אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ה · הלכה כ

הלכה טז

וכן שנים שלקחו בהמה בשותפות כו'. כתב ה"ה וז"ל ואסיקנא דרב סבר יש ברירה ובהמה אסורה משום דקא ינקי תחומין אהדדי ונראה דאע"ג דמאי דינקי תחומין ומתגדל כל אחד משל חבירו אינו אלא דבר מועט ומתבטל ברוב אפילו הכי ס"ל לרב כדמסיק רב אשי לקמן דכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל ואפילו באיסורא דרבנן אבל ליכא למימר דס"ל כרבא דאמר לקמן גזירה שמא תעשה עיסה בשותפות דהא ודאי דע"כ לא קאמר רבא אלא דוקא גבי אשה ששאלה מחברת' מים ומלח דאי שרית ליה למימר דהרי היא כרגליה אע"ג דחלק חבירו מעורב בו אתי למטעי ולמשרי נמי עיסה בשותפות:
אמנם הכא דליכא שאלה כלל ואין כאן דבר הנראה לעינים שחלק חבירו מעורב בו פשיטא ודאי דלא אתו למטעי ולמאי דשתיק רב לקמן וס"ל דבהמה נמי מותרת ס"ל דאע"ג דדבר שיל"מ לא בטיל היינו דוקא במים ומלח וכיוצא משא"כ הכא דאין בו ממש כלל ועדיפא מההיא דפוטר ר"י במים מפני שאין בהן ממש משום הכי שרי משום דבטיל ברוב וכ"כ הרשב"א בס' עבודת הקדש ע"ש ודע שמסוגיא הלזו ק' לי על מה שכתב הטור בסי' ש"ך וז"ל כתב בעל התרומות גיגית מלאה ענבים שבועטין כו' ואם יש בגיגית יין צלול שיוצא מערב שבת מותר שכל יין ויין היוצא בשבת מן הענבים מתבטל ברוב וכתב מרן הב"י שם שכ"כ המרדכי בפ"ק דשבת ולא דמי לדשיל"מ שיכול להמתין עד אחר השבת ואפי' באלף לא בטיל דה"מ כשהאיסור בעין מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר אבל הני לא ניכר מעולם אלא מעט שיוצא ומתערב עם המשקין שיצאו אתמול ע"כ וק' לכאורה דאם כן אמאי אסר רב הכא מטעמ' דינקי תחומין מאהדדי הא מתבטל הוא ברוב ואי משום דהוי דבר שיל"מ ה"מ כשאיסורו בעין מתחילה ונתערב אח"כ אמנם הכא מעט מעט שיונק ומתגדל מחלק של חבירו תכף ומיד שמתגדל הוא מתבטל ברוב הכשר ואם כן הוי ממש כי ההיא דגיגית שכתב הבעה"ת ולהא ודאי היינו יכולים לומר דהיינו דקא מותבי להו רב כהנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין כלומר דכיון דלא חששו לאיסור מוקצה ע"כ דהיינו טעמא משום דכיון דלא הוכר איסורו בעין מתחילה אלא מעט מעט שיונק מחלק חבירו הוא מתבטל מש"ה לא אמרינן בהו דבר שיל"מ ואם כן מהאי טעמא לא ניחוש לאיסור תחומין וכיון דשתיק רב ש"מ דאודי להו וס"ל דאפילו בהמה שרי מה"ט וכמו שכן הוא דעת הרא"ש והטור בסי' שצ"ו יע"ש האמנם הדבר הק' הוא על מרן הב"י בשולחנו הטהור דבסי' שצ"ז פסק כדעת הרי"ף ורבינו שסוברים דבהמה אסורה מטעמא דינקי תחומין מהדדי ואם כן ע"כ דה"ט דאע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו הוא מתבטל ברוב אפי"ה הו"ל דשיל"מ ולא בטיל כדאסיק רב אשי ואילו בסי' ש"ך ס"א פסק כסברת הר"ב התרומות וע"כ היינו טעמא משום דכל שלא הוכר האיסור ונתערב אח"כ אלא מעט מעט שיוצא הוא מתערב לא אמרינן בהא דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל ואם כן ק' מ"ש מהא דבהמה דאסרינן מטעמא דינקי תחומין הא ה"נ דכוותא ויש לחלק דהתם שאני דלא הוכר האיסור כלל שהרי היין בעודו בתוך הענבים הן מותרין באכילה ונמצא דחלוק האיסור לא בא אלא בשעת שיוצא מן הענבים ואם כן כיון דבאותה שעה מתערב עם המשקין שיצאו מאתמול מש"ה שרי ולא אמרינן בהו דשיל"מ משא"כ הכא אע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו לא הוכר איסורו בעין אלא תיכף ומיד שמתגדל הוא מתבטל הא מיהא חלק חבירו שממנו יונק ונתגדל דבר הניכר הוא והרי הוא אסור לו היום וא"כ הו"ל הוכר האיסור שהרי הוכר האיסור שממנו ינק ונתגדל כנ"ל מיהו אכתי ק' מהא דגרסינן בפ' הנודר מן הירק דף נ"ח תניא אר"ש כל דבר שיל"מ כגון טבל כו' לא נתנו בו חכמים שיעור כו' אמרו לו והלא שביעי' אין לו מתירין ולא נתנו בו חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת בכל שהוא במינה אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנ"ט ופי' רש"י והר"ן שם שאם תנטל בצל של ששית ונטעו בז' והוסיפה כל שהוא מבטל את העיקר ומחייב בביעור וה"ט משום דהו"ל דבר שיל"מ כיון דבידו לאוכלו קודם הביעור כמבואר שם ואי כפי דעת הר"ב התרומות ק' דה"נ הרי לא הוכר האיסור אלא מעט שיוצא ומתגדל הוא מתערב עם ההיתר ואם כן היכי אמרינן דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל וכן קשה ממ"ש התוס' ז"ל במרובה דס"ט ד"ה כל הנלקט בס"ד וז"ל ועוד דמה שגידל בטלי ברוב ואע"ג דדשיל"מ אפילו באלף לא בטיל מ"מ מדאורייתא בטיל עכ"ל ושמא יש ליישב דע"כ לא כתב הר"ב התרומות אלא דוקא באיסורא דרבנן אבל באיסורא דאורייתא מודה שהרי המרדכי ז"ל בפ"ק דשבת כתב על זה וז"ל ואפי' עצים שנשרו מהדקל מותרין להסיקן בי"ט על ידי שמרבה עליהן עצים כיון דליתיה לאיסורא בעיניה אף ע"ג שהעצים הן בעין כ"ש הכא כו' ע"ש וא"כ איכא למימר דהבו דלא להוסיף עלה דע"כ לא שרינן התם בפ"ק דמכלתין מטעמא דמיקלא קלי איסורא אלא באיסור מוקצה דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא אך ק' ממ"ש מור"ם ז"ל בסי' שי"ח ס' וז"ל ואם קצץ פרי מן המחובר לחולה בשבת אסור אפילו היה חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה ע"כ והשתא קשה שהרי מה שגידל בטל ברוב ואי משום דהוי דשיל"מ הא כל שלא הוברר האיסור מתחילה שרי ועיין במגן אברהם בסי' קס"ח עי"ש וז"ל אם לא שנאמר דגדולים חשיבי כאיסור ניכר כיון שתמיד הן גדלים ועומדים ומתרבים על העיקר ודוק ובדברי המרדכי ז"ל ואין להקשות שדבריו סתרי אהדדי דבסוף חולין הקשה ר' משולם על ההיא דאמרינן דש"ז של זב מטמא במשא לפי שאי איפשר בלא ציחצוחי זיבה וכי האי גוונא אמרינן דיבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שאי אפשר בלא ציחצוחי רוק הא קי"ל דדם מבטל רוק ותי' דכל שתחילת ביאתו ואיסורו לעולם הוא מעורב לא שייך בו ביטול ע"ש ועיין במה שכתב הרב מש"ל בפ' ראשון מה' טו"מ הלכה י"ד יע"ש ואם כן איך כתב דכיון שלא היה הדבר בעולם אלא תיכף ומיד מתערב עם המשקין שיצאו מאתמול משום הכי מתבטלים ברוב אפי' בדבר שלא היה מעולם הא איפכא מסתברא דכיון שלא הוכר האיסור אלא תחילת ביאתו הוא מעורב לא שייך בו ביטול ואפי' בדבר שאין לו מתירין הא ודאי לא קשיא מידי דיש לחלק ולו' דע"כ לא כתב המרדכי משם רבינו משולם דכל שתחילת ביאתו לעולם הוא מעורב לא שייך בו ביטול אלא דוקא התם שההיתר והאיסור שניהם יחד תחילת ביאתם מעולם באו מעורבים והילכך כיון דלא הוברר ההיתר מתחילה משא"כ הכא שההיתר כבר היה מבורר מע"ש והילכך כי בתר הכי האיסור מתערב בו פשיטא ודאי דבטיל כיון שהיה רוב היתר בפני עצמו ואפי' בדבר שיל"מ וזה פשוט:
מעשה חושב (קכ) דאע"ג דמאי דינקי תחומין כו'. אפ"ה ס"ל לרב דכל דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל כו' דברי תימא הן. דהא לרב לשיטתי' דס"ל דמין במינו לא בטיל. הרי בפשיטות ניחא. דמשום הכי לא בטיל המיעוט ברוב. משום דהו"ל מין במינו. דס"ל לרב דל"ב. ובזה יתיישב לן שפיר ג"כ הא דמתמה הגאון המחבר ז"ל על הטור בסי' ש"כ. דס"ל שם בגיגית. דיין היוצא בשבת בטל במיעוטו ואין בו משום דשיל"מ דלא בטיל. משום דאין האיסור ניכר. וע"ז הקשה מהא דבסוגיין קאמר רב דבהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי. ולא בטל במיעוטו. אף על פי שאין האיסור ניכר, ע"כ תוכן קושייתו. אמנם לדידי לק"מ משום דעד כאן לא קאמר הטור התם על פי טעמו של המרדכי אלא לענין דשיל"מ בלבד. דרק בזה אמרינן דבדבר שאין ניכר איסורו לא אמרינן דלא בטיל. משא"כ להאי דסבירא ליה לרב דמין במינו לא בטל מדאורייתא. דבזה אמרינן דאף על פי שאין ניכר איסורו נמי לא בטיל. ותדע שהרי אפילו בהאי דקיי"ל דבעלי חיים לא בטלי. התם נמי הא לא בטלו אפילו היכא דנולד האיסור בתערובות. דמה"ט הא מחיר כלב אסור אף על גב דנולד בתערובות כדאיתא בתמורה ולא אמרינן דמחיר כלב בטל בט' צאן אחרים. וכן לענין אותו ואת בנו. אפילו היכא דנולד בתערובות כגון ששחט האם בשעה שהבן כבר הי' מעורב. ואפ"ה לא בטיל. מטעם דבע"ח לא בטלי וה"נ במין במינו:
אמר עקיבא סופר נ"ה המבלה"ד תרוצו של מו"ז זצ"ל דרב לשטתו דסבירא ליה מב"מ לא בטל עולה יפה רק אם נאמר דרב סבירא ליה תחומין דאורייתא. אבל לפי מה שהביא בעצמו לעיל דברי הרלב"ח דבבהמה וכלים הוה תחומין דרבנן וכן לפי מה שהבאתי לעיל אות ס' דברי הט"א חגיגה י"ז דביו"ט אף י"ב מילין הוה דרבנן אין תירוץ זה עולה יפה במח"כ דבאיסור דרבנן מודה ר' יהודה דמב"מ בטל כמבואר בתוס' חולין צ"ט ד"ה שאני, אך עיין בתשובות זקני מאור הגולה רעק"א זצ"ל סי' קפ"ט שתפס בפשיטות דרב ס"ל גם בדרבנן מב"מ לא בטל ולא ידעתי מאין הוציא זה כי זקני זצ"ל לא הראה מקום לזה (ועיין חולין דף ק' דאוקי רב אמורא ודרש כיון דנתן טעם כו' אוסרת כל החתיכות מפני שהן ממינה ואמרינן שם דכר"י אמר לשמעתתי'. והנה להסוברים טע"כ לאו דאורייתא וכן א"נ דחנ"נ בשאר אסורים רק דרבנן מוכח לכאורה כשטת רעק"א זצ"ל דרב ס"ל דגם בדרבנן מין במינו לא בטל. ועיין בתוס' חולין ק"ח ע"ב ד"ה אמאי מותר כו' ועיין פסחים דף ל' ע"א ובשעה"מ לקמן פט"ו מהלכות מאכלות אסורות אבל מכל זה אין הכרע וראיה ברורה) ואם נאמר כן יפה תירץ מו"ז זצ"ל כמובן. והנה מה דפשיטא לי' למו"ז ז"ל פה דהדין של המרדכי היכא דאין האיסור ניכר דבטל הוא רק בדשיל"מ ולא בשאר דברים חשובים כמו בע"ח צ"ע טובא דבתשובות חות יאיר סי' קל"ג כתב דבהמה כשנתערבה באחרות ושחט לברתה דמותר לשחוט מתערובות דדשיל"מ ל"ה כמ"ש הרמ"א וה"ה חשיבות דבע"ח עכ"ל עיי"ש ועיין בפמ"ג יו"ד סי' ק"ב במשבצות אות א' שהחזיק בזה, ומה שתמה מו"ז זצ"ל מסוגיא דתמורה דמחיר כלב לא בטל בתשעה צאן, היא הערה גדולה וחזקה, וי"ל דלמ"ד יש ברירה הוי כמו אפשר לברר האיסור דיכולים ליטול אחד ולומר דזה האיסור מש"ה אין בו דין ביטול, ומצאתי סברא זאת והערה זו אח"כ בחדושי זק' מאור הגולה רעק"א זצ"ל הנדפסים מחדש סביב ליו"ד ח"ר סי' ט"ז סעיף י"ב עיי"ש) ע"כ הגה"ה.
(קכא) ויש לחלק דהתם שאני כו'. ולכאורה אכתי קשה דהרי שתיק רב ומוכח דלא ינקי מהדדי:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה