין בלילה משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל גבי סומין הכי נמי דמקשינן ולפיכך פירשו מה שפירשו ע"כ הרי נתבאר שטעם מה שפירשו טעמא דסומין דהוי דומיא דלילה והניחו טעם דלא מקשינן ריבים לנגעים הוא מהכרח הקושיא דשאני הכא דכתיב בכל עת וכמו שבארנו בקודם לדעת רש"י ז"ל והכי נמי הוה מצינא לדייק לכאורה מדברי הרב ן' זמרא ז"ל לומר דס"ל דסומא כשר לדון מדכתב בתשו' סומא ה"ה ככל אדם בריא לכל הדינין חוץ מלענין עדות והגדה וסנהדרין ומלקרוא בתורה לפי שהוא קורא אותה על פה ועליה לרגל וחגיגה דבכל אלה נתמעט בהדיא ומהם אתה למד לכל השאר דחייב מדאצטריך למעט כל הני עכ"ל ומדקא' לסנהדרין ולא לדיין לדון דהוה רבותא טפי הוה בעינא למידק דס"ל דכשר אלא דאי משום הא לא אירייא שהרי בפ"ק דמכות איתא (דף ג':) הנהו לועזי דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא תורגמן ביניהו והיכי עביד והא תנן שלא יהא סנהדרין שומע מפי תורגמן ומדמקשי מסנהדרין לדיינין משמע דכולה חדא מילתא היא וכך השוום הרמ"בם בפכ"א דה' סנהדרין בין כך ובין כך יצא לנו בברור דרש"י ז"ל הוא מכלל המכשירין לדין דיני ממונות לסומא משתי עיניו וזה ברור. ואחר הדברים והאמת דהלכה זו במחלקת היא שנויה ורבים מישיני עולם גדולי הפוסקים על שתי הסעיפים שרפים עומדים מערכה לקראת מערכה הללו פוסלים והללו מכשירים. שורת הדין בנד"ד דהמוחזקים שהם הנתבעים יכולין הן לומר קים לן כהני רבוותא דסברי דמאור עינים בשתים יכסה פניו כשר לדון דיני ממונות כיון דאית בכללא דכולי כל גדולי האחרונים ומרגלא בפומיהו לומר היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לענין ממון קים לי כהני דמסייעו לי ואפי' במעוטא הכא נמי יכולין ואל מקום אשר יהיה שמה רוח הנתבע ללכת ילכו לא יסבו בלכתם:

איברא דלכאורה יש לחולק לומר דעד כאן לא הורגלו קמאי ובתראי לומר קים לי היכא דאיכא פלוגתא ואפי' להמשך אחר המעוט אלא כשהנתבע זוכה תיכף בהאי קים לי אמרינן לא יוציא ממון מספק אבל כשהנתבע בטענה שטוען עדיין הדבר מסופק אם יזכה כנדון דידן דאפי' שיאמר קים לי להדיין בפני מאור עינים כהנהו רבוותי אכתי אפשר שאם ידיין לפניו לא יזכה א"כ מצינא למימר דלא אמרינן בכי האי גונא קים לי שהיה לו לחילוק הזה קצת ראיה ממה שכתב הרב מוהרש"דם ז"ל בתשו' דשייכי טור ח"מ סי' קצ"ז וז"ל מצורף לזה נראה לע"ד דאע"ג דבעלמא אמרינן דיכול הנתבע לומר קים לי כפ' ואנן טענינן ליתמי מ"מ איכא לחלק דבשלמא כשהנתבע יכול לטעון טענה זו ויזכה בא **(בה כצ"ל)** שלא יוציא ממון לעולם ניחא אבל בטענת שמא יגדלו ימצא היתום טענה לבטל הצואה דהא ודאי חששא רחוקה אין לו' קים לי עכ"ד ונדון שלו הוא שראובן תובע מאפוטרופס שיעמוד עמו לדין בעד יתומים קטנים דהא איכא רבוותא דסברי דמקבלין עדות ביתומים קטנים ושומעין טוען דאינו רוצה לעמוד בדין דהא איכא נמי גדולים דסברי דאין מקבלין עדות ביתומים ועל זה פסק הרב ז"ל דאין לומר קים לי כיון דעדין אינו זוכה א"כ הכא נמי בנד"ד אפשר למימר כן:

ברם לקושטא דמילתא אמינא דיש חלוק בין נד"ד לנדון של הרב מהרש"דם ז"ל דבשלמא התם כיון דכל עצמו של טענה היא משום דהוה חששא רחוקה ולא חיישינן להא משום הכי החשש הוא שם רחיק מאד שהמדיין עכשיו אין לו טענה אלא טוען לכשיגדלו הנערים אולי ימצאו טענה ואז ודאיו עדיין הדבר בספק דשמא יזכה כשיעמוד לדין היתום עצמו באותה הטענה א"כ היינו שמא דשמא וחששא רחוקה עד מאד היא אבל בנד"ד שהטוען והנטען טענותיהם ערוכות להם מאתמול שלשום וליכא ספיקא אלא אם יזכה או לא יזכה בהא יכולין לטעון קים לי אפי' לדעת הרב ז"ל והדבר המוכרח לחלק בדברי מהרש"דם או חלוק זה או חלוק אחר כיוצא בו שהרי הוא עצמו כתב בתשו' ר"ח בענין מחלוקת הפוסקים אי נזקקין לנכסי יתומים במלוה תוך זמן או לא שיש אומרים דנזקקין דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו והם הרוב ויש מהם אומרים דאין נזקקין והם המעוט ואפ"ה פסק הרב ז"ל שם דאע"פי שרבו המחייבים ליתומים כיון דהיתומים מוחזקים מוקמינן ממונא בידיהו עד שיגדלו וכונתו לומר משום קים לי כדמוכח התם ואי סבירא ליה לרב ז"ל דכל שאין הדבר לזכות בדין מיד לא אמרינן קים לי א"כ היכי אמרינן ליה התם דעדין הדבר בספק אי יזכו היתומים אלא ודאי דבכל שהוא חששא רחוקה ביותר כי הך דהתם דאיכא שמא דשמא אמר הכי אבל בנד"ד יודה ג"כ הרב הנ' שכמעט הוא דומה לנדון שלו שבסימן ר"ח וכי היכי דהתם מוקמינן ממונא ביד הנתבעים אפי' שזכותם הוא בספק הכא נמי כיוצא בו לדעתו ז"ל. ועוד יש לחלק דע"כ לא כתב מהרש"דם ז"ל דאין לומר קים לי בכי האי גונא אלא התם בנדון שלו שהכל היה תלוי בטעמא דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין והתם מ"ד אין מקבלין לא הוו אלא מעוטא דמעוטא בערך כל הפוסקים ואפי' אותם המעוט אפשר דהיכא דאיכא אפוטרופוס לא סברי הכי אלא דמקבלין וכדכתב הרב מהר"יבל ח"ג סי' ל"ו וז"ל וכיון דכן בנד"ד אית לן מימר דמקבלין עדות של יתומים איברא דאיכא ההיא ספיקא דכתבינן לעיל דילמא אתפיס אביהם צררי גו זמניה אינו אלא לדעת ר' יונה אבל כל הפוסקים כלם כרובם חולקים עליו וא"כ אפשר למימר דאע"ג דהיתומים הם המוחזקים מפקינן ממונא מניהו דלא מצי מימר קים לן כמ"ד דאפי' דאיכא שטרא אין מקבלים וכו' כיון דהנך רבוותא דמסייעי ליתומים הוו מיעוטא ואם יש להם אפוטרופס שנתמנה על נכסיהם קודם לכן אין להסתפק כלל שהרי כתב הרשב"א וז"ל אם היה ליתום אפוטרופוס על כל נכסיו בכי האי גונא מקבלין העדות בפני האפוטרופוס מאחר שנתמנה קודם לכן על כל נכסיהם ע"כ הרי דמאן דסבר דאין מקבלין עדות יתומים הוו מעוטא דמעוטא בגונא דלא שייך בהו לומר קים לי כותיהו ואפי' אותם המעוט בדאיכא אפוטרופוס אפשר דס"ל דמקבלין וכיון שבנדון של הרש"דם תרתי הוו שהדין תלוי באין מקבלין עדות יתומים שהם מעוטא וגם שהיה שם אפוטרופוס קודם לכן כמו שכתוב בשאלה ותבע לאפוטרופוס של היתום שמנו ב"ד אח"כ להטפל בנכסי היתום וכו' א"כ נאמר דמשום הכי כתב דלא אמרינן קים לי וכדברי מהר"יבל בתשו' ה"ה אבל בנדון דידן שאין המסייעים לנתבע מעוטא דמעוטא אלא כמה גדולים גאוני עולם סוברים כן והם רש"י והתוס' ורבינו האיי והמרדכי וסמ"ג וההגהות מיימוניות ורבנו ירוחם בשם שאר הפוסקים וגם הרב המאירי שהוא הפוסל העיד שיש גאוני עולם מכשירין וכמו שהזכרנו דבריהם יודה מהרש"דם דנאמר קים לי ומה גם שאם נעמוד למנין אפשר ששוים הם במנינם ובפרט שכתב הרב בני שמואל ז"ל בבאורו לטור סי' ז' בלוח קיצור הדינין סעיף ג' סומא בשתי עינים פסול זהו דעת הר"יף והר"אש והרמ"בם וכל הפוסקים והתוס' מכשירין אפי' סומא בב' עיניו ע"כ דמשמע מדבריו דכל הפוסקים והרוב זולת הר"יף והר"אש והרמ"בם הם הסוברים דכשר דאי אפשר לפרש לשונו כן סומא בב' עיניו פסול זהו דעת רי"ף והרמ"בם והר"אש וכל הפוסקים ואח"כ אומר והתוס' מכשירין ויהיה מלת וכל הפוסקים נמשכת אחרי הרמ"בם והר"אש שהרי בלוח הבאור שהביא סברת רי"ף והרמ"בם והר"אש כתב בהדיא דרבינו ירוחם בשם שאר הפוסקים כתב דכשר ואיך א"פ קאמר הכא דכל הפוסקים פוסלין זולת התוס' אבל אם נפרש תיבת וכל הפוסקים נמשכת למטה וכל הפוסקים והתוס' הכי קאמר כל הפוסקים שכתב ר' ירוחם בשם שאר הפוסקים משמע דהרוב סובר כן א"כ אפי' נעמוד למנין אפשר שכזה וכזה יהיה מנינם שוה אלא שאם כל זה לא נפריז על המדה וביחוד שראיתי לה"רן בכתיבת יד שמצרף דעת רש"י להר"יף ז"ל ואפשר דסמינן ליה מניהו ולפיכך לא יהא אלא המעוט כיון דלא הוי מעוטא דמעוטא ולא שייך נמי טעמא דאפוטרופוס הדעת נותן דגם הרש"דם יודה בזה אבל בנדון שלו דהוו מעוטא דמעוטא וגם דהיה שם אפוטרופוס ששובר טעמא דאין מקבלין כתב כן דלא אמרינן קים לי ואף שנאמר שיש שנים שלשה או יותר שסוברים כן שאין מקבלין וראוי לומר קים לי וכמו שתמה רב מהר"שך בח"ב דאחרונות סי' כ"ב על מהרי"בל ז"ל שאמר כן ואמר שהרי הכלל אצלנו דאין לומר קים לי כפ' כשחכמי ישראל חולקים עליו אבל היכא דאיכא שנים או יותר יכול לו' קים לי מ"מ כיון שהיה שם אפוטרופוס בטל הקים לי דאפשר דאפי' הנהו רבוותא לא אמרו כן אלא כשאין שם אפוטרופוס אבל כשיש אפוטרופוס לא מקרי שלא בפני בעל דין כדכתב מוהרי"בל ז"ל ואחר שכן חוזרים לומר דבנד"ד יודה הרב מהרש"דם:

וכל שכן שכל המשא ומתן הזה הוא לרווחא דמילתא אם לצרף ג"כ דעת מוהר"שדם לכונתנו וגם דלא תקשיה דידיה אדידיה כדאמרן אבל בלאו הכי אפי' תימא דאין לחלק נמי אין בכל הפוסקים מי שחלק חילוק זה אלא מהרש"דם ז"ל והוא יחיד בסברא זו ובפרט שמצינו מי שחלק עליו והוא חכם שבאותו הדור שכתוב בשאלה דודאי לאו קטיל באגמא הוא וגדולה מזו שכתב הרב מהרי"בל ז"ל בח"ג סי' צ"ז על שנים שנתעצמו לדין התובע אומר נדון כאן לפני פ' והנתבע אומר לא כי אלא לפני פ' וחתם דבריו וז"ל הכלל העולה מן הדברים שאחר העיון בההיא שמעתא דמה שכתבו הפוסקים ובעלי החדושין יראה המעיין דבנדון פלוגתא דרבוותא היא אי כפינן לתובע לידון בפני ב"ד של הנתבע אם לאו וכיון דכן מצי הנתבע לומר קים לי כהני עכ"ל הרי בהדיא דאפי' שהקים לי שאומר הנתבע זכותו עדיין הוא בספק אם יזכה אם לאו מ"מ יכול לו' קים לי להדיין בפני ב"ד שלי ומועיל אמור מעתה בנדון דידן כן שכזה וכזה אחד הוא וזה ברור:

כלל הדברים אני רואה דבנד"ד כיון שהוא מחלקת גדולים אי מאור עינים כשר לדון אם לאו והנתבעים רוצים להדיין לפניו כל כמניהו לומר קים לי כהנך רברבתא דמכשירין ויכולין לכוף את התובעים להדיין לפני ב"ד שלהם כמו שהוא המנהג ומנהגן של ישראל תורה היא וכ"ש דמדין תורה התובע הולך אחר הנתבע כמו שכתב הרב מוהרי"בל והרש"דם ז"ל בתשובותיהם יע"ש וכל המסרב ידו על התחתונה ואין רוח חכמים נוחה הימנו ועל הכת הממאנה אוי להם מעלבונה של תורה ותושיה נדחה בשתי ידים סחוב והשלך לחוב בדמו של זקן שקנה חכמה רב ועצום ולהלבין את פניו כי אורו עיניו נאמר לו לעת זקנתו זיל דון והנפק לגרמך ואל תבוא במשפט לדון בין איש ובין רעהו היש תעלה ותרופה או אם יכופר העון הזה אף בלב עולות ובאלפי אילים בגשתם אל המזבח מי שמע כזאת מי ראה כאלה מעולם נכונו מראש חכמי הדורות ודייני גולה די בכל דר ודר כמה מהם קמו עיניהם משיבה הנמצא כזה מעשה רע ומר להמיר את כבודם ולפרוק עול דינו מעל צוארם חלילה הלא רב ששת ורב יוסף מאורי עינים הוו ואפילו שהדור ההוא מלא חכמים ותרבה הדעת בכל המקומות לא מפני זה נדחו ממחיצתם ובעמדם יעמודו יושבי על מדין כפקחין לכל דבר כמו שאמרו בראשון מסנהדרין (דף ה'.) מר זוטרא דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אי קבלוך עליהו לא תשלם ואי לא זיל שלים וכן בכתובות (דף מ') אתא לקמיה דרב אוקמיה בנכסי וכו' ורבים כהם המורים לצדקה כי שררותם ודינותם לא נמשכה אחרי עיניהם כי אפילות ואף שנפרש בכל המקומות האלו כאשר פתר להם הרב המאירי ז"ל בשקבלוהו עליהם בעלי הדין אף בזאת יחרד לבי ונפשי עלי תאבל את עם נועז העיזו פניהם שלא לקבל עליהם את דינא מאחר שאין אסור בדבר מה שלא נעשה כמוהו בדורות הראשונים חלפו למו ובעינינו ראינו קרוב לזמנינו בדור שלפנינו כמה וכמה חכמים בעיניהם לקו באצבע אלהים ולא למראה עיניהם ישפטו הם וגם כי אור חשך באהלם בל חזו שמש על משמרתם יעמודו ולהם המשפט ואיש לא עמד בפניהם להדיח פעמיו ודינם הצדק באמת ובמשפט ובצדקה והנה בשמים עדי כי מדאגה מדבר כי נכמרו רחמי על הכת המסרבת שלא תכוה בגחלת ח"ו דברתי עד הנה וחוששני להם מחטאת שתי בה' אלקים מחסי שהפה שאסר הוא שהתיר הם אמרו והם יאמרו ובהתודע להם כי לא טובה העצה הזאת ישובו אל על ישובו יושבי בצלו להתענג מזיו כבודו ראשו בתחלה ויזכו להקביל פנים הנראים שאינן רואין ובשכר זה האל הרואה ואינו נראה יראה בשמחתם ויריק להם ברכה ורוב שלום כה מעתיר הצעיר יהושע רפאל בכמ"הר ישראל בנבנשתי זל"הה

תוכן העניינים

שער יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה