שער השמים· רבנו גרשון ב"ר שלמה
החלק הראשון - בחכמת הטבע · המאמר השני - בהויה השניה והיא הדומם
השער הראשון - בהוית ההרים שהם חלק מן הדומם
האבנים והמתכות, כתב אבן סינ"י בספרו הגדול הנקרא אלשיפ"י בחלק חכמת הטבע ממנו, נגלה מדברינו במה שקדם שהראוי לפי טבע המים והארץ להיות המים על הארץ והארץ באמצע המים ושיהיו המים מקיפין אותה מכל צדדיה, ואולם המציאות אינו כן, אלא כפי המחויב לסדר הכל, וזה כי כאשר היה מטבע היסודות להשתנות קצתם אל קצתם בחלקיהם, אי אפשר לארץ לעמוד על ענין הטבעי לה, מפני שטבע הארץ שישתנו חלקים ממנה אל מים או זולתו, ומן היסודות האחרים גם כן משתנים לארץ, ומה שישתנה מן הארץ לזולתו מן היסודות יחסר מכלל גוף הארץ, ויתחייב בהכרח שתתחדש פגימה בכדוריתה ועומקה, כי הארץ יבשה ולא תתקבץ לשוב אל תכונתה הטבעית, אבל תשאר עליה התכונה הקנויה שאינה טבעית לה, וכן מה שישתנה גם אליה יהיה בלא ספק תוספת ובליטה מושגת אליה ונוספת אליה, כי לא יתפשט עליה כהתפשט המים המוצקים הנשפכים על מים אחרים עד שישוב ממנה גוף אחר כדורי, יתחייב א"כ בהכרח שיתילדו על כדורית הארץ שיני סלע עמק וגבעה:
ולכוכבים פעולה בחיוב זה השנוי לפי התחלף עמידתם כנגד הדבר המשתנה בקו משקולת לפי תנועתם, וכל שכן לכוכבים הנבוכים הנקראים כוכבי לכת ההולכים פעם לצפון פעם לדרום ותכונות אחרות משתנות במקומות, ומן הדומה שאלו סבות גדולות לחדש תוספת המים במקום והעתקם אליו וחסרון מים במקום והעתקם ממנו, וכל אחד משני אלו ירבה באורך הזמן עד שיעשה מעשה נכר בתכונת המים להגרותם אל העומק והתגלות הגבעות, ויעזרו לזה סבות אחרות, כי אי אפשר מבלתי שיתחדש טיט מן המים והארץ, ומבלתי עבור כח השמש והכוכבים בטיט ההוא וישיבהו לאבן ויבראו ההרים, עד כאן דברי החכם הנזכר:
ודבר זה נתחדש בזמננו מהיום עשרים שנה, בים קרוב לאי מאיי אינגלטיר"א, והגידו מגידים מדורשי החכמה, כי נראה במקום אחד אד עשני עולה ביום ובלילה, נראה העשן ההוא כלהבת אש, ואחר שהתמיד הענין ההוא נולד שם הר אחד שלא היה לפנים, ואז פסק הענן הנראה במקום ההוא. וספרו שההר ההוא לא היה צומח בו שום צמח, אך במקומות ממנה שהיה נופל צואת עוף מן העופות הפורחים על ההר ההוא והשוכנים והנחים עליו, והנראה לפי המתחדש כי נזדמנה תכונה עליונית מן הכוכבים הקיימים היה בהם כח להשיב יסוד המים ולהעלות מעפר תחתית הים ממקום אחד בחברת ניצוצם המתהפך והיה נופל במקום אחר, והיה מתילד בשתי פעולות האלו הר, ואולי היה בעפר ההוא העולה כח גפרית, או מן הנמצאים הדומים לו, שהאד העולה מהם עב וקרוב להתלהב באש, ושהמראה הנלהב בלילה היה על האד ההוא, ואולם לא נראה ביום מאיר, כי אור השמש היה מסתיר ומכהה אותו כאשר יכהה אור הכוכבים, אך בלילה אחר בוא השמש היה נראה אורו, וכמו שיראו המראים הנקראים בעלי הזנבות והדומה להם בלילה לא ביום, שהם בלא ספק אד נאות להתלהב באש כמו שבארנו במאמר הראשון:
ואולם ענין הצמיחה נראה, כי בעבור שההר קרוב אל פשיטותו, כלומר אל היסודות הפשוטים, והיה תולדותם והרכבתם מעפר שבו כח גפרית, או אלו"ם או מלח וכיוצא בדברים שאינם ראוים לצמוח מהם צמח, לא היה צומח בו דבר עד שהיה מתערב עמו דבר שבו עזר להצמיח מן האדמה צמח והיא צואת העופות, ואפשר שכך עושה בדברים אחרים העוזרים לצמחים והם הזבל והדברים המעופשים ורפש בקר. וכן באורך הזמן בהמטיר מטר תמיד על ההר ההוא תסיר המניחות ההוא והפשיטות ההוא ממנו בהתעכב המים המתוקים עליו, גם יחסר המליחות שנמצא בו ממליחות מי הים אשר שבו ולבשו צורת עפר ויחסר יום יום בהתנגב ההר ההוא מלחותו הטבעי, כי הוא עדיין בלחותו לקרבות זמנו ועדיין יש בו כח המים ההם והעפר הנמצאים בהם קודם יתילד ההר מהם. ואפשר שכן הוא תולדות כל הר או רובם, שנראה שהמים העבים גסים כמים המלוחים המרים קרובים לשוב ארץ בנקל בעזר התכונה העליונה. וכן נראה שהעפר שבו כח אש הוא יותר קרוב לעלות ולסור ממקומו הטבעי בעזר ניצוץ הכוכבים יותר משאר חלקי עפר:
השער השני - באבני מחצב המתילדים מן הארץ ובמוצא המתכות
כתב אריסטוטלוס, האדים למעלה מן הארץ שני מינים, האחד הלח, והאחד הוא היבש, ופעולתם מתחלפת כהתחלפות עצמם, כי מן האד הלח יעשה המטר כמו שבארנו והדומים לו, ומן היבש יעשו הרוחות והרעם וכיוצא בם, והאד בתוך הארץ גם כן שני מינים. האחד לח מטבע לחות המים, והאחר יבש מטבע האש, והמתהוה מהם הוא שני מינים, האחד הוא נחצב באבנים היוצאים מן הארץ שאינם זכים וכזרנ"ך האדום והסקרא, ואלו הגופים הם על שני פנים, האחד מהם הוא עפר צבוע, והאחר אבן כאבן המקרשית"א והדומה לו. וכל מה שהוא באלו הפנים הוייתו מן האד העשני. אך ההוה מן האד מטבע הלחות הוא שני מינין, האחד מהם נתך כמו הנחשת והכסף והזהב וכיוצא בו, והאחר ירקע בהכאה כברזל, וההוית ההוא באלו הפנים הוא, שהאד הלח כשיהיה תוך הארץ הקרה פועלת אבנים ותנגבהו ותלבנהו ככפור והרסיס הקופא מן הקור והיובש באויר, כי כמתהוה ממנו על הארץ כן יתהוה ממנו בתוכה, ואלו הדברים הם כמים ואחר כך יקפאו מחוזק הקור והיובש ויהיה ממנו אלו הדברים, אך האד הזה אשר בתוך הארץ לא ישתנה למים, אך טרם שובו מים בפעל יקפא וייבש וישובו הדברים ההוים ממנו עפריים, ולזה תראה בהם טבע הארץ. והזהב לבדו מבין שאר המתכות לא יצא ממנו סיג כשיותך, מפני כי בטבעו להיותו זך ונקי, ואי אפשר היותו כן אלא מפני דקות האד הלח שהוא חומר שלו:
והראיה על שהוית המתכות הוא מפני הקור הפועל בהם והמייבש האד ההוא, כי ידוע הוא כי כל דבר שיתהוה בחום וביובש יפסד בקור ולחות שהם הפכים, כי ההפך כשונא להפכו ומפסיד אותו, כמלח והשאלניטר"י שהווייתו מן החום והיובש ויותכו בלחות וקרות, וכן הוא הדבר בשוה, כי המתהוה מן הקור יפסד בחום ויותך ויוגר מפני שהוא הפכו, כשלג וכפור וקרח שנתכים בחום. וכן הקרנים קרני הבהמות הוייתם בקור האויר והם מתמסמסים ומתרככים בחום האש. וטבע המתכות הנתכים כן הוא בשוה, ולפי זה הם נחכים בחום, ואבני הסיד טבעם כן שהם אבנים שנתהוו מקור הארץ ונפסדים לחום האש והוית הזהב הוא במקומות מן הארץ מחול אשר על שפת הים אשר יש בו חלקים זכים ודקים, והם נעשים זהב בתחבולות מלאכת אדם, וכסף גם כן נמצא שנעשה במקומות מחול ים. ומראה הזהב אדום, ומראה הכסף לבן, ומן הדומה שהאד שנעשה מהם הוא הסבה, כי כשיהיה האד ההוא חם ביותר מפני שנתערב בו מן האד העשני שאי אפשר בלעדי זה הוא אדום, כמו שביארנו למעלה ממראה העב, כי הוא אדום כשהחום גובר עליו, והכסף לבן שאין החום גובר על האד ההוא, הוא נוטה למראה המים:
והכסף החי תולדתו וטבעו בשני פנים, האחד יש לו מוצא ומקור כשאר הכסף. והסבה שאינו נקפא הוא מפני רוב הלחות שבו, שאין קור הארץ יכול להקפיאו ולהשיבו גוף עפרי עב וקשה, אלא משיבו לח כמים, כמו שנמצא מן האויר כי לרוב לחותו על המים אינו נקפא בקור שישוב גוף עפרי אך ישוב מים, והסבה האחרת אפשר כי הוא מפני מעוט קור שאין גובר עליו ולא יכול להשיבו גוף קשה ונשאר לח קרוב לטבע החומר שלו. ואבן רש"ד כתב כי החום לא יעבה אותו מתחלה כ"א מעט ואחר כן תקפיא אותו הקור ומפני שלא גבר עליו מעשה החום יהיה טבעו קר ולח:
וקצת חכמים כתבו, כי החומר הקרוב לכל מיני המתכות הוא הכסף החי והגפרית, כי האדים הלחים הנעשים בחלל הארץ יפעל בהם חום המוצא, ויבשלם ויזככם ברוב עמדם שם ויוסיפו עובי וכובד וזכות המראה, וישובו אותם האדים עם מה שנתערב עמהם עם החלקים העפריים ובמה שקנו מן העובי והכובד מפני בשול חום המוצא, כסף חי. ובחלל הארץ ג"כ יש חלקים אויריים השניים ויתחבר עמהם חלקי עפריים ויבשלם יחד חום המוצא וישובו גפרית, ויתערבו וימזגו הכסף החי והגפרית מזג טבעי והחום פועל בהם תמיד ומבשלם ומקפיאם, ויהיו מיני המתכות המתחלפים, וישתנו מיניהם לפי שינוי החומר ההוא, וכאשר יהיה הכסף החי זך מאד והגפרית נקי וימזגו שניהם כשיעור שוה כראוי, ימשך הגפרית לחות הכסף החי וינגבו ויהיה חום המוצא ממוצע בבשולו ולא יקרה להם מקרה קור ולא יובש קודם בשולם נתהוה מהם הזהב הטוב, ואם יקרה להם קור קודם בשולם יתהוה כסף לבן, ואם יקרה להם היובש מרוב חום המוצא ומרוב חלקים העפריים יתהוה מהם הנחושת האדום, ואם יקרה להם הקור קודם שימזגו חלקי הגפרית והכסף החי וקודם הבשול יתהוה מהם הבדיל, ואם יקרה להם הקור קודם הבשול ויהיו החלקים העפריים גוברים על הלחים יתהוה מהם הברזל שחור. ואם יגבר הכסף החי יותר על הגפרית והחום חלוש בהם יהיה מהם העופרת, ועל זה ההקש יתחלפו העצמים המתכותיים בסבות שיקרו להם מפני תוספת הגפרית וחסרון הכסף החי, או חסרון הגפרית ותוספת הכסף החי, או מחום שיגבר קודם בשולם או מקור כאשר ביארנו:
ומראות המתכות הן כפי כוכבים הפועלים בהם, כי מראה הזהב מיוחס אל השמש וניצוצה, ולובן הכסף מיוחס אל הלבנה, ועל זה ההקש מראה כל מין ומין מיוחס לאחד מן הכוכבים המתנועעים, כי השחרות מיוחס לשבתאי, והאדום למאדים, והירוק לצדק, והתכלת לנוגה, והמורכב ממראות שונים לכוכב חמה. ואמנם אחור התכת קצת מן המתכות כזהב וכסף וכברזל למהירות קצתם כבדיל ועופרת, כי החלקים המימיים והאויריים מדובקים היטב ונמזגים ביותר עם החלקים העפריים בזהב ובכסף, על כן לא יותכו מהר, ובבדיל ובעופרת אינם מדובקים מן החלקים ולא נמזגים היטב. וטעם כבדות המין האחד יותר מחבירו על שני פנים, האחד הוא מפני דבוק חלקיו זה בזה דבוק יותר גדול מאד, כזהב שהוא מדובק החלקים, והאחד מפני רוב חלקי העפר כעופרת. והזהב לא יעלה חלודה באורך זמן גדול ולא יבלה בעפר, כי מפני חוזק דבוק חלקיו לא יוכל לקבל שנוי והתפעלות, ומפני זה מתאחר מאד התכתו באש, ואם יפול חם על בשר אדם לא יכוה ולא יבעבע, ויועיל באכילתו מן המרה השחורה, ולחולי מריטת השער ודוחה ארס, ובטבעו שיתערב עם הכסף והנחשת כשיוחכו עמו, ואם ישימו עליו אבן המרקשית"א יבדל מהם, והזהב לא יותך מהר באש והוא נתך בגוף הנעמיות (שטרוי"ס) שהוא מזונם, ואם חום הנעמיות פחות מחום האש הוא מפני סגולה שהיא בעצמה, כמו שנבאר במאמר ביאור בעלי חיים.
הבדיל הוא קרוב בטבעו לכסף ומתחלף ממנו בשלשה ענינים, בריח, ברכות, ובצלילות. ואלו המקרים קרוהו במוצאו. אמנם רכותו ברוב כסף החי, או מפני מעוט קור שייבשהו או ינגבהו, וטעם צלילות קולו לעובי הגפרית אשר בו. וריחו הרע למעוט בשולו. ויש נן החכמים אומרים כי בתחבולה נודעת יחזור לכסף, ל' הוא קרוב לטבעו, ובמעט סבה ינצל ממקריו, כמו שאמרו על כסף שהוא קרוב לטבע הזהב, ובמלאכת מחשבת מחזירים אותו לזהב. והמלאכה קוראינו אותם אלקימיניי"א. ואריסטוטלוס יכחיש זה ואומר כי מן הנמנע שישוב מין אחד אל מין אחר חוץ משני מינין, כי מן החטה לפעמים ישוב למין אחר הוא הנקרא יו"ל, ומין אילן הלוז שהוא מתקיים יותר מכל אילן לאחר שיתיישן הרבה נפסק זמן מרובה להוציא פירות ואחר זמן יוציא פירות מין אחר. ועוד יש מין שלישי. וקצת החכמים מאמינים בתחבולה הזאת ואומרים כי אין זה השבת מין למין, אך הכסף לזמן מרובה כשיתבשל בחום הארץ ישוב זהב, ובעלי התחבולה הזאת יעשו הבשול ההוא בזמן מועט בתחבולה הזאת. והעופרת גם כן קרוב לטבע הכסף, והוא בלתי נשלם הבשול כבדיל, והבדיל יש ממנו מינים רבים, יש שהוא רך, ויש כשישים עליו מים בעודו חם יוסיף חוזק וקושי, ויש מי שמשימים עליו בשמים ויוסף קושי וחדות, והלקו"ן (מעסינג), הוא הנחשת ומשימים עליו בשמים עד שנתקשה, והכלי העשוי ממנו מזיק מאד יותר מכל כלי מתכות. והמטאל"ו הוא דבר מעורב משני מתכות, והם הבדיל והנחשת. או הנחשת והעופרת, ומן העופרת יעשה הבלנק"א עם חומץ. והמינ"י הוא צבע אדום יעשה מן העופרת והגפרית. והוורמיל"ו מן הכסף החי והגפרית, והווירדי"ד (גרינשפאן) מן הנחושת והחומץ. והכסף החי אם ישימו אותו על אש יכלה כולו בעשן האש לרוב לחותו. ואם יתערב במיני מתכות ירככם ויחלישם, והצורפים המתיכים הזהב והכסף יערבו מעט מכסף החי ויותך הכל כמים ויזהיבו בו הכלים בעודו בלחותו, ואחר כן ישימו הכלי על האש ויכלה הכסף החי וישאר הזהב המוזהב על הכלי בקשיו בטבעו, ויש עצמים מתכותיים ממין אחר ויתחלק למינים, כמיני המלחיים ומיני האלו"ם והשאלניטר"י וויטראול"א והנפס, ומיני המלחיים יש שהוא מתוק שאיננו מר, כמלח הנקרא סא"ל דרקדונ"א, שהוא יוצא מהר גדול בגבול קרדונ"א, ויש מלח מר והוא אשר יזככו הצורפים כלי הכסף בו וינקו אותם, ואלו המקרים יקרו בלחיות ובמימות המתערבים בתוך הארץ וישרפם חום השמש וברוב השריפה יקרה לה מרירות כאשר כתבנו למעלה:
השער השלישי - באבני מרגלית
הבדולח הם אבנים קטנים עגונים ונקראים פירלי"ש, ובריאתם בים אוקיינוס אשר לא יעלה עליו אור. ובזמן אחד בשנה יבא רוח קדים וירחף ויעלה מן הים גלים עצומים ואחר כן יעלה מן הים הירוק הוא ים הודו, והים ההוא הוא דומה לכסף חי ואיננו מלוח, ושם שוכנת חיה אחת קטנה ונקראת בלשון ערבי צרו"ף ותעלה על חוף ים אוקיינוס, וכשיבאו הגלים תפתח פיה ותלקט מיני אוקיינוס, ותחזור בים במקום שוקט ונח ותפתח פיה כנגד הרוח וחם השמש והרוח החזק בלילה מקפיא המים בבטן החיה, ואם יתעכב זמן ארוך בבטן החיה תפסד האבן ההוא ותרקב, והחיה ההיא יש לה קליפות יבשות כחרס. ויש מן החכמים אומרים, כי הוא טל ונופל בתוך קליפות זאת החיה ויקפא שם לפנים בבטנה ויתעבה. ויש לו סגולה לחזק הלב ולהסיר היגון ולחזק העינים הלחות. ובעיר הזאת ראינו כי איש אחד מצא מאלו האבנים בתוך דג קטן טמא שיש לו קליפות ונקרא מושקל"ו:
פטדה, הוא אבן נקראת בלעז זמירגד"ו, תולדתה בארץ המערב ותתילד בתוך הארץ, במקום מוצא הזהב ועל כן היא קרה ויבשה:
אבן אלזבנג"י נמצאת בארץ המזרח וימשוך מיץ התבן ומיץ הארץ, ויש לו בכח או בסגולה ככח אבן המושכת לברזל.
האודם היא אבן נקראת קרפונקול"י, ויש בו שלשה מינים, אחד אדום כדם, והשני כעין ברקת, והשלישי כעין נופך. המין הראשון יותך באש, והמין השני לא יותך האש, והשלישי ייפהו האש וישנה צורתו ליופי. ותולדותם בימי הודו. וימצאו בטיט ובזרם מים:
אלעקי"ק היא אבן הנקראת קרניול"ה, יביאו אותה מארץ המערב ומשבא ומארץ תימן יוציאוה מחוף הים כי שם תולדתה, והיא אבן שאין בה תועלת כלל, אך מזקת ואין אדם בריא יוציא אותה ממוצא שלה, ולא יתקרב לגבולה, ואנשים מצורעים יוציאוה וימכרוה למדינות אחרות, והיא חזקה כחלמיש ובן רש"ד ובן זה"ר כתבו שיש לה תועלת גדולה לשניים הכואבות וכורת הדם מהשתנה ודם ווסת הנשים בסגולה שבו:
אלדנה"ג היא אבן קרה ולחה ומוצאה במקום הנחשת והיא רכה וחלושה, והיא סם המות לשותה אותה ותועיל לשותה סם המות או לנשיכת נחש ועקרב. ואם יקח אדם זבובים וישחקם באבן הזאת וישימם על נשיכת דבורים ירפא, והיא צחה בצחות האויר ועכורה בעכירותו, ובבקר זכה ובהירה ולערב בהפך. וימצא בתוכה נחשת מעורב בה:
אבן שמיר היא קרה ויבשה למאד, והיא חזקה מכל אבן לאין תכלית ותשבר כל האבנים. ובזאת האבן יעשו האומנים ציורים ופתוחים באבנים ומוציאה אבן מן הכליות ואלכסנדר רפא בה מלך אחד. והיא נמצאת בגיא גדול והוא בהודו והיא מלאה נחשים, ואלכסנדר הוציא משם מן האבנים בבשר בהמות שהשליך שם, ונדבקו האבנים בבשר ההוא ושלח שם עופות הדורסים ולקחו הבשר עם האבנים אבן אחת הנקרא קורנאמו"ס תתך באש. וכן כתב אריסטוטלוס בחלק הרביעי מאותות השמים:
אחלמ"ה בלעז היא נקראת גסיתנ"ו מרינ"ו, והיא אבן ירוקה ותצחצח בצחות האויר ותהיה עכור בעכירתו, ויתערב בה הזהב והנחשת והשמן יהפך מראיתה לרע:
שבו, בערבי נקראה אלסבא"ג, והיא נמצאת בארץ מזרח ובהודו והיא שחורה מאד, והיא זכה וקלה להשבר כזכוכית, ותועיל לכהות העינים ולעיני הזקנים:
אבן אלענבר"י, היא אלמגניט"ס, והיא אבן המושכת הברזל, ויש שאומרים כי הוא מטבע ברזל שלא נשלם שלמות טבעו. ולזה הוא חושק להדבק לברזל השלם. וכן דעת בן רש"ד החכם, ואומר אם ישימו חומץ בין האבן והברזל לא תמשוך האבן כל כך רוחק גדול כבתחלה. גם אם יטבלו האבן בחומץ לא תמשוך עוד עד שיטבלו אותו אחר כן בדם עז. ומן הדומה, כי הכוכב שהוא קוטב הצפוני יש לו כח על על האבן הזאת, והראיה מה שעושים הספנים על הים במחט על המים. וכן אומרים באבן האלמוגים הנקרא אולמי"ץ שנדבק בזהב ותמשוך אותו, והיא לא תמצא כ"א במוצא הזהב. ויש בודים כי אבן זאת שרופה ישיב הכסף החי טוב ומזוכך ויבש כשאר כסף:
אבן המושכת הבשר היא נמצאת במצח ארנבת הים ואם תפגש בים חיה שיש לה בשר חלק בלא שער כמו בשר האדם תמשוך אותו ותזיק לה. ואם יעקר וימשך בשר מן האיברים לא יצא מהם דם:
אבן המושכת השער היא דקה כשער כפול והיא קלה מכלם, ואם תשים אותו על שערות הראש והזקן והיד והרגל יגלחם כתער, ואם תשחק זאת האבן על ראש מוקרח יצמחו לו שערות מהר, ואם יתערב עם זהב יפסידנו. ואבן שימשך הצפרנים, יפריש הצפרנים מן הבשר בלא דם ובלא כאב, ודם נדות בתולה ישבר את האבן:
אלסרו"ק, היא אבן לבנה, והיא בחוף ים הודו ויועיל ללובן העין, ואם תשים אותו בכלי חומץ חזק יקפוץ האבן וידלג בתוך הכלי:
שמרגד"י מוצאו קרוב למוצא הזהב, והטוב שבו יוציא עין האפעה, ובארץ כוש הר אחד שבה המוצא. ויש לאבן הזאת תועלת וסגולות רבות לעצור השלשול הישן בשתיה או שיתלה אותו על הבטן, ומחזק השנים והאצטומכא ויועיל מסם המות ויועיל לנכפה אם יתלה אותו בצוארו. וכתב אבן צינ"י כי יש אבן אחת שתמצא באור הירח במלואה היא זכה ובהירה, ובחסרונה תכהה מראה שלה, ועל כן לא נמצאת אלא בתוספת הירח.
אלמרקשית"א, הוא מין דומה לפומז"י, ויש בו מינים הרבה, מין ידמה לזהב ומין ידמה לכסף ומין לנחשת ובכלם יש גפרית. אבן אחת מואסת מין החומץ ונקראת מואסת מין החומץ. גפרית ממנו מין אדום ומין לבן, והאדום נמצא בחוף ים אוקיינוס בהר גבוה ויראה בלילה דולק רחוק עשרים פרסה. אבן אחת נמצאת שתמשך זהב וכסף ונחשת:
זרני"ך אם יתערב המין הזה עם גפרית יגלח השער, וממנו יעשה אלכמיי"א:
אלבט"י, נמצא באפריקא. וישימו אותו ברחם הנשים ויתאוו למשגל, ובתוכו ימצא עקרב ואיננו חי, ויועיל לחולי אגינו"ס בשתייתו:
אבן הודו, תמצא בארץ הודו וחמשך מי חולי איגנו"ס אם יתלה אותו עליו, ואם ישקלנה קודם חלייתה עליו ימצאנה יותר קלה ואחר כן תכבד מן המים שמשכה, ואם תשים אותה בשמש ימסו המים ההם. אבן אחת תועיל לכאב הלידה:
אבן ספיר, חומר שלה הוא מי טל ומטר שיעמדו בנקיקי הסלעים וההרים זמן ארוך וחום השמש בשלם ברוב הימים ונתחברו חלקיהם ונתרחשה חבור מדובק מאד. ומקצת החכמים אומרים כי כן היא בריאת השמרגד"י, ולא ישלם הוייתה ובשולה עד אלף שנים:
קוראל"י, היא אמצעית בין המתכות ובין הצמחים, ונמצאת בקרקע הים, ויש ממנו מין אדום ומין לבן: