שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה יב
מסלקין תריסי חנויות ומחזירין אותם בי"ט כו'. שם במשנה ב"ש אומרים אין מסלקין כו' וב"ה מתירין ואמרינן עלה בגמ' אמר עולא שלשה דברים התירו סופן משום תחילתן וראיתי בשיטה מקובצת למוהר"ב שהקש' משם הרשב"א דאמאי לא חשיב הא דתנן בעירובין פרק מי שהוציאוהו כל היוצאים להציל חוזרין למקומן וכן חכמה הבאה לילד התירו סופן משום תחילתן ע"ש מה שדחק לתרץ ולע"ד לא קשיא מידי דאיכא למימר דמשום הכי לא קא חשיב לה משום דפשיטא ליה דה"ט משום דהתירו סופן ואדרבא אי הוה קא חשיב הוה פריך עליה בגמרא מאי קמ"ל תנינא כדפריך באידך וק"ל ושוב ראיתי להתוס' פרק מי שהוציאוהו דמ"ד ע"ב ד"ה כל שכתבו כן בפשיטות ועיין בתוס' בפ"ב דר"ה דף כ"ג ע"ב ובהכי יש ליישב מה שהקשה הרב ט"ז סי' ש"א ס"ק ודו"ק ודע דבגמרא אמרינן מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר רשב"א מודים ב"ש וב"ה שמסלקין כו' לא נחלקו אלא להחזיר כו' ופרש"י וז"ל מתני' כו' דקתני בסילוק נמי פליגי לאו כי האי תנא ע"ש ודבריו צריכין ביאור דמה בא למעט וזיל קרי בי רב הוא וכן ק' במה שכתב בדף ט' ע"ב וז"ל מתני' דקתני בהולכת סולם פליגי לאו כי האי תנא דקתני בהולכה מודה מפני שצורך י"ט היא. וראיתי למוהרש"א בס' הליכות אלי דף ע"ח ע"ב שהוקשה לו כן בלשון רש"י דלעיל ותי' דבא למעט דלא נימא דבתרתי פליגי תנא דברייתא אתנא דידן דסבר בהולכה דוקא פליגי אבל בחזרה סובר תנא דידן דד"ה אסור הא ליתא דלענין חזרה פשיטא דאפי' תנא דידן מודה דכי היכי דסברי ב"ה דמותר בהולכה מותר בחזרה מטעם סופן משום תחילתן כדאשכחן גבי תריסין יעו"ש ותי' אינו עולה יפה ללשון רש"י שלפנינו דהא במתניתין שרי בהדיא אף להחזיר ותו דעיקר תי' נמי איכא למשדי נרגא דאדרבא איפכא איכא למידק מדחזינן במתני' גבי סילוק תריסין דקתני בהדיא וב"ה מתירין אף להחזיר ואילו גבי הולכת סולם לא קתני משמע דבהולכת סולם מודו ב"ה דאסור להחזיר והיינו טעמא משום דליכא למיגזר משום תחילתן דליכא פסידא כלל וכ"כ המאירי וז"ל ומיהו בחזרה קי"ל דלא דבכי האי ליכא גזירה דסופן אטו תחילתן דליכא פסידא כלל ולא דמיא להני דשרינן לקמן סופן משום תחילתן עכ"ד יע"ש וכן מוכח מדלא קחשיב לה עולא בהני דברים שהתירו סופן משום תחילתן משמע משום דמתני' פליגא עליה ולא קי"ל כוותיה: ויש לדקדק על המאירי שהקשה בשמעתין וז"ל ג' דברים התירו סופן כו' וא"ת ליחשוב נמי חזרת סולם לשובך וכדקאמר לעיל י"ל דבברייתא לא קא מיירי ע"כ וקשה דכפי מה שכתב הוא ז"ל דמתניתין פליגא אברייתא וס"ל דאסרו חזרת סולם לשובך מאי ק"ל הכא הא משום הכי לא קא חשיב לה משום דמתני' פליגא ובפלוגתא לא קמיירי כדאמרינן בגמרא וי"ל דודאי לעולם לא ק"ל למאירי ז"ל כדכתיבנא אלא עיקר קושייתו לרחב"א אמר ר"י דאמר אף הפותח חביתו ע"ג הרגל ואליבא דר"י דכיון דחשיב אפילו מידי דפלוגתא הוי אמאי לא קא חשיב נמי חזרת סולם ואליבא דרשב"א וליישב דברי רש"י נראה לומר שבא למעט דלא נימא דמתני' פליגא אדרשב"א בתרתי חדא דמתני' קאמר דלב"ש אין מסלקין ורשב"א קאמר דבסילוק אפי' ב"ש מודו ותו דלמתני' אפי' ב"ה לא שרו אלא משום שמחת י"ט ולרשב"א אפי' בדליכא שמחת י"ט שרי שהרי ב"ש דלא חייש לשמחת י"ט ואסרו חזרת תריסין אפי"ה שרו בסילוק וכן נראה מדברי רש"ל שכתב בסימן ל"ג וז"ל ואף לסלק אסור היכא דליכא משום שמחת י"ט דלא קי"ל כהאי תנא דאמר ב"ש וב"ה ל"פ דמסלקין אלא קי"ל כמתני' דפליגי אף במסלקין נמצא דב"ה דשרו היינו משום שמחת י"ט הא לאו הכי אסור יע"ש וניחא השתא מה שכתב הר"ן ז"ל בשיטה כ"י למוהר"א לפפא ז"ל דוכי רשב"א טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דבכי האי גוונא פריך בפ' ר"א דמילה דקל"ה נולד כשהוא מהול דאמרינן לאו מכלל דת"ק סבר ד"ה אין מחללין ופרכינן וכי ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן וכפי זה ניחא דנ"מ השתא לב"ה דשרו אפי' בלי צורך י"ט ובהא לא פרכינן טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כמ"ש הרב גו"ה כלל ר"ן יע"ש ואהא בא למעט רש"י ז"ל דליתא אלא אפילו לרשב"א לא שרינן סילוק תריסין והולכת סולם אלא דוקא לצורך י"ט הא לאו הכי פשיטא דאסור דהוה ליה טירחא שלא לצורך ומחזי כעובדין דחול ומ"ש בגמ' מתני' דלא כי האי תנא היינו דוקא למאי דקתני מתני' דבסילוק והולכה פליגי ב"ש אבל בהיתירא דב"ה בהא לא פליגי דלכ"ע לא שרי אלא לצורך י"ט וזהו שדקדק רש"י וכתב דקתני בהולכה מודה מפני שצורך י"ט בא לאפוקי מ"ש ולמאי דק"ל דאם כן רשב"א טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כדפריך בפר"א דמיל' כבר יישב הר"ן דהתם אי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן היינו לומר דפליגי אדב"ה ומשמע דחייש להו במקום ב"ה ומש"ה ק"ל אבל הכא ליכא למימר הכי דאדרבא אמר דבסילוקן לא נחלקו ובכה"ג שפיר מצי תנא לאשמועינן הכי קושטא דמילתא עכ"ד יע"ש וכן נראה שהוא דעת התוספת וז"ל בפ"ק דעירובין די"ג ע"א ד"ה על זה וע"ז נחלקו לא שייך למימר הכא טעמי' דב"ש אתא לאשמועינן דכיון דאמר ת"ק לא נחלקו בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו ומדלא ק"ל לת"ק גופיה דקאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מד"א שהוא או בלחי או בקורה דוכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן משמע דס"ל דבכה"ג שפיר מצי תנא לאשמועינן הכי קושטא דמילתא כמ"ש הר"ן וכן כתב הרב ח"ה שם:
ועיין בהרב תי"ט שם מ"ב מיהו מ"ש דכיון דת"ק אמר לא נחלקו בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו נראה דק' על תי' זה מההיא דפרק ר"א דמילה דקאמר ודילמא ת"ק ד"ה אין מחללין קאמר ופריך וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן והשתא כפי דברי התוספות מאי פריך הא כיון דת"ק קאמר דלב"ה אין מחללין ולא נחלקו בדבר זה שפיר יש להשיב ולומר נחלקו ואפשר דס"ל כתירוץ האחר שכתב הר"ן דהתם הכי קאמר כיון דר"א הקפר סתמא אמר לה טפי משמע דת"ק סבר ד"ה מחללין דהשתא אשמועינן שפיר טעמא דב"ה מלומר דלת"ק ד"ה אין מחללין ולא אשמועינן טעמא דב"ה אלא משום דהכי קאמר ת"ק לא נחלקו וקאמר איהו נחלקו אמנם בעלמא ודאי היכא דליכא למימר דטעמא דב"ה אתא לאשמועינן אמרינן ודאי דמשום דת"ק קאמר לא נחלקו קאמר איהו נחלקו כנ"ל: