שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה יב
ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט. כתב הרא"ש פרק המביא דהא דשרינן לבקע עצים מן הקורה שנשברה בעיו"ט היינו דוקא לבקע מן הקורה שא"א לאפות ולבשל בלא בקוע אבל עצים של הסקה והם גדולים קצת לא יבקעם כיון שיכול לבשל ולאפות בהם בלא ביקוע יע"ש ועל פי דבריו יש ליישב מ"ש רש"י שם ד"ה והאמרת רישא אין מבקעין כלל וז"ל קא ס"ד דטעמא דמתני' לאו משום מוקצה אלא משום מלאכה וטירחא כו' ק"ק לפום ס"ד דמקשה דטעמא משום מלאכה תקשי ליה מתני' אדתני אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט ליתני אין מבקעין עצים ביו"ט סתם אכן כפי דברי הרא"ש הללו איכא למימר דמתני' רבותא אשמועי' וא"כ אי הוה תני א"מ עצים ביו"ט סתמא הו"א דהיינו דוקא בעצים של הסקה ומשום דיכול לבשל ולאפות בלא ביקוע אבל מן הקורות שא"א לבשל בהם בלא ביקוע שרי קמ"ל ועל פי דברי הרא"ש הללו ניחא לי מה שהקשה בשיטה מקובצת למוהר"ב בפ"ב דביצה די"ט ע"ב על מה שאמרו בגמ' השתא סלותי מסלתינן נדרים ונדבות מבעיא כתב וז"ל י"מ ביקוע עצים מן התלוש וק' א"כ אפי' ביו"ט לישתרי נו"נ דהא ביקוע עצים שרי אפי' ביו"ט ע"ש אכן לע"ד נראה שדעת י"מ הללו כדעת הרא"ש דלא שרינן ביו"ט אלא ביקוע עצים מן הקורה דא"א לבשל בלא בקוע אבל עצים של הסקה לא שרי ומ"ש בגמ' השתא סלותי מסלתי' מיירי בביקוע עצים של הסקה כנ"ל:
מעשה חושב (צט) השתא סלותי מסלתינן מיירי כו'. דבריו אינם מובנים דהא הי"מ כתבו ביקוע עצים מן התלוש דהיינו לאפוקי מן המחובר די"ל דבחוה"מ נמי אסור דאע"ג דתניא במ"ק קוצצים עצים מן המחובר במועד לצורך המועד ע"ש בדף י"ב ע"ב מ"מ י"ל דהיינו דוקא בלצורך אוכל דבעי ביומא בהכרח וזה לא שייך בנדרים ונדבות אבל מן התלוש מותר אפילו יותר מכדי צרכו ודמי לנדרים ונדבות כן י"ל כונת היש מפורשים (ואין אתי הס' שיטה מקובצת לעיין בו) וא"כ מאי זה ענין לדברי הרא"ש ואיך נכלל בלשון מן התלוש עצים של הסקה טפי מעצים של קורה ושפיר תמה עליהם דהא מן התלוש (דהיינו קורה) עכ"פ ביו"ט נמי מותר לבקוע:
אבל מסיקין בכלים שלמים כו'. הנה רבינו ז"ל הביא ברייתא דמסיקין בכלים כצורתה ויש לתמוה עליו דבפ' במה מדליקין דכ"ט אמרינן אמר ליה רב שמואל בר ב"ח לרב יוסף לר"י דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כיון דאדליק בהו פורתא ה"ל שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך ומשני ליה דעבד כדרב מתנה דאמר ר"מ אמר רב עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן כו' וא"כ הי"ל לרבי' ז"ל לפרש דדוקא במרבה עליהם עצים מוכנים הוא דשרי וכבר ה"ה ז"ל נרגש מזה וכתב דאפשר שהי"ל גרס' אחרת או פי' אחר בזה ע"ש ודבריו סתומים דאיך אפשר לומר שהיה להם גירסא אחרת שהרי לעיל מזה באותה סוגייא אוקמא רב אדא בר אהבה למתני' דקתני פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה אין מדליקין בו בג' על ג' וביו"ט שחל בע"ש ודכ"ע אית להו דר"י דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ודכ"ע אית להו דעולא כו' ר"א סבר קיפול אינו מועיל וכיון דאדליק ביה פורתא הו"ל שברי כלים וכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק כו' ואם כן כי היכי דגבי פתילה אמרי' דמכי מדליק ביה פורת' הו"ל שבר כלי וכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק ה"נ גבי מסיקין בכלים נמי איכא למימר הכי דמכיון דאדליק ביה פורתא הו"ל שבר כלי וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך וא"כ ע"כ צ"ל דעבד כרב מתנה דמ"ש דמפתילת הבגד וליכא למימר דבההיא דרב אדא בר אהבה ג"כ הי"ל גירסא אחרת ושלא כגירסא דידן שהרי הרי"ף ורבי' בפי' המשנה הביאו הא דר' אדא בר אהבה כגיר' דידן גם מ"ש שהי"ל פירוש אחר בזה לא נודע לנו פי' ואשר אני אחזה לומר שדעת הרי"ף ורבי' דס"ל דהא דפרכינן התם לר"י כיון דאדליק בה פורתא הו"ל שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך לא קיימא לפי האמת אלא דתלמודא התם אליבא דרב אדא בר אהבה הוא דפריך דקאמר דפתילת הבגד שקפלה מכיון דאדליק ביה פורתא הו"ל שבר כלי וכי קמדליק בשבר כלי קא מדליק וא"כ ע"כ דס"ל לר"א כטעמא דר"י דאמר אין מסיקין בשברי כלים משום דהו"ל נולד ואע"ג דחזיא להסקה אתמול לאו להכי הוו קיימי וכמ"ש רש"י שם ואע"ג דגבי פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה מאתמול נמי להסקה הוה קאי שהרי בשקפלה מעיו"ט מיירי התם כמ"ש רש"י ז"ל שם בד"ה קיפול מועיל מ"מ ס"ל לרב אדא בר אהבה דכיון דהשתא לא חזי אלא להסקה ומאתמול לאו להסקה גרידא הוי חזי שהרי אי בעי לא מדליק לה וחזי לטלאי הוה ליה נולד ומשום הכי אסור וא"כ היינו דפריך תלמודא אליביה שפיר דאי' אמר ר"י מסיקים בכלים ואין מסיקין בשברי כלים מכיון דאדליק בהו פורתא הוה ליה שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך לז"נ מאי דקאמר בגמ' א"ל רב שמואל בר ב"ח לרב יוסף לומר לו דלר' יוסף דקאי לעיל בשטתיה דרב אדא בר אהבה מדקאמר אמר רב יוסף היינו דתנינא ג' על ג' מצומצמות ולא ידעינן למאי הלכתא הוא דפריך דלפי שיטתיה תקשי ליה הא דר"י דעבד כדרב מתנה כלו' דבשלמא לדידי לא תקשי דאיכא למימר דדוקא בשברי כלים הוא דקאמר ר"י אין מסיקין בהן משום דהוה לי' נולד ואע"ג דחזי להסקה אתמול לאו להסקה הוה קאי דמסתמא אין דעתו של אדם להסיק בכלים שלמים אלא משום דהשתא הו"ל שברי כלים ולא חזי למידי הוא דבעי להסוקינהו וא"כ הוה לי' נולד ואסור אמנם כשהוא מסיק בכלים שלמים הרי גלי דעתיה דמאתמול להסקה הוו קיימי והילכך אע"ג דכי מדליק בהו פורתא הו"ל שברי כלים אפי"ה שרי דמהשתא ליכא למימר הוה ליה נולד דמאתמול לאו להכי קיימי שהרי גלי דעתיה דבעי להסוקינהו בעודן שלמים והיינו דמשני ליה לרב יוסף לפום שטתי' דעבד כרב מתנה מיהו לפום קושטא דמילתא אתיא ברייתא כפשטא ואפי' בשאין מרבה עליהם עצים מוכנים משום דלא קי"ל כרב אדא וכרב יוסף אלא כרבא דנייד מאוקמתא דרב אדא ומוקי טעמא דמתני' משום דאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת וס"ל לרבינו דה"ט דרבא דנייד מאוקמתא דרב אדא משום דס"ל דגבי פתילת הבגד כיון דמאתמול דעתיה להסקה אפי' לר"י שרי ואפשר שהכריחו לזה מדחזינן דפריך תלמודא ברייתא דקתני מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים אברייתא דקתני א"מ בכלים ולא בשברי כלים ודחיק לאוקמא כר' נחמיה ולומר תרי תנאי ואליבא דר' נחמיה ואמאי לא משני דברייתא דקתני מסיקין בכלים בדעבד כדרב מתנה ומרבה עליהם עצים וברייתא דקתני אין מסיקים בכלים בשאין מרבה עליהן אלא משמע דס"ל לתלמודא דברייתא דקתני מסיקין בכלים אתיא כפשטא ואפילו בשאין מרבה עליהם עצים ואע"ג שרבינו בפי' המשנה הביא אוקמתא דרב אדא אין זה מן התימה לומר שבס' היד הסכימה דעתו לפסוק כאוקמתא דרבא ולא כאוקמתא דרב אדא וכמו שמצינו לו בהרבה מקומות עצמו מספר ובר מן דין דברי רבי' בפי' המשנה הן מעורבבין שהביא ג"כ טעמא דרבא דאין מדליק בפתילה שאינו מחורכת אאוקמתא דרב אדא כאלו הן דברים אחדים וכמו שיראה הרואה גם הרי"ף אע"ג שהביא אוקמתא דרב אדא מ"מ כבר הביא בתר הכי אוקמתא דרבא לומר דקי"ל כאוקמתא דרבא משום דבתראה הוא כנ"ל ליישב דעת הרי"ף ורבינו עוד כתב ה"ה דשבר כלי העושה מעין מלאכתו הראשונה הרי הוא כלי גמור ושלם ומסיקין בו וכ"כ ר' ז"ל ע"ש ואע"ג שלפי דעת רבינו בפ"ה מה' שבת כל שעושה מעין מלאכה אע"פ שאינו עושה מעין מלאכתו הראשונה הו"ל מוכן ומותר לטלטלו ההיא לענין שבת אבל ביו"ט כל שאינו עושה מעין מלאכתן הראשונה יצא מתורת כלי כ"כ הפר"ח סי' תק"א משם הרשב"א וכ"ש לדעת בה"ג שכתבו הרי"ף והרא"ש בפ' כל הכלים דהלכה כר"י דבעינן מעין מלאכתו הראשונה אפי' בשבת וכ"ש ביו"ט וראיתי להרב שה"ג שם שכ' וז"ל וגם לי ק' על דבריו דא"כ שלא יהיה מותר לטלטלן אלא א"כ ראויין למלאכתן הראשונה אתו לפסוק כמאן דאסר נולד ואנן קי"ל דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד והיאך אפשר שיפסוק דלא כר"ש דקי"ל כותיה עכ"ל ויש לתמוה עליו שהרי דעת בה"ג ז"ל דבנולד קי"ל כר"י אפי' בשבת ולא קי"ל כר"ן דאמר בריש מכלתין מאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד וכמ"ש הרא"ש בס"פ משילין והר"ב יש"ש שם יע"ש וא"כ י"ל שדעת רב צמח גאון שהביא בה"ג קאי נמי כותיה דבנולד קי"ל כר"י אפילו בשבת וצריך עיון:
אפריון שלמה מה שהביא שם דברי הה"מ שהי' להרמב"ם גרסא אחרת בגמ' לכאורה אין לו הבנה דהרי מ"מ קשה קו' הש"ס והא קמהפך באיסורא כדפריך בפ"ק דביצה ד"ו אך נראה דא"ש לפמ"ש בחי' די"ל דקו' הוי רק לר"י לשטתו דס"ל דבר שאין מתכוין אסור רק דדחיתי זה מכח מה דפריך הש"ס בביצה ד"ו לכך י"ל דמתרץ הרב המגיד דהרמב"ם הי' לו גרסא אחרת בפ"ק דביצה ולא גרס שם כלל והא קמהפך מכח דטלטול מותר לשמחת יו"ט והבערה הוי דבר שאינו מכוין ולכך לא פריך שם הש"ס כן ובשבת פריך שפיר מכח דר"י ס"ל דבר שאינו מכוין אסור וא"ש. ומה שתמה השעה"מ על הה"מ שהרי מוכרח הוא ממה דמשני שם תחלה דכ"ע מסיקין בכלים וכו' א"כ גם בכלים קשיא כן דהא כי קמדליק בשבר כלי קמדליק וכו' ודבריו תמוהין מאוד דהרי המעיין בש"ס שם קאמר דקסבר המדליק צריך שידליק ברוב היוצא וכו' א"כ תינח התם דמיירי במדליק מיו"ט לשבת ולכך שפיר צריך להדליק ברוב היוצא אבל הכא במסיקין בכלים דמיירי בסתם יו"ט א"צ להדליק ברוב היוצא ותדע דלכך לא פריך הש"ס רק והא קמהפך וכו' ולא פריך דמדליק בשבר כלי משום דביו"ט לא שייך זה כלל. ועוד הי' אפשר לומר לפמ"ש בחי' בישוב דברי הרמב"ם דתליא בדין אשו משום חציו וכו' א"כ י"ל אף זה כן דאף סוגיא זו דאמר שם דפליגי אם קפול מועיל וכו' הוי רק למ"ד אשו משום ממונו ולא משום חציו ובשעת הדלקה לא נחשב כמדליק כולו תיכף לכך מה שמדליק אח"כ הוי כמדליק שבר כלי וכו' ולכך בפירוש המשנה העתיק הרמב"ם כן לתרץ גם למ"ד אשו משום ממונו אבל לדינא כיון דקיי"ל אשו משום חציו א"כ הוי בשעת התחלת השרפה כאלו שרף כולו וכיון דאז היתר הוי הוי כאלו הדליק אז כולו וא"כ מה לי שמבעיר אח"כ יותר כבר דבר שרוף הוא שורף וכבר הוי כאלו נדלק כולו בהיתר ולא איכפת לנו בהפוכו אח"כ ואף באינו מדליק ברוב היוצא סוף סוף אם אח"כ הוא דולק מחמת הדלקתו כבר הוי כנשרף כולו ולא איכפת לנו בהפוכו אח"כ יותר אבל למ"ד אשו משום ממונו דלא הוי כהדליק ממנו בהיתר ולכך שוב אסור להפוך דהוי כמבעירו עכשיו ועכשיו כבר הוא באיסור אבל למ"ד משום חציו והוי כאלו הדליק כולו בהיתר שוב כיון שהדליק כולו בהיתר שוב לא איכפת לנו בהפוכו אח"כ עוד כיון דהוי כהודלק כבר בהיתר ודוק:
מעשה חושב (ק) וכמ"ש הרא"ש בס"פ משילין והרב יש"ש שם כו'. עיין מ"ש לעיל דף כ"ו ע"ב ובדף כ"ז ע"א על הגליון באריכות (באות ע"ד ע"ה) ועיין בספר תפארת שמואל ובספר קרבן נתנאל על הרא"ש בס"פ משילין שכתבו להדיא דדעת הרא"ש אינו כן כמבואר ברא"ש שבת ס"פ נוטל אלא ס"ל דמאן דל"ל מוקצה לית לי' נולד וע"ש: