אור ברסלב
שער השמים החלק הראשון - בחכמת הטבע › המאמר השלישי - בהויה השלישית והיא הצמחים

שער השמים· רבנו גרשון ב"ר שלמה

החלק הראשון - בחכמת הטבע · המאמר השלישי - בהויה השלישית והיא הצמחים

המאמר השני - בהויה השניה והיא הדומם

השער הראשון - לבאר שיש להם נפש צומחת

הסכימו כל חכמי המחקר, ובארו במופת שיש לצמחים נפש צומחת זולתי הטבע, והמופת הוא על שני פנים, האחד הוא כי ידוע שיסודות השנים הכבדים אין מטבעם לצאת מכדוריתם ולעלות מעצמם, כי אם בסבת מכריח שיכריחם לזה ויוציאם ממקומם, ואנחנו נראה הצמחים והאילנות שיש בהם מן היסודות הכבדים יעלו מעט מעט ויצאו מכדורית הארץ, ומי הוא זה אשר יכריחם על זה, אם כן בהכרח יש להם נפש צומחת תוציאם ממקומם ותכריחם נגד הטבע, כי פעולתה יותר חזקה מפעולת הטבע, והאור כי הטבע לא יעשה שני הפכים ביחד, כי האילן יעשה שרשים למטה ויעלה למעלה בזמן אחר, אם כן אי אפשר כי אם מכח אחד חזק ונכבד מן הטבע והיא הנפש הצומחת:

עוד יש להם מופת אחר חזק, כי האילן לאחר שיכרת משרשו יצמח מאליו ויצאו ענפים ממנו, וזה מפני הכח הצומח שנשאר בתוך האילן ולא נפסד עדיין, וזה כדמות זנב הלטאה שמפרכסת לאחר זמן רב מפני כח החיוני הנשאר עדיין שם, וכן זנבי הנחשים ועשב אחד שהוא גדל לאחר עקירתו בבית עד זרת, וזה אי אפשר להיות בכח הטבע לבד. ובזה הסכימו כל החכמים, כי יש לצמחים נפש צומחת, חוץ מגאלינוס שאומר שאין להם נפש אלא כח אחד כמו אבן המושכת. וכן כתב אבן רש"ד בשם גאלינוס ושם אותו טועה בזה. והנפש הזאת יש לה שלשה כחות כח המגדל וכח הזן וכח המוליד בדומה. כח המגדל הוא כח שיגדל הצמח עד שיגיע לגבול הקצוב לו ועד הזמן ההוא לא יפרד ממנו, ובהגיע לתכלית גדולו יפרד ממנו, כח הזן בכלל ארבעה כחות והם המושך והמחזיק והמעכל והדוחה למותרות, והמושך הוא שימשוך מזונו וידבק בו ויתערב עמו. והמחזיק יחזיק המזון בגוף הצמח עד שיקבל הטוב והנאות לו ויעכבהו שם עד שידבק בו. והדוחה למותרות הוא הכח שידחה המזון הנותר שלא יוכל הצמח לקבלו במזון ויוציאהו וידחה אותו לחוץ והוא השרף, ולצמחים אין להם מותרות רבות כמותרות בעלי חיים, כי מקבלין מזון זך ונקי ומבושל, היפך קבול מזון בעלי חיים שהוא מזון עב וכבד ובלתי מבושל, וזה הכח הזן אינו נפרד מן הצמח כל ימי חיותו עד ייבש ויבול, כי בעודו חי צריך למזון שיזון בו להחליף מה שיותך ממנו. כח המוליד בדומה הוא כח אשר בטפת הזרע להוליד גוף דומה לו, כי לא יצמח מזרע חטה שעורה ולא מזרע שעורה חטה, ולא מזרע זיתים יצמחו ענבים, ולא מענבים זיתים. וזה הכח יש לו גבול וזמן קצוב, כי כשיזקין מאד הזרע ונפסד לחותו הטבעי לא יצמח עוד ואם יצמח לא יעשה פרי. ויש בודים כי יש להם כעין כח מרגשת, כי ירגישו במים המתוקים הזכים ויזונו בהם ולא יזונו במים המלוחים העבים וזה שקר מבואר כי אין להם שום כח הרגש נפשי אלא כל זה להם בטבע כי גידיהם ותעלותיהם הפנימיים אשר בהם יעבור המזון הם דקים מאד ולא יוכל לעבור בהם כי אם מזון דק ופשוט ומבושל היטב:

וכתב יצחק הישראלי בספר היסודות בחלק השלישי, כי החוש נאמר על מינים רבים, מהם טבעי ונפשי ושכלי, אם היה בעל החוש הרגשי נפשי, יהיה חושו והרגשו נפשי, ואם היה שכלי יהיה הרגשו שכלי, ואם היה טבעי יהיה הרגשו טבעי, וזה החוש מיוחד באילנות ובצמחים שהם טבעיים בלתי נפשיים, ועל כן ירגישו הרגש טבעי במה שידמה לטבעם ומזגם מן המאכל ויערב להם ויקבלוהו קבול תמידי, ויברחו ממה שכנגד טבעם ומזגם וירחקו ממנו. הנה התבאר שהאילנות והצמחים אע"פ שלא יחושו חוש נפשיי יחושו חוש טבעי, ויערב להם מה שידמה להם ממזון ויברחו ממה שהוא הפכם, ומה שיורה על זה קבולם למים המתוקים ושיערב להם העפר הדשן והרוח ממוצע המזג והחום הרפה ויברחו וירחקו מן המים המלוחים והגפריתים והארץ המלחה והרוח המופלג בחום ביותר או המופלג בקור, מה שיורה על זה מה שנראה מצמיחתם וגדולם ונעימותם בעפר הדשן והמים הערבים והרוח הממוצע, ומהתנגבותם וכחישותם ויבשותם ומעוט נעימותם בארץ מלחה ובימים וברוח שהם הפך זה וברחם מהם, ונקח ראיה על זה מאברינו, שאנחנו נמצאם שיערב להם מה שידמה למזגם ויחברום אליהם, וירחקו ממה שהוא הפכם ויגרשוהו מעליהם, ואף על פי שלא הרגישו בזה הרגש נפשי:

ואבן צינ"י כתב בספר השינה והיקיצה, כי הצמחים יש להם נפש צומחת ואין להם הרגש ושכל, ועל כן אין להצמחים סגולת השינה והיקיצה כי הם סגולת ההרגשה, ואבן זה"ר כתב בספרו בשער ו', כל הגידים מרגישים הרגשה טבעית כמו שהאילן מרגיש בשמש ויטה לצד שתראה עליו השמש, וכמו שנראה מקצת הפרח מתפשט ביום ומתפתח למעלה בשביל השמש ובלילה יהיה נסתם בהסתר ממנו השמש, ויהיה זה כמו הרגשה טבעית. ועוד כי כמו שנצרך מזון לכל מין ומין מבעלי החיים מזון שהוא נאות וקרוב לטבעו, כך בצמחים לא יזונו כ"א במזון קרוב ונאות לטבעו, והמים הזכים המתוקים הם קרובים לטבע הצמחים, כי היסודות שהורכב מהם אינם מלוחים, כמו שתראה כי הנער היונק לא יוכל להזון במזון יבש רק במזון לח, ולזה הוכנו לו שדיים שיינק החלב שהוא קרוב לטבעו שהוא לח ורך (עד שיתנגבו אבריו ויתקשו אז יזון במזון יבש), וגידיו ועורקיו אשר בהם יעבור המזון הם דקים וצרים לא יוכל לעבור בתוכם כי אם מזון לח ופשוט. גם מין האדם אינו ניזון במזון הבהמות כמו הקש והתבן והעצים, כי טבעו ומזגו הוא זך ופשוט מכל שאר מיני בעלי חיים, ולא יוכל לעבור בתוכם כי אם מזון לח ופשוט, ולא יוכל להזון במזון הבהמות כי אם במזון אוירי אשי, כמו השמן והחלב שהם קרובים לטבע האשי הדולק, ולא יזון במים (וחלב) ויין לפי שהם הפך טבע האש. ואומרים קצת מחכמי המחקר, כי הזרע שנזרע בארץ כשהתחיל לצמוח עד יגדל, יתחלף רוב הזרע לטבע החלש שיזון ממנו כשהוא רך וקטן, כמו הנער היונק, וכמו שתראה מזרע החטה שתשוב בטבע חלב ותתלבן רובה, כן הוא בכל הזרעים, והארץ ששוכב עליו הזרע ההוא קבלה מיץ החלב ההוא ונתלבן מקומו, ואחר שגדל הצמח מן החלב אבר בתוך הזרע יונק מאותו הלובן שקבלה הארץ, כמו שמגדלים הנער אחר יניקתו במזון לח קרוב לטבע החלב. אמנם תחלת פעולת נפש הצומחת היא כשהזרע בארץ שהוא מקום הרחם, שתמשוך הלחות אשר בארץ ובמים והדק שבהם והדומה למזגו אל השרשים אחר בשלו חום השמש ושאר הכוכבים, והלחות ההוא הוא מקום הלחות הארבע בבעלי חיים והדם, ובשרשים יתעכב שם המזון זמן גדול שהוא דומה לבטן בעלי חיים עד שיתעכל שם המזון עכול רב, ואחרי כן ינשב רוח על הצמחים וידמה לנשימת רוח חיים הנכנס מחוץ שהוא מזון לרוח חיוני שהוא בב"ח, ואחר כן יחמם אותם השמש הדומה לחום הטבעי שהוא בב"ח, ומשם יעלה המזון וידחה אותו הכת הדומה לענפי הצמח וגזעו וימשוך אותו הכח המושך אשר בענפים ומחזיקו שם כח המחזיק כדי שלא יגר וישוב לרדת למטה, ויעכל אותו כח המעכל עכול שני וכח הזן ישנה המזון ההוא למזג הענפים, וכח המגדל יוסיף בשעורם באורך וברוחב, והטוב שבמזון ההוא והדק והפשוט ידחהו עוד הכח הדוחה לקצות הענפים שבו, והעב והכבד ישאר בשרש, ועל כן האילנות הם עבים ורחבים למטה בחלק התחתון, והולכים וכלים עד כאצבע למעלה, בסבת המזון העב העפרי הנשאר שם, ולא יוכל לעלות כ"א הדק, וזה כדמות שלהבת הנר הדולק שהיא עבה וגדולה למטה והולכת וכלה למעלה, כי החלק העב העפרי לא יוכל לעלות למעלה, והדק הפשוט האשי יעלה בטבעו, וכשיהיה המזון בקצוי הענפים למעלה יעכל שם עכול שלם, והטוב והנאות והמובחר שבו יצאו ממנו הפרחים והפירות, ומן העב והכבד יהיה הקליפה והגרעין, ומן הפשוט יהיה ממנו האוכל. ואין בכל הצמחים כח המוליד בדומה, כי בקצתם נעדר מהם הכח ההוא ולא יולידו דומיהם, כמיני הכמהים והפטריות שאין להם זרע שיצמח אך הוא צמח בלא שורש ובלא זרע ונמצא תחת הקרקע ושם יונק וגדל, ועל כן אמרו קדמונים שהוא אמצעי בין הדומם והצמח, וכן אמרו על עץ ימשוך הוא אבנים לרוב עביו וכבדותו, וכן השומים לא יצמחו זרע ולא יולידו דומיהם, רק הגרעין יטעו בארץ ויגדל השרש ההוא ויתעבה עד שיהיו ממנו גרעינים רבים, וכן המינט"א לא יצא ממנה זרע ולא תוליד דומה לה, אך יטעו נטיעותיה בארץ ויצמחו ממנה ענפים רבים, וכיוצא באלו מינים רבים שנעדר מהם כח המוליד, וכמו שנמצא מינים רבים מבעלי חיים שאין בהם הכח הזה המוליד, כמיני התולעים המתילדים באשפות והנולדים בעפוש הפירות בתוכם והכנים וכיוצא בהם מינים רבים, כך נמצא בצמחים מינים רבים שנעדר מהם הכח המוליד בדומה:

והזרעים אם יחתוך חלק אחד מהם שוב לא יצמחו כי כח המושך אשר בהם נפסד בעת שנשתבר ונחתך חלק אחד מהן וכן כתב אבן רש"ד והנסיון מופת בזה, ואם נקלף הזרע או הפרי מן הקליפה החיצונה שוב לא יצמח, כי הקליפה ההיא תשמור הזרע שלא יתעפש עד שיציץ ויפרח. וכתב המפרש ספר הפרקים לאפוקרט, כי הקש התמסמסות הזרעים והגרעינים בארץ והתוכם בקבוץ החום והלחות בם, הוא כדמות התמסמסות המזון באסטומכא והתוכו בקבוץ החום והלחות, והקש מה שישאר משמרי הזרע והגרעין בארץ אחר התמסמסות ולכת הרך בצמח, הוא כדמות מה שישאר באסטומכא משמרי המזון אחר התמסמסות ולכת הצלול אל הכבד, והקש בשול הפירות ברחם הארץ ועכולם בחום השמש וניגוב העשבים והאילנות ולקיחת כל צמח צרכו מן הדק שבו אחר הבשול, הוא כדמות בשול הצלול שבמזון ושבמשתה בכבד, ועכולו בחום האדומה כניגוב המרירה אשר תהיה בכבד ובלב ובמוח ובטחול ובירור חלקיהם מדק הצלול ההוא והטוב שבו אחר הבשול, והקש מה שישאר מן המים ברחם הארץ אחר לכת הדק שבו במה שיוסיף הצמח, הוא כדמות מה שישאר בכבד מתמצית זה הצלול, והוא השתן אחר הבשול ולכת הדק והטוב שבו אל כיסי הלחות הארבעה:

השער השני - לבאר סבת חלוף הצמחים שהוא לפי חלוף המקומות והעתים

ידוע ומוסכם מן הקדמונים, כי יש עת ידוע להכנת הוית הצמח ועוזר בגדולו, הוא העת והזמן שיודע בנסיון שטבעו עוזר בהצמחחו, והראיה הברורה, כי לא יצמח הצמח בכל עת שיטע אותו הנוטע וזרע אותו הזורע רק יצמח בזמנים ידועים לנטוע הנטע ההוא, או לזרוע הזרע ההוא, ואין כל זמני המינים שוים רק יש להם זמנים מתחלפים, יש מהם יצמחו בקיץ ויש מהם יצמחו בחורף, וכן בשאר התקופות, כל אחד מן המינים כפי טבעו ומזגו המיוחד לו יצמח בזמנו הראוי לו. וכן ידוע כי אף על פי שיש להם נפש צומחת יצטרך להם חום השמש שיעזור לצמיחתם ולגדולתם ולבשל ולעכל מזונם עם חום הטבעי המתחדש בתוכם בסבת חום השמש. וראיה על זה כי אם יטע אדם נטע במקומות שלא יזרח עליו השמש לא יצמיח ואם יצמיח לא יזריע. ואף על פי שיש להם נפש צומחת. עוד ידוע כי המקומות אשר יטעו ויזרעו בהם הם הסבה הגדולה בשומן הצמח או בדקותו, כי הארץ כשהיא שמנה ולחה, או בטבעה או במקרה שנזדבלה ונזדיירה יצמחו ממנה פירות וזרעים שמנים וגדולים ולחים, ויש להם כח גדול וחזק לגדל הגופים הנזונים מהם. ואם הארץ הוא דלה ורזה ויבשה בטבעה, או במקרה שנולדו בה עשבים רעים אשר יחריבו אותה, או ביערו אותה באש ושרפוה, או שהיתה בורה ולא חרשו אותה שנים רבות, יהיו פירותיה דלים וחלשים לגדל הגופות:

וארבעה פאתי הישוב הם משתנים בארבעה ענינים ופירותיהם משתנים בסבתם, כי פאת הדרום חם ויבש ופירותיו הם לחים מזער וחומם יחסר, כי החום אשר במקום ההוא מייבש לחותם ומדקדק גופם. על כן מעט חומם וכחם ולחותם ונשארו יבשים וקשים. כי חום המקרי מכבה החום הטבעי, כמו שנראה בקדחת, וכן בחום השמש שמכבה האש ופאת המזרח חם ולח, ופירותיו יהיה לחותם רב, והוא סבה לחסר מהם החום הטבעי אשר בם. אך בהתנשב עליו האויר החם יחרוך מחוץ לחותם הטבעי, ולזה הם דקים וחלשים. ופאת מערב קר ולח, ובשפעת הקרות והלחות אשר באויר יתרכך הפרי והזרע ויחלוש וקרירות האויר הבא מן החוץ בבואו בתוך החום הטבעי יכבנו, והיה זה סבה לחסר מוח הפרי והזרע ולהגדיל הקליפה והסובין. ופאת צפון קר ויבש בסבת השלג והכפור, ויתחזק מאד קרירות האויר ועביו ולא יוכל להכנס בתוך הפרי וסוגר קליפה העליונה ומעבה אותה, ועל כן בהיות החום נסתם בפנים יהיה סבה להיות מוחו רב והקליפה מעטה וחזק לגדל הגופים:

עוד נשתנו הצמחים שנוי אחר בהשתנות המחוזות והאקלימים, כי הבשמים החמים והיבשים כגון הפלפל והקנה והזעבי"ל וכיוצא בהם לא יצמחו רק באקלים השני שהוא חם ויבש. וקנה הסוקר"י לפי שהוא מטבע אמצעי כמו שמורה עליו טעם מתיקותו, לא יצמח כי אם באקלים הרביעי שהוא מזוג וממוצע בין קור וחום, גם אומרים על אילן אחד שפירותיו ממיתים האדם במקומו שהוא ארץ הודו לרוב חומו וחדודו, ונטעו אותו במצרים ולא היו ממיתים, כי לטבע המקום שנטע בו חסר חדודו וחריפותו שגרם לו זה במקומו. ואומרים על קורת אילן זה כי לאחר שעשו ממנו קרשים אם ידבקו אותם הקרשים היטב במיתרים ומשימים אותם במים ואפילו לאחר שתי שנים ידובקו כבתחלה לרוב הדבקות והחמימות אשר בו:

עוד נמצא שנוי במין החטה, כי בגלילות קרקשי"ש וטולש"א נמצא מין אחד שאין זורעין אותו אלא סמוך לקציר שלשה חדשים בלבד והוא גדל ומתבשל בזמן המועט ההוא. ואומרים עובדי אדמה, כי מזג השדה שזורעים אותו הוא הסבה שהוא קל וממהר לבשל פירותיו, ואחרים אומרים כי מזג הזרע הוא. ובמחוז ארץ צרפת לפי שהוא סמוך לסוף האקלים הששי לא יצמחו בו הפירות החמים כתאנים וזיתים ורמונים, כי טבע המקום ההוא שהוא קר ולא יוכל להצמיח צמחם. אך הענבים צומחים שם, כי לרוב טבע חומם, קרירות המקום לא יוכל להתגבר עליו אך במחוז אינגלאטיר"א שהוא האקלים השביעי יגבר עליו הקור החזק עד שלא יצמחו שם אפילו הענבים כ"ש התאנים והזיתים והתותים. ובמקומות קרובים זה לזה כדרך יום ימצאו חלוקי הצמחים לפי חלוק מזג המקום כי בגבול טולש"א לא יצמחו זיתים ושקדים ובקרוב להם יצמחו שם, וכל זה לפי טבע מזג הארץ שאין מזג המקום ההוא קרוב לטבע אלו הפירות:

וכמו כן נמצא בעשבים, כי לכל אחד ואחד יש לו מקום מיוחד נאות לטבעו, ועל כן יצאו עשבים אחדים במקום אחד לא בזולתו ואחרים במקום אחר, כמו שאומרים על הכרישין כי לפי רוב חומם לא יצאו רק על שפת מים למזג החום החזק אשר בם. וכמו כן ימצאו כיוצא בם רבים. ועל הרוב יצאו הקרים במקום קר והלחים במקום לח, וכן בשאר האיכיות אם לא יגבר עליהם האיכות האחת אשר יצטרכו למזגו באיכות אחרת כמו שביארנו בכרישין וכיוצא בם:

ואבן רש"ד כתב כי על ידי מקרה יהיו צמחים חמים במחוזות הקרים כמו אילן הבטנים, והסבה בזה מפני עובי קליפת הפרי שלא יוכל הקור ליכנס לפנים וצמחים קרים במחוזות החמים כמו התמר, והסבה בזה שהצמח ההוא מכוסה בארץ, ולא יוכל החום ליכנס זהקור יברח מפני החום ויתכנס בתוך הפרי, וכן יקרה בעתות השנה, כי בתקופת הקיץ יצמחו צמחים חמים, ובחורף צמחים קרים, ועל צד המקרה יצאו צמחים חמים בחורף כמו הנפוס והלפת מפני שהם מכוסים, וצמחים קרים בקיץ כמו החזרת וירקות הגדלות בקיץ, וסבת זה מפני שחומם חלש ויפסד מפני הקור מועט ההוא באויר:

וזמני בשול הזרעים מתחלפים כפי טבעם, כי הצמח נחלק לשלשה חלקים, כבד וקל ובינוני, והזרעים הקלים והחלושים יותר הם מין הקטנית, על כן בשולם בתחלה כי הדבר הקל והחלש והרפה מגיע מהרה לזמן גדולו, כי לרוב חולשתו מתפעל בנקל, ועל כן הנשים לחולשת טבעם יגיעו מהרה לזמן גדולם מן הזכרים. ואחרי הקטנית יתבשלו השעורים שהם קלים וחלושים מן החטים, ואחרי כולם החטים שהם כבדים וחזקים ומתאחרים להתפעל מכלם. הלא תראה כי הדוחן הוא גדל בשני חדשים לרוב חולשתו ורפיונו, וכמו כן נמצא באילנות עושי פרי, אך על הרוב לא יתבשלו עד אשר תתחיל החמה לרדת מראש סרטן. וכן כתב החכם אריכטוטלוס, כח הצמחים תלוי בחמה וכשהחמה תהיה בראש גדי תהיה בגבהה הקטן ויהיה כחה בפאת נגב, וכשתתחיל לעלות מראש גדי יעלה אחריה צמח הארץ ויתנועעו בעלי חיים מקטנם ועד גדולם, וכל הצמחים יוציאו בזמן ההוא פרח, וכל אשר תוסיף לעלות עד קו השוה יעלה אחריה כל שיח וצמח האדמה, עד אשר תגיע לנקוד ראש סרטן והוא תכלית עליתה, ומשם תתחיל לרדת ותחזור למקומה, ואז יחזור כח הצמח לאחור, ועל כן יתבשלו הפירות בזמן ההוא, כי כבר הגיעו הפירות לגבול גדולם וצמיחתם ויעדר מהם הכח המגדל וימנע הכח המעכל להראות פעולתו להגדיל הכח, והמזון שהיה מתחלה עובר בגידול הפרי נשאר שם שאין עולה, ועל כן ייבש הפרי ויתעפש, וזהו בשולו, כי אז נפסק לחותו ומזונו מן הארץ. מכל זה נראה כי כח הצמחים תלוי בחמה:

גם כחות הגלגל המתנועע מתפשטות בצמחים ובבעלי חיים. ועל כן נראה פועל סבובם בהם בתכונתם וצורתם. כי כשתעיין בהם היטב תמצא צורת העגול בהם לעולם בכללם ובחלקיהם, אך בהרכבת הדומם לא יראה בו כל כך לרוב רחקו ממנו, והוא הסבה להיותו הפחות שבמורכבים, ולא תראה בו תנועה כלל לפי רוחק המניע, אבל בצמחים ובבעלי חיים תראה יותר פעולת המניע הסובב, בתנועתם ובצורת העגול שבהם:

וכתב אבן רש"ד כי יש מן הצמחים חסר, ויש מהם שהוא שלם. החסר הוא אשר יגבר עליו אחד מן היסודות, כמו הצמחים הצומחים במים שטבע המים גובר עליהם והם ירוקה שעל פני המים ודומיה. ואין להם לא עלין ולא ציצין ולא פרי, או שיסוד העפר גובר בהם והן הצומחים במקומות החזקים והיבשים, כמו הכמהים שהם נמצאים בתוך הקרקע במקום חזק וקשה ויבש, והצמח השלם הוא הגדל בהרים, כי מזג ההרים טוב מפני גבהם וכח הגשמים העליונים פועל בהם לקרבתם:

וכתב אבן רש"ד בקצור ס' החוש והמוחש, כי רוב הצמחים חייהם ארוכים יותר מבעלי חיים ונראה הטעם כי בקרבת הרכבתם להרכבת הדומם שאין בהם מן הפוכי היסודות כמו בעלי חיים לפיכך חייהם ארוכים יותר. עוד כתב שם כי התמר יתקיים יותר מן התאנה, ונותן הטעם בזה לחיי אורך סוג מסוג ומין ממין, רבוי כחם והלחות וגברם על המזג עם ממשלת החום על הלחות, ובכלל הכחות הפועלות על המתכעלות עוד נתן טעם אחר, כי ייבש סעיף אחד ויצמח אחר, ועוד קונה החום היסודי אשר בו מן השמש יותר מבעלי חיים, ועוד כי רובו מיסוד המים וקרוב הוא לו כמו שקרוב הדומם ליסוד העפר ועל כן מתקיים זמן רב:

והלבנה גם כן יש לה כח באילנות, כמו שנודע בנסיון. כי כשיכרות אדם אותם בעוד שהלבנה חסרה בחדושה ייבשו מהר ויבולו אם לא יקוצצו אותו ביום שני, כי מפני שהלבנה צומחת ביום ההוא לא תזיק להם חסרון הלבנה. כן הגידו לי קצת האומנין וכן נתפרסם אצלם בנסיון. ובדלועים נכר פעולת הירח בגדולם, כמו שכתב אבן זה"ר, וחז"ל גם כן הסכימו כי פעולת הכוכבים הקיימים נכרת בצמחים ומספרם כמספרם. וזהו לשונם אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל:

השער השלישי - בחלוף טבע הפירות וקליפתם מבית ומחוץ וחלוף מראיהם ונשירת עליהם

הסכימו החכמים הקדומים, כי טבע הצמחים ומזגם הוא מארבעה היסודות. ורוב הרכבתו מיסוד האויר. והראיה על שני פנים, האחת שהוא צף על פני המים, כי הנחת האויר הטבעית הוא צף על המים, כמו טבע השמן לפי שהוא אוירי הוא צף על המים. והשנית הוא מן האפר הנשאר בעצים אחר שריפתם שהוא חלק קטן בשעורו משעורו קודם לכן, כי רוב מזגו שהוא האויר נפסד בשריפתו, גם חלק האש והמים נפסדו ונשאר יסוד העפר והוא קטן מאד, ושריפת האבנים שהוא הסיד קרוב לשעורו הראשון לרוב הרכבתו מיסוד העפר ולמעוט מיסוד האויר, אבל טבע הצמחים הוא רוב מיסוד האויר וזה בסבת התגדלו והתפרנסו משם. אך אבן רש"ד חולק בזה כמו שכתבנו בשמו בקצור ספר החוש והמוחש, כי המים גובר עליו:

ויש קצת אילנות שטבע העפר גובר עליהם. ולזה הם נשקעות במים כמו מין האבנים והדומה לו, והמופת עליו בחרות מראהו, זהו דעה אריסטוטלוס בספר האותות, אך אבן רש"ד כתב בקיצור ספר החוש והמוחש, כי יסוד המים גובר על האילנות, ועל כן הם מתקיימים זמן רב. ועץ הקוריי"ל גם כן, אך הוא אמצעי בין הצמחים ובין המתכות. וטבע הצמחים שלא יעשו הפרי עד אשר יצמחו פרחים, והם בזה הטבע כבעלי חיים שלא יולידו הנקבות עד אשר יוציאו פרחיהן, ויש קצת מן האילנות שלא יעשו פירות כמו ערבה ועצי ארז ואלון וכיוצא בהן, והטעם מפני רוב שמנוניתם כי מותרי המזון יבלע ויעבור ויפרנס השומן ההוא, וכמו טבע ב"ח השמנים מאד שלא יולידו כי מותרי הגופות השמנים ההם יעבור ויבלע בגופים ההם ולא יספיקו להוליד:

וסבת חילוף טבע הפירות כי קצתם נאכל כלו וקצתם נאכל החיצון לא הפנימי וקצתם הפנימי ולא החיצון, הסבה בזה הוא כמו שאבאר. ידוע הוא כי חומר הצמחים לא ימלט מהיות או חומר כבד או קל, וכשיגבר החום על החומר הכבד יעלה הקל שבתוכו ויוציאנו לחוץ ויקשה אותו ויהיה תוך הפרי נאכל, וכסיהיה החום חזק ויבש תהיה הקליפה קשה מאד, כמו ערמונים ורמונים ופושטטי"א וכיוצא בהם, וכשיגגר הקור על החומר הכבד יהיה כלו פרי נאכל ויהיה קליפתו דקה, כתפוחים וחבושים ותאנים, והפרש יש ביניהם כשיהיה הקור חלוש יהיה הפרי רך כתאנים ותותים, וכשיהיה הקור חזק יהיה הפרי קשה, וכשיהיה החומר קל ויגבר עליו הקור יהיה הפרי נאכל החלק החיצון והפנימי יהיה גרעין כגודגדניות וכיוצא בהן, ואם יהיה הקור חזק יהיה קשה כמו האפרסקים, וכשיהיה הקור חלוש יהיה רך, וכשיהיה החומר קל עם חום יהיה הפרי כלו קליפה, ואם יהיה החום חלוש יהיה הפרי רק כאגוז הודו, וכשיהיה חזק מאד יהיה הפרי קשה וכלו קליפה כאגוז קפריס והעפצים, וזה המין מן הפירות לא יאכלו על הרוב, ומפני קלות החומר וקלוחו להתפעל והתגברות החום החזק עליו, הקפיא אותו והקשהו והשיבו כלו קליפה, ואינו שוקע מפני קלותו, והחומר הכבד שגבר עליו הקור נכנס הקור הטוב והמובחר שבו ויכנס לתוך הקליפה לברחו ממנו, ולזה כל פרי שיש לו גרעין יצמח האילן מן הגרעין, כי המובחר והטוב הוא בתוכו, ומה שאין לו גרעין יהיה הכח ההוא שמור בענפיו ובקושי יצא מגרעין התפוחים והחבושים ודומיהם:

וחכם אחד כתב בענין אחר וזה לשונו, מזון כל האילנות והצמחים אינו כ"א מארבעה היסודות ובכולם נמצא הלח הזן אותם, אך אינו שוה בכל אחד מהם, כי יש ממיני הרוטב הלח אשר עצם המים גובר עליו והוא נוזל ונשפך ויש מהם אבר עצם האויר גובר עליו והוא קל, ויש אשר עצם האש גובר עליו והוא דק וקל מאד, ויש מהאילנות והצמחים אשר ישתנו בהם היסודות, ויש אשר לא ישתנו בהם. ולכן אם יהיה הגובר על הפרי עצם הארץ ויצטרף עמו לחות מעצם המים יטבע הפרי בתוך הרוטב, ויגמל באמצעיתו ותהיה ממנו גרעינת הפרי. ומפני כי אין מזון אשר אין בו עצם דשן טבעי בעל נפש להוליד את המזון, יטבע הדשן עמו כי אין בטבעו להפרד מתוכו, ולכן הוא תמיד שכן בתוכו כאשר ישכון המוח בתוך העצמות. וכן כל אשר יש לו מן הפירות גרעין יולד מגרעינו, כי עצם הדשן הוא בעל נפש המולדת הצמח המוליד את הפרי, והדשן להוליד את הפירות כטפת הזרע בב"ח להוליד את מיניהם, זאת היא סבת מצוא הגרעין בפרי, ואשר אין לו גרעין מהפירות, הוא מפני כי החלק אשר בלחלוחית מעצם הארץ הזן את הפרי, אם יצטרף עמו חלק גדולו מעצם האויר הקל שמיקל ושוחה ולא יניחו לטבוע ושוחה ברוב כח האויר ועולה למעלה ופשט את פניו וייבש בחום השמש, אפכו הפרי ונבדל הדשן מזריע הזרע מוליד המין בתוכו לשאר חלקיו כאשר נבדל ממנו חלק עצם הארץ, ולכן יש קליפה לכל אחד מהפירות אשר אין להן גרעין לשמור הדשן המזריע אשר בתוכה, ואשר אין להפירות לא קליפה ולא גרעין יהיה דשנו המזריע ממינו וזרעו בענפיו ושרשו, ולא יולידו ענפיו ושרשו בנטוע אותם בארץ, והדשן הזה אשר בשרש ובענפים מצא גם באילנות אשר יש להם קליפה, ואלו היה הדשן הזה כלה מהם היו מתים אחרי הפרד מהם פירות, ולא היו מולידים בכל שנה. ואם יאמר האומר מה טעם להפרש האילנות שקצתם עליהם נופלים וקצתם אינם נופלים, וקצתם עליהם ארוכים, ומהם עגולים, ומהם סדוקים. הסבה בזה, שיפלו עלי האילן מפני העדר המזון ממנו, כי הקור שיתחזק בזמן החורף ויגבר על גבי האילנות נכנס החום ונאצר בשרשי האילן מפני ברחו מהפכו, וכשיתחזק החום ההוא הנאסף בשרשיו ימשכו השרשים לעצמן לחות הענפים העליונים למטה כדי שלא ישרפם רתיחת חום הנקבץ שם, וכשיעדר הלחות מן הענפים ההם יפלו העלים מהם להעדר המזון ההוא שהיו נזונים העלים ממנו:

עוד יש סבה אחרת, כי בזמן החורף הקור יגבר על האילן ויקצר כח נשימותיו ותעלותיו ומקבץ חלקיו ומדבקם ולא יוכלו הלחות אשר בארץ לעלות כאשר יעלו בימי הקיץ שתעלותיו רחבים והחום אשר בתוכו רב ומושך הלחות, ולזה יפלו העלים להעדר הלחות שהוא מזונם כמו שיפלו שער הראש בסבת יובש:

ואם יאמר האומר אלו הם הסבות הכלליות בנפול העלים בימי הקור ואינם סבות מיוחדות, מפני שמקצת האילנות עליהם נופלים וקצתם אינם נופלים, נאמר אליו אמנם הסבה בזה על שני מינים, כי יש מן האילנות שיש כח בעורקיו ושרשיו חזק מאד למשוך הלחות מן הארץ בטבע, ויש ששרשיו ועורקיו מן הרפיון והם חלושים שיוכלו להטיל מן הלחות הרבה כמו אילן תמר ודומה לו, ודי לו במה שיבואו אליו מן הלחות ההם לקרר החום הנאצר והנקבץ שם וישאר בו שיזונו בו ענפיו וימצאו העלים מזון שיזונו בו וישמרם מן הנפילה לרוב שפע הלחות ההוא. ויש מן האילנות שכח השרשים והעורקים חלוש מאד למשוך הלחות מן הארץ, ולא יהיו שרשיו ועורקיו רפים וחלולים ויצטרך הלחות כלו לקרר החום אשר בשרשים ולא יספיק שיזונו מן הנשאר הענפים והעלים, ולזה יפלו העלים. והסבה השנית מה שאמרנו תחלה, שיש מן האילנות שחומרו לח וקל ורך ורפה חלקיו, ומקצתם שהחומר שלהם הוא הפך לזה, ומה שהוא מחומר קל, הכח המושך אשר בשרשי האילן כשימשכו הלחות אשר בענפים ימשך מהרה להפעלותו מפני דקותו וירדו למטה וישארו אך מעט הענפים ויפלו העלים להעדר המזון, וזה המין לא יתקיים זמן רב על הארץ, ומה שהוא מהם בהפך, כח המושך אשר בעורקיו ושרשיו כשיבא למשוך הלחות אשר בענפים לא ימשכו בקלות לכובד לחות וחומר הענפים וגסותם ולא ימשכו כ"א מעט וישאר הרוב בענפים למזון ולא יכלו העלים וזה המין מן האילנות מתקיים זמן רב:

ונביא ראיה לזה מן הנראה לעין, וזה שאם יקח אדם חתיכת בגד ויחתוך אותה לשני חלקים, ויטבל החלק האחד במים זכים וקלים, והאחר במים העבים כמו סחיטת הלוגלוגות והדומה להם, וישים אותם בשמש, תהיה החתיכה הטבולה במים זכים נגובה בנקל לקלות המים, והאחרת תעמוד כנגד חום השמש זמן ארוך ולא תתנגב מהרה:

ויש מן החכמים שאומרים, כי סבת זה הוא שומן האילנות והלחות שהיא מדובקת בהם, ולא תתנגב השומן ההוא אפילו בימות החורף וישאר שם ויזונו בו העלין. כי הדברים המתדבקים לא יתנגבו בגדול הדבקות אשר בהם כשמן וזפת ושעוה ודומיהם, וכן כתב הפילוסוף בספר ב"ח בסוף הספר, שנתן טעם להסרת שער הראש מעוט לחות חומם ומעוט שומן, ולזה לא ישירו האילנות עליהם כאשר בהם לחות שמנה ויש נותן טעם מפני שקצת מין האילנות חלקיהם דבקים מאד וקשים, ומפני דבקותם שומרים הלחות הנקבץ שם, ויש מהם שחלקיהם רפים ולא ישמרו הלחות ההוא, כאשר אמרו בהרים שהנהרות יוצאים מהם, כי ההרים אשר הם קשים מאד מקבלים רוב המים ושומרים אותם ולא יתך מהם דבר, אבל ההרים הרפים לא יחזיקו המים ולא ישמרו אותם:

ואריסטוטלוס כתב בספר המסעדים, כי יש אילנות שיש להם שורש חזק וכח מושך חזק מושך מזונו מן העפר ומזון החום אשר ירד שם ואין צריך למשוך מזונו מעליוני האילן, על כן העלין אינם נופלים כמו הזיתים ודומיהם, רק האילנות שיש להם שרשים חלושים שאין יכולים למשוך מזון מן העפר מושכים איתו מעליוני האילן ובזה נופלים העלים:

והסבה שמקצת העלין ארוכים וקצת ולא, הוא מפני חלוף חומר העלין וחומר מזונם, וזה שהחומר יהיה או קל או כבד, והמזון יהיה או זך כבד או אוירי קל, וכשיהיה הוית העלין מחומר קל ולחות נגר יתנועע החומר למעלה לקלותו ונגרה לחותו למטה לקלותה, והאריכו העלים, וכשיהיה החומר כבד ולחות קל, כבדות תנועת החומר לא יוכל לעלות ונתפשט הלחות לקלותו ונתפשטו ונתעגלו:

והסבה אשר בעבורה נסדקו קצת עלי האילן וקצתם לא. הוא היובש והלחות, כי על מי שיגבר מן העלין היובש יסדקו בחום השמש ויפרדו חלקיו, ומי שיגבר עליהם הלחות עמדה הלחות כנגד החום וקבצה חלקי העלין והדביקם קצתם בקצתם ועמדו על מתכונתם ולא יסדקו. ואילן התאנה אע"פ שפריו הוא לח נסדקו עליו כי הן יבשין, וסבת יבשותם הוא לרוב לחות הפרי כי הוא מושך אותן מן העלין:

ואלו הן האילנות שעושין פירות ואין נושרין עליהם, הזית, והחרוב, ואתרוג, וצרנגו"ס, ושאין עושים פירות כגון הלב"ד, ועצי ארז:

ואילן הממהר להביא פירות מכלם הוא אילן האפרסק, והסבה בזה רפיון חלקיו וחולשת טבעו וקרותו, והוא כטבע השעורים שממהרים להתבשל יותר מן החטים, וכן טבע הנקבות ממין האדם שממהרות להגיע לגבולם ולהזריע יותר מן הזכרים, והאילן הזה הוא מתקיים זמן מועט מכולם, והוא כסבת הנשים שחייהן פחותים מזכרים, והטעם מפני מהירות הגעתן לגבולן. ויש סבה אחרת לפי שמרבה פירות. והפילוסוף אמר בספר ב"ח כי האילנות שמרבים פירות יתיבשו מהר:

ואריסטומלוס כתב בספר המסעדים הכלליים, כי האילנות הגדולים ונושאים פירותיהן מהר כמו האפרסק והרמון ודומיהם הן חיים ומתקיימין זמן מועט. והסבה בזה כי הם נולדים מליחות דקות ופשוטות, וממהרים להפרד ולהתיך ולהתיר, והאילנות המאחרים לשאת פירותיהם, כמו עץ זית ואבנוס הם חיים יותר מן האחרים ואינם מתדלדלים ולא נתכים כאחרים, והטעם בזה כי הם נולדים מליחות עפריות גסות וכבדות להפרד ולהתיך ולהתיר, ועל כן האבנוס חי זמן רב ואינו מתדלדל:

עוד סבה אחרת למהירות הוצאת הפרי באילן האפרסק, לפי שהוא קצר קומה, והפילוסוף אמר בספר ב"ח, כי הנקבות בקומה קצרה ממהרות להתעבר, וטעם קצור קומתו הוא לפי רוב מותר שבו שפירותיו הגסים והלחים מורים על רוב מותרו. והחכם אמר בספר ב"ח כי נקבות מין האדם הם קצרות קומה לרוב שפע הזיבה שבהן יותר משאר ב"ח, כי המותר שהיה ראוי לגוף יוצא בזיבה. ואילן הזית אומרים עליו שהוא מתקיים זמן ארוך יותר מכל האילנות עושי פרי, ויש לו סגולה אחת שיש לו שני פרחים בכל פרי ופרי מה שאין כן בשאר פירות שאין להם אלא פרח אחד:

יש ששואלים למה יהיה בהרבה מן הצמחים כשיחתוך ממנו סעיף יצמח אחר תחתיו, ובב"ח אינו כן שכשיחתוך ממנו אבר לא יצמח אחר תחתיו כזנבות הנחשים והלטאות והאדם וכל מיני ב"ח השלם לא יצמח האבר, ונתן עליו בספר מלאכה קטנה טעם בדבר, וזה לשונו (ואמר) הצמח החומר שלו היסודות כ"ש הארץ והיא ממציאתו ושרשיו ממנה ימשכו תמיד המזון. אמנם ב"ח אשר יש להם האברים, זה לשני ענינים. האחד מהם שהאברים ההם הם מותר ייפס בהם הטבע כזנבות, ויהיה זה ממותר מזונם, ולא ממותר חומר אבריהם השרשיים, על דמיון מה שימשך עליו הענין בנוצה ובשער ובקרנים וטלפים, ויהיה תולדתם על דרך חדוש. וקצתם יתהוו ממותרים יתקבצו בגופותן ויחמו ויתעפשו בחום שוה יוצא מחוץ לחום הגוף ויולידו מהם אברים מקום האברים שנפלו, כמו שיקרה שיצמחו השנים לזקן ויצמח זקנו אחרי נפלם ונשחת שערו. ואמנם האדם וב"ח השלם באבריו, והם שהולדם מן הזרע, מהם לא יתכן להשיבם אחר יובשם מפני שהזרע שנולדו ממנו הלך וכלה בהם ולא נשאר שארית, ומהם מה שהולדם מן הדם, ואלו כשיתפרקו יתכן להשיבם, מפני שמציאת החומר אשר ממנו נתהוו עדיין בגוף. ואמנם שוב שיני הנערים אחר נפלם הוא זה, שהחומר שיתילדו מהם השנים מותר חלוש ויתילדו מהם תחלה שנים חלושים, וכשיחזק טבעו יקלו בעיניו וישליכם ויצמח מה שהוא יותר טוב מהם:

וסבת חלוף מראה הפירות, שמקצתם לבנים, ומקצתם שחורים, ומקצתם אדומים, כענבים וגודגדניות ופירות וזרעונים, אשר כל מין ומין מהם משתנים מראיהם. הלבנים הם שטבע המים גובר בהם עם מעט מן העפר, או העפר ואויר, והשחורים טבע העפר והיובש גובר בהם, והאדומים טבע האש גובר בהם, והצהובים הם ממוצעים בין המים והאויר והעפר. וסבת ירקות העשבים הוא מפני כי לחות המים כשיתעפשו ישובו למראה ירוק, כמו שתראה ממי מערות סרוחים שהן ירוקים, ויש אומרים כי הקור והיובש היא הסבה בירקות העשבים.

עוד סבה אחרת, כי מלובן המים ומשחרות העפר יהיה הירקות, כי הוא מראה ממוצע מהן, שמראה הירוק הוא הממוצע מכל המראים, ועל כן נהנה העין ממנו יותר, וכן כתב אבן רש"ד, והירוק נוטה לשחרות, והצהוב ללובן:

וסבת ריח הבשמים כי הוא מטבע כבד, והוא ריח חלול מבפנים ומזונו הוא חם, וחום השמש מבשלו שם בתוך החללים וישוב המזון אוירי והוא סבת הריח. ולרב כובד טבעו נשאר ונדבק בו הריח ולא יתפזר לחוץ. ויש שאומרים כי טבע הארץ ההיא שגדלים שיש לו ריח:

ובספר המבוא כתב, כי בעלי הריח ריחם מורה שהם דקים העצבים מחמי המזג, ומה שאין ריח לו עצבי עצמו ימנענו מפני שימס ממנו קיטור, ומין התפוח יש מקצתן שיש בו ריח ומקצתן אין בו ריח. הריח ימצא במתוק ממנו מפני שהוא רפה חלקיו, והחלק האוירי שבו יתבשל לפנים בחום השמש ולזה יש לו ריח. והחמוצים הם מימייה ואינם אויריים ועל כן לא יריחו. ורוב הצמחים והאילנות עמידתם הפוכה כנגד עמידת ב"ח, כי ראש ב"ח לפאת השמים, וראש הצמחים במוצק הארץ, ושרשו וסופו לפאת השמים, מלבד אילן החמר שדומה לאדם בזקיפת הקומה ובקצת כחותיו ועל כן כשיכרת ראשו ייבש ובאילנות ובצמחים אין בהם זכר ונקבה, ועל כן נושאים כל אחד פירות. אך באילן התמר אומרים עליו שיש בהם זכרים ונקבות, ולזכרים כח ההולדה ולנקבות כח הקבול במה שיוליך אליהם האויר מכחות הזכרים הסמוכים לנקבות. ובלבד שיהא במקום שיוכלו להביט זה את זה, וכן אמרו באילן הפוסתקי"א, וכן אומרים באילן הערמון שלא יעשה פרי אם לא יהיה אחר סמוך לצדו. ועובדי האדמה אומרים כי כל הפירות יש להם זכר ונקבה, בתפוחים בחבושים ובאגסים, הארוכים הם זכרים, והעגולים הקטנים הם נקבות, כטבע מין האדם ושאר ב"ח שמולידים, ומזרע אחד שנזרע בארץ יצאו זרעים רבים כמו שיש מקצת ב"ח שמולידים הרבה ולדות:

ויש סמים רבים שיש להם כחות וסגולות רבות, שיש סם שמניחים אותו על הטבור וימשוך הלחות מן הגוף כמו שימשך אם היה נאכל. גם יש סם שמושך אם יקחנו בידו, ואם ישים אותו תחת מראשותיו ימשוך הלחות מן הראש:

קצת האילנות יצאו דרך חדוש בטבע במזג היסודות, וקצתם לא, ובב"ח גם כן יש מהם שנולדים בחבור זכר ונקבה, ויש מהם שנולדים במזג, כעכבר וצפרדע, ויש עשב אחד שצובעים ממנה צבע אדום ואם יצבע ידו מן הצבע ההוא יתאדם השתן, וכן טבע האיסטיס שהוא אינד"י, ויש בצמחים שצומחים בהרכבת שני מינים כמו שנולדים ב"ח בהרכבת שני מינים שוין במזג וקרובים זה לזה בטבע, כסוס וחמור שיוצא מהרכבתם מין הפרד, כן יוצאין מהרכבת שני צמחים במזג ובטבע מין נפרד, ואותו המין הנפרד אין לו כח המוליד בדומה, כמו שאין למין הפרד אותו הכח, כי הטבע שוגג במין הנפרד ההוא, והוורדים הם מורכבים משני צמחים, ועל כן הזרע שלהם אינו צומח לעשות פרי. וסבת שנוי מראה הפרחים, הוא כסבת שנוי מראה הפירות, כי הפרחים הלבנים הם מימיים וקרים ולחים, והשחורים טבע העפר גובר בהם, והאדומים אשיים, והצהובים והירוקים ממוצעים בין המים והעפר וזה על הרוב. אך יש פרחים לבנים שאינם מימיים ולא קרים, כפרח השקד, וכל פרחים בעלי הריח הטוב הם חמים בטבע חום אוירי שנקבץ בתוכם מבושל היטב, מלבד שלשה פרחים שהם בעלי ריח והם קרים, כמו הוורדין וההדס והויאולי"ה, ואבן צינ"י הוסיף עוד ארבעה, והריחות הנבאשים הם ממזג לח יולד בעצם ההוא במקרה ומחום עפושי:

וסבת קדימת אילן שקד להוציא פרחים יותר משאר אילנות, מפני קלות חומרו וטבעו, שהיסודות הקלים גוברים בחומר על כן ממהר להוציא פרחיו, ועוד מפני הליחות השמנים אשר בו שהוא פותח הנקבים למשוך הליחות אשר בארץ, ועל הרוב כל אילן שהוא קטן בגופו יוציא פירות הרבה, וכן כתב הפילוסוף בספר ב"ח, כמו שהעופות קטני הגוף ברוב ביצים, גם ב"ח הקטנים מולידים בנים רבים יותר מן הגדולים, כי בקטנים המזון יעבור בלחות זרעי ובגדולים יעבור המזון בגדול גופם, ולזאת הסבה נראה כי אילן האפרסק מוציא רוב פירות, ועוד יש שני מיני אילנות אחד בגלילותינו ואחד בגלילות ספרד, אשר פירותיו בתחלה הם רכים מעט ולאחר בשולם יתקשו כאבן, וזה לרוב יבשות החומר ההוא שהוא מחומר כבד ויבש. ויש להם מעט גרעין בתוכן. והמין הגדל הנה איננו שוה לכלום ואין בו תועלת, אבל האילן הגדל בארץ ספרד הוא מועיל לרפואה ידועה, ויש מין אחד מן הצמחים שאם יעקר ממקומו לא יוכל לחיות במקום אחר:

וכתב אבן רש"ד בספר השמים והעולם, כי צמח אחד יוצא בקול הרעם, נקרא צמח הרעם, כשמתבקעת הארץ מן הקול ההוא יצא הצמח ההוא ולא יצא בענין אחר ולא נודע ענינו, והתחלת הצמח היוצא מפרי האילן הוא מן החלק המחובר לענפיו, והוא כדמות הביצה, כי החלק החד אשר בו התחלת האפרוח מחובר לאם. אך בגרעין התמר אומרים, כי התחלת הצמח בנקב קטן שהוא באמצע החלק הרחב. ופעמים יקרה ששני אילנות שהן ממין אחד יהיו נטועים קרובים זה לזה, והאחד יוציא פירות הרבה יותר מן האחר. אך המועטים יהיו גסים יותר, ומה שיחסר האילן בכמות פירותיו יוסיף הפירות באיכות, ויש אילן אחד הנולד באינדי"א גבוה כמדת זרוע ונולדים גרגרים קטנים כמו פלפל בראשו, ובימי החום הגדול משברים מענפיו ויוצאת מן השברים ההם ליחה דומה לחלב ונקרא בלסמ"י, ובכל העולם אינו נמצא מאותו מין כי אם במקום ההוא, וי"א כי בארץ מצרים הוא לבד. ויש צמח אחד שנכר בו פועל השמש יותר מכל הצמחים ונקרא אחור השמש ובלעז שולשיג"א, כי מבטו לפנות השמש ונכחה לנגדו, בבקר מביט וזקוף לצד מזרח, וכל עוד שיגבה השמש על הארץ הולך ומגביה עד חצי היום שהוא זקוף ונצב כעמוד זקוף וכל עוד שירד השמש עד הערב ונוטה לצד מערב נוטה גם הוא אחריו:

וכתב אבן זה"ר, כי במין הדלועין נכר פעולת הירח, ובעת הגדול יוליד קול, ונראה כי לפי הנהוג אצלנו, כי הקול יעזור למהר גדולם ובמין קשואים גם כן כי יתקעו בשופר בעת יציאת פירותיהם, ויש מינים מן הפירות כי אילניהם מוציאין פירות שלש פעמים בשנה ההיא, ובמין הגפן נמצא יותר משאר המינין, ואומרים קצת מעובדי אדמה שהוא נעשה בתחבולה על ידי אדם וזה שקר. ובעץ הגפן נמצא כי אחר שהתחיל להוציא הציץ והפרח והבוסר אם יכרת ראש הגפן יוציא פרח סמוך למקום ההוא, ויש מקצת הצמחים כי מרוב הרעננות שבו יעמוד זמן רב אחר תלישת ענף רענן לבדו או למרחו עם טיט מעט ויפרח אחר כן:

ואילן הנולד ממנו הפלפל הוא נולד באינדי"א ושרשו כמו קושט ופריו דומה יפייאו"ל ונקרא פלפל ארוך, ובהגיע עת הבשול נעשה כעין אבעבועות ויוצא משם הפלפל, ובאותו אילן עצמו בטרם הגיע עת הבשול מתקבצים במקום גבהותו אבעבועות מצבע לבן ונקרא פלפל לבן ואותו שיתבשל היטב נעשה שחור, וידוע בנסיון שאם ינקב אילן אחד שממהר לבשל פירותיו וירכיב תוך הנקב ההוא ענף אילן אחר שמאחר לבשל פירותיו שהוא נטוע בצדו, או ירכיב בו ענף אחד תלוש, שיקדים המאוחר המורכב לבשל פירותיו בטבע זמן האילן הנקוב שתרכיבהו בו מפני שיקבל ממזגו וטבעו:

ומן הוורדים אומרים, כי אם יקח אדם הענפים במחובר כשהתחילו להוציא הפרי והפרח סתום שלא נפתח עדיין וישים הענפים ההם תחת הקרקע תוך קנה ואחת או בכלי חרס חלול ויעמדו שם עד זמן ימי הגשם, ונמצא הפרי סתום כמו שהיה כשהטמינוהו בעפר, ואם ישים הפרי ההוא אחרי תלישתו במים חמים מיד יפתח ויצא הפרח והציץ רענן וטוב כמו שיצא בזמנו. ואילן אחד הוא שיצא ממנו שלשה מיני בושם, הקליפה הוא הקנה הנקרא קנמן בשם, והפרח הוא משו"ם, והפרי הוא אגוז מושקט"א, ויש שמוסיפין בו רביעי, והוא גירופל"י, כי הוא הנץ כמו פטמה של רמון והמשו"ס הוא עלה הפרח, ובכל האילנות יוצא מהם פרח קודם שיצא הפרי ומן הפרח ההוא נולד הפרי, לבד מתאנה ואגוז שאין להם פרח כלל, וטעמו נעלם מרוב החכמים. וכתב אחד מו החכמים כי החלב היוצא מן העלים הוא תחת הפרחים, ומפני דבקות ועובי אותן הליחות לא יוכל להוציא פרחים שהם דקים, אך יש מין אחד ממיני התאנה שמוציא תאנים מדשים קודם זמן בשול שאר התאנים, ונקראים בפי ההמון פרחים והם נולדים תחת העלין, והאחרים הם למעלה מן העלים, והטעם גם כן נעלם, ועל הרוב אין לאילן סרק פרחים לפי שאין מוציאין פירות, ויש מקצתם שיש להם כעין פרח והוא אילן גדול הנקרא אלון שמוציא קודם העלין כעין פרחים. ובמין אחר הנקרא פיבו"ל, ויש מן המינין שמוציאין פרח ושאין מוציאין כלל גרעינים, ונמצא במין השקד והתפוח, ואומרים קצת מעובדי אדמה, כי על ידי תחבולת מעשה אדם נעשה, כמו שנמצא שמוציאין המוח מתוך הגפן בעת נטיעתה ולא ימצא גרעין בתוך הענבים, וכן אומר על התפוח ואילן הגודגדניות, ובעירנו יש אילן אחד שנקרא שרבי"ם שלא נמצא גרעין בתוך הפרי ואם ירצה שיהיו פירותיו צבועים במראים הפוכים ישים שעוה בחלל המוח שמוציא משם ותהיה לבנה או ירוקה, או אדמדמת, וכעין צבע השעוה יהיה מראה הפירות:

ויש מבני אדם אומרים שאילן אחד הוא בחוף אינגלאטיר"א שיוצאים עופות קטנים ממנו וקודם שיתבשלו נתלים באילן דרך פיהם וכשיתבשלו נופלים אל מים חיים ומתנועעים, וזה קרוב לטבע היתושים הנולדים בעלים מן אילני סרק:

ואריסטוטלוס כתב בספר ב"ח, זה האילן היוצאים ממנו ב"ח ונקראים ברטניאו"ש, ובגבולנו זה קרוב לשלש פרסאות יש אילן שמוציא פירות עגולים כחצי פול גדולה ונחלקה, וקודם בשולם הם רכים ואחר בשולם הם קשים כאבן, ואם ישלוק אותם אדם אלף פעמים לא יתרככו, וכבר בארתי זה למעלה, ונראה כי המין הזה הוא אמצעי בין הדומם והצמחים כמין קוראל"י:

ויש צמחים רבים שמוציאים פרחים אחרי תלישחם יום אחד או שנים מרוב לחותם, וזה נראה תמיד בשבולת שפון ועוד צמחים אחרים, כי לרוב לחותם נשאר בו נפש צומחת. והספוג היא אמצעית בין הצמחים ובין בעלי חיים, כי אחרי תלישתה מן הים היא מתנועעת ורומשת על הארץ כשעור אמה. ויש שני מינין מצמחים שאם יעקרו ממקומו לא יחיו במקום אחר, והם שלמינ"ו ורימאנ"א, ויש מין אחד שדומה לב"ח, שאם תחתוך ענף אחד לא יחליף עוד, כמו אבר מב"ח שלא יחליף עוד אחר שיחתך:

וסבת שנוי הטעמים, שנוי המזג, כי המתוק יורה על מזג חם חמימות שוה, והדשן מזג האויר גובר עליו עם קצת מימיות, על כן הוא חם מעט יותר מן המתוק, והמליח גובר על מזגו גוף יבש נשרף עם קצת לחות והוא חם קצת יותר מן המתוק, והמר גובר על טבעו גוף יבש עפרי עם חום או עם קור, וההוה מן הקור ישוב מתוק אחרי מרירותו כבוסר הפירות, וההוה מן החום ישוב מר אחרי מתיקותו, והמר מחמת החום יותר הוא חם מן המלוח, ואין כל מר חם, והחריף גובר החום והיבש הרבה מאד עם דקות, והעפיץ והקופץ והחמוץ והתפל הם כלם ממזג קר והקור גובר עליהם, והעפיץ והקופץ הם ממין אחד ואין בהם חלוף אלא בין רב למעט והם ממזג יבש חזק עם קור, והעפיץ חזק מן הקופץ. והחמוץ יורה על קור עם קצת לחות, ולא ימנע מפני מזג הקור שלא יתערב בו מעט חום ועל כן מהתך ומזקק החומץ, והתפל הוא ממזג קר ולח והוא קרוב להיות בלא טעם מהיותו בטעם, אך כל אחד מן החושים משיג הדבר המיוחד להשגתו ואת העדרו, כן כתב אבן רש"ד:

תוכן העניינים

שער השמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה