שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה יז
ואין נותנין לפניהם מזונות שמא יבא ליקח מהם כו'. הנה התוס' ריש פ' א"צ ד"ה ואין דחו פרש"י שם שכתב דה"ט משום דאין מזונותיו עליו וכתבו וז"ל לכך נר' דהא בהא תליא אם צידה מותרת מותר לתת להם מזונות ואם צידה אסורה אסור לתת מזונות גזירה שמא יצודם והק' וז"ל ומ"מ קשה דמשמע הכא דהיכא דצידה אסורה אפילו לזרוק להם מזונות אסור ובפרק מי שהחשיך קאמר גבי דברים שאסור ליקח מהם למישדה קמייהו ש"ד וי"ל כו' ויש לדקדק שכפי מש"ל בד"ה ותניא הצד אווזין כו' דאווזין ותרנגולין אם אינו אסור אלא מדרבנן לא הוה גזרינן ליתן מזונות שמא יצודם משום דהוה לי' גזירה לגזירה אם כן מאי ק"ל הכא ממתני' דפרק מי שהחשיך דקתני נותנין מים לפני אווזין ותרנגולים ויוני הרדסיאות הא הצד אווזין ותרנגולים ויוני הרדסיאות פטור ואינו אסור אלא מדרבנן כדקתני ברייתא לקמן וא"כ משום הכי לא גזרו ליתן להם מזונות משום דהו"ל גזירה לגזירה וי"ל דקושייתם ז"ל היא לרב יוסף דקאמר התם בפרק מי שהחשיך דיוני שובך ויוני עליה למשדה קמייהו מזונות ש"ד ומתני' דקתני אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך ה"ד מים משום דשכיחי להו באגמא אבל חיטי ושערי ש"ד ואהא ק"ל דיוני שובך ויוני עליה היכי שרי למשדה קמייהו והא הצד יוני שובך ויוני עליה חייב ד"ת כדאיתא לקמן וא"כ ניגזור מזונות אטו צידה מיהו דברי התוס' דפרק האורג דק"ו ע"ב קשים לע"ד שכתבו שם משם ר"י דה"ט דמתני' דכל היכי דהוי כניצוד ועומד מדאוריי' כגון אווזין ותרנגולים אע"ג דמדרבנן אסור לצודם חשיבי טפי מזונותן עליך ומש"ה נותנים לפניהם מזונות וכן חיה ועוף שבביברים חשיב טפי מזונותן עליך אבל דגים שמן התורה אין ניצודין לא חשיב מזונתן עליך והוה כאותן שהן כל שעה בשדה כמו יוני שובך ויוני עליה כו' ע"ש וקשה טובא דאכתי תקשי להו לרב יוסף דס"ל פרק מי שהחשיך דאפילו יוני שובך ויוני עליה שרי למשדה קמייהו אע"ג דמדאורייתא חשיבי כאין נצודין ולא חשיבי מזונותיהן עליך דאם כן מ"ט דמתני' דקתני אין צדין דגים מן הביברים ומ"ש מיוני שובך ויוני עליה וצ"ל דמ"ש ז"ל היינו לפום מאי דקיי"ל הלכתא כרב יהודה דיוני שובך ויוני עליה למשדי קמייהו נמי לא משום דאין מזונותן עליך אמנם לרב יוסף ע"כ צריך לידחק ולומר דטעמא דמתני' משום דדגים שכיחי להו מזונות במיא וברייתא דקתני ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין אותם ואין נותנים להם מזונות אדגים בלחוד הוא דקאי וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בשיטה כ"י שכ"כ יע"ש אלא דלא ניחא להו להתוספות למימר הכי לפום קושטא ואפילו למאי דקי"ל כרב יהודה מכח מאי דפריך תלמודא מתני' וברייתא אהדדי ואם איתא כל כי האי הוה ליה לתלמודא לומר בשלמא מזונות אמזונות ל"ק משום דכי קתני ואין נותנין לפניהם מזונות אדגים בלחוד קאי אלא משמע דסבירא ליה לתלמודא דמזונות וצידה הא בהא תליא לפום הלכתא דקי"ל כר"י אלא דכפי זה קשה מה שכתבו בסוף דבריהם וא"ש לפי זה ההיא דריש אין צדין דקתני רשב"ג אומר כו' א"ל אביי לרב יוסף והרי אווזין ותרנגולים כו' ותניא הצד ולמאי דפרישית הכא א"ש דרשב"ג קאי ארישא דקתני אין צדין ואין נותנים לפניהם מזונות וקא אסר רשב"ג ליתן להם מזונות ואם כן ע"כ מחוסר צידה דאורייתא חשיב ליה ולהכי פריך שפיר עכ"ל יע"ש. והשתא קשה דהיכי פריך אביי לרב יוסף מברייתא דהצד אווזין ותרנגולים הא לרב יוסף על כרחין מאי דקתני רבן שמעון בן גמליאל אמר זה כלל המחוסר צידה אסור לא קאי אלא לענין איסור צידה אבל לתת מזונות לא קא אסר שהרי אפי' יוני שובך ויוני עלי' דמחוסרים צידה מדאורייתא אפילו הכי שרי לרב יוסף ליתן להם מזונות וצ"ל דאביי כרב יהודה ס"ל ולא הוה שמיע ליה הא דרב יוסף ומשום הכי אקשי ליה ודוחק ועדיין צ"ע ודוק: