שער השמים· רבנו גרשון ב"ר שלמה
החלק הראשון - בחכמת הטבע · המאמר העשירי - בשינה ויקיצה
ואומר כי ידוע הוא סבת השינה הוא בטול הרגשה ואין כל בטול הרגשה שינה, כי בשתי דרכים תבטל הרגשת האדם, בעת היקיצה כמו בחולים ובזקנים, וזה נתבאר בספרי הרפואות, אך בטול ההרגשה האמתית המסבבת השינה, היא תחלה בחוש המשוש ואחריו יתבטלו שאר החושים, והביא ראיה על זה אבן צינ"י, כי פעמים נראה שישן האדם ויכסוהו בבגדים ולא ירגיש מפני שנעדר ממנו כח הרגשת חוש המשוש ועדיין ישמע קול מדבר או יריח ריח רע, אבל לא על נכון כמו בעת היקיצה:
וצריך לבאר הסבה החומרית והפועלת וסבת התכליתית, ונאמר כי דעת בן צינ"י הוא שאמר השינה הוא העשן היוצא מן האסטומכא בבשול הראשון והולך אל הלב, והפועל הוא חום הלב המעלה אותו אל הראש, ושם הגיע לתכלית עליתו ויתקבץ שם, ויתקרר מפני קרירות המוח, וירד לאברי החושים ומבטל הרגשותיו כי העשן ההוא סותר דרכי המקורות שהם דרך ושביל לרוח החיה, ודוחה מהם אותו החום הטבעי ורוח החיה שהיא סבת הרגשתו, ובהעדר ההרגשה אז תהיה השינה, והמופת בזה שהעשן העולה אל הראש הוא סבת השינה, כי כל מאכל גס בטבעו ומזון עשני מכביד הראש ומביא השינה לאוכל אותן, כעלות העשן ממזון הגס והעשני אל הראש, כמו יין חי ושמן ומנדרגול"א ודומיהם, ובעלות העשן ההוא יכבד הראש ואין לו מצח להרים ולא כח להגביה עפעפיו, ובטול ההרגשה ההיא והשינה אחרי אכלו תיכף בהתחלת הבשול, נמצא שהחומר הוא העשן. והסבה הפועלת הוא חום הלב המעלה אותו וחום המות המקבצו. וצריך לבאר א"כ שחומר השינה הוא חום הלב וקור המוח א"כ היגיעה למה תסבב השינה, והרי אין שם עשן מאכל, כי בלא אכילה תבא שינה, נאמר כן, אם היגיעה תהיה לאחר אכילה מיד, אין ספק שהיא תמהר לסבב השינה, מפני שהיגיעה היא תבשל המזון קודם זמנו ויעלה העשן מהר פתאום, ואם בעת היגיעה יהיה הגוף רעב וצמא ולא ימצא החום הטבעי דבר להביא מזון אל האברים להחליף מה שנתך מהם, אין ספק שיתיך מן הגוף עצמו ויביא אליהם, כמו שהתפרסם מאותם היגעים והעיפים יותר מדי אם לא יאכלו מאכל גס ובלתי מבושל, ידל גופם וירזה מטורח היגיעה, שאז התגבר החום הטבעי להתיך קצת גופם, ועשן הדבר הניתך מהם עולה אל הראש והוא סבת השינה:
עוד מצינו סבה אחרת לשינה בקצת החלאים, כי הקדחת סבת חום מקרי נכנס לגוף ומעפש הלחות ומוציא החום הטבעי ממנו, וברבות החום ההוא יתיך בשרו ויוציא לחותו ממנו ויעלה עשן הלחות ההוא אל הראש, כמו שתראה שתאנוס השינה חולי הקדחת, ויותר סובלי גיטרדיא"ה שהיא מחלה קרה במוח, ובעלות קצת מן העשן ההוא שם יתקרר בסבת הקור, וירד אחר כן לאברי החושים, ויסתום המקורות והמעברות לבלתי יעבור בם רוח החיה, ורוח החום הטבעי יסור מהם ומבטל הרגשתם:
עוד נמצא בילדים שהם ישנים מאד יותר מן הגדולים, מפני שמאכלם הוא החלב דק ומבושל היטב. ועולה פתאום אל ראשם עם עשן החום הטבעי הגובר בהם. והראיה שמזון היונקים עולה מהר אל ראשם מה שנראה לעין שכח המגדל יפעל פעולתו לגדל ראשיהם בשעור גדול יותר משאר האברים, ובעבור זה יסבלו הנערים חולי ההכפאה יותר מזולתם, כי החולי ההוא חזק ומבטל ההרגשה בענין מופלג, ועל כן לא נכון להשקותם יין ולא להאכילם מאכלים עשנים, ולא למיניקותיהם, כי אם מזוג היטב. ומפני זה הטעם עצמו יקרה שקצתם ישנים יותר ממקצתם ושנתם ארוכה, כי מקורותיהם צרים ודקים והעשן עולה מעט מעט, ומדי עלותו מביא השינה להם, ואשר מקורותיהם רחבים, הדבר בהפך, והננסים ג"כ אוהבים לנום מפני גודל ראשם ומוחה, שהמוח הגדול מקרר העשן העולה למעלה יותר ממוח קטן ובינוני, ובעלי המרה השחורה אינם ישנים כי אם מעט, כי הם קרים ויבשים ולא יעלה עשן גדול ממאכלם:
ואחר שבארנו הסבה החומרית והתועלת, נבאר הסבה התכליתית ונאמר, כי בתכלית השינה נמצאו שתי תועליות, האחת היא להעמיד הבריאות ולחזק עכול המזון שבאסטומכא, והשנית לעשות מלאכתם בעת היקיצה בזריזות בלי רשול ועצלה, כי כל בעלי חיים מתנועע תנועת יגיעה ועייפות צריך שינוח בעת מן העתים, כדי שיתענג בתנועה אחרי המנוחה ולא הכבד עליו. ואבן רש"ד כתב כי השינה היא בטול ההרגשה כמו שזכרנו, והכנס החום הטבעי אשר מחוץ המתפשט בכל הגוף ובכל האברים, לפנים במקום התחלתו שהוא הלב, ובהכנס החום הטבעי לפנים יכנסו כל ההרגשות עמו, וזה מבואר בעצמו כי בעת השינה יכנסו ההרגשות לפנים, כמו שישן ועיניו פתוחות ולא ירגיש שום דבר, ואם לא יכנס הראות לפנים למה לא ירגיש ולא יראה דבר שהרי עיניו פתוחות. ועוד ראיה כי בעת השינה יצטנן גוף האדם כי החום נכנס בפנים. ועוד יעיד ע"ז כי העכול הווה יותר היטב בעת השינה, וסבת שנכנס החום לפנים היא קור ולחות אשר מתקרר ומתלחלח החום אשר בלב ומתמעט כמותו, ונכנס החום החיצון לעזור לו, וזה המקרה מקבל אותו הלב מן המוח בעת שיבא אליו המזון, וגם כשיבא המזון אל הלב יתקרר ויתלחלח בעת ההיא. והשינה תבא על הרוב סמוך לאכילה, כי אז יתקרר הגוף בהכנס החום לפנים לבשל המזון, כי הכח הטבעי הפנימי מאסף החום החיצון לעזור לו, כמו שמאסף שר הצבא כל משרתיו לעזור לו לעת הצורך, ולפי שזה אינו נמצא ללב ברב העתים אלא באמצעות המוח, ואינו מלחלת המוח בדברים לחים וקרים, חשבו רבים שהמוח בלבד הוא סבת השינה, ולא כן הדבר. והראיה על זה שהשינה תבא בסבת הקור והלחות, שהרי מצינו הדברים הקרים והלחים גורמים השינה כמו החזרת וזולתה, והדברים הגורמים היקיצה הם הדברים החמים היבשים. עוד יש ראיה אחרת ופלא גדול איך לא הביאה אבן רש"ד בספרו, כי נמצא הלילה שהוא זמן קר ולח הוא עת השינה הטבעית לאדם, וע"כ גזרו רוב הרופאים כי השינה אינה טובה ביום לפי שהוא יוצא מהקש הטבע:
השינה היא מיוחדת לכח המרגיש בלבד, ולא לכח הזן והמגדל, שהרי אנו רואים כי אלו הכחות יפעלו בעת השינה יותר מעת היקיצה. ועוד כי הצמחים יש להם שני הכחות האלה ואין להם שינה, מפני שאינם מרגישים. ויש מקצת אנשים כי בעת השינה יקומו ממטתם וילכו בבית ובחוץ וברחובות קריה, ויקחו כלי זיינם ממקומם המיוחד להם, ויעשו פעולות כפעולות היקיצה. והסבה בזה מפני חוזק כח הדמיון שנתחזק בעת הרגשת החושים, כי אלו הפעולות יעצור אותם אצלו בפנימותו, או שדמה אותו בכח הדמיון בעת היקיצה בלא הרגש חיצון אך בפנימי, כי האדם שמתאוה ביותר וחושב בם מדמה אותם הדברים בדמיוט כמו שהרגישם, ואח"כ בעת השינה הוא מדמה אותם. סוף דבר כל זה יקרה מפני כח המדמה שהוא חזק בטבע או במקרה באנשים ההם. ויש סבה אחרת והיא אדים חדים עולים אל הראש ומביאים אותו אל קצת טרוף הדעת, ואלו היה נעור היה מטורף מכל וכל, אך בעת השינה יש בו קצת טרוף הדעת, ואפשר שיש בסבה אחרת, והוא מזג האנשים ההם, שאם יהיה מזגם חם ויבש יורה על המזג ההוא רב תנועה וזריזות וגבורת הלב, יעשו פעולות ההם בעת השינה, והטבע מכריחם לזה, כמו שנמצא לאותם שגובר עליהם הליחה הלבנה, ידמו בעת שנתם שעומדים במים, ושגובר עליהם הדם ידעו שעומדים בדם, וכן בשאר הלחות, ועל כן יחקרו הרופאים החולים בחלומם ויבינו איזה ליחה גוברת עליהם. ובזמנו זה יש אדם אחד מאומתנו אשר קם בלילה ממטתו בבהלה ומדבר בדברים רבים והוא ישן, וכשיגע אדם בראשו נגיעה קלה במוץ קטן או בנוצה מיד יקום בהול ויתחזק כחו וישבר כליו בחמתו ואם יפגע בדבר כבד עד ארבעה ככרים ישאהו על כתפו ויהפכהו מלמטה למעלה ומלמעלה למטה פתאום, וינתק אותו כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש ואבן צינ"י כתב, כי קצת מבעלי מזג השחורה יעשו הפעולות האלה, וסבת קומם ממטתם היא המרה השחורה הגוברת עליהם, ובעת השינה עולה אל המוח ומבהילו לקום, שכח האדם המדמה יצייר להם בעת השינה דברים עפריים וצורות שחורות מאיימות רואיהם ומיראם ומבהלם, ויראת האויב ומורך לב ופחדים ורעדות, ומפני הבהלה הזאת יקומו ממטתם. ובספר הפרקים כתב המפרש במאמר השני בלמוד השמיני בענין השינה, דבר זה ענינו, וצריך כשנזכיר השינה שנבקש ידיעתה ועצמה מה היא ואיך תהיה, ונאמר שאי אפשר לכל דבר שיעדר מארבעה דברים מחומר וצורה ופועל ותכלית, והשינה כך היא, הפועל הוא הטבע, והחומר לחות הטבע, והצורה החום היסודי, והתכלית להשלים מה שחסר מן הלחות בעת היקיצה בהוצאה, ופירוש זה כי הטבע כשיכוין למעשה השינה יאסוף כליו אליה בעומק הגוף והוא החום היסודי, וכשיתיך החום ההוא הלחות היסודי ירפה הגוף ויחלשו כחות הנפש ותבא השינה. ותדע כי הלחות היסודי יתפרד עם היקיצה ויחסר בתנועה, כי התנועה תוציא ותיבש ביקיצה, וכשבאת השינה תהיה תכלית מעשה להשלים מה שחסר מן הלחות, כי השינה והמנוחה מלחלחים, כמו שהתנועה והיקיצה מיבשים ומוציאים הלחות מן הגוף, וצריך שתדע כי עם רדת החום הטבעי בעומק הגוף יגברו פעולותיו בארבע הכחות, במושכת ובמחזקת ובמעכלת ובדוחה, ולזה יהיה הבשול והעכול יותר חזק בעת השינה, וינוחו כחות הנפש החמשה והם חמשת החושים ולא יעשו פעולה, עד עת היקוצה, יחלשו הכחות הארבעה בהראות החום בשטח הגוף, ויחזקו החושים פעולותיהם:
פרק ב - נבאר בו ענין החלומות
גדר החלום הוא מה שיצייר הכח המדמה בעת השינה מה שתפש ועצר אצלו מתכונת המוחשים שהרגישם בהקיץ, והגדר הזה איננו כללי לכל החלומות, כי פעמים רבות יחלום האדם מה שלא הרגיש בהקיץ, כמו שאנו עתידים לזכור, אבל הוא גדר לחלומות שיחלום ממה שכבר השיג בהקיץ והגדר הכללי לכל, הוא פעולת הכח המדמה בעת השינה שהיא בטול ההרגשות, וכמו שהשינה היא סגולה מיוחדת לכח ההרגש בלבד כמו שנזכר ולא לשאר הכחות, ר"ל בהתבטל הכח ההוא, כן החלומות הם סגולה מיוחדת לכח ההוא בלבד, כי בעת השינה יתבטלו ההרגשות, מדמה הצורות החקוקות והנעצרות בדמיונו ממה שכבר הרגיש בהקיץ, ויחזק הכח ההוא עד שיהיה נדמה לו הענין כאילו הגיע לו עכשיו מן ההרגש החיצון, על כן החלומות רובם הם מן הענינים שכבר הרגיש בהקיץ. אך בעת היקיצה הכח המדמה הזה הוא מתעסק לצייר המוחשים ולהשיגם ולעצור בדמיונו תכונתם, ורבות הפעולה שהוא מתעסק בה היא מונעת אותו לדמות הדברים שמדמה בעת השינה, כי התנועה הגדולה וההרגשה ימנעו התנועה הקטנה וההרגשה המועטת, כמו שתראה מן האבן המושלכת במים נחים ההולכים לאט, שהאבן תצייר במים עגולים, והמים יראו שם כסובבים את האבן, ואם ישליך אותה במים כבירים שיש להם תנועה גדולה, התנועה ההיא תמנע דמיון הצורה העגולה הראויה להיות במים ההם בסבת השלכת האבן בהם, וזה הטעם מספיק לשואלים למה לא יחלמו התינוקות והסבה בזה הוא מה שאמרנו מפני שכח המדמה לא יצייר להם דבר בעת השינה, מפני ששפע מאכלם הלח שהוא כמבושל הולך מהרה אל המוח, ומרוב תנועת לחות מוחם ושפעת מאכלם לא יצוייר להם דבר מן הכח המדמה. כמו שלא יצייר עגולה באבן שמושלך במים רבים שוטפים, אבל הגדולים אין מוחם לח כל כך, ועל כן יש יכולת לכח המדמה לפעול פעולתו בהם בעת השינה, וכמו שידוע שאין צורה נכרת בדבר לח מאד, שאם תחתום במים לא תכיר בהם צורת החותם, כן כח המדמה לא יצייר בתינוקות דבר מרוב לחות מוחם. אמנם יצייר בגדולים שהם לחים מעט, כמו שתוכל לצייר בשעוה, זהו דעת אבן צינ"י, שנראה שאין התינוקות חולמים, אבל יש קצת ראיה שהם חולמים, כי לפעמים נראה אותם בוכים בעת השינה, וזאת ראיה שהם חולמים, כמו שתראה נביחת הכלבים בעת שנתם ראיה יש שהם חולמים, כאשר זכר אריסטוטלוס, ואולי נאמר כי לא יקרה להם חלום, אך מרוב רגילותם לעשות כן בעת היקיצה נעשה להם טבע שני, כמו שנראה אותם יונקים בעת שנתם ואם אין השדים בפיהם, וזה מפני רוב ההרגל שהורגלו בו:
פעמים יחלום אדם מה שלא הרגיל בהקיץ, וזה יקרה להם מפני סבות שונות זו מזו, האחת כמו שיקרה לפעמים שכח המדמה יראה הדבר בהקיץ על צורת זולת צורתו האמתית, כאשר תראה במים מקל ישר ידמה לך שהוא עקול מפני תנועת המים, כן יקרה בעת השינה לבעלי השחורה שכח המדמה יצייר להם דברים עפריים וצורות שחורות ומורך לב ויראת האויב, וזה יארע להם בסבת הליחה השחורה הקרה היבשה הגוברת בם שעולה העשן אל הראש. עוד סבה אחרת פעמים ירד דם ממקורות הלשון או ליחה מתוקה או חמוצה או מלוחה נגרת בפה, ואז הכח המדמה המקבל תכונת הרגשת החושים, ידמה לאיש ההוא הישן שהוא אוכל דבר מתוק או חמוץ או מלוח או תפל, וזה מה שלא תשיג בהקיץ. או לפעמים ידמה ג"כ מה שלא קבל לא בהקיץ ולא בשינה, כי כי שעמים יחלום שהוא עומד במים ומתקרר, ויקרה לו כי בעת השינה יאחזהו קור. ועוד יש סבות אחרות, ופעמים ירגיש כח המדמה בעת השינה ולא יקרה חלום, והוא בעוד שהאדם ישן יתקעו לו בחצוצרות או בשופר וידברו בקול רם, או יעמידו לו בסמוך בשמים שנותנים ריח, ואז יתפוש כח המדמה תכונת המוחשים ואף על פי שלא הרגישום החושים בהקיץ, וזה יקרה לו מפני היות הישן קרוב לתנועת הדברים ההם, ושכונתם אלו אליו. ובהקיצו ימצא שהדברים ההם שנתראו לו בעת השינה הם אמתים:
עוד כתבו חכמי הרפואות, כי מי שיגבר עליו מזג הדם יחלום שהוא רואה דם, או עומד גופו בדם, והסבה בזה שכח המדמה נמשך אחר מזג הגוף, א"כ מה שגובר על הגוף מבפנים יראה אותו הכח ההוא, כאשר ידמה מה שירגיש בחוש, וכן כתב אבן רש"ד בפירושו לחרוזות אבן צינ"י, וכן מי שיגבר עליו הירוקה יחלום האש, לפי שהצפר"א מטבע האש. וצריך לחקור על החלומות, כי קצתם צודקים וקצתם אינם צודקים, ונאמר כי זה יקרה משני פנים, האחד מהם כי ידוע ומפורסם לחכמי המחקר, כי כמו שיהיה לכחות הטבעיות הכנה מזגית טבעית שיש לאדם אחד מהם יתרון רב על אדם אחר, והמשל בו כי תמצא שארבע הכחות או החמש והם הכח המושך והמחזיק והמעכל והדוחה, הם חזקות כלם או מקצתם באיש אחד בטבע ובהכנות מזגית שלו, ובאיש אחד חלושות, וכן בכחות המרגישות והם ההשגות הכח החושיות, כמו כן יקרה בכחות הנפשיות, כמו שתראה מכח הגבורה שהיא כח בנפש שתמצא הבדל בין האנשים בחוזק ובחולשה, עד שאתה תמצא איש אחד מתגבר על ארי, ותמצא אחר שיתגבר על המחנה וילחם עמו, ותמצא מי אשר תזעק עליו אשה אחת ירעד ויפחד. ומשנות הנערות יתבאר לך בנערים יתרון אלו הכחות בהם או חולשתם, כן יהיה בכח המדמה והמשער שהם מכחות הנפש, שיש יתרון גדול וחלוף רב בחוזק ובחולשה בין האנשים, עד שאתה תמצא שפלוני כבר אמר כך ויהיה הענין כמו שדמה, ותמצא מבני אדם שדמיונו ומשערו חזק מאד ונכון, עד שאפשר שכל אשר ידמה היה יהיה כמו שידמה, או קצתו, ואחרים שדמיונם חלוש מאד בתכלית החולשה, עד שלא יתאמת אחד מני אלף מדמיונותיו, א"כ זאת הסבה טבעית לחלומות הצודקים, כי מי אשר דמיונו חזק אף בהקיץ שהוא זמן טרדת ההשגות החיצונות המונעות:
אותו מפעולתו, כ"ש שיתכן שיהיה חזק בעת השינה שהוא זמן בטול ההרגשות המונעות, וע"כ חלומותיו הם צודקים, ולאחרים ההפך, ומפנים האחרים מצד הטבע מה שבארו החכמים, כי בעת שהמאכל באסטומכא והעשן עולה אל הראש, הכח המדמה הוא חלוש ומעורב ומבולבל מפני בלבול המוח הנושא אותו, כי בהחלש הנושא בהכרח יחלש הנשוא בו, וכאשר יעוכל המזון ויפסוק העשן אז יתחזק הכח ההוא ויהיו חלומותיו צודקים. ועל זה כתב ר' יצחק הישראלי בפירוש ספר יצירה, כי החלומות שאדם חולם בבקר רובם צודקים, כי העכול כבר נשלם בעת ההיא:
הפנים האחרים שהם במקרה, ידוע הוא כי תמצא איש אחד שדמיונו חלוש, או תינוק או אשה שדמיונם חלוש, וידמו דבר אחד שיהיה ושיארע הדבר ההוא במקרה, כן החלומות יקרה זה הדבר בעצמו:
וכתב אכן צינ"י, כי זה דמיונות החלומות אינה סבה אלהית רק טבעית, וראייתו הגדולה שאנו רואים קצת מבעלי חיים שאינם מדברים שהם חולמים, כמו הכלבים שנראה אותם נובחים בעת השינה, והנביחה ההיא ראיה על החלום, וזה המופת שאין החלומות סבת אלהית, שאם היו סבת אלהית היה מן הנמנע שיראו לבעלי חיים שאינם מדברים:
וכתב אבן צינ"י הטעם מפני מה חלומות הפתאים צודקים יותר מן המשכילים, דע שהדין נותן שהפתאים לא ייגעו ולא ייעפו ולא יטריחו חושיהם להשיג דברים ולא לקבץ דברים נפזרים, ופועל פעולתו כרצונו, שכבר שקט ונח בעת היקיצה ולא טרח בפעולות המוחשים, ועל כן מדמה בעת השינה על דרך נכון ואמתי ממה שעתיד להיות, וזה הטעם מספיק גם מאותם העומדים בגויעה ימים רבים, ומדברים דברים רבים רובם צודקים, כי מפני כובד חלשותם נתבטלו הרגשותם, והכח המדמה יתחזק מאד בהם: