שער המלך על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק יט · הלכה ה
אע"פ שהשלמים אסורים באכילה אין שורפין אותן אלא ביום בין בזמנן בין שלא בזמנן. הנה מ"ש רבינו דשלא בזמנן אין שורפין אותם אלא ביום לא פורש מהיכן יצא לו דין זה גם מרן הכ"מ לא הראה מקום דין זה ובזבחים דנ"ו גרסי' יכול ישרף מיד ודין הוא זבחים נאכלין לב' ימים ולילה אחד כו' אף כאן תכף לאכילה שריפה ת"ל ביום הג' באש ישרף ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה ואפשר לומר דכי מיעט קרא ה"ד ליל ג' דגזירת הכתוב היא דלא ניתן לישרף עד יום הג' אבל מיום הג' ואילך אם עבר ולא שרפו ביום הג' ה"נ דמותר לשורפו בין ביום ובין בלילה והרי זה דומה למילה דאע"ג דדרשינן וביום השמיני ביום ולא בלילה אפילו הכי איכא למ"ד דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה דקרא לא אמעיט אלא יום שלפני שמיני ואף למאי דקי"ל כמאן דאמר דמילה שלא בזמנה נמי אינה נוהגת אלא ביום כמ"ש רבינו בה' מילה היינו משום מיעוטא דוביום כדאיתא בספרי הא לאו הכי הוה אמינא דדוקא בזמנה הוא דמיעט קרא ואם כן הכא נמי דכוותא איכא למימר דלא מיעט קרא אלא בזמנה דוקא והיה נראה להכריח שכן היא דעת התוס' ממ"ש בפ"ק דקידושין דל"ד ע"א ד"ה מעקה וז"ל ויש מפרשים דמ"מ איכא נפקותא כשיהיה לאשה לקיים מצות עשה כו' אך הקשה הר"י איש ירושלים על פי' זה שא"כ גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט משום די"ט עשה ול"ת ושריפת קדשים אינו אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה דיו"ט דהוי ז"ג וכי תוכל להדליק בשמן שריפה ביו"ט וכ"ת אה"נ אמאי לא לישתמיט שום תנא כו' (ודרך אגב הוקשה אצלי בדברי הר"י איש ירושלים אמאי ל"ק ליה ממתני' דפרק אין צדין דכ"א דתנן התם מעשה שבאו לפני ר"ט ושאלוהו על הבהמה שמתה ועל החלה שנטמאת ביו"ט ואמר לא יזיזנה ממקומה ומבואר שם ברש"י ותוס' דה"ט משום דלא חזי לשורפו משום טעמא דאין שורפין קדשין בי"ט עי"ש ומשום הכי אסורה משום מוקצה והשתא הא חזי לאשה שיכולה להסיקה תחת תבשילה בי"ט ולא חשיבא מוקצה כלל ויש ליישב בדוחק) יע"ש וק"ל טובא בדברי הר"י איש ירושלים דמאי קו' הא פשיטא ודאי דאשה לא תוכל להדליק בשמן שריפה בי"ט דהא שריפת קדשים כיון דאינו נוהגת אלא ביום הו"ל מ"ע שהז"ג והלכך אע"ג דאשה אינה חייבת בעשה די"ט אפ"ה אינה יכולה להדליק בשמן שריפה כיון דלגבי נשים ליתנהו לעשה כלל וקו' זו גדולה היא בעיני (ושוב אחר זמן רב בא לידי שיטה ס' פני יהושע וראיתי שהקשה כן משם שמעתי מקשים ומה שתי' ז"ל דבריו לא ישרו בעיני כמ"ש המעיין) וכן נראה מדברי הרב בעל החינוך סי' צו סי' (קל"ב) [קמ"ו] שכתב וז"ל שריפת קדשים שנטמאו בזמן הבית בכהנים או בישראלים כו' ולא כתב בזכרים ובנקבות כדרכו בכ"מ משמע דס"ל דנשים פטורות משום דהוי מ"ע שה"ג ואולם אם נאמר דס"ל להתוס' דשלא בזמנה שריפתן נוהגת בין ביום ובין בלילה ניחא שפיר דלא מיקרי מ"ע שה"ג כיון דמיום השמיני ואילך אין לה הפסק דומה למ"ש התוס' באותו פרק דכ"ט ד"ה אותו דמילה לא חשיב מ"ע שה"ג כיון דמיום השמיני ואילך אין לה הפסק למ"ד נוהגת בין ביום ובין בלילה עי"ש האמנם מדברי התוס' פ"ק דפסחים ד"ג ד"ה ת"ל נראה דס"ל דאפילו מיום הג' ואילך אין שריפתו אלא ביום וזה ממ"ש שם וז"ל תימא אמאי אצטריך עד יום ת"ל דאינו נאכל אור לג' מדאצטריך ביום כו' וי"ל דאי לאו עד יום הו"א נאכל דאצטריך ביום למעוטי שלא ישרף בלילה שלאחריו ע"כ הרי מבואר דס"ל דאפי' בלילה שלאחריו אינו נשרף אלא ביום מ"מ כד דייק' שפיר אין ראיה מדברי התוס' דאיכא למימר דאף התוס' ז"ל לא כתבו כן אלא אי לא הוה כתיב קרא עד יום דאז הו"א דנאכל ליל ג' כדקאמר בברייתא ודין הוא זבחים נאכלין כו' מה להלן לילה אחר היום כו' ואם כן ע"כ לומר דקרא דוביום הג' אתא למעוטי לילה שלאחריו אמנם לפי האמת דכתיב עד יום דממעטינן מיניה דאינו נאכל עד יום ג' ה"נ דאית לן למימר דקרא ודאי לא מיעט אלא לילה שלפניו אבל יום הג' ואילך ה"נ דשורפים דומיא דמילה למ"ד ולפי זה צ"ל דהא דתנן בפ' כיצד צולין דף פ"ב העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר חל להיות בשבת ישרפו בי"ז כו' ל"ד בי"ז אלא אפילו ליל י"ז יכול לשורפו וליל י"ז קרי ליה י"ז ולא הוי דומיא די"ו דקתני רישא דהתם דוקא ביום ולא בלילה וזה ודאי דוחק ואפשר דמדיוקא דמתני' הלזו יצא לו לרבינו דין זה דאפילו שלא בזמנו אין שורפין אלא ביום ודו"ק ודרך אגב ראיתי להרב קרבן אהרן ס' צו דף כ"ו ע"ד שהקשה אדברי התוס' דריש פסחים שכתבנו לעיל וז"ל וק"ל טובא בהאי תי' דאיך נאמר דישרף בליל ד' והא מדינא ילפינן דתיכף לאכילה שריפה וכשם דהנאכלין ליום ולילה נשרפין בבקר גם אלו אחר השלמת זמן אכילתם בבקר ג' תיכף לזה נשרפין ואם כן הדקו"ל דבאומרו ביום הג' לא בא למעט אלא ליל ג' ומכאן דאינו נאכל דאלו היה נאכל לא היה צריך מיעוט ובס"ד כתב דכבר היינו יכולים לתרץ דהו"א דמילתא דאתיא מדינא טרח וכתב לה קרא אלא דהני שינויי דחוקי לא משנינן כו' יע"ש והנה מ"ש יכולים לתרץ דמילתא דאתיא מדינא טרח וכתב לה קרא אחר המחילה אישתמיט מיניה דברי התוס' שבת דקל"א ד"ה שכתבו דדוקא מילתא דאתייא במה הצד טרח וכתב קרא אבל מילתא דאתייא במה מצינו לא אמרינן טרח וכתב קרא יע"ש ולעיקר קו' נראה דל"ק מידי דודאי מ"ש התוס' דאצטריך ביום למעוטי שלא ישרף בלילה של אחרי כן אין כונתם לומר דאי לא הוה כתיב ביום הו"א דלכתחילה יניח אותו לישרף בלילה שלאחריו דאם כן ליכתוב קרא והנותר ממנו בג' ישרף ובודאי דג' משתמע יום ג' וממילא משתמע דלכתחילה לא יניחנו לישרף בלילה שלאחריו שהרי חביבא מצוה בשעתה אלא ודאי כונתם ז"ל לומר דהו"א דאצטריך ביום למעוט שאם עבר ולא שרפו ביום הג' שלא ישרף בלילה שלאחריו אלא יניחנו עד יום רביעי ולעולם דליל שלישי הוא נאכל להכי אצטריך עד יום כנ"ל פשוט אחרי כתבי זה ראיתי שדין זה שכתב רבינו דשלא בזמנו נמי אינו נשרף אלא ביום היא גמרא ערוכה פרק הערל דע"ב דגרסינן התם כי הא דיתיב ר"י ודרש נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואותביה ר"א לר"י ומסיק דאפילו לר"א דס"ל דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה ולא דריש וי"ו דוביום וי"ו וה"א דריש יע"ש ומעתה הדרא קו' לדוכתא דאם כן משמע דשריפת קדשים הו"ל מ"ע שהז"ג ומאי ק"ל להר"י איש ירושלים ואחר התבוננות נ"ל לומר דס"ל ז"ל דדוקא גבי נותר דגלי קרא ביום הג' ישרף הוא דאינו נשרף אלא ביום אבל בקדשים שנטמאו דכתיב קרא סתמא והבשר אשר יגע בכל טמא באש ישרף שורפין אותו בין ביום בין בלילה וכן מדוקדקים דברי רבינו ז"ל שכתב וכן הפגול אינו נשרף אלא ביום ואין שריפת טמא ונותר ופיגול דוחה י"ט ואין צ"ל שבת כו' הנה מבואר ממה שלא כתב וכן הטמא והפיגול אינו נשרף אלא ביום כדרך שכתב בדין שאינו דוחה י"ט דס"ל דקדשים שנטמאו נשרפין ביום ובלילה ודוקא פיגול אינו נשרף אלא ביום מהטעם שכתב מרן הכ"מ משום דפיגול ונותר בחדא שיטא שייטי דפגול דהיינו מחשבה דחוץ לזמנו מדין נותר הוא ואם כן כיון דשריפתן נוהגת בין ביום בין בלילה פשיטא ודאי דנשים חייבות ושלא כמו שנראה מדברי הרב החינוך ז"ל ועוד נ"ל דאפילו בנותר דשריפתו ביום דוקא אפי"ה נשים חייבות שהרי נותר לאו הניתק לעשה הוא כדאיתא פ' אותו ואת בנו ועי' פ"ג דמכות די"ד ע"ב בלשון רש"י ז"ל שם ד"ה כל שכתב וז"ל דאפי' למ"ד לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כדתניא לא תותירו כו' לומר שאין לוקין עליו שנתקו הכתוב את העשה להיות עונשו של לאו ותיקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר כו' וא"כ כיון שהנשים מוזהרות על לאו דלא תותירו ממילא נמי מוזהרות על העשה דשריפה שהוא תיקון הלאו כנ"ל אלא דאכתי קשה כיון דשריפת קדשים אינו דוחה שבת וי"ט הו"ל מ"ע שהז"ג וכה"ג כתב התוס' בקדושין דל"ד ד"ה תפילין דאפי' למ"ד לילה זמן תפילין אפ"ה הוי שפיר מ"ע שהז"ג כיון שאין נוהגין בשבתות וי"ט וכה"ג ק' למ"ש התוס' בד"ה אותו ולא אותה דאתיא כמ"ד דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה דאכתי קשה כיון דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת הו"ל מ"ע שהז"ג וכמדומה לי שכן ראיתי מקשין והנראה לע"ד דס"ל ז"ל דשריפת קדשים ומילה לא חשיב מ"ע שהז"ג משום דמצות עשה שהזמן גרמא אינו אלא דומיא דתפילין וציצית וסוכה וכיוצא בו שתלה הכתוב חיוב המצוה בזמן דהיינו שביום הוא חייב ובלילה פטרו הכתוב ממצוה זו ואם הניח תפילין בשבת או בלילה למ"ד לא עשה ולא כלום משא"כ גבי מילה ושריפת קדשים דחיובא רמיא עליה ואפילו בשבת ויו"ט נמי מצד המצוה גופא בר חיובא הוא ובכל יום ויום קעבר אעשה אלא משום דאיסורא דשבת רביע עליה לא ניתן השבת לידחות משום מצות מילה ואם עבר ומל את עצמו בשבת או י"ט פשיטא ודאי דמה שעשה עשוי וקיים מצותו נמצא אם כן שהמצוה מצד גופא לא מיקרי זמן גרמא אלא איסורא הוא דרביע עליה כנ"ל שוב ראיתי בת"כ סימן צ"ו שאמרו שם וז"ל ביום הג' באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפים שלא יהיו נשרפין אלא ביום יע"ש ובהרב קרבן אהרן ז"ל וזה הפך משמעות לשון רבינו ז"ל ומהתימא על מרן שכתב וז"ל ומה שכתב רבינו וכן הפיגול נראה שטעמו משום דפיגול ונותר בחדא שיאטה כו' וק"ט דטעמא ל"ל ת"ל דכל הנשרפין אין נשרפין אלא ביום כמ"ש בת"כ וצ"ע שוב מצאתי בפרק התכלת דף מ"ו ע"ב דפרכינן התם אברייתא דקתני שתי הלחם הבאות בפ"ע יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה דאי לשריפה אתא לישריפינהו מיד ל"ל עיבור צורה ומשני רב יוסף דלעולם לשריפה אתיא וה"ט דלא שרפינן להו מיד לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב וכתבו התוספות שם ד"ה לפי וז"ל הו"מ למיפרך למוצאי יום טוב לאלתר לישרפינהו דמנותר לא יליף מדמסיק צורת הקרבתן א"ד יע"ש ולפי דבריהם ז"ל עכ"ל דתלמודא דידן פליגא אחר כך וס"ל דדוקא בנותר גלי קרא דאין שורפין בלילה אבל בשאר הנשרפין שריפתן בין ביום בין בלילה ובהכי אפשר ליישב דברי רבינו דס"ל דההיא דתורת כהנים לא קיי"ל כוותיה אלא כסתמא דתלמודא דידן האמנם אחר ההשקפה לא יתכן ד"ז לרבינו שמעולם לא הוצרך התוס' לומר דמנותר לא יליף מדמסיק צורת הקרבתן אלא כלפי שיש שם סמוך ונראה ד"ה צורת הקרבתן שכתבו וז"ל פירש בקונט' עד תמיד של בין הערבים מיהו בשמעתין דנתקלקלו הלוים בשיר מפורש דקרבנות צבור קרבי אחר תמיד של בין הערבים ודחי עשה דהשלמה לכך נראה לפרש עד הלילה עכ"ל וא"כ לפי שיטתם דצורת הקרבתן היינו עד הלילה עכ"ל דס"ל לתלמודא דלא ילפינן מנותר ואולם דעת רבינו ז"ל מבואר דס"ל דאפילו בקרבנות צבור לא דחו עשה דהשלמה וכמו שנראה בהדיא מדבריו פ"ג מה' קדוש החדש דין ה' יע"ש ואם כן לפי דעתו בפשיטות יש לפרש דמאי דאמרינן מאי תעובר צורתן צורת הקרבתן היינו אחר תמיד של בין הערבים כפירוש רש"י ז"ל ולא לומר דמיירי עד הלילה כפירוש התוספות ז"ל ולומר דפליגא תלמודא דידן אח"כ וזה פשוט. ומצאתי בתוספות ישנים מכ"י על הגליון שכתבו שם וז"ל לאחר זמן הקרבתן לישרפינהו פי' בקונטריס אחר תמיד של בין הערבים דאמר קרא עליה השלם ולא נהירא דהא קרבן צבור דוחה עשה דהשלמה ונראה לפרש בתר זמן ההקרבה לאחר שקיעת החמה דאין מקריבין קרבנות באותן חמשה מילין שקודם הלילה ועדיין יכול לשרוף דאכתי יום הוא אבל הא לא פריך דלישרפינהו בלילה ממש דאין שורפין קדשים בלילה וכן משמע במסכת ביצה דאין עשה דהשלמה עומד במקום ק"צ גבי נתקלקלו הלוים תוס' חצוניות עכ"ל:
סוף הספר