שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה י
גוי שהביא תשורה כו' אסורין עד לערב וימתין בכדי שיעשו כו'. הנה התוס' בפ' א"צ דכ"ד ע"ב ד"ה ולערב אסורין כתבו וז"ל פרש"י כדי שיעור לקיטתן שלא יהנה ממלאכת י"ט ולערב ראשון קאמר כו' והביא ראיה כו' ומההוא טביא דאתציד כו' ובפרק בכ"מ ד"מ הביא רש"י ראיה אחרת דעיקר מילתיה דר"פ לא איירי אלא בי"ט א' מדאמרינן התם הנהו בני גננא דגזו להו אסא בי"ט ב' לאורתא שרא להו רבא לאורוחי מיד אלמא קסבר כי בעינן בכדי שיעשו בי"ט א' הוא והתוס' שם דחו לזה וכתבו דשמא רבינא לית ליה בכדי שיעשו כלל ואפי' בי"ט א' דפליג אדרב פפא ע"ש ויש לדקדק לכאורה דהיאך אפשר לומר דרבינא לית ליה בכדי שיעשו כלל הא מתני' היא בהדיא במס' מכשירין ומייתי לה בפ' שואל דקנ"א מרחץ המרחצת בשבת אם רוב גוים לערב רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל ממתין בכדי שיחמו כו' ויש לומר דדוקא בי"ט דקיל לית ליה לרבינא בכדי שיעשו אבל בשבת דחמיר מודה ושוב מצאתי להרמב"ן שם במלחמותיו שכ"כ בהדיא ע"ש וכמ"ש עוד בשם הר"ש מאיברא דס' חוץ לתחום מותר כו' עיין בדף הנזכר שכן דעת רש"י שכתב דשמואל דאמר התם חיישינן שמא חוץ לחומה לנו לקולא קאמר דאפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר ואומרים שמא בתוך התחום לנו ע"ש וסופדין בהן למ"ש מיד ע"ש וכ"כ הטור סי' תקט"ו שלדעת רש"י ס' תחומין מותר ומשמע מדבריו דאפי' ביומו קאמר ע"ש והר"ן שם כ' וז"ל נמצינו למדין לפי שיטה זו של רש"י דכל היכא דמספקא לן מילתא תלינן לקולא ואיכא למידק עלה מדאמר רב פפא בפ' אין צדין בגוי שהביא דורון לישראל דאם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסור ולערב שרי בכדי שיעשו והא התם דאיכא למיתלי שנתלשו מערב י"ט ואפ"ה מצריכין לערב בכדי שיעשו ותי' הר' יונה דכל שיש מאותו המין במחובר לקרקע דרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן כו' ע"ש והנה מדברי הר"ן ז"ל הללו מוכח שדעתו ז"ל שאין לחלק בין ס' מוכן שקרוב ליגע בשל תורה לס' תחומין ושלא כדעת הרשב"א שכתב ה"ה ז"ל בפרקין ע"ש וזה מבואר מדק"ל להר"ן מההיא דר"פ וכיון שכן קשה דאדק"ל מההוא דר"פ תקשי ליה ממתניתין דידן דקתני מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מעי"ט לא יטול מהן בי"ט אלא א"כ יודע שנצודו הא ס' לא וכדמפרשי' בגמרא דס"ל דס' מוכן אסור ושמואל גופיה קאמר דאין הלכה כר"ג דהכא ודאי לא שייך תי' ז"ל שהרי ודאי ס' שקול הוא ומי מפיס לומר שאין דרכן של חי' ועוף לבוא ברשתות אלא בשעת האיסור הא ודאי לא ניתן ליאמר כלל וליכא למימר דס"ל להר"ן בדעת רש"י דהא דקאמר שמואל חיישי' שמא חוץ לחומה לנו אינו אלא לענין שיהיה מותר לערב מיד ולא בעי' בכדי שיעשו אבל לבו ביום מודה מיהא דאסור כמו ס' מוכן דעלמא דאסור בו ביום מטעמא דהו"ל דשיל"מ ומש"ה לא ק"ל אלא מדר"פ דאמר לערב בכדי שיעשו וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם במלחמותיו בדעת רש"י ז"ל דמעיקרא קשיא ליה ממתני' דמצודות חיה ועוף וכתב עוד וכ"ת לא הקלו ביומו אלא בשיעור כדי שיעשו הוא שתלה שמואל לקולא אכתי ק"ל הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כשמואל וקי"ל הלכתא כההיא דר"פכו' יע"ש וכן ראיתי למורינו הרב ז"ל בספר בתי כהונה בחלק בית ועד סי' כ"ו שכתב כן בדעת הר"ן ז"ל אמנם הא ודאי ליתא דאם איתא שכן דעת הר"ן מאי ק"ל תו בתר הכי מדאמרי' בפרק בכל מערבין גבי ליפתא דאתיא למחוזא חזיא רבא דמכמש' ואמר הא ודאי מאתמול נעקרה מאי אמרת מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומדקאמר מאי אמרת מחוץ לתחום ולא קאמר מאי איכא משמע דספוקי מס"ל ואפי' הכי תלי לחומרא כו' והשתא אי ס"ל להר"ן ז"ל דביומו מודה שמואל דס' תחומין אסור א"כ לא תקשי כלל מההיא דרבא דההיא לענין בו ביום הוא דקאמר רבא אלא משמע ודאי שדעתו ז"ל בס' תחומין בו ביום נמי מותר ומורינו הרב נר"ו כבר העיד על עצמו כי לא היה לו ס' הרי"ף אבל מ"ש הוא על פי לשוני המובא בבית יוסף ומפני כך כתב מה שכתב ולכן העיקר בזה שדעת הר"ן הוא דודאי לענין בו ביום יש לחלק בין תחומין לס' מוכן דעלמא מפני שקרוב ליגע הדבר בשל תורה מיהו מאי דק"ל מס' מוכן הוא לענין שיעורא דכדי שיעשו דכי היכי דלענין ספק תחומין מקלינן אפי' לבו ביום מטעמא דלא אתי ליגע בשל תורה ה"נ יש לנו להקל בס' מוכן לענין שעור' דכדי שיעשו דאינו אלא חומרא דרבנן ולא אתי ליגע בשל תורה כלל וכמו שכן צדד לומר מורינו הרב ברא"ש אמי"ר ע"ש ומאי דק"ל למורינו הרב בדרך זה דהואיל וסוף סוף הכי מוכרח לחלק בין תחומין לשאר ס' מוכן דעלמא דאית ביה מלאכה גמורה שאסר ספיקו נימא דס"ל לרש"י דאלימו רבנן לתקנתייהו בין בודאי בין בס' ולא רצו לחלק בספק מוכן בזה דאתא למסרך ולזלזולי בו ביום כיון שאתה מיקל בערב משא"כ בודאי אינו מן המוכן ע"ש הא ודאי לק"מ שהרי לפי שיטת רש"י ז"ל דס"ל דשמואל חיישי' לקולא קאמר מייתי התם תלמודא סייעתא לשמואל ממתני' דקתני ר"י אומר אם יש בה רשות רוחץ בה ישראל מיד משום דתלינן לקולא דבמוצאי שבת הוחמו ודוגמא להכי קתני התם במתניתין בתר הכי מצא בה ירק נמכר בשוק אם רוב נכרים לוקח בה מיד ואם רוב ישראל ממתין בכדי שיבואו ממקום קרוב ואם יש בה רשות לוקח מיד וה"נ ה"ט משום דתלינן לקולא דבמוצאי שבת נתלשו הרי בהדיא דבספק מוכן נמי מקילינן ולא בעינן בכדי שיעשו אע"ג דאיכא מלאכה גמורה וא"כ ע"כ לומר דסביר' ליה לתלמודא דס' מוכן לגבי שיעורא דבכדי שיעשו הו"ל כס' תחומין לגבי בו ביום דכיון דמקילינן בס' מוכן לומר דלא בעינן בכדי שיעשו ה"נ יש להקל בס' תחומין לבו ביום דשניהם יחדיו יכונו בדרך הדרגה וא"כ שפיר ק"ל להר"ן ז"ל כנ"ל ודע שמדברי הר"ן הללו מוכח בהדיא דס"ל דנכרי שהביא דורון לישראל כיון שהביאן לו מסתמא ודאי לקטן בשבילו ולא חיישינן כלל לומר דשמא לקטינהו לצורך גוי מדלא ק"ל הכי לדעת רש"י ז"ל דאמאי צריך בכדי שיעשו כיון דאיכא למיתלי שמא נתלשו בשביל גוי דהשת' לא שייך תי' הר' יונה ז"ל ועיין בב"ח סי' שכ"ה ובמג"א סימן תקט"ו מיהו בחידושי הרשב"א ז"ל ראיתי שהקשה לדעת רש"י ז"ל מהא דר"פ וכתב וז"ל ואע"ג דאיכא למיתלי מעי"ט וא"נ בשביל גוי נתלשו ותי' כתי' הר' יונה ז"ל יע"ש ולא ידעתי איך ניחא ליה בתי' הר' יונה למאי דק"ל דנחוש שמא תלשן בשביל גוי ואולי חיסור לשון יש בדבריו כנ"ל:
ובמה שתי' הר"ן לההיא דליפתא דמחוזא דלעולם שמואל חיישי' לקולא קאמר כפרש"י ז"ל ורבא נמי כוותיה ס"ל ודקאמר התם מאי אמרת מחוץ לתחום אתא לרווחא דמילתא קאמר לומר דאפילו לרב דלא תלי לקולא שרי דהבא בשביל ישראל זה שרי לישראל אחר ע"ש ק' שהרי אמרינן בתר הכי שרא להו רבא למזבן מינייהו כיון דחזי דמייתי ומפשי אסר להו והשתא תקשי לי' דהיכי אסר להו לפי האמת כיון דרבא ס"ל כשמואל דס' תחומין מותר ודוחק לומר דמאי דאסר להו רבא מיירי היכי דידעינן בודאי שבאו מחוץ לתחום שהרי לישנא דתלמודא משמע דבהאי גוונא דאיירי עד השתא בס' באו מחוץ לתחום קאמר דמשום טעמא דמפשי ומייתי אסר להו וצריך לומר דכיון דהוו מפשי ומייתי שהיו מביאין הרבה בני אדם מאלו הלפתות קרוב לודאי הוא כי לא יבצר אחד מהן שבא מחוץ לתחום ומש"ה אסרינהו ודוחק:
ובמ"ש עוד התוס' ור"י היה אוסר במחובר אפי' לא הביאו בשביל ישראל אלא בשביל גוי ולא משמע כן גבי מרחצת כו' ואין סברא לחלק בין דבר אכילה לדבר אחר כו' עיין במרדכי פרק בכל מערבין שכ"כ משם הר' יאודה וחילק בין מידי דבר אכילה לדבר אחר וק"ל דאכתי מה יענה להאי דתנן במכשירין בתר הכי מצא בה ירק בשוק אם רוב נכרים לוקח בה מיד הרי דאע"ג דמידי דבר אכילה הוא קתני דאם בשביל גוי מותר וי"ל דס"ל להר' יאודה דהתם שאני שמשום דהו"ל ס' דשמא נתלשו מע"ש והילכך מקילינן ביה לומר דאם בשביל גוי מותר כנ"ל:
מעשה חושב (צז) ואע"ג דאיכא למיתלי מעיו"ט כו'. למ"ש לעיל בדיבור שלפני זה דה"ט דרש"י דהתם בחלילין מקילינן בספיקא משום דלא שייך בי' דשיל"מ דהא יכול לספוד בהן עכשיו וגם אח"כ כמו בטלטול דאמרינן כן להצל"ח הנ"ל אבל בהא דר"פ מחמרינן בספיקא דהוא מידי דאוכל ושייך בו דעד שתאכלנו באיסור כו' וא"כ י"ל דהכי קשיא לי' להרשב"א ז"ל מהא דר"פ אמאי אסרינן מספ' הא י"ל בהו ס"ס ספק שמא נתלשו מעיו"ט ואת"ל ביו"ט נתלשו ספק שמא בשביל גוי נתלשו והו"ל ס"ס (בדרבנן) דאפי' בדבר שיל"מ אזלינן לקולא ועל זה תירץ כתי' ה"ר יונה ז"ל דכתב דכל שיש במינו במחובר דרכן של ב"א ללקוט אותו ביומו וא"כ תו ליכא כאן אלא ספק אחד שמא בשביל גוי נתלשו והו"ל שוב ספק אחד בדשיל"מ ולכן אזלינן לחומרא וא"כ שפיר שייך תירוץ ה"ר יונה על קושיית הרשב"א ז"ל. אלא דקצת קשה לפרש האי א"נ שכתב הרשב"א ז"ל והיינו דכונתו לומר שיש כאן עוד ספק והו"ל ס"ס דא"כ מאי בעי מרש"י הא לפירוש האחר שבפוסקים נמי קשה קושייתו הנ"ל אם נימא דס"ס מותר אפילו בדשיל"מ ויש ליישב ועיין מג"א סי' תצ"ז ס"ק ד' ודוק:
(צח) ולא ידעתי איך ניחא לי' בתי' ה"ר יונה כו' לקושיא זו כיוונו הרמב"ן והרשב"א והר"ן דלפירש"י דקאמר דהא דקאמר שמואל שמא חוץ לחומה לנו לקולא קאמר. וע"ז הקשו מהאי מתניתין דמצודות חי' ועוף כו' ומהא דר"פ דאמר אסורין לערב בכדי שיעשו וע"ש:
ובאמת למ"ש הצל"ח ומביאו הטעם המלך לעיל דף ל"ב ע"ב דבטלטול לא אזלינן בספיקו להחמיר משום דלא שייך לומר בו דשיל"מ כיון דיכול לטלטל היום ומחר א"כ הקושיא הנ"ל על רש"י מעיקרא ליתא דבחלילין מה"ט מקילינן בספיקא ואמרינן דשמא חוץ לחומה לנו משום דלא שייך בי' להחמיר מטעם דשיל"מ משא"כ במתניתין דמצודות חיה ועוף כו' וכן בהא דר"פ בנכרי שהביא דורון דספק הוא אם נתלש היום וזה הוי דשיל"מ דהא אם יאכלנו היום לא ישאר למחר משום הכי אמרינן שפיר דאם יש במינו במחובר אסור דעד שתאכלנו באיסור כו' ודוק: