אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ד · הלכה י

פרק ד

וכן שבתות וי"ט אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות כו'. הנה התוס' סוף פ"ק דיו"ט דף ט"ו ע"א ד"ה הרי קאמר כתבו וז"ל אבל תפילין נהי דשבת וי"ט לאו זמן תפילין הם מ"מ ליכא איסור להניחן וכתב הר"ב תי"ט וז"ל האמת כי שבת לאו זמן תפילין אבל לא למימרא דלמ"ד שבת זמן תפילין דכ"ש דשרי אלא איפכא דלמ"ד שבת ז"ת אסור גזירה שמא תפסק רצועה כ"ש כמ"ש הר"ן בריש פ' בתרא דעירובין והשתא הך סתמא דלא כהלכה שפסק הר"ב בעירובין ומיהו י"ל דסברתו כמ"ש התוס' במס' שבת ד"ס דמש"ה החמירו בסנדל אע"ג דניאותין ממנו בחול הואיל ובאת תקלה על ידו כו' והשתא תפילין אע"ג דאיכא איסורא כי מנח להו למ"ד שבת זמן תפילין אפ"ה שרי הואיל וניאותין ממנו בחול עכ"ד ואין דבריו מובנים אצלי דמ"ש הרב ז"ל בריש פ"ק דעירובין דחכמים גזרו עליהן גזירה שמא תפסק רצועה היינו לצאת בהן לר"ה אבל להניחן בביתו ה"נ דיכול להניחן ואי ס"ל להר"ב תי"ט דכיון דחכמים גזרו עליהן לצאת בהן לר"ה בחצר נמי אסור וכמ"ש הרב בריש פ"ו דשבת דמ"א וז"ל לר"ה אבל לחצר שרי וכל הנזכר למעלה אפילו בחצר אסורים ובכבול התירו כדי שלא תתגנה על בעלה יע"ש. א"כ למ"ד שבת לאו זמן תפילין נמי איכא למימר ג"כ הך גזירה שמא תפסק רצועה ויהא אסור להניחן מה"ט ואולי שהרב ז"ל סובר דכיון דשבת לאו זמן תפילין הו"ל מלתא דלא שכיח שיניחם בשבת ולא גזרו בהו רבנן וזה דוחק ותו שהרי התוס' במנחות דף ל"ו ע"ב ד"ה אי קסבר כתבו דאפילו לרב דאמר בפרק במה אשה כ"מ שאסרו חכמים לצאת בהן לר"ה אפילו בחצר אסור מודה הוא בתפילין דשרו בחצר משום דכיון דעשויין למשמש בהן כל שעה מדכר דכיר ולא חיישינן דלמא אתי לאפוקי בהו לר"ה והוכיחו כן מאותה סוגיא ע"ש. וא"כ איכא למימר שזה ג"כ דעת הרע"ב ז"ל אלא שדבריהם שם נראה דסותרין למ"ש הכא שכתב שם וז"ל וא"ת א"כ כי אמר רב כ"מ שאסרו חכמים לצאת בהן לר"ה אסור נמי בחצר חוץ מכבול ופאה נכרית הול"ל נמי חוץ מתפילין ותירץ הכא משום דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא לא שייך למימר חוץ מתפילין ע"ש. משמע דס"ל דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אסור להניחן בשבת ואלו ממ"ש הכא משמע דס"ל דמותר להניחן. ותו קשה לפי שיטתם דהכא מההיא דגרסינן בסנהדרין דס"ח כשחלה ר"א נכנסו ר"ע וחבריו כו' ואותו היום ע"ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו ופירש"י שם לחלוץ תפיליו של אביו דקסבר שבת לאו זמן תפילין הוא ואסור להניחן שמא יצא בהן לר"ה עיי"ש. הרי בהדיא דאסור להניח תפילין בשבת וכדאמרינן התם היאך מניחין איסור סקילה ועוסקים באיסור שבות וכן יש לתמוה על רש"י ז"ל שדבריו סתרי אהדדי דבפ"ק די"ט כתב דלאתויי תפילין אתא דא"נ מנח להו ליכא איסורא ועיין במג"א ז"ל סימן ש"ח ס"ק י"א. ולכן היה נ"ל שאף רש"י והתוס' לא כתבו דמותר להניחן אלא דוקא בי"ט אבל בשבת גזרו שלא להניחן שמא יצא בהן לר"ה ומפסיק רצועה ואתי לאתויי ד"א וחייב עליו חטאת וז"ש רש"י דא"נ מנח להו בי"ט ליכא איסור דקדק לומר ביום טוב לאשמועינן דוקא בי"ט דקיל לא גזרו אבל בשבת אסור ואף דברי התוס' ז"ל יש לפרשם בכה"ג וכונתם לומר דאע"ג דשבת וי"ט לאו זמן תפילין מ"מ ליכא איסורא להניחן מצד עצמם אלא משום גזירה שמא יצא בהן לר"ה וכיון שכן איכא למימר דלא גזרו אלא בשבת אלא שמרן ב"י בסימן ש"ח כתב שדעת רש"י והתוס' והר"ן דבשבת נמי מותר להניחן וכיון שכן צריך עיון מההיא דסנהדרין ותו דנמצאו דבריהם סותרים למ"ש במנחות ואפשר לומר דמה שכתבו התוס' ורש"י בשמעתין דתפילין מותרין להניחן בשבת היינו משום דס"ל כר' ענני בר ששון דקאמר בפ' במה אשה משמיה דרבי ישמעאל דהכל ככבול וכן הוא דעת ר"ת ז"ל דמ"ש שם ד"ה רב ענני ומ"ש במנחות דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין אסור להניחן לא כתב כן אלא לרב דמשום הכי ל"ק חוץ מתפילין משום דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין אסור להניחן אליבא דר' הוא אמנם למאי דקי"ל כרב ענני בר ששון ה"נ דמותר להניחן ומעתה מתרצתא היא ההיא דסנהדרין דאיכא למימר דר"א דקאמר מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות דמשמע דאיכא איסורא בהנחתן היינו משום דס"ל כרב דכ"מ שאסרו חכמים לצאת בהן לר"ה אפילו בחצר אסור וכסתמא דמתניתין דפרק במה אשה דס"ל הכי דתנאי נינהו כדאיתא התם ולפ"ז צ"ל דסתמא דהכא פליגי אסתמא דמתני' דפרק במה אשה אלא שלדברי הר"ן ז"ל לא יתכן תירוץ זה שהרי הרי"ף ז"ל בפ' במה אשה פסק הלכה כרב ומשום דסתם לן תנא כותיה והר"ן לא חלק עליו שם משמע דהכי ס"ל ובשמעתין כתב דתפילין מותר להניחן בשבת וא"כ לדבריו תקשי ליה ההוא דסנהדרין ואפשר דמ"ש הר"ן ז"ל דמותר להניחן בשבת היינו דוקא בבית או בחצר המעורבת וס"ל כדעת רבינו והרמ"ה ז"ל שכתב בפרק במה אשה דלא אסרו אלא בחצר שאינה מעורבת יע"ש. אלא דקי"ל לדעת רבינו והרמ"ה מההיא דסנהדרין שהרי ההיא דר"א בבית היה ואפ"ה קרי ליה איסור שבות משמע דאיכא איסורא וגדולה מזו כתבו התוס' שם דאע"ג דר"א חולה היה ולא היה זז ממקומו קרי ליה איסור שבות דכל שאסרו חכמים לצאת לר"ה אפילו בחצר אסור ואפילו יושב במקום אחד יע"ש. ואפשר לומר דרבינו והרמ"ה ז"ל מפרשי ההיא דקאמר ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו שלא כפירש"י שפירש לחלוץ תפיליו של אביו אלא על עצמו קאמר והורקנוס היה רוצה לצאת לר"ה או לחצר שאינה מעורבת ומש"ה קרי ליה איסור שבות ודוק. ודע דמסוגיא זו ק"ל לכאורה ממ"ש מרן ז"ל בהלכות תפילין ס"ס כ"ט לחד תירוצא שדעת רבינו האי גאון ז"ל דאיסור נמי איכא אם מניחן בשבת וי"ט וקרא דוהיו לך לאות משמע ליה דממעטינן דשבתות וי"ט דאסור להניח תפילין בהן יע"ש ויש לדקדק דא"כ היכי קרי ליה איסור שבות הא איסורא נמי איכא מקרא דוהיה לך לאות וליכא למימר דס"ל לרב האי גאון ז"ל דההיא דר"א הוא משום דס"ל דשבת זמן תפילין ואפ"ה גזרו עליהן חכמים להניחן שמא יצא בהן לר"ה ודלא כפירש"י שם שהרי מההיא דמנחות מוכח בהדיא דלמ"ד שבת זמן תפילין מותר להניחן וכמ"ש התוס' שם. ויש ליישב דע"כ לא ממעטינן מקרא דוהיה לך לאות אלא דאסור להניח לכתחלה בשבת אמנם אם היו עליו מבע"י ולא סלקן משחשיכה אין כאן איסור דאורייתא וכמו שכן הוא דעת רבינו לגבי לילה דאע"ג דפסק הוא ז"ל דלילה לאו זמן תפילין מקרא דושמרת את החקה ואיסור דאורייתא איכא אפ"ה אם היו עליו מבע"י אינו חייב לסלקן כמ"ש מרן שם וא"כ בההיא דר"א כיון שהיו מונחין עליו מבע"י מש"ה קאמר דליכא אלא איסור שבות שמא יצא בהן לר"א כנ"ל ודרך אגב אומר מה שהקשה אצלי אמ"ש הטור שם אפילו בע"ש בין השמשות שצריך להסירם אין לברך וכתב מרן ז"ל שם דמה שצריך להסירם לאו משום דאסור להניחם אלא משום דכיון דאינו זמן חיובו צריך להסירם דחיישינן דלמא נפק בהו לר"ה משמע מדבריו דאפילו בחצר קאמר שצריך להסירם שמא יצא בהן לר"ה וקשה טובא שהרי בפרק הקומץ אמרינן אמר רבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח ואוקימנא לה התם בע"ש וא"כ איך כתב הטור ז"ל דבע"ש בה"ש צריך להסירם והתוס' ז"ל שם הקשו מההיא דפ"ק דביצה דקתני יוצא אדם בתפילין עם חשיכה דמשמע דהא ספק חשכה לא ותירץ דהתם בר"ה והכא בחצר אכן למ"ש הטור דאפילו בחצר צריך להסירם קשה טובא וצ"ע כעת:
טעם המלך א) פה ובהלכה שלאחר זאת הרבה אתי בחדושי ובפרט שהרב ש"א הל' תפילין והרב המחבר הרבו לדבר לסותרים זה את זה ויש לטייל בהם ארוכות וקצרות ואין פה הגליון מספיק וזולת זאת הנה באתי רק לעורר על דבר חדש שהקשו תוס' במנחות [ל"ו א'] ד"ה משעת הנחה וכן הקשו בעירובין [צ"ז א'] לדעת ר"א שרצה לומר דצריך קשירת תפילין בכל יום א"כ אמאי אמר הש"ס עירובין לר' יהודא דקשר של תפילין הוי של קיימא הא צריך להתיר בכל יום וקשה על דבריהם למה לא הקשו יותר מזה הא ר"ת ס"ל שבת זמן תפילין ומ"ש חדשות ומ"ש ישנות. הא ישנות נמי צריך לחזור ולקשור. ואי קשירה בחדשות אסור גם בישנות אסור. דהא צריך להתיר ולקשור מחדש. ובאמת עיקר הקושיא של תוס' יש לדחות דזה קשר של קיימא לדעת רבינו אליה. דהא מקרי קשר לענין תפילין והאי דהתיר היינו על מנת לקשור יען כי זה מצות תפילין בזה לקשרן על יד בכל יום. אבל הקשר קשר של קיימא הוא דהא משעה שקושרין ע"כ נקרא קשר דאל"כ פסול. אבל קושייתינו על רבינו אליה על רבי יהודא במק"ע. היאך מניחין לדידיה תפילין בשבת הא הוי קשר והא צריך לקושרן זולת אי אמרי' דבר חדש דהא ודאי אם אדם מניח תפילין ביום וחולץ ולובשן עוד. לא מצינו לומר צריך לקשר בכל פעם ופעם אלא אם כבר קשר פעם אחד די. והיינו טעמא דלא הוי הפסק בנתיים. אבל אם חולץ חולצן בלילה דלאו זמן תפילין היה וקושרן בספק דזמן תפילין הוא צריך לקושרן עוד כמו הדין לענין ברכה. אם חולץ הרבה פעמים ביום לא צריך לברך וכמו הדין בציצית ובכל מצות יען שהפסיק בנתיים זמן שלא הי' חייב בו א"כ חל החיוב מחדש. ומצוה חדשה הוא וצריך לברך. ה"ה נמי הקשירה לר"א דצריך לקשור מחדש. כל זמן לדידן דלילה לאו זמן תפילין אבל אם הלילה זמן תפילין ואין שעה אחת מפסיק מאן יימר דצריך לקשר וא"כ ר"י דסובר שבת זמן תפילין ולילה נמי זמן תפילין כדמשמע בכ"מ דזה בזה תליא דמחד קרא נפקא ימים ולא לילות מימים חוץ משבתות וי"ט וכדאיתא במנחות [ל"ב ב'] ועיין. ולענין אם אסור להניח תפילין בשבת עיי' גם בב"י סי' כ"ט שהביא בשם הרא"ש דמותר להניח ובהרא"ש הל' תפילין כתב בפירוש דאסור להניח ועיין מהרלנ"ח הביא הב"י סי' ש"ח דהוא דקדק נמי מדברי הרא"ש דמותר להניח ובענין הנחת תפילין בלילה עיין גם בספר באר שבע מסכת כריתות. ודברי תו' ועיין דברי תו' פ"ק דר"ה [ויו א'] ד"ה תשמור זו מל"ת ועיין תשובת מהרמ"ע מפאנו ס' ק"ח ועיין בהרמב"ם פרק ח' דבחירה גבי שמירת המקדש ודוק. ועיין בפר"ח בהגהותיו על הרמב"ם הל' תפילין ועיין בלשונות הרדב"ז סי' צ"ה:
מעשה חושב (לב) שאף רש"י והתוס' לא כתבו דמותר להניחן אלא דוקא ביו"ט: וכ"כ מו"ח רבינו זצ"ל בגליון משניות המכונה תוס' דרע"ק ספ"ק דביצה. ומייתי ראיה ממ"ש התוס' בשבת דלא גרסינן דלמא מפסקי כו'. אלא דלמא מצטריך לילך לבית הכסא ואתי לאתויינהו ד' אמות בר"ה. והרי זה לא שייך ביו"ט דכיון דמטלטלן לצרכו לחזור וללבשן אח"כ הוי הוצאה לצורך וע"ש:
(לג) ואפ"ל דרבינו והרמ"ה ז"ל מפרשי' ההיא דקאמר ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו כו' על עצמו קאמר: אם כנים דברי הגאון זצ"ל בפירושו זה. נתיישב בזה מה דתמהתי מאז. אמאי לא פשיט הש"ס במ"ק דף ט"ו האיבעי דשם. אי מנודה אסור בתפילין. מהא דר"א שהי' מניח תפילין אע"ג דמנודה היה שהרי חש בעצמו לנדוי שנדוהו. אבל לפ"ז אי קאי אתפילין דהורקנוס בנו. ניחא. ועיין בפ' הזהב דף נ"ט בתוס' שם. ונזכרתי כי בזמן רב אחר שהקשיתי קושיא הנ"ל. מצאתי בגליון תוס' נדה דף ז' ריש ע"ב שהקשו ג"כ קושיא זו והניחו שם בקושיא:
(לד) דאפי' לר"י דעובר בל"ת אין בו מלקות משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה: נ"ב. קצת קשה. דהא משכחת לה מעשה כשהסירן מעליו כשהאיר היום ומיירי שהיו עליו מיום אתמול דלא הסירן בלילה. וכשהאיר יום שני הסירו מעליו. וצ"ל משום דא"א לצמצם. וממ"נ אי בשעה שהסירן לילה היה. אדרבה הרי חייב להסירן: ואם כבר האיר היום קצת בעודן עליו. א"כ הרי ברגע זו יצא ידי חובת תפילין דיום שני. אלא דמ"מ כיון דחיוב הנחת תפילין אינו אלא משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות. א"כ אם היו עליו מאתמול וכנ"ל. והסירן קודם שיכיר כו'. כיון דתו לאו לילה הוא אפשר דחשיב מעשה. לחייבו מלקות אם לא הניחן אח"כ ביום:
(לה) אין בו מלקות משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה: אני תמה על תמיהתו זו שתמה על הרא"ם דהא ר' עקיבא ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו דמשום הכי המקיים כלאים בכרם לוקה. ובריש מכות הגרסא ר' יעקב אומר לא מן השם כו'. ולא ר' עקיבא. וכדעת הערוך. ולמה לא נימא דהרא"מ ס"ל שגם דעת רש"י כן. (ודלא כהתוס' שפירשו דהמקיים כלאים היינו שעשה גדר סביב הכלאים) ומשום הכי ע"כ צריך הש"ס לומר דס"ל דהשמר דעשה עשה והיינו דל"ת דהשמר הוי כעשה דאין לוקין עליה. דאי הוה כל"ת דעלמא היו לוקין עליה. אי מתניתין כר' עקיבא אתיא דהא ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה