אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ב · הלכה ג

הלכה א

וכן בהמת קדשים כו'. כתב ה"ה ודע שיש נותנין טעם לאיסור ראי' מומין כו' ויש מי שכתב משום דמחזי כמתקן כ"כ רש"י ד"ה אין זה מן המוכן לאו משום מוקצה אסר דהא לית ליה לר"ש מוקצה אלא לפי שמתירו בי"ט נראה כמתקן וק"ל דלפי טעם זה אמאי אסר ר"ש לראות מומין שנולדו בי"ט ומ"ש מהא דאמרינן לעיל בפ"ב גבי הטבלת כלים דקאמר רבא דה"ט משום דנראה כמתקן ואפי' הכי קתני בברייתא התם דכלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו מטעמא דכיון דאי אפשר לאטבולינהו מעי"ט הוה ליה כמכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן בעי"ט וא"כ דכוותא נמי הוה ליה למשרי בנולד בו מום בי"ט אע"ג דהו"ל מתקן ויש ליישב דשאני טבילת כלים דלא מיחזי מתקן כולי האי כיון דאפי' קודם טבילה היה הכלי ראוי לטמאים ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה וכמ"ש ה"ה בפ"ד מה' הנז' דין י"ח יע"ש משא"כ כאן דהוה ליה מתקן גמור מיהו אכתי קשה מהא דגרסי' בפ' משילין דף ל"ז דפירי דטבילי בי"ט כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה מפרישינן בי"ט אע"ג דהגבהת תרומות ומעשרות הוה ליה מתקן גמור ואפילו הכי שרינן כל שא"א לתקנו מעי"ט וא"כ ה"נ הו"ל למשרי ויש לחלק ודו"ק:
ובמ"ש הרב המגיד משם יש מי שאומר דה"ט דאין רואין מומין בי"ט מפני שיבא לטלטל לפעמים מה שאינו ראוי שאם ימצא שאין המום מום נמצא שאין הבהמה ראויה ואי אפשר שלא לטלטלה וכן הוא דעת הראב"ד בהשגות ק"ל דא"כ מאי טעמא דרבה ב"ר הונא דקאמר דבכור שנולד הוא ומומו עמו מבקרין אותו לכתחילה הא כיון דטעמא דאין רואין מומין היינו משום שיבא לטלטל מה שאינו ראוי אם כן ה"נ איכא למיחש בבכור שנולד ומומו עמו שמא ימצא שאין המום מום ונמצא מטלטל מה שאינו ראוי ובשלמא לדעת י"מ דה"ט משום דהו"ל מתקן איכא למימר דבהא פליגי רבה ב"ר הונא ורב נחמן דרבה ב"ר הונא ס"ל דכיון שנולד ומומו עמו שלא היתה בו חזקת איסור מעולם אין בזה משום תיקון ומשום הכי שרי אפי' לכתחילה ור"נ דאסר לכתחילה היינו משום גזרה אטו נולד מעי"ט וא"נ דכיון דהא מיהא בלא ראית חכם אסור למשחטיה הו"ל מתקן קצת ומשום הכי אין מבקרין לכתחילה אכן לדעת הראב"ד ק' ואפשר לומר דודאי לרבה ב"ר הונא דס"ל דבכור שנולד ומומו עמו מבקרין אותו לכתחילה ע"כ דס"ל דטעמא דאין רואין מומין בי"ט היינו משום דהו"ל מתקן כפירש"י אמנם מה שהוצרכו לזה היינו לר"נ דס"ל דבכור שנולד ומומו עמו אין מבקרין דק"ל דאי ס"ל לר"נ דטעמא דאין רואין מומין בי"ט היינו משום מתקן אם כן בבכור שנולד ומומו עמו מאי מתקן איכא הא לא היה בו חזקת איסור מעולם ומש"ה הוצרכו לומר דה"ט דר"נ משום דס"ל דטעמא דאין רואין מומין משום שמא יבא לטלטל מה שאינו ראוי הילכך אפילו בבכור שנולד ומומו עמו איכא למיחש הכי ובהא פליגי רבה ב"ר הונא ור"נ דלרבה בר"ה ה"ט משום מתקן ולר"ן ה"ט משום שמא יבא לטלטל מה שאינו ראוי וכן מדוקדק מהשגת הראב"ד שתפס השגתו על דין בכור שנולד הוא ומומו עמו ולא בדין הקודם משמע דבדין הקודם בלאו האי טעמא נמי הוי שרי כנ"ל נכון ודו"ק:
מעשה חושב (פג) דה"ט דאין רואין מומין בי"ט כו'. קשה לי למאי דבעי הש"ס למפשט האבעיא אי יש מוקצה לחצי שבת בסוגיין דף כ"ו ע"ב מהא דקתני ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן. ודחינן כגון דיתבו דייני התם וא"כ יקשה אמאי אין מבקרין לכתחלה ביו"ט (כדמוכח ממתניתא דאייתי ר' אושיעא) הא בדיתבו דייני התם לא שייך למגזר משום טלטול ואי משום נגיעה הרי בנגיעת מוקצה אין איסור. ועוד דהא האי בכור לאו מוקצה הוא כיון דמעיקרא הוא חזי אגב אמו דמה"ט קתני התם דאם בקרו מבוקר ושוחטין אותו ביו"ט וצ"ע:
(פד) שאם ימצא שאין המום מום כו'. כבר הבאתי לעיל מאי דדחי הש"ס פשיטות האבעיא אי יש מוקצה לחצי שבת בהא דקאמר דמיירי דיתבו דייני התם ואי כדבריו דא"א למבחן אי מום גמור הוא אלא ע"י טלטול א"כ הא אפי' בדיתבי דייני התם הרי אדחי לי' קודם הטלטול הזה משום מוקצה ואחר האי טלטול כשראו הדיינים שהוא מום גמור אשתרי וא"כ הרי סוף סוף שמעינן מינה דאין מוקצה לחצי שבת:
(פה) ורב נחמן דאסר לכתחלה היינו משום גזירה אטו נולד מעי"ט. תמהני דהמחבר ז"ל סותר בזה את דברי עצמו שהרי כתב לעיל בדף ל' סוף ע"ב דלא תיקשי לה"ר אפרים דס"ל דעגל שנולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו משום הכנה מהך ברייתא דקתני עגל שנולד ביו"ט מותר ולמה לא נגזור יו"ט דעלמא אטו יו"ט שאחר השבת ותירץ בזה משום דלא משכחת לה אלא בעגל דקים לן בי' דכלו לו חדשיו והו"ל מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בי' רבנן כמו שלא גזרו על ביצים במעי אמן וא"כ לפ"ז הכא גבי בכור שנולד ביו"ט הוא ומומו עמו הא ע"כ מיירי נמי בדקים לן בי' שכלו לו חדשיו והרי הו"ל נמי מלתא דלא שכיחא ואמאי נגזור בי' אטו נולד מערב יו"ט דבאמת הרי קיי"ל בזה כרב נחמן דלכתחלה אין מבקרין אותו ביו"ט כמבואר בש"ע א"ח סי' תצ"ח סעיף ט' ובביצים הנמצאים במעי אמן הא קיי"ל דמותר לאוכלן ביו"ט כמבואר שם בסי' תקי"ג סעיף ז' ואפי' ביו"ט שלאחר השבת נמי מותרין:
ועוד אני תמה במ"ש המחבר גזירה אטו נולד מעיו"ט הא אם נולד מעיו"ט הוא ומומו עמו נמי לא היתה בו חזקת איסור מעולם ואינו מתקן כלל בזה ונשתרי נמי ואפי' ביו"ט ואי כונתו דנולד מעיו"ט תמים ואח"כ נפל בו מום א"כ הי"ל לומר גזירה אטו נפל בו מום לאחר לידתו. ועוד אי נימא הך גזירה דגזרינן נולד עם מומו ביו"ט אטו נולד מעיו"ט א"כ אמאי בדיעבד מותר הא בנולד מעיו"ט אפי' בדיעבד אסור וצ"ע:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה