שער המלך על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה טו
נכרי שהפריש תרומה משלו. הנה התוס' ריש פ' האיש מקדש ד"ה הנכרי כו' כתב וז"ל פירש בקונט' ליאסר לזרים קסבר אין קנין לנכרי כו' וקשה לפי' דמשמע דפליגי ביש קנין לנכרי כו' ע"ש ודבריהם תמוהים לכאורה דלא משמע כן מפרש"י אלא דפליגי במירוח הגוי אי פוטר או לא אבל לכ"ע אין קנין לנכרי והרב חד"ה כתב דליכא למימר דמשמע להו דהא בהא תליא כדפירש רש"י בפרק השולח דאם כן תיקשי להו כמו שהקשה הכא והתם דאין סברא לומר דפליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי ובמירוח הגוי ודאי פלוגתא דתנאי היא בפ' ר"י וע"ש: ודבריו סתומים דאיך אפשר לומר דס"ל דהא בהא תליא כפי' רש"י דפרק השולח שהרי לפי מ"ש שם בד"ה מר סבר היינו דס"ל לרש"י דמאן דס"ל אין קנין ס"ל מירוח הגוי פוטר ומאן דס"ל יש קנין ס"ל דמירוח הגוי חייב ואילו לפי מ"ש כאן מדברי רש"י מבואר דס"ל לרבנן דאין קנין לנכרי ומירוח הגוי חייב ולא תלייא הא בהא ואם כן איך כתב דמשמע מפי' דפליגי ביש קנין והיה אפשר לומר דהתוס' ס"ל כמ"ש בפ' ר"י דס"ו ע"ב ד"ה מירוח הגוי היפך מפי' רש"י דפרק השולח דמאן דס"ל אין קנין ס"ל דמירוח הגוי חייב ומאן דס"ל יש קנין ס"ל דמירוח הגוי פוטר יע"ש באורך ואפשר שלזה כוון הרב ז"ל מ"ש כפי' רש"י דפרק השולח לאו היינו ממש כפי' רש"י אלא כונתו ע"ד שפי' רש"י דהא בהא תליא אלא דאינהו ס"ל איפכא כמ"ש בפרק ר"י אלא דמ"מ קשה לדברי התוס' דפרק השולח שכתב דמפי' רש"י משמע דמאן דס"ל אין קנין ס"ל מירוח הגוי פוטר דאם כן תיקשי להו לדברי רש"י ז"ל אהדדי ולעיקר קוש' בדברי התוס' נראה שהוצרכו לומר לפירש"י דע"כ ס"ל לתלמודא דר"ש דפוטר ס"ל דיש קנין לנכרי דאי ס"ל דאין קנין לנכרי א"כ מאי פריך בגמ' ולר"ש דפוטר אתם גם אתם למ"ל אימא דאיצטריך קרא משום דאכתי נכרי איתיה בתרומה דנפשיה לר"ש בשהקדימו בשבולים וא"נ בשמירחן ישראל דהשתא הוי תרומה דאורייתא וכן ראיתי בחידושי הרשב"א שהקשה כן לפרש"י ז"ל ומש"ה הוצרכו לומר דלר"ש ס"ל דיש קנין לנכרי דהשתא לא משכחת לה בתרומה דנפשיה ואין להק' דאי מש"ה הוצרכו לפרש כן לפי' רש"י אכתי תיקשי להו דמאי פריך דהא משכחת לה לר"ש תרומה דנפשיה אפי' אי ס"ל יש קנין בשגדלה שליש ביד ישראל ומכרו לנכרי ומירחו ישראל אח"כ וכמ"ש לפרש"י וא"כ מש"ה אצטריך קרא למעטינהו אע"ג דמשכחת לה בתרומה דנפשייהו די"ל דהא ל"ק להו לפירש"י משום דאיכא למימר דס"ל לר"ש דהא לא מקרייא תרומה דנפשיה כיון שהתבואה הביאה שליש ביד ישראל וגם המירוח ע"י ישראל נמצא דעיקר החיוב בא בשביל ישראל ואם כן אכתי אתם למ"ל ובשלמא לפי' התוס' דס"ל דר"ש נמי פוטר בהכי משני שפיר בגמ' כיון דהא מיהא יש לנכרי חלק בו שלקחו מישראל ור"ש פוטר וא"ה ס"ל לרבנן דמחייב דתרומה דנפשיה מקרייא והו"א דשליח נמי עביד קמ"ל וכמ"ש הרב עצמות יוסף. אמנם לפי' רש"י דס"ל דבשהביא השליש ביד ישראל ליכא מאן דפטר משום דלאו תרומה דנפשיה היא כלל פריך בגמ' שפיר דלר"ש אתם למ"ל ומה שהוצרך רש"י לומר דר"ש ס"ל מירוח הגוי פוטר ולא פירש דלר"ש ס"ל יש קנין ומש"ה פוטר ולעולם דס"ל דמירוח הגוי חייב י"ל משום דר"ש פוטר סתמא משמע בכל גוונא ואפי' בתבואה שלקחה מישראל ודוק ודע שכתב התי"ט פ"ג דתרומות מ"ט שמדברי רבינו נראה שהוא מפרש מתניתין דהנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה דהיינו מדבריהם גזירה משום בעלי כיסים שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי וכן נראה דעת הרמב"ם ושלא כפי' רש"י והתוס' ז"ל ריש פ"ב דקידושין עכ"ד ודבריו תמוהי' לכאורה דאיך אפשר לומר שרבינו מפ' דתרומתן תרומה מדרבנן קאמר שהרי מסוגייא דפ' האיש מקדש מבואר דמדאוריי' קאמר דאי לא כן מאי משני דקרא דגם אתם אצטריך משום דס"ד אמינא הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה כו' גם בפ"ב דגיטין דכ"ב אמר מתקיף לה רבא טעמא במילתא דליתיה הא במלתא דאיתיה כשר והרי נכרי דאיתיה בתרומה דנפשייהו הרי מבואר דתרומתן תרומה מדאורי' קאמר וי"ל דבריו ע"פ מ"ש הרב בצלאל ז"ל בתשובה סימן א' די"א שרבינו ז"ל מפרש מה שאמרו בפ' ר"י דס"ז גזירה משום בעלי כיסים שלא כפי' רש"י והתוס' ז"ל שפי' לענין מירוח הגוי דחייב מדרבנן אלא הוא מפרש דלכ"ע מירוח הגוי פוטר אפילו מדרבנן והקונה תבואה ממורחת מהגוי פטור אפילו מדרבנן והתם משום לתא דהפרשת גוי קא אתינן עלה דרגלי' לדבר דשל (עשירי) ישראל הם ויתלו אותם בגוי מש"ה תרומתן תרומה וניחא השתא קושית התוספו' ז"ל שהק' שם דהתם מסקינן דאפילו לר"ש דס"ל מירוח הגוי פוטר אפי"ה מדרבנן חייב ואלו בשמעתין אמרינן דר"ש פוטר ותירצו דפוטר מדאורייתא קאמר וזה דוחק אמנם לשיטת הרמב"ם ניחא דאיברא ודאי דמעיקרא ר"פ ורבינא הוו פתרי ברייתות דהתם בפלוגתא דר"ש דלעיל במירוח והוה ס"ל דטעמא דתרומתן תרומה הוא משום דסביר' להו מירוח הגוי אינו פוטר ותרומתן תרומה מדאורייתא קאמר מיהו רבא חדית להו דלא שייך ברייתות אלו בפלוגתא דמירוח ובמידי אחרינא מיירי לענין תרומה עצמה שהפרישה הגוי דהיא אסורה מדרבנן מעתה אפי' תימא דר"ש פוטר אפי' מדרבנן לק"מ דברייתות אלו אתיא כתנא קמא ובדרבנן הוא דפליגי דר"ש ס"ל דכיון דאין חייבים הגוים לתרום דלא ניתנו המצות אלא לבעלי אמונה הלכך אין תרומתן תרומה ואפילו מדרבנן ורבנן ס"ל דמדרבנן מיהא תרומתן תרומה אלו ת"ד יעש"ב וא"כ איכא למימר דסוגיא דשמעתין ואתקפתא דר"א דפ"ב דגיטין אזלא אליבא דרב פפא ורבינא דפ' ר"י דהוה ס"ל דטעמא דהנהו ברייתות הוא משום מירוח הגוי אינו פוטר ותרומתן תרומה מדאורייתא מיהו רבינו ז"ל פסק כשינויא דרבא דהתם דבתראה הוא ודוק והרב עצמות יוסף הקשה על דברי רבינו דכיון דהוא ז"ל פסק דהנכרי והגוי שתרמו אין תרומתן תרומה מדאורייתא א"כ תיקשי לדידיה קרא דגם אתם למאי אצטריך דליכא למימר כתירוצ' דגמרא דאיצטריך סד"א דהואיל ואמר מה אתם ולא אריסין כו' שהרי רבינו פסק בפ"ד מה' נ"ז ד"ח דהשותפין שתרמו תרומתן תרומה וכתב מרן הכ"מ משם מוהר"י קורקוס ז"ל שרבינו ז"ל סובר כתי' הירושלמי כאן להלכה כאן למעשה דלכתחילה גזרינן מאן דלא קפיד אטו דקפיד אבל בדיעבד תרומתו תרומה וא"כ דהך דרשא דשמעתין דלא כהלכתא ופליגא אמתניתין ואמתני' סמכינן יע"ש ושם באותו פרק בדין אריס כתב מרן בשם מוהר"י קורקוס שרבינו סובר דהא דאמרינן בשמעתין אתם ולא אריסין היינו לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי כדקתני ומשמע ודאי דאינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד וא"כ קשה קרא דגם אתם למאי אצטריך לדעת רבינו יע"ש מה שתי' בדוחק ולע"ד נראה ליישב ולומר דס"ל לרבינו ז"ל דאף על גב דבשמעתין לא אשכחו לה פתרי לאוקמי קרא דגם אתם אליבא דר"ש דס"ל דתרומת הנכרי אינה תרומה אלא משום דסד"א הואיל ואמר מה אתם ולא אריסין כו' היינו משום דאכתי לא שמיע ליה לתלמודא השתא הא דמסיק לקמן דבכל התורה כולה אין שלד"ע ושאני מעילה משום דיליף חטא חטא מתרומה מש"ה ק"ל שפיר דלמאי אצטריך קרא גבי תרומה נילף מגרושין וקדשים אמנם לפום מה דמסיק תלמוד' לקמן דבכל התורה כולה אשלד"ע ושאני מעילה דיליף חטא חטא מתרומה ל"ק לן מידי למאי אצטריך קרא גבי תרומה דאיכא למימר דאי לא כתיב קרא דגם אתם הו"א דבמעילה לא מהני שליחות משום דאשלד"ע דיליף משחוטי חוץ וא"נ משום דהוי שליחות יד וטביח' ומכיר' ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדים למאי דקיימ"ל הלכתא כב"ה וא"כ הו"א דתרומה נמי לא משוי שליח משום דיליף חטא חטא ממעילה להכי אצטריך קרא דגם אתם לאשמועינן דבתרומה משוי שליח דהשתא הדר יליף מעיל' מתרומה מג"ש וכן ראיתי בשיטה אחת לקדושין הנדפס מקרב ימים לא נודע למי מקדושים אשר בארץ ומתוך דבריו ניכר כי רב גובריא ופוק חזי מאן גברא רבה מסהיד עלה הרב מוהר"ב ז"ל בתשובה סי' הנז' ד"ח ע"א שכתב וז"ל וראיתי בחידושין לרב גדול ולא ידענו מנו אבל מחידושיו ניכר דרב גובריה והיה קדמון בזמן הרשב"א כו' ודבריו שם הם דברים מועתקים משיטה הנז' כמו שיראה הרואה שהקשה כן וז"ל תו קשיא לן הא דאמרינן לעיל אתם גם אתם ל"ל והא אצטריך למכתב שליחות בתרומה כי היכי דלא נילף ממעילה מה התם לא משוי שליח דאשלד"ע אף תרומה לא משוי שליח יע"ש מה שתי' אמנם לרבינו ז"ל הא ל"ק ליה דס"ל כמ"ש דאה"נ דלפום מאי דמסיק לקמן דטעמ' דמעילה משום דיליף מתרומה אזלא לה כל ההיא שקלא וטרייא דלעיל דקרא אצטריך שפיר כמ"ש והשתא ניחא מ"ש רבינו ז"ל שם בראש הפ' וז"ל עושה אדם שליח להפריש תרומות שנא' גם אתם לרבות שלוחכם דקשה דלמאי אצטריך קרא להכי הא אסיקנא בגמרא דמגרושין וקדשים נפקא וכבר נרגש מזה הרב הנזכר אכן לפי מש"כ הנה נכון ודוק ועוד אפשר לישב דס"ל לרבינו ז"ל דקרא דגם אתם אצטריך לומר מה אתם בני ברית ואע"ג דליתיה בתרומה דנפשייהו סד"א לילף חטא חטא ממעילה וכי היכי דבמעילה תנן בפ"ז דאם שלח ביד חש"ו אם עשו שליחו' ב"ה מעל ואע"ג דלאו בני שליחות נינהו ומשמע ודאי דה"ה נכרי כדמוכח התם ה"נ גבי תרומה הו"א דנכרי נמי משוי שליח להכי אצטריך קרא דגם אתם ותלמודא דפריך לר"ש ל"ל קרא ה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא דחדא מיניה נקט ואפשר שהכריחו לזה משום דקשיא ליה קו' התוספת שהקשה בפ"ב דגיטין ד"ה מה אתם ב"ב דבשמעתין משמע דלר"ש לא אצטריך למדרש מה אתם ב"ב ואם כן לדידי' מנ"ל הא דקי"ל בכל דוכתא דנכרי לאו בר שליחות לענין זכיה ורבית כו' וע"ש אכן כפי מ"ש ניחא דלר"ש נמי אצטריך קרא למעוטי ב"ב וילפינן מיניה לעלמא ולפי זה ניחא מה שהוצרך רבינו ז"ל למעט נכרי בשליחות לענין תרומה מקרא דגם אתם אע"ג דליתיה בתרומה דנפשיה וא"כ לא צריך קרא להכי כדאמרינן בגמרא וכבר נתקשה בזה הרב ל"מ ז"ל פ"ג מה' אישות דין י"ז אכן כפי מ"ש ניחא ודוק וא"נ אפשר לומר באופן אחר דס"ל לרבינו ז"ל דאע"ג דהא דאמרינן אתם ולא אריסין אתם ולא שותפין אינו אלא לכתחילה ומדרבנן וכמ"ש מוהרי"ק ז"ל מ"מ הך דרשה דדרשינן אתם ולא אפוטרופסין ס"ל דדרשה גמורה היא ומדאורייתא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל יש לפ' דדרשה גמורה היא והא דתנן אפוטרופוס כו' תורמין ומעשרין משום הפקר ב"ד נגעו בה לתקנת יתומים כדי להאכיל והיינו דלהניח אסור כדאיתא בפ' הניזקין עכ"ד. וכן הוא דעת התוספות בפ' השולח ד"מ ע"ב ד"ה וכתיב ואף על גב דשותפין ואריסין תרומתן תרומה מדאורייתא לדעת רבינו שאני הנהו דאית להו חלק בגוייהו ואם כן משום הכי אצטריך קרא דגם אתם לרבות את השליח משום דסד"א הואיל ומעטינהו קרא לאפוטרופסין אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל כנ"ל נכון ליישב דעת רבינו ז"ל: