שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה כו
אע"פ שאין כו' ה"ז מוליכן לכהן. עיין בתוספות ביצה די"ב ד"ה אין מוליכין שכתבו וז"ל לאו דוקא מוליכין דה"ה אם בא הכהן לביתו כו' וכן משמע מהירושלמי דדמאי מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי לא יטלם בשבת כו' עד מה שמתירין ב"ה היינו דוקא בשרגילין לאכול אצלו כו' ע"ש להר"ש ז"ל בפ"ד דדמאי משנה ד' שכתב וז"ל דהך סתמא דדמאי כב"ש דאמרי אין מוליכין חלה ומתנות לכהן אבל בלמודין לאכול שרי ומיהו לאחרים ולר"י דאמרי התם דמודו ב"ה בתרומה דאין מוליכין משום שהוא זכאי בהרמתן אתיא אפילו כב"ה עכ"ד יע"ש והנראה דס"ל דמ"ש בירושלמי והוא ילפינן מההיא היינו לומר דכי היכי דשרינן בשבת בלמודים לאכול אצלו דבאים ואוכלים שם ה"נ בי"ט למאן דס"ל דאין מוליכין חלה ומתנות לב"ש או תרומה לב"ה ואם כן לדידן דקיי"ל כר"י דלב"ה מוליכין את התרומה לכהן ע"כ דלא קיי"ל כההיא מתני' דלא שרי אלא בלמודים לאכול אצלו וזה נראה דעת הרא"ש שכתב סתם דמוליכין את התרומה בי"ט ולא כתב דהיינו דוקא בשרגילים לאכול אצלו אך דעת התוספות ז"ל לפרש מ"ש בירושלמי הוא ילפינן מההיא אליבא דהלכתא דקיי"ל כר' יוסי ואליבא דב"ה דמתירין להוליך את התרומה ביום טוב וס"ל לירושלמי דמה שמתירין ב"ה היינו דוקא בשרגילים לאכול אצלו וכ"כ בפסקי תוס' ועיין בהרב ח"ה ובפ' מע"ח ויש לתמוה על רבינו שבפ' כ"ג מה' שבת דין ו' פסק כמתני' דפ"ד דדמאי כו' והשתא אי ס"ל כדעת הר"ש לא הי"ל לפסוק כמתני' דדמאי ואי ס"ל כדעת התוספות הו"ל לפרש כאן דדוקא בשרגילים לאכול אצלו הוא דשרי והנה כפי מה שכתב הרב יש"ש סי' ל"ז היה מקום ליישב דבריו שכתב וז"ל דאף על גב דב"ה ס"ל מוליכין את התרומה אפילו לביתו של כהן מ"מ היכא דאין מוליכין כגון ר"ה או כרמלית מפסקת אסור ליתן לכהן שיאכל בביתו של ישראל מטעמא דב"ש ויסברו העולם שהוא תרם אותן ביום טוב דב"ה לא פליגי אב"ש אלא אאין מוליכין דב"ש אין מתירין משום טירחא או משום גזירה דאין מגביהין וב"ה שרו אבל לענין שאסור ליתנן לכהן לאכול בביתו אלא אם כן למודים אצלו בזה השוו ב"ש וב"ה עכ"ד יע"ש ואם כן איכא למימר דס"ל לרבינו דמ"ש בירושלמי דהוא ילפינן מההיא היינו לומר דכי היכי דבשבת אסור ליתן לכהן בביתו אלא אם כן בלמודים אצלו הכי נמי ביום טוב אע"ג דשרו ב"ה הולכה אבל ליתנם לביתו אסור ואם כן מ"ש רבינו בה' שבת מי שקרא שם לתרומה כו' לא יטלם בשבת היינו דוקא ליטלם כדי ליתנם לכהן בביתו אבל להוליכם לביתו של כהן ה"נ דשרי וסמך אמ"ש בהלכות יום טוב אלא שאין דבריו מובנים דכיון דשרו ב"ה הולכה כ"ש ליתנם בביתו ואם משום טעמא דיסברו העולם שמא תרם אותם ביום טוב הכי נמי יש לחוש בהולכה לביתו של כהן דיסברו העולם שתרם בי"ט ומוליכין לכהן וכבר תמה עליו הרב ט"ז סימן תק"ו סק"א יע"ש וצ"ע כעת:
אפריון שלמה מה שתמה על הרמב"ם דשינה דבריו משבת ליו"ט נעלם ממנו במח"כ סוגיא ערוכה בביצה כ"א דתחלה קאמר שם אלא לרבה בר רב הונא קשיא קשיא הרי דנשאר בקשיא וס"ל דיו"ט ושבת שוין ואח"כ אמר שם אבע"א שאני שבות שבת משבות יו"ט והנה תמיד קיי"ל כל"ב ולכך הירושלמי אזיל כל"ק דש"ס דיו"ט ושבת שוין ולכך קאמר הוא שבת הוא יו"ט אבל הרמב"ם פוסק כאבע"א דשאני שבות שבת משבות יו"ט לכך פסק בפשיטות דביו"ט מותר אף באין רגילין להוליך ג"כ ובשבת פסק כסתם מתניתין דדמאי וז"פ ואמת אך עוד נראה בכוונת הרמב"ם ובביאור דברי הירושלמי והוא דיש לדייק למה נקטה המשנה דמי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי וכו' ולמה קריאת שם דנקט הול"ל כפשוטו מי שיש לו תרומה ומעשר וכו' ולזה נראה הכונה כך עפמ"ש בחי' בכוונת הירושלמי במכילתין דלר' יהודא מחמיר בהורמו היום יותר מהורמו אמש מכח דהפרשה והנתינה הוי כל חד רק חצי מעשה הקנין ולא הוי כל כך כמקח וממכר רק אם הכל נעשה ביום אחד אז אסור דהוי כמקח וממכר ולפ"ז י"ל דס"ל להירושלמי דפאה דאף לב"ה המתירין במשנה אף בהורמו מהיום היינו אם עכ"פ אין הכל נעשה ביחד דתחלה מפריש ואח"כ מוליך ונותן אבל אם נעשה הפרשה והנתינה ביחד גם הוא מודה דאסור מכח דכל המקח וממכר נעשה יחד ולכך זה הוי כוונת המשנה דודאי ליטול בפ"ע בלי נתינה לכהן מיד אסור דנראה כמפריש בשבת רק דהוי ס"ד דיהיה מותר ליטול וליתן לכהן בחד מעשה אז לא נראה כמפריש רק כמכוין ליקח לאכול לכך אמר דבזה שוב אסור דהוי מקח וממכר כיון דהפרשה והנתינה נעשה ביחד ולכך ז"ש הירושלמי דמה דקאמר במשנה לא יטלם אין הכונה הפרשה בלבד דזה ודאי אסור רק הכונה לא יתנם דהיינו דהנטילה ונתינה יהיה יחד גם זה אסור ולכך אמר דהתם תנן אין מוליכין וכו' וב"ה מתירין והיינו אף בהורמו מהיום ולכך אמר ילפינן הוא מההוא דכמו דביו"ט מותר להוליך תרומה אף שהורמו מאמש לדידן דקיי"ל כר' יוסי גם בשבת מותר דשבת ויו"ט דין אחד הוא דהוא שבת הוא יו"ט ולהיפוך ההוא ילפינן מהוא כמו דבשבת אם לא הפריש רק קרא שם דאסור אף אם עושה ביחד הפרשה ונתינה כן נמי אסור ביו"ט ובזה דברי הרמב"ם מבוארין שכתב כל חד כדרכו לפרש רק מה שנאמר בש"ס ובהל' שבת נקט בדיוק וז"ל מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי וכו' לא יטלם בשבת ואע"פ שייחד מקומו קודם שבת והרי הם ידועין ומונחין בצד הפירות ולמה לא כתב רבותא יתירא אע"פ שכבר הפרישן ממש ומונחין בפ"ע אסור ליתן ובע"כ דזה מותר ולא בעינן בזה רגילים אצלו רק בלא הפרישו בפ"ע בזה אסור ובהל' יו"ט דייק וז"ל אע"פ שאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט אם הי' לו תרומות ומעשרות שהגביהן מאמש ה"ז מוליכן לכהן ולמה לא אמר שקרא להם שם מאמש ובע"כ דבזה אסור רק באם כבר הפרישן ממש בזה מותר ומה דאין חילוק בין שבת ליו"ט סמך אמ"ש בפ"א מיו"ט הלכה י"ז כל האסור בשבת בין שהוא דומה למלאכה וכו' בין שהוא משום שבות אסור ביו"ט וכו' ויש ביו"ט מה שאין בשבת איסור מוקצה וכו' משמע דאין בין יו"ט לשבת אפי' באיסור דרבנן רק מוקצה וממילא נדע דדינם שוה ונלמוד זה מזה וא"ש בעזה"י: