שער השמים· רבנו גרשון ב"ר שלמה
החלק הראשון - בחכמת הטבע · המאמר הרביעי - בהויה הרביעית, והיא הויית ב"ח
השער הראשון - לבאר בו טבע ב"ח ההולכים על ארבע
הסכימו חכמי המחקר כי יש עת וזמן והכנה עליונית מזגית ללידת הילודים, והראיה על זה כי לא מכל חבור זכר ונקבה יהיה נוצר ולד בבטן הנקבה, מפני שאין החומר מוכן להתעבר ולא זרע הזכר שהוא נותן הצורה גם כן מוכן לזה, עוד ראיה אחרת כי רוב מיני ב"ח יש להם עתים משתנים לעבורם זה בקיץ וזה בחורף זה בקור וזה בחום, ואותו העת שהוא מוכן והוא עוזר להיות הנוצר ההוא ומכין החומר מצייר ליצירה ההיא:
ומוסכם מן החכמים, כי לכל מין ומין ולכל איש ואיש מאישי המין יש להם מזג מוטבע חלוק מחבירו להיות זה המין במדה אחת וזה המין במדה אחרת, כי לא יהיה מין החתול כמין הסוס, ולא מין הסוס כמין הפיל, אלא כל אחד כפי טבעו ומזגו. גם יש מין אחד אין מדת ימי האחד כמדת האחר, כי האחד יחיה זמן רב, והאחר זמן מועט, כפי יתרון כח טבעו ומזגו על האחר. ודבר זה תלוי בלחות הטבעי המחבר חלקי האברים קצתם עם קצתם, כי חיי האדם קצובים כפי הליחות, כי בעוד שהליחות ההוא קיים לא ימות האדם, ויש לכל אחד ואחד יתרון גדול על חבירו בליחות ההוא בכמות או באיכות. ונחלקו החכמים אם הליחות ההוא יחליף כשיותך ממנו כשאר ליחיות הגוף אם אין אבל דבר פשוט הוא שאין האדם יוכל להוסיף עליו מן המדה והשעור הקצוב לו כדי שיחיה יותר מן הזמן הקצוב לכי טבעו, אבל יוכל אדם לשמור זמן רב שלא יחסר לו ולא יותך ממנו דבר בהנהגת שמירת הבריאות, כמו שכתוב בספר הרפואות, עד שחשב אחד מן הקדמונים שיוכל אדם לעשות הנהגה שיחיה לנצח. אך גאלינוס לעג עליו בזה, אך הודה שיוכל להנהיג עצמו ולשמור בריאותו ויחיה זמן מרובה:
ומיני ב"ח חלוקים זה מזה בטבעם, כי יש מינים בלתי מכוונים לעצמם ואין נמשכים עם סדר, אבל נתחייבו לטבע ההויה וההפסד הכולל, כמיני התולעים המתילדים מן האשפות והמתילדים בפירות שנתעפשו ומה שמתילד מעיפוש הלחיות והתולעים המתילדים במעים, ואלו וכיוצא בהם לא ימצא בהם כח חולדה בדומה לו ויש מינים שהם מכוונים לעצמם ויש בהם כח המוליד בדומה ואינם נולדים כ"א מחבור זכר ונקבה, והן כל שאר המינים לבד אותם שהזכרנו. ויש עינים מאלו שיש להם כח הולדה בדומה שפעמים יולדו מהם בלא חבור זכר ונקבה רק ממזג מתחדש בארץ, עמו שתראה שיתילדו עכבר או אישות ממזג העפר לבד. וצפרדע יולד ממי הגשמים, וכן יש ב"ח שנקראים ברטול"א ואלני"א שאין להם כח המוליד בדומה משליכים מגופם ליחות דבקות וישקוט בארץ ומאותו הליחות ילדו ולדותיהם, כן כתוב בספר ב"ח:
עוד כתב אבן רש"ד בקצור מה שאחר הטבע, כי סוג אחד מדבורים נולד מגופות הבהמות, והדבורים יולדו מן רפש הבקר, והצפרדע מן העפושו, ומין זבובים קטנים מן היין הנפסד:
וביצירת אדם לא מאדם נפלה מחלוקת בין החכמים, כי לדעת כת אחת אפשר כאפשרות העכבר והצפרדע. ולדעת כת אחרת הבדל גדול יש בין אדם ובין מין שאר ב"ח, כי מין האדם נצב הקומה מפני חום הטבעי שבו ודם הלב שהוא מזונו זכים ונקיים ובהירים, ואין להם מן העכירות דבר שיחשיכם וימנעם מלהיות קומתו נצבת וישרה, כמו שתראה כי הנר כשידלק בשמן זית זך או בשעוה נקיה, או עצים יבשים תהיה להבתן ישרה על זוית נצבת, וכשידלק בשמן עכור ועבה או בשעוה מלוכלכת ועבה יעלה על זוית מרווחת לא ישרה. ולזאת הסבה נכפפת קומת הבהמות מפני שחום הטבעי שבהן עב וחשוך ועכור יותר מהחום שבאדם, מפני שטבע העפר והמים שהם היסודות הכבדים גובר בהם. ובמין האדם מתגברים בהם היסודות הקלים, ולזה חומם נקי ובהיר. ולרב זכות חומו הטבעי ובהירותו ונקיותו וזכות חומרו הוכן מין האדם לקבל השכל יותר משאר ב"ח, גם הב"ח לפי שנזדכך חמרם יותר מן הצמחים קבלו צורת חיה נפש מרגשת. והצמחים שנזדכך חמרם יותר מן הדומם קבלו נפש צומחת זך:
החומט יש לו כח המשוש יותר חזק מאדם, והטעם כי אין לו חוש אחר רק כח המשוש. ואבן רש"ד כתב כי הדבורים והזבובים יש להם חוש הריח חזק יותר מכל ב"ח המריחים על ידי נשימה, שהחוש הזה בהם הוא החלוש על כן לא יריחו כי אם על ידי נשימה וכמעט לא ירגישו בזולתה, ועל כן אומרים דרך משל בב"ח אלה שמגיעים מזונם דרך נבואה וזכירה מהשם:
עוד יש ביניהם הבדל אחר כי לרוב המינים יש להם עתות הערת חמום להתחבר עם הנקבות ולהוליד מהם, מלבד מין האדם שאין לו עת וזמן ידוע, וזה בסבת החום הגדול שבו ובסבת המעוררים הרבים עוד יש הבדל ביניהם כי מין האדם כל חמשת החושים שבו הם חזקים וטובים וחדים יותר משאר המינים. וכן כתב הפילוסוף בס' ב"ח, ונתן טעם בזה כי כלי חוש האדם הם זכים ונקיים ואין בהם חלק עפרי כי אם מעט. ואמת כי יש מינים מב"ח שיש בהם יתרון על האדם בחוש אחד. כמו שאומרים על העופות הדורסים שיש להם ראות חד מאד שמביסים גוף השמש, ועוף ניבל"א ונשר יותר מכולם, מה שאין כן במין האדם, וכן אומרים בחוש הריח במין העורב, וכיוצא בו מן העופות האוכלים הנבלות, כי מרחוק יריחו יותר מן האדם, וכן אומרים בחוש השמע באריה שהוא שומע מרחוק, ולזה ישאג אם אינו יכול לילך במהירות למקום ששומע. אך בכל החושים לא נמצא שיהיו כולם טובים וחזקים כבמין האדם. וחוש המשוש באדם הוא יותר חזק מכל יתר ב"ח, ולזה נקבות מין האדם בעצב תלדנה בנים יותר משאר ב"ח, כי מרגישות יותר מהם. עוד טעם אחר כי יש להם ד' רגלים ונשענים עליהם בחוזק, והאדם אין לו כי אם ב' רגלים, ולפי הדעת הזה אינו מספיק בעופות המולידים ביצים גסים מאד. ובספר ב"ח כתוב הטעם השני:
עוד יש הבדל ביניהם, כי מין האדם חלק יותר משאר ב"ח ואין בהם שערות כמו הם, והסבה לפי שאין בהם מותרות רבות ואדים לחים ויבשים כשאר ב"ח. אך במין האדם שערות ראשו ארוכות יותר משאר ב"ח, לפי שראש האדם הוא שמן ולח יותר משאר המינין, ולזה יתארכו ויתרבו שם השערות שאין ליחות השומן מהר להתייבש, ויש סבה תכליתית לרב לחות המוח ולתפירות רבות אשר בגולגלת, ולזה הוצרך לעזור ולכסות הראש מרוב קור או חום, כי כל דבר לח מאד מתקרר מהר ומתחמם, ועוד יש הבדל בין זכרים לנקבות באברי ההולדה ובמדות נפשם ועצמות הראש:
עוד יש הבדל ביניהם בזקן כי הזכר יש לו זקן מפני שיש לו קרבות ושכונה בין ביציו ובין הזקן וגידים עולים ממטה למעלה וממעלה למטה, כמו שיש קרבות ושכונה בין המוח והלב, ובין רחם האשה ולשדים, ושדי האשה הם מאברי ההולדה שיצטרכו להוליד החלב, אך הזכרים לא יצטרכו לזה ולזה ואין בהם תועלת להולדה, כמו שאין לביצי האשה זכר בהולדה, וכן כתב אבן רש"ד, ועל זה שדי הזכר הם קטנים ודקים, אך על הצד הפלא נמצא לפעמים לזכרים שדים גדולים ונפוחים כשדי הנקבות, ויותר כאשר גופם לח וחלק, ולשחורים יותר מן הלבנים, כן כתב אריסטוטלוס בספר בעלי חיים. וראיתי בעיני זכר אחד מבני ארצנו שהיה לו שדים כשדי הנקבה, עוד הבדל אחר ביניהם, כי נקבות מין האדם זיבתם יותר משאר ב"ח לפי רוב הליחות והדם שבהם:
עוד יש הבדל אחר ביניהם, כי מין האדם מדבר בטבע. ואם הלשון מוסכם, הדבור שמחתך האויר ומבדיל הקול באותיות ותיבות הוא טבעי, כי יש לו אברים נאותים ומוכנים לזה, כי לשונם רחבה ורכה ודקה ונפרדת למטה מה שאין כן בשאר ב"ח, כי לשונם קשה ואם היא רחבה אינה נפרדת, מלבד מיני עופות מעטים שלשונם נאותה ומוכנת לדבר בלשון בני אדם, ולזה ידברו בלמוד שמלמדים להם ב"א, כי לשון רחבה תתפשט ותתהפך מצד אל צד, ואשר בטבעם חרשים הם אלמים ולא יוכלו לדבר הלשון המוסכם, כי אינם שומעים, ולא יסכימו לשון כי לשונם מחברת למטה ואינה נפרדת, ובין האזנים והלשון יש שתוף גידים ביניהם, וכשיהיה האבר האחד עלול יהיה האחר גם כן:
עוד יש הבדל אחר ביניהם כי רב ולדות ב"ח כשיצאו מבטן אמם ילכו מיד בו ביום ויהיו חזקים מה שאין כן במין אדם. והסבות בזה רבות מאד, הסבה אחת היא מפני שנולד הולד בצער האם ובקולי קולות וברחם צר וביציאתו יחלש ויהיו אבריו מרוסקים והסבה האחרת כי ראש מין האדם גדול לפי כמות גופו יותר משאר ב"ח. ולזה הולדות בקטנותם לא יוכלו להרים ראשם בכבדות שבו ולרב לחות מוחו, והסבה האמתית היא מפני שמין האדם הוא רוב הרכבת המזג שלו מיסודות הקלים שהם האויר והאש. ולזה הוא נצב הקומה כמו שביארנו למעלה. והיסודות האלו לרב קלותם וזכותם אינם חזקים כיסודות הכבדים אשר ב"ח מורכבים מהם. והאות על זה כי נראה העופות העפריים כמו תרנגולות ואווזים כשיצאו האפרוחים מן הביצה מיד ילכו, והעופות האויריים הפורחים והמעופפים לא יוכל לילך עד זמן רב מפני שהרכבתם מיסודות הקלים. עוד ראיה אחרת מן הכלבים מין זרזיר מתנים הנקראים ליבריא"ש כשיצאו מבטן אמם יתאחרו זמן רב לילך יותר משאר המינים מפני שהם קלים המרוץ והקלות ההיא מורה שהם מטבע היסודות הקלים:
עוד יש הבדל אחר ביניהם, כי האדם מדיני בטבע ואין בטבעו לשכון במדברות מפני שהוא צריך להכנות רבות במאכליו ובמשתיו ובלבושיו, והמלאכות ההם רבו מלספור, ועל כן טבעו להקבץ עם אנשי מינו יעזרוהו במלאכות ההם. עוד יש הבדל אחר ביניהם, כי רוב ב"ח הם שטים במים בטבע בלתי התלמדות, והאדם אינו כן. ולפי טבע האדם שהוא מחומר זך יותר משאר ב"ח שהם עפריים היה מן הדין להיות ההפך. והסבה בזה כי דמיונו של אדם חזק ומתפחד מן המים:
עוד הבדל אחר ביניהם כי כל ב"ח בעלי קול רובם יעוררו הקול בעת הזדוגם עם בת מינם מלבד האדם. עוד הבדל אחר ביניהם, כי במין האדם יקרו להם מקרים רבים מחליים משונים ומדות משתנות יותר משאר ב"ח. והסבה בזה לפי שהאדם מחומר קל וכל דבר שהוא מחומר קל ממהר להשתנות ומקבל שנוי האויר ועפושו וחום מקריי או קור מקריי, ויש סבה אחרת לפי חלוף מזונו ומסעדיו שהם פעמים חמים ופעמים קרים וכן ביתר האיכות, והאיכות ההם משנים מזגו. אבל מזון שאר ב"ח הוא על הרוב אחד מיוחד קרוב לטבעו ולא ישתנה מזגו באוכלו המזון המיוחד ההוא:
עוד טעם אחר כי כל ב"ח אינו אוכל כי אם לפי טבעו ודי ספוקו, אבל האדם אוכל לפי תשוקתו חוץ מטבעו יותר מכדי צרכו, וכן בהפסד הסדר להקדים הכבד ולאחר הקל, וכן ברוב המשגל כי רוב ב"ח יש להם עתות הערת חמום ואינם תמידים במשגל, אבל האדם הוא תמידי שאין לו עתות הערת חמום:
עוד יש הבדל אחר ביניהם, כי מין האדם יש הבדל רב באישיו בצורותיהם ובמדותיהם, וזה לרוב ההרכבה אשר בזה המין, מפני שהוא המורכב האחרון, ועל כן צורותיהם הנראות, שונות, ועל ידי זה יתחלף המזג ויתחלפו החומרים ויתחלפו גם כן המקרים הנמשכים אחר החומר, ואין כיוצא בזה בהתחלפות הגדול נמצא בשאר ב"ח, אבל התחלפות בין אישי כל מין מתקרב בצורתם ובתכונת נפשם מלבד האדם, עד שתמצא איש שהוא אכזרי שישחט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר ירך לבבו על הריגת זבוב או תולעת. והמופת בזה שלפי רבוי ההרכבה יתחלפו הצורות, כי אם תקח משני צבעים במשקל שוה יהיה משניהם מראה אחד. ואם תוסיף מן האחד ותחסר מן האחר יהיה מראה אחר ולא תוכל מן תוספת שני מראים לבד וחסרונם לעשות הרבה מראים הפוכים, אבל אם תקח מארבעה צבעים ותוסיף מן האחד על חבירו יעשו מראים רבים שונים:
עוד יש הבדל כי יש מהם אשר שרביטם ארוך ויש מהם שרביט בינוני, ואשר שרביטם ארוך יולידו מעט, כי הזרע לא יאות להולדה, כי יתקרר בהוצאתו לרב ארכו, והאחרים יולידו הרבה כי לא יתקרר הזרע ולא יתאחר בצאתו:
עוד הבדל אחר ביניהם, כי שערות האדם מתלבנים לעת הזקנה והשיבה, ולא יתלבנו בשאר ב"ח, וזה ידוע הוא שהשיבה היא לחולשת החום שיוצא מן הגוף ובעת ההיא יתקרר גוף האדם ויחלש חומו הטבעי, והמאכל ההולך בכל אבר ואבר יפסד ויתעפש כי לחות האבר ההיא והלחות הנכנסת מחוץ יתירה על החום הטבעי שבגוף ולזה יתעפש מחום האויר המקרי ותשוב ליחה לבנה. ולזה יתלבנו השערות כי המזון העפרי אשר בשערות יתעפש, וזה הלובן לא יקרה לשאר ב"ח כי מוח ראשם מעט לח מראש האדם ולא יוכל להתעפש, וגם לא יחלוש חומו בבשול המזון, כי היובש עוזר לחום והלחות כנגדו:
עוד יש הבדל אחר ביניהם, כי לב ב"ח הוא באמצע החזה, ולב האדם נוטה אל השמאל לחומר החלק ההוא השמאלי שהוא יותר קל מכל ב"ח, עוד הבדל ביניהם, כי רוב ב"ח יש להם זנב לכסות מקום מוצא המותרות ולעזור להם מפני הזבובים והדבורים והאדם אין צריך, ובשינה ובחלום הם שוין, והראיה כי הכלב נובח כשהוא ישן. ובספר ב"ח נמצא במקום אחד, כי אין החלום נמצא בב"ח בעלי הארבע:
וכמו שיש הבדל גדול בין מיני האדם, ובין שאר מיני ב"ח, כן יש הבדל גדול בין מין ומין, כי יש מינים הרבה שהולכים בחבורה מקובצים יחד, כבהמות הבייתיות, ויש מינים שאינם הולכים בחבורה והם רוב מיני החיות המדבריות, ובכלל כל ב"ח טורפים הולכים יחידים, הן ב"ח הולכים על ארבע הן עופות, כי העופות הדורסים גם הם הולכים יחידים ושאינם דורסים הולכים בחבור, והטעם בזה כי מזון הדורסים אינו מצוי כ"כ כמו מזון שאינם דורסים שהוא צמחים וזרעוני שדה וגנה וימצאו כלם די ספוקם ולא ילחמו זה עם זה ולא יתקוטטו ולא יזיקו זה את זה לרב מציאות מזונם, אבל במזון הדורסים שלא יספיק לרוב ב"ח יגרום קטטה ומלחמה ביניהם אם ילכו בחבורה וכן אמר הפילוסוף בספר ב"ח כי כשהמזון והשפע רב להם, המדבריות ישובו בייתיות, וזה נראה במצרים כי מזון רב להם ולזה יתחברו יחד והם כעין הבייתיות:
ובענין אחר מתחלפין, כי מינים הרבה לא יולידו כ"א ולד אחד או ב' כסוס ופר וצאן ועז, וקצתם יולידו ולדות רבות כחתול ושפן וארנבת ועכבר. והטעם בזה כי ב"ח קטנים יספיק מותר המזון במעט לגדול גופו כי קטן הוא והנשאר ממנו יעבור בזרע, אך גופות הגדולים יצטרכו מן המזון לגדול גופם הרבה והמעט נשאר בזרע. אך מין החזיר יוליד בנים רבים לשפעת הזרע ולרוב הלחות שבו ולטוב חומרו ומזגו, כן כתב אריסטוטלוס בספר ב"ח. וכתב בן רש"ד כי מזג ב"ח המוליד רבים הוא חם ולח, וכלב וזאב יולידו בנים רבים, וכל ב"ח שסועי רגלים ברוב סדקים יולידו רוב בנים, וכל המולידים רוב בנים יולידו בלתי שלמים ולא יפתחו עיניהם ולא יוכלו ללכת, והטעם בזה כי לא יספיק המזון בבטן אמם לכולם, כמו שיספיק לולד אחד, מלבד מין החזיר שמוליד בנים רבים ושלמים, וזה לטוב שלמות מזגם וחומרם, והוא כמו אילן הנטוע כארץ שמנה שניזון במזון רב ומוציא פירות רבות ושמנות, כי השועלים והאריות והזאבים לפעמים יולידו בנים חלושים עד שצורת אבריהם אינה נפרדת, והם כמו חתיכת בשר, ודבר זה מפורסם בפי ההמון ממין האריה בלבד, וחכם אחד מאומתנו כתב כי הדוב כשתלד תלד חתיכת בשר, כי הולד מכוסה בשליה עבה והדוב מלחכתו ומותכת מעט מעט כדי שלא תזיק לולד:
ובענין אחר יש חלוף ביניהם, כי קצתם יש להם שערות רבים וחלקים כסוס ופר וצאן וכלב, וקצתם שערותיהם גסים וקשים כחזיר ואריצו"ן, כי זה בסבת עורם, כי מי שיש להם עור דק יולידו ממנו שערות דקים ומעור גס יצאו גסים. גם יש מין מחזירי הבר שיש להם שערות גסים כמו חציר, וזה לסבת גסות העור וקשיו. ויש מינים שהם בעלי גבורה כאריה ודוב ודומיהם, ומקצתם שהם מתפחדים ורכי הלב כשועל וזאב ודומה להם. וזה בסבת מזג החומר, כי בעלי הגבורה מזג החומר חם, וחומר רכי הלב הוא קר בטבע, ויש מהם שהם מכירים את בעליהם ככלב וסוס יותר משאר המינים, וזה בסבת שיש להם מזג שוה, ויש מהם בעלי תנועה רבה כמעט שלא ינוחו כמו האישקורו"ל. וזה לסבת רב חומו לפי דעת כת אחת, ולפי דעת כת האחרת הוא קר כמו שנבאר למטה. ויש מהם בצפרנים שטוחות או שסועות שתי פרסות, ויש מהם בצפרנים עקומות כאריה ודומה לו מן המינים הדורסים והטורפים, וזה נעשה בסבת הטרף כמו שנמצא בעופות הדורסים שצפרניהם עקומות, ויש ב"ח בינונים בין ב"ח מדברי ובין ב"ח מימי, כמו שאומר על חיה אחת שנקראת ביבר"י אשר מביציה יוצא הסם הנקרא קשסור"ק, ואומרים עליה שהיא גדלה על שפת הנהר וזנבה עומד תמיד בתוך הנהר ויש לה קשקשים בזנב כמו דגים, ואוכלים אותה הנכרים בימי תעניתם:
ויש מב"ח שיש להם קרנים, ויש שאין להם, והסבה כי אותם שיש להם קרנים יש להם לחות בראשם אשר יצאו ממנו הקרנים ועוד כי אין להם שינים למעלה והמותר הראוי לעלות ממנו השינים יעבור בקרנים, והאחרים אין להם כ"כ מותר לח בראשם, ויש להם שינים למעלה, והגמל אע"פ שהוא מעלה גרה ואין לו שינים גדולות למעלה אין לו קרנים, כי יש לו במקום השינים החנכים שהם גדולות ובולטות, ועוד כי יש לו חטוטרות בגובה והמותר ירד לשם. ויש מב"ח שמחליף קרניו כמין הצבי והאיל לעת זקנותם, וזה בסבת רוב יבשותם, ויש מב"ח שהן מעלה גרה ויש שאינן. והטעם בזה שאותן מעלי גרה אין להם שינים למעלה רק הטוחנות ולא יוכלו לחתוך המאכל בפעם אחת והאצטומכא לא יוכל לקבלו שלם עד שיטחון אותו פעם שנית, ולזאת הסבה יש לאלו שני כרסין הכרס העליון שירד שם בפעם ראשונה, והכרס התחתון שמקבל אותו כשנטחן בפעם השנית, אך השפן והארנבת מעלה גרה ויש להם שינים למעלה אבל שיניהם הם חדות מאד ולא יוכלו לטחון האוכל היטב, והגמל יש לו שינים למעלה אבל הם קטנות וחלושות:
ויש ב"ח שמולידים ביצים שלמים כעופות, ויש שאינם מולידים שלמים, אך יגדלו אחר לידתם כדגים ובעלי הקליפה. וכל ב"ח יניעו המלתעת התחתון ולא העליון, מלבד חיה אחת שנמצאת ביאור מצרים וקורים לה הערביים תמס"ח, והנוצרים קורין לה טנגיא"ה (קראקאדיל) וחוטפת כל ב"ח אשר תמצא, והיא מניעה המלתעת העליון ולא התחתון הפך שאר ב"ח, ואומרים עליה שאין לה נקב התחתון ביציאה, ואוכלת בפעם אחת שמספיק לה זמן מרובה ואח"כ יתכנסו זבובים ויתושים לתוך פיה ויתפרנסו מחלאת אותו המזון והיא תרגיש בזה ותפתח פיה כדי שיכנסו לתוכה ויש מקצת ב"ח שהם מרבי רגלים, והסבה התכליתית לפי שהם קרים ואין להם בטבע להתנועע בנקל, ומפני זה נצרכו לרוב רגלים שימהרו תנועתם.
ויש ב"ח שהם שלמים בטבעם, ואין בהם חסרון ביצירה ולא חסרון בחושיהם, ויש שהם חסרים ביצירת אבריהם או בחושיהם, והחסר באבריו הוא הפיל שאין לו פרקים ברגליו ולא בגופו ולא יוכל להתנועע ממקום למקום כי אם בכבדות גדול, ולא יוכל לכוף את ראשו לקבל מזונו, ועל כן נברא לו חוטם ארוך מאד שיקבל מזונו. ועוד נברא לו לתועלת אחר, כי הוא טבעו לעמוד בעומק המים זמן מרובה, ובאותו החוטם מתנשם ומוציאו חוץ למים ומקבל רב אויר למען יוכל לעמוד זמן רב בתוך המים, ויש לו אזנים ארוכות מאד שיעזור בהם לשוט במים כי אין לו פרקים ברגליו ולא יוכל להתנועע במים, אך האזנים הם העוזרות לו בזה, גם מין התנשמת חסר הבריאה שאין לו עינים בגלוי, אבל אם יחתכו העור אשר על מקום עיניהם ימצאו העינים ושחרותם בתכונתם ובצורתם, וסבת העדר ראותם הוא בסבת עובי העור וגסותו שלא יוכל להקרע ולא להפתח בעת הולדו:
ויש מב"ח שהם מגדלות צמר כמין הצאן, ויתר המינין אין להם צמר כי אם שערות קטנות. והסבה בזה כי מין הצאן הוא יותר חם משאר המינין ויותר לח ולרוב חמימותו ירבה העשן המוליד הצמר, וקצת ב"ח חלב הנקבות עומדת ונקפא כמין הצאן והפרה, וקצתם אינו נקפא. והטעם כי המין אשר החלב נקפא טבע העפר גובר עליו מטבע המים, והראיה כי טבע העפר גובר עליהם שהם בעלי הקרנים וצפרנים שהם מיסוד העפר, ואשר איננו נקפא טבע המים גובר עליו כמין הסוס והגמל והחמור. ויש קצת ב"ח אשר דמם אינו נקפא כדם האיל, ויתר המינין נקפא דמם, והסבה בזה כי בכל דם ב"ח יש בו חוטין לבנים דקים שהן מן הליחה לבנה, ואותם החוטין הן מקפיאין את הדם שהם מליחה דבוקה, אך דם האיל אין בו החוטין האלו כי אם מעט מזער ולזה איננו נקפא, וקצת ב"ח אין להם דם כדבורים ונמלים ודומיהם והשאר יש להם דם:
וכתב אבן רש"ד כי ב"ח שיש להם דם הם חמים ולחים ושאין בהם דם קרים ויבשים. וכתב הפילוסוף כי אלו שאין להם דם הם משכילים יותר ובעלי תחבולה כי לחותם זכה ודקה, וכמו שאמר שסבת שכל האדם מפני הדם שבלב הוא זך ונקי ודק ופשוט, אך אלו ב"ח באפס דם הם מתפחדים יותר מאותם שיש להם דם. וכל ב"ח מניעים רגל הימני תחלה מפני כי הוא חזק וחם משאר רגלים, לבד מין הפיל שהוא מניע רגלו השמאלי תחלה:
ויש ב"ח שיש להם שערות גסים כשערות החזיר בתוך המלתעת והוא מין הארנבת, וכל ב"ח יש מוח בעצמותם החלולים, לבד מן האריה שאין מוח בעצמותיו ולזה הם קשים מאד, ואם יכה אדם עצם אחד אל עצמו יצא מהם אש מתפוצץ כפטיש יפוצץ סלע. וכל מיני ב"ח אין להם עצם בלבותם מלבד מין הסוס ובמין אחד מן השורים שיש בהם עצם בלב, לרב גודל גופם וצריך חוזק הלב כמו שאר האברים שצריכים עצמות לחוזק. ויש קצת ב"ח שלבו קשה כמו ב"ח באין הרגש, ובעלי הרגש לבם רך. ויש ב"ח בגוף גדול ובלבם שלשה חללים, ושהם בגוף קטן יש בו ב' חללים. ויש ב"ח שלבם גדול והם חרדים, ויש ב"ח שלבו בינוני הוא בעלי גבורה, וסבת אלו החרדים הוא למעוט חום הלב אשר לא יוכל למלאות חללו כי חום מועט בגוף גדול תחמם מעט, כמו אש קטנה בבית גדול לא תחמם, ואותן שיש להם לב גדול הן אלו, ארנבת ואילים וחמורים ועכברים, וכיוצא בהם שיש להם פחד וחרדה, וקצת ב"ח אם ישתו מים ימותו, וכן כתב אריסטוטלוס בעכבר. וקצת ב"ח שאין להם מרה כלל, וזה שיש להם במעים כגון יונה ומין השליו וצפור דרור, ויש שיש להם מרה בבטן, וקצת מהם שיש להם מרה באזנו, וצבי ואיל אומרים עליהם שהמרה היא באליה שלהם, ורוב העופות הדורסים אין להם מרה כלל, ולזה צואתם לבנה כי המרה צובעת המאכל בבטן, וכל ב"ח בעלי הארבע יש להם כליות ומקוה ולזה הם משתינים שתן, אבל העופות אין להם מקוה וכליות ועל כן אינם מוציאים שתן, ולא למיני הדגים ג"כ:
ויש הבדל בין ב"ח בעלי קרנים כי קצתם הקרנות נוטות לחוץ להעזר בהם וליגח כשורים. ויש שקרנותיו נוטות זו בזו לפנים כשור הבר ולא יוכל להעזר בהם, ולזה נתן הטבע לאלו עזר אחר שישליכו גללים רבים וימנע הרודף אחריהם, כן כתב בספר ב"ח במאמר י"א. ויש מב"ח אשר ביציהם תלוים בכיס, ויש מהם שהם דבוקים בבטן כשפן וארנבת וחתול. ורוב ב"ח יש להם עצמות רבות בראשם שהוא מחובר בהם. ויש מהם שאיננו מחובר רק מעצם אחד כגון מין הכלב, וגם כן האדם עצם ראשו מלפניו שלם ושאר ב"ח אותו החלק שלפנים בראש יהיה סדוק, וכבר נמצא ראש אדם במקרה שלם בלא תפירה כל עיקר וקצת ב"ח קולם עבה וקצתם קולם חד וקצתם בינוני וקצתם בקול נמוך וקצתם בקול גדול וקצתם בקול ערב וקצתם ההפך, ובגלל קול הבחורים חד מקול זקנים, מלבד מין השור כי העגל קולו עב מקול השור הזקן, ועוד יש הבדל אחר במין השור כי בכלל ב"ח קול הנקבות חד מקול הזכרים, אך קול הפרות כבד מקול הפרים הזכרים. ויש מין אחד מב"ח שהוא גדל מהרה מכל בעלי חיים. ויש קצת מב"ח אשר צבעם אחד בכל המין, כמין האריה שכל האריות צבעם אחד ולא ישתנה צבע ההוא בין אישיו, וכמו רוב העופות המעופפים כעורב וכנץ וכיוצא בהם. ויש מב"ח שהצבע יתחלף בין אישי המין כי קצתם לבנים וקצתם שחורים וקצתם אדומים או מצבעים הפוכים, כמין הסוס והפר והכלב ודומיהם גם העופות הבייתיות כאווז ותרנגולים, ומין הטוום הוא בצבעים הפוכים והצבע הוא מתפשט בכל אישי המין. וסבת רוב הצבעים אשר בזה הוא רוב מיני מאכל, כי ממיני מזון הפוכים יולדו מותרות הפוכים, וטעם צבע המין שלא יתחלף בין אישיו הוא מפני כי אותה הליחה המולידה אותו הצבע היא גוברת במין, כמ"ש כי טבע השחרות גובר על מין העורב, ולזה לא ישתנה הצבע ההוא, וכן הדין בכיוצא בו מין האריה והעופות, אך שאר המינים אשר משתנים צבעם אין ליחה אחת גוברת במין אך כפי מזג כל איש ואיש ועל זה משתנה הצבע במעט סיבה, או בסבת שנוי חמימות והנהרות ששותין או בסבות אחרות משנוי העור, כי כל ב"ח משתנים השערות בשנוי העור מלבד אדם שלא ישתנו שערותיו בשנוי העור, כי עורו דק משאר ב"ח וממהר להשתנות בסבת השמש והרוחות, אבל השערות הם חזקים יותר ואינם משתנים בנקל אך עור שאר ב"ח הוא חזק ועפרי ועב ולא ישתנה במהירות וכשישתנה ישתנו גם השערות, ויש מב"ח אם יכרתו זנבותיהם יתנועעו זמן רב אחר כן כזנב הלטאה וזנבות השרצים, והסבה כי נקביהם ותעלותיהם דקים וקצרים מאד לרב הלחות אשר בהם שסותם הנקבים בהם, והסבה הזאת היא בדגים שלא יצא מהם רוח החיים בנקל, עוד יש טעם כי יש בהם רוב לחות שהוא מזון החום הטבעי אשר בהם ושומר אותו זמן רב עד שיכלו הלחות ההוא, כמו שהשמן הוא מזון לנר והמופת בזה כי הדגים לרב לחותם יחיו ויתנועעו זמן רב אחר יציאתם מן המים, כי הלחות ההוא שומר, החום הטבעי אשר בם גם אחרי כריתותם לחלקים יתנועעו החלקים על המרחשת. ואומרים עליהם על הזנבות כי הן יגדלו אחרי כריתותם, וזה מפני רוב הלחות, ויש עשבים כמו כן שיגדלו אחרי קצירתם:
ומין הסוס יוליד בנקל יותר משאר בעלי חיים, והסבה בזה רב חומו, ויש מבעלי חיים שהשתן של זכרים עב משל הנקבות כמין החמור והפר, כי שתן הנקבות הוא רקיק וזך ונקי משתן הזכרים, ויש מהם ששתן הזכר הוא רקיק מן שתן הנקבה כמו העזים, ויש מן בעלי חיים שאם מנקרים את עיניו ישובו לאיתנם כצפור דרור ומין אחד בשרצים, והסבה בזה לרב לחות לא ייבש והוא טוב לחבורה יותר מן הלחות אשר בעינים שהיא מתפשטת וסותם הנקב ההוא ויחזור לקדמותו, והחכם גאלינוס כתב בספר הסמים כי עשב שנקרא דרו"ר מביאים אמותיהם לבנים כשהם חלושים בעיניהם ונקרא כן על שם רפואתם כצפור דרור, והיא טובה מאד לכל עין ב"ח:
ויש קצת מן העופות שמתעבר מנשיבת הרוח, שמנשב הזכר עליה כמין הפרדי"ז, ואין ידוע אם אותן הביצים יזריעו כביצים הנולדים בחבור זכר, או לא יזריעו כביצי רוח שנולדים מחמום הנקבה שמתחממת בארץ, ומן הדומה שלא יזריעו, והם מתעברים ג"כ בהריחם הזכר או בשמעם את קולו והוא מין בעל זמה מאד, ויש ב"ח שמתעברים קצתם פנים כנגד פנים כמין האדם, וקצתם אחור כנגד אחור כגמל ומין ריצ"ן, וקצתם זו על גב זו כבעלי חיים בעלי ארבע ומיני העופות, ומקצת ממין העופות תשב הנקבה וידלג הזכר עליה כתרנגול ואווז וכיוצא בהם, וקצת מתחברים קוממיות שלא תשב הנקבה אך הזכר יוציא שרביטו וישליך זרעו בנקבה מהר כמין הצפור, ואין בכל ב"ח שימהר פעולתו יותר מזה המין לרב חמימותו, והוא ב"ח שטוף במשגל יותר מכל ב"ח, ועל כן כתב אריסטוטלוס עליו שאינו חי שנה שלמה, כן כתב אבן רש"ד בשמו, והורה עליהם שבחורף תראה בצואריהם עגול שחור, ויש קצת מבעלי חיים שיקשה לנקבה חבור הזכר וצועקת בקול גדול על כן תוליד בכאב רב, והוא המין הנקרא דאלאור"י, והוא מסוג ארדיאו"ן:
ויש מבעלי חיים גדלים במים, ויש מהם גדלים ביבשה, והגדלים במים הם קרים ולחים, והגדלים ביבשה הם חמים ויבשים, ויש מקצת מבעלי חיים ששותים המים הזכים ולא העכורים, והן מין הפר ורוב בעלי ארבע כיוצא בהם, אך מין הסוס אוהב המים העכורים יותר מן הזכים וכאשר ימצא המים זכים יעכרם ברגליו, ויש מבעלי חיים אשר נזונים ביום, ויש ניזונים בלילה. הבהמות הבייתיות ניזונים ביום וינוחו בלילה כי הם גדלים עם בני אדם ואינם יראים מהם ולזה יזונו ביום, אך החיות המדבריות ליראתם מבני אדם ינוחו ביום ויתחבאו מהם ויזונו בלילה ויש מבעלי חיים שאוכלים ששה פעמים ביום, ויש מהם תשע פעמים, ויש שאוכלים שנים עשר פעמים, ופיל אוכל פעם אחד ביום ושותה פעם אחד וסנומים שני פעמים, והגמל יעמוד שלשה ימים בלא שתיה ואחר ישתה מאד. והסבה מפני שהכל גס בו ובכל מיני ב"ח הנקבות הן חלשות בכח יותר מהזכרים, חוץ מזאב ונמר כי הנקבות יותר חזקות ובעלי גבורה, ובכל מיני ב"ח הזכרים הם קלים להתלמד לעשות פעולתם יותר מהנקבות, אך מין הזרזיר הנקבה קלה להתלמד מן הזכר. והפילוסוף אמר בספרו כי בכל בעלי חיים הנקבה יותר קלות להתלמד, ויש מקצת בעלי חיים שמפשיטים עורם פעם אחת בשנה. ויש מקצת בעלי חיים שקורים אלולי"ש שיצאו מזוקן ויתחדש כנשר נעוריהם, ויש מין הקרנ"ק יתחדש לעת זקנותו, ויש בעלי חיים שמאכלם יבש כעצמות ושערות, כמו הכלב שעקר מזונו הוא העצם, והעטלף עיקר מזונו הוא השמר, ולזה נראה בקנו שמאסתים שם רוב שערות. וכן כתב החכם אבן רש"ד בתשובה שהשיב אל דברי גאלינוס שאמר שהשער יותר יבש מן העצם שהוא מזון לקצת בעלי חיים ללחות אשר בו והשער איננו מזון כלל לרוב יבשותו, והחכם הנזכר השיב אליו כי השער ג"כ הוא מזון לעטלף:
גם הדגים יתחלפו מזגם בהתחלף מקומם ומרעם, כי הדגים החיים במקום אבנים הוא דק וזך ומעט ממדות יותר מן האחרים, וכתב אבן רש"ד בקצור החוש והמוחש כי בעלי חיים אשר שוכנים במקום החמות והלחות יאריכו ימים יותר מן השוכנים במקומות הקרות והיבשות, והשוכנים במחוז הימים יחיו יותר אן השוכנים במחוז היבשה, בעבור כי מי הים לחים. וקצת מיני בעלי חיים יש להם קצת חכמה בטבע לבקש דברים המועילים להצלתם מיד הציד ולרפואתם, כמו שאומרים על הכלבים כשיקרה להם חולי אוכלים שרש עשב אחד להקיא, ובעלי חיים אחרים ג"כ אוכלים עשבים ומקיאים, ומין הטרטוג"א לאחר שאוכלת הנחש אוכלת אחריו אוסגנו"ס מדברי, וזה נראה פעמים רבות, ובתחלת אכילתה כבר שירשה שרש זה העשב שיהיה מזומן לה אחר אכילתה שאם לא תמצאה תמות, והתרנגול כשנלחם עם הנחש אוכל רוד"א, כי הרוד"א יועיל לארס הנחש ונשיכתו, ותנין כשיחלה אוכל פרי אחד לרפואתו, ועופות כשנלחמים מניחים על חבורותם אוריגנו"ס מדברי, ונקבות האילים כשימחצו בחץ תלכנה לבקש פוליי"א רייא"ל ואוכלת אותו לח ורך ויצא החץ מתוכו, גם אומרים על מין אחד מן החיות הנקרא פר"א והוא בעל חי שלא יוכל לשאת שום משא עליו, והמין הזה בטבעו שהוא עומד בצמא גדול זמן רב כדי להנצל מיד הבאים עליו לצודו, כי כשיראה הצייד מיד בורח למקום המים ושותה עד בלי די וישוב כנגד הצייד וישליך קלוח המים על פניהם עד שינצל מהם, וזה מפעולת טבע המחכים על בעלי חיים. עוד העיד אפוקראט בעוף ימיי אחד שנתקשה לצאת, והביא בפיו מימי הים והכניסם בנקב התחתון עד שנשתלשל הימנו והבין לעשות קרישסר"י:
עוד העיד כי ראה טיר"י ונחשים מתחבאים בחורף תחת הארץ ובעמדם במקום חושך יכהו מאור עיניהם מאד, ובצאתם משם חיים בתקופת ניסן מבקשים עשב השוא"ר, ואוכלין אותו ומקנחים בו את עיניהם ומתרפאים.. עוד העיד על עוף הנקרא אוושעו"ר שהיה לו כאב גדול בבטנו והלך ובקש כבד הדלפין ואכל ונתרפא הימנו:
גם במיני העופות נראה בהם קצת שכל והוא טבעי בהם, כי כשירצו להכין קניהם יעשו כפעולת האדם לערב תבן וקש בחומר שיהיה הבנין נאות וחזק ויעשו יסוד חזק לקן, ומין הדבורים יעשו יערת הדבש בנין נאה אריח על גבי לבנה וצורת החלל עשויה בתכונה שתוכל להחזיק כמות רב מן הדבש, ומין העכביש שמזונה ציד הזבובים אורגת כמין רשת מזורה לצוד אותם וכשיתפשו ברשת תצא מהר מן החור ואוכלת אותם. ועוף אחד שנקרא צואר עקום ולשונו ארוך מאד והולך סמוך לחורי הנמלים ומפיל עצמו לארץ כאלו הוא מת ומוציא את לשונו והנמלים הולכים על הלשון ובולע אותם יחד, וכן עושה תמיד עד שיאכל די ספוקו וקצת ב"ח משנים מקומם בקיץ למקום קר ובחורף למקום חם כצפור דרור ודומיהם והוא דר בבית, ונראה כי טבעו שוה שאין יכול לסבול לא רוב חום ולא רוב קור, ויש עושין להיפך כמו הגרוא"ה ואוושטר"א שבאות בחורף למקומות הקרים ובקיץ למקומות החמים, גם קצת דגים עומדים בחפירות בקיץ מפני רוב החום ויצאו מהם בחורף, ודוב היער מתחבא בימי החורף ולא נודע אם מפני הקור או מפני שהם שמנים בעת ההיא והם כבדים להתנועע מפני רוב שמנוניתם:
וכתב אריסטוטלוס כי יש מין אחד מן העופות שאין במין ההוא רק זכר אחד לבד ואין בו נקבה וכשיזקין עולה למעלה לגבול האש ומתלהב באש ויורד למטה וכשישרוף גופו מתהוה מן העפר ההוא עוף אחר כמותו וכן תמיד. ויש אומרים כי הנשר טבעו לעלות קרוב לגבול האש ומתלהב מסוף עשר שנים לעשר שנים, ומרוב חמומו מפיל עצמו בים לקרר חומו ושם ימרט נוצתו ויתחדש נוצה אחרת ויתחזק כחו, עד ק' שנה שיעלה שם ויפול בים ויטבע. ויש קצת ממיני העופות שמשליך קצת מביציו כמין הנשר שמוליד ג' ביצים ומשליך אחד מהם, וכל העופות שמולידים רוב ביצים ישליכו קצתם כי לא יוכלו להחזיק כולם ולפרנסם, ויש מבעלי חיים שדעתם מועטה וקלה יותר מכולם עד אשר לא יבחנו לשמור גופם מהיזק גדול, והן מין הפר שאם יהיו במקום גבוה יפילו עצמם למטה, ויש מין אחד ממיני העופות שמכיר את אביו בתוך אלף עופות מן המין, ויש דג אחד שיש לו טבע וסגולה שמחזיק הספינה כשעוברת עליו ולא תוכל לזוז משם, ויש מקצת ב"ח שיש להם שוטר ומושל ומנהיג כמין הדבורה וגרוא"ה, ואומרים על זה המין מן הגרוא"ה שצועקת לחברותיה בלילה, ועומדת במשמר במקום גבוה, ואם תשמע או תראה אדם בא עליהם צועקת לחברותיה ומעירה אותן משנתן ותשליך אבן אחת בתוכם ליראן לבהלם:
וכתב הפילוסוף בספר בעלי חיים, כי בעלי חיים יוצאין מאילנות ונקראים בדנטיאו"ש:
ויש קצת ממין העופות שהם חלשי הרגל ואינם הולכים ברגליהם כי אם מעט כצפור דרור. ויש מין עופות שאין להם רגלים והוא המין שנעשה באויר ומזגו האויר, והוא חומר שלו ולא ינוח בארץ, ועל כן לא יצטרך לרגלים והטבע לא יעשה דבר לבטלה, ודגירת ביציו וגדול אפרוחיו הוא בזה הענין, כשתטיל הנקבה ביציה תקבלם בכנפיה ותחממם תחת כנפיה ואחר שיצאו תעלה אותם על גביה עד שיגדלו ויעופו, וזה המין נקרא גאגיאו"ן:
ובכן אומרים כי בכל יסוד מארבע יסודות נולדים ב"ח אחד. מן האש נולדה חיה אחת שנקראת סלמנדר"א שאינה ניזונית כי אם מן האש והוא החומר שלה, והוא מתהוה בתנורי הזכוכית שהובערו באש שבע שנים. וכן כתב אבן סינ"י, ואומר כי הסך מדמה לא ישלוט בו האש, כמו שבארו חכמי ישראל ואמרו כי היא חיה קטנה. ואריסטוטלוס אמר בספר בעלי חיים, כי יש אומרים גלוריק"ו נולד מאש. ויש אומרים כי בהר שכולו גפרית והוא נקרא בולקא"ן והוא דולק כל היום וכל הלילה, ובלילה נראית הלהבה אך ביום לא נראית מפני מאור השמש, ובתוך אותו הר הוא מתהוה, והוא אחד ממיני סם המות והאוכל מבשרו רפואתו מבוארת בספרי הרפואות, ועושים מן הצמר שלו בגדים ולא ישלוט בהם האש, אך אותם בגדים המטונפים יתכבסו באש, ומן היסוד העפרי יתהוה האישות הנקרא טלפ"א אשר מזונה העפר, והוא החומר שלה ולא תוכל לעמוד ולהתקיים כי אם בתוך העפר במערות אשר לא תרגיש בשאר היסודות, ומיסוד המים נתהוה מין אחד שנקרא ארינ"ק ומזונו המים לבד ומיד שיעלה אל היבשה מת פתאום, ויש בעל חי אחד בים שאינו מתקיים כ"א במקום אחד והוא הנקרא בלעז אפרימ"א. ועל כן השאילו הרופאים שם לקדחת שאינה מתקיימת וקראוה אפרימ"א, על שם זה המין, ויש מקצת בעלי חיים עומדים במקום מיוחד כעכבר ועטלף ונמלה. ויש מהם שעומדים בתורים ובנקיקי הסלעים כנחש והלטאה ודומיהם. והעופות העושים קנים מחליפים נוצותם בכל שנה:
והעופות הגדלים בבתים אין מחליפים הנוצה, והסבה בזה הוא הסבה אשר בארנו בנפילת עלי האילן, כי הסבה היא מעוט חמות ולחות שמנה, ואשר יהיה בהם רב חמות ולחות שמנה אין נושרים עליהם, כן הטעם ההוא באלו המינים, כי העופות העושים כן יש בהם מעט חום ולחוס שמנה, ועל כן יחליפו נוצותם, והאחרים יש בהם יתרון חמות ולחות שמנה. ומין השועל יש לו זה המקרה שיפלו שערותיו, ועל כן קוראים הרופאים חולי אחד שמזדמן לפעמים שיפלו שערות כאש האדם נקרא בפיהם חולי השועל, ומין אחד מבעלי חיים שהוא אמצעי בין חיה ועוף, והיא בת היענה שאינה מעופפת ואינה הולכת, אך יש לה חדודים תחת כנפיה ועוקצים אותה והיא מדלגת, ומאכלה הברזל, ואומרים עליה כי בראיה תחמם ביציה. וכתב אבן רש"ד כי בהלעיטה את הזהב הוא נתך בגוף המחמם יותר מן האש בסגולה שלהם. וכן הפנינים מלעיטים אותם לאפרוחי יונה ויצאו מהם מלוטשים אם ישחטו תכף ללעיטתם, ואם ישהו זמן רב יתעכלו כלם, וכל מיני ב"ח העומדים שם ביבשה הם מתנשמים ומושכים האויר, לבד מזבובים ודבורים שאין מושכים האויר רק בעת אכלם לבד. ויש מין אחד ממיני הדגים שצורת קרביהם הוא כצורת קרבי אדם:
ויש מקצת מין עופות שאין רואין ביום כמין הנקרא סוב"א ועטלף, וזה לחולשת העינים ולרב זכותם ובהירותם אשר אור השמש מכהה אורם. ויש טעם אחר, כי עינם בולטים, ומי שעיניו בולטים ראותו חלש, או שהליחה הלבנונית שהיא אחת משלש הלחות אשר בעין בולטת, ואור השמש מכהה אותם, כי הלובן כשוזרח אור השמש עליו יפזר הראות, ויש מקצת ב"ח שיש להם ראות חד ואחרים לא. והסבה בזה כי, לחות אשר בעפעפים זכה ממזגה ותנועת העינים היא בינונית לא מהירה ולא כבדה, ויש לה מכסה והעור אשר עליהם דק וחלק כי כל אלו הסבות הם לחדד הראות, וראות הזקן יחלש כי העור הוא כווץ ואיננו חלק, ומי שצבע עיניהם כצבע גלנ"י, אינם חדים בראות הלילה, כי למעוט הלחות אשר בעינים ההם הם ברב התנועות ביום, מפני העור שמבהיק העינים למעוט ליחותם ולזה יחלש בלילה. אך העינים השחורות לרב הלחות אשר בם הם בתנועה כבדה, והעור אינו מפזר הראות, כי צבע שחור מקבץ בראותו לזה ראותם חד בלילה כי לא נחלשו מרוב התנועות כמו האחרים:
ויש הבדל בין מיני העופות, כי העופות הביתיים עושים ביצי רוח, ומין העופות הדורסים אין עושים ביצי רוח. והסבה בזה כי העופות הבייתיים יש להם מותר גדול ואותו המותר יעבור ברוב ביצים, ולזה יתעברו במעט סבה וחמום, אך המין שצפרניו עקומות הן הדורסים המותר שלהם מועט, והמותר הראוי לגדל הביצים יעבור בנוצה ובכנפים ובצפרנים, ומפני שהם ברוב עופפות יותר מן האחרים יצטרך להם רוב נוצה וכנפים בעלי נוצה, ועל כן לא יתעברו כ"א בחבור זכר, ומפני הסבה הזאת אינם מולידים רוב ביצים כ"א שנים, כי המותר יעבור ברוב נוצה ובאורך כנפים וזנבם בעלי נוצה. ועוד סבה אחרת כי העופות שאינם דורסים הם קטני הגוף יותר מן האחרים כצפור ויונה ודומיהם, וכלל העופות ברוב ביצים הוא ככלל הבהמות, כמו הבהמות שהם קטני הגוף הם ברוב ביצים יותר מן הגדולים כן בעופות הקטנים ברוב ביצים יותר מן הגדולים, ואם העופות הבייתיים כתרנגולת ואווז הם גדולים כמו העופות הדורסים ויש להם רוב ביצים, אין להם רב נוצה וארך כנפים וצפרנים שיעבור המותר בהם ויעבור ברוב ביצים, ועוד שהם נזונים במזון רב בבתים, וזה סבה להולדת רב ביצים, כמו החזירים לטוב פרנסתם ושלמות מזגם יולידו בנים רבים ואם הם ממין גדול, ועוד סבה אחרת בי העופות המולידים רוב ביצים ירכותיהם דקים וחלושים, והעופות הדורסים ירכותיהם גסות והמותר הראוי להיות ביצים יעבור בגסות הירכים:
ויש קצת ב"ח שהמזון שלהם הוא סם המות לאדם ולשאר בעלי חיים, כמו הזרזרים שהמזון שלהם הוא עשב הנקרא בי"ש, והאלבר"ש שהוא מזון השלוים, והסבה בזה כתב אבן צינ"י, מפני שגידיהם דקים וצרים מאד ולא יעבור פתאום הסם ההוא אל הלב ובהעכבו בגידים הצרים ההם יתעכל שם ויפסד חדודו וארסותו. ועוד סבה אחרת כי הסגולה בבעל חי ההוא שלא יזיק לו הסם ההוא, כי חומו הטבעי ישרוף הארס ההוא המזיק ממנו, כמו שחום הנעמיות יש לו סגולה להתיך הזהב יותר נקל מן האש. ואבן רש"ד כתב על השליו שהאוכל ממנו ימות מות מגפה, נראה לפי דעתו שהוא בעל חי ארסי וכן אפשר בזרזיר. ועוד יש הבדל ביניהם, כי העופות הדורסים לא ישתו כי אם מעט מזער, והסבה כי מזונם מבשר שהוא מזון לח, והאחרים נזונים במזון יבש. ומין ראנ"א לא תלד כי אם ביצה אחת:
ויש הבדל בין מיני עופות ודגים ושאר ב"ח בעלי דם, לכלם יש להם זיבה מרובה או מועט, ולעופות ודגים אין להם זיבה כלל לרוב המותרות שבהם שעובר בנוצה ובכנפים ובצפרנים ובביצים, ולא ישאר מותר לזיבה, ופעמים נראה בביצים הנולדים תחלה שימצא בהם מעט דם לקושי ההולדה, עוד הבדל בין מיני עופות ודגים ושאר ב"ח, כי שאר בעלי חיים נולדים משני מינים קרובים במזג בעל חי נפרד, כמין הפרד נולד מסוס וחמור, וזאב וכלב כמ"ש הפילוסוף בספר עלי חיים שנולד משניהם ב"ח אחד, וממיני העופות והדגים אין נולדים משני מינים מין נפרד:
עוד יש הבדל אחר בין מיני העופות, כי העופות שאינם מימיים החלבון הוא מועט והחלמון שהוא עפרי מרובה, ויש בהם חום רב והחום ההוא יזכך ויברר כל החלק העב העפרי מן החלק המימי, כי החלמון הוא עפרי, ולזה הוא נכנס בתוך החלבון, כי החלבון סוכך עליו כאשר המים מכסים את הארץ, והעופות המימיים החלבון שלהם שהוא מימי מרובה, כי אין בהם מן החום כי אם מעט מזער, ולא יוכל לברר כל החלק העפרי מן החלק המימי. וכן כתב חכם אחד כי הביצה תעשה תחלה חלמון, ואחר כן החום הטבעי יוציא הרוח לחוץ שהוא קר ורב פסולת, ועל כן העופות המימיים החלבון מרובה כי טבעם קר ולח, וביצי הדגים הם בצבע אחד, ולא יבדל החלבון מן החלמון לרוב קטנותם ולמעוט החום שבהם:
עוד יש הבדל אחר ביציאת הביצים ממעי אמם, כי שאר ב"ח יוצא ראשם בתחלה, והביצים יצא החלק החד אשר שם התחלת אפרוח באחרונה לפי שהוא סמוך לאם, אם כן הביצה יוצאה כעין רגליו בראשונה. ויש הבדל אחר בין בעלי חיים מטילים ביצים ובין בעלי חיים שאינם מטילים ביצים, כי העופות יסתמו עיניהם בעפעף התחתון והאחרים יסתמו עיניהם בשני עפעפים. וכל בעלי חיים בעלי קרנים לא יחליפו קרניהם כל ימי חייהם, לבד מן האיל שמחליף אותם בכל שנה ושנה אם לא יסתרס, וכל בעלי חיים יש להם חוש הראות לכוין את הנאות לו ממאכל ומשתה, חוץ ממין אחד מדגים טמאים שיש להם קליפה ונקראים מושקל"י שאין לו עינים, ויש בזה שני טעמים, האחד שאינו נזון בדבר חוץ מגופו רק מחוליתו, והאחד שאינו זז ממקומו ואין לו תנועה כלל, והגיד לי אחד מציידי הדגים, כי פעמים יפתח קליפתו לחום השמש, ועוף אחד הנקרא גרייל"א רואה אותו ומשליך אבן אחת קטנה בין קליפותיו שלא יוכל לסגור אותם ואחר כן אוכל כל בשרו, וכן אמרו במין הקרנק"ש שמשליך האבן בין קליפותיו, ולפעמים לא יביאו האבן ויראו הקליפות פתוחות וישימו ראשו בתוך הקליפות לאכול אותו, ואז המושקל"י סוגר קליפותיו בחזקה עד מותם, וכל זה פעולת הטבע החכם:
כל בעלי חיים יש להם עפעפים בעיניהם חוץ מדגים, והטעם בזה כי הם נבראו בכל בעלי חיים להגין בעד העינים שלא יפול דבר בהם כאבק דק או תבן או מוץ, ובדגים לא יצטרכו לזה, כי בטוחים הם מזה כי בתוך המים אין דבר שיזיק להם, והקדוש ב"ה לא עשה דבר לבטלה:
כל בעלי חיים הנקבות משתינות לאחוריהם ולא הזכרים, אך פיל וארי וגמל משתינים לאחוריהם, וכל בעלי חיים אם יסתרס לא יחליף עוד אשכיו חוץ מחיה אחת שנקרא קשטור"ן (ביבער), כי ביציו הם טובים לרפואה, וכשהוא רואה שאדם צד אותו בעבור הביצים, הוא מרגיש בזה וחותך אותם בשיניו ומפילם לארץ. ואומר אני כי זה הוא שקר שאינו מרגיש ומכיר בזה, ואין אדם צד אותו בעבור האשכים, כי אם מפני עורו שהוא חשוב יותר ויותר, והחיה הזאת אמצעית בין דג ובין ב"ח הולכים ועל כן אינה הולכת כ"א על שפת הנהר והזנב עומד במים והגוף ביבשה, ואומרים כי אחרי כן יחליף אותם:
כל בעלי חיים אין לזכרים שדים כי אם במין האדם לרוב חומו שיצטרכו לו להוציא עשן הלב מאותן הנקבים כשיתנועע ויתחמם, ומקצת ממין הסוס הדומה לאמו:
כל ב"ח המולידים ולדות רבים יש להם שדים רבים לכל ולד שד אחד, ובעלי חיים המולידים אחד או שנים אין להם כ"א שני שדים. וכל בעלי חיים אין שדיהם בין רגליהם הראשונים חוץ מאדם שהם בחזה. והטעם כי חזה מין האדם הוא רחב וחזה שאר ב"ח הוא קצר, ועוד סבה אחרת כ"א יהיו שם ימנעו תנועת מהלכם ויש סבה אחרת כי כל בעלי חיים רוב גדול גופם הוא בחלקים העליונים ויצטרכו שם לרוב מזון והחלקים התחתונים הם בהפך, ולזה הניח הטבע השדים במקום ההוא, כי לא יצטרך למזון רב לגדול הגוף וישתנה בנקל לחלב, ויש בעלי חיים שאין להם שדים כ"א באמצע הבטן לבד כמו הלביא ולא מפני שאין לה ולדות רבים (לבד) רק יש לה מעט חלב כי המאכל נבלע בגופה כי לא תאכל כ"א באחור גדול, כי מאכלה בשר טרף.
ויש הבדל בין העופות, קצתם יש להם צפרנים עקומות כמו העופות הדורסים, ושאינם דורסים צפרניהם ישרות. עוד יש הבדל ביניהם בחרטום שלהם, כי העופות שמזונותם מזרעים חרטום שלהם הוא ישר, והדורסים חרטומם עקום שיהא נאות לתפוס הציד ולחתוך הבשר, ואשר נזונות מירקות השדה חרטומם רחב, שהוא נאות לחפור ולשרש כמו האווז והבר אווז ויש קצת מבעלי חיים שיש להם אברים שהם נעזרים בהם ככלי זיין שאדם נעזר בהם, הקרנים ושני רגלים, וקצתם שהם נעזרים במותרות שהם בתוך גופם, כמו דג אחד טמא הנקרא שרפי"א שיש בתוך גופו מותרות שחורים וכשהדגים רודפים אחריו לתפשו הוא מטיל אותם המותרות למים ויעכור המים וימנע ראות הדגים ההם הרודפים אחריו ולא יראו אותו וינצל מהם. גם יש חיה שמטילה שתן רב אל פני הרודפים אחריה ואין לה דברים אחרים שתעזר בהם. וב"ח אחר שמטילה אחריה רעי אל פני הרודף אחריה ויש מן הדגים והעופות כי לחותם יעבור בקשקשים ובנוצה, אבל טרטוג"א יש לה מקוה השתן, ויש נותנים טעם אחר, כי כל בעלי חיים היונקים יש להם מקוה השתן כי לחותם רב, ושאינם יונקים אין להם מקוה השתן, ועוד שהם שותים מעט, ויש מקצת ב"ח שיצא ארס גדול וריח רע וחזק מפיהם כמין הזאב ומין שרף מעופף, כי מין הזאב יוצא הבל מפיו שמעפש האויר הקרוב לו עד שלא יוכלו האנשים הקרובים אליו להרים קולם, כי האויר המעופש נכנס בתוך גרונם ומונע מהם הקול והדבור, ושרף מעופף שורף האויר המעופש ההוא כל הקרב אליו:.
יש הבדל בין ב"ח בחבור הזכר עם הנקבה, כי יש מהם שתשב הנקבה על הארץ וירכב עליה הזכר כתרנגולת, ויש מהם שיתחברו בקומתם כמו גרוא"ה, ואין בכל ב"ח שיזדווג בנקל וישלים פעולתו כצפור, והשועלים מתחברים בתשמיש, ואינו מתחבר כ"א בהרים במקום שאין אדם רואה אותו. והאווז אומרים עליו שהוא צנוע בתשמיש:
יש קצת ב"ח שמתקבץ החלב באסטומכתם כשהם יונקים ועושים מהם פריזוריא שנקפא החלב. ויש מהם שאין מתקבץ החלב שם באסטומכחם כשהם יונקים, והוא המין שאין לו כ"א בטן אחד לבד, ולא יוכל החלב להתקבץ שם כי כחו גדול לעכל המזון. ויש הבדל בין מיני העופות כי קצתם יש להם זפק שמתקבץ שם המאכל תחלה ומתעכל קצת עם השינים, דקצת ב"ח אין להם זפק כמו מין האווז ומיני העופות הדורסים שאין להם כ"א גורג"א והוא במקום הזפק, והנראה כי הסבה בזה כי הדורסים יש להם חרטום עקום ודק ומחתך המאכל כמו אם יש להם שינים ועוד שהם חמים ביותר ומתעכל המזון בנקל בבטנם.
החיות והרמשים אשר יהיו במחוז הימים, רבי הלחות והחום יותר משאר המקומות החמים והיבשים, או הקרים היבשים, או הקרים הלחים. וכן אנשים אשר במחוז הימים יחיו יותר מאנשי היבשה, ובעלי חיים הימיים יחיו יותר מן המדבריים, בעבור כי מי הים לח וחם, ולכן ב"ח הימיים שמנים יותר מאשר ביבשה:
ויש הבדל בין ב"ח, כי כל ב"ח שוים בטבעם הנולדים בראשונה לנולדים אחרי כן, לבד מין הכלב, כי הנולדים ראשונה ישתגעו בנקל, ועל כן משליכים אותם למים, ובארץ אינדוא"ה הוא מפורסם וידוע משאר ארצות, כי הנולדים ראשונה הם כחיות רעות מזיקות לבני אדם ועל כן יאסרו אותם:
עוד הבדל אחר בין ב"ח, כי כל ב"ח לא יזיק ולא יאכל מבני מינו, לבד ב"ח אחד שאוכל וטורף אותם כמו שטורף מין אחר. עוד הבדל אחר ביניהם כי כל ב"ח מזדווגים עם נקבותיהם בהנאה ובריוח ולא בקושי, חוץ ממין ריאול"ד שהנקבה תצעק בקול גדול ובוכה בעת הזיווג וגם היא תלד בקושי גדול. וכמו שיש הבדל בין מיני ב"ח כן יש הבדל ביניהם במקומות והמחוזות, כי במקצת המחוזות ישתנו קצת מאבריהם, כמו שנמצא בכבשים שהם מעבר לים שזנבותם רחבות ושמנות מאד, וגם יש מקומות בצד צפון שיצאו קרנים למין הצאן לזכרים ולנקבות. ובגלילותינו לא ימצאו קרנים כי אם לזכרים על צד הפלא ובמקרה אחת מני אלף, גם העזים יגזזו אותם במקומות רבים כמו הרחלים, ובארץ ערביא נמצא מין העכבר גדול מאד מאשר נמצא בגבולנו, וכיוצא באלו השנוים ימצאו לפי שנוי המחוזות. וזה נראה לעין כי במחוז קטלוני"א הכבשים והעזים הם קטנים מאד יותר מן הנמצאים אתנו, והגיד לי אחד מפי חכם אחד מחכמי האומות ושמו מיישטר"א מיקי"ל, כי באי אחד כל בני אדם הנמצאים שם הם כולם אנדרוגינוסים, וכן אומרים על מין הארנבת וזה שקר, אך מפני כי פעמים הנקבה תרכב על הזכר אומרים כן. וכן נמצא במקומות לצד הדרום ובמקומות הדרים במדבר, מין האדם קטנים מאד וננסים, וכן מין הסוס:
עוד חלוף אחר נמצא לפי חלוף המקומות, כי יש ב"ח שנמצאים במקום אחד ובמקום אחר לא ימצאו כלל, כמו שאומרים במחוז אחד יש שם שני מקומות קרובים זה לזה, ובמקום אחד מהם נמצא ב"ח שנקראים טריי"ש ובאחר לא ימצא, ובמחוז אחד גם כן יש שם מקומות קרובים זה לזה, ובאחד ימצא מין התנשמת ובאחר לא ימצא, ואם יביאו שם מאותו המין לא יחיה. ובסיצילי"א לא ימצא נמלה:
עוד חלוף אחר לפי שנוי המחוזות, כי הנחשים ועקרבים יש מקומות שיזיקו מאד ועקיצתם ימית כל ב"ח, ובמקומות אחרות לא יזיקו כלל. ובקצת מן המקומות יש שם נחשים קטנים וירפאו מנשיכתם באבנים הנמצאים בקברי הקדמונים מן המלכים, שיטבלו אותו ביין וישקו הנשוך וחי. ומן הדומה כי הם אבנים טובות ומרגליות שהיו בטבעותיהם ויש להם סגולה זאת או יש להם כח זה טבעי. ובאינדיא"ה ימצא נחש קטן מאד ואין לנשיכתו רפואה. וכן מין האריה והנמר והקוף והשנהבים לא יגדלו ולא ימצאו בגבולנו, ובגבול מרוק"ש ימצאו אלו החיות לבד מין הקוף שאינו נמצא רק בגבול פוייא"ה, ונקראת בשם הקוף הנמצא בגבולו, וכן נמצא חלוף גדול ביניהם בשנוי העתים, כי רבים מן הדגים ומן העופות ומן הבהמות יש להם עתים ידועים שהם שמנים וטובים, ובעתים אחרים יהיו כחושים ודקים בסבת המרעה והעת:
השער השני - נבאר בו כל מין ומין מן מהבהמות
כל מין מן הבהמות יש להם עת ידוע לחבור הזכר עם הנקבה, ואין להם כי אם ולד אחד כמין האדם, ולפעמים יש להם תאומים אם יש להם מרעה טוב ושמן, ויותר אם הזכרים טובים, כשהן פניהם לצד צפון בעת החבור תלדנה זכרים, ואם בצד דרום תלדנה נקבות. ולפעמים יתהפך אך על הרוב הוא כן והולדות מקצתם שחורים וקצתם לבנים, ויש בזה שתי סבות אם הגידים אשר תחת לשון הרחלות הם שחורים הולדות שחורים, ואם לבנים הולדות לבנים, ואם הם משני צבעים הולדות כהם, ואם אדומים אדומים, והסבה האחרת בשתית המים, כי יש נהר אם ישתו שם עדרי הצאן ואחר כן יזדוגו יולידו שחורים. ויש נהר אם ישתו שם יולידו לבנים. והמין הזה מעלה גרה ואין לו שינים למעלה כי אם הטוחנות, ויש לו בטנים רבים והחלב נקפא, ויש לזכרים קרנים ולא לנקבות, ובמקצת המקומות יש לנקבות קרנים, ויש להם קיבה שמתקבץ שם החלב, ויש להם צמר במקצת המקומות החמים צמר עב, ובמקצת המקומות הקרים הצמר דק, כי המקום היוצא ממנו העשן הנולד ממנו הצמר הוא צר וקטן בסבת קור המקום, והם שסועי פרסה בסבת חום ולחות, כמו עלי התאנים שהם נחלקים, כי הלחות טבעו להתפשט ויש מרעה שימעט חלב כמו מלג"א. ויש מזון שירבה החלב כמו אירשי"ש ופולים. וכתב אריסטוטלוס בספר בעלי חיים כי רחל שטרפה זאב נולדים כנים רבים בצמר ההוא. ומין הרחל הוא שמן בשתית המים ולזה יאכילום הרועים מלח לשתות הרבה, ובקיץ יועיל להם מים קרים מצד צפון, ובחורף פושרים מצד דרום והמרעה יועיל להם לעת הערב, ואם יתענו שני ימים או שלשה, ואחר כן תאכלנה יהיו שמנות מאד:
מן העז הוא שוה בשוה עם מין הצאן, ולא ישתנה מטבעו רק בקרנים וזנב, שיש לו קרנים לנקבות כמו לזכרים ואין להם זנב. והסבה החמרית בזה כי מה שיחסר להם מן הזנב יוציאו בקרנים. עוד מתחלפים בזקן, כי התישים יש להם זקן ולא הכבשים. והסבה בזה חסרון הזנב ומותריו. עוד מתחלפים בצמר כי מין הצאן יש להם צמר ומין העז אין להם צמר. והסבה בזה כי מין העז קר ויבש ואין לו מותרות כ"כ, ומין הצאן הוא חם ולח, ומן הלחות ההוא יוצאים המותרות. עוד מתחלפים כי חלב העז הוא מימי יותר מחלב הצאן. ואם מין העז הוא יבש היה ראוי להתקבץ יותר, אך מפני קור שבו לא יוכל לבשל החלב כמו הצאן שהוא חם ומבשל החלב, ומפני בשולו הוא מתעבה. וכן כתב הפילוסוף בספר בעלי חיים כי דם מימיי הוא סבה שלא יתבשל היטב:
וכתב אריסטוטלוס בספר בעלי חיים, כי פעם אירע במקום אחד שיצא חלב מתיש אחד כדי גבינה אחת קטנה, ואלו שני המינים הם חיים עד עשר שנים או שתים עשרה או ארבע עשרה שנה, ואמרו על הרחלות השותים מים מלוחים כי הן מקדימות בחבור והן זרזות ומהירות בתנועה קלה. ואמרו הרועים כי אם הרחלות הזקנות מתנועעות אל החבור בעת ידוע, הוא אות טוב להם בשנה ההיא, ואם הבחורות יתנועעו אות רע הוא להם, והחלב בעת תחלת החבור יהיה להם כדם הנדות ואחר ההולדה הוא טוב, וכשתעברנה הרחלות והעזים הם שמנות מאד, וברוב הן מתחברות בפרימ"ה ויר"א (בחדש האביב), וכן רוב בעלי חיים, והשעורים טובים למעוברות, ויש מחוז אחד שחולבות כל זמן עבורם. ובעלי המחקר אומרים כי יארעו חלאים למין הצאן כמו למין האדם. ומין העז אוכל ראשי הענפים והחוחים, ואם יאכלו מלח קודם לידתן ירבה חלבה מאד, ואחרי חצי היום ישתו מאד, ואם יקח אדם עז אחד מן העדר, כל העזים יביטו אליו הבטה סכלה, והעזים והרחלות רועים ביחד ובחום היום הן מתחברות כלן, ולא תעמודנה פנים כנגד פנים, ומשימות ראשן תחת כרס חברתן להגין מן השמש, ואם תשאר אחת מן הרחלות יחידה בשדה ותשמע קול רעש מיד תפיל. ובמחוז אחד לא תתעבר העז ולוקח אדם קוצים ומועכין את שדיהן ויוצא מהן דם ואחר כן יוצא חלב טוב, ושתן הנקבה עבה מן הזכר, ומין העז והצאן יהיו שמנים בעת עבורם, והעזים כשיהיו שמנים מאד לא יתחברו כי אם מעט ולעתים רחוקים. ולזה הרועים הפקחים משתדלים בעת החבור להרדותם:
מין הפר כשהפר יתחבר עם הנקבה ימלא האם שלה, והזווג קשה מאד לנקבה עד שלפעמים תכרע לארץ, ויותר אם הפר זקן, ואחר עשרים יום מן החבור תתאוה הנקבה חבור, והזקנים לא יתחברו ביום כ"א פעם אחת, והבחורים פעמים רבות, והפרים מתקוטטים זה עם זה בדלוג הנקבות ואשר ינצח ידלג, וכשיחלוש לרוב החבור ינוצח ויבא המנוצח הראשון ויתקוטט עמו וינצח וידלג. והם מתחילים בחבור אחר שנה או שמונה חדשים, וזמן עיבורה תשעה חדשים, ויש אומרים עשרה חדשים שקודם הזמן לא יחיה הולד כי לא נשלמו צפרניו, ודמו נקפא יותר מכל דם, מלבד דם האילים, והם חיים ט"ו שנה, ואם יסתרסו הזכרים חיים עשרים שנה. והפרים יש להם מנהיג והוא חי יותר מן האחרים לטוב המרעה שימצא. והפר יחליף שיניו אחר ה' חדשים ולא כלם ביחד. וכשהפרות מתעברות ועושות ולדות רבים הוא אות שגשמי השנה מרובים. ופרה בת שנתה לא תתחבר כי אם בענין פלא וחדוש, וכבר קרה פעם אחת כי שתי פרות התחברו אחר י' חדשים, והפר מתחיל לדלג אחר ב' חדשים, ומין הפר הוא אוהב המים הזכים לשתות יותר משאר בעלי חיים, ואומרים על מין הפר שהוא משכיל פחות מכל שאר בעלי חיים, שאם יעמוד במקום גבוה העגל יפיל עצמו לארץ ולא ירגיש לרוב סכלותו. והפרות בעת החבור הן אכזריות מדבריות, וחפץ תאותן נראה בנפח הירכים ובשאגתם ובהמיתם, גם הפרות תדלגנה על הפרים ורצות אחריהן ותצא מהן לחות קודם החבור, והלחות ההוא אות לחפץ תאותם, ויראה בהן הנדות על הרוב ד' חדשים בשנה, ולפעמים ו' חדשים, ומימי רגלי הנקבות הם זכים יותר מן הזכרים הפך שאר ב"ח וקול הפר ישתנה כשיסתרס ופעמים יוליד אחר שיסתרס. וכן העיד אריסטוטלוס שראה כן. ועל זה הביא ראיה שכח המוליד הוא בלב ולא בביצים, כמו שנבאר למטה בביאור טבע הביצים:
ולמין הפר יקרה להם שני מיני חלאים. האחד פודגר"י שיכאבו רגליהם ולא ימותו בזה החולי ומין אחר שיקרא קרנקרנ"ש, ויראה זה החולי כחולי הקדחת לבני האדם, ואות זה החולי שמפילות עצמן ולא תאכלנה וימותו פתאום בזה החולי, וכאשר יראו חוזיהם שיפלו שערותם אות שנפסד הריאה שלהם. וטבע המין הזה שאוהבים זה את זה, וכשתמות פרה אחת ותניח ולד חברותיה מגדלות אותו, ואם תצא אחת מהן חוץ לעדר כולן הולכות אחריה, וקרני הפרה הם חזקים יותר מקרני הפר. ואמרו הרועים שאם מוציא מעט דם ביציאתו, יתקבצו כל הפרים הסמוכים לו ויבאו במרוצה גדולה וחזקה לשם, וזה נתאמת בנסיון, ולא ישתו כי אם המים הזכים, הפך מין הסוס שעוכרים את המים ברגליהם אם הם צלולים:
מין הסוס, ימלא אם הנקבה, ולא בפעם אחת, אך פעמים ביום אחד, או בשני ימים. ושרביטו אינו קשה כשרביט הפר, והנקבה אחר עבורה לא תתחבר עם הזכר בסבת אורך שרביט הזכר ואריסטוטלוס כתב בספר הנפש טעם אחר. מין האדם יש לו בחירה רצונית וזכרונית וכשזוכר הנאת תענוג המשגל יתאוה לחבור. אך בעלי חיים שאינם מדברים אין להם רק בחירה טבעית, על כן אינו מתאוה רק להעמיד המין בטבע, וכשהשלים פעולתו אינו מתאוה עוד. והמין הזה הוא שטוף בזמה מכל שאר בעלי חיים, ואינו ישן שינה ארוכה לרוב חומו, ואינו בא על אמו וכתב אריסטוטלוס בספר בעלי חיים, כי פעם אחת הביא מלך הצפון סוס אחד עם אמו וכסו את פניו שלא יראה אמו ודלג עליה, ואחר כן הסירו המסוה מעל פניו והכיר אמו ועלה להר גבוה והפיל עצמו תחת ההר ההוא ומת. וחבור הסוסים הוא לפעמים קודם הזמן הקצוב להם בטוב פרנסתם, והוא מתחבר בן שתי שנה או בן שלש. ומשלש עד בן עשרים יהיו הולדות טובים וחזקים. והזכר יתחבר עד ל' שנה, והנקבה עד מ"ה שנה, וחיי הזכר ל"ה שנים, ויש אומרים כי בימי הקדמונים היה חי הזכר עד ע' שנים, ורוב הסוסיאות מתעברות לשלש שנים. ויש מתעברות לב' שנים, ובעיר אגד"י אירע בסוסיא אחת שנתעברה בסוף שנה בזמננו וילדה קודם ב' שנים והיתה חלושה מאד. ואוהב מים עכורים כמו גמל, ואם ימצא מים זכים יעכרם ברגליו. ואומרים עליו כי שניו מתלבנים לעת זקנתו הפך שאר בעלי חיים. והמין הזה הוא מזוג וקרוב להתלמד כמין הכלב ומכיר את בעליו במלחמה. וחכמי ישראל אמרו מאבדו במלחמה, ולסוסים יקרו להם חלאים כמו שיקרו לפרים, ויותר מהם כי יפלו צפרניהם ויתחדשו, ולפעמים כל אוכל תתעב נפשם, ולא יוכלו לאכול ואם יקיזו אותן ירפאו, ויקרה להם מצוק הגידים וקבוץ ארס וחולי ארוך בחיך ונשימתו חמה, ויקרה להם שגעון ואות על זה כי אזניהם כפופות לצד הצואר, ולחולי זה אין לו רפואה, ויקרה גם כן להם חולי המקוה ולא יוכלו להשתין, ונשיכת בעלי חיים מגלי"ש יזיק מאד לסוסים ויותר מזיק לנקבה אם היא מעוברת. וג"כ נחש קטן מאד שעורו כאגוז שדומה לדירנ"ס יזיק לו בלא רפואה, וכן לפרים. וסוסיא מעוברת אם תריח ריח נר כבה מיד תפיל, וסוס מתענג בעמדו במים, ואין לו מרה נפרדת ונכרת כשאר בעלי חיים, אך עומדת בתוך גידים היוצאים מן הכבד, וסוס אחד ידלג על נקבות רבות, ואם הנקבה תתחבר עם סוס אחד, הראשון יתקנא בו ויתגרה בו. גם אם תוסיף להתחבר עם השני, הראשון אדון הסוסיות הנקרא גריי'ן יתקוטט עמו, ופעמים מולידות תאומים:
מין החמור הוא בורח מן המים ונכנס שם בכבדות, לפי שהוא עפרי בורח מדבר זך ופשוט שהוא הפכו, או מפני שהוא עפרי ירא פן יטבע במים. ובראותו האריה ובשמעו שאגתו הולך אליו ושורפו. וחושב כי הוא ממינו כי דומה לו בשערו, והוא קרוב למזג הסוס ועל כן יולד משני המינים האלה מין אחד שנקרא פרד, ואותו המין הנולד משניהם לא יוליד, כי אותו הטבע המחודש אין בו כ"כ כח הטבעי להוליד בדומה לו, כי די בטבע לחדש היצירה החדשה ההיא. ולא יכול לתת לו כח המוליד בדומה, כי הוא טבע שוגג ותועה מדרכו. והוא שותה בנחת יותר מכל ב"ח. ואינו פותח פיו אלא מעט, ואומרים הטעם מפני פחדו מן המים ולזה אינו פותח פיו כ"כ שירא שיכנסו מים רבים בפיו ויטבע. עוד אמרו כי בכניסתו במים ישתין, ונראה שמפני פחדו נצרך לנקביו, וטבע מין החמור הוא קר מאד, ולזה הוא ישן הרבה מאד, ואינו נמצא בצד צפון ולא במקום קר, ויקרה לו תמיד חולי רהמ"ס ויזלו נחיריו, ורוב מאכלו קוצים כי יתענג בהם כי יחתך בם חבורותיו, וחלב הנקבה דק וזך יותר משאר כל בעלי חיים בסבת הקור שלא יוכל הטבע לבשלו, ומריח תמיד בשתן הנקבה ובצואתה ומתענג מן הריח ההוא, גם מין הסוס מכיר בריח שתן הנקבה, ויש למין החמור לב גדול, והמין הזה במחוז אינדי"א יש לו קרן אחד במצחו, כן כתוב בספר בעלי חיים:
מין הפרד הוא הנולד ממין הסוס והחמור, ואין לו כח להוליד בדומה לו, כמו שבארנו בענין הצמחים. ואריסטוטלוס כתב בספר בעלי חיים כי פעם אחת נתעברה פרדה אחת ולא יצא העובר חי ולא נשלם בבטן אמו:
מין הגמל הוא צנוע בתשמיש, והוא מעלה גרה והזכרים לא יכירו הנקבות, והוא אוכל שיעור מזונו לשלשה ימים, ויש לו חטוטרות בגבו וצמר, ובעת חבורו עם הנקבה הוא רע מאד. ואם ימצא בעלי חיים או אדם יכהו וימחצהו, ושותה מים עכורים, וחיים עד שלשים שנה. ויש מהם עד ק' שנה, ועומד זמן רב על נקבתו בחבור. ועומד בלא שתיה ח' ימים, והסבה בזה שהוא בעלי ליחה לבנה שהיא קרה ולחה, וסבת הצמאה היא מפני חום ויובש שנתחדש בגוף הצמא שהותך ממנו הליחה הלבנה ומתאוה להחליפה, ועל כן כשהגוף ההוא בעל ליחה לבנה לא יצמא כ"כ. ואומרים כי יש כוכב אחד שאם יביט בו מיד ימות הגמל, ונקרא כוכב ההורג את הגמלים, ויארע לו חולי השגעון כמו שיארע לכלב:
מין הפיל הוא שאין לו פרקים וחוליות כשאר בעלי חיים, ואינו יכול ללכת כי אם לאט לאט, ופעמים מדלג, ואינו יכול לכוף ראשו למטה לארץ. ועל כן נברא לו חוטם ארוך שמקבל בו מזונו ושותה בו ומתנשם, ולרוב עמידתו במים נצרך לכלי זה שיחזיק רוב אויר. ובו מקבל זרעו משרביטו ואחר כן משליכו בתוך רחם הנקבה, ורגליו הראשונים גדולים מן האחרונים וישן עומד, ויש לו שינים גדולים עד מאד, ובונין עליו מגדל גבוה מחזיק חמשים פרשים או מאה, והוא בן תרבות ונכנע מכל בעלי חיים מדבריים, ומקבל תוכחת מוסר, והוא ממזג שוה ככלב וסוס, ומכיר ומשכיל, וילמדוהו שישתחוה למלכו, ולא יתחבר עם הנקבה אחר עבורה, וחייו מאה שנה או מאה ועשרים, ויש אומרים מאתים או שלש מאות, ואמרו עליו שהוא משכיל מאד וערום מאד, ופעם אחת עבר בשוק של מוכרי קמח ולעגו עליו החנונים על שנוי בריתו והרגיש בלעג והלך לנהר ומלא את החוטם כלו מים ועבר בשוק ההוא והשליך המים על הקמח והפסיד הכל. והפיל מפיל בשניו הכתלים הגדולים ומפיל האילנות הגדולים במצחו. וצידת הפילים בזה הענין, שירכב אדם על פיל בן תרבות, ויבקש שאר הפילים ויצוד אותם, ואחר שיתפשם יצוה לפיל הבייתי להכות חבריו וללמדם שיכנעו לפניו, ואחר כן ירכב המנהיג עליו ואז יכנע, ואוכל ושותה פעם אחת ביום, ומניע תחלה רגלו השמאלי הפך בעלי חיים אחרים, והוא צועק בפיו ולא בחוטמו, וצעקתו גדולה כמו האריה, ואחר שיצעק ישאר בחוטמו אויר שישמיע קול כקול זמר ערב, ולפיל יארע לו חולי שלא יוכל להשתין ויקרה להם כאב הפרקים, ויעזור לו שתית מים חמים ועשב טבולה בדבש, וכשהוא יגע שלא יוכל לישן ימשחו כתפיו בשמן. ויש מהן ששותין שמן, ואם יש ברזל בבטנם שבלעוהו יוציאוהו ויפלטוהו, ושותה יין וכשלא יוכל לשתות היין יערבוהו עם השמן וישתה.
מין הכלב נאמר כי זרזיר הנקרא ליברי"ש יתחבר לנקבה אחר ז' חדשים, ומין הנקבות מהר תהרינה בדלוג אחד, ואחר שיזדווגו לא יוכלו להפרד זה מזה עד זמן ארוך, בסבת שרביטו שהוא עב וגם בסופו, ולא יוכל לצאת מרחם הנקבה בנקל, וממין הכלב והלביא יוצא מהם בעל חי נפרד, כי מזג שניהם וטבעם קרוב, והנקבה מן הזרזיר תעמודנה מעוברות ס' יום או יום אחד פחות או יותר. ומאכלו על הרוב הוא עצמות, כי הבטן שלו הוא קטן לפי כמות גופו יותר מכל בעלי חיים ולא יוכל להחזיק מזון אחר. ולזה צואתו יבשה ותצא בקושי גדול, ואם יאכל מזון אחר הוא מקיא כי לא יוכל הבטן להחזיקו, ובניהם כאשר יולדו לא יוכלו לראות אחר לידתן י"ב ימים, בסבת חולשת מוחם, ועוד סבה אחרת רוב הולדות מונע להיותם שלמים, וכן במין החתול ג"כ נולדים בלתי שלמים בסבת רוב הולדות, כי המזון לא יספיק לכולם, אך במין החזיר אע"פ שהוא יוליד ולדות רבים הם שלמים לרוב המזון והלחות אשר מקבלת האם, וקולם היא עבה בזקנותם, ושניהם מתלבנים בעת ההיא הפך שאר בעלי חיים. והזכר ידלג על הנקבה אחר ששה חדשים או קודם מעט, ויש מן הנקבות שתעמודנה מעוברות חמשית השנה ובניהם יהיו סומים י"ד יום. ויש מהם ג' חדשים שהוא רביע השנה ובניהם סומים י"ז יום והנקבות מהם זבות ד' יום. ובעת ההיא רחמיהם ר"ל פי אמן נפוחות ולא תבקשנה חבור, ואחר לידתן יזל מהן לחות גסה ולא ירזה בשרם, וימצא חלב בשדי הנקבות ה' יום קודם הלידה, והנקבות מן הזרזיר יש להם חלב ל' יום אחר החבור, והן נאותות לציד יותר מן הזכרים, וחלב הכלבה יותר עבה מכל בעלי חיים חוץ מחזירה וארנבת, והנקבות מן הכלבים יש מהם מתות בעת חבורה, כמו הנשים שיתנפחו שדיהן. ועל הרוב ירים הכלב ירכו להטיל מימיו, והנקבות יושבות בהטילם מימיהן. אך נקבה אחת נראתה שהרימה ירכה בהטילה מימיה. ויש מן הנקבות שתלדנה י"ב ולדות וברוב או ה' או ו', וכבר נראה באחת שלא ילדה כי אם עובר אחד, והנקבה מן הזרזיר תלדנה ח'. ויקרה להן שידלגו הזכרים עליהן יותר אחר היגיעה מאשר יעשה בעת הנחת והמנוחה, והם חיים י"ב שנה, ורוב שאר הכלבים חיים כ' שנה, והנקבות חיות יותר מן הזכרים מפני רוב יגיעותם, ושאר הכלבים הזכרים חיים יותר מן הנקבות, ואין להם שינים כי אם לפניהם ונקראים קולומנ"ש, ויצמחו להם אחר ד' חדשים, וקצת אומרים כי יחליפו שיניהם כמו אדם, והם מלחכים בלשונם חבורתם ויועיל להם מאד, ויש ממין הזה מין אחד קטן מאד בשעורו ננס. ועוד יש מין אחר שאין לו זנב כמו מין העז, וצועקים ונובחים בלילות יותר מבימים, כי לא ימצאו מזונם בעת ההיא כי שערי הבתים נעולים ולא יכנסו שם, או מפני מעוט מציאות האנשים בזמן ההוא כי כולם ישנים ודומה כמו שהם צועקים בשדה יותר מן העיר למעוט מציאות האנשים שם, שהם יראים מחבורת אנשים ואינם יראים מאיש אחד או משנים, והמין הזה הוא מזוג מאד ומכיר את בעליו ומציאותו לשמור אדוניו ואת ביתו והם נובחים בעת שנתם והוא מופת שהם חולמים, וכן אמרו חכמי המחקר על כל בעלי חיים:
והמין הזה הוא חוש הריח חזק מאד בו ומריח מרחוק ויש לו הכרה גדולה בריח כי בהריח שומן הארי שאדם מצניע לרפואה מיד הוא בורח ממנו, וזה ראיתי פעם אחת שנסה הרופא בשומן ההוא ונמצא כן. והנקבה קלה להתלמד יותר מן הזכר, וראשו אין בו כי אם עצם אחד, וקול הזקנים עב וקול הבחורים חד. ויש לצואה שלו סגולה למחנק הגרון, כשהצואה לבנה שהיא ממזון עצמות, ועושין ממנה גרגישמ"י עם חומץ, והצואה שהיא ממזון אחר אינה לבנה אך ממראה אחר. והמין הזה הוא משתטה יותר ממין אחר בסבת חולשת המוח, ונשיכתו רעה מאד, וכל אדם הנשוך ממנו יקרה לו כמותו שישתטה עד שיברח מן המים, וכתב אבן זה"ר שאם תקח שתן כלב השוטה או הנשוך בכלי זכוכית יראו במים ההם כדמות גורי כלבים, ואם תסננם בבגד לא ימצא זה הרושם כלל, ואם תשוב ותשים בכלי זכוכית ויעמדו בו המים שעה אחת תראם כצורה הראשונה. וכתב בספר יאיר נתיב כי הנשוך מכלב שוטה אם תקח מדם הנשיכה ותשים בו מעט לחם וישליכנו לשאר הכלבים יעזבוהו ולא יאכלו הלחם מפני הדם ההוא. וסבת בריחת הכלב שוטה מן המים הוא מפני הצל שרואה שם ומתפחד ובורח, וכן הנשוך ממנו יברח בסבת זה. ואריסטוטלוס כתב בספר בעלי חיים כי כל בעלי חיים הנשוכים ממנו ישתגעו חוץ מבני אדם, והנסיון מכחישו, וכל החכמים חולקים עליו בזה:
מין הדוב טבעו להתנועע תמיד בלי הפסק מנוחה, ואכילתו ומזונו לפעמים מפרי האילנות המדבריים ברוב לחותם, ומשברים ענפי הזית ואוכלים אותם, ואוכלים קרנק"ש ונמלים וכל בעלי חיים, ונלחם עם איל ועם חזיר הבר, וכשהפר רוצה לנגחו בקרניו יאחזם בידו ובכתפיו ויבקענו לארץ וירמוס אותו ברגליו האחרונים בחוזק גדול, ואינו אוכל בשר עד שיפסידהו וישחיתהו, ואמרו בסבת תנועתו כי הוא לח יותר מדאי ומתנועע תמיד ליבש הליחות ההוא, ומקצת החכמים אומרים כי הוא בעל חי קר ומתנועע עד שיחמם, ואומרים כי חלבו יש לו סגולה שאם ימשח בו אדם עץ אחד או דבר אחר יתקבצו בו כל הפרעושים אשר בבית ההוא:
מין הזאב אוכל בשר והורג אדם כשמוצא אותו יחידי, ובולע מאכלו בלי לעיסה, ועומד ב' ימים בלי מאכל כי שבע הוא במאכל אחד זמן רב, ושותה מעט מים ומוציא רעי לסוף ג' ימים, וצואתו יבשה כמו צואת כלב ויצא עמו רוח גדול מלמטה, ומימי רגליו סרוחים. ולזה יריחו הכלבים האילנות, כי הזאב מרים ירכו ככלב בהטילו מים, וכשיפתח פיו יצא ממנו ריח רע וחזק, והם מתחברים עם הנקבות ככלבים וצועקים הזכרים בעת החבור, והזכרים השוטים לא יתחברו עם הנקבות, וכשיש להם ולדות קטנים הם רעים מאד, והכלבים גם כן. ונאמר כי הוא ירא ומתפחד מפני האש ואף כשהוא ישן, ואם יסקלוהו בני אדם יכוין לראשון שהחל לסקלו, ואם הזיקה לו האבן יכוין להמיתו ואם לא יזיק לו לא ימיתהו, ונשיכתם וחבורתם רעה, כי יצא ארס ממנו ומצפרניו והזקנים לא יזיקו כלל, ואוכל דגים. וכן כתב הפילוסוף כי סמוך לים (קסנה) חלנית יבואו הזאבים למקומות הקרובים לבתי ציידי הדגים ונותנים להם מן הדגים ולא יזיקו לא להם ולא לרשתם:
מין החזיר הוא לח מאד ומעופש, לפיכך הוא גדל בחשפות הלחות, ומלכלך עצמו שם ומסעעיו ומוליד ולדות רבים, ויש לה סגולה שנותנת השד הראשן לולד הנולד ראשון, ולא ידלג הזכר על הנקבה עד שתכוף אזניה, ויש מין אחד שפרסותיו קלוטות והשעורים טובים מאד למעוברות וישמט מאד במאכל גלנו"ץ (אייכעלנוס). ורבים מהם חיים ט"ו שנה, ושערותם הם קשים בסבת גסות עורם, והבטן והמעי והריאה שלהם הוא שוה לאדם, ויקרה להם מיני חלאים, האחד שנקרא ברנקו"ש והוא בלחי, והיא אשפוטימ"א באוזן ובמלתעת. ולפעמים יקרה להם בשאר האברים ולפעמים בריאה ואז ימות, וזה החולי יקרה להם פתאום, ורועי החזירים כשיכירו בהתחלת זה החולי יחתכו האבר ההוא, ולא יעזר. כי אם בחתיכה. ויקרה להם חולי נפול ויקרא פדו"ן כאשר יכאב ראשם, ומזה החולי ימותו רוב החזירים, וחולי אחר והוא שלשול וזה החולי ימיתם בשלשה ימים, וחולי האזנים יקרה להם כשהחום חזק, וכשהחזירים ההם הם גסים יעזרו באכילת תותים, ויעזר להם רחיצה במים חמים, ויקיזם בגיד שתחת לשונם, ויקרה להם שחין אבעבועות בירכים ובצואר ובכתפים ותחת לשונם וזה השחין לא יקרה כי אם לחזיר בלבד, ומין הצרעת נולד בהם על הרוב, ובחבור אחד מתעברות מכל ילדיהן, וי"א אם יסמא אדם עין החזיר ימות החזיר על הרוב. וחזירי הבר הם מתקוטטים בעת החבור ויהמו, ובעבור שנתקשה עורם הם מתחככים באילנות ואחר ישכבו בחמר וינגבו אותו, ואחר יתקוטטו זה עם זה. והחזירים הבייתיים מתעברת הנקבה לסוף ד' חדשים, ובמקצת מקומות הנקבה לששה חדשים, והזכר לד' חדשים. וחזירי הבר הנולדים ראשונה יהיו טובים מהנולדים אחרונה, וכן במקצת בעלי חיים:
מין החתול הוא בעל חי אוהב החום מאד, ולזה תמיד עומד סמוך לאש ועל המטות בשעה שאדם ישן בהן, ויש להם כבדות רב, כי מרוב תענוג החום הוא נשען ומדבק שם, ואומרים עליו כי הנקבות מתעברות בלא חבור זכר, ולפעמים כשעומדות על עשב אחד:
מין האריה הוא בעל חי גבור מאד, ויש לו קדחת בכל יום, ועל כן הוא רובץ תמיד, ועצמותיו הם קשים שהם בלי מוח, וירא מאד מחיה אחת קטנה ונקראת אונש"א שנכנסת בתוך גופו כחץ ויוצאה מן הגוף בצד האחר, ובתחלה מוליד ה' ולדות בלתי שלמים, ואם ילך לבקש טרפו יבחר השמנה מכל העדר ויניח האחרת:
מין האיל כשהנקבה מן האיל תלד תחלה אוכלת תחלה שרפטינ"א ואחר כן תשוב לולדיה, ותברח מאור השמש ותלך עם בניה אל המחבואות ובנקיקי הסלעים שאין להם כי אם פתח אחד ששם יכולים להלחם עם שאר בעלי חיים, והאיל זכר כשישמן יתחבא שם שלא יצודו אותו לרב שמנויתו, והאילים יחליפו קרניהם ויצאו משרשם, וישליכום אל מקומות יקשה האדם למצאם, ובעבור זה נאמר במשל דרך לעג, לך אל המקום אשר האילים ישליכו קרניהם שם, והאילים לא יתראו בעת ההיא ומתחבאים בעבור שהם בלא כלי זיין, ונאמר כי לא ימצאו לעולם, ומכל וכל הקרן השמאלי לא ימצאו לעולם, כי יחביאוהו כמו שידעו להעזר בו, במלאת שנתם לא יראה מקרניהם כי אם ראש אחד, ובסוף ב' שנים יגדלו ויגבהו, ובשנה ג' יגדלו הקרנים ויעשו שני ראשים, ובשנה ד' יתעבו ובזה הם גדלים עד ו' שנים, ואחר כן יצמחו מהם כעין פארות או ענפים. ולזה לא יכירו בני אדם שנות האילים מו' שנה ולמעלה. והזקן נכר בשני דברים, כי בזקנותם אין להם שינים, וקצתם יש להם שינים אך הן קטנות, ואז אין להם קרנים כקרני הבחורים כי שאר קרנים הם עקומים וכפופים כלפי הראש לפניהם ובהם נלחמים, והזקנים אין להם קרנות אלו אך קרניהם הם שוים וישרים. ויחליפום בחדש ברייליאו"ן, ואז יתחבאו ביום במקום האילנות כאשר ימצאו שם עשבים למזונם כי יברחו מן הזאבים, ובעת ההיא רועים בלילות ומתפרנסים עד שיגדלו ואז ילכו למקום השמש ויחשבו שיתבשלו קרניהם ויבשו לחום השמש. וכשייבשו ויתקשו סר פחדם ויראתם מהם ויפרדו מן המקום ההוא והולכים אל האילנות ומתחככים בהם ויצאו בטח כי כלי זיינם עליהם, וכשהנקבה תלד אוכלת השליא קודם שתפול לארץ, ואם יסתרסו הזכרים קודם שיוציאו קרניהם עוד לא יוציאו קרנים:
ושמעתי מפי החכם ר' שלמה הרופא, כי בימות הקיץ הנחשים רודפים אחרי האילים, והאילים בורחים מפניהם, וכשלא יוכלו להנצל מהם בולעים הנחשים, ואחרי כן מרוב הארס שבבטנם הולכים האילים אל אפיקי המים ועומדים עד צוארם במים יום או יומים לקרר חומם, והטבע החכם ישמור שלא ישתו מן המים שאם ישתו מן המים ימותו, וכשעומדות בתוך המים הקרים עיניהם זולגות דמעות ואותן דמעות נעשות כמין אבעבועות סמוך לעיניהם ומתקשות, ולאחר זמן נתקשות כאבן ונקרא אותו אבן בערבי אבן זה"ר:
וצידת האילים הוא בזה הענין, ב' אנשים הולכים ואחד מהם ישרוק וישיר, והאיל יקרב אל הקול ההוא הערב כי יערב לו, ואז חבירו יארוב לו ויצודהו. ואם אזני האיל רמות ויגביהם ישמע מרחוק וירגיש בערמת הציד, ואם לא ירים אזניו לא ירגיש, וכשירגיש בצידת הציד יברח ביערים בין האילנות ויתחבא שם, וכשיוצא מן החפירות תחלת מאכלו עשב שרפיטנ"א לחדד שניו, והנקבות מהם כשימחצו בחץ יבקש פוליא"ל ריא"ל ואוכלות אותו רך ולח ויוצא החץ מתוכו: