שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה א
אפרוח שנולד בי"ט אסור כו'. כתב הטור סימן תקי"ג משם הר' יחיאל ז"ל דאפרוח שנולד בשבת אסור ביום טוב של אחריו משום הכנה דבעודו בקליפ' לא היה ראוי לכלום והקשה מרן הב"י וז"ל י"ל דהא רב דאסר בנולד בי"ט משום מוקצ' הוא דאסר ולא משום הכנ' אלמא לית בי' משום הכנ' וכונ' קושייתו ז"ל דאם איתא דאם נולדה בשבת אסורה ביום טוב שלאחריו אמאי אצטריך לומר תלמודא דטעמא דרב משום מוקצה ת"ל משום הכנה דגזרינן י"ט דעלמא אטו י"ט דלאחר השבת כדאשכחן גבי ביצה וכן הקשה מוהרש"ל בספר יש"ש סימן י"ז:
ולע"ד נראה דלא קשה דמאי דהוצרך תלמודא לומר דטעמיה דרב משום מוקצה ולא משום הכנה הוא מדחזינן דאמרי ר"כ ור"א מה בין זה לעגל שנולד בי"ט ואמר להו רב הואיל הוא מוכן אגב אמו והדר אקשו ליה מעגל שנולד מן הטריפה בי"ט ושתיק רב ואם איתא דטעמי' דרב משום הכנה אמאי שתיק ואמאי הוצרך לאהדורי להו מטעמא דמוכן אגב אמו הא בעגל שנולד לא שייך הכנה וכמ"ש הרא"ש ואין להקשות לרב גופיה אמאי אצטריך לטעמא דמוקצה ת"ל משום הכנה דהא רב אית ליה הכנה כדאמרי' לעיל די"ל דאע"ג דרב אית ליה הכנה היינו דוקא בשבת ויום טוב דנולדה בזה אסורה בזה אמנם ביום טוב דעלמא סבירא ליה דלא גזרינן י"ט דעלמא אטו יום טוב אחר השבת וכאתקפתא דאתקיף לעיל ומי גזרינן והא תניא כו' וס"ל דטעמא דביצה דאסורה משום משקין שזבו ופירות הנושרין ומאי דקאמר רבא בשמעתין מ"ט שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים אף על גב דאיהו ס"ל דגזרינן י"ט דעלמא אטו יום טוב אחר השבת ואם כן לדידיה אפרוח שנולד ביום טוב אסור משום הכנה ואין כאן קושיא כלל מעגל שנולד בי"ט ואמאי אצטריך לטעמא דמוכן אגב אמו לכלבים ל"ק כלל דרבא לפום שיטתיה דרב דס"ל דטעמא דאפרוח שנולד בי"ט אסור הוא משום מוקצה ולא משום הכנה הוא דקאמר דאפילו לשיטתי' מ"ט שתיק לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים מיהו אכתי ק' לדעת ה"ר אפרים שכתב הטור ז"ל בסימן תצ"ח דעגל שנולד בשבת אסור בי"ט שלאחריו משום הכנה והשתא קשה דאם כן עגל שנולד בי"ט דעלמא יהא אסור גזירה אטו י"ט אחר השבת לרבה דס"ל דגזרינן י"ט דעלמא אטו י"ט אחר השבת ולעיל דפריך ומי גזרינן והא תניא כו' תקשי ליה מהנהו ברייתא דקתני בהו דעגל שנולד בי"ט מותר ונראה ליישב דכיון דהא דעגל שנולד ביום טוב מותר מיירי בדקים לן דכלו לו חדשיו וכדאוקימנא בפר"א דמיל' אם כן הוה ליה מילתא דלא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן וכמו שתירץ כן בגמרא לעיל על ההיא דבצים במעי אמן ועפ"י זה יש ליישב לדעת הר' יחיאל ז"ל דכיון דהא דאפרוח שנולד בי"ט דאסור לרב משום מוקצה ולשמואל ור"י מותר מיירי בדאיתרמי שנפתחו עיניו דאל"כ אפילו בחול אסור דקי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי וכמ"ש התוס' וכן הוא דעת הרא"ש וכמ"ש הטור בי"ד סי' ט"ו ואם כן מסתמא ודאי שדעת הר' יחיאל ג"כ כדעת אביו הרא"ש אם כן הוה ליה מילתא דלא שכיח דהא סתם אפרוחים ביום לידתן אין מפקחין עיניהם וכמ"ש הר"ן ז"ל ובמילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן ועיין עוד בזה מ"ש הר"ב טורי זהב והרב מג"א ז"ל סימן הנזכר ודו"ק:
ולענין הלכה אי קי"ל כרב או כשמואל ואי תימא ר"י כתב הר"ן ז"ל וז"ל והרי"ף לא פסק בזה הלכה משום דאיסתפקא ליה מדקי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וקי"ל נמי רב ור"י הלכה כר"י עכ"ל ובודאי שכונת דבריו לומר דאיסתפקא לי' משום דקי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ואם כן לההוא לישנא דקאמר דשמואל פליג אדרב הלכתא כרב וקי"ל רב ור"י הלכה כר"י א"כ לההוא לישנא דקאמר דר"י פליג אדרב הלכתא כר"י והלכך מספקא ליה כמאן מהנהו לישנא פסקי' וכן מבואר מדברי הרא"ש ע"ש ועיין בהרב שיורי כנסת הגדולה סי' תקי"ג בהגהת ב"י ס"ח מה שהקשה בזה שדבריו תמוהים לא זכיתי להבינם כמו שיראה המעיין:
והרא"ש כתב יש פוסקים כרב משום דב' ברייתות כוותיה ומשנת ר"א קב ונקי ויש שפוסקים כשמואל משום דר"כ ור"א הקשו על דברי רב ושתיק רב והגאונים פסקו כרב כו' וראיתי להרב כנה"ג בחי"ד סימן ט"ו הגהות ב"י ס"א שהקשה וז"ל תמי' לי טובא דמאחר שהוא ז"ל פסק לקמן כראב"י דכל שלא נפתחו עיניו אסור אף בחול אם כן למאי הלכתא הביא מחלוקת רב ור"י באפרוח שנולד בי"ט ומחלוקת הגאונים בפסק ההלכה ולא עוד אלא שנראה שדעתו נוטה למאן דפסק לאסור והלא בלא"ה אפי' בחול אסור דהלכה כראב"י ושמא תאמר דהך מחלוקת לא שייך בדראב"י דהכא מיירי באפרוח שנולד ביום טוב ואתרמי דנפתחו עיניו וכמ"ש התוס' אם כן למה זה כשכתב יש פוסקים כרב כתב דטעמא משום דתרתי ברייתות כותיה ומשנת ראב"י קב ונקי והלא דברי ראב"י אינן ענין לכאן דהכא מיירי כשנפתחו עיניו ואף אם נרצ' לדחו' ולומר דהרא"ש מעתיק דברי הפוסקים כרב ואולי הפוסקים כרב אינם סוברים כדברי התוס' אלא סוברים דהא בהא תליא והרא"ש אע"ג שאינו סובר כן העתיק סברתם כמ"ש לבסוף והגאונים פסקו כרב וכן דעת הרי"ף כו' וגם משנת ראב"י קב ונקי שהם דברי עצמו א"א לומר כן עכ"ל:
והנה מ"ש ואף אם נרצה לדחות דהרא"ש העתיק דברי התוס' בסתם והפוסקי' כרב אינם סוברים כדברי התוספות אלא סוברים דהא בהא תליא אין דבריו מובנים אצלי דאיך אפשר לומר דהפוסקים כרב ס"ל דהא דרב מיירי בשלא נפתחו עיניו שלא כדעת התוספות דאם כן מאי האי דכתבו יש פוסקים כרב כו' ומשנת ראב"י קב ונקי הא כיון דקי"ל כרב ע"כ לית הלכתא כראב"י שהרי רב לא אסר אלא דוקא בי"ט משום מוקצה אבל בחול כ"ע מודו דשרי והר"ן ז"ל מפני שדעתו שלא כדעת התוס' כתב דמפלוגתא דרב ושמואל שמעינן דלית הלכתא כראב"י ואי ס"ל דקי"ל כראב"י אם כן איך כתבו הלכה כרב הא רב ע"כ פליג אדראב"י מדלא אסר אלא בי"ט וא"כ הו"ל ב' דסתרן אהדדי:
ולע"ד נראה שכונתם דבאו להוכיח דקי"ל כרב דאפרוח שנולד בי"ט אי איתרמי דנפתחו עיניו אסור משום מוקצה ולא כשמואל ור"י דס"ל דמותר מטעמא דמתיר עצמו בשחיטה מדקאמר ראב"י אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו משמע דה"ק דלא מבעיא בי"ט דאסור מטעם מוקצה אלא אפילו בחול דליכא טעם מוקצה אסור לפי שלא נתפתחו עיניו ואי סב"ל כר"י דאפרוח שנולד בי"ט ליכא משום מוקצה אם כן מאי אף בחול דקאמר הא לדידיה טעמא די"ט נמי משום שלא נתפתחו עיניו ומאי רבותה דחול טפי מי"ט ואם איתא הכי הול"ל ראב"י אומר בין בי"ט בין בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו דהוה משמע דטעמא דלא נתפתחו עיניו אתרווייהו קאי אחול ואיום טוב מדקאמר אף בחול אסור משמע דבי"ט מודה לת"ק דבלאו טעמא דלא נתפתחו עיניו אסור משום מוקצה כנ"ל:
והרב שה"ג ז"ל כתב שדעת הרי"ף לפסוק כר"י לפי שרב ור"י הלכה כר"י והק' עליו הרב בני שמואל דאיך אפשר לומר שהרי"ף פוסק כר"י הא כתב הרי"ף ז"ל ועגל שנולד בי"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו ואי באפרוח שרי מטע' הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ל"ל טעמא דמוכן אגב אמו דמשמע דבעומדת לגדל ולדות אסור וכמו שדקדק הוא עצמו בלשון סמ"ג שהצריך מוכן אגב אמו וכן כתב בהדייא וז"ל ועגל דשרי דוק' בעומדת אמו לאכיל' אבל עומדת לגדל ולדות אסור לדעת רבי' ומפשט דבריו משמע שדברי עצמו הן ולא מדברי האשירי שכתב לעיל מינה הא ת"ל דיהא מותר מטעמא דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה אלו דבריו יע"ש:
ולע"ד נראה ליישב ע"פ מ"ש המאירי בשיטה כ"י שדעת הרז"ה דתרתי בעינן לרב מתיר עצמו בשחיטה ומוכן אגב אמו דעגל שנולד בי"ט תרוייהו איתניהו ביה משום שהוא מפרש מ"ש הואיל ומתיר עצמו בשחיטה מכלל איסור אבר מן החי קאמר ושלא כפירש"י אבל אפרוח בי"ט דליכא אלא טעמא דמתיר עצמו בשחיטה וביצה דליכא אלא טעמא דמוכן אגב אמו לא שרי ותמה על פי' זה דאם כן איך הזכיר ברייתא זאת דאתיא כותיה דרב טעמא דמוכן אגב אמו בלבד היל"ל זה מוכן אגב אמו ומתיר עצמו בשחיטה וזה אין לו אלא שמתיר עצמו בשחיטה גם ברייתא דמסיי' לשמואל קשה דכיון דמספיק לו טעמא דמתיר עצמו בשחיטה לבד הי"ל להזכיר טעם זה לתרוייהו דלפי דבריו בעגל נמי שייך טעמא דמתיר עצמו בשחיטה ומה הוצרך להזכיר טעמא דמוכן אגב אמו (וכן הק' הרב בני שמואל ומהתימה עליו דהי"ל לפרש דקושיא זאת לא שייכא אלא לפי פי' הרז"ה לא לפרש"י) ומכח זה כתב כי העיקר כפרש"י ז"ל דהק' הואיל ומתיר עצמו בלידתו להיות ניתר בשחיטה אבל קודם לידתו היה אסור משום שרץ והלכך בעגל שנולד לא שייך טעמא דמתיר עצמו בשחיטה שהרי קודם לידתו נמי היה לו היתר בשחיטת אמו או בשחיט' דידיה דבן פקוע' ניתר בד' סימנין וכי קאמרי ליה ר"כ ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד בי"ט לאו למימרא דלשמואל ור"י דס"ל דאפרוח שנולד בי"ט מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה היינו נמי טעמא דעגל שנולד ביום טוב דהא ליתא דהאי טעמא לא שייך בעגל אלא ה"ק נהי דטעמא דמתיר עצמו לית לך מ"מ הרי אנו רואים בעגל שנולד ביום טוב שהוא מותר מאיזה טעם שיהיה כדתנן בפרק א"צ ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ומה בין אפרוח זה לזו אלו תורף דבריו בקיצור יע"ש ואם כן מעתה דברי הרב שה"ג הן מצודקים דאע"ג דס"ל דהרי"ף פסק כר"י דאפרוח שרי דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה אפילו הכי הוצרך למיהב טעמא בעגל שנולד בי"ט משום דמוכן אגב אמו משום די"ל דס"ל כפרש"י והלכך בעגל שנולד ביום טוב לא שייך טעמא דמתיר עצמו בשחיטה ומשום הכי בעומדת לגדל ולדות אסור משום מוקצה אכן לדעת הסמ"ג דסבירא ליה כר"י ור"ת דמוקצה בי"ט מותר ק"ל שפיר דל"ל טעמא דמוכן אגב אמו דמשמע דבעומדת לגדל ולדות אסור הא איהו סבירא ליה דמוקצה בי"ט מותר כנ"ל ובהכי ניחא מה שכת' הטור בסימן תצ"ח וז"ל עגל שנולד בי"ט מותר לשחוט אותו ודוק' אם האם עומדת לאכילה אבל אם האם עומדת לגדל ולדות אסור לר"י דאית ליה מוקצה וקשה דכיון דבסימן תקי"ג הביא מחלוקת באפרוח שנולד בי"ט דיש מתירין והגאונים אוסרים אם כן איך כתב כאן בסת' דבעומדת לגדל ולדות אסור לר"י היל"ל ולומר דהיינו דוקא לדעת הגאונים האוסרים אפרוח שנולד בי"ט אבל לדעת היש מתירין מטעמ' דמתיר עצמו בשחיטה דעומדת לגדל ולדות נמי שרי מה"ט והרב ב"ש נדחק בזה וכתב דלדעת האוסרים באפרוח הוא דקאמר וזה דוחק אכן ע"פ מ"ש הנה נכון דהטור סבירא ליה כפרש"י והלכך בעגל לא שייך טעמא דמתיר עצמו בשחיטה וכמ"ש כנ"ל ודו"ק:
מעשה חושב (פא) אמנם בי"ט דעלמא ס"ל לרב כו'. זה תמוה דמה בכך דרב ס"ל דלא גזרינן כו' הא אנן קיי"ל כרבה דס"ל דגזרינן יו"ט דעלמא אטו יו"ט שאחר השבת וא"כ לדעת הטור בשם ה"ר יחיאל דס"ל דשייך הכנה באפרוח שנולד בשבת א"כ הא ממילא בנולד ביו"ט נמי אסור משום גזירה הנ"ל ואיך הביא הטור פלוגתא בזה דיש מתירין כשמואל ואיתימא ר' יוחנן הא למאי דקיי"ל כרבה בהכנה ובגזירה יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת ע"כ אפרוח שנולד ביו"ט אסור משום הכנה ומשום גזירה הנ"ל:
(פב) ולעיל דפריך ומי גזרינן כו'. לענ"ד לק"מ די"ל דהנהו ברייתות אתיין כת"ק דר' יהודה משום ר"א בסוגיין דף ד' ע"א דס"ל דנולדה בשבת תאכל ביו"ט כו' דלית לי' הכנה ומש"ה עגל שנולד ביו"ט מותר ורבה ס"ל כר' יהודה משום ר"א דעדיין הוא מחלוקת ולב"ה אית להו הכנה וכנ"ל ודוק: