שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה כד
שבת הסמוכה לי"ט כו' אסורה בשני. בפ"ק דביצה דף ד' אתמר שבת וי"ט רב אמר נולד' בזה אסורה בזה ור"י אמר מותרת בזה נימא קסבר רב קדושה אחת הן והאמר רב הלכה כו' וכתבו התוס' ד"ה נימא וז"ל תימא לימא דקסבר ב' קדושות הן אלא הטעם הוי מגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי נמי לכולי יומא דיום ב' כו' וראיתי למוהרש"א בס' הליכות אלי דף מ"ז שהקשה וז"ל וקשה דהשתא דלא ידעי התוס' טעמא דמיגו לשעבר לא אמרינן אלא ס"ל לפי קושייתם דאמרינן מיגו דאיתקצי אליבא דרב בשבת וי"ט א"כ תקשינהו דרב אדרב דמ"ט א"ר בב' י"ט של גליות נולד' בזה מותר' בזה אי משום דחד מיניהו חול מ"מ הא אסור הביצה ביום א' ומיגו דאיתקצא' לבה"ש אתקצאי לכולי יומא וליכא למימר דלא אמרי' מיגו אלא דוקא בשבת וי"ט דכיון דודאי חד מינייהו קדש הוא על הי"ט אמרי' דודאי הוא ומחמרינן בספיקא אבל בב' י"ט של גליות דאכל חדא איכא לספוקי לא שהרי מדברי התוס' בפ' המביא דף ל' ד"ה עד מוצאי י"ט אחרון נראה דאפי' בב' י"ט של גליות אמרינן מיגו דאתקצאי שכתבו וז"ל וא"ת הא תינח י"ט שמיני מוקצה הוא דהוי ספק שביעי וגם ביום ט' שם מוקצה עליו הואיל ואתקצאי לבה"ש כו' יע"ש שהניחו בצ"ע. ועיין בתוס' פ"ק דסוכה דף י' ע"ב ד"ה עד מוצאי שכתבו וז"ל ומה"ט גבי שבת וי"ט דאמר רב נולדה בזה אסורה בזה מפ' טעמא משום הכנה ולא בעי למימר מיגו דאתקצאי אף ע"ג דרב כר"י ס"ל דאית ליה מוקצה וכן בי"ט של גליות דנולדה בזה מותרת כו' ויש לפרש דכונתם דמ"ש ולא בעי למימר מיגו דאתקצאי אין כונתם ז"ל להקשות לתלמודא דאמאי לא מפרש טעמא דרב משום מיגו דאיתקצאי דהא ליתא דהא מדקאמר רב בב' י"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה מבואר דלאו משום טעמא דמיגו דאתקצאי הוא דקאסר בשבת וי"ט אלא משום הכנה הוא דקאסר וכונתם להקשות לרב גופיה דאמאי לא קאמר טעמא משום מיגו דאתקצאי כיון דאיהו כר"י ס"ל ומה"ט נמי הוה ליה לומר דנולדה בזה אסורה בזה מיהו דבריהם דהכא א"א לפרש בהכי כלל ממה שכתבו תימא לימא דקסבר ב' קדושות הן כו' מבואר שכונתם להקשות לתלמודא דמאי פריך נימא דקסבר רב ב' קדושות כו' וכיון שכן קשה טובא דהיכי מצינן למימר דטעמי' דרב הוא משום מיגו דאתקצאי דא"כ בב' י"ט של גליות יהא אסור מה"ט ולכן נראה לי דהתוספות דפ"ק דביצה ס"ל כדעת הריטב"א שכתב בחדושי סוכה דע"ו ע"ב וזה לשונו וכיון שלא הקצהו מתחילה לבין השמשות לא חל עליו איסור בה"ש כו' הא אלו היה בכלל הקצאתו שיהא מוקצה לבין השמשות היה מוקצה לכל ח' כמו סוכה ואע"ג דביצה שנולדה בי"ט א' וכיוצא בה אסורין כל בה"ש ומותרין ביום ב' ולא אמרינן מיגו דאתקצאי לבה"ש כו' שאני התם שהא' מהן חול גמור וכשבא יום ב' הרי אנו אומרים ממ"נ או שהיום חול ואינו צריך הכנה או שהיום קודש והא' חול והיה לב' הכנה בביצה מבעוד יום מה שאין כן באתרוג שהוקצה לז' ולא הכין בו כלל והא' ודאי קדש והוה ליה כשבת ויום טוב שנולדה בזה אסורה בזה ועליה אמרה שהן קדושה אחת כי האיסור של בה"ש אוסרו לכל י"ט ולא שיהיו קדושה אחת ממש כו' עכ"ד ע"ש ואם כן היינו דק"ל שפיר דאמאי לא משני תלמוד' דלימא דקסבר ב' קדושות משום מיגו דאיתקצאי כו' ואפי' הכי שרי רב בב' י"ט של גליות משום דהתם הא' מהן חול הוא ליכא למימר מיגו דאתקצאי כלל כמ"ש הריטב"א ומ"ש בפרק המביא דגם ביום תשיעי אסור משום מיגו התם ה"ט משום דאיכא לספוקי בט' שמא ח' הוא ונמצא דבה"ש אתקצאי משום יום א' דספק שמא ז' ולא היה לו הכנה מבע"י שהרי אפילו נימא דח' הוי ס' והוא חול מ"מ אתקצאי למצותו ולא היה לו הכנה מבע"י ואמרינן שפיר מיגו דאתקצאי משא"כ הכא גבי ביצה דממ"נ שרי דאם נאמר דהא' היה חול היה לו הכנה מבעוד יום וכמ"ש הריטב"א ז"ל מיהו מ"ש הריטב"א ז"ל והו"ל כשבת וי"ט כו' ועליה אמרו שהיא קדושה אח' כי האיסור של בה"ש כו' קשה טובא דאם כן מאי פריך הכא נימא קסבר רב קדושה אחת והאמר רב כו' מאי קושי' נימא דכי קאמר רב דב' קדושות הן היינו לענין שיכול לערב ביום א' למזרח ובב' למערב דליכא טעמא דמיגו דאתקצאי אבל גבי ביצה דאיכא טעמא דמיגו דאתקצאי קאמר רב דנולד' בזה אסור' בזה וצ"ע כעת:
ומדברי התוספות דסוכה ק"ל טובא במ"ש שם וז"ל ובפרק בכל מערבין גבי לגין של טבול יום כו' ואמר הרי זה תרומ' מעשר לכשתחשך דבריו קיימים ואם אמר עירובו לב"ה לא אמר כלום משום דסוף היום קונה עירובו כו' הא אם תחילת יום של שבת קונה עירוב ולא בעי סעודה הראויה מבע"י הוי עירוב ולא אמרינן לאו ראויה היא בשבת מיגו דאתקצאי בה"ש משום יום שעבר גם הר"ן בשמעתין הביא ראיה זו יע"ש וק"ל טובא דמאי ראיה מייתו מהתם לומר דלא אמרי' מיגו היכא שהאיסור משום יום שעבר הא התם גבי טבל שאני דאפילו היכא שהאיסור מחמת אותו יום לא אמרינן מיגו וכמו שאמרו בפרק כירה דף מ"ג טבל מוכן הוא אצל שבת והתוספות שם הקשו דאמאי לא אמרינן מיגו דאתקצאי בה"ש אתקצאי לכולי יומא יע"ש ובפרק המביא דל"א ע"ב ד"ה ונפחת כתבו משם רש"י דבמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאתקצאי והביא ראיה מדאמרי' גבי טבל שהוא מוכן אצל שבת הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן ולא אמרינן מיגו דאתקצאי כו' יע"ש הרי דאע"ג דהתם הוי מיגו דאתקצאי מחמת אותו יום אפילו הכי לא אמרינן מיגו דאתקצאי מהטעם שכתב רש"י או מטעם שכתב הרמב"ן שם במלחמותיו יע"ש ואם כן משום הכי הוצרכו לומר בגמרא דה"ט דאין עירובו עירוב משום דסוף היום קונה עירובו ומשום דבעי סעודה הראויה מבע"י הא לא"ה הוי עירוב ואף על גב דאיתקצאי בה"ש משום דשמא יום הוא והוה ליה טבל מ"מ לכשתחשך הרי נתקן והוי סעודה הראויה בשבת והדברים ק"ו דאם אפי' בעבר ותקנו דעבר האיסור דרבנן אמרינן שהוא מוכן ומותר באכילה ולא אמרינן מיגו דאתקצאי בה"ש כ"ש באומר ה"ז תרומה לכשתחשך דממילא נעשית תרומ' ולא עבר האיסור דרבנן ומאתמול נמי דעתי' עילויה דבודאי לא אמרינן מיגו משום יום שעבר:
תו ק' דכפי מ"ש בפרק המביא דבמוקצה מחמת איסור דרבנן כל שנסתלק המוקצה מן העולם כמו בטבל לא אמרינן מיגו דאתקצאי בה"ש ע"ש אם כן מאי ק"ל הכא בשמעתין דלימ' דה"ט דרב משום מגו דאתקצאי בה"ש הא הכא הוי מוקצה מחמת איסור דרבנן דביצה לא אסירא אלא מדרבנן משום פירות הנושרין או משקין שזבו ואפילו לרבה דטעמא משום הכנה מיגו בשבת דעלמא אינו אלא משום גזירה דרבנן וכל שעבר בה"ש הרי נסתלק המוקצה מן העולם דומיא דטבל וא"כ לא אמרי' מיגו דאתקצאי בכה"ג ויש לחלק ודו"ק:
ובמ"ש עוד בסוכה וז"ל ומאן דאסר התם אתרוג אפי' בח' ופי' שם בקונטרס מיגו דאסור בה"ש כו' אתקצאי לכולי יומא אלמא אהני מיגו דאתקצאי משום יום שעבר לאיסור בח' לא יתכן דאפילו רב דאסר בריש ביצה בב' י"ט של גליות לא אסר אלא דמס"ל אי קדושה א' היא או לא וכונתם להקשות דאם איתא דאליבא דלוי ואבוה דשמואל דס"ל אתרוג בח' אסור ס"ל דאמרינן מיגו משום יום שעבר א"כ מאי פריך הכא בשמעתין לקמן דרב אסי אדר"א לימא דר"א ס"ל כלוי וכדאבוה דשמואל דאמרינן מיגו דאתקצאי משום יום שעבר ולעולם דס"ל דשני קדושות הן ותי' ומיהו אין ראי' כו' כלומר דרב אסי גופיה מוכח התם דס"ל דלא אמרינן מיגו דאתקצאי משום יום שעבר זהו כונתם ז"ל וק"ל טובא דאכתי תקשי להו לפרש"י דאיך אפשר לומר דלוי ואבוה דשמואל ס"ל דאמרינן מיגו דאתקצאי משום יום שעבר דאם כן תקשי להו מתני' דפרק בכל מערבין דל"ט דתנן התם ועוד אמר רבי יאודה ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני הרי בהדיא דרבי יהודה סבירא ליה דביצה שנולדה בראשון מותרת בב' אף על גב דר"י אית ליה מוקצה ואמאי נימא מיגו דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולי יומא וחכמים לא פליגי עליה התם אלא משום דס"ל דב' י"ט של ר"ה קדושה אחת היא הא לא"ה לא ובשלמא לדעת רש"י אפשר לומר דס"ל כדעת הריטב"א דבב' י"ט של גליות לא אמרינן מיגו דאתקצאי בה"ש אכן לדעת התוס' דס"ל דבב' ימים טובים של גליות נמי שייך מיגו דאתקצאי קשה טובא וצ"ע כעת:
תו ק"ל במ"ש דלא אמרינן מיגו משום יום שעבר ממ"ש התוס' לקמן דף ו' ע"א ד"ה וז"ל וכי כו' תימא הא מוכן הוא כו' ועוי"ל דהתם מיירי דאירע שכלו לו חדשיו והכא מיירי שלא כלו לו חדשיו עד היום ואם כן לא הוי מוכן היום הואיל ובה"ש לא הוה חזי עכ"ל וקשה דכפי מ"ש הם דלא אמרינן מיגו דאתקצאי בה"ש משום יום שעבר אם כן היכי כתבו דלא הוי מוכן הואיל ובה"ש לא הוה חזי הא מאי דלא הוה חזי בה"ש היינו משום יום שעבר ושמא יום הוא ולא כלו לו חדשיו ומשום יום שעבר לא אמרינן מיגו דאתקצאי לבה"ש ובדוחק יש ליישב דע"כ לא כתבו התם דבמוקצה משום יום שעבר לא אמרינן מוקצה אלא דוקא במוקצה מחמת איסור דרבנן כההיא דביצה וכההיא דנוי סוכה דלא אסירי אלא מדרבנן כמ"ש התוס' בפ' ב"מ דכ"ב ד"ה סוכה אמנם במוקצה מחמת איסור תורה כי הך דהכא דשמא לא כלו לו חדשיו והוי נפל אלימא טפי ואמרינן מיגו משום יום שעבר וכעין זה חילקו התו' בפ' המביא כנ"ל:
תו אמרינן התם כתנאי נולדה בשבת תאכל ביום טוב כו' ר"י אומר משום ר"א עדיין היא מחלוקת שב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל וראיתי להרב המאירי בשיטה כ"י שם כתב וז"ל ומיהו לאו טעמא דנפשיה קאמר דהא איהו לית ליה הכנה דרבה מדקאמר ביצה תאכל היא ואמה כדפרישנא לעיל כך נ"ל עכ"ל ויש לדקדק דאם כן קשה דר"א אדר"א דבפרק בכל מערבין דף ל"ח ע"א אמרינן א"ל לר"א אי אתה מודה שאין מערבין מי"ט לשבת אמר להן אבל הן לאיי קדושה אחת היא ופרכינן ור"א התם משום הכנה הרי בהדיא דר"א אית לי' הכנה דרבה והר"ב ח"ה שם בד"ה משום הכנה נרגש מזה וכתב וז"ל ולמאי דקאמר הכא דר"א אית ליה הכנה הא דתניא ר"א אומר ביצה תאכל היא ואמה כו' אליבא דב"ש מיתניא ואע"ג דשמותי הוא ס"ל בהא כב"ה דאסרי הכא משום הכנה כדקאמר הכא תלמודא עכ"ל יע"ש אכן לדברי המאירי ז"ל קשה שוב ראיתי להתוס' בפ"ב דמכלתין דף י"ז ע"א ד"ה מ"ט שכתבו בס"ד וז"ל וא"ת לר"י דאמר לעיל נולדה בזה מותרת בזה וקאמר טעמא לעיל משום דלית ליה הכנה וכי פליג ר"י אכל הני תנאי ואמוראי דהכא וי"ל דהתם מיירי בהכנה שעשה בידים כגון עירובי תחומין ואפי' ר"י מודה אבל מה שמתיר ר"י היינו גבי ביצה דהוי הכנה בידי שמים שנעשית מאליה עכ"ל ואם כן יש לומר שזהו דעת הרב המאירי וס"ל דע"כ ל"ק ר"א דלית ליה הכנה אלא דוקא גבי ביצה דהכנה בידי שמים היא אבל גבי עירוב דהוי הכנה בידים אית ליה והנראה שאשתמיט מהר"ב ח"ה דברי התוספות הללו ובהא ניחא לי מה שהקשה הרב הנז' שם אמאי דרמי התם ר"ח דרב אדרב מי אמר רב הלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר ב' קדושות הן והאמר רב נולדה בזה אסורה בזה כו' וז"ל יש לדקדק למאי דלא ס"ד השתא איסור הכנה אמאי לא תקשי ליה טפי למרמי מדרב אדרב מתרתי פסקי דרב בדין עירוב גופיה דהכא פסק כר"א דשבת וי"ט ב' קדושות הן ובפ' ב' דביצה פסק רב דהלכה כת"ק דאמר י"ט שחל להיות ע"ש אין מערבין לא ע"ת ולא ע"ח וע"כ משום דקדושה אחת היא כיון דלא אסיק אדעתי' איסור הכנה כמ"ש התוס' לעיל עכ"ל יע"ש:
והנה לכאורה נראה דלק"מ דמשום הכי לא פריך מההיא דרב משום דאמרינן התם רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כר' איבעיא להו הלכה כר' ולקולא או לחומרא כו' משום דשלח ר"א לגולה לא כשאת' שונים בבבל רבי מתיר כו' אלא רבי אוסר וחכמים מתירין ולא אפשיטא התם וא"כ משום הכי לא פריך מהא דרב משום דלא פסיקא ליה דאפשר מתני לפלוגתייהו כדשלח ר"א לגולה וקאמר דהלכה כת"ק דאמר מערבין ע"ח אבל לא ע"ת אמנם הא ודאי ליתא דאפי' נימא הכי אכתי תקשי דמ"ט דרב דקאמר אין מערבין ע"ת דליכא למימר דהיינו משום דאסור למקני שביתה בשבתא דהא רב ס"ל דשרי למקני שביתה בשבתא כדקאמר התם בסמוך אר"ח בר אשי אמר רב מניח אדם ע"ת מיום טוב לחבירו ומתנה וא"כ ע"כ היינו משום דקדושה א' היא כיון דלא אסיק אדעתי' איסור הכנה אכן כפי מ"ש יש ליישב דודאי רב חסדא אסיק אדעתיה טעמא דהכנה אלא דהוא סבירא ליה דדוקא גבי עירוב דהוי הכנה שנעשה בידים בהא איכא למימר איסור דסבירא ליה לרב הכנה אבל גבי ביצה דהוי הכנה בידי שמים בהא לא אסיק אדעתיה טעמא דהכנה כלל וכדס"ל לר"י וחדית ליה רבה דבהא נמי איכא איסור הכנה כדקאמר רבה בשמעתין לעיל כנ"ל ודו"ק:
מעשה חושב (עט) מאי קושיא נימא דכי קאמר רב כו'. תמהני אי י"ל הכי דהאי דקאמר רב הלכה כארבע זקנים כו' דשתי קדושות הן כונתו רק לענין עירוב לחוד דזה דוחק משום דמסתברא דכי היכי דלענין עירוב הוו שתי קדושות ה"נ לכל מילי דמהיכא תיתי לחלק ודוק:
(פ) אמנם במוקצה כו' והוי נפל אלימא טפי. זה תמוה דהא התוס' בחולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ כו' כתבו שם דתוך שמנה בבהמה דאסרינן לשוחטו הוא רק חומרא מדרבנן ומביאם הגאון המחבר ז"ל גופי' לעיל דף כ"ט ריש ע"ב ואין כאן איסור תורה כלל ועיין באה"ע סי' קס"ד סעיף ז':
וכן מותר לכחול את עין כו'. כתב ה"ה והעלו בהלכות שאין הלכה דמותר אלא ביום טוב ב' של גליות אמימר שרא למיכחל עינא בי"ט שני של ר"ה כו' עיין בהרב ב"ח בסי' תצ"ו שהביא משם האגוד' שכתב משם תוס' דאפילו ביט"ב של גליות אסור לעשותו אלא על ידי גוי והוא דברי תימא דע"כ לא אפליגו אמימר ורב אשי אלא דוקא ביט"ב של ר"ה אבל ביט"ב של גליות כ"ע מודו וכמ"ש כל הפוסקים ז"ל ועיין בפר"ח ס' הנז' סק"ב מה שדחק בזה ובס' שיורי כנה"ג יע"ש ולי נראה דס"ל להני תוס' דהא דשרא אמימר למיכחל עינא ביט"ב היינו משום דסבירא ליה כרבנן דר"א דפ' המצניע דאין בכחול אלא שבות גרידא אמנם לר"א דס"ל דחייבת חטאת עליה ה"נ דלא שרינן איסורא דאורייתא ביט"ב וכמ"ש מרן בפ"א מה' י"ט וכמ"ש ה"ה משם הרמב"ן וסבירא ליה כדעת הסמ"ג שכתב מרן הבית יוסף סימן ש"ג דהלכה כר"א דחייבת חטאת עליה וכן כתב הרב שה"ג שם שכן דעת ר"ח לפסוק בכולן כר"א יע"ש והילכך כיון דאיסורא דאורייתא הוא אפילו ביו"ט ב' של גליות לא שרי אלא על ידי נכרי כנ"ל נכון ומיהו לדעת הסמ"ג לפי מ"ש מרן הבית יוסף צ"ל דס"ל דאפילו איסורא דאורייתא שרינן ביט"ב ושלא כדעת הרמב"ן שהרי הסמ"ג הביא הא דאמימר בה' י"ט יע"ש:
וראיתי להרב בני שמואל דקל"ג ע"א שהקשה לדעת הר"ן דאיסורא דאורייתא לא שרינן ביט"ב ממ"ש הר"ן בסמוך ונראה ושמעינן מינה דמותר לכבות את הנר מפני דבר אחר ולכבות הדליקה מפני איבוד ממון והרי כביה אב מלאכה והמכבה בי"ט לוקה וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות י"ט ואם כן קשיא דהשתא אם לדבר אחר שאם אינו מכבה אינו ניזוק ואינו נהנה התירה לכבות להסיר החולי לא כ"ש ולדבריו לכבות את הנר כדי שישן החולה אסור עכ"ד ולק"מ ואשתמיט מיניה שדעת הר"ן דקי"ל כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור עליה וכמ"ש בפרק כירה דקי"ז ע"ב ובס"פ המצניע דקל"ד ואם כן לרש"י לכבות את הנר מפני ד"א אינו אלא איסור' דרבנן ופשוט: