אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק א · הלכה יז

הלכה יד

ויש בי"ט מה שאין בשבת איסור מוקצה כו'. עיין מ"ש ה"ה ולפי דעת רבינו נראה שיש לישב מה שהק' התוס' בפ' אין צדין דכ"ח ד"ה רבינא אמר וז"ל וקשה דמשמע הכא דרבינא אית ליה מוקצה מדקאמר מידי דהוי אקוץ בר"ה כו' ובפ' מי שהחשיך משמע דאית ליה כר"ש דלית ליה מוקצה כו' ולפי דעת רבינו לק"מ דכי לית ליה לרבינא מוקצה היינו דוקא בשבת אבל בי"ט אית ליה מוקצה וכ"כ הרמב"ן ז"ל במלחמותיו כמ"ש לקמן. ואולם יש לדקדק בדברי התוס' דאדק"ל לרבינא אמאי ל"ק להו מדרב הונא אדרב הונא דהכא קאמר רב הונא והוא שיש כזית בשר ואלו בפרק מפנין דקכ"ח אמרינן דבמוקצה לאכילה ס"ל כרבי יהודה ובמוקצה לטלטל ס"ל כר"ש ואפשר לומר שהתוס' אזלי לשיטתם שכתבו שם פ"ק די"ט ע"ב ד"ה הני כרכי דזוזי דכי קאמר התם דבמוקצה לטלטל ס"ל כר"ש היינו דוקא בשאר מוקצה אבל במוקצה מחמת מיאוס חמיר טפי ואפילו בטלטול אסור ומשום הכי הכא גבי שפוד כיון דמוקצה מחמת מיאוס הוא כמ"ש רש"י משום הכי אסור לטלטל כל שאין עליו כזית בשר אמנם מדרבינא אדשמואל ק' להו שפיר דרבינא קאמר התם בפרק מי שהחשיך דאפילו במוקצה מחמת מיאוס הלכה כר"ש וההיא דשמואל דכרכי דזוזי א"כ מוקצה מחמת מיאוס הוא כמ"ש התוס' שם משם ר"ת:
וראיתי להרשב"א שם בפ' מפנין שתי' לקושית התוספות שהקשו בפ"ק מההיא דכרכי דזוזי דדוקא דבר שעומד לאכילה הוא דשרי לטלטל דדי לו שאסור באכילה אבל במה שאינו עומד לאכילה ס"ל כר"י ע"ש וזה נראה דעת רש"י ז"ל לפי מה שפי' בפ"ק דכרכי דזוזי הן מחצלאות שמכסין בהן פרקמטייא של ספינה דלאו מוקצה מחמת מיאוס הוא ואפ"ה אסר רב לטלטלן ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ב חד"ה דפ' המביא דף ל"ג ע"א על מ"ש רש"י בד"ה והלכתא ברטיבא אסור דהך הלכתא איקבע כרב דאית ליה מוקצה כר"י דהא אמרינן בפ' מפנין דבמוקצה לטלטל ס"ל כר"ש יע"ש מה שתי' אכן לפי תי' הרשב"א ז"ל הנה נכון דהתם שאני דכיון דמידי שאינו עומד לאכילה הוא אסור אפילו בטלטול:
אך קשה לי לדעת הרי"ף ז"ל שפי' בפ"ק דשבת בפרש"י דכרכי דזוזי הן מחצלאות כרוכות ומונחות לסחורה דלאו מוקצה מחמת מיאוס הוא ואפילו הכי אסר רב לטלטלו ואם כן מה יענה לההיא דפרק מפנין דאמרינן דבמוקצה לטלטל ס"ל לרב כר"ש וליכא למימר דס"ל כתי' הרשב"א ז"ל דמיירי דאינו עומד לאכילה אסר רב לטלטלן שהרי כתב הרשב"א שם דהך תי' ליתא אלא לגירסת רש"י דגריס בשל טפל אמנם לגירסת הספרים והרי"ף דגרסי בשר טפוח א"א לומר כן יע"ש:
ויש ליישב ע"פ מ"ש הר"ב ח"ה ז"ל פ' המביא דדוקא בטלטול ממש הוא דס"ל לרב כר"ש אבל בטלטול שהוא להשתמש בו דזהו כעין אכילתו בהא ס"ל כרבי יהודה ע"ש ואם כן י"ל דס"ל להרי"ף דהא דקאמר בפ"ק הני כרכי דזוזי רב אסר היינו בטלטול שהוא להשתמש בו דהוי כעין אכילתו אבל בטלטול בעלמא שרי כנ"ל ובדברי התוספות דפ"ק דשבת אין לדקדק דאמאי תפסו קושייתם אההיא דכרכי דזוזי ולא אדלעיל מינה דקאמר מחצלאות של בדדין רב אסר ושמואל שרי די"ל דהתם פשיטא להו מלת' דהוה ליה מוקצה מחמת מיאוס כיון שמכסין בהם את הזתים כמו שפרש"י אמנם מההוא דכרכי דזוזי ק"ל שפיר והוצרכו לפרש דבכרכי דזוזי הן מוקצה מחמת מיאוס לאפוקי מפי' רש"י. אך ראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו שכתב ברפ"ק דביצה להוכיח כדעת הרי"ף דבי"ט קי"ל כר"י במוקצה מהא דרבינא דהכא דאע"ג דס"ל דגבי שבת הלכה כר"ש בי"ט ס"ל כר"י כו' ור' יאודה אמר שמואל אפשר דס"ל הכי ואיכא למימר דטעמייהו בשפוד דבמוקצה מחמת מיאוס ס"ל כר"י כלישנא דרב אחא דאמר בר במוקצה מחמת מיאוס וצ"ל דס"ל דמחצלאות של בדדין לאו מוקצה מחמת מיאוס הן ושלא כדעת התוס' וכרכי דזוזי מפרש כפירש"י ומ"ש דרב יהודה אמר שמואל אפשר דס"ל הכי אין להקשות שהרי בפ"ק דשבת אמרינן עז לחלבה ורחל לגזיזה ותרנגולת לביצתה כו' רב אסר ושמואל שרי וכל הני ע"כ בי"ט איירי ואפ"ה שרי שמואל שהרי מבואר מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל שגירסתם היתה עז לחלבה כו' פלוגתא דר"י ור"ש מיהו מדברי התוס' פ' מי שהחשיך דף קנ"ו ע"ב ד"ה ושמואל מוכח דהוו גרסי כגירסא דידן יע"ש ודוק:
וראיתי למוהר"ש אלגאזי ז"ל בספ' גו"ה דברים תמוהים בעיני שכתב בסימן ל' וז"ל אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ק"ק ותו ליכא והא איכא מוקצה לדעת הרי"ף וסיעתיה דבשבת שרי ובי"ט אסור וי"ל כמ"ש התוס' ז"ל (ביצה דף ל"ו) דהיינו דוקא במילי דאורייתא ומוקצה דרבנן עכ"ל ואתמהה דתוס' לא כתבו כן אלא אמתניתין דמגילה אבל מתני' דמשילין פשיטא להו דמיירי במילי דרבנן מדפריך התם בגמ' ממתניתין דמשילין וא"כ אכתי ק' למתני' דמשילין דמיירי במילי דרבנן דהא איכא מוקצה ולעיק' קושי' ל"ק דאי' למימר דמתני' חומרי דשבת קתני חומרי די"ט לא קתני וכן כתב הרב תי"ט ז"ל ע"ש וכ"כ הריטב"א ז"ל בשיט' כ"י למס' מגילה דאע"ג דאיכא בינייהו הא דמזמנין את הגוי בשבת ואין מזמנין את הגוי בי"ט חומרי דשבת קתני ולא חומרי די"ט ע"ש ופשוט והנה התוס' שם בד"ה ורמינהו משילין פירות כו' הק' וז"ל ותימה דאמרינן במגילה אין בין שבת כו' אלא או"נ בלבד אמאי לא פריך ליה ממשילין כו' וי"ל דהתם לא פריך ממתני' כו' והכא מיירי בשבות דרבנן ולכך לא מייתי מהוצאה דאסורה מדאורייתא כו' וכתב הר"ב ח"ה וז"ל פי' דאיכא למימר דלענין דאורייתא יש חילוק בין שבת לי"ט אבל מדבריהם לא חילקו כו' ומהוצאה לא פריך נמי אההיא דמגילה דאיכ' למדחי איפכא דההוא דמגילה איירי במילי דרבנן וכ"כ מהרש"ל ז"ל כו' ע"ש ויש לדקדק דאם כן היכי קאמר התם במגילה הא לענין מכשירין זה וזה שוין מתני' דלא כר"י כו' והשתא אם איתא דמצי למדחי דההיא דמגילה איירי במילי דרבנן ומשום הכי לא מייתי מההיא דהוצאה אם כן היכי דייק דמתני' דלא כר"י והרי התוס' ז"ל בשבת דקכ"ה ע"א ד"ה הא ר"א כתבו שם לחד תי' שמ"ש בשמעתין דאין בין דמגילה מיירי במילי דאורייתא ואין בין דשמעתין מיירי במילי דשבות וכתבו עוד תדע דהכא פריך עלה בפרק משילין כדפריך בשמעתין ולא פריך בפ"ק דמגילה והא דדייק התם הא לענין מכשירין זה וזה שוין לא דייק בפרק משילין עכ"ל וכתב הרב ח"ה שם דכונתם דודאי דאיכא לדיוקי הכי נמי אהך דפ' משילין דלא נחית התם מדלא קאמר אין בין כו' אלא או"נ ומכשיריו אלא דלא נחית התם בפ"ק דמגילה לדיוקי הכי אלא לאוכוחי דמתני' לא אתיא כר"י אבל הך דפ' משילין דא"נ תידוק בה הכי מצי אתיא כר"י דלא פליג ר"י וס"ל דמכשירי או"נ שרי אלא במילי דאורייתא אבל במילי דרבנן אפשר דס"ל דאסור דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וגזרו י"ט אטו שבת ע"ש והשתא אם כן דמצינן למדחי דמתני' דמגילה איירי במילי דרבנן ומשום הכי לא פריך מהוצאה אם כן היכי דייק דלא כר"י מתני' הא אפילו כר"י מצי אתייא משום דלא פליג אלא במילי דאורייתא וצ"ל לפי דרכו דהתוס' דמשילין פליגי אמ"ש בשבת וס"ל דלר"י דס"ל מכשירי או"נ מותר מן התורה באו"נ עצמו אם כן כי היכי דהתירו שבות דדבריהם באו"נ עצמו ה"נ התירו במכשירי או"נ דכאו"נ עצמו חשיב לר"י ואם כן אפי' נימא דמתני' איירי במילי דרבנן דהו"ל אין בין כו' אלא או"נ ומכשירין אלא ודאי דמתני' דלא כר"י אלא דאם כן קשה אדקשיא להו במשילין דאמאי לא פריך במגילה כדפריך במשילין ולא מצאו מענה לקש' להו דאמאי לא דייק הכא במשילין כדדייק במגילה בדברי התוס' דהתם כפי מה שפירש הר"ב ח"ה בכונת' ק' לי טובא שהרי התם באו לתרץ מה שהקשו בתחילת דבריהם דהיכי הוה בעי רב יוסף לומר דמתני' ר"א דפ"ק דמגילה דייק עלה הא לענין מכשירין זו"ז שוין וקאמר מתני' דלא כר"י ור"א ס"ל כר"י ועדיפא מדר"י כדאמרי' בפ' תולין והשתא כפי מה שפי' הר"ב ח"ה ז"ל ק' היכי ניחא להו קושייתם במ"ש דאין בין מיירי במילי דשבות ומשום הכי לא דייק הכא דמתני' דלא כר"י משום דלא פליג אלא במילי דאורייתא אבל במילי דרבנן מודה דמכשירי או"נ אסור הא אכתי תיקשי להו דהיכי משני רב יוסף דמתניתין ר"א דאם כן נידוק מינה לענין מכשירין במילי דרבנן זו"ז שוין ור"א ס"ל דמכשירי או"נ שרי בשבות דרבנן שהרי ההוא דפ' תולין אינו אלא שבות דדבריהם כמ"ש התוס' שם ד"ה דר"א יע"ש ויש ליישב בדוחק וצ"ע והרב מאיר עיני חכמים ז"ל דחה דבריהם של הרב ח"ה ומהרש"ל וכתב הוא ז"ל דמשום הכי לא פריך התם במגילה מהוצאה דמתירים ב"ה שלא לצורך משום דפשיטא לו שהיה מתרץ לו דההיא דאין בין דהתם לא אתיא כב"ה אלא כב"ש אבל בהא דפריך ממתני' דמשילין ס"ד דלא מצי לשנויי ליה למתני' דאין בין דהכא אתייא כב"ש וההיא דמשילין אתיא כב"ה משום דק"ל דע"כ ל"ק ב"ש התם אלא בהוצאה אבל אטלטול לא כדפריך בתר הכי עכ"ל יע"ש. ואין דבריו מובנים אצלי דא"כ אמאי הוצרכו התוספות במשילין לומר הילכך לא מייתי מהוצאה דאסיר' מדאורייתא ולו' איפכא מסברא הראשונה והיל"ל בפשיטות דמשום הכי לא מייתי מהוצאה משום דפשיטא ליה דלא אתיא כב"ה אלא כב"ש וכמו שכן צ"ל ע"כ לפי דבריו לההיא דפ"ק דמגילה ותו דאי מאי דלא פריך התם מהוצאה הוא משום דפשיטא שהיה מתרץ דמתני' ב"ש אם כן אמאי דייק התם לומר הא לענין מכשירין זה וזה שוין מתני' דלא כר"י הא נמי פשיטא דאיכא למימר דמתניתין דלא כר"י וק"ל:
ולדעת הרי"ף ז"ל נראה להביא ראיה מהא דגרסינן פ' המביא דל"ג ע"א אין מנהיגין את הבהמה במקל וראב"ש מתיר לימא ראב"ש כאבוה ס"ל דלית ליה מוקצה כו' יע"ש. ויש לדקדק טובא שהרי בהדיא אמרינן בפ' כירה דמ"ד ע"א דראב"ש ס"ל כאבוה דלית ליה מוקצה ופליג עליה בחדא דאילו אבוה ס"ל כבה אין לא כבה לא ואיהו סבר אע"ג דלא כבה ובשלמא לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל דאע"ג דבשבת קי"ל כר"ש גבי יו"ט קי"ל כר"י איכא למימר שפיר דה"ק לימא ראב"ש כאבוה גבי י"ט ואתי דלא כהלכתא וכן ראיתי בשטה מקובצת למוהר"ב שהביא מכאן ראי' לדעת הרי"ף ז"ל אלא שמדבריו שם נראה דאשתמיט מיני' ההוא דפ' כירה מדלא הזכירו על דל שפתיו ע"ש. וכן נראה דעת המאירי ז"ל כדעת הרי"ף שכתב וז"ל בהא אפילו ר"ש מודה אע"פ שהכינו מאתמול ור"א בריה לא חייש לחינגא אבל בשלא הכינו מאתמול מודה ר"א דאסור ומשום מוקצה עכ"ל. ולכאורה ק' שהרי ראב"ש בהדיא ס"ל כאבוה כדאיתא בפרק כירה אלא נראה ודאי שדעתו ז"ל כדעת הרי"ף דבי"ט קי"ל כר"י ומ"ש דמודה ר"א דאסור בי"ט דוקא קאמר מיהו לדעת רש"י וסיעתי' דס"ל דאפי' בי"ט ק"ל כר"ש ולא קי"ל כההיא דר"ן בריש מכילתין ק' דמאי פריך הא בהדיא ס"ל לראב"ש כאבוה דלית ליה מוקצה וי"ל דתלמודא הכי פריך לימא טעמא דראב"ש משום דס"ל כאבוה וא"כ לפום מאי דקי"ל הלכתא כר"ש דלית ליה מוקצה ה"נ בהא דאין מנהיגין את הבהמה במקל לא קי"ל כת"ק דאוסר אלא כראב"ש ודחי ליה שפיר דבהא אפילו ר"ש מודה ולא קי"ל כותי' דראב"ש ומסתייעא להאי פי' לישנא דתלמודא דקאמר בהא אפי' ר"ש מודה דהאי לישנא לאו דוקא אלא אי הוה קשיא לן אדר"ש דלימא ר"ש כראב"ש ס"ל הוה שייך למימר בהא אפי' ר"ש מודה אמנם אנן אדראב"ש ק"ל דלימא כאבוה ס"ל וא"כ הכי הו"ל למימר לא לעולם ראב"ש כר"י ס"ל והכא בדאזמניה מאתמול הוא דפליגי ומשום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא אלא משמע כדכתיבנא וא"נ י"ל דאברייתא קא פריך דאי טעמא דראב"ש משום דס"ל כאבוה אמאי לא קתני ור"ש וראב"ש מתירין כדקתני ברישא ור"ש מתיר ואהא משני דבהא אפילו ר"ש מודה ומש"ה לא קתני ור"ש מתיר כנ"ל ואין להקשות לדעת הרי"ף ז"ל דמחלק בין שבת לי"ט מההיא דגרסינן פרק נוטל טעמא דחזי לאומצא הא לא חזי לאומצא לא למימרא דרבא כר"י ס"ל והאמר רבא לשמעיה טוי לי בר אוזא ושדי מעי' לשונרא התם כיון דמסרחה כו' הכי נמי מסתברא דרבא כר"י ס"ל דדרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים כו' והשתא לדעת הרי"ף מאי ראיה מייתי דלמא ע"כ לא קאמר רבא אלא גבי י"ט אבל בשבת ס"ל כר"ש ולעולם דאפילו בדלא חזי לאומצא שרי וכן ק' על מ"ש הרא"ש ז"ל בסוף מכילתין שר"ת ור"י הביאו ראיה דאין חילוק בין שבת ליו"ט משלהי מס' שבת דקאמר ואף לוי סבר הלכה כו' ע"ש אמאי לא הביאו מהך דס"פ נוטל דהא ודאי בורכא דמאי דקאמר בגמרא ה"נ מסתברא דרבא כר"י ס"ל לא קאי אמימרא דרבא דקאמר אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה ל"ל הא חזי לאומצא אלא אאידך דרבא דקאמר טוי לי בר אווזא ושדי מעי' לשונרא אהא הוא דקאמר דה"נ מסתברא דטעמא דרבא משום דכיון דמסרחי דעתיה עילויה ולא כדהוה ס"ד מעיקרא דטעמי' דרבא משום דלית ליה מוקצה דא"כ צ"ל דאפילו בי"ט לית ליה מוקצה והא דרבא בי"ט איירי ורבא כר"י ס"ל גבי י"ט דדרש רבא כו' וזה פשוט מיהו קשה לדעת ר"ת שכתב הרא"ש בסוף מכילתין דבנולד קי"ל כר"י ודקדק כן מסתמא דש"ס דס"פ נוטל דקאמר בסמוך דאסור לטלטולי גרעיני דתמרא פרסיתא יע"ש דא"כ דס"ל לתלמודא התם בפ' נוטל לחלק בין מוקצה לנולד א"כ היכי קאמר ה"נ מסתברא דרבא כר"י ס"ל דילמא ע"כ לא קאמר רבא אלא דוקא באוד שנשבר משום דהו"ל נולד אבל במוקצה ס"ל כר"ש ואין לומר דמאי דמייתי מדרבא היינו ממאי דקאמר אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהם אוד שהרי כתבו התוס' שם בד"ה ליטול שר"ת מפרש כפי' ה"ג דהיינו משום דמתקן מנא ויש ליישב בדוחק ודוק. ודרך אגב ראיתי להריטב"א ז"ל שם בשיטה כ"י שהקשה וז"ל וקשיא לי היכי אמרינן הכי נמי מסתברא שהרי זו ראיה ברורה ומוכרחת דכרב יאודה ס"ל דאלו לר"ש מסיקין בשברי כלים כדאיתא בפ' במה מדליקין ומתוך הדוחק י"ל דמשום דהאי שנוייא דמשנינן דכיון דמסרחיה דעתיה עלויה מאתמול משמע בשינוייא דחיקא והיה אפשר לומר דהדר ביה רבא מחדא מינייהו להכי אמרינן דודאי מסתברא לאוקמא בהכי דכיון דאשכחן לרבא בהדיא דדריש ברבים כרב יאודה וכי אמרינן ה"נ מסתברא לשנוייא דמשנינן קאי דאלו אידך דרשא ודאי אזלא כר' יאודה כנ"ל בדוחק עכ"ל:
ולע"ד נראה ליישב יותר נכון דמשום הכי קאמר מסתברא כר' יאודה ס"ל דטלטול מוקצה אסור משום דלאו ראיה ברורה היא דאיכא למימר דרבא במוקצה לאכילה ס"ל כר"י ובמוקצה לטלטול ס"ל כר"ש וכדקאמר בגמ' בפ' מפנין אליבא דרב הונא יע"ש וא"כ מההיא דדרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים כו' אין ראיה אלא דס"ל במוקצה לאכילה כר"י דכיון שהוא טלטול מוקצה כדי להשתמש בו הו"ל כעין אכילתו וכמ"ש הרב ח"ה שם ד"ה אין סומכין את הקדרה בבקעת יע"ש אבל במוקצה לטלטול כההיא דטלטול בר יונה וכההיא דטוי לי בר אווזא ה"נ אפשר דס"ל כר"ש משום הכי קאמר דמסתברא דכר"י ס"ל דאפילו בטלטול אסור דכיון דחזינן דבמוקצה לאכילה ס"ל כותיה ה"ה בטלטול ודוקא לר"ה בפ' מפנין הוא דאמרינן הכי משום דקא' בהדיא דבטלטול מותר אבל לרבא כיון דלא אשכחן בהדיא דקאמ' הכי אית לן למימר דבכולה מלתא ס"ל כר"י כנ"ל נכון ודו"ק:
מעשה חושב (עד) ולפי דעת רבינו לק"מ כו' וכ"כ הרמב"ן ז"ל במלחמותיו. נ"ב למ"ש הרמב"ן גופי' במלחמות בפרק ב' דמסכת יו"ט דמאי דקאמר לי' אביי לרב יוסף הני סופלי לריה"ג לחיותא היכי שדינן להו היינו דמטעם מוקצה הו"ל לאסור טלטולן דכיון דס"ל לריה"ג לכם ולא לכלבים הרי דבר שאינו ראוי אלא לכלבים אינו בכלל הכנה כיון שאינן מוכנים לאוכל נפש דאדם וע"ש היטב וא"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דיש ביו"ט מה שאין בשבת והיינו איסור מוקצה א"כ מאי פריך הש"ס שם בדף כ"א ע"ב תינח ביו"ט בשבת מאי איכא למימר ומאי קושיא היא זו הא בשבת קיי"ל כר"ש דלית לי' מוקצה ואפילו למה שפירשו התוס' שם בד"ה הני סופלי כו' דהני גרעיני תמרים אינן ראויין לבהמה אלא ע"י תיקון גדול ומדרבנן הוי מלאכה ע"כ, כונתם נמי הכי דמשום הכי מוקצין הן כיון דאינן ראויין לבהמה בלא תיקון אלא ע"י הדחק דהא זה פשיטא דלריה"ג אסור לתקן כיון דס"ל לכם ולא לכלבים וא"כ ע"כ דה"ק היכי מותר למשדינהו בלא תיקון לחיותא דכיון דאינן ראויין אלא ע"י הדחק הרי מוקצין הן וכן פי' שם מהר"ם מלובלין בכונת התוס':
וי"ל דאע"ג דקיי"ל דהלכה כר"ש בשבת דלית לי' מוקצה ור"ש ס"ל דאין מוקצה אפי' בנולד דהא ס"ל דמסיקין בשברי כלים מ"מ בנולד לא קיי"ל כותי' אפי' בשבת והני סופלי חשיבים כנולד משום דנולדים מן התמרים שאכלם וכן משמע במלחמות שם וע"ש. אלא דקשה גם בל"ז מאי קאמר לי' אביי לרב יוסף לריה"ג הני סופלי כו' דלמא ריה"ג ס"ל כר"ש דאפי' נולד שרי משום מוקצה ואפשר לומר דכיון דהגרעינים בליעי בתמרים הוי נולד טפי משברי כלים כדמשמע בעירובין דף מ"ה דקאמר התם מיא בעיבא מבלע בליעי ופריך התם כש"כ דהוי נולד ואסור ומאי קושיא היא דלמא כר"ש ס"ל דלית לי' נולד אע"כ דיש לחלק בין נולד דכלים דמתיר ר"ש למיא דבליעי בעיבא דאסור וה"נ י"ל בסופלי ועיין ריש מסכת יו"ט ובתוס' בד"ה קס"ד כו', וצ"ע. ומ"מ בעיקר קושייתינו י"ל דבאמת לאביי ס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט במוקצה, והרי"ף והרמב"ם שמחלקים בין שבת ליו"ט במוקצה פוסקים כרב נחמן דס"ל לחלק ביניהם בריש מכילתין ועיין בר"ן ובתשובת הרא"ש סוף מכילתין וברא"ש בפ' נוטל ודוק:
(עה) דלמא עד כאן כו' משום דהו"ל נולד כו'. למ"ש התוס' ריש מכילתין לחלק בין שברי כלים למיא בעיבא דבליעי י"ל דר"ת לא קאמר דבנולד קיי"ל כר' יהודה אלא דומיא דגרעיני בתמרי כמ"ש לעיל על הגליון דף כ"ו ע"ב אות ע"ד דהני סופלי כיון דבליעי בתמרי כשאכל לתמרים חשיבי נולד אבל לא באוד שנשבר דהוי כמו שברי כלים דהכלי הי' באויר העולם. אמנם לפי מה שהגאון המחבר לא מחלק בכך מכלל דס"ל דסופלי לא דמיין למיא בעיבא ולא חשיבי נולד וא"כ הדרא קושייתי הנ"ל לדוכתא מה שהקשיתי לעיל על הגליון הנ"ל מהא דקאמר לי' אביי לרב יוסף תינח יו"ט שבת מאי איכא למימר דאלמא דס"ל לסתמא דהש"ס דאפי' בשבת מוקצה אסור ויהי' ראי' מזה לר"ת דבנולד קיי"ל כר' יהודה וקשה לפ"ז מאי מייתי הש"ס ראי' דרבא כר"י ס"ל במוקצה מאוד שנשבר דלמא שאני אוד דנולד הוא בין ביו"ט כיון דאצטריך לי' להש"ס במסכת יו"ט דף כ"א ע"ב לשנויי דחזי להסקה ובין בשבת מדאצטריך לי' לשנויי דמטלטלי' אגב ריפתא וצ"ע:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה