אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ו · הלכה יח

הלכה ז

מי שנשבע כו' ולא עוד אלא אפי' כפתוהו על העמוד כו'. כתב מרן שם אמר רבא כו' אמימר אמר אפי' אכלה כולה נשאל עליה כו' ופסק כאמימר דע שמתוך סוגיא זו שמעתי ישוב נכון מהחכם השלם יעקב יפה אשכנזי ה"י ליישב מ"ש התוס' פ"ג דכריתות ד"ה ד' חטאות כו' וז"ל וא"ת אמאי לא חשיב חמש כגון נשבע כו' וי"ל מידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני כו' מ"מ השתא שנשחטו ונזרקו דמן ליתיה בשאלה אבל ליכא למימר כו' יע"ש אשר בדברי התוס' הללו נתחבטו בו קמאי ובתראי דבפרק ג' דשבועות דף כ"ד ע"ב פרכינן התם לרבא דאמר דאיסור הבא מעצמו אמרי' כולל ממתני' דידן דתנן יש אוכל אכילה אחת כו' ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב ומשני כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני והרי הקדש בבכור דקדושתו מרחם ואבע"א כי קתני מידי דלית ליה שאלה מידי דאיתיה בשאלה לא קתני ופרכינן והרי הקדש הא אוקימנא בבכור והשתא לפי דברי התוס' אמאי לא משני דהשתא מיהא אחר זריקה ליתא בשאלה אלא ודאי דהא לא חשיבא כיון דמ"מ עיקר איסורו איתיה בשאלה וסוגיא דכריתות דמוקי לה בהקדש ממש ולא בבכור צ"ל דס"ל כאידך שינוייא דכי קתני קרבן קבוע או זדונו כרת ועיין בהרב ברכת הזבח שם ובהרב ח"ה פ"ג דשבועות יע"ש ואולם לפי פסק רבינו והטור ז"ל סי' רל"ח דפסקו כאמימר הנה נכון דאיכא למימר שפי' דתלמודא התם משום הכי לא משני אשינוייא דמידי דאיתיה בשאלה לא קתני דהקדש השתא מיהא ליתא בשאלה כמ"ש התוס' משום דתלמודא התם קאי לשנויי מימרא דרבא דקאמר אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים דפרכינן מהך מתניתין וא"כ אליבא דרבא לא מצי לשנויי דהקדש דקתני היינו דהשתא מיהא אחר זריקה ליתיה בשאלה דא"כ בשבועה נמי משכחת לה כה"ג כגון שנשבע שלא אוכל כזית זה מחלב ותמרים דמכיון שאכל את הכזית ליתיה בשאלה השתא מיהא דומיא דהקדש שהרי רבא אית ליה דאכלה כולה אין נשאל עליה ומשום הכי הוצרכו לאוקמא בבכור אמנם לדידן דקי"ל כאמימר דאפילו אכלה כולה נשאל עליה שפיר מצינן למימר דהקדש דקתני משום דהשתא מיהא אחר זריקה ליתיה בשאלה משא"כ שבועה דלעולם איתיה בשאלה ותי' דתריצו התוס' בשמעתין היינו לפום הלכתא א"ד ודפח"ח. ודרך אגב ראיתי לעמוד אמ"ש התוספות ז"ל פ' השולח דל"ה ע"ב ד"ה אבל נשאת שהקשו שם וז"ל וא"ת וידירנה שלא תאכל ככר זה אם נהנית מכתובתה ותאכל לאלתר בפנינו וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה כו' יע"ש וקשה טובא דבעלמא מאי דקשיא להו אמימרא דר"ה דקאמר אבל נשאת אין מדירין אותה דחיישינן דלמא מיפר לה בעל שפיר קשיא להו דתאכל לאלתר בפנינו דכיון דבעל מיגז גייז לא מצי מיפר הנדר שעברה כמ"ש רבינו פי"ב מהלכות נדרים דין ט' אכן מאי דקשיא להו אמאי דפריך וליחוש דילמא אזלה לגבי חכם קשה טובא דכיון דקי"ל כאמימר אפילו תאכל לאלתר בפנינו אכתי איכא למיחש דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה וכן ראיתי בחדושי הר"ן לגיטין שם שכתב וז"ל וא"ת ונביא לאלתר ממין שאסרה ותאכלם בפנינו בשלמא גבי חכם לא אפשר למעבד הכי דהא קי"ל אכלה כולה נשאל עליה לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו אבל גבי בעל כו' יע"ש ולומר דס"ל להתוס' ז"ל דלא קימ"ל כאמימר הפך דעת כל הפוסקים זה ודאי ממה שלא ניתן ליאמר דהא קי"ל הלכה כבתראי מאביי ואילך ואמימר בתראה הוא ועיין בס' בית יעקב סימן ק"י שכתב דרבינו ז"ל פסק דלא כאמימ' ממה שפסק פי"ב מה' נדרים ולא דק כלל ואשתמיט מיניה לשון זה שכתב רבינו וההיא דנדרים שאני משום דבעל מיגז גייז כמ"ש ומה שהכריח עוד ממ"ש רבינו פ"ג מהלכ' נזירות דין יו"ד מי שנדר ב' נזירות כו' אפילו גילח שערו ואח"כ נשאל עליה עלתה לו ראשונה בשניה שהרי אין השניה חלה אלא אחר הראשונה וכיון שהתיר את הראשונה כאילו אינה מעיקרא ושם בפ"ג דשבועות פרכינן לרבא דאמר דבעינן שיעור כזית מברייתא זו דקתני מי שנדר ב' נזירות כו' ומשני בשלא גילח ופריך והתניא אפילו גילח אמר רב אשי נזירות קא רמית מי גרם לב' שתחול ראשונה כו' וא"כ מאחר שרבינו ז"ל הביא טעמא דר"א דאיתמר לשנויי מלתא דרבא מוכרח דס"ל כוותיה דלאמימר לא צרכינן לה"ט את"ד יע"ש גם בזה לא צדק שהרי טעמא דאמימר דאמר אפילו אכל' כולה נשאל עלי' הוא משום דאי בשוגג מחוסר קרבן ואי במזיד מחוסר מלקו' וא"כ היכא דלא מחסר' מידי אפילו אמימר מודה דאינו נשאל עליה וא"כ גבי ההוא דמי שנדר ב' נזירות כיון דלא מחסר' מידי אפי' לאמימר לא מצי למישאל עליה אי לאו משום טעמא דמי גרם לב' כו' אלא דלפום ס"ד דמקשה הוה בעי למימר מכח ברייתא זו דאפילו היכא דלא מחסרה מידי איתיה בשאלה ואה"נ דקשה מינה לאמימר ג"כ וזה פשוט: ואיך שהיה כדאתאן עלה לדברי התוס' יש בהן מן הקושי כי ע"כ היה נ"ל לומר דס"ל להתוספות ז"ל דהא דאמימר דאמר אפילו אכלה כולה נשאל עליה היינו דוקא שיהא פטור מדיני אדם לקרבן ומלקות אבל עונש בידי שמים מיהא איכא מכיון שעבר על השבועה קודם שנשאל עליה ונתכוון לדבר איסור ובהכי היה מקום ליישב מה שהקשה מרן הב"י בא"ח סימן תרי"ט אמ"ש הטור שם משם ר"ת וז"ל והוקשה לר"ת מה מועיל להתי' על מה שעברו כבר והנהיג לומר מי"ה זה עד י"ה הבא עלינו כו' וכתב מרן שם וז"ל דברי רבינו סתומים דהיכי קאמר שהוק' לר"ת מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר דהא ודאי התרה מועילה לנדרים שעברו כבר כדאיתא פ' ג' דשבועות כו' יע"ש ולפי האמור דברי ר"ת ז"ל נכונים דשפיר ק"ל דמה מועיל התרה על מה שעבר דאי לענין עונשי שמים אינה מועלת התרה ולענין קרבן ומלקות מאי נ"מ בזה"ז האמנם ממ"ש הרמב"ן בתשובה הביאה מרן הב"י סימן רכ"ח על מי שנדר שאם לא יפרענו חמיו קודם הפסח שלא יהיה חג עצרת בעיר והגיע פסח ולא פרעו ונתחרט אח"כ וכתב שיש לחוש שמא לא מיקרי חל הנדר עד שיגיע עצרת שהיא זמן איסורו ולא יתירו לו עד אחר עצרת וכת' מרן ז"ל ותמיה מילתא דכיון דמשום חששא הוא דאמר הכי איכא למיחש דלמא משהגיע פסח מקרי חל הנדר וטפי עדיף למשרי ליה בההיא שעתא מלהמתין עד העצרת שיעבור על נדרו כו' ושמא י"ל דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו אפילו לא שרו ליה עד שהגיע זמן איסורו לא הוי עובר על נדרו וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' שיש להשיאו עצה שיתאחר עד שבועות משום שלום בית וכשיתירו לו נדרו לא ישאר עליו עונש הנדר לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו יע"ש הנה מבוא' דס"ל דהיכא דעבר על נדרו ונשאל אין בו שום עון אשר חטא וכ"כ מרן החבי"ב ז"ל שם משם מוהר"א מוטל ע"ש ושוב אחר החיפוש מצאתי להר"ב שער אפרים ז"ל סימן ע"ב שנתקשה בדברי התוס' ז"ל הללו כמ"ש וכתב ליישב דבריהם דס"ל להתוס' דהא דאמימר היינו דוקא היכא דמחוסר קרבן או מלקות כגון מזיד והתרו ביה אבל כשאין עליו קרבן או מלקות כגון מזיד ולא התרו ביה כיון דלא מחסרא מידי אין מועיל שום שאלה ומש"ה קשיא להו שפיר דידירוה על ככר זה כיון דאין בו מלקות וכתב עוד שכן יש להוכיח מסוגיא דשבועות יע"ש ודברי' של טעם הן וע"פ דבריו יש ליישב מאי דק' לי בדברי התוספות דאמאי הוצרכו להקשות קו' באופן זה שידירנה שלא תאכל ככר זה ואמאי לא ק"ל בפשיטות שתאכל לאלתר בפנינו ממין שאסרה עליה וכמו שהקשה הר"ן ז"ל וכן נקטו קו' הרשב"א והריטב"א בחידושיו אכן לפי דבריו יש ליישב מה דמהא לא ק"ל דכיון דאכתי באיסורא קאי שאסורה לאכול ממין זה כל ימיה איתיה שפיר בשאלה דהוי ממש בשייר כזית דמיגו דמהני שאלה אכזית בתרא מהני נמי אכזית קמא ואפילו רבא מודה בהכי ולהכי ק"ל שידירוה שלא תאכל ככר זה דאז לא מהני שאלה כיון שאינו מחוסר מלקו' כמ"ש הרב ז"ל:
האמנם ראיתי להרא"ש ז"ל פ"ג דשבועות שכתב וז"ל אמימ' אמר אכלה כולה נשאל עליה כו' אי במזיד מחוס' מלקות ואפילו אם לא התרו בו למלקות מיהא עונש מלקות איכא יע"ש ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה ולפחות הי"ל להרב ז"ל להזכירו על דל שפתיו ולומר שהרא"ש ז"ל חולק בזה ובר מן דין אכתי תקשי ליה קושיא זאת להרא"ש ז"ל דבפ' השולח הק' כקו' התוספו' שם וז"ל וא"ת ידירוה שלא תאכל ככר זה אם גבתה כתובת' ותאכל בפנינו ותי' כתי' התוס' יע"ש והן אמת דלהרא"ש ז"ל לא קשיא דאיכא למימ' דקו' הרא"ש היא על ר"ה דקאמר אבל נשאת אין מדירין דחיישינן דילמא מיפר לה בעל ואהא ק"ל שפיר דידירוה שלא תאכל ככר זה בפנינו דכיון דבעל מיגז גייז לא מהני התרה על מה שעברה אמנם מהא דפריך וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ה"נ דלא ק"ל להרא"ש ז"ל מכיון דקי"ל כאמימ' ואפילו בלא התרו בו למלקות כמ"ש הוא ז"ל אלא דכפי זה קשה דאי כל עיקר קו' הרא"ש ז"ל היא דוקא אמימרא דר"ה אמאי הוצרך להקשות קושי' באופן שידירוה שלא תאכל ככר זה ותקשי ליה בפשיטות בנודרת מאותו המין דמיירי מתני' שתאכל מאותו המין בפנינו דבהא ודאי לא מהני הפרת הבעל על מה שעברה שוב ראיתי דחילוק זה שכתב הר"ב שער אפרים היא מוצאת לחד מן קמיא הוא הראב"ד ז"ל בספר תמים דעים סימן רל"ז שכתב וז"ל נשבע על ככר ואכלה כולה במזיד ולא התרו בו אינו נשאל עליה לפי שאין זה מחוסר לא מלקות ולא קרבן הילכך אית עליה עונש שבועה ולית לה תקנתא בשאלה עכ"ד והר"ב כנה"ג ז"ל סי' רל"ח בהגהת הטור הביא דבריו בלי חולק כאילו היא הלכה פסוק' והוא תימא איך אישתמיט מיניה דברי הרא"ש שכתבנו ומ"מ לא נפלאת היא ליחס סברת הראב"ד ז"ל להתוס' גם דברי ר"ת ז"ל שנתקשה בהם מרן הב"י בא"ח סימן הנז' יש ליישב ולומר דאיהו נמי קאי בשיטת הראב"ד ז"ל הלזו ומש"ה הוקשה לו שפיר דמה מועיל התרה על מה שעברו כבר וכמובן ודוק ועוד נ"ל ליישב דברי התוס' ז"ל דס"ל דהא דאמרינן אכלה כולה נשאל עליה ואין בו עון אשר חטא היינו דוקא בנדרים הניתרים ע"י פתח דמשוי ליה הנדר טעות כאילו אינו אבל בנדר הניתר ע"י חרטה וכ"ש בחרטה דהשתא אז ודאי לא חשיב הנדר כאילו אינו ודוגמא לדבר נמצאת חילוק זה לראשונים ג"כ בהא דקי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו דלא אמרינן הכי אלא דוקא בנדר הניתר ע"י פתח דמשוי ליה לנדר כאלו אינו אבל בנדר הניתר ע"י חרטה לא וא"כ אף אנו נאמר כן דלהא מלתא דאכלה כולה נשאל עליה לא מהני בנדר הניתר ע"י חרטה וכ"ש היות חרטה דהשתא דגריעא טפי ומש"ה ק"ל שפיר להתו' ז"ל דמאי פריך ליחוש דלמא אזלא לגבי חכם דההיא ודאי מה שיש בו היתר על ידי חכם בחרטה דהשתא היא כמ"ש הרשב"א בתשובה המיוחסות סי' רנ"א ובתשו' סי' תנ"א דכל נדר שנדר שלא מחמ' עצמו אלא מחמ' קנס קיל משאר נדרי' וניתר ע"י חרטה דהשתא והביא ראיה מהא דפרק השולח דפריך וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם אע"ג דליכא חרטה דמעיקרא דאי לא אסרה פירות לא גבו לה יע"ש ומש"ה ק"ל שפיר כנ"ל נכון ועיין בתשובת מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' א' ועיין בס' חות יאיר סי' ק"ל שהקשה בדין זה דאמימ' דבזה"ז דאין בו מלקו' ולא קרבן למה הביאו הפוסקי' דין זה מאחר שאינו מחוסר כלום ואשתמיט מיניה דברי הרא"ש שכתבנו ועיין עוד שם בסי' קכ"ט מה שהק' עוד דלמאי דקי"ל כאמימר היכי משכחת לה מלקות בעובר על נדרו ושבועתו וכתב דכעין זה הק' התוס' פ' השולח דף ל"ג דנזיר שאמרו לו אל תשתה אמאי חייב מלקות הא הוה ליה התראת ס' שמא ישאל על נזירתו ותי' שם דלא מקרי כה"ג התראת ספק והרב ח"ה ז"ל הקשה שם דאכתי היכן מצינו נזיר לוקה דודאי ישאל על נזירותו כדי שלא ילקה ותי' הרב הנז' דודאי כשיודעים שעבר על נזירותו במתכוין החכם לא יהיה נשאל על נדרו יע"ש ואשתמיט מיניה סוגיא דפ"ב דנדרים ד"ך דגרסינן התם מי שעבר על נזירותו אין נזקקין עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ועיין בהר"ן ובפוסקים ודבריו צ"ע:
הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש ליישב קושית המהרש"א ובה"ז הנה דברי הבה"ז והמהרש"א מוכרחים בתוס' חולין קי"ז ד"ה אמר ודוק היטב ושם ע"כ כמ"ש המהרש"א:
מעשה חושב (שלח) אמימר אמר אפי' אכלה כולה נשאל עלי' כו' ופסק כאמימר כו'. נסתפקתי באומר שבועה שאוכל היום ככר זה ועבר היום ולא אכלו אי נשאל על שבועתו למאי דקיי"ל כאמימר דאכלו כולו נשאלין עליו. הכא מאי. מי אמרינן מה לי אכלו כולו מה לי עבר היום כולו. דכיון דאיכא חיוב קרבן נשאל על שבועתו או דילמא דוקא בהאי דרבא ואמימר דהתם דמשכחת לה שיור בה דאז אפילו רבא מודה דמיגו דמהני שאלה אכזית בתרא מהני נמי אכזית קמא התם הוא דפליג אמימר וס"ל דגם לענין חיוב קרבן מהני נמי שאלה דזה נמי חשיב שיור כמו אם היה נשאר מככר זה כזית. משא"כ בנ"ד בנשבע שיאכל היום ככר זה דהכא לא משכחת לה שיור דתימא מיגו דמהני שאלה אשיור מהני נמי אמאי שעבר כבר שהרי צריך שיהיה שהות ביום כדי שיאכל את כל הככר שנשבע עליו שיאכלהו היום וא"כ י"ל דבעבר כל היום. תו א"א לי' למיתשל עלי' כיון דבשבועה זו לא שייך שיור כלל וגם בל"ז ס"ל להרמב"ם ז"ל לחלק בין איסור לזמן והיינו דאע"ג דבנשבע שלא יאכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים חייב שתים על תאנים משום כולל מ"מ בנשבע שלא יאכל דבר זה היום ואח"כ נשבע שלא יאכלנו היום ומחר אינו חייב שתים על האכילה דהיום. עיין ברמב"ם פ"ד מהלכות שבועות הלכה י' ובראב"ד שם]:
והנה אע"ג דבפשיטות נראה כסברא הראשונה דגם בכה"ג נשאל עלי' כיון דה"ז חייב קרבן והוי שיור. מ"מ נראה לכאורה דהרמב"ם ז"ל גופי' ס"ל לחלק בזה והוא ממ"ש בפ"ה הלכה ח' מהלכות שבועות דמי שנשבע שיאכל פחות מכזית נבילה חייב בשבועת ביטוי ע"ש ודין זה תמוה הוא כמו שהקשה לי הרב ר' פנחס הורוויץ ז"ל שהרי אי אפשר לחייבו על זה בקרבן כיון דאינו שב מידיעתו (אמר נ"ה לע"ד י"ל דהוי שפיר שב מידיעתו דאי נזכר השבועה הוי אכיל, כיון דהוי רק ח"ש כדמוכח מגמרא יומא דף פ' באוכל חלב בזמה"ז וכו' דפריך הש"ס והא לא שב מידיעתו ופי' דאם ידע הוי אכיל כיון דהוי רק ח"ש משמע דח"ש לא חמיר לאינשי עיי"ש. אבל בגוף הדבר איך ס"ל להרמב"ם אם בעינן שב מידיעתו כר"ש או לא. אני נבוך דהכ"מ פ"ג ממעשה הקרבנות הלכה ד' הכריע דהרמב"ם ס"ל כת"ק דר"ש עיי"ש והרמב"ם פ"ג משבועות הלכה י"א פסק בפירוש כר"ש עיי"ש ועיין בלח"מ פ"ב מהלכות שגגות הלכה ב' ובמל"מ פ"ג מהלכות שגגות הלכה ז' ועדיין הדבר צריך תלמוד. ע"כ הג"ה) דמאי הוה אם היה בא לשאול לב"ד הרי אין אומרים לו שיעבור ויאכל חצי שיעור האסור לו מה"ת כדי לקיים שבועתו ועיין מ"ש הש"ך ביו"ד סי' רל"ט ס"ק כ'. אע"כ צ"ל דמש"ה מקרי שב מידיעתו משום דאלו ידע הי' נשאל על שבועתו ועכשיו שלא נשאל חייב קרבן א"כ הרי מוכח מזה דבנ"ד כיון דעבר היום ולא אכל הככר תו לא מצי למיתשל אפילו לאמימר דאל"כ הא אכתי הקושיא הנ"ל במקומה עומדת דאמאי חייב קרבן והרי אינו שב מידיעתו וכנ"ל ואי משום דאי הוה ידע הי' נשאל על שבועתו הרי גם עכשיו יכול למתשיל אי נימא דקרב הוי שיור אע"כ דבכה"ג גם אמימר מודה דאינו נשאל. ואולם למ"ש הגאון המחבר אח"כ בדף הסמוך בד"ה ועוד נ"ל כו' דבניתר בחרטה אפילו אמימר מודה דאינו נשאל. לפ"ז י"ל בהאי דין דהרמב"ם בנשבע שיאכל חצי שיעור נבילה דאמרינן בזה דמקרי שב מידיעתו משום דאלו ידע הי' נשאל עלי' וכנ"ל היינו עכ"ר ע"י חרטה שהרי ידע דנבילה אסורה ואפ"ה נשבע שיאכל וא"כ הא עכשיו שעבר היום ולא אכלו תו לא מהני שאלה גם לאמימר ומש"ה חייב בקרבן משום דשב מידיעתו מקרי דאלו הוה ידע קודם שעבר היום הי' נשאל על שבועתו. גם י"ל בדרך פלפול דאין ראי' מהך דין דנשבע שיאכל חצי שיעור נבילה הנ"ל. דלהרמב"ם לא מהני בנ"ד שאלה ליום המחרת אפילו למאי דקיי"ל כאמימר והיינו דניהו נמי דמקרי שב מידיעתו משום דאלו ידע אמש הי' מתשיל על שבועתו קודם שעבר היום שעליו נשבע שיאכל בו חצי שיעור נבילה ומש"ה חייב קרבן מ"מ אינו בשאלה היום כיון דזה שאתה מחייבו קרבן הוא רק משום שאתמול הי' בידו למתשיל עלה ולולא השאלה דאתמול הי' פטור מקרבן משום דלא הוי שב מידיעתו ואיסורא דעבד אינו מתקן ע"י השאלה של היום (שהרי אפילו במזיד ולא התרו בו לא שייך שאלה כמ"ש הד"מ ביו"ד סי' רל"ח ועיין מ"ש שם על הגליון מדברי הרא"ש ומ"מ בשוגג אפילו להרא"ש לא שייך שאלה וה"נ הרי שוגג הוא במאי דלא אתשיל אתמול) וא"כ אי פטרית לי' מקרבן מטעם דלא הי' שב מידיעתו תו אינו יכול למתשיל לאחר שעבר היום אפילו לאמימר וכיון דאתמול הוה בשאלה והו"ל שב מידיעתו. א"כ הא אי אפשר למפטרי' מקרבן ומ"מ אינו בשאלה היום אע"ג דחייב קרבן כיון דכל חיובו אינו אלא משום שאלה דוק ותשכח משא"כ בעלמא כיון דחיובו בקרבן הוא משום שלא קיים שבועתו כפי שנשבע א"כ שפיר י"ל דגם לאחר הזמן מהני נמי שאלה כיון דחיוב קרבן עליו משום שלא קיים השבועה שנשבע עלי' והבן זה אעפ"י שיש להתעקש בחילוקא דנא:
(שלט) וא"ת ונביא לאלתר ממין שאסרה ותאכל בפנינו כו' דהא קיי"ל אכלה כולה נשאל עלי' לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו אבל גבי בעל כו'. זה תמוה דמאי בעי הר"ן בזה דקאמר דהא קיי"ל אכלה כולה כו' דהיינו דהלכה כאמימר לגבי דרבא והא באמת אפילו לרבא דס"ל דאם אכלה כולה אין נשאלין היינו דוקא בשלא נשתייר כלום מן הככר שנדר עליו אבל קושיית הר"ן היא שיביאו לה מן המין שאסרה (דהיינו המין שירצו היתומים ותהא נודרת עליו כדתנן במתניתין) וא"כ הא מין זה הרי נשאר בעולם הרבה גם לאחר שאכלה ממנו בפנינו וא"כ הא גם לרבא נשאלין על אותו המין וממילא מהני שאלת חכם דעוקר הנדר נמי למה שכבר אכלה ודו"ק:
(שמ) דקשה לי בדברי התוס' דאמאי הוצרכו להקשות קו' באופן זה שידירנה שלא תאכל ככר זה כו'. וכמו שהקשה הר"ן ז"ל כו'. אין לקושיא זו טעם וריח במחכ"ת דכיון דאמרינן דבנשאת אין מדירין אותה הוצרכו התוס' להקשות בלשון הזה שכתבו וידירנה שלא תאכל ככר זה כו' דבאופן זה סגי ולמה נדירנה חנם על מין כיון דהבעל בודאי יפר לה והפרתו מהני למה שלא עברה ואכלה עדיין וכיון דאינה גובה כתובתה אלא בשביל הנדר שאין הבעל יכול להפר לה דהיינו מה שכבר אכלה א"כ סגי שתשבע על ככר אחד ותאכלנו בפנינו והתוס' מסיימים שם בסתם וז"ל וכן קשה בסמוך ע"כ ושמה לא פירשו דהיינו שידירנה על ככר וא"כ מאי קשיא לי' לרבינו המחבר ז"ל דהא על האי דקשה להתוס' על פירכת הש"ס דפריך שם וליחוש כו' הרי באמת קושייתם כמו שהקשה הר"ן ז"ל והיינו דתאכל בפנינו ממין שאסרה עלי' וע"ש. ואני תמה על זה שהעלים המחבר עינו ממה שציינו התוס' דבריהם על התיבות אין מתירין אותה כו' וע"ש ואדרבה על הר"ן ז"ל קשה שלא דקדק בלשונו בזה במה שכתב שתאכל בפנינו ממין שאסרה עלי' הא קיימינן בנשאת שאין מדירין אותה כלל ועכ"ר דקושייתו היא שנדירנה וא"כ הרי סגי בככר אחד דהא על מה שלא תאכל בפנינו ודאי יפר לה הבעל שהרי מש"ה אמרינן דאין מדירין אותה ועיין מ"ש לעיל דף ב' סע"ג על הגליון בד"ה זה תמוה:
(שמא) ולא ידעתי איך אשתמיט מיני' ולפחות הי"ל להרב [שער אפרים] ז"ל להזכירו על דל שפתיו ולומר שהרא"ש ז"ל חלוק בזה. גם מהגאון בעל דגול מרבבה סי' רל"ח סעיף כ' נעלמו ג"כ דברי הרא"ש אלו שהרי כתב שם בפשיטות דהיכא שלא התרו בו והוא הי' מזיד דליכא בי' שאלה כלל וכתבתי שם על הגליון דהעלים עינו מדברי הרא"ש אלו וגם הוספתי לתמוה עליו שם שהרי מרן המחבר בש"ע הביא שם לעיל מני' בסי' ר"ח סעיף ה' הא דתשובת הרשב"ץ במי שנשבע שלא ישא אשה תוך ג' שנים. וכתב שם דאם משמעות לשונו הוא שלא יעשה נישואין עמה הו"ל כנשבע על הככר שלא יאכלנו ואכלו דנשאל ומתירין לו. אבל אם משמעות לשונו הוא שלא תהי' אשתו אין מתירין לו עד שיגרשנה כימים שנהג בהן קלות ראש בנדרים ע"כ והרי הרשב"ץ במזיד מיירי מדכתב דאם שלא תהי' אשתו נשבע קנסינן לי' עפ"י מה דמבואר שם לעיל מני' בסעיף ב' דאפילו בנדר דאורייתא לא קנסינן לי' אלא כשעבר במזיד וא"כ הא מוכח דאף במזיד ולא התרו בו יש שאלה הרי מבואר בהדיא בהרשב"ץ דס"ל ג"כ כהרא"ש ז"ל ואני תמה על הגאון בעל כנה"ג איך לא הזכיר דהרשב"ץ חולק על הראב"ד שהרי בהגהותיו על הטור ראה מ"ש הב"י בסי' ר"ח בשם הרשב"ץ וצ"ע:
(שמב) ותקשי לי' בפשיטות בנודרת מאותו המין כו' דבהא ודאי לא מהני הפרת הבעל על מה שעברה. כבר תמהתי על קושיא כזו שהקשה לעיל בדברי התוס' הנ"ל וכתבתי שם שאין התחלה כלל לקושייתו ואדרבה דאלישנא דהר"ן ז"ל קשה שהרי קושיית הרא"ש ז"ל קאי אמאי דקאמר ר"ה לא שנו אלא שלא נשאת אבל בנשאת אין מדירין אותה. והיינו דניהו נמי דמתניתין בשלא נשאת מיירי מדתנן שנודרת ליתומים כל מה שירצו דהיינו כל מין שיודעים שקשה עלי' שלא תאכלנו לעולם ובנשאת מאי מהני נדר כזה הא בודאי יפר לה הבעל אע"כ דמיירי בשלא נשאת. מ"מ הא אכתי גם בנשאת יש תקנה והיינו שידירנה על ככר זה ותאכלנו בפנינו. כ"ה קושית הרא"ש ז"ל. ואם כן איך לינקט הרא"ש ז"ל קושייתו זו בלישנא דהר"ן ז"ל והיינו דתאכל מאותו המין בפנינו. הא מתניתין עכ"ר לא מיירי בנשאת מדקתני כל מה שירצו היתומים וא"כ אי לאכול בפנינו מאי נ"מ ליתומים במין הא אפילו אם נדירנה שלא תאכל חרובין ותאכלן בפנינו הרי הוא שוה לכל מין הקשה עלי' שלא תאכלנו, אלא דהרא"ש ז"ל מקשה אנשאת והיינו דגם בנשאת איכא תקנתא שידירנה ותאכל בפנינו. וא"כ איך שייך להקשות עליו אמאי לא נקט קושייתו בפשיטות שתאכל בפנינו ממין שאסרה עלי' הא עכשיו קיימינן בשנשאת ולא אסרה עלי' כלום דהא אמר ר"ה דבנשאת אין מדירין אותה וכנ"ל:
אמנם ללישנא דהר"ן ז"ל צריך לדחוק דכוונתו להקשות על ר"ה והיינו דניהו נמי דמלישנא דמתני' מוכח דבלא נשאת מיירי מ"מ הא י"ל דס"ל לתנא דמתניתין דכל הנשים מדירין אותן אלא דבלא נשאת א"צ שתאכל בפנינו ובנשאת צריכים דוקא שתאכל בפנינו והא דנקט במתניתין כל מה שירצו היתומים היינו משום דבלא נשאת כיון שיש ביד היתומים להחמיר עלי' בנדר הם מחמירים עלי' כפי מה שירצו. אבל התוס' והרא"ש ז"ל לא ניחא להו לדחוקי בהכי והקשו על ר"ה בפשיטות דניהו דמתניתין מיירי בשלא נישאת מ"מ הא גם בנשאת איכא תקנתא וכנ"ל וזה פשוט וברור:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה