שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה ד
אין מוליכין את הסולם כו'. משנה פ"ק ד"ט ב"ש אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך כו' וב"ה מתירין ופי' רש"י אין מוליכין קס"ד כו' סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך עכ"ל ויש לדקדק מאי קס"ד דקאמר דהא במסקנא נמי הכי הוא כדאמרינן לקמן דסולם של עלי' לכ"ע אסור דבד"א דר"י לפרש הוא דאתא ואפי' לאיכא דאמרי קמא דאמרינן דבני ר"ח סברי מדקא אמרינן בסולם של עלייה לא פליגי מכלל דת"ק סבר פליגי מ"מ פשיטא דלית הלכתא כוותייהו אנא כר"ח דא"ל צאו ואסרו מה שהתרתם משום דבד"א דר"י לפרש הוא ועיין בהרב ח"ה ואשר אני אחזה לומר בדעת רש"י דקי"ל הלכה כא"ד בתרא דקאמר אמר ר"ח בר אמי מחלוקת ברה"י דב"ש אית להו דרבי יאודה א"ר וב"ה לית להו דר"י א"ר אבל ברה"ר ד"ה אסור וכמו שכן הוא דעת רבי' בפ' זה וכן דעת הרז"ה ור' נסים גאון כמו שכתב הר"ן ז"ל יע"ש וס"ל לרש"י דלהך א"ד בתרא מתני' איירי אפילו בסולם של עליה דכיון דטעמייהו דב"ה משום דס"ל דבחדרי חדרים דליכא רואים מותר אם כן מה"ט נמי יש להתיר אפילו בסולם של עליה דאיכא למימר דדוקא בסולם של שובך דאפי' ברה"ר ליכא חשדא כ"כ דשובכו מוכיח עליו משום הכי התירו ברה"י ולא גזרו שמא יבא להתיר אף ברה"ר משא"כ בסולם של עליה דברה"ר כיון דאיכא חשדא ודאית דיאמרו להטיח גגו הוא צריך אפי' ברה"י אסור גזירה אטו ר"ה דהא ליתא דהא כיון דהא דר"ח בר אמי דאוקי לפלוגתייהו דב"ש וב"ה ברה"י הוא משום דס"ל כת"ק דר"א ור"ש דאמר שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה תנאי היא אם כן פשיטא ודאי דלב"ה אפי' בסולם של עליה דאיכא חשדא שרי משום דלא גזרו בחדרי חדרים דהא במי שנשרו כליו בדרך איכא חשדא דיאמרו שכבסן בשבת ואפי' הכי התירו וכן מבואר מדברי התוס' בפרק חלון דף ע"ז ע"ב ד"ה א"ד דלמאן דלא ס"ל כרב יש להתיר ברה"י אפי' בסולם של עליה יע"ש ועיין בהרא"ש וכיון שכן ע"כ צ"ל דהא דאמרינן בברייתא דלקמן במה ד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עליה ד"ה אסור ואמרינן דלפרושי דברי ת"ק היינו משום דס"ל לר"י כר"א ור"ש דבמקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ומוקמי שריותא דב"ה אפי' בר"ה ומשום הכי קאמר דבשל עליה ד"ה אסור ובני ר"ח דקאמרי סולם בא לידינו והתרנוהו ס"ל ה"נ כהנהו תנאי דמוקמי' לשריותא דב"ה בר"ה וכרב דס"ל הכי אמנם לפום מאי דקיימא לן כלישנא בתרא דר"ח בר אמי דמוקמי לשריותא דב"ה ברה"י דוקא א"כ ב"ה מתירין אפי' בסולם של עליה וזהו שכתב רש"י קס"ד בסולם המיוחד לכך כו' כלומר דהיינו ללישנא קמא דר"ח בר אמי דמוקמי לפלוגתא בר"ה ומשום דשובכו מוכיח עליו אבל ללישנא בתרא דהלכתא כותיה ב"ה שרו אפי' ברה"י כנ"ל ועל מ"ש רבינו אע"פ שכל מקום כו' כאן התירוהו משום שמחת יום טוב והראב"ד ז"ל השיג על רבינו וזה לשונו הוא אמר דבר זה כו' אלא העמידה כתנאי כו' עד ובית הלל דשרו בתרוייהו שרו ועיין מה שתי' ה"ה ואכתי קשה מנ"ל לרבי' לפרש הכי ולהוציא פשט הסוגייא מפשטה ואמאי לא פירש כפי' רש"י ותו דאכתי תקשי דכי פריך בגמרא ללישנא קמא דקאמר ר"ח דברה"י ד"ה מותר איני והאמר רב כו' אמאי לא משני דהכא אפילו רב מודה משום שמחת יום טוב ועיין בספר גו"ה סימן שנ"א:
ונלע"ד לתרץ לקו' הא' דרבינו הוכרח לפרש כן משום דאי כפי' רש"י דע"כ צ"ל אף לרב חנן דר"א ור"ש דסברי דכ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור סבירא לי' דטעמייהו דב"ה משום דסברי שובכו מוכיח עליו ואפילו בר"ה מתירין אם כן מנא ליה לר"ח דלת"ק דלית ליה הא דר' ושריות' דב"ה היינו ברה"י דוקא ולאפושי פלוגתא נימא דכ"ע מודו בשריותא דב"ה דהיינו אפילו בר"ה משום דשובכו מוכיח עליו ופליגי בעלמא אי אסרו בח"ח או לא דהא עדיפא דאפושי פלוגתא לא מפשינן משום הכי הוצרך לומר רבינו דלכולהו תנאי מתוקמא שריותא דב"ה ברה"י דוקא דבר"ה להאי איכא דאמרי אין סברא שיהו מתירין ב"ה משום חששא דלהטיח גגו הוא צריך דטעמא דשובכו מוכיח עליו לא ס"ל השתא ובהכי ניחא קו' הב' דלעיל לא מצי לתרוצי הכי משום דבשלמא לאיכא דאמרי בתרא תריץ שפיר דרב ס"ל דשאני הכא משום שמחת יום טוב משום דרב ס"ל דבר"ה אין סברא שיהיו מתירין דאיכא מראית העין דחמיר אלא ע"כ שריותא דב"ה ברה"י והשתא ע"כ לומר האי חילוקא דאל"כ תקשי דוכי ר"א ור"ש שבקי ב"ה ועבדי כב"ש משא"כ לאיכא דאמרי קמא דס"ל דשריותא דב"ה היינו אף בר"ה מטעמא דשובכו מוכיח עליו וקאמר דברה"י מודו ב"ש דשרי ואהא פריך איני כו' דאי ס"ל כרב מנ"ל לחלק בהכי נימא דתרווייהו שווין ומשני כתנאי ודו"ק ובהא דר"י אמר רב דאמר כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור ראיתי להרב באר שבע בתשו' סי' טז שהקשה מהא דגרסינן בפ' דם שחיטה ובפ' אע"פ ד"ס דם שע"ג הככר גוררו ושל בין השנים מוצצו ואינו חושש ופרש"י מוצצו דליכא דחזי ליה דהא אר"י א"ר כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בח"ח אסור וליכא למימר דהך ברייתא ס"ל כת"ק דר"א דשוטחם בחמה אבל לא כנגד העם מדלא פריך עליה בגמ' ומשני תנאי היא כדפריך התם בשמעתין ובפ' במה אשה יע"ש שנתעצם הרבה בקו' זו ולע"ד נראה ליישב עם מ"ש התוס' בפ' במה אשה דס"ב ע"א ד"ה והתניא וז"ל תימא לר"י דילמא משום מראית העין דוקא הוא דאסור מדרבנן כמו קושר בשיר כו' ואומר ר"י דשלא יאחזנו בידו משמע אפי' בקומצו דליכא מראית העין אלא איסור דאורייתא איכא ואפי' למ"ד כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בח"ח אסור הכא לא שייך למיגזר דאפי' עומד בשוק ונושאן במקומו אין כאן מראית העין עכ"ל וכונתם לומר דדוקא במידי דע"כ איכא משום מראית העין בעומד בשוק וכגון ההוא דשוטחן בחמה והולכת סולם דמתני' גזרו אפי' בח"ח פן יבא לעשותו בשוק אמנם במידי דאפילו עומד בשוק אין כאן מראית העין לא גזרו דכוותה נמי הכא בדם השינים כיון דאפי' עומד בשוק אין כאן מראית העין לא גזרו והרב הנזכר תי' דשמא י"ל דלא אמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור אלא דוקא במקום שיש לחשוד אותו שעושה איסור דאורייתא כההיא דשוטחן בחמה שאם יראו יסברו שכבסן בשבת שהוא איסור מלאכה דאורייתא אבל הכא גבי דם אדם אפי' אם פי' לגמרי אינו אסור אלא מדרבנן מפני מראית העין לא גזרו רבנן לאסור אפי' בח"ח וכן חילקו התוס' בהדיא בפ' אע"פ גבי צינור שעלו בו קשקשין עכ"ד ולע"ד ק' שהרי הכא נמי דכוותה בדם שפיר יש לחשוד אותו שעושה איסור תורה וכמו שכת' רש"י בפרק אע"פ בד"ה וחילופה שם וז"ל כלומר דמדפריש איסור מדרבנן דמיחלף בדם בהמה ואתו למי' דם בהמה אכל ומש"ה אמר דדם שע"ג הככר גוררו דאמרי' דם קא אכיל ואם כן אמאי לא גזרי' אפי' בח"ח דומי' דמי שנשרו כליו ותו דאכתי תקשי מה יענה לדעת הר"ן שכתב בפ' אעפ"י דטעמא דדם השינים משום דליכא דחזי ליה כמ"ש רש"י ואילו מדברי הר"ן בשמעתין מוכח דלא ס"ל כחילוק התו' מדהוצרך לתרץ לההיא דצינור שעלו בו קשקשים בפנים אחרים ולכן היותר נכון מ"ש ודע שהתו' שם ד"ה אין מוליכין הקשו וז"ל תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית בהו משום צידה וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו ע"ש וכפי דבריהם צ"ל דהא דאמרינן לקמן די"א אפיסק' דואם אין שם אלא הם כו' ה"ד אלימא במפורחים איכא למימר הנך אזלו לעלמא כו' הכי קאמר אלימא במפורחים פריח' מועטת כו' דאילו בפריחה גדולה תיפוק ליה משום איסור צידה ושלא כפי' רש"י ז"ל שם וכן כתב הר"ן בשיטה מקובצת למוהר"א לפפא ז"ל ועיין בפר"ח ז"ל סימן תצ"ז ס"ק ובב"ח ז"ל ובספר תפארת שמואל נתקשה בזה והניחו בצ"ע והרא"ש ז"ל אמתני' דזמן שחורים ומצא לבנים הק' קו' התוס' ז"ל משם הר"י ותיר' כתי' התוס' ויש לגמגם דאמאי נטר להקשות אמתני' דזימן שחורים ולא ק"ל אמתני' דידן כמו שהקשו התוס' ז"ל ולכאורה עלה בדעתי לומר דה"ט משום דבמתני' דידן איכא למימר דמאי דקתני מוליכין את הסולם משובך לשובך מיירי ליתן להם מזונות ולא ליקח מהם לצורך אכילת י"ט והתו' אפשר לשיטת' שכתבו בריש אין צדין ד"ה ואין נותנים דכל שאסור משום צידה אסור ליתן להם מזונות גזירה שמא יצודם ומשום הכי ק"ל שפיר דאפילו נימא דמתני' מיירי ליתן להם מזונות קשה דכיון דאסור לצודם אסור ליתן להם מזונות אלא דהא ליתא מדאמרינן לקמן אלמא גבי שמחת י"ט ב"ש לחומרא כו' משמע בהדיא דהולכת סולם דמתניתין לצורך אכילת י"ט היא ולכן נראה דממתני' לא ק"ל דאיכא למי' דמיירי בגוזלות מקושרים וא"נ בקטנים כ"כ שלא פרחו עדיין כלל אבל ממתני' דהתם ק"ל שפיר דמדקתני זמן שחורים ומצא לבנים כו' משמע דמיירי בגוזלות הפורחים וזה פשוט עוד ראיתי לעמוד אמ"ש התוס' שם באותה סוגייא בד"ה ולא היא וא"ת והא כ"מ דתני במה לחלוק וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתא עכ"ד ויש לדקדק לכאורה לדבריהם ז"ל מהא דגרסינן בפרק ע"פ דק"ב אמר רב נחמן ב"י מאן תנא עקירות ר"י דתניא חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לילך לבה"כ כו' וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחילה אר"י בד"א בזמן שהניחו שם מקצת חברים אבל לא הניחו שם מקצת חברים כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע ופרשב"ם ז"ל שם מכלל דרבנן פליגי עליה דאף ע"ג דלא כו' דאמרינן בעירובין כ"מ שאמר ר"י במה לחלוק ולכאורה היינו יכולים לומר דר"ן ב"י דקאמר התם מאן תנא עקירות ר"י ס"ל כבני ר"ח דהכא דסברי דאפי' במה דברייתא לחלוק ומ"ש התו' הכא אינו אלא לר"ח דקאמר ר"י טעמא דת"ק קא מפרש אך ק' לזה ממ"ש התו' ז"ל שם בד"ה תניא כותיה דר"ח וז"ל פירש רשב"ם הא דלא מייתי סיעתא מרבנן דר"י כו' וי"ל משום הכי לא מייתי סיעתא מיניה משום דאיכא למ"ד בסנהדרין דבמה נמי לפרש ע"כ וק' טובא דלפי מ"ש בשמעתין אמאי הוצרכו לזה ואמאי לא כתבו בפשטות דמשום הכי לא מייתי סיעתא מינה משום דבמה דברייתא לפרש למאי דקי"ל כר"ח וכן ק' לדעת הרא"ש דבשמעתין כתב וז"ל תניא אמר ר"י בד"א בסולם של שובך כו' ולפרושי דברי הת"ק אתא והכי הלכתא משמע דס"ל דבמה דבריי' לפרש ואילו בפרק ע"פכתב וז"ל ואיני יודע למה כתב הרי"ף לא סמכינן אשינוייא דר"ן ב"י אין שינוייא מבורר בגמרא יותר מזה דכיון דמצא ברייתא דעקירות ר"י ופליג את"ק דבד"א דברייתא ד"ה פליג את"ק ואם כן ברייתא קמייתא כו' יע"ש:
ולכן נראה לי דמ"ש התוס' וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתא אין כונתם לומר דבמה דבריית' בכולהו דוכתי בא לפרש כמו אימתי דמתני' אלא כונתם משום דמשמע להו דמ"ש ר"י כ"מ דאמרי' במה לחלוק אימתי לפרש הכונה לומר דלא אשכחן בשום דוכתא במה דר"י לפרש ואהא כתבו דהיינו דוקא במשנה אבל לא בברייתא כלומר דבברייתא לא נאמר כלל זה וזמנין דבא לפרש ומיהו היינו דוקא היכא דאיכא הוכחה דלפרש דברי ת"ק הוא דאתא הא לא"ה סתמא דמילתא לחלוק בא והיינו דקאמרי' בגמ' ממאי דמדקתני מוליכין את הסולם משובך לשובך משמע דהא לא"ה אפי' ר"ח הוה מודה דלחלוק הוא בא ומשום הכי ק"ל שפיר דאמאי לא מייתי סיעתה מרבנן דר"י משום דכיון דליכא הוכחה דלפרש הוא בא סתמא דמילתא בד"א לחלוק הוא בא כמו במה דמתניתין ואהא הוצרכו לומר משום דאיכא מ"ד דבמה דמתניתין נמי לפרש אפי' בלתי הוכחה והיינו דק"ל להרא"ש ז"ל על דברי הרי"ף וקאמר דבד"א דברייתא ד"ה פליג את"ק כלומר היכא דאיכא הוכחה שוב ראיתי להמרדכי ז"ל שם ר"פ ע"פ שכתב וז"ל ת"ק דר"ח כו' וא"ת ואמאי לא מייתי סיעתא לר"ח מת"ק דר"י דלעיל כו' וי"ל משום דמצי למימר דההיא דלעיל כולה ר"י היא ולפרש מילתא דת"ק כו' וא"ת והא אמרי' בסנהדרין דלכ"ע במה לחלוק י"ל ה"מ במשנה אבל לא בברייתא עכ"ל. ולדעת התוס' ז"ל יש ליישב כמו שכתבתי מיהו מ"ש המרדכי דלכ"ע במה לחלוק תימ' הוא דהא ריב"ל ס"ל בפי' כו' דבמה נמי לפרש וצ"ע וע"פ מה שכתבתי נראה שיש ליישב מ"ש התוס' בפ"ק דגיטין ד"ז ע"ב ד"ה אמר ר"י אימתי כו' ועי"ל דנראה כו' דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל בברייתא לא עכ"ל ולכאורה נראה שהתוספות מחלפה שיטתייהו מן הקצה אל הקצה דבשמעתין כתבו דבמה דברייתא לפרש ואלו בגיטין כתבו דאימתי דברייתא לחלוק אכן כפי מ"ש הנה נכון שדבריהם שפה אחת ודברי' אחדים שכוונתם ז"ל דבברייתא לא נאמר כלל זה ובמה ואימתי שוין הן דלפעמים בא לחלוק ולפעמים בא לפרש ובדברי התוס' דגיטין שכתבו דאימתי דברייתא לחלוק קשה טובא מהא דגרסי' בריש מגילה אמתני' דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב כו' אמ"ר בב"ח אמרי' זו דברי ר"ע סתומאה אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה מיתיבי אמר ר"י אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויים על אדמתם אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ר"י אליבא דמאן אלימא אליבא דר"ע אפילו בזמן הזה איתיה להאי תקנתא (דהא ר"ע בזה"ז ואומר במתני' דמקדימין) אלא לאו אליבא דחכמים ובזמן שהשנים כתקנן מיהא קרינן תיובתא והשתא כפי דברי התוספ' ז"ל מאי קושיא נימא דר"י בא לחלוק דלר"ע אפי' בזמן הזה ואתא ר"י למימר דדוקא בזמן שהשנים כתקנן הוא דקורין ורבנן דר"ע הכי נמי דסבירא להו דאפי' בזמן שהשנים כתקנן אין קורין אותה אלא בזמנה אלא ודאי משמע דאמתי דר"י לפרש הוא בא ואפי' בברייתא ומש"ה פריך שפיר דאפי' בזמן הזה איתא להאי תקנתא ואע"ג דבסנהדרין אמרי' דרמי ב"ח ס"ל דאמתי נמי לחלוק מ"מ פריך תלמודא הכא שפי' אליבא דרבי יוחנן דר"י ס"ל בפ' חלון דאמתי לפרש וכן ק' למ"ש הרב יבין שמועה דקכ"א בכלל קל"ח וז"ל כל דברי ריב"ל הם בדיוק אמר כ"מ שאמר ר"י למעט דרבי יהודה אין תנא אחרינא דקאמר אמתי ובמה אינו נוהג כלל זו אמר אינו אלא לפרש דברי חכמים לומר דדוקא כי קאי ר"י אחכמים אבל כי קאי ר"י אתנא אחרינא לא ע"כ וק' טובא דלפי זה אמאי לא משני דר"י קאי אדר"ע ואתא ר"י לחלוק אר"ע וא"נ אמאי לא משני דהך ברייתא רבי יוסי בר יהודה היא וכדמתרץ רב אשי בתר הכי דהשתא אי' למימר שפיר דאמתי לחלק בא וצ"ע:
שוב אחר זמן מצאתי בשיטה מקובצת למסכת בבא בתרא מב"י בדף קל"ב ע"ב אמאי דאמרינן התם בגמרא תנן ר"י אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה אבדה כתובתה מכלל דת"ק סבר כתיבה וקבלה בעי וכ"ת כולה ר"י היא והא תניא אמר ר"י אימתי שהיתה שם וקבלה עליה כו' ופי' רשב"ם שם דר"י לפרושי דברי ת"ק הוא דאתא כדאמ' בסנהדרין אמתי לפרש יע"ש שכתב משם תוספ' הרא"ש וז"ל וקשה לישני' דרמב"ח דאמר בפרק ז"ב דאמתי לחלוק ועוד לפי פי' ר"ת ז"ל דפיר' דאפילו למ"ד אמתי לפרש ה"מ במתני' אבל בברייתא לא ומכח ההיא דדם הניתז כו' וי"מ דהכי פריך מדאשכחן תנא דפליג אר"י אית לן למימר דת"ק דמתני' היא ולא נאמר ג' מחלוקות בדבר ורבי' מאיר תי' דהכי פריך והא תניא ר"י אומר אמתי כו' ואם איתא דמתני' כולה רבי יוסי היא ופירושה דאו הא או הא סגיא אם כן אין שייך לומר אימתי בזמן שהיתה שם וקבלה עליה שהרי אמתני' קאי ומתני' מוכחא בהדיא דלא בעי קבלה דלא שייך למתני אמתי אלא היכא דמילתא דת"ק נשנית בסתמא כגון ההיא דדם הניתז דאיכא לפרושי מילתיה דת"ק בכל ענין ואיכא לפרושי דוקא שאין שם דם אלא הוא ועלה שייך למתני אמתי וכן בכל דוכתא דאיכא אמתי דוק ותשכח אבל הכא אם איתא דכולה רבי יוסי היא א"כ פי' בהדיא דבכתיבה או בקבלה סגיא ואם כן על מה קאי ר"י שאמר אמתי אלא ע"כ רבי יוסי פליג את"ק ורבי יאודה לפרושי דברי הת"ק הוא דאתא והא דאמרי' דאמתי לפ' במתני' דוקא אבל בברייתא לא ה"ק כ"מ שאר"י במשנה לפ' אבל בברייתא יש מהן לפ' והכא מוכח דבע"כ לפרש הוא דאתא כדפי' עכ"ל:
ושמח לבי כמוצא שלל רב ודע שעל פי דברי הרא"ש ז"ל הללו יש ליישב מה שהקשינו לדעת התוספות מההיא דריש מגילה דאיכא למימר דתלמודא הכי פריך ר"י אליבא דר"ע אפי' בזה"ז איתיה להאי תקנתא כלומר דר"ע בזמן הזה הוא וקאמר דמקדימין ואם כן לא שייך לומר אמתי בזמן שהשנים כתקנן שהרי אר"ע קאי ור"ע קאמר בהדיא דאפי' בזה"ז קורין ולא הול"ל בהאי לישנא אלא הכי הול"ל ר"י אומר בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה אלא לאו אליבא דרבנן שהיו קודם החרבן קאי דהשתא שייך שפיר לישנא דאמתי ודוק אלא שיש לדקדק לכאורה בעיקר תי' זה שהרי בההיא דדם הניתז דפרק כסוי הדם דפ"ח משמע בהדיא מדברי התוס' שם ד"ה רבנ' ובפ"ק דגיטין דהכי הוו גרסי וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז כו' חייב לכסות ר"י אומר אמתי בזמן שאין שם דם אלא הוא וכתב שם ר"ת דהכא הלכ' כר"י דבמתני' בא לפרש אע"ג דבברייתא ע"כ בא לחלוק דבהדי' קתני כל דמו הרי דאע"ג דבדברי ת"ק מפורש בהדיא דפליג אר"י אפ"ה קתני לישנא דאמתי וא"כ ה"נ נימא הכי ויש ליישב דהתם שייך שפיר לישנא דאמתי ואע"ג דפליג אתנא קמא בהדיא דהתם קאי אימתי אמ"ש ת"ק מכאן אמרו חכמים דם הניתז כו' חייב לכסות ואהא קאי ר"י לומר דאמתי אמרו חכמים בזמן שאין שם דם אלא הוא ואף ע"ג דהרא"ש שם בפ' כ"ה דקס"א ע"ג לא הביא בגירסתו בדברי ת"ק מכאן אמרו נר' שט"ס הוא וכמובן כנ"ל ודע שמדברי תוספי הרא"ש נראה שיש להוכיח כמ"ש הרב יבין שמועה דוקא כי קאי ר"י אחכמים אמתי לפרש אבל כי קאי אתנא אחרינא לא נאמר כלל זה דאי כפי דעת הרב אדק"ל להרא"ש לפר"ת תיקשי ליה נמי לדידי' דמאי פריך לישני דמתני' כולה ר' יוסי היא ואמתי דקתני ר"י לחלוק הוא דהא כי קאי אתנא אחרינא אמתי דר"י לחלוק אלא משמע דאפילו כי קאי ר"י אליבא דתנא אחרינא אמתי לפרש ולמאי דאקשינן לעיל מההיא דפ"ק דמגילה מצאתי בשיטה כ"י להריטב"א שכתב וז"ל והא דמסקינן ליה בתיובתא ולא אמרינן דר"י דעת ג' הוא ופליג אדר"ע וארבנן משום דהא לא ניחא דפליג אכולהו דהא מיירי במתני' ולא פליג ולא ניחא ליה נמי למימר דברייתא ר"י בר יאודה ומתני' ר"י ותרי תנאי אליבא דר"ע דהא ניחא לן לאוקומי מתני' כר"ע ואידך כרבנן ותיהוי תיובתא דרב אחא מלאוקמא ר"ע בתרי תנאי עכ"ל ועיין במה שכתב מרן הכ"מ פ"ד מה' ברכות דין ד' ובמה שכתב פ"י דהלכות ט"מ דין י' ובמה שכתב רבי' בפי' המשנה בעירובין פ' חלון משנה המתחלת נותן אדם שנראה מדבריו שהוא פוסק כר"י דבמה דברים אמורים לחלוק הפך דעת מר"ן ועיין במ"ש מרן הכ"מ הלכות ע"ז פ"ח דין ומשמע בהדיא מדבריו שרבינו סובר דאמתי דר"י לפרש אפי' בברייתא ועיין במ"ש מרן הכ"מ רפ"ה מהל' עיה"כ ומצאתי למוהר"ח בנבנשתי בשיטה כ"י למסכת סנהדרין פ"ד מיתות דף ס"ב שכ' על דברי מרן אלו וז"ל ולי נראה דכבר כתבו התוספ' בעירובין דה"ד במשנה אבל לא בברייתא ושמא י"ל דה"ד בשלא הוזכר מחלוקת זה אלא בברייתא אבל בשהוזכר מחלוקת זה במשנה אע"ג דאמתי דר"י אינו אלא בברייתא אינו אלא לפרש עכ"ל ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה דברי התוס' דפ"ק דגיטין שכתבנו לעיל דמבואר שם דס"ל דאפי' כשהוזכר מחלוקת זה במשנה ודברי ר"י גילה דקתני אמתי אפי"ה בברייתא לחלוק הוא בא וכ"ש בההיא דמר"ן ז"ל ועיקר קו' כבר כתבתי דלק"מ ודוק:
וכן דעת הרי"ף בפרק כל הנשבעין ועיין בס' מקראי קדש למורינו הרב המופלא דף קי"ז ע"א שתמה עליו וז"ל ומה שכתב דאמתי לפרש ליתא דהיינו דוקא במשנה אבל לא בברייתא וכן כתב הוא עצמו בכמה דוכתי עכ"ד ולא קשיא מידי שדעת רבינו כדעת הרי"ף ודלא כהתוס' ומ"ש שכן כתב מרן בכמה דוכתי אדרבא נהפוך הוא שבפ' ד' מה' ברכות כתב כדעת הרי"ף ורבי' דאפי' במה דברייתא לפרש ועוד נראה שאף התוס' מודים היכא דליכא הוכחא דלחלוק הוא בא וכמ"ש לעיל ואם כן נמצא דשפיר כתב מרן הכ"מ שהרי התם ליכא הוכחא דלחלוק הוא בא אחר זמן רב נדפס ס' לשון למודים למוה' ז"ל וראיתי לו שם בחלק א"ח סי' צ"ד שעמד בזה בקצת דברים שכתבנו ע"ש באורך ודוק עוד ראיתי לעמוד על מ"ש רש"י שם באותה סוגיא בד"ה סולם בא לידינו וז"ל הולכת סולם של עלייה לשובך מה שהכריחו לרש"י לפרש כן עיין להר"ב ח"ה ז"ל ובס' מאיר עיני חכמים כתב דפי' כן משום דאי דחזרת סולם של עליה בא לידיהם אם כן קשה מה ראו להורות כרשב"א ולא כר"י דאסר אבל השתא דפירש דהולכת סולם התירו אתי שפיר דפסקו לפי סברתם אליבא דכ"ע דאף ר"י לא פליג ארשב"א וקאמר דבסולם של עליה ד"ה אסור אלא בחזרה אבל בהלכה אפי' ר"י מודה עכ"ד ודבריו תמוהים בעיני דאם כן אמאי הוצרכו בתלמודא לומר אינהו סבור מדקאמר ר"י כו' מכלל דת"ק פליגי נימא דאינהו ג"כ סברי דר"י לפרושי דברי רשב"א הוא דאתא אלא דס"ל דר"י קאי אחזרה ואתא לפרושי ולמימר דדוקא בסולם של שובך התירו ב"ה בחזרה משום דשובכו מוכיח עליו אבל בשל עליה ד"ה אסור בחזרה דחיישינן שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך אבל בהולכה משום צורך י"ט כ"ע מודו ור"ח סבר דאפילו בהולכה קאמר מדקתני משובך לשובך וכבר ראיתי למוהר"ש אלגאזי בספר הליכות אלי דף ע"ח ע"ב שהוקשה לו כן בגופא דשמעתתא ותירץ וז"ל וי"ל דאי ר"י קאי אחזרה א"כ ר' דוסא דקאמר בתר הכי מטהו מחלון לחלון לא שייך גבי חזרה עכ"ד ואין תירוצו מובן אצלי דהא מצינן למימר שפי' דס"ל לבני ר"ח דר' דוסא קאי אתנא קמא ומאי דקא שרי ת"ק קא אסר ר"י וכדס"ל לר"ח לאיכא דאמרי בתרא ולכן נר' דס"ל לתלמודא דע"כ ר"י קאי אהולכה ג"כ דבשל עליה אסור דאי בהולכה שרי אפי' בחזרה נמי שרי לב"ה דהא טעמייהו דב"ה דשרו בחזרת סולם של שובך אע"ג דקא טרח טירחא שלא לצורך היינו משום דס"ל דהתירו סופן משום תחילתן וכ"כ המאירי וא"כ מהך טעמא יש להתיר אפי' בשל עליה גם כן אלא ודאי משמע דאפילו בהולכה אסר ר"י ועיין בשיטה מקובצת למוהר"ב כנ"ל:
מעשה חושב (קיט) אבל הכא גבי דם אדם אפילו אם פירש לגמרי כו'. תמהני מאי איכא בין דם אדם שפירש לגמרי ובין דם שעל הככר והא האי שאם פירש לגמרי דאסור משום מראית העין היינו ע"כ שלא יחשדוהו שדם בהמה הוא וה"נ בדם שעל הככר דאטו דם שעל הככר דגוררו הוא משום שלא יחשדוהו שדם אדם הוא ולאחר שפירש בא על הככר וא"כ הא החשש שיש בדם אדם שפירש לגמרי איכא נמי בדם שעל הככר או שבין השיניים אי שייך גם בזה חשדא דלאו מן השינים הוא תו איכא חשדא דדם בהמה הוא וא"כ לפ"ז אמאי צריך המחבר להקשות מדברי רש"י ז"ל והרי אפילו בלא זה ע"כ האי דאסור משום מ"ע היינו שיחשדוהו שדם בהמה הוא:
וי"ל דהמחבר הביא דברי רש"י ז"ל משום דלמאי דקיי"ל דדם שמלחו או שבישלו אינו עובר עליו כזעירי א"כ ניהו נמי דיחשדוהו שדם בהמה הוא מ"מ הא א"א למחשדי' דאכל דם חי ותפל משום דבטלה דעתו אצל כל אדם אלא ע"כ שיחשדוהו דאוכל דם שמלחו או שבישלו דהוא נמי אסור מדרבנן וא"כ י"ל דמשום הכי ליכא בדם שבין השינים מפני מראית העין משום דאפילו אם אכיל דם בהמה באופן זה נמי לא עבר אלא מדרבנן ולא דמי להאי דשוטחן בחמה דהוי דאורייתא ולהכי מביא המחבר דברי רש"י ז"ל משום דס"ל לרש"י ז"ל דדם שבישלו נמי אסור מדאורייתא וכמ"ש רש"י בחולין דף ק"ט סוף ע"א דחלב בהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בישולו וא"כ הרי גם בדם שבין השינים יש בו נמי חשד באיסור דאורייתא. אבל יהי' איך שיהיה לא ידענא איך הי' הס"ד לומר דליכא משום מראית העין בדם שבין השינים משום דהחשד אינו אלא באיסור דרבנן דא"כ הא גם הדם שעל הככר יהי' מותר בחדרי חדרים והו"ל לתנא לאפלוגי בדידי':
ובעיקר הדבר הנ"ל של הרב באר שבע אני תמה וכן בהאי שכתבו התוס' בפ' אע"פ גבי צינור שעלו בו קשקשים שהביא רבינו המחבר שכתבו שם נמי דבאיסור דרבנן לא גזרו בחדרי חדרים קשה לי דלמ"ש התוס' בשבת דף צ"ה ע"א בד"ה הרודה כו' דבנין ביו"ט אינו אסור אלא מדרבנן משום עובדין דחול אבל מדאורייתא מותר לבנות ביתו ביו"ט משום מתוך דהמגבן כו' דחייב בשבת משום בונה כו' וא"כ לפ"ז אי נימא דבאיסור דרבנן לא גזרו בחדרי חדרים א"כ מאי קאמר רב חנן בר אמי בפ"ק דביצה דף ט' ע"א באידך לישנא שם מחלוקת ברשות היחיד דב"ה לית להו דרב יהודה אמר רב דאפילו בחדרי חדרים אסור. ולפי הנ"ל הא אפילו אי חשדי לי' דלהטיח גגו הוא צריך מ"מ הא ליכא בזה אלא איסור דרבנן דמדאורייתא מותר משום מתוך שהותרה כו' ובדרבנן הא אמרת דלא אמר רב דאפילו בחדרי חדרים אסור ומאי האי נמי דפריך התם לימא רב דאמר כב"ש והרי י"ל דב"ש וב"ה תרוייהו כרב ס"ל (אי נימא דס"ל לרב דדוקא באיסור תורה אסור אפילו בחדרי חדרים וכנ"ל). אלא דה"ט דב"ש וב"ה. משום דאזלי לשיטתייהו. דב"ש דלית להו מתוך שהותרה כו' א"כ הרי אם הטיח גגו ביו"ט עובר אל"ת דמלאכה דאורייתא. מ"ה גם ברה"י אסור: אבל לב"ה דאית להו מתוך שהותרה כו'. וא"כ הא ליכא בהטיח גגו ביו"ט אלא איסור דרבנן ומש"ה ברה"י מותר. ולפ"ז מאי פריך התם הש"ס לימא רב דאמר כב"ש:
ודוחק לומר דהאי דיאמרו דלהטיח גגו הוא צריך היינו באין בזה צורך כלל ליו"ט. דאטו בשופטני עסקינן. דבשלמא בחוה"מ דאיסורו קיל איכא למיחש לזה דמכוון במלאכתו במועד. כיון דהוא בטל ממלאכה שהוא אינו דבר האבד משא"כ ביו"ט עצמו (וכן ללישנא קמא י"ל כן והבן):
ועיין בר"ן פ' המביא דף כ' ע"א בד"ה דמר שרקי לי' תנורא כו' שכתב להדיא דגם הטחת טיט מותר מה"ת בין גיבולו ובין טיחתו. ודברי הר"ן אלו אשתמטתי' לגיסי הגאון בעל חתם סופר ז"ל חא"ח סי' ק"ן בסופה. שכתב דדוקא עשיית אוהל מותר מה"ת ולא הבונה בטיט וסיד דאיכא משום ממרח. והא ליתא וכמ"ש:
אבל נראה דגברא רבה אמר מלתא אין מזניחין אותו. והיינו דמרי גיסי הגאון שם קאי אדברי תוס' שבת הנ"ל והמה לשיטתייהו. דבפ' אעפ"י הנ"ל ע"כ ס"ל דטיחה ומירוח ביו"ט אסור מה"ת. ולא כפי' הר"ן הנ"ל. דאל"כ הא יקשה לדידהו קושייתי הנ"ל. דמאי פריך לימא רב דאמר כב"ש הא אי טיחה ומירוח מותר מה"ת ביו"ט ואינו אסור אלא מדרבנן משום דמחזי כעובדין דחול, א"כ הא ליכא תו משום מראית העין גם לרב. אע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דטיחה ומירוח ביו"ט אסור מה"ת. ולפיכך פירשו באמת בתוס' שם בפ' המביא דלא כהר"ן. וס"ל נמי דלשמא ימרח נמי לא חיישינן וכמ"ש הרא"ש שם. והיינו משום דלמאי שכתבו בכתובות בפ' אעפ"י ע"כ הדבר מוכרח כן. ונכונים דברי מר גיסי הגאון בעל חתם סופר ז"ל בסי' הנ"ל ודו"ק.
אמנם אכתי מוכח מסוגיא דשבועות דף ט"ו. כדעת הר"ן ז"ל בפ' המביא הנ"ל. דטיחה ומירוח מותר ביו"ט מה"ת. דהא ע"כ דמצוה לא מקרי צורך קצת דאל"כ הי"ל לומר דבנין מקדש מותר ביו"ט משום מתוך דמגבן כו'. דחייב בשבת משום בונה. והתם נמי א"א הי' למבני קודם יו"ט: