אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק א · הלכה כ

הלכה יט

וכשם כו' ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות כו'. כתב ה"ה וספיקה שנתערבה באחרות יש מי שהורה שכולן מותרות כו' ולדעת המתירין הסכים הרשב"א וכן נראה שהוא דעת התוס' ממ"ש שם בד"ה ואחרות באחרות וז"ל תימא דא"כ אוסר ס"ס ובשלמא ההיא דלעיל דאמר דספיקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות נוכל לפרש כדפי' ר"ת כו' וע"ש וכ"כ הרשב"א בת"ה דקי"ו שמדברי ר"ת שכתב דנתערבה אודאי קאי נראה דס"ל דס"ס בדשיל"מ מותר אמנם אי הוה ס"ל דס"ס בדשיל"מ אסור אם כן לא הוה ק"ל מידי דאמאי לא מייתי התם בפ' התערובות מהך ברייתא דס"ל דס"ס אסור דאיכא למימר דכיון דלרב אשי דהלכתא כותיה מוקי לברייתא בס' י"ט ספק חול ומשום דהוי דשיל"מ מש"ה לא מייתי התם מהך ברייתא די"ל דהכא שאני דהוי דשיל"מ ומש"ה אסר בס"ס אבל בעלמא ס"ס מותר ולומר דכונתם ז"ל להקשות דאמאי לא מייתי התם מהך ברייתא ונימא דשמואל דקאמר התם הנח לע"ז דס"ס אסור ס"ל כהך ברייתא דקתני וס' אסורה בס' טריפה מיירי וכאוקמתא דר"פ דהשתא א"כ ס"ל להך ברייתא דאפי' בשאר איסורין ס"ס אסור ושמואל ס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא וכדמשני ליה התם אההיא ברייתא זה ודאי דוחק דכיון דתלמודא התם אשכח ברייתא דאית ליה בהדיא דס"ס אסור משום הכי לא מייתי מהך ברייתא דליכא למשמע אלא אליבא דר"פ דמוקי לה בספק טריפה ולאוקמי לשמואל דלא כהלכתא אלא נראה כמ"ש ובהא ניחא לי מה שהקשה הפר"ח בחי"ד סימן ק"י ס"ק מ"ג על מ"ש המרדכי בס"פכל הצלמים וז"ל נתערבה באחרות ר"ת לא גריס ואחרות באחרות דס"ס הוא ואין לאסור ורבי' שמחה הקשה דבריש ביצה אמרינן וס' אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות וי"ל דשאני גבי ביצה דהוי דבר שיל"מ ואפילו באלף לא בטיל ולכך יש לאסור אפי' ס"ס ע"כ והקשה הרב הנזכר דהא תינח לרב אשי דחדית לן דמחמרינן בדבר שיל"מ אבל מקמי הכי דהוה מפרשי' ליה משום הכנה או טרפה תקשי לר"ת דמתיר בס"ס והכא אסרינן אפילו דאיכא תרי ספיקי אלא ע"כ לומר כר"ת דנתערבה אודאי קאי או כתי' ר"י דלא מקרי ס"ס כיון שאינו מענין אחד יע"ש:
ולע"ד נראה דל"ק דודאי לאוקמתא דר"פ דמוקי לה בס' טרפה וכן למאי דהוי בעי למימר דטעמא משום הכנה ע"כ ס"ל לרבינו שמחה דהך ברייתא ר"י היא דאסר ס"ס גבי רמוני בדן אלא דעיקר קושי' רבינו שמחה הוא דאמאי לא מייתי התם מהך ברייתא וכמו שהקשה התוס' ואהא תי' דשאני גבי ביצה דהוי דשיל"מ כלומר דלפי המסקנא דמוקי לה רב אשי בס' י"ט ס' חול ומשום דהוי דשיל"מ החמירו הך ברייתא מיתוקמא אליבא דכ"ע והילכך משום הכי לא מייתי הך ברייתא לסיוע מינה לשמואל וכמ"ש עוד הקשה הפר"ח ז"ל דאיך לא שמיע לי' לרבינו שמחה דלר"ת חלוקת ואם נתערבה לא קאי אספיקא אלא אודאי וכמ"ש התוס' ואדרבא הרשב"א דקדק מדברי ר"ת להיפך דס"ל דס"ס אפי' בדשיל"מ מותר וכמ"ש לעיל ורבינו שמחה כ' דלדעת ר"ת יש לאסור בדשיל"מ אלא שבאמת אין דברי הרשב"א מוכרחין דאיכא למימר דמה שהוצרך ר"ת לומר דנתערבה קאי אודאי היינו למאי דהוה מפרשינן טעמא משום הכנה או בספק טריפה אבל כי חדית לן רב אשי בתר הכי דבדשיל"מ מחמרינן אפילו בס' דרבנן ה"ה דמחמרינן נמי בס"ס מה"ט ומ"מ אע"ג שאפשר שר"ת יסבור כרבינו שמחה לאסור ס"ס בדשיל"מ מ"מ קו' ר"ש לאו קושיא דהא ר"ת מפרש דקאי אודאי ע"כ דבריו יע"ש:
והנה מ"ש דאין דברי הרשב"א מוכרחין דאפשר דר"ת יסבור דלפי אוקימתת רב אשי נתערבה קאי אס"ס כן כ' הר"ן בשיטה כ"י למוהר"א לפאפא ז"ל ודחה שם דברי הרשב"א ז"ל מה"ט יע"ש ונראה דמה שהוצרך ר"ת לומר דלמאי דהוי מפרשי' טעמא משום הכנה או טריפה נתערבה קאי אודאי ולא כתב דלפום הני אוקימתא הך ברייתא ר"י דאסר ס"ס בשאר איסורין וכמ"ש למעלה לדעת רבינו שמחה משום דרבינו תם ז"ל אזיל לטעמיה שכתבו התוס' בפ' התערובות דע"ב ע"ב דאפילו ר"י דאסר ס"ס היינו דוקא ברמוני בדן דחשיבי טובא יעוין שם מיהו מדברי המרדכי בפרק כל הצלמים נראה בהדיא דר"י אסר ס"ס בכל מילי ממה שכתב ר"ת ל"ג ואחרות באחרות דס"ס הוא ואין לאסור דאין הלכה כר"י דאסר ס"ס ברמוני בדן יע"ש ולעיקר קו' הפר"ח על דברי רבינו שמחה י"ל בדוחק דודאי שמיע לי' לר"ש דברי ר"ת אלא דר"ש ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא דבמ"ש רבי' תם דלא גריס ואחרות באחרות ס"ל כותיה ובמ"ש דנתערבה קאי אודאה לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל דדחיק' לי' מילתא לומר הכי דפשטא משמע דאמאי דסליק קאי ומשום הכי קשיא ליה אליבא דנפשיה מהך ברייתא והוצרך לשנויי דה"ט משום דהוי דבר שיל"מ:
ועוד נראה ליישב הכל והוא עם מה שהקשה מוהר"ש אלגאזי בס' הליכות אלי דף נ"ה ע"א וז"ל ויש לעיין במ"ש בשלמא ההיא דאמר וס' אסורה כו' נוכל לפרש כדפי' ר"ת ובלאו סיפא דנתערבה באלף ממאי דקתני וס' אסורה איכא למשמע דס"ס אסור דכיון דאמרינן לקמן א"ל מאי דעתיך רב ור"י הלכה כר"י כו' והתניא א' ביצה שנולדה בשבת כו' ומדמינן נדון דברייתא לנדון דאושפיזא משמע דסבר דברייתא בכל י"ט מיירי ואף של גליות כו' וא"כ הא איכא ס"ס ספק אם נולדה היום או בחול ואת"ל נולדה היום ספק אם היום קדש או למחר דבכל י"ט דגליות איכא ס' כו' יע"ש ואם כן איכא למימר דלרבינו שמחה ודאי שמיע ליה הא דר"ת דנתערבה קאי אודאה אלא מאי דק"ל היא מחלוקת וס' אסורה משום דמשמע ליה דברייתא סתמא קתני ואפי' בב' י"ט של גליות וכדמוכחא נמי מההיא דאושפיזא דרב אדא ואהא ק"ל דהו"ל ס"ס ותריץ יתיב דהו"ל דשיל"מ ואפילו באלף לא בטל ולמאי דבעי למימר מעיקרא דטעמא משום הכנ' לא תקשי דהא הו"ל ס"ס די"ל דמעיקרא הוה סבירא לי' דס"ס דאורייתא בדבר שיש ל"מ אסור ומשום הכי פריך בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוה ליה ספיקא דאורייתא אלא לר"י ולר"י כיון דהוי מדרבנן הוה ליה ס' בדרבנן ואפילו בדשיל"מ מותר וכמו שכן הוא דעת הר"ן כמ"ש הפר"ח וחדית לן רב דס"ס אפילו בדרבנן בדבר שיל"מ ס"ל אסור כך נ"ל ליישב לפי חומר הנושא ומ"מ לדעת הרשב"א דס"ל דס"ס אפילו בדשיל"מ מותר צ"ל דס"ל דהך ברייתא דקתני וס' אסורה לא מיירי בב' י"ט של גליות אלא האי תנא בא"י קאי וההיא דאושפיזא דרב אדא לא מכרעא כמו שיראה הרואה כנ"ל. ודע שדברי הרשב"א הללו נראה שאשתמיט מיניה להר"ב ט"ז שכתב בחי"ד סימן ט"ו על מ"ש מרן שם אין לסמוך על הגוי בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני ח' ימים והק' הרב ז"ל בסק"ה דהו"ל ס"ס ס' אם כלו לו חדשיו או לא ואת"ל כלו לו חדשיו שמא יש להן ח' ימים ותירץ דס"ל כי"א שכתב מוהר"ם בסי' ק"נ ס"ח דדשיל"מ לא מהני ליה ס"ס כו' ע"ש ואתמיהא שהרי מאריה דדין זה הוא הרשב"א ז"ל בסימן רע"ג והרשב"א ז"ל ס"ל דס"ס בדבר שיל"מ מותר ואחר זמן רב שכתבתי זה ראיתי בספר עבודת הגרשוני חלק שני בסימן שהוקשה לו כן ע"ש ועיין עוד בספר נקודת הכסף מה שתמה על תירוץ זה ולעיקר קו' כתב וז"ל אבל באמת אין התחלה לקושיא זו דהיאך תאמר ואת"ל לא כלו שמא יש לו ח' ימים דמה בכך שיש לו ח' ימים הא לא כלו ונפל הוא ועוד דכשתאמר לא כלו א"א שיש לו ח' ימים דהא כשהוא בן ח' ימים מוציא מידי ס' נפל ואפשר שזהו בכלל מה שכתב וי"ל דלא שייך כאן ס"ס כו' אבל באמת לא היה צורך להעלותו בכתב יע"ש ואני תמיה עליו דמשמע מדבריו דאם נודע לנו בודאי שלא כלו חדשיו הרי הוא נפל ודאי ולא מהני ליה ח' ימים וזה ודאי אינו שמדברי התוספות בפר"א דמילה דף קל"ו ד"ה מימהל מבואר דאפילו אם ידעינן בודאי דלא כלו לו חדשיו אם שהה ח' ימים אינו נפל שכתבו וז"ל מכאן משמע דלא איירי רשב"ג בבן ח' ימים דוקא אלא בסתם וכן משמע לקמן דפריך ת"ש עגל שנולד בי"ט שוחטין אותו בי"ט ודחי דכלו לו חדשיו ואת"ל דלא איירי רשב"ג אלא בודאי בן ח' ימים הו"ל לדחויי הכא במ"ע בסתם ולדות כו' הרי מבואר דס"ל דבידעינן דלא כלו לו חדשיו מהני ח' ימים להוציאו מידי נפל דאל"כ הול"ל בפשיטות דע"כ בסתם ולדות איירי דאי בודאי בן ח' היכי קאמר כל ששהה ח' ימים אינו נפל הא אפילו בששהה נמי מה בכך הא לא כלו ונפל הוא ולמה להו להוכיח ממאי דלא משני הב"ע בסתם ולדות גם ממ"ש עוד בשם ר"י דרשב"ג בודאי בן ח' איירי מוכח דס"ל דודאי לא כלו נמי מהני ח' ימים דהא כי היכי דרישא דקתני כל ששהה ל' יום אינו נפל מיירי בודאי בן ח' ה"נ סיפא דקתני ח' ימים בבהמה דכוותה בודאי בן ח' וקתני דאם שהה ח' ימים בבהמה אינו נפל וכ"כ הרב מש"ל בפרק ג' מהלכות איסורי מזבח דין ח' ליישב דעת הגאונים ז"ל שכתב מרן הב"י בסימן הנזכר ומה שתי' הרב ט"ז אין ענינו למ"ש הוא ז"ל כמו שיראה המעיין ואין צורך להאריך ותו דלפי מה שהעלה הפר"ח בסימן ק"י בכללי ס"ס סעיף י"ד דלא בעינן ס"ס המתהפך והוכיח כן מדברי הרשב"א ז"ל ולא ניתן ליאמר תי' זה יע"ש דאכתי קשה דהא איכא ס"ס ספק אם הם בני ח' ימים או לא ואת"ל אינן בני ח' ימים ס' אם כלו לו חדשיו או לא:
והנלע"ד ליישב לעיקר קו' הרב ט"ז הוא על פי מ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפי"א מה' מעשר דין וז"ל המוליך חטין לטוחן ע"ה כו' הוליכן לטוחן כותי הרי הם דמאי שמא החליפן בחיטים של ע"ה וכתב עליו הראב"ד ז"ל וזה לשונו ואם מפני הס' הזה דלא הוי ס"ס אלא ספק שמא החליפן משלו ומירוח הגוי חייב מדרבנן ע"כ וכתב מרן כ"מ דטעמו של הראב"ד לומר דהוי ס"ס ספק אם החליפן בחיטין של ע"ה או לא ואת"ל החליפן שמא אותו ע"ה עשר ותרם פירותיו ואני אומר דמאחר דקיימא לן רוב ע"ה מעשרין הן ואפ"ה חיישינן להו משמע דרבנן אחמור בהו למיחש למיעוטא וה"ה דאחמור בהו למיחש לס"ס ע"כ ע"ש ואם כן ה"נ איכא למימר הכי לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דכיון דחכמים אחמור בהו למיחש למיעוטא שהרי מדאורייתא אזלינן בתר רובא ורובא אינן מפילות אלא שחכמים החמירו בו למיחש למיעוט של נפלים דמצוי הוא וכמ"ש התוס' בפרק הערל דל"ו ע"ב ד"ה הא יע"ש וכ"כ בפרק קמא דחולין דף י"ב ד"ה לר"מ דאינו אלא חומר' דרבנן בעלמא דמדאורייתא שרי דאזלינן בתר רובא ורובא אינן מפילות יע"ש וא"כ איכא למימר דכיון דאחמור בהו רבנן למיחש למיעוטא ה"נ אחמור למיחש לס"ס כנ"ל ודע שמדברי הראב"ד הללו ק"ל למ"ש הפר"ח בסי' הנזכר בכללי ס"ס סעיף י"ד משם האו"ה וז"ל גבינות של ישראל שהיו בבית הגוי וס' אם נחלפו בגבינות הגוים כו' יש להחמיר בס' חליפתן ואפילו אם היה רק ס' לנו אם מעמידין בקיבת נבלה לא היו נתרין הכא מכח ס"ס ס' לא הוחלפו ואם ת"ל הוחלפו שמא לא הועמדה בקיבת נבלה דמאח' שאסרו חכמים גבינות מחמת אותו ס' ודאי אסור הוא והרי הוא כאלו ראינו בהדיא שהועמד בקיבת נבלה דהא אם נודע לנו שהוחלפו היו אסורים בודאי מחמת גבינות הגוים כו' ואם כן אינו ניתר בס"ס עד שיהיו ב' ספקות מלבד הס' הראשון שאסרו חכמים והא דאיסור דרבנן ניתר בס' אחד היינו דוקא בדבר שעיקר איסורו מדרבנן משום גזיר' אבל בגבינות הגוים וכיוצא דאפי' בלתי גזירת חכמים היה כאן חשש איסור ע"י גזירת חכמים חשוב כאיסור ודאי עכ"ד יע"ש ולזה הסכים הפר"ח ז"ל ויש לדקדק שהרי מדברי הראב"ד הללו מבואר דס"ל דאמרינן ס"ס בכה"ג דהתם נמי מאחר שאסרו חטין של ע"ה מחמת ס' הרי הוא כודאי איסור ואין כאן אלא ס' אחד אם הוחלפו או לא ומשום ס' אחד אין להתירו כיון שהוא מחמת חשש איסור תורה וא"כ איך כתב כן בפשיטות בלי מחלוקת ואפי' לדעת רבינו לא כ"כ אלא גבי דמאי מהטעם שכתב מרן משום דמעיקרא חששו למיעוט הא לא"ה היינו מתירין מכח ס"ס ושמא ס"ל להאו"ה דהתם שאני כיון דרוב ע"ה מעשרין הן אם כן מדאורייתא הן פטורין לגמרי ממעשר ואין כאן חשש איסור תורה כלל ואינו אלא חומרא דרבנן ומש"ה ס"ל להראב"ד דאמרינן ס"ס בכה"ג דומה לההיא דבשר שנתעלם מן העין שכתב שם סמוך ונר' הפר"ח ז"ל ודוחק אך ק"ל בדברי הראב"ד במ"ש דחיישינן שמא החליפן בשלו ומירוח הגוי חייב מדרבנן דאם כן לדידיה נמי תקשי דהא הו"ל ס' דרבנן כיון דאפי' אם ת"ל דהחליפן בשלו אינו חייב אלא מדרבנן ויש ליישב דס' שמא החליפן בשלו הוי רגיל וקרוב לודאי דמסתמא אם היו טובים יותר ממנו בודאי הוא מחליפן ומ"ש הראב"ד ואם מפני הס' הזה הול"ל ס"ס היינו למ"ש רבינו דחיישינן שמא החליפן בשל ע"ה דהתם ודאי הוי ס' שקול דאין אדם חוטא ולא לו ועל פי זה יש ליישב מה שהקשה מוהר"ש סירילייו ז"ל הובאו דבריו בתשו' מוהר"ב אשכנזי סימן א' ד"י ע"ד וז"ל מה שהשיג הראב"ד אינו כלום דהא תנן מעשר את שהוא נותן לה כו' מפני שחשודה מחלפת ולדידיה אמאי נימא ס' מחלפה ס' אינו מחלפה ואת"ל מחלפה שמא מעושר נותנת לו כו' עכ"ד יע"ש אכן כפי מ"ש לק"מ דשאני התם דחשודה להחליף בשלו וס' קרוב לודאי הוא אחר זמן רב בא לידי ספר משפט צדק חלק ב' וראיתי לו שם שהק' כן אלא שמדברי האו"ה שכתבנו משמע דאפילו בס' שמא החליפן בשלו אם הוא בדבר שעיקר איסורו מדרבנן ה"ל ס' דרבנן ולקולא דלא כמ"ש אך ק"ל לדעת האו"ה ממ"ש מרן בא"ח סימן תצ"ז ס"ג דספק מוכן מותר ביום טוב ב' וכתב הר"ן בר"פ א"צ דהיינו טעמא משום דהו"ל ס"ס ס' אם נתלשו היום או מעי"ט ואת"ל נתלשו היום ספק אם היום הוא חול ואע"ג דהוי דשיל"מ לא אחמור בהו אלא בחד ספיקא לא בתרי ספיקי יע"ש והשתא לפי דעת האו"ה הא לא חשיב ס"ס דכיון דחכמים אסרו פירות שנתלשו בי"ט מחמת אותו ס' הרי הוא ודאי איסור ואם נודע לנו שתלשן היום היו אסורים בודאי מכח גזירת חכמים ואם כן אינו ניתר בס"ס עד שיהו ב' הספקות מלבד הס' שאסרוהו חכמים וליכא למימר דשאני הכא דכיון דאינו אלא משום מנהג הקלו בו דאדרבא כיון דהוי מנהג הו"ל י"ט ודאי דרבנן ואין כאן ס"ס אלא שכבר כתב הר"ן שם דאנן לא מחמרינן טפי מאבהתין וכי היכי דלדידהו ס' לדידן נמי ס' יע"ש ואם כן להקל טפי מנייהו אין לנו וכיון דלדידהו אין להתיר משום ספק מוכן בי"ט ב' משום דלא מקרי ס"ס לדעת האו"ה לדידן נמי אין להתיר וכן כתב הפר"ח ז"ל בסימן הנז' ס"ק מ"ג ודחה שם דברי הש"ך מה"ט יע"ש:
ובדוחק י"ל דע"כ לא כתב האו"ה דאינו ניתר בס"ס עד שיהיו ב' ספקות מלבד הס' שאסרוהו חכמים אלא דוקא גבי גבינות הגוים דאי' חששת איסור תורה ומש"ה ע"י גזרת חכמים חשיבי כאיסור ודאי מה שאין כן הכא בספק מוכן דליכא חשש איסור תורה כלל דמדאורייתא אפי' נתלשו ביום טוב מותרין לא חשיבא גזירה דידהו כודאי איסור וחשיב שפיר ס"ס כנ"ל ובמ"ש מרן שדעת רבינו דכיון דחכמים חששו למיעוטא ה"ה דאחמור בהו למיחש לס"ס שמעתי שהקשה ה"ה את עצמי ובשרי כמוהר"י אשכנזי זלה"ה ממ"ש רבי' בפי' המ' ברפ"א דדמאי אמתני' דהקלין שבדמאי השיתין כו' וז"ל והטעם בזה כי אלו הם אילנות מדבריות ואינן נכנסין ברשות איש א' ומעט ומזער הנוטעין אותן ורובן הפקר וכבר ביארנו שהפקר אינו חייב במעשרות ונקבצו בהם ב' ספקות האחד אם הן הפקר או לא ואם הן מן השמור אם הוציאו ממנו המתנות או לא העיקר בידינו תרי ספיקי להקל עכ"ד הנה בהדיא שדעת רבינו דס"ס מהני גבי דמאי:
ולע"ד נראה לחלק דהתם שאני משום דהוי ס"ס מחמת רוב דתרי ספיקי אינו אלא חששת המיעוט כמ"ש רבי' דרוב פירות אלו הן באים מן ההפקר והילכך ס"ס כי האי אלים טפי דאיכא למימר כי החמירו חכמים בחד רובא בתרי רובא לא החמירו כדאמרינן גבי יוחסין בספ"ק דכתובות:
ועוד יש לחלק דע"כ לא כתב מרן דהחמירו בס"ס כי היכי דהחמירו למיחש למיעוטא אלא דוקא בפירות שהן מחוייבין ודאי במעשר אלא דנפל לנו ס' אם עישרום או לא ובהא הוא דחששו למיעוטא כיון שהן מחוייבים ודאי במעשר ואהא הוא דכתב מרן ז"ל דכיון דחששו למיעוטא בפירות שהן מחוייבים ודאי במעשר ה"נ חששו לס"ס מה שאין כן בההיא דהקלין שבדמאי דהס' הוא אעיקרא דמילתא אם חל עלייהו חיוב מעשר או לא ולא הוקבע בהו חיוב מעשר כלל בהא אזלו חכמים להקל כנ"ל נכון אחר זמן רב בא לידי ס' משפט צדק חלק ב' וראיתי שם שהק' כן בדק"מ יע"ש ודו"ק:
טעם המלך א) דברי הרב דחוקים מאד לתרץ רבינו שמחה בזה דראייתו רק מגמ' זבחים ולא הזכיר ש"ס זבחים כלל בדבריו ואולם אנכי העליתי בקונטרס הספיקות אשר לי ת"ל ענין אחר לתרץ דברי רבינו שמחה ומינה מסתעף כמה ענינים הנוגעים פה ויען כי בעניני הספיקות ראיתי כי נבוכים המה בארש אנופף ידי להעיר הענין בקצרה ולהעלות מרגניתא מעמקי ים כי צללו ועתה הסכת ושמע ואציע לך דברים העומדים בהלכות עמוקות ואשר אנכי בררתי בבירור אחר בירור וטוחן אחר טוחן הדק היטב. הנה הר"י והר"ת מחולקים על האי דקתני בברייתא ואם נתערבה באלף כולן אסורות אי האי ונתערבה קאי על האי דסיים וספיקה אסורה ועליה קאי ואמר ואם האי ספיקא נתערבה באלף לא בטל או האי ונתערבה מלתא בפני עצמה הוא וקאי על ודאי ומילי מילי קתני. הר"ת סובר ההוא ונתערבה על ודאי קאי דאי על ספיקא הא הוי ספק ספיקא וספק ספיקא בכל התורה כולה מותר ור"י סובר דהאי ואם נתערבה אספיקא קאי והא דאסור ולא מתירין משום ספק ספיקא משום דהוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות וז"ל רשב"א בתה"א ומיהו אמרו משמו של ר' יצחק הזקן הידוע בעל התוס' דלא אמרו ס"ס להקל אלא בשתי ספיקות הבאות מכח ב' תערובות כגון זו שאמרנו שנפלה טבעת של ע"ז לרבוא ומרבוא לרבוא דכל חדא וחדא שבתערובות שניי' איכא תרי ספיקא דבכל חדא וחדא איכא למימר לא זו היא שנפלה כאן ואת"ל זו היא שנפלה כאן שמא לא זו היא שנפלה לרבוא הראשון אבל בעלמא שאינן באין מכח ב' תערובות לא וע"כ הוא מפרש בריש פ"ק דביצה [ג' ב'] כי מה שאמרו שם נתערבה באלף כולן אסורות אספיקא קאי כלומר שאפילו ספק נולדה ביו"ט אם נתערבה באחרות כולן אסורות עכ"ל. ועיי"ש היטב בב"ה ומשמרת הבית שנחלקו בטעמן אי הטעם משום שהספק ראשון אסור מדאורייתא ודוקא באיסור דאורייתא אמרינן כן או הטעם שצריך להיות הספיקות דומין זו לזו ואף אם הספק ראשון הוא באיסור דרבנן היכי דספק אחד אסור עיי"ש היטב. ועי' בש"ך סימן ק"י ס"ק י"ז שהעלה דאם הוא באיסור דרבנן בענין שספק הראשון אסור אף שהוא איסור דרבנן ואיכא ס"ס שאף שאין הספיקות שוין אפ"ה מותר ולא צריכין שיהיו שוין אלא אפילו ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות נמי מותר. אמנם הט"ז בסי' ק"י ס"ק י"ד כתב וז"ל כלל העולה בספק ספיקא הוא כן דכל שהספק אחד אסור מצד שהוא חשוב ואינו בטל ברוב אע"פ שעיקר הוא מדרבנן כמו ספק ביצה שנולדה בי"ט ושוב נתערבה לא מהני בה ס"ס כיון שאין הספיקות בענין אחד, אלא בענין שיהיו שני הספיקות ע"י תערובות ונודע בינתיים לא מעלה ולא מוריד עכ"ל עיי"ש היטב. וכתב הרב הש"ך בנקודותיו על דברי הט"ז אלו וז"ל דאם מדרבנן מהני ספק ספיקא אפילו אין הספיקות מענין אחד כדאיתא בכמה דוכתי וכמ"ש בש"ך ס"ק ס"ב דין ט"ז וי"ז ומספק ביצה שנולדה ביו"ט אין ראיה דהוי דבר שיש לו מתירין עכ"ל כונת הט"ז והנקודת הכסף כך היא לכל מעיין בצדק וירד לעומקא של הלכות אלו דהא עיקר הראיה של הפוסקים דסוברין ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו לא הוי ספק ספיקא מהאי דאמרינן דסברי האי ונתערבה אספיקא קאי וא"כ קשה הלא הוי ס"ס לכן המציא ר"י הזקן כיון דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו ולפ"ז הוכיח הר"ב הט"ז דאף באיסור דרבנן אמרינן כן דאל"כ רק באיסור דאורייתא אמרינן כן אבל לא באיסור דרבנן תינח לרבה כאן בביצה דאמר משום הכנה והוי ספק הראשון אם נולדה ביו"ט אם לא נולדה ספק דאורייתא וכן אם אמרינן דאיירי בספק טרפה והוי ספק הראשון דאורייתא אמנם מה יענה באוקימתא דרב אשי דאמר לעולם ספק יו"ט ספק חול היינו למ"ד משום פירות הנושרין ומשקין שזבו, ולהכי ספיקא אסור משום דהוי דבר שיש לו מתירין תינח מציעתא סיפא מא"ל דקתני ואם נתערבה באלף כולן אסורות אמאי כולן אסורות הא הוי ספק ספיקא וע"כ דאין חילוק ואף אי הוי ספק הראשון באיסור דרבנן כיון דספק הראשון אסור, יען דהוי דשיל"מ א"כ בס"ס אסור לפי שהוא ספק אחד בגופו והוא אסור מצד דשיל"מ וספק השני הרי הוא בתערובתו ואפשר להפרידן זה כונת הט"ז ועליה קאי הנקודות הכסף ואמר לעולם בשאר איסורי דרבנן אף אם הס' הראשון אסור מטעם (דשיל"מ), מ"מ בס"ס אזלינן לקולא ומותר ואף שהס' הראשון בגופו וס' השני בתערובתו אפ"ה מותר יען שאיסור דרבנן הוא רק בדאורייתא בעינן שיהיה ב' הספיקות שוין והא דואם נתערבה באלף דקאי אספיקא ולדעת רב אשי הרי אמרו הברייתא בספק נולדה ביו"ט וספק נולדה בחול ואליבא מאן דס"ל דביצה שנולדה ביו"ט אסור רק מדרבנן והיינו טעמא דספיקא אסורה משום דדשיל"מ הוא תינח ספיקא ס"ס מאי איכא למימר וע"כ משום ס' אחד בגופו וספק אחד בתערובתו ואין כאן ספק ספיקא. לא לעולם ס"ס מותר אף שאין הספיקות שוין והכא היינו טעמא כיון דדשיל"מ הוא מחמרינן אפי' בס"ס אבל בשאר איסור דרבנן לא ועיין היטב כי כן כונת הט"ז והש"ך בהנקה"כ. ולפ"ז אין לזוז מדרך ונתיב האמת דלדעת אלו הפוסקים דס"ל דהאי ואם נתערבה דברייתא קאי אספיקא והיינו טעמא דאסור דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו או דצריכין למימר דגם באיסור דרבנן צריך להיות הספיקות שוין וספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו ליכא ס"ס או בדשיל"מ מחמרינן גם בספק ספיקא כמו בחדא ספיקא. ועי' בפר"ח כללי ס"ס דלא נחית לעומקא בזה. ואנן בדידן דבזה עולים דברי רבינו שמחה כהוגן דודאי רבינו שמחה נמי היה סובר דיש לתרץ דלכך ואם נתערבה אסורה אף אספיקא קאי ואיכא ס"ס היינו טעמא כיון דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו. אלא היה סובר תינח בה"א דברייתא איירי בספק טריפה וא"כ הוי ספק הראשון דאורייתא לכך ספק השני בתערובתו לא מהני והוי קשה לפ"ז לדעת רב אשי דמיירי הברייתא בספק נולדה ביו"ט ולדעת הני אמור אי דס"ל הטעם דאסור משום פירות הנושרין או משקין שזבו והוי רק דרבנן מאי טעמא ואם נתערבה באלף כולן אסורות וע"ז ליכא לשנויי משום דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו הא רק איסור דרבנן וס"ל כש"ך באיסור דרבנן לא בעינן שיהיו ב' הספיקות שוין וא"כ קשה כקושית הט"ז ולזה מתרץ כתירוץ הנקה"כ והיינו טעמא דרב אשי כיון דהוי דשיל"מ מחמרינן אפילו בס"ס. ואזיל ליה קושית הפר"ח מקמא דחדית ר"א מאי איכא למימר דמקמי דחדית רב אשי היה הברייתא איירי או לרבה משום הכנה או כתירוץ הש"ס בס' טרפה והוי איסור דאורייתא ולכך אם נתערבה באלף כולן אסורות אף דהוי ס"ס משום דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו ולא הוי קשיא ליה לרבינו שמחה אלא לדברי ר"א דאיירי בספק דרבנן ולכך משני שפיר משום דהוי דשיל"מ. ומעתה נחקור בעיקר הדין של רבינו שמחה דאמר וי"ל דשאני גבי ביצה דהוי דשיל"מ ולכך יש לאסור אפילו ס"ס ומבואר דאפילו אם הס"ס באיסור דרבנן איירי ואמר כמו שהחמירו בדשיל"מ בחדא ספיקא ה"ה נמי בס"ס ואין כן דעת הרבה פוסקים ומהם סברי אף שס"ס בדשיל"מ אסור היינו דוקא אם הספק הראשון דאורייתא מחמרינן בס"ס אם הוי דשיל"מ דס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן שוין המה ומאי דמחמרינן בחדא ספיקא דרבנן מחמרי' בס"ס דאורייתא אבל כולי האי אם כל עיקר הוא באיסור דרבנן אף שמחמרינן בחדא ספיקא לא מחמרינן בב' ספיקות וכן הוציא הט"ז סי' ק"י ס"ק י"א מדברי הר"ן פרק אין צדין אמנם הש"ך בנקודותיו רצה לדחות דבריו וכתב דאין חילוק והר"ן סובר דאפילו באיסור דאורייתא ס"ס להקל אפילו בדשיל"מ והוציא דינו מדברי הר"ן ריש פ"ק דביצה אמנם הרב פר"ח ס"ק מ"ו הוציא מדברי הר"ן כן. דיש לחלק בין ס"ס דאורייתא לס"ס דרבנן בדשיל"מ וכן כתב הרב מגן אברהם בא"ח סי' תקי"ג ס"ק ד' וז"ל שם על דברי המחבר שכתב ביצה שנולדה ביו"ט אסור ליגע בה וכ"ש שלא לאכלה ואם נתערבה באלף כולן אסורות ספק אם נולדה ביו"ט או בחול אסורה וכ' המג"א בטור כתב איפכא ס' כו' אסור ואם נתערבה באלף כולן אסורות ומדהחליף הרב"י את לשונו ש"מ דס"ל דספק שנתערב כולן מותרות דכל אחד הוי ספק ספיקא וכמ"ש המגיד משנה וצ"ע דבי"ד סי' ק"ב פסק לאיסור, ואפשר דשם מיירי בחד בשבת דהוי דאורייתא ודשיל"מ אבל הכא דהוי דרבנן עכ"ל. כונת הר"ב מגן אברהם דהמחבר ס"ל לחלק בדשיל"מ בין דאורייתא לדרבנן אם ס' הראשון דאורייתא כגון שנולד הביצה בחד בשבת והוי הכנה דאורייתא והכא בא"ח איירי בי"ט דעלמא והוי רק הביצה אסורה מדרבנן לכך החמירו בספיקא ולא בס"ס והיינו כדעת הר"ן וכמו שהבין הרב הט"ז. ומזה יש לדחות דברי הש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ו דהקשה על הרמ"א דהכא בי"ד מחמיר בס"ס בדשיל"מ ובא"ח סי' תצ"ד שתיק לדברי המחבר דכתב ספק מוכן אסור וס"ס מותר ולפי דברי הרב מג"א לק"מ דהכא איירי רמ"א בדשיל"מ באיסור דאורייתא לכך מחמיר רמ"א והתם איירי באיסור דרבנן וע"כ לומר כן דאל"כ אף לדעת הש"ך דרצה לחלק שם בין ספק בגופו ובין ספק תערובתו קשיא דברי רמ"א אהדדי דהא בסי' תקי"ג נמי שתיק רמ"א לדברי המחבר והא התם איירי בתערובות ויש לדחות קצת דמהתם אין ראיה כיון דהמחבר לאו בפירוש התיר אלא מכללא הוציא הרב מג"א דין זה ובאמת תימא על הש"ך בלא"ה דהוא לא רצה לחלק כלל בדשיל"מ בין אם הספק הראשון דאורייתא או דרבנן מה יענה לקושית המג"א סי' תקי"ג הא מוכח מהמחבר הכי דאל"כ סותר אהדדי מסי' ק"ב שכתב בפירוש דס"ס בדשיל"מ אסור וכן יש להקשות על המחבר אף אם לא חש לדקדוק של המג"א מדהפך הסדר מכל מקום קשה על הש"ך מסימן תצ"ז דכתב המחבר בפירוש דספק ספיקא בספק מוכן מותר ואף דבזה מהני תירוצא של הש"ך דיש לחלק בין תערובות לספק בגופו של איסור מכל מקום קשה על הש"ך בקושייתו מדוע לא רמי המחבר אהדדי, ודאי המג"א לא הקשה קושייתו על המחבר בא"ח סי' תצ"ז דהכא כותב ס"ס מותר בדשיל"מ ובי"ד אוסר היינו טעמא כיון דהוא הביא לעיל דברי הש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ו דחילוק יש בין תערובות לגוף לכך הקשה קושייתו על המחבר בסימן תקי"ג מדברי המחבר סי' קנ"ב בי"ד דכי אהדדי שנינהו התם איירי בספק הראשון בגוף והשני ע"י תערובות ה"נ הו"ל לכתוב הכא ואם נתערבה אחר וספיקה אסורה דהאי וספיקה אסורה על גוף האיסור קאי ועיין לעיל סימן ק"ב סק"ב ודאתאן עלה נידוק עוד בדברי המחבר לפי הצעותינו דזה בזה תליא לדברי הפוסקים דס"ל ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו לא הוי ס"ס או דצריכין למימר דליכא חילוק בזה בין איסור דאורייתא ובין איסור דרבנן כמו שהעלה הט"ז ודעמיה והיינו טעמא אליבא דרב אשי דמוקי הברייתא בספק נולד בי"ט וספיקה אסורה משום דשיל"מ וס"ס אסורה משום דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו וכסברת הט"ז ס"ק י"ד או אם אמרינן דאף שספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו לא הוי ס"ס היינו דוקא אם הספק הראשון דאורייתא אבל אם הספק הראשון דרבנן הוי ס"ס ע"כ כדעת הנקודת הכסף היינו טעמא אליבא דרב אשי דמיירי הברייתא בספק נולדה בי"ט והוי ספק דרבנן וכמו שספק אחד אסור משום דהוי דשיל"מ ה"נ ס"ס ומיניה מוכח דס"ס בדשיל"מ אף באיסור דרבנן להחמיר. וא"כ הפוסקים כמו הר"ן ודעמיה דחולקים בדבר וס"ל ס"ס בדשיל"מ מותר אם הס"ס בדרבנן ע"כ או דס"ל האי ואם נתערבה אודאי קאי או דאף אם אספיקא קאי לאו טעמא דס"ס אסור משום דשיל"מ אלא משום ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו אף בדרבנן אסור וא"כ מזה תימא על המחבר סי' תקי"ג דממ"נ קשה עליה מדוע שינה לשונו של הטור וכתב האי ואם נתערבה קודם שכתב וס' אסורה. דהא אף אם הספיקא נתערבה אסורה וכמו שהקשה המג"א מסי' ק"ב דהא אית ליה להמחבר ס"ס בדשיל"מ לא בטיל ה"נ יש להקשות מהמחבר סימן ק"י סעיף ט' שכתב המחבר וזה לשונו ספק טריפה שנתערבה אם הוא מדברים שאינן מתבטלין אסור כל התערובות כיון שספק הראשון היה בגופו אין להתיר מכח ס"ס עכ"ל. וא"כ אכתי קשה על המחבר מדוע שינה לשונו של הטור דהא אם האי ביצה נתערבה אסורה ואין להתיר מכח ס"ס דהא הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו וע"כ נמי כמו שתי' הרב המג"א לענין דשיל"מ הכא נמי צריכין למימר לענין ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו דהיינו טעמא דהמחבר דפוסק בסימן ק"י דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו לא הוי ס"ס משום דהתם איירי בספק טריפה והוי ספק הראשון דאורייתא אבל הכא בא"ח סי' תקי"ג איירי בס' נולד בי"ט והוי ספק דרבנן וסבירא להמחבר כהך שיטה דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו באיסור דרבנן הוי ס"ס. אמנם לפ"ז קשה על המחבר בסי' תקי"ג קושית הט"ז מרב אשי בביצה דמוקי הברייתא בספק נולד בי"ט וס' אחד אסור משום דשיל"מ. תינח האי בבא וספיקה אסורה סיפא מאי איכא למימר דקתני ואם נתערבה באלף כולן אסורות [ולדעת המחבר דס"ל ספק אחד בגופו וס' אחד בתערובתו לא הוי ס"ס היינו דסובר כר"י הזקן דהאי ואם נתערבה אספיקא קאי] אמאי הא הוי ס"ס. וע"כ דהאי טעמא נמי משום דהוי ס' אחד בגופו וס' אחד בתערובתו ואף לדברי רב אשי דאיירי בספק דרבנן אפ"ה ס"ס בכה"ג אסורה וכמו שהוכיח הט"ז ס"ק י"ד וא"כ מוכח מזה דאסור ואיך שינה המחבר לשון הרב ב"י וסובר דמותר אם נתערבה הספיקא. ואם אזלינן לאידך גיסא דהיינו לדעת הש"ך ודעמיה דס"ס באיסור דרבנן מותר אף שאין הספיקות שוין ע"כ מוכח מדברי ר"א היינו טעמא דאסור משום דהוי דבר שיל"מ והרי מוכח בדשיל"מ אסור אפילו בספק נולד בי"ט וא"כ לא מהני תירוץ המג"א דהכא איירי בספק נולד בי"ט דעלמא מה יועיל לן הא, הא מוכח מר"א דאפילו בכה"ג ס"ס אסורה ואנו אין לנו אלא כדעת הרב המחבר פה לר"ש והכא אמרינן היפך דבריו לדעת המחבר ודעמיה דודאי על הש"ס זבחים דלא מייתי ראיה מהך ברייתא הכא דס"ס אסורה הוכיח ר"י שפיר די"ל דהברייתא היה סובר דלמא איירי בספק טריפה וטעמא דברייתא משום דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו אמנם רב אשי דמוקי הברייתא בס' נולד בי"ט ובאיסור דרבנן וספיקא אסורה משום דהוי ספק דרבנן בדשיל"מ ל"ק תינח ספיקא ס"ס מאי איכא למימר וע"כ חדא מתרתי או דצריכין שיהיו הב' ספיקות שוין אף באיסור דרבנן או דס"ס בדשיל"מ אסור דזה ליתא. דהא כבר ידעינן דר' יהודה אית ליה ס"ס בכל התורה כולה אסורה א"כ מוקמינן הך ברייתא כרבי יהודה ובאמת זה דוחק לכל מעיין ומדברי הרב המחבר פה נעלמו דברי התוס' זבחים ד"ה עייש"ה. לכן רציתי לומר דבר אחר ונכון הוא דודאי ר"י ור"ת מחולקין אי ונתערבה קאי אספיקא או אודאי היינו לפי דמוקמינן בספק טריפה דמיאן הר"י לומר דאודאי קאי דהא הברייתא לא דבר כלום מודאי טריפה ואיך שייך לומר דאודאי קאי וע"כ דקאי אספיקא אבל לרב אשי דלא איירי הברייתא מענין אחר זולת מביצה שנולדה בי"ט וא"כ יכולין למימר מילי מילי קתני מתחלה אמרה הברייתא דין כולל, גבי ביצה שנולדה בי"ט אסורה ואח"כ אמרה פרט שספיקא אסורה ואח"כ אמרה פרט אחר ואם נתערבה באלף האי ביצה שנולדה בי"ט ג"כ אסורה ומודה ר"י שקאי על ודאי ולא על ספק וא"כ לא מוכח מרב אשי מידי וזה אמת ונכון. וכדומה שראיתי דין זה בפלתי וכעת אין אתי לעיין בו:
הדרן לפלוגתיה דהש"ך והט"ז אי ס"ס בדשיל"מ לדעת האוסרין דוקא באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן ועם הרב ט"ז מסכים הר"ב פר"ח וכן הרב מג"א שהבאנו, ואנכי הוכחתי גם הדברים מדברי רבינו הרמב"ם פה שרצה ה"ה להוכיח דס"ל כרשב"א ודעמי דס"ס בדבר שיל"מ מותר לגמרי קשיא לן דברי הרמב"ם פ"ז מהלכות עכו"ם [הלכה ז'] דכתב שם ספק עכו"ם אסור ס"ס מותר כיצד כוס של עכו"ם שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורות מפני שעכו"ם וכל משמשיה אסורין בכל שהן פי' כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרין והקשה הכ"מ שם מפי"ו מהל' מ"א דכתב שם גבי רמוני בדן דצריך ג' התערובות וא"כ גבי עכו"ם למה הספיק בב' תערובות והעלה היינו טעמא דהרמב"ם דמצריך גבי רמוני בדן ג' תערובות משום דבב' תערובות אסור מצד דהוי ס"ס בדשיל"מ דאולי יותרו דאם נתפרכו הרמונים בטלים ע"ש היטב. הרי חזינן דהרמב"ם סובר בדשיל"מ ס"ס אסורה וכן הקשה הפר"ח הלכות עכו"ם על הכ"מ דנעלם מאתו הר"מ כאן בהלכות י"ט דמ"מ מוכח דס"ל להר"מ ס"ס בדבר שיל"מ מותר ע"ש בפר"ח היטב בחדושיו להלכות עכו"ם וע"כ נמי כדעת הט"ז ודעמיה דיש לחלק בין דשיל"מ לדשיל"מ דבדאורייתא הס"ס אסור ובדרבנן מותר וא"כ גבי רמוני בדן דדאורייתא פ' הרמב"ם דבעינן ג' תערובות דזולת זה הוי דשיל"מ אבל גבי ספק מוכן דפסק הרמב"ם דאסור משום דשיל"מ לא הביא הרמב"ם האי ונתערבה לומר דס"ס נמי אסור כיון דספק מוכן רק מדרבנן והוי ס"ס בדרבנן ומן האמת אמרתי נמי שלדעתי יותר נכון תירוץ הכ"מ על הרמב"ם מתירוץ הש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ב דתי' על הרמב"ם דמחלק בין רמוני בדן לע"ז דהתם מצריך ג' תערובות ובע"ז סגי לי' בב' תערובות דלהכי בע"ז דהוי רק לענין הנאה דאיירי בכוס של ע"ז סגי בב' תערובות אבל בדבר אכילה כגון רמוני בדן צריכין ג' תערובות ועל ב' תירוצים אלו היינו לתירוץ הכ"מ ולתי' הש"ך הקשה הפר"ח הלכות עכו"ם מאי פריך הש"ס זבחים [ע"ד א'] שמואל דאמר כמאן אי כר"י אפילו בשאר איסורין נמי לימא דע"כ לא קאמר ר"י ברמוני בדן דספק ספיקא אסור משום דהוי דבר שיש לו מתירין לפי שיטת הכ"מ אבל בעלמא קא שרי אף דהוי ספק ספיקא וכן קשה נמי לדעת הש"ך דלמא ר"י קאמר גבי רמוני בדן משום דהוי אכילה אבל גבי ע"ז דהוי רק הנאה מודה ר"י דסגי בב' תערובות עיין בפר"ח הל' עכו"ם ובאמת לשון הפר"ח קשים להלמן דמאי פריך על הש"ס והלא על שמואל גופיה קשיא היאך ראה דבע"ז ספק ספיקא אסור דלמא מותר והאי דר"י ברמוני בדן דוקא משום דהוי דשיל"מ לדעת הכ"מ אמנם קושיא זו פריקא לקושיית הפר"ח דודאי האי דינא דס"ס אסור בדשיל"מ ידעינן מרב אשי דחדית לן דכמו שהחמירו חכמים בביטול גבי דשיל"מ ה"נ מחמירין גבי ספיקא א"כ ה"נ גבי ס"ס או בדאורייתא או אפילו בדרבנן כל חד וחד לשיטתיה אמנם מקמי דחדית לן רב אשי לא הוי ידעינן זה. וכן דעת המקשן בביצה ודעת ר"פ דמוקי כתנא דליטרא קציעות ובס' טריפה דספק מותר אף בדשיל"מ ואף שבביטולו החמירו, א"כ שפיר עולה הש"ס והרמב"ם ודאי הרמב"ם פוסק שפיר דרמוני בדן אינן מותרין בב' תערובות כיון דקיי"ל כרב אשי וידעינן דהחמירו בספיקא משום דשיל"מ אבל על שמואל לא קשיא מידי ומנלן דמחמיר ר"י בשאר ספיקות וכגון ע"ז דלמא דוקא ברמוני בדן משום דהוי דשיל"מ וכי הוזקק שמואל לסבור כרב אשי דלמא כרב פפא ס"ל דאף שהחמירו חכמינו בדבר שיש לו מתירין בבטולי בספיקא לא החמירו. וא"כ שפיר הקשה הש"ס אם כן בשאר ספיקות נמי וכל זה לדעת הכ"מ אבל לדעת הש"ך והרמב"ם סובר לחלק בין אכילה להנאה קשיא לן קושיית הפר"ח וקושייתו הרי חזינן דשמואל והש"ס לא חילקו בזה ומנין להרמב"ם לחלק. ובאמת הארכתי מאד בענינים אלו הנה והנה וכולם כתובין אצלי בקונטרס הכללים אשר לי ת"ל ואין כאן עט האסיף ואין הגליון מספיק:
מעשה חושב (עז) משמע כו' ואף של גליות. אין כאן הוכחה לענ"ד די"ל דהאי ספיקה אסורה הכי קאמר דבארץ ישראל הספק הוא מתי נולדה. ובחו"ל הספק הוא אם היום קודש או חול ועיין לקמן דף ל"א ע"ב מש"ש על הגליון ד"ה כבר עמדתי (באות פו):
(עח) דכיון דאחמור בהו רבנן למיחש למיעוטא כו'. איני יודע מאי חומרא היא למיחש למיעוטא הא איכא למימר דמדינא כן הוא משום די"ל סמוך מיעוטא דנפלים לחזקת אינה זבוחה והו"ל פלגא ופלגא דהא אי נפל הוא הרי שחיטתו לא מהני ולא מידי. וכמדומה לי שכן כתב הד"מ בהגהותיו ליו"ד סי' ט"ו. שוב עיינתי בד"מ סוף סי' הנ"ל וראיתי שכ"כ להדיא ומביא ראי' לזה ממאי דאמרינן בר"ה דף ז' ע"א בעל מום מי מצי אכיל לי' דמשמע מזה דאסור מה"ת בתוך ח' (ובד"מ כתוב תוך ז' והוא טעות). אך נזכרתי שהגאון בעל טורי אבן ס"ל דהאי עשה דתאכלנו שנה בשנה דבבכור בעל מום אינו אלא מדרבנן ואין הספר כעת בידי לעיין בו:
אולם גם לדברי הטורי אבן מ"מ עכ"פ מכח דינא דסמוך מיעוטא לחזקה חזקת אינה זבוחה י"ל דאינו חומרא בעלמא באופן דנימא כיון דאחמור בהו רבנן למיחש למיעוטא ה"נ אחמרו למיחש לס"ס דיש לחלק בזה דהאי דרוב ע"ה מעשרין הן דלא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מעשרין לחזקת טבל משום דהתם הרי המיעוט והחזקה בחד מילתא והרוב מבטל החזקה דרובא עדיף מחזקה משא"כ הכא במיעוטא דנפלים דחזקת שאינה זבוחה היא מלתא אחריתא דדוקא אי הוה אמרינן למסמך מיעוטא דנפלים לחזקת ריקנית דאמו ולימא דהבהמה לא נתעברה קודם ט' חדשים דנעמידנה בחזקת ריקנית אז הי' זה דומה לחזקת טבל דנסמוך לה מיעוטא דאין מעשרין משא"כ בחזקת אינה זבוחה דלא דמיא לה: אמנם ליכא למימר נמי דתוך ח' ימים יהי' חזקת ריקנית דבהמה וחזקת אינה זבוחה דנפל דליהוי תרי חזקות נגד דרובא דז"א דחזקה דריקנית י"ל דלא מהני משום דאפי' נתעברה אח"כ ולא הי' ט' חדשים לולד בשעה שנולד מ"מ לאותו צד ספק דאמרינן שמא כבר הולד הוא בן שמנה ימים אפילו לא כלו לו חדשיו נמי ולד קיימא הוא וכשר דאמרינן האי בן שבע הוא ואשתהי. ותמהני על המחבר שהשיב על מהר"ש אלגזי ז"ל בהא דכתב שקושיית הט"ז שהקשה דהו"ל ס"ס כו' היא מעיקרא ליתא משום דאי לא כלו לו חדשיו לא מהני ח' ימים וע"ז השיב המחבר ז"ל מדברי התוס' פ' ר"א דמילה דמבואר התם דמהני ח' ימים אפילו אם ידעינן בודאי דלא כלו לו חדשיו וע"ש דלדברינו לק"מ על הר"ש אלגזי דכונתו היא כמש"ל דהא דמהני ח' ימים אפי' כשידעינן בודאי שלא כלו לו ט' חדשים היינו משום דאמרינן האי בר ז' הוא ואשתהי וא"כ תו הו"ל כלו לו חדשיו דכיון דבר ז' הוא הרי בז' כלו לו חדשיו וא"כ הא שוב אין כאן ס"ס משום דח' ימים לא מהני אלא לגלוי מילתא בעלמא דכלו לו חדשיו ובר ז' הוא אבל היכא דידעינן בודאי דלא כלו לו עדיין גם ז' חדשים דהיינו אם לא בא עלי' זכר כלל קודם ז' חדשים באופן דליכא למימר שפורא גרים או יולדת למקוטעים משום דמשעה שבא עלי' זכר אין כאן אלא ששה חדשים כגון שבא עליה בר"ח ניסן וילדה בכ"ט אלול בזה ודאי ס"ל להר"ש אלגזי ג"כ דלא מהני ח' ימים וא"כ אין כאן ס"ס גם לדידי' והתוס' לא מיירי אלא בידעינן דלא כלו לו ט' חדשים וצריך לעיין היטב בתוס' דפ' ר"א דמילה הנ"ל כדי לעמוד על דברי המחבר ז"ל בזה:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה