שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה ג
אין יוצאין בכסא כו' ואיש שהיו רבים צריכין לו יוצאין בכסא אחריו כו'. כ"נ דעת הרי"ף מדלא הזכיר דין האמור בגמרא והוא תימא שהרי בגמרא אסרו בהדיא כיתוף ומ"ש מרן הכ"מ הוא דוחק כמו שיראה המעיין וראיתי למוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר רצוף אהבה סימן נ"ט שתי' וז"ל ויראה שטעמם מכח קושית התוספות שהקשו בד"ה שאני ילתא דבעיתא שהרי לא התירו אלא בשיש בו צורך רבים ולא באו לתרץ דבת ראש הגולה היתה אלא ס"ל למפרשים פי' אחרינא דה"פ אמר רבי אמי ובלבד שלא יכתף פיר' בדין הכסא שאתם שואלים גם אנחנו מקילים ומתירין ובלבד שלא יכתף ואין אנו מחלקין חילוק אחר אלא כיון שלא כיתף מותר אפי' באין רבים צריכין לו וכי קאמר לעיל ריב"ל אם רבים צריכים לו מותר היינו אפילו בכיתוף כו' יע"ש:
והנה פירוש זה כתבו המאירי ז"ל בשם יש מפרשים שכתב וז"ל וי"מ דילתה לא צריכים רבים לה הוה ומפרשי' דאין רבים צריכין לו מותר ובלבד שלא באלונקי ואם רבים צריכין לו מותר ואע"ג דלא בעית א"נ בעית אף על גב דאין רבים צריכים לו מותר אפי' באלונקי וזקן שבשכונת ר"י בר אידי רבים צריכי' לו הוה ולא בעית הוה כו' יע"ש ולפי פיר' זה צ"ל דברייתא דקתני אין יוצאין בכסא כו' בכסא על ידי כיתוף קאמר האמנם לדעת רבינו ז"ל נראה דלא ניתן ליאמר זה דאם איתא דס"ל כתירוץ י"מ הללו אם כן הוה ליה להתיר בכסא שלא ע"י כיתוף אפי' באין רבים צריכים לו ומדבריו שכתב ואיש שהיו רבים צריכים לו יוצאין בכסא אחריו מבואר באין רבים צריכים לו אפי' שלא על ידי כיתוף אסור ותו דאם איתא הו"ל לאשמועינן ג"כ דהיכא דבעיתא מותר אפילו באין רבים צריכים לו דהיינו הך דילתא לפירוש י"מ הללו ולכן נראה לי דס"ל לרבינו דודאי הך דילתא רבים צריכים לה הוה ומשום הכי שרינן היכא דבעיתא דאי לא הוה צ"ל רבים משום ביעותא גרידא לא שרינן דלא עדיפא מסומא דקתני בברייתא אין הסומא יוצא במקלו אע"ג דבעית וכדעת התו' ז"ל אלא דס"ל לרבי' דריב"ל דקא' אם רבים צריכים לו מותר פליג' אהך דר' אמי דקאמר ובלבד שלא יכתף והיינו משום דגריס בההיא דלעיל זקן אחד היה בשכונתינו והיה יוצא באלונקי שלו וכמו שכן הביא הגירסא המאירי שכתב וז"ל והיו מוצאין אותו באלונ' פ' הוא הכתוף האמור למטה וא"כ מדחזינן לריב"ל דפסיק ותני אם רבים צריכים לו מותר משמע דכולה מילתא תליא ברבים צריכים לו דאם לא כן הכי הוה ל"ל אם רבים צריכים לו ובעית מותר וכבר המאירי ז"ל נדחק בזה וכתב דזקן דרב יעקב בר אידי בעית הוה והיינו דאשתרי אלונקי לגבייהו וזה ודאי דוחק דא"כ לא הו"ל לריב"ל למסתם סתומי שריותא דידיה כיון דעיקר מילתא תליא בבעית אלא משמע דריב"ל אפי' באלונקי שרי אם רבים צריכים לו ור' אמי דקאמר ובלבד שלא יכתף אפי' רבים צריכים לו פליג אהא דריב"ל ופסק רבינו כריב"ל משום דכיון דמילתא דרבנן היא פסקינן לקולא ואי קשיא לך לפי דרך זה מאי פריך בגמ' איני והא רב נחמן שרא לילתא למיפק באלונקי ואמאי לא משני דר"ן ס"ל כריב"ל דברבים צריכים לו שרי למיפק באלונקי י"ל דתלמודא הכי פריך דמדחזינן לר"ן דקאמר לחמא בר אדא זיל לגבי דרבי יעקב בר אידי ובעי מיניה כסא מה אתון ביה וס"ל דמאי דמספקא ליה לר"ן היינו ברבים צריכים לו דאי באין רבים צריכין לו הא בריית' היא בהדיא דקתני אין יוצאין בכסא משמע דר"ן לא שמיע ליה הא דריב"ל דקאמר אם רבים צריכים לו מותר ומש"ה מספקא ליה מילתא ואם כן היינו דפריך תלמודא דהא ר"ן גופיה הוה שרי לילתא וא"כ היכי מספקא ליה ומשני דשאני ילתא דבעיתא ובהא קים ליה ודאי לר"ן דשרי וכי הוה מספ"ל מילתא היינו דוקא ברבים צריכים לו גרידא כנ"ל ודוק: