שער המלך על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה יא
וכל המניח תפילין אחר שתשקע החמה עובר בלאו כו'. כתב מרן ופסק רבינו כר"י דהשמר דעשה נמי לאו הוא וכן מבואר ממה שפסק רבינו פ"א מהלכות בית הבחירה הלכה ב' וז"ל שמירה זו מצותה כל הלילה כו' ואם בטלו שמירה זו עברו בל"ת שנאמר ושמרתם את משמרת הקודש כו' אע"ג דקרא דושמרתם עשה הוא אפ"ה פסק כר"י דהשמר דעשה נמי לאו וכ"מ בס' מוהר"ח אלפ' אנדארי בס' דרך הקודש יע"ש גם דעת רש"י נראה כן ממ"ש בפי' החומש פרשת משפטים בד"ה וכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וז"ל לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו נראה שדעתו לפסוק כר"י והרמב"ן טען עליו ואמר שכבר אמרו ביומא השמר דעשה עשה ולכאורה הוא תמוה איך אישתמט מיניה להרמב"ן הא דפרק הקומץ דס"ל לר"י דהשמר דעשה לאו וא"כ מבואר שדעת רש"י לפסוק כר"י וההיא דיומא לא קשיא כלל כמ"ש התוס' שם דמשני הכי משום דר"ל דהוא מאריה דשמעתתא ופליג אר"י וכן תמה עליו מוהרח"א בס' דרך הקודש גם הרא"ם אחר שהאריך לסתור דברי הרמב"ן כתב ומ"ש ביומא השמר דעשה עשה פי' אחר יש בו אין כאן מקומו ולא ידענו פי' ואם נאמר שמ"ש פירוש אחר יש בו היינו מ"ש התוס' שם דההיא דיומא אתיא אליבא דר"ל הא ודאי לא ניתן ליאמר כלל דלשון פי' אחר יש בו אין זה במשמע כלל. ואולם אחר ההשקפה נראה שדעת הרמב"ן כמ"ש התוס' בעירובין דצ"ו ד"ה השמר דעשה וז"ל ואפילו ר"י דאמר השמר דעשה נמי לאו הוא ולהכי המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בלאו מודה הוא שאם לא הניח תפילין ביום שאינו לוקה דלענין הנחת היום השמר דעשה עשה הוא כמו לענין עשיית הפסח דאמר הכא דהוי עשה משום דהוי קום עשה ודוקא לענין הנחת תפילין בלילה הוא דקאמר ר"י דלאו הוא כמו השמר בנגע הצרעת כו' משום דפי' לאו הוא השמר שלא תקוץ ע"כ וא"כ מבואר הוא דהיינו מה שטען הרמב"ן על רש"י שכתב לעשות כל מצות עשה באזהרה דכיון דהוי קום עשה לכ"ע דהשמר דעשה עשה ואפילו ר"י לא קאמר אלא דוקא במניח תפילין אחר שקיעת החמה משום דפי' לאו הוא כמ"ש התוס' וראי' מההיא דעירובין דקאמר דלר"מ דס"ל דושמרת את החקה הזאת למועדה אפסח קאי אין בו לאו משום דהשמר דעשה עשה, ולדעת רש"י ורבינו דס"ל דהשמר דקום עשה נמי לאו הוא ממ"ש דאם ביטל משמרת המקדש עובר בל"ת אע"ג דקום עשה הוא צ"ל דס"ל דההיא דעירובין דאמרינן אפילו תימא ר"ע השמר דעשה עשה אתיא כר"א דס"ל דהשמר דעשה עשה אבל לר"י דקי"ל כותי' מתני' דכריתות דקתני הפסח והמילה מ"ע לא אתיא כר"ע ושוב ראיתי להתוס' פ"ק דר"ה ד"ו ד"ה תשמור שבתחלת דבריהם רצו לומר דההיא דעירובין לא אתיא אליבא דר"י וכמ"ש ושוב דחו זה וכתבו דלא יתכן דבפ"ק דכריתות אמרינן גבי אוב וידעוני דר"י לא אמר כר"ל דקסברי מאן תנא כריתות ר"ע היא הרי דר"י גופי' ס"ל דמתני' ר"ע היא וא"כ תקשי ליה לנפשיה דלר"ע פסח לאו נמי איכא וא"כ דק"ל לדעת רש"י והרמב"ם מה יענו לההיא דעירובין ונלע"ד ליישב ע"פ מ"ש ר"פ אלו הן הלוקין א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא חייבי כריתות לא צריכי התראה שהרי פסח ומילה ענש אע"פ שלא הזהיר ופריך ודלמא אזהרה לקרבן הא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן ומשני התם לאו ה"ט אלא משום דאיתקש כל התורה לע"ז מה ע"ז שב ואל תעשה אף כל שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום עשה והתוס' שם ד"ה הקשו דא"כ מאי פריך בפ' המוצא תפילין לימא מתני' דלא כר"ע דאי כר"ע לאו נמי איכא ומאי קושיא הא אע"ג דבפסח אית ביה אזהרה אפ"ה שפיר קתני מתני' דלא מייתי קרבן משום דהוי קום עשה ואיתקש כל התורה לע"ז ותירץ דלישנא דמתני' דקתני הפסח והמילה מ"ע משמע דאין בו שום לאו כלל יע"ש. ואולם לשון רש"י שכתב בעירובין ד"ה כו' ואין חטאת באה אלא על לאו שיש בו ק' טובא לפ"ז שהרי מסקנא דהתם היא דקרבן לא בעי אזהרה כי על כן הנראה ודאי דס"ל לרש"י דלשינוייא דרבינא דהתם דקאמר לעולם כדאמרינן מעיקרא כו' ס"ל דבעי אזהרה לקרבן והטעם דפסח ומילה דאינו קרבן וההיא דפרכינן בעירובין דאי ר"ע לאו נמי איכא לאו משום לישנא הא פסח ומילה מ"ע הוא דק"ל כמ"ש התוס' אלא משום דס"ל דטעמא דפסח ומילה דלא מייתי קרבן הוא משום דלית בהו לאו וקרבן בעי אזהרה כדס"ל לרבינא ומש"ה פריך שפיר דלר"ע לאו נמי איכא וליתי קרבן ואהא הוצרכו לשנויי משום טעמא דהשמר דעשה עשה אמנם לרבא דס"ל דקרבן לא בעי אזהרה וטעמא דפסח ומילה משום דהוקשה כל התורה כולה לע"ז כו' מתני' דכריתות ומאי מ"ע דקתני כלומר קום עשה וא"כ מעתה מתרצתא היא קו' התוס' בהכי דלר"י דס"ל דהשמר דעשה לאו לא תיקשי לי' מתני' דכריתות משום דס"ל כרבא דקרבן לא בעי אזהרה כנ"ל נכון:
ואין להקשות לדעת רש"י והרמב"ן דס"ל דהשמר בקום עשה נמי לאו הוא דא"כ משמע דלר"י דס"ל דהשמר דעשה נמי לאו היא אם לא הניח תפילין ביום ה"נ דעובר בל"ת דומיא דושמרתם את משמרת הקודש וא"כ קשה אדקא מפלגי בהניח תפילין אחר שקיעת החמה ליפלגו בלא הניח תפילין ביום דהוי רבותא טפי דאפילו השמר דקום עשה נמי לאו הוא די"ל דר"א נקט למילתיה בהמניח תפילין בלילה משום דהוי רבותא טפי לדידיה ואהא פליג ר"י וא"נ דגבי מי שלא הניח תפילין ביום לא פליג משום דלא נפקא מינה מידי דאפילו לר"י דעובר בל"ת אין בו מלקות משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה. אבל במניח תפילין אחר שקיעת החמה קמפלגי שפיר דנ"מ לענין מלקות אך ק"ל שרבינו כתב בסוף הפרק דאם עבר ולא הניח תפילין ביום עובר בח' עשה ולפי שיטתו דס"ל דהשמר דקום עשה נמי לאו הוא היל"ל דעובר נמי בל"ת דומיא דשמירת המקדש וכבר ראיתי בס' מרכבת המשנה שצדד לומר שרבינו פוסק כר"ע דקרא דושמרת את החקה הזאת אפסח קאי ועובר בל"ת דקאמר אסמכתא בעלמא הוא אסתייעא מלתיה ממה שלא כתב דאם לא הניח תפילין ביום עובר בל"ת אלא דכפי זה ק"ל דא"כ בפ"א מהלכות ק"פכתב דאם עבר ולא הקריב ק"פ ביטל מ"ע וכפי זה היל"ל דעובר על ל"ת דומיא דשמירת המקדש והדבר צריך ישוב לעת הפנאי והתוס' בפרק ר"א דמילה דקל"ב ע"ב ד"ה האי עשה ול"ת כתבו וז"ל השמר היינו לאו ולעשות היינו עשה ואע"ג דאמרינן השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה מ"מ לאו מ"ע הוא אלא ל"ת דאמר רחמנא הזהר פן תקוץ בהרת ע"כ. וקשה טובא דמאי קושיא מההיא דהקומץ הא פלוגתא דר"א ור"י היא שם וקי"ל כר"י כמ"ש משם רבינו וא"כ סתמא דתלמודא אתיא כר"י דהשמר דעשה נמי לאו וליכא למימר דכונתם להקשות אליבא דר"א היאך יפרש הברייתא הא ודאי לק"מ דאיכא למימר דר"א יפרש הברייתא כלישנא קמא דהתם וכבר ראיתי למורי הרב ז"ל בס' לשון ערומים בלשונות הרא"ם דף י"ד ע"ד תמה עליהם בזה עי"ש ותו ק"ל בתי' שכתבו מ"מ לאו מ"ע הוא אלא ל"ת דאמר רחמנא הזהר פן תקוץ בהרת כו' דהא ה"נ גבי המניח תפילין נמי ל"ת הוא דאמר רחמנא הזהר שלא תניח תפילין בלילה וכמ"ש בעירובין דר"י ל"ק דעובר אל"ת אלא במניח תפילין בלילה משום דפי' לאו הוא כמו השמר בנגע הצרעת והיה נראה ליישב לכל זה שכונתם במ"ש ואע"ג דאמרינן השמר דעשה עשה למ"ש בעירובין דע"כ לא פליג ר"י וס"ל דהשמר דעשה לאו אלא דוקא במניח תפילין בלילה משום דפי' לאו הוא אבל אם לא הניח תפילין ביום אפילו ר"י מודה דהשמר דקום עשה עשה וז"ש ואע"ג דאמרינן בסו"פ הקומץ דהשמר דעשה עשה כלומר כשלא הניח תפילין ביום דאפילו ר"י מודה ומשמע להו הכי מדנקטי לפלוגתייהו בהניח תפילין אחר שקיעת החמה ולא נקטי לפלוגתייהו באם לא הניח תפילין ביום משמע דבהא אפי' ר"י מודה ואהא תירץ דגבי השמר בנגע הצרעת לאו מ"ע אלא ל"ת וכמ"ש בעירובין וסוגיא דשבת אתיא כר"י, כך הי' נראה ליישב דבריהם. האמנם הא ודאי ליתא דכולי האי ודאי לא הו"ל למסתם סתומי והו"ל להביא סוגיא דפרק המוצא תפילין דמשם באר"ה דהשמר דקום עשה לכ"ע עשה הוא ולא להביא סוגיא דפרק הקומץ דלא מכרעא מלתא ותו דאי אסיקי אדעתייהו בהכי לומר דדוקא בהמניח תפילין אחר שקיעת החמה הוא דס"ל לר"י דהשמר דעשה לאו משום דפי' לאו אבל בלא הניח תפילין ביום מודה ר"י, א"כ דקרי להו מאי קרי להו והא פשיטא ודאי דהשמר בנגע הצרעת לר"י לאו הוא דומיא דהמניח תפילין אחר שקיעת החמה ולכן ליישב לקושיא דידן נראה דס"ל להתוס' ז"ל דדוקא גבי מניח תפילין אחר שקיעת החמה ס"ל לר"א דהשמר דעשה עשה משום דעיקר קרא דושמרת את החוקה כו' בעשה הוא דכתיב שיניח תפילין ביום אלא דמדכתיב מימים ימימה דרשינן ימים ולא לילות והלכך ס"ל לר"א דאינו עובר בלאו משום דושמרת אעיקר מ"ע קאי וכאלו אמר הזהר והשמר שתניח תפילין ביום אמנם גבי השמר בנגע הצרעת עיקר קרא ל"ת הוא שיזהר וישמר מלקוץ את הבהרת והלכך לכ"ע ל"ת הוא כנ"ל ודוק. ולקושיא ראשונה נראה לי לומר דקושית התוס' ודאי היא לר"א דס"ל דהשמר דעשה עשה מה יענה להך ברייתא משום דס"ל דע"כ ללישנא קמא דקאמר דברייתא הכי קאמר ביום הח' אפילו בצרעת ק"ו משבת כו' הדר קאמר ממאי דשבת חמורה כו' ע"כ דס"ל דצרעת עשה ול"ת ולא אתי עשה דמילה ודחי עשה ול"ת דצרעת ומשו"ה הוצרך לאתויי מק"ו דשבת והדר קאמר ממאי דשבת חמורה כו' ואצטריך קרא דבשר לומר אפילו בצרעת אמנם אי ס"ל דהשמר בנגע הצרעת עשה הוא ואין בו ל"ת כלל א"כ ל"ל לברייתא לומר דמילה דוחה את הצרעת מק"ו דשבת עד דאיצטרך קרא דבשר לומר אפילו בצרעת הא בלאו קרא נמי ת"ל דאתי עשה אלים דמילה דנכרתו עליה י"ג בריתות ודחי עשה דצרעת ובהדיא אמרינן בפסחים דף נ"ט ע"א דאתי עשה אלים דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה מסברא בעלמא אע"ג דהתם ליכא קרא להכי וכבר כתבו התוס' שם דאע"ג דקי"ל דאין עשה דוחה את ל"ת אלא דוקא בעידנא דקא מעקר לאו מקיים העשה אפ"ה גבי עשה קיל ואע"ג דבעידנא דמיעקר האי עשה לא מקיים האי עשה אפ"ה אתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה וא"כ ה"נ מסברא בעלמא היל"ל דאתי עשה דמילה דאלים ודחי עשה דהשמר בנגע הצרעת וא"כ קרא למה לי ואהא תירץ שפיר דהכא לכ"ע לאו הוא כנ"ל נכון ליישב דבריהם ומ"ש הרא"ם דמ"ש ביומא השמר דעשה עשה פי' אחר יש בו ואין כאן מקומו נראה שכונתו למ"ש בסדר כי תצא בד"ה מוצא שפתיך וז"ל אבל רש"י ז"ל כתב בפ' ראה בפ' תשמרו לעשות ליתן ל"ת על עשה האמור בפ' שכל השמר לשון ל"ת הוא אלא שאין לוקין על השמר דעשה וא"כ פי' השמר דעשה עשה אינו אלא לענין שאין לוקין עליו כמו בעשה אבל לעולם ל"ת הוא עכ"ל אלא שדבריו תמוהים בעיני דא"כ מאי פריך בפרק המוצא תפילין אלא הא דתנן הפסח והמילה מ"ע לימא דלא כר"ע דאי כר"ע לאו נמי איכא ומשני אפילו תימא ר"ע כו' השמר דעשה עשה ומאי משני הא השמר דעשה עשה אינו אלא לענין מלקות שאין לוקין עליו כמו בעשה אבל לא תעשה הוא וליכא למימר דכיון דאין לוקין עליו מש"ה אין חייבין עליו חטאת דא"כ למאי איצטרך לטעמא דהשמר דעשה עשה הא בלא"ה נמי אין בו מלקות משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה וצ"ע:
וראיתי להרא"ם בפ' יתרו ד"ה זכור ושמור שכתב וז"ל וכן כתב הרמב"ן שרבותינו הקפידו בזה כו' מפני שזכור מ"ע כו' ושמור אצלם מצות ל"ת שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת כו' אך קשה דא"כ יהיה קידוש היום עשה ול"ת ועוד האי שמור השמר דעשה הוא דכל השמר דעשה עשה כדאיתא פ"ב דיומא ואע"פ שפי' הרמב"ן ז"ל לקדשו שלא נחללנו מ"מ כיון שהוא בצורת עשה אינו אלא עשה כו' יע"ש:
וראיתי למוהר"ש אלגאזי בספר זהב שיבה דקס"א ע"ב שתמה על הרא"ם ז"ל דאישתמיט מיניה מ"ש הוא עצמו בפ' כי תצא דסובר רש"י דכי אמרינן השמר דעשה עשה אינו אלא לענין שאין לוקין עליו כמו בעשה ולעולם ל"ת הוא ועוד הקשה עליו שהרי התוס' שם בפ"ב דיומא כתבו וז"ל אע"ג דר"י ס"ל בפ' הקומץ דהשמר דעשה נמי לאו הוא כו' וא"כ מה הקשה להרמב"ן ז"ל מנ"ל הוא יפרש דהך ברייתא דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו אתיא כר"י א"ד יע"ש. והנה מ"ש דאשתמיט מיניה דרא"ם מ"ש הוא עצמו בפ' כי תצא אחר המחילה אומר אני דאדרבא אישתמט מיניה מ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' משפטים ד"ה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וכתבנו לשונו לעיל דמבואר מדבריו דס"ל להרמב"ן דמ"ש השמר דעשה עשה דברים כפשטם דהיינו עשה ממש וא"כ מבואר הוא דהיינו מאי דק"ל להרא"ם ז"ל לפום שיטתיה דהרמב"ן ועי' במ"ש הרא"ם ז"ל בפ' משפטים ד"ה הנזכר וזה פשוט. גם מ"ש דהרמב"ן יפרש דהך ברייתא דזכור ושמור בדיבור אחד נאמר אתיא כר"י איני יודע איך הפה יכולה לדבר דר"ל דפרק שני דיומא ור"א דפ' הקומץ פליגי אברייתא דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו וכי ר"א ור"ל תנאי נינהו וכבר התוס' פ"ק דר"ה דף ו' ד"ה תשמור זו מל"ת כתבו תימא הא אמרינן בפרק המוצא תפילין כו' וכן בפ' שני דיומא כו' השמר דעשה עשה והאי נמי השמר דעשה הוא כו' ולפי דברי הרב ז"ל מאי ק"ל אימא דהך ברייתא דתשמור זו מל"ת אתיא כר"י אלא ודאי דליתא:
עוד כתב הרב הנזכר ז"ל וז"ל והרב חידושי הגדות כתב על קושיות הרא"ם דלק"מ דע"כ לא אמרינן דהשמר דעשה עשה אלא היכא דלא שייך במצוה ההיא ל"ת ואשתמיטתיה דבמנחות פ' הקומץ אמרינן המניח תפילין אחר שקיעת החמה דר"א סבר דעובר בעשה ור"י סבר דעובר בלאו ומסיק מס' השמר דעשה עשה, והתם שייך לאו לא תניח תפילין אחר שקיעת החמה ולא היה לו להשיג על הגאון אלא דלא היה לו להביא ההיא דאיכא למדחי והיה ליה להביא ההיא דמנחות דמשם ראיה כמ"ש עכ"ד. ולע"ד אחר המחילה לא ירד לכונת מהרש"א ז"ל שכונתו מבוארת דע"כ לא אמרינן דהשמר דעשה עשה אלא היינו היכא דלא בא כתוב במצוה ההיא ל"ת כההיא דעינוי וכן ההיא דמניח תפילין אחר שקיעת החמה אע"ג דהוי ל"ת שלא יניח תפילין אחר שקיעת החמה מ"מ אין בכתוב ל"ת על הדבר משא"כ בזכור ושמור שבא בכתוב מפורש ל"ת על הדבר כדכתיב לא תעשה כל מלאכה אית לן למיזל בתר כללין דהשמר פן ואל אינו אלא ל"ת ולומר דשמור על לא תעשה כל מלאכה דכתיב בתריה קאי וזה מבואר למעיין שם בדבריו והנה הרב ז"ל כתב כן מסברא דנפשיה ואנכי הרואה שדבריו הן הן דברי התוס' בפ"ק דר"ה ד"ה תשמור זו מל"ת שהקשו שם שהרי השמר דעשה עשה ותירץ דתפילין לאחר שקיעת החמה דקאי אעשה דהנחת תפילין הוי עשה אבל תשמור דהכא קאי אלא תאחר דלעיל מיניה שישמור ולא יאחר כו' ע"ש. וא"כ ה"נ איכא למימר הכא דשמור אלא תעשה כל מלאכה דכתיב בתריה קאי שישמור שלא יעשה מלאכה ודוק:
סוף הספר