שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה יט
לפיכך ביצה שנולדה בי"ט כו'. כתב ה"ה ובגמ' יש הרבה אוקימתות ובהלכות ואוקמה רבה אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה כו' הנה שם ד"ג אמרינן ר' יצחק אמר משום משקין שזבו כו':
וראיתי להריטב"א בשיטה כ"י למסכ' שבת בר"פ חביות הקשה מדאמרינן התם אמר שמואל ומודים חכמים לר"י בשאר פירות ומודה ר"י לחכמים בזתים וענבים הרי דאפי' בשאר פירות לא גזרו לרבנן שמא יסחוט והא ודאי טפי הו"ל למגזר בשאר פירות אטו זתים וענבים מלמגזר בביצה ותי' דר' יוחנן דקאמר הלכה כר"י בשאר פירות לית ליה דמודים חכמים לר"י בשאר פירות דמדקאמר הלכה מכלל דפליגי ומשו"ה קאמר הכא רבי יוחנן דטעמא דביצה משום משקין שזבו ושמואל לית ליה טעמא דביצה משום משקין שזבו עכ"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל שם ע"ש:
ועל פי זה יש ליישב מה שהקשה התוס' פ' כירה דף מ"ה ע"ב ד"ה דלית ביה ביצה וז"ל צ"ע דרבי יוחנן גופיה מפרש טעמא דביצה משום משקין שזבו כו' יע"ש ולפי זה נראה דלר"י דפסק הלכה התם כר' יהודה בשאר פירות ע"כ לדידיה ביצה שנולדה בי"ט מותרת דכיון דס"ל דבשאר פירות לא גזרו אטו זתים וענבים כ"ש דלא גזרינן בביצה דמשו"ה פריך תלמודא התם שפיר מדר"ן ולא משני דביצה אסורה לרבי יוחנן משום משקין שזבו כדקאמר הכא משום דלר' יוחנן לא קי"ל כהך מתני' דהכא אלא כר"י דס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה אלא שיש לתמוה דא"כ למאי דבעי למימר התם בפרק כירה דרבי יוחנן לית לי' נולד אם כן תקשי הא דאמר ר"י לקמן שבת וי"ט נולדה בזה מותרת בזה הא ביומיה לא כדקאמר רב אדא ואמאי הא לר"י דטעמא דביצה אינו אלא משום משקין שזבו וכיון דס"ל דהלכה כר"י בשאר פירות כל שכן בביצה ואפי' נימא דר"י מיירי הכא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ואפ"ה ק' דהא ר"י לית ליה מוקצה ונולד כפי סוגייא דפ' כירה ויש ליישב בדוחק וצ"ע:
עוד אמרינן התם ואף רבי יוחנן סבר משום משקין שזבו דר"י רמי דר' יהודה אדר"י כו' ויש לדקדק טובא דמאי קושיא הא אמרינן שם לקמן נולדה בשבת תאכל בי"ט ר"י אומר משום ר"א עדיין היא מחלוקת שב"ש אומרים תאכל ובה"א לא תאכל ואמרי' דפליגי בהכנה דלר"י משום ר"א ב"ר אית להו הכנה וא"כ נימא דלר"י ביצה אסורה משום הכנה דרבה דס"ל כב"ה דאית להו הכנה ומהיותר תימא למ"ש בשיטה מקובצת למוהר"ב משם י"מ דמאי דלא פריך לעיל לר"ן מברייתא דקתני השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בי"ט דמשמע הא נולדה אסורה וא"כ לר"ן במאי קמיירי אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אפילו תרנגולת עצמה אסורה ואי בעומדת לאכילה אפילו נולדה נמי מותרת משום דר"ן דמוקי למתניתין בעומדת לגדל ביצים הוא משום דס"ל כתנא דלית ליה הכנה ומשום הכי לא מוקי ליה לב"ה כמאן דאית ליה הכנה ומהך ברייתא לא ק"ל די"ל דהך ברייתא אית ליה הכנה דתנאי פליגי בה לקמן ע"ש:
והשתא קשה דא"כ היכי פריך הכא מר"י לר"י הא ר"י ס"ל הכנה כדקאמר לקמן ואמאי דחיק ר"י לשונו במוחלפת השיטה ורבי' דחיק לומר דלדבריהם דרבנן קאמר דהשתא צריך לידחק ולומר דהא דידיה הא דרביה כמ"ש התוס' לקמן וטפי הוה ניחא לן לומר דר"י ס"ל דביצה אסורה כדקאמר משום ר"א וכן נמי ק' למאי דפריך לקמן לר"י ולר"י מברייתא דקתני וס' אסורה ואמאי לא משני דההיא ברייתא ר"י משום ר"א הוא דאי' ליה הכנה ולכן נ"ל דמאי דקאמר בגמ' כולהו כרבה לא אמרי הכנה לית להו היינו לומר דליכא מאן דס"ל הכנה כלל ולא פליגי תנאי בהכי ומ"ש בגמ' לקמן דרב אית ליה הכנה דרבה ור"י לית ליה הכנה דרבה ואמרינן עלה כתנאי לאו למימרא דתנאי פליגי בהכנה דרבה אלא אעיקר דינא דשבת וי"ט דפליגי רב ור"י דרב ס"ל נולדה בזה אסורה בזה ור"י ס"ל מותרת בזה אהא הוא דקאמר דהוי כתנאי ורב דקאמר נולדה בזה אסורה בזה ע"כ דס"ל דפליגי בהכנה דרבה אמנם ר"י דקאמר מותרת בזה איכא למימר דס"ל דתנאי פליגי אי קדושה אחת היא או ב' קדושות ולכ"ע לית להו הכנה ואע"ג דר"א ס"ל בפ' בכל מערבין דל"ח דב' קדושות הן ואיהו ס"ל דלב"ה קדושה אחת היא י"ל דר"א שמותי היא ולא ס"ל כב"ה וכ"כ התוס' שם בד"ה משום ע"ש וא"כ מש"ה ק"ל לר"י מדר"י לר"י ומאי דלא פריך לעיל מההוא ברייתא דהשוחט את התרנגולת לר"ן הוא דלא חש לאקשויי מיניה דהא אדחויי ליה תי' דר"ן כמ"ש מוהר"ב שם אלא שמדברי התוספות בפ' בכל מערבין ד"ה אמר רבה מבואר דס"ל דלר"י נמי פליגי בהכנה דרבה וכיון שכן הדק"ל ולכן נראה דס"ל לרבי יוחנן דאפי' למאן דאית ליה הכנה לא גזרינן י"ט דעלמא אטו י"ט אחר השבת ומשום הכי ק"ל מדר"י לר"י דדוחק לי' לאוקמי ההיא מתני' בי"ט אחר השבת דסתמא קתני וא"כ אכתי מאי מקשה לקמן מברייתא דקתני וס' אסור' לר' יוסף ולר' יצחק נימא דר"י ור"י ס"ל דהך ברייתא אתי' כמאן דא"ל הכנה ואינהו ס"ל דלמאן דא"ל הכנ' גזרי' י"ט דעלמא אטו י"ט אחר השבת כדס"ל לרבה י"ל דלא משני הכי משום דאכתי הוה קשה ליה לר"י דס"ל כרבי יצחק דטעמא משום משקין שזבו ואיהו ס"ל דלא גזרי' י"ט דעלמא אטו י"ט אחר השבת וליכא למימר דלוקמא לההיא ברייתא ביום טוב אחר השבת דהא לר"י קיימינ' ור"י מש"ל די"ט סתמא משמע יום טוב דעלמא מדפריך מר"י לר"י כנ"ל. ואחרי כותבי זה ראיתי בשיטה מקובצת כ"י למוהר"א לפאפא שהוקשה לו כן משם הר"ן ותי' דרבי יוחנן שמע ליה מרביה דר"י משם ר"א אמרה וליה לא ס"ל הכנה כלל יע"ש. ואכתי אין תי' מספיק למאי דפריך לקמן לר"י ולרבי יצחק מברייתא דקתני וס' אסורה ולא משני דההיא ברייתא ר"י משום ר"א היא דאית לי' הכנה ולכן נראה כמו שכתבתי ודוק:
מעשה חושב (עו) ואף ר' יוחנן כו' דמאי קושיא היא כו'. וכן הקשה מו"ח זקני מאור הגולה מוהר"י הלוי איש הורוויץ אבד"ק אה"ו בכתבי קודש שלו (וכמדומה לי שגם הצל"ח עמד בזה) ותירץ דמשום הכנה דרבה לא מצינן לאוקמי הא דלר' יהודה ביצה אסורה בראשון משום דהכא סתמא קתני ר' יהודה אומר ועוד אמר ר"י והיינו שאמר כן משמי' דנפשי' והא דמוקמינן הכי הך דלקמן שאמר עדיין היא מחלוקת כו' ואמרינן עלה דפליגי בהכנה דרבה ולב"ה א"ל הכנה דרבה הרי התם קתני ר"י אומר משום ר"א והיינו דקאמר הכי משמי' דרבי' ולי' לא ס"ל. אבל הא קשיא לי ג"כ דמאי פריך הש"ס לרב יוסף ולר' יצחק מהא דתניא אחד ביצה שנולדה בשבת כו' וספיקה אסורה ואמאי ספיקה אסורה הא לדידהו דאמרי משום גזירה הרי ספיקא דרבנן היא ולקולא ע"כ ומאי קושיא היא הא י"ל דהך ברייתא אתיא כר"א הנ"ל דס"ל הכנה דרבה וא"כ הרי ספיקה הוי ספק דאורייתא ולחומרא ובחידושי למסכת יו"ט ישבתי קושיא זו ועיין לקמן שגם המחבר הקשה כן:
אולם גם בל"ז קשה דמאי פריך הש"ס ארב יוסף ור' יצחק האי תיובתא הנ"ל הא י"ל דהך ברייתא מיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דאסורה משום מוקצה ומוקצה הא הוי כעין דאורייתא (וכמ"ש התוס' ישנים דמה"ט לא פריך הש"ס מברייתא זו לרב נחמן) ומש"ה ספיקה אסורה. ותדע דהא ע"כ צריכין אנו לתרץ כן לר' יוחנן דאמר נמי גזירה משום משקין שזבו כר' יצחק כי היכי דלא תקשי עליו הך תיובתא הנ"ל דאותיב הש"ס לרב יוסף ולר' יצחק דהנה לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דפסחים הא לית לי' לר' יוחנן כלל האי דינא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל משום דס"ל דרבנן פליגי עלי' דר"ש בפ' הנודר מן הירק ולית להו כלל דדבר שיש לו מתירין לא בטיל וא"כ איך יתרץ ר' יוחנן לטעמי' את הברייתא הנ"ל דקתני בה ואם נתערבה באלף כולן אסורות כיון דלית לי' הא דמתרץ רב אשי דדשיל"מ לא בטיל אע"כ דצריך לאוקמה בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וכר' יהודה דאית לי' מוקצה. [אמר נ"ה המלבה"ד אולי יתרץ ר' יוחנן כר"פ שם דכל דבר שבמנין לא בטיל עיי"ש וצ"ע בזה]:
אמנם בחידושי הנ"ל גם על זה קהיתי דאי הברייתא כר' יהודה אתיא דאית לי' מוקצה א"כ מאי חידוש אשמעינן ר' יהודה בביצה הא ר' יהודה ס"ל דמין במינו לא בטיל בכל האיסורים ולכמה פוסקים אפי' ביבש ביבש ס"ל לר' יהודה דלא בטיל. ואמרתי ליישב בזה די"ל דהני פוסקים ס"ל דמודה ר' יהודה באיסור דרבנן דמין במינו בטיל (בחולין צ"ט בתוס' ד"ה שאני ציר כו') וא"כ הרי אשמעינן הכא רבותא דאע"ג דמוקצה הוי דרבנן מ"מ הוא חמיר כעין דאורייתא (וכמש"ל בשם התוס' ישנים) ומשו"ה אמרינן בי' דמין במינו לא בטיל ואכמ"ל: