שער השמים· רבנו גרשון ב"ר שלמה
החלק הראשון - בחכמת הטבע · המאמר הראשון - בארבעה היסודות ובהויה שנתהוה מהם
השער הראשון - בארבעה היסודות
ידוע ומפורסם מכל החכמים כי חומר כל מה שתחת גלגל הירח חומר אחד ומשותף לכל, קבל תחלה ד' צורות, צורת האש, וצורת האויר, וצורת המים, וצורת העפר. והמופת בזה שחומר אחד לארבעתן הוא משני פנים, הא' נראה לעינים, שהיסודות יתהוו ויפסדו וישתנו קצתם אל קצתם, וכל יסוד אחד מהם הוא ביסוד האחר בכח, כמו שנראה כי העפר הסמוך למים יותך וימס מעט מעט וישוב מים, וכן המים הסמוכים לארץ יתייבשו ויתקשו וישובו עפר. וכן תוכל לראות אם תקח מים זכים צלולים בכלי זכוכית ותסתום פי הכלי היטב שלא יכנס שום דבר, באורך זמן נראה בו חלקים קטנים מעפר, וכן המים כשיוחמו באש או בשמש יותכו ויעלו באויר וישובו אד אוירי. וכן האויר כשיחם ישוב אש, כמו שתרא' בלהבה כי מפני שהאש מחמם האויר ומייבש לחותו ישוב אש. וכן אם תקח שתי אבנים ותכם יחד יתלהב האויר בתנועתם המולדת חום ומייבש הלחות וישוב אש, ועל הדרך הזה יתחלפו וישתנו קצתם אל קצתם וחוזרים חלילה, וזה מופת גדול כי חומר א' להם, וע"כ כאו"א מפשיט צורתו ולובש צורת חבירו. והמופת השני, תנועתם, כי כאשר נראה שתנועת ארבעתן תנועה ישרה ולא סבובית ולא מעוקמת, ידוע כי חומר א' להם. וע"כ ביאר החכם אריסטו בספר המופת, כי חומר הגלגלים בלתי החומר הזה, וחומר א' לכולם כי תנועתם תנועה סבובית ותנועת היסודו' תנועה ישרה. נראה מדבריו כי התנועה מורה על החומר. וזה תורף דבריו, בהתחלפות הפעולות התחלפות הצורות אחרי כן נאמר אחר כי חומר אחד לכלם איזה סבה ודבר הביא החומר ההוא הראשון עד שקבל קצתו צורת האש וקצתו צורת הארץ ומה שביניהם צורת המים והאויר, ובמה זה ראוי יותר לחומר הארץ ולא לצורת האש, ענה החכם אריסטו ע"ז אשר כל זה חייבו התחלפות המקומו' כי הם חייבו לזה החומר תכונות מתחלפות, כי אשר הוא סמוך למקיף, המקיף עשה בו דקות ומהירות בתנועה ליקרב לטבעו וקבל בתכונה ההיא צורת האש שהוא חם ויבש, והחום יקנה אותו מתנועת הגלגל שהוא מתנועע עליו תמיד בכל יום ויתחמם וילהיב אותו, כי כל מתנועע בתנועה מן הגשמים, כשיתנועע יתלהב וילהיב מה שיקרב לו ויגע בו, זה מן הטבעים, וכל שכן שיהיה הגוף המתנועע המוליד החום רב כח, וע"כ הגלגל יחמם וילהיב מה שיתנועע עליו תנועתו הסבובית, והוא לא יתלהב ולא יתחמם, שאינו מקבל פעולות שאינו מחומר היסודות כמו שבארנו, וכל מה שנתרחק החומר מן המקיף לצד המרכז היה יותר עב ויותר קשה וקר הפך לצורת האש, והיובש באש טבעי. ופחות ממנו בחום נהיה האויר, והוא העולה על המים והארץ, כי לפי קרוב האויר למקיף הוא יותר קל ומהיר התנועה מן המים והארץ, ע"כ הוא בטבעו חם ולח. חם מפני שהוא קרוב ליסוד האש. ולח מפני שהלחות בו טבעי. ומפני שהוא קרוב למים קבלו המים הלחות מן האויר, והקור טבעי בהם. והארץ בשכונתה למים קבלה הקור מהם, והיובש טבעי בה והמים אחרי האויר קלים בערך אל הארץ וכבדים בערך שלמעלה מהם מפני רחקם מן המקיף. ונחלקו החכמים אם האש היסודי שורף או אינו שורף כמו שנבאר למטה טעמם וראיותיהם, וע"כ יש לכאו"א מהד' יסודות מקום טבעי מיוחד בו לא ימצא בזולתו, והוא מוכרח עם טבעו. ולא יתנועעו מעצמם אבל הם שוכנים במקומם הטבעי להם. ואם יצא א' מהם בהכרח ממקומו הטבעי יתנועע לשוב למקומו על יושר, ואין בו התחלה שינוע בה, ולא שיתנועע על בלתי יושר. ועל זה היה להם בטבע זאת התנועה הישרה, מפני שהיא הקלה והמהירה לשוב למקומו הטבעי להם יותר משאר התנועות:
עוד יש קצת השתכלות בהנחת היסודות. כי ידוע הוא כי שני הפכים לא יתחברו כ"א באמצעי ביניהם, ומפני כי המים והאש הם הפכים בשני איכיותם הוצרך האויר להיות אמצעי ביניהם, ומפני כי האויר והארץ הם הפכים בשני איכיותם, הוצרכו המים להיות אמצעי ביניהם. והתנועות הנמצאות לאלו הד' יסודות כשיתנועעו למקומם שתי תנועות, תנועה מצד המרכז אל המקיף, ותנועה מצד המקיף אל המרכז. אמנם הגופות הכבדים שבהם הם הארץ והמים תנועתם מלמעלה לאמצע, והגופות הקלים תנועתם מן האמצע למעלה, וזה מוחש מהאדים העולים למעלה מן המטר, כי כשיתילד החום בתוך הארץ שנתחממה מניצוץ השמש, יעלו ממנה האדים הקיטורי' החמים למעל' למקום האש. וכן המים כשיתילדו למעלה בעבים מיד ירדו בתנועה ישרה. וכ"א מהם יש בו ב' איכיות האש הוא חם ויבש, האויר הוא חם ולח, המים קרים ולחים, הארץ קרה ויבשה. וכבר בארנו איזה מהם טבעי ואיזה מהם מקריי, ולפי אלו האיכיות ישתנו קצתם אל קצתם, כי כשאחד מהם יתחזק ר"ל הטבעי, יחליש החלש שכנגדו שהוא מקריי וישיבהו לטבעו, וע"כ ישוב האויר מים בנקל יותר משוב המים אויר, כי הם נשתתפו באיכות א' הוא הלח, והקור במים חזק וחום האויר חלש, ויקל על המים להפוך האויר לטבעם ולא יקל על האויר להפוך המים לטבעו, כי איכותו חלש מן המים, ועם כל זה ישתנו המים לאויר כמו שבארנו, והוא האמצעי שמזגו קל להשתנות ולא כבד וכן שוב המים לארץ הוא קל כי הם נשתתפו באיכות אחת והוא הקור. והיובש בהארץ חזק והלחות במים חלש, ויקל על הארץ להפוך המים לטבעה יותר משוב הארץ מים, כי הוא האמצעי שמזגו קל להשתנות ולא כבד. ואולם שוב האש מים, או המים אש, והארץ אויר, והאויר ארץ, הוא הכבד להשתנות, להיות ההפך ביניהם בשתי האיכיות וכל שכן שוב הארץ אש או ההפך שהוא כבד להשתנות מהם ומכולם לרחוק מקומם וטבעם, שהאחד קל ומהיר התנועה וזך מכלם, והאחד בהפך שהוא כבד ועכור ואע"פ שנשתתפו באיכות אחת והוא היובש אינו קל להפוך האחד את חבירו, כי אותו האיכות שנשתתפו בו אינו במדרגה אחת באיכות אויר ומים אך האחד חזק מאד והוא יובש הארץ והאחר חלוש. ועוד כי איכות האחר אשר בו נבדלו הוא חוזק יחד בהם ואין קל להחליש אחד את חבירו. ומוסכם מכל חכמי המחקר כי כל אחד מהם מן היסודות דבק בחבירו ואין ביניהם מקום פנוי ולא ריקות כלל וזה מבואר במופת כ"א נקח כלי מלא על כל גדותיו ותסתום פיו היטב שלא ליכנס שם האויר ותעשה שם נקב בשוליו ולא יצא מן הכלי לחוץ מפני שאין ריקות נמצא, ואילו היה יוצא מה שבתוכו היה ריקות נמצא בכלי שהרי האויר לא יוכל להכנס שם:
עוד תוכל להבין אותו שאם יחפור אדם חפירה בקרקע ירד האויר בחפירה ההיא ותמלא אותה, ואיך ירד האויר נגד טבעו שהרי אין מדרכו הירידה אלא העליה, אלא מפני שאין ריקות נמצא מושכת ריקות האויר ומורידה אותו חוץ מטבעו מפני שאנן הריקות נמצא כלל, נמצאו כולם אחד תוך שני ואין הריוח ביניהם, והמים נדבקים בארץ ובאויר והדבקם בארץ יותר מהדבקם באויר והאויר נדבק במים ובאש, אמנם הדבקו באש יותר מהדבקו במים. ויסוד האש חלקוהו חכמים לשני חלקים, כי החלק העליון הממשש גלגל הירח היא זכה בלתי עכורה, והחלק השפל הממשש לאויר הוא עכור ולא בערך אל העליון, כי האויר הדבוק בו יעכור אותו, ויסוד האויר חלקוהו לשלשה חלקים. החלק העליון הדבק בגבול האש הוא זך וחם ויבש ומתנועע עם יסוד האש בתנועת הגלגל המניע אותם, ועל כן לא ישבו הרוחות בהרים הגבוהים מאד:
וכן כתב החכם אריסטו כי האויר העליון מתנועע תנועה סבובית, והביא ראיה מן הרוחות שאינם נושבות שם מפני שהעולה מן הקיטור שם אשר ממנו יתילדו הרוחות יניעהו האויר ראשון ראשון ולא יוכל להתקבץ שם שיהיה ראוי להוליד רוח, או מפני כי תנועת האויר היא מולידה חום והחום מפרק חלקי הקיטור העולים שם ולא יתקבצו שם שיולידו רוח. והחלק השני והוא תכלית חזרת הניצוץ המתהפך רוח, והוא מקום הגעת העבים ושם ישובו מים בפועל, והמקום ההוא קר בערך שלמעלה ממנו וקור המקום הוא המקבץ העבים ושם יתעבו ויתכנסו כי מטבעם של חלקים הנפרדים שישובו מים בפועל וידקק מעט ממנו, וכן הוא הסיבה בעצמה לחולי הנזילה, והוא כי כשאירע קרירות במוח והאדים עולים שם ויתקבצו לקרום המוח ואחר כן יותכו, ועל כן יגרו ויזלו עיניו ונחיריו, גם העיטוש דומה לקול הרעם. וחלק השלישי האויר הקרוב לנו אשר בו מתהפך ניצוץ השמש והוא חם ויבש במקרה מפני הקיטור העולה בו וחום ניצוץ השמש המתהפך בו, והוא עכור בערך שני החלקים העליונים מפני האבק והאדים העולים בו:
הנה נשלמו עניני ארבע יסודות, ונתחיל במה שנתהווה מהם והוא הוית הקיטורים שמתהוים תחלה לפי מיניהם, ונדבר תחלה על המטר ועל השלג והברד והברקים מפני שהם מתהוים באויר התחתון:
השער השני - בהויה הראשונה והם הקיטורים ונתחיל באד הלח כי הוא הקרוב
הסיבה הראשונה המניע לאלו הדברים היא תנועת הכוכבים, רוצה לומר השמש וזולתם, ופעמים יקרב השמש לארץ ולימים ולפעמים ירחק מהם, ומפני זה תהיה השמש סיבה להויה והפסד המתחדשים בה, כי כשתקרב השמש יגיע חומה עליהם ויתחמם ויעלה מהם שני מיני אדים, האחד המיוחד בשם אד הוא הלח, והאחד מיוחד בשם קיטור הוא היבש, וכשתתרחק מהם יתקבץ האד הלח ההוא ויתעבה וישוב מים מפני הקור המתחדש באויר לרחוק השמש ממנו, ולקור המקום ההוא שהוא קר כמו שבארנו למעלה, ומפני זה יהיו המימות בימי הקור יותר חמים מהיותם בימי הקיץ, ובלילה יותר מביום. ומי המטר אע"פ שיעלו רובם מן הים שהוא מלוח הם מתוקים משני פנים, האחד מפני שיתערבו באויר ההוא הלח שהוא חומר לגשמים חום האויר ולחותו הטבעיים בו ואותו החום ממתיק המים ההם, ועוד כי המים הערבים שבים יעלו לקלותם למעלה כמו שעושים הספנים בים שמבשלים המים ההם המלוחים בכלי מכוסה והמים הקלים יעלו בשולי הכיסוי ההוא ויקחו אותם כי הם מתוקים, וכשיהיה האד ההוא רב בשיעורו יהיה היורה רב ויקרא מטר. וכשיהיה מועט יקרא רסיס, אך כשיגיענו קור חזק יקפיאהו וישוב האד ההוא כפור, והוית השלג הוא מן הקור כמו הוית הכפור, אלא שהשלג מן העב, והכפור יהיה מן האד הקופא באויר הקרוב. והראיה על זה רפיון השלג וקושי הכפור, כי רפיון השלג יהיה מחלק החום המתערבים באד המונע חלקי האד מהתנועע ומהתקבץ היטב, וקושי הכפור יהיה מקור המקום אשר אין בהם מן החום חלק, שחלק הקור יקבצו חלקי האד:
וטעם לובן השלג כתב אריסטו בספר ב"ח שהוא כעין אשקומא שהיא לבנה, כי חלקי המים מזדככים והאויר נכנס בתוך החלקים ההם ועל כן היא לבנה, אמנם הוית הברד היא בעב הרחוקה מן הארץ. וראוי לחקור מדוע יהיו הוייתו בזמנים החמים על הרוב שהוא תקופת ניסן, והוייתו בימי הקור מועטת, והלא הברד הוייתו מן הקור שהקפיא המים בעבים למעלה, ויתכן להיותו בזמנים הקרים מפני הקור הגובר בזמן ההוא מהיותו בזמנים החמים, והדבר בהפך. ונאמר כי בזמן החום יתקרב קור האויר בתוך העבים, כי החום הגובר שהוא הפכו ושונאו ירדפהו ויברח הקור ויכנס בעב ויקפיא מה שבתוכו וישיבהו ברד. אמנם בעתים הקרים הקור מתפשט כולו באויר ולא בעב לבדו ואין שם חום שיחזק לעמוד כנגדו שיכנס בעבורו לפנים, והמופת על זה כי כשיהיו המים חמים ואחר כן ישימו אותם במקום הקור יתקררו יותר מהרה, מפני שהקור כשיעמוד נגד החום יראה כחו יותר ויחזק פעולתו, וזה ראיה כשיהיה חום באויר אז ימהרו המים להקפיא, עוד ראיה מן הסיד כי כשישימו עליו מים יחמם הסיד, והסיבה בזה כי החום שהיה צפון וגנוז במקומות הפנימיים לא היה לו יכולת לחמם האבן הקשה, ומפני קור המים הבא עליו יתחזק ויתעורר כנגד שונאו ועושה פעולה חזקה מה שלא היה יכול קודם לכן, וכיוצא בזה מצינו כי בבקר קודם הנץ החמה יתקרר האויר יותר מן הלילה. והסבה בזה שמתחזק הקור כנגד חום השמש המתחיל לעלות. וראיה בקרירות ירידת הטל בבקר ולא בלילה, והברד יורד ממקומות העליונים וירד עגול, וקטנותו ועגולו הוא מפני כשירד מרחוק יתעכב באויר זמן רב ויקטין שיעורן קודם שיגיעו לארץ, אבל הברד היורד מן המקומות הקרובים לארץ יקרה לו חילוף זה, כי לא ירחק מוצאו מתכלית מקומו עד שתתעגל מפני זה צורתו ויתכו מימיו, ולכך יגיעו לארץ גדול כשיעורן בלתי עגול מאד בצורתו, והטיפות הגדולות ממי המטר ירדו בזמן החום, שהחום יעמוד כנגד הקור ויכנסנו לפנים מן העב ויקבץ חלקיו ויסחט בעבור זה סחיטה חזקה וירדו טיפות גדולות כשיעורו, ותמהר ירידתו מפני המשך הקור והסגו לאחור בחזקה בברחו מפני החום:
השער השלישי - ברעם ובברק ובזיע
ידוע הוא כמו שבארנו כי יעלו מן הארץ שני מיני אדים, האחד שהוא אד לח כמו שהוא חומר לגשמים ולשלג ולכפור ולברד. והאחד אד היבש והחם שהוא חומר לרוחות, והאד החם הזה יעלה בחברת האד הלח ויכנס לבנין העב לקור העומד נגדו לברוח ממנו, שהחיצון מן העב ישוב מים תחלה לקור האויר המקיפו, ולכשיגיע קרירות המים על האד ההוא יכנס לפנים מן העב ויסתתר שם ויבחר לו המקום הטוב והנאות לו בעב לצאת ממנו, ויבקע העב ויצא, וישוב אז אש בכח התנועה המסתערת ולחיצת מקום הבקע הצר אותו, ר"ל את הרוח המסתער היוצא, וקול הבקע הוא אחד מסבות הקול הנשמע הנקרא רעם, וכיוצא בו נמצא בקול הסירים והקוצים כשהם באש שיתילד בתוכם אד עשני ללחותם ולא יוכל לצאת משם עד שיקרע הקליפה ואותו הקרע הוא הקול היוצא מהם בעת שרישתם, והיא הסבה בעצמה לקול הרעם.
וסבה אחרת יש לקול הרעם כי כשיעבור הרוח ההוא על הליחות אשר באד הנתך מעט מעט ישמע לו קול פטיש כמו שישים הברזל המוחם באש ויסבלהו במים, והקול ההוא הוא קול הרעם, והאש היוצא ממנו הוא הברק ואמנם אור הברק יגיע אלינו קודם הרעם לדקותו כי הראות לדקותו יקדים להרגש קודם השמע, ופעמים כי יהיה הרעם מכבוי האש בתוך העב. וקול הרעם יתחלף כפי התחלף הענן והמקומות אשר יהיה בו וכפי התחלף האד הקטורי המסתער:
וטעם רדת הברק למטה לארץ והוא אש וטבע האש לעלות למעלה, מפני כי יש בו חלק מן האד העבה העפרורית והוא המורידו למטה מטה לכבדותו, כאש שיתערב בה יסוד מן היסודות הכבדים ימנעוהו מהמשך אחר טבעו, והטעם בזה הוא לרוח הנושבת מן הקיטור היורדת לארץ. והוית הזיעה הוא כי פעמים שיהיה באד החום היבש חלקים עפריים וישובו אישיים וכשיוצא הרוח ההוא המסתער יצאו החלקים ההם לכבדותם. ומראיו שני מינים, פעמים יראה לבן, וזה יהיה כשיהיה הרוח המתלהבת אשר ממנו יתהווה רב הדקות בלתי חזק הלהב והשריפה, וזה המין לא ישרוף הגשמים אשר יפול עליהם לא גשמים עבים וקשים ולא הדקים כ"א לרוב דקותו יוצא מהרה מהם ולא יתעכב שם שעור שישרוף אותם. והמין השני יהיה חשוך או אדום, וזה יהיה בהיות האד אשר ממנו יתהוה עב ועכור ורב הלהב והשריפה. והמין הזה יחלק לשני מינים, האחד ישרוף הגופים העבים ולא ישרוף הדקים, וזה יהיה כשאין בו עובי רב, כי מן הגופים הדקים יצא מהרה משם ולא יתעכב בהם מפני הדקות אשר בם, לא כן הגופים הקשים לא יוכל להמלט מהם במהרה אף על פי שהוא אינו עב מאד וישרפם, כמו שמצינו שיפול על מגן מכסה ברקועי ברזל או נחשת וישרוף הברזל ולא ישרוף העץ, ופעמים יפול על בגדים ויחרכם ולא ישרפם. והמין האחר ישרף הגופים העבים והדקים, כי לרוב עביו וכבדותו יתאחר בכל מה שיעבור ואע"פ שיהיה מה שיפול עליו דק ורפה כמו שאמרו על הלמנ"ף והוא מין ברד אשר נפל על היכל מדינה הפלונית ושרפו, והמקום אשר נפל עליו העלה עשן זמן רב, כי היה הברק ההוא עב וכבד מאד ונתאחר שם הרבה:
וכבר הגיד אבן רש"ד בספר ההויה וההפסד כי נפל פלח רכב גדול במדינת אשבילי"א קרוב למגדל בית תפלתם והסכימו החכמים הרואים והשומעים בזועה ההיא כי באויר נתילד הרכב ההוא מחלקים עפריים אשר עלו שם ונתקשו לאבן, ואפשר כי דבוק תכונת המשיכה מים עפר נתחדשה שם בקו המישור עם החלקים העפריים אשר שם, או שהאויר הלח ההוא היה ממים מלוחים והמים ההם קרובים לשוב ארץ בעזר התכונה העליונה כמו שנבאר בבריאת ההר שנתחדש גם כן באינגלטיר"א:
השער הרביעי - בנר השמים והכוכבים בעלי השרשרות ובעמוד אש ולפידים
כבר זכרנו למעלה כי חום השמש ושאר הכוכבים יעלו מן הארץ שני מיני אדים, המין האחד הלח, והמין השני אד הקיטורי והוא חם ויבש, וחומו ויבשותו יעלה בטבעו עד מקום העליון מן האויר קרוב לגבול האש, והקיטור ההוא מוכן שם להתלהב במעט סבה פועלת בו, ובמקום אשר יראה נר השמים מן הגלגל כוכבים רבים קטנים מכונסים וגדולים קרובים זה לזה מאדים, וכשיזהיר אורם במקום ההוא מן האד המוכן להתלהב יראה בו אור ארוך, כי הכוכבים הרבים ההם הם קיימים כאלו קצתם נוגע בקצתם והם מקבלים האור מן השמש וידבק האור קצתו בקצתו, ומפני זה יראה נר השמים, והכוכבים בעלי השרשרות הם גם כן בזה הענין עצמו, כי הקיטור ההוא העולה עד גבול האש יתלהב במעט סבה שם וישוב האש ויתדבק אורו ויהיה אורו בשעור אורך האד ההוא. ויש מהם שעומדים כן ימים רבים ויתקבץ חומם עם חום הכוכב וילהב האויר, ויש מהם שהם כלים במעט זמן והם נקראים כוכבים רצים, ונראים כאלו הם כוכבים נופלים לארץ, או כאלו רצים ממקום למקום, וכבר טעו הקדמונים וחשבו שהם כוכבים נופלים לארץ ועמוד האש גם כן בזה הצד כי האד יעלה עד תכלית האויר העליון, ויתלהב כשיגיע שם, ויחם חום חזק להדבקו באש וקרבו לתנועת הגלגל, וכשיהיה לחלק ההוא מן האד המתלהב אורך ורוחב יראה כעמוד אש רחב כשעור האד, מפני שיתלהב כאש המתלהבת בעצים, וכשיהיה האד ההוא קטן בשיעורו יראה כפתילות דולקות עגולות בכוכבים, כי לרוחק מקומו יראהו העין עגול, ואם יהיה חלקי האד ההוא מדובקים קצתם בקצתם יארכו ויהיו לפידי אש, ופעמים יהיו הלפידים מפני קור המתחדש באויר הדוחה חום האויר ויראו לפידים יוצאים ממנו, וזה המין מראם חשוך עכור, ופעמים תהיה סבת הלפידים בדמות הפתילה המונחת על פתילה אחרת ותתלהב התחתונה מן העליונה ויהיה אש ארוך. והלפידים מהם יורדים לארץ ומהם עולים למעלה, ואמנם היורדים הם המתהוים מן החום הנדחה מפני הקור המתחדש ויושלך החום הנדחה למטה, ואע"פ כי בטבען לעלות למעלה, כי הקור מונע אותו מלעלות להפך אשר ביניהם, והלפידים העולים למעלה יהיו מן האד המתלהב שם, ואם יראה שהם נוטים לצדדין לא עולין ולא יורדין הוא מפני חלק האד ההוא המשוך לאותן הצדדין. ופעמים יראו בלילות הזכים מן האויר אדמימות ומראים שונים, וזה מפני שהאויר יתעבו חלקיו ויתקבצו לקור הלילה וכשיזהיר אור עליו יתהפך האור ההוא אל האויר כאור המתהפך מן המים אל הקור ויראו מראים שונים:
השער החמישי - בנהרות ובים וברוחות
זה ידוע כמו שהאד העולה מן הארץ הוא סבת המטר, כן הוא סבה להולדת הנהרות מן ההרים, כי המקומות הגבוהים מן ההרים הם כדמות הספוג העב שימשוך אליו המים ויקבצם מעט מעט, וזה כי ההרים יולדו בתוכם מחילות ויעלה אד מתחת המחילות הוא האד העולה מן הארץ עד הגיע לגגי המחילות ההם שהם ראשי ההרים, ושם יפגשו קרירות המקום ההוא מן האויר המקיפו ובקרירות אלו ישוב מים בשובו מחוץ בפגשו המקום הקר אשר בארנו שהוא תכלית חזרת התהפכות ניצוץ השמש. גם יש נהרות שמתמידים יציאותם משלגים הנמצאים על קצת ההרים תמיד וכאשר יתיכם השמש נבלעו המים ההם ונכנסים בבנין ההרים, על כן יש נהרות שירבו ויחזקו מימם בקיץ וכל ימי החום מפני השלגים הנתכים שם בזמן ההוא, כי בקוץ מתיכם חום השמש ולא בחורף:
הנה ידוע שסבת הנהרות גודל המקומות העליונים מן ההרים אשר המים מתילדים בתוכם וקשיים וקרירותם, כי המקומות שהם כן מקבלים רוב המים ושומרים אותם וירבו המים שם. אבל המקומות הנמוכים בעלי אבן לבנה רפה, לא יחזיקו המים ולא יעמדו שם וכשיפגשו חום השמש יתנגבו מהרה, והאויר אשר הוא בבטן ההרים מלבד האד העולה שם בקרירותו ישוב מים, ויוסיפו מפני זה המים בתוכם וקצתם מתקבץ עם קצתם ויהיו ממנו מים רבים כטפות המטר המתקבץ קצתם עם קצתם ויהיו ממנו מים רבים, כן יהיה במים המתילדים בתוך ההרים יסחטו מעט מעט ויתקבצו קצתם עם קצתם. והמופת על שהנהרות נגרים מן ההרים הגבוהים, הוא שזכרו החכמים שהר אחד גבוה ועצום ורחוק ממים והוא בפאת מזרח, וממנו יצאו נהרות רבות, עוד זכרו שהר אחד גבוה מאד וגדול עד שנראה השמש עליו בלילה עד שליש לילה מרוב גבהו ומן ההר ההוא יוצאות נהרות רבות, ומתחת הר א' בארץ כוש נובעים נהרות עצומים ונשפכי' אל הים הגדול, ונילוס נובע מתחת הר יקרא גמר"ם ופעמים יצאו נהרות חדשים במקום שלא היה בהם נהר לפנים, ופעמים יחרבו נהרות קדומים עד שלא ישאר להם רושם, ולזה ישתנו מקומות אל לחות ואל יבשות עד שישתנו ויתלחלחו מקומות שהיו לפנים יבשים וייבשו מקומות שהיו לחים, מפני המקרים שיקרו לארץ על סדר ועל הקף ידוע, וע"פ זה ישובו המקומות המיושבים חרבה מפני הנהרות שיבשו משם, ומקומות חרבים מיושבים לפי שיצאו שם נהרות חדשים, ופעמים יהיה היובש סבה לישוב, כי כשיבשו מקומות שהיו שם ימים ואגמי מים אז ישכנו בני אדם במקום ההוא אשר היה לפניו ים, כמו שאומרים על ארץ מצרים שהיה לפנים ים כל הארצות אשר על נילוס ויבשו המים ההם מעט מעט ונגבהו המקומות ההם באורך הזמן מקום אחר מקום ונראתה היבשה ונטעו בהם אילנות וזרעו בהם זרעים, וזה ניכר לכל מי שרואה הארץ ההיא שהיא כחפירה נמוכה. והחכם אבן רש"ד הוסיף טעם אחר ואומר שנמצאים בקרקעה מגסי הדגים הטמאים ודברים שאינם נמצאים רק בים. וכן אומר שנמצאים אינזעלען היום וגוזר עליהם שהיו ים. וכן אמר החכם רבי שמואל אבן תבון במקום שקורים קרא"ו (קאיר"א) בגבול ארדלי שהיה מקדם נהר או ים לפי הנמצא בו. והסבה הרחוקה לכל זה הקף השמש ושאר הכוכבים:
עתה נדבר מן הים.
כבר אמרו קצת חכמים קדומים שהים נובע מן המעינים ומימיו יוצאים מהם. ואריסטוסלוס סותר הדעת הזאת, כי המימות אשר בארץ הם שני מינים, האחד זוחל בנהרות ומעינות והמבועים, והאחד עומד כמו האגמים, ולא ימצאו בפנים אחרים, ואם היה נובע מעצמו אינו אם כן מאלו המינים, ודעתו כי הים מקום למים ומקויהם לרוב עמקם ורוחב מצולתם והם מיסוד המים, ולא יצאו ממעין כי אינם זוחלים, וסבת זחילתם אינו כנזילת הנחלים אלא מפני התרחב שתי גדותיו היותם צריכים להכיל המים אשר בו וידחו קצתם את קצתם. וכל הנהרות נשפכים אל הים שהוא מקום השפל והטבעי למים:
וקצת אנשים שואלים א"כ מדוע אין התוספת בימים נכרת ממי הנחלים, והשיב אריסטוטלוס להם שאם יקח אדם מלא כד מים וימשח ממנו מקום רחב חלק אחר חלק, המים ההם יחסרו מעט מעט עד שיכלו כולם, ולא יראה מהם דבר לעולם במקום ההוא, וכן המים אשר יבאו שם בים יבואו במקומות רחבים ויתפשטו עליה ואינם נכריה ברחבה. ועוד כי בכל יום יתיך השמש בחמו ויעלה מן הים חלק אחר חלק באדים הלחים בשעור שיבואו שם מן הנחלים על כן לא נכר התוספת בים, וגם כן אינה מתחסרת, ואע"פ שיעלו בכל יום ממנו אדים שיקחו בכל יום ממנו ויחסרו המים, כי אותם המים יתקבצו וישובו ויזלו שם, על כן יהיה כל ימי העולם בלא תוספת וחסרון ולא יפסק, אם לא יפסקו כוכבי השמים מתנועתם. ומה שחשבו קצת מהקדומים שהים יכלה ויפסק, הוא מפני שאנו רואים לפעמים כי קצת מן הימים ייבשו ויחרבו, וחשבו שכן אפשר בכל הימים, ושקר חשבו שאין לומר שהכל יפסד בהפסד החלק הפרטי, כי בהפסד האישים לא יפסד המין אך נשאר בו שארית לעולם, ואם כל העולם יפסד יפסד הכלל והפרט והמינים והאישים, ואם לא יפסד ישאר הכלל והמין:
וכבר זכרנו כי הסבה שהיו ליבשה קצת מן הימים, הוא לפי שהנהרות שהיו נשפכים ונגרים בים ההוא יבשו אותן הנהרות, והסבה הרחוקה לכל זה הוא הקף השמש על סדר ידוע, כי אולי היה במקצת העתים חום גדול וייבש אותם הנהרות הנוזלים בקצת הפאות ההם, ואולי לאורך הזמן בסור החום משם ישובו לאיתנם וללחותם כבתחלה:
וראוי לנו לזכור טעם היות מי הים מלוחים, וכבר זכרו אנשים שהוא מפני שהשמש יעלה מן הים הערב שבהם ויעלו לקלותם וישאר המלוח ויצללו לכבדותם למטה, וקצתם אמרו שהמליחות אשר בים כי הארץ כשתתחמם מן השמש תזיע מן הליחות אשר בה וישוב הים מלוח כי הזיעה מלוחה, ואחרים אמרו שסבת המליחה הארץ המלוחה והשרופה אשר בהתערבה עם המים ישובו מים מלוחים, כדמות המים הנשפכים על האפר ואחר כן יסננו אותם שימצאו מלוחים, וכמו שנראה פעמים רבות שבמי המטר קצת מלוחות, והוא כשיהיה האד החם היבש חזק החום ותערב עם האד הלח וישרפהו מליח קצת ויהיו מי המטר ההוא בעבורו מלוחים ואריסטומליס אומר כי אנחנו נמצא המותר ההולך אל המרירה ואל כיס השתן מר ומלוח והמזון אשר יצא ממנו זה המותר היה ערב, וכך ימצא המותר היורד אל המימות מלוח, ולזאת הסבה היו המליחות והמרירות במי הים, כי האד שנ מינים אד לח ואד יבש, ואד הדק והזך המימי יעלה מן הים בתנועת השמש וישאר העב החם, והמשל בו כי כשיהיה המזון לח ועב ישאר ממנו מותר בלתי מבושל לעביו ויעלה כחום האש הדק והפשוט שבו, וכשיתחמם המזון ההוא זמן רב ויתבשל מאד יערב בו החום וישוב מלוח וכשיוסיף במזון ההוא מן החום יותר מכשעור הגורם למליחותו, ישוב המים המותר ההוא מר, וכן מי הים, וכן נמצא בדמעות שהן של יגון שהן מלוחות, כי חום הכבד והלב שמתחממין מפני היגון ההוא הוא מבשל הדמעות בשול יותר וישובו מלוחות, ואותן דמעות שהן של שמחה הן מתוקות:
וכן כתב פילוסוף אחד כי המים המלוחים הם כבדים מן המים הערבים, והוא שהמים מלוחים עכורים עבים והמים ערבים זכים דקים, והמופת על זה שאם יקח אדם שעוה ויעשה ממנו כלי ויסתום פיו וישימהו במים מלוחים ויניחהו בו שעה ארוכה ואחר יוציאהו ויפתחהו. ימצא בתוכו מים שנכנסו אליו מן הנקבים הדקים שאינם נראים וימצאו המים ההם ערבים בטעמם וקלים במשקלם, והמים המלוחים הם עבים שאם יקח אדם מלח וישחקהו ויתכהו במים ערבים עד שיותך בו היטב ואחר כך ישליך במים ההם ביצים יהיו צפים על המים המלוחים, כי המים ההם הם עבים ועכורים וישובו המים כדמות הטיט ולא יוכלו לשקוע שם לעביים, וישקעו במים הערבים, וכן ראיה גדולה ממה שזכרנו כי ים פלשתים (ים המלח) מר מאד ומלוח, ואם יאסור אדם או בהמה ידיהם ורגליהם וישליכם שם יצופו עליו לקלותם בערך אל המים המלוחים. ולא נמצאו בו דגים לרוב מליחותם, ואם יכניס שם בגד נכתם יתכבס שם בזמן מועט לחוזק המליחות והמרירות, והוא הנקרא הים המת בארץ הגליל בצד מואב:
ועוד ראיה אחר שהספינה אשר תטבע במים הערבים תעמיק לצלול יותר מצלילתה במים המלוחים, וזה לקלות הערבים ולכבדות המלוחים:
ועוד מופת על שהמים מלוחים הם עבים עפריים, כי במקום אחד יש מעין מים עמוקים מלוחים ויזלו המים ההם אל מקום קרוב ממנו שמימיו ערבים ומתוקים ולא יהיו בו דגים ולא בעלי חיים אחרים מפני המים המלוחים ההם, וכשיקח אדם מימי הנהר ההם וישימם בכלי ויניעהו ישובו מלח דק דומה לשלג ויהיה מלוח יותר מן המלח העב, כי דקות המים הערבים ההם יראו כמו המליחות המתערבת בהם, וכשירבו במלח ההוא בתבשיל ייטב טעמו לטובו והוא מלוח מאד עוד דברו כי במקום אחר צומחים קנים הרבה ותבן שנקרא בלעז אשקונטו"ס וכשישרוף אותם אדם ויערב עפרם במים הערבים יתעבו המים ההם ויתקדרו וישובו מלח קופא. וכל המימות המלוחים הם חמים מאד, ואינו מפני חום הקיטור שיחזק בהם אך כח הארץ שיוצאים ממנה הוא גובר עליהם ויעבם ויקפיאם, ונהרות ומבועים רבים ימצאו חלוקי האיכות בטעמים ובמראים, והסבה בזה חום האש ההוה בארצות ההם הפועל בהם, כי הארץ תדמה לדבר נשרף מחום האש ויתחלפו איכיותיו כפי התחלף שריפתה ותתקשה ותקפא כאפר והאלו"ם והדומה להם. ונמצא במקום שנקרא סלס"ה מים חמוצים ומים מרים מאד ואנשי המקום ההוא ישימו המים ההם במקום החומץ, ובמקום אחר מים מרים מאד וכל דבר שיערב אותו עמם ישיבו אותם מר להפלגת מרירותו, וכל אלו השנויים יארע להם בשנוי מזג ארצם. ובארץ צרפת נמצא מעין אחד ומראה המים כמראה היין המזוג, וטעמו נוטה מעט לטעם יין וכבר ראוהו קצת מבני עירנו ושתו ממימיו. וספר לי אחד מבני עמנו כי קרוב לכפר אחד נמצאו שני מעינות, האחד מימיו לא יעלו רתיחה כשיהיו על האש, אך יחמו ויתבשל שם כל דבר כמשפט שאר מימות. והמעין האחר שמימיו יעלו רתיחה אך לא יבשלו דבר אף אם יעמוד שם זמן ארוך. ונראה כי סבת המעין שלא יעלו מימיו רתיחה הוא כובד המים שלא יוכל האויר להפריד חלקיו וסבת המעין האחר הוא קלות ופשיטות המים ולא יוכלו לשמור החום ויצא מן המים לחוץ:
עתה נדבר מן הרוחות.
נמצא כבר זכרו אנשים שהרוח הוא האויר ידחו אותו מעט מעט חלק אחר חלק בעלייתו ואין לו התחלה אחרת. ואמר החכם אריסטוטלוס כי זה המאמר מגונה מאד שאין לרוחות שרש והתחלה אחרת זולתי דחייתו, כי כשם שאין הנהרות קרואים נהרות מפני רוב מימיהם ונזילותם בטבע או בתחבולה ממנו ובמלאכת מחשבתנו המסבבת נזילתם, ונזילתם מפני התחלתם ושרשם מן ההרים ומן המבועים המולידים מימיהם, כך משפט הרוחות שאין נקראים כן בהנעת האויר לבד או הניעו אותו בתחבולה, אך מפני שיש להם שרש והתחלה, ממנו יהיה החומר שלהם ואומר כי שרש הרוחות וחומר שלהם הוא אד החם והיבש הקיטורי העולה מן הארץ. והמופת המכריח על זה שאנחנו נדע בהכרח שהמקומות החלוקים יעלו אד חלוק כפי התחלף המקומות בקור ובחום, ועל כן חלק הרוחות הם חלוקות, כי כשתשיב רוח צפונית היא קרה כפי האד העולה שהוא קר ומן הדרום היא חמה, לפי המקום שיעלה ממנו הקיטור שהוא חם, ועל כן היא חמה נושבת נשיבה חזקה והיא עבה ועכורה, והיא תעבה ותעכיר האויר ויוריד מה שבו מן הלחיות אל המים, ובעבורה יוסיפו המימות בחורף, ובחמימות ימצאו המים פושרין, למה שיתערב בהם מן הליחות היורד אליהם מן פאת הדרום החמה, ומוצא רוח צפונית הוא זך ונקי והאויר בעת ההיא הוא דק וזך. והרוחות ישקטו כשירד מטר, שהוא מפסיק החומר שלהם, כי הארץ תתלחלח מפני לחות מי המטר וימנע האד החום והיבש, ועל כן ינוחו הרוחות בהפסד חמרם. אך פעמים יתעורר הרוח אחרי תם המטר, והוא כשהשמש יזרח על הארץ יעלה ממנה יובש, ואם היתה הארץ קודם קודם רדת המטר חמה ויבשה מאד שלא המטיר עליה מזמן ארוך, לא יוכל לעלות ממנה אד יבש, כעצים היבשים מאד שלא יעלה מהם עשן, וכשירד המטר תתלחלח הארץ מעט מעט ויעלו ממנה האדים הקיטורים כמו העצים שאינם יבשים מאד ואם יש בהם מעט לחות אז יעלה עשן מהם. והפסק המטר את הרוחות היא ראיה גדולה כי יש לרוח שורש וחומר, שאם שלא יהיה אך מתנועת האויר מדוע לא יתעורר הרוח ברדת המטר בתנועת המטר שדוחה האויר יותר מדחית האדים אותו, ולא די שלא יתערב הרוח ברדת המטר בתנועת המטר אך ינוח בעת ההיא. ותנועת הרוח תנועה מעוותת מפני שהאד יעלה למעלה ואחר כן ישוב סובב סביב הארץ וישוב מעוות. והאד יעלה ממטה למעלה, כי החומר הוא מלמטה, אמנם כשיהיה למעלה יתנועע ויסתער. והרוחות הם חלושות בתחלתם בהתפרד חלקי האד הקיטורי, כי עדיין לא נתקבצו כולם, וכשיתקבצו החלקים ההם קצתם עם קצתם תתחזק ותשב נשיבה חזקה:
המונע הוית הרוחות שתי סבות, האחת הקור והיובש, והאחת החום עם היובש, וזה כי הקור עם היובש יקבצו חלקי הארץ ולא יוכל לעלות אד משם. והחום החזק עם היובש גם כן ינגבם ויעצרם וישרוף אותם כשרוף האש העצומה העצים המעטים או היבשים ולא יעלה מהן עשן. ואלו הסבות יפסיקו חומר הרוחות:
וראוי שנזכיר למה ינשבו רוחות צפון ודרום יותר מרוחות מזרח ומערב אלכסנדר נתן טעם אחד, כי השמש יקרב אל פאת צפון ודרום ולא יגבר עליהם כי אינם דרכו ודי בקרבתו להעלות האדים ולא ירבו חומו שם עד שיתיכם העולה ראשון ראשון, אך יתקבץ ויהיה ממנו עב, ואם ירבה במתקבץ ההוא הלח על היובש יהיה ממנו רוח. אך מזרח ומערב יעבור השמש בפאות ההם ובהם דרכו וברוב חומו מתיך מה שלמעלה מן האד ראשון ראשון ולא יוכל להתקרב שם שיהיה ראוי לחומר רוחות ולא לחומר מטר. נראה מדבריו שהמטר ירבה גם כן בשתי הפאות האלו יותר מן הפאות האחרים:
וקצת מן החכמים נתנו טעם אחר ואומרים, כי מפני שאין עכוב לשמש בשתי הפאות שהן צפון ודרום ימעט האד העולה מהם יותר מן העולה במזרח ובמערב, כי בהם יעכב השמש וירבה שם ויעלה מהם אד רב ויתעבה האד לרובו, וכשירחק השמש מן המזרח אשר העלה שם האד וילך לצד מערב יתקרר האד ההוא וישתנה למטר, והמטר סבה להפסיק הרוחות כמו שזכרנו למעלה, וכן כשיעלה האד מן המערב ויתרחק השמש לצד המזרח יתקרר שם וישוב מי מטר ויפסקו הרוחות, אך בפאת צפון ודרום ימעט האד והוא למטה ברב ובעובי, ומפני זה לא יוכל להשתנות למים, ואמנם ישוב רוח קודם שישתנה למים. הנה לדעת אלו המטר הוא מרובה בפאות מזרח ומערב יותר מפאות צפון ודרום:
והנה תרבה נשיבת הרוחות בתקופות תמוז בעת רב כח השמש להעלות האדים. ובתקופת טבת מנשב ביום וינוח בלילה, כי השמש יעלה בלילה וימעט החום וירבה ביום. ונשיבת רוח צפונית והסמוך לה ירבו אחר כלות תקופת תמוז. והדרומית אחר תקופת טבת. ובשחר הוא זמן רבוי הרוחות והלילה וחצי היום הוא זמן שקיטת הרוחות לדעת אלכסנדר. ולדעת שאר החכמים השחר וחצי היום ירבה הרוחות ובלילה גם כן. והרוחות הנושבות מפאת המזרח יותר חמות מן הנושבות מפאת מערב. ורוח דרומית יעובו הענן ויקבצהו ויחבר חלקיו, והצפונית תפרד חלקיו, מפני שהדרומית בעלת כפיפה בנשיבתה כדבר הכפוף משני קצותיו, וכשתשיב תתעטף בחלקי הענן ויתקבץ ויתחבר קצתו בקצתו ויתעבה ויתאבך, אבל הצפוני נשיבתה ישרה ומפני זה תפזר החלקים המתקבצים מן הענן ותבדיל קצתם מקצתם. וידוע כי לחמשה הכוכבים פעולה בתנועת הרוחות, ולחלוף תנועתם ושובם ועקמימותם וישרונם ונבוכתם שהם פעם לצפון פעם לדרום יתחלפו הרוחות אע"פ שאדיהם הם מפוזרים בכל הפאות לא יחנועעו כי אם מצד אחד. וזו ראיה כי הכנות הכוכבים לצד הפאות ההם הוא הסבה לתנועת הרוחות אמנם הרוח אשר תראה בקיץ סובבת במדברות הנושאות האבק והעפר וזולתם מן הארץ הנקראת סופה ובל"ע כלמונ"א, או קשר של רוח, תהיה מן רוח נושבת כשתפגשה רוח אחרת מביאה שכנגדה חולקת עליה מפני שכל אחת היפך חבירתה, ותדחה כל אחת מהם דחיה שונה מדחיית חברתה, ותעלה כל אחת משתיהם את חברתה מפאתה, ויעלו סובבות נכרכות למעלה עם האבק והעפר:
השער הששי - בסבת חלוף מראה העב ובהקף אשר סביב הכוכבים הנקרא בערבי היל"ה
מראה העב הם ארבע מראות, שחור לבן ואדום ונוטה אל הירקות. ואמנם מראה השחור הוא כשיעשה בו החום מעשה רב, שהוא יקבץ ויעבה חלקי העב ולא יוכל לקבל ניצוץ השמש לעביו ולעכירותו ויראה שחור, והעב הלבן הוא שלא יגבר פעולת החום ולא יעלה עב עבה ומקובץ חלקים כ"א דק ויקבל ניצוץ השמש ויהיה לבן. והאדום הוא כשיהיה מעשה החום יותר מן הלבן ופחות מן השחור, והנוטה לירקות הוא מעשה החום יותר ממעשהו באדום:
עתה נזכיר העגול אשר יראה סביב השמש והירח ופעמים יראה סביב הכוכבים הגדולים בעלי הניצוץ, והעגול הזה יראה בלילות וביום גם בחצי היום ולעת ערב, אמנם בבקרים וסמוך לשקיעת החמה לא יראה רק לעתים רחוקים, וסבת זה העגול כשיעלה האד הלח וירבה באויר ויזרח השמש עליו ויתפשט אורו באויר מאחרי האד ההוא, ואח"כ יעטוף ויתהפך האד ההוא וישוב האד ההוא ויהיה עגול מצורת השמש הפועל זה ההקף, וכך יקרה לכוכבים המאירים בעלי הניצוץ בסבת ניצוצם היוצא מהם אל האד, גם תקיף בירח העגולה הזאת מפני ניצוצה אמנם לא יראה עב וגדול המקיף בכוכבים כמקיף בשני המאורים לחולשת ניצוצם, ואמת כי עקר מציאות זה העגול הוא סביב הירח, והוא הנמצא ברוב, ואחריו סביב הכוכבים המאירים, ומעט מזער תחת השמש, והטעם בזה כי חום ניצוץ השמש יתיך זה העב הדק אשר יראה ממנו העגול הזה, ולכן ימעט מציאותו אך בירח ובכוכבים שאין ניצוצם מחמם ומתיך האד יתקבץ תחתיהם ויראה ההקף בהם, וזה ההקף כשיתעבה מורה על לחות ועל מים, וחסרונו והתוכו מכל סביבותיו מורה על צחות האויר, כי נראה שחומר הרוחות והמטר הוא מעט מזער ועל כן יחסר ויותך, ואם החסרון יהיה מצד אחד מורה על רוח רע באה מן הצד ההוא. וקצת מן החכמים אומרים כי החסרון מורה על נשיבת הרוחות, כי האד החם היבש ההוא חומר הרוחות מתיך האד הלח העב אשר ממנו יהיה העגול הזה:
השער השביעי - בקשת וברעש
נזכיר בתחלה ממראות הקשת, ונאמר כי הם שלש מראות, העגולה העליונה אדומה, והשנית ירוקה, השלישית כרכומית, והמראה הפנימי בקשת הוא חלוש מהמראות שלמעלה הימנו. ואלכסנדר העתיק במקום הזה בענין אחר, שהמראה בקשת העליון הוא חלוש מן התחתון, ובן רש"ד קורא המראה השלישי אדום ממוסך, רוצה לומר במראה המוסך שהוא אדמימות נוטה אל השחרות, ולא יוכלו הצבעים לעשות מראה כמראה הקשת, וכל שכן המראה האמצעי הירוק אשר הוא מורכב מן שניהם, וקצת החכמים מתארים המראות השלש, העליון אדום כמראה היין, והשלישי נוטה אל הירקות. וכן שתי המראות האלו אדמימות וכרכומית, אך אלכסנדר ובן רש"ד הסכימו לדעת אחת בשתים העליונות שהן אדום וירוק ולא נחלקו כי אם בשלישית. ולפעמים יראו שתי קשתות האחד פנימי והוא עקר, ומראיו כסדר אשר כתבנו, והאחד חציו יוצא מן הפנימי מחזרת המראות הפנימיות כחזרת אור ניצוץ השמש על המים אל הקור, או כחזרת אור המראה אל הגוף שכנגדו, ומראה זה החיצון הם בהפך, כי התחתון היא אדומה שיוצאת מן העליונה של קשת פנימי מפני שהוא סמוך לו, והאמצעי כאשר הוא בפנימי שהוא סמוך לו, והחיצון כמראה הירוק השלישי הפועלת בו, והחומר שלו הוא כאשר נאמר, הסבה הפועלת בחומר, הוא ניצוץ השמש המתפשט על מותר העב הנעצר בענן אשר יהיה ממנו רביב דק אחר המטר על הרוב או בתחלה, והרביב ההוא והעב הוא חומר הקשת ויזרח אור השמש בשניהם יחד ויקבלו מראה אדום, כי מראה הלבן המאיר כשיעבור בשחרות יתילד בטבעו מראה אדום, וזה יתבאר מן העצים הלחים כי האש המתלהבת מהם תהיה אדומה או קרובה לאדמימות, כי האש נוטה אל הלובן ואל האדמימות מעט ועובי העשן שחור ע"ז תהיה הלהבת אדומה, וכן לפעמים תראה השמש אדומה כשיהיה האויר עכור רב האד ויהיה נוטה לשחרות, ומפני זה בבקר ובערב נוטה לאדמומית, כי האדים יעלו תמיד מן ההרים הסמוכים אצל האופקים, ועל כן מראה הקשת הוא אדום מפני הניצוץ הנוטה ללובן שיעבור בעב וברביב הנוטים לשחרות, והמראה החיצון הוא קרוב לניצוץ ולזה הוא אדום, והמראה הפנימי הנוטה לשחרות וכרכומית וירקות הוא מפני שהעגולה היא רחוקה מניצוץ השמש ולא יכולה להראות בו כחו ונשארו העב והרביב במראיתו השחור, אך הניצוץ פועל בו מעט והיה נוטה לאדמימות מעט או לכרכומית ומעט ירקות, והמראה האמצעית הוא ירוק שהוא מקבל מראה משניהם מן האדום והשחור ונעשה ירוק. ופעמים יראה במי הים ובמים הזכים כשיכו אותם במשוט כדמות הקשת, ואלו יקח אדם מים זכים ויזם הזאה דקה דקה כעין האבק הנראה בשמש הנכנס בבתים, ויהיה קצת ההזאה בחמה וקצתה בצל יראה כדמות הקשת, ולפעמים תראה כהקפת הנר סביב הפתילה דולקת בימי הקור וכל שכן כשיהיה האויר לח ותשיב רוח צפונית, והסבה לכל אלו אחת, והקשת תראה סמוך לעלות השמש וסמוך לשקיעתה קטנה בשיעורה מפני חסרון החומר המתפזר מניצוץ בעב, ותראה אחר השתנות היום והלילה בחורף ביום כלו. אך בקיץ עם אורך היום לא תראה בחצי היום, ופעמים יראה הקשת בלילה בחצי החדש כי הלבנה שלימה בעת ההיא, אך לא נראה בחמשים שנים אלא שני פעמים, ואמנם המראה ההיא נוטה אל הלובן מפני הראותו בלילה בעב נוטה לשחרות, וזה בדמות האש הנראה במקום החשוך שהיא נראה יותר לבנה מאשר תראה במקום המאיר. אמנם בהקף אשר סביב השמש תחתיו לא יראה כמראה הקשת, מפני שחום השמש הניצוץ הזורח עליו הוא יתיך האד ההוא ולא יוכל להתעכב שם החומר ההוא שישתנה לרביב ורסיס אך ישתנה מהר אל מים, אך כשיהיה השמש רחוק מן החומר תמיד השתנותו לרביב ויתעכב זמן ארוך, וכשיתחיל הרסיס לרדת אזי יהיה הקשת ולו ההקף יוכל להתעכב תחת השמש כ"כ היו נמצאות שם עגולות שלמות כמראה הקשת כמו שנמצאות סביב הפתילה הדולקת בימי הקור:
וטעם היות הקשת חצי עגולה ואינו עגול שלם, הוא לפי שהניצוץ הפועל אותו הוא חצי עגול, כי האד הנפעל שהוא החומר אינו עומד תחתיו רק רחוק ממנו על כן הניצוץ הזורח בפאה ההיא אינו כי אם חצי עגול. כי החצי האחד אל מול פאה האחרת הוא מתפשט, ועל זה הוא כדמות הניצוץ שאינו שלם בפאה ההיא, ולו היה הקשת תחת השמש היה עגול שלם כי כל הניצוץ היה זורח עליו כמו שזכרנו:
עוד צריך שנבאר מפני מה צורת הקשת עגולה כדורית ואיננו ישר כדמות עמוד, ואמת כי לא יתכן להיותו שלם מפני הניצוץ שאיננו שלם אבל יהיה ישר כצורת האד שהוא החומר. ונשוב ונאמר כי כצורת העבים והאדים שהם החומר כן צורת הקשת וצורתו ידוע שהיא כדורית כדמות חצי כדור הארץ העולה מהם וזה אין חולק עליו, ואחר שהחומר והפועל הם כחצי כדור ראוי שיהיה הקשת כצורה זו, והקשת לא יראה לצד דרום כי אם בצד צפון או בקרן צפונית מזרחית או צפונית מערבית, כי השמש לא ילך בצד צפון בקר ויתהפך בניצוץ כנגדו בדרום אבל הוא בהפך, ולפעמים יראו עמודים ארוכים ורחבים כמראה הקשת סמוך לשמש בצד לא עליו ולא תחתיו ולא כנגדו, וזה יהיה מפני שהחומר שהוא סמוך לניצוץ הוא ארוך ורחב ואיננו עגול, גם לפעמים כשיהיה החומר רחוק ממנו כנגדו איננו שלם כל כך:
עתה נבאר ענין הרעש.
ונאמר כי האד החום היבש הקיטורי שהוא חומר הרוחות הוה על שני פנים, האחד הוא נראה אד עולה מן הארץ וממנו יהיה הרוח, והאחד הוא בתוך הארץ ויתגעש שם וירגיז הארץ ויזעזעה, וההתגעשות ההיא הוא הרעש, והמופת על היות הרעש מן הרוח העצור בארץ, הוא על שני פנים, האחד כי לא נמצא בכל היסודות יסוד חזק להניע ולזעזע ולהרגיז בחזקה כמו האויר, והוא המניע המים תנועה חזקה וילהיב האש בחוזק גדול. והאחר כי הוית הרעש הוא בעת שקיעת הרוחות מלמעלה, והוא על הרוב בלילה ובחצי היום כי אז שוקטות הרוחות, והרוח לא יצא מן הארץ ויכלא שם ויתכנס בו, אבל בזמן נשיבת הרוחות למעלה לא יהיה רעש, כי אז יצא האד ההוא ולא יעצר שם, והרעש החזק יהיה במקום שיחזק בו זחילת הים, כלומר הסתער גליו במקומות רבי המערות ושהארץ בהם רפה, מפני שקבוץ הרוחות יהיה באלו המקומות יותר מזולתם.
ורוב הרעש יהיה בתקופת תמוז ובתקופת ניסן, ובעתים שמזגם יבש, כי בזמנים אלו יתקבץ חומר הרוחות בתוך הארץ ולמעלה ממנה, ובזמן שגובר עליה הלחות יהיה יותר נמצא, כי הלחות כשירבה בארץ יעבה ויסתום מוצא פי הארץ שהאד עולה בהם ויעצר בבטן הארץ כי לא יוכל לעלות, ולפי זה הטעם יתכן להיותו בזמן קור ויובש, כי הם יקבצו חלקי הארץ ויסתמו מוצאיה. אבל בעת ההיא לא יהיה חומר הרוחות כ"א בחום וביובש:
ועוד יש ראיה כי הרעש ההוא רוח נעצר בתוך הארץ, כי בקצת מקומות קרה מקום רעש ולא נח עד שנסדקה הארץ ויצא הרוח מן הסדק ההוא ונשמע קולו בצאתו. ויש לו שני מיני קולות, האחד כדבר הרועד, והאחד כקול דפיקת גשמיים המקישים זה בזה באויר, וכמו שאדם לא יוכל לעצור הרוח המסתערת בבטנו כן תעשה הרוח בארץ
עוד זכרו החכמים כי בימי מלך אחד היה רעש באי אחד ולא סר מסבב הארץ ההיא והגביה אותה עד ששברה כותל, ואחר כן נסדק המקום ההוא ויצא משם רוח גדולה וחזקה והוציא עמו אפר והפך המדינה ההיא לפי הנראה ממנה עד שכסה האפר ההוא מדינת איטלי"א, ורושם המקום ההוא נכר עד היום. ואמנם היות האפר שם מפני שהחום הנעצר לפנים שרף מה שבתוכו, וכבר נשמע קול קודם התחדשו במקום ההוא, כי הרוח נעצרת ידחוה המים שבתוך הארץ ויסתער קצתו בקצתו ונתחדש הקול ההוא. וכבר אירע בדורינו זה במגדל אחד ממלך קיסר סמוך לחוף הים, כי בלילה אחת היה בה רעש ולא נשאר שם רושם כלל במקום ההוא וראו התל בתוך הים כארבעת מילין:
והרעש יתחדש לפעמים בלקות השמש בירח, כי חום השמש לא יגיע אז אל הארץ בהגיעו לפניו ויתכנס לקור האויר האד בתוך הארץ ויתגעש שם ויסתער. ואולי יאריך זמן הרעש ארבעים יום ואולי יותר, או שנה יתעורר יום וישקוט יום אחד. והסבה לאורך זמנו עובי הרוח וחומרה עם עבוי חלקי הארץ, או להתכנס הרוח במצולה עמוקה מן הארץ ההיא, כי לאלו הסבות יעמדו זמן גדול, כמים העומדים בכלי העב מחובר חלקיו ביותר שלא יצא מן הכלי הזיעה כ"א מעט מעט. והרעש לא יסור מן הארץ עד כלות הרוח שהוא החומר הנעצר משם. ופעמים יעלו ויצאו המים במקום שיהיה בו הרעש, כי הרוח העושה אותו כשתמצא במקום ההוא מים תעלהו בתנועתה. ופעמים יהפך הרעש את הארץ מלמטה למעלה, ופעמים ירבו המים היוצאים משם עד שישקיעו המקום ההוא. וכן קרה במקום אחד מנשיבת שתי רוחות זו כנגד זו צפונית ודרומית והגביה כל אחד משתיהם בפני עצמה הנמצא מן הימים במקום ההוא ויתגעשו בהתפגשם ויתילדו מהם הגלים וישקע מפני זה המקום ההוא. והרוח הנעצרת בארץ אם תהיה רבה תניע הארץ ימין ושמאל, ואם. תרבה יותר תניענה למעלה ולמטה, והאיים אשר בימים פעמים יתנועעו בהנוע הים:
ושלשה מקרים יקרו קודם היות הרעש, האחד הוא קדרות המכסה את השמש, והאחר התקרר האויר, והשלישית שקיטת הרוחות. והסבה בשלשתם אחת, והוא התכנס הרוח בבטן הארץ. ושקיטת הרוח מלמעלה הוא דבר מבואר שזה סבתו בהתכנס חומר הרוחות למטה ישקיט מלמעלה. וסבת הקדרות הוא דבר שצריך באור, אך סבת הקור באויר הוא הקדרות. ועוד סימן אחר יקדים להוייתו, כי יראה בשמים עב ארכו כקו ישר לפני בוא השמש, כי הרוח תשקוט אז ותנוח ותתכנס ולא יסירהו מסיר והוא הרוח, וזה לדעת אלכסנדר. ולדעת אחרים הקדרות הוא אחר כלות הרעש שהרוחות נעצרות כשיצאו מן הארץ ישובו אז עב ויחשיכו השמש למה שיתחדש באויר מן האד ההוא החשוך. והעב הארוך לדעת אבן צינ"י הוא מלמעלה למטה, מפני מחלוקת הרוחות שאחת מורידו למטה והאחרת תעלהו למעלה:
נשלם המאמר הראשון, והוא שבעה שערים: