אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק יט · הלכה א

פרק יט

מצות עשה לשרוף כל הקדשים שנטמאו שנאמר והבשר כו'. בפרק כיצד צולין דפ"ב אמרי' דכל פסולי דקדש בשריפה ל"ש ק"ק ל"ש קדשים קלים גמרא גמירי לה ופרכינן והבשר אשר יגע בכל טמא כו' ל"ל ההוא לגופיה אצטריך סד"א כל פסולי דקדש כגון לן דמה כו' דבשריפה דליתניהו בחולין אבל נטמא דבחולין נמי מפסיל אימא הואיל ואתעביד ביה עובדין דחול כו' תסגי ליה בקבורה קמ"ל וכתבו התוס' בד"ה אבל אם נטמא וז"ל תימא לרשב"א נילף כולהו מטמא כו' וא"ת ונילף ק"ו מתרומ' דבעי שריפה וי"ל דאיכא למיפרך מה לתרומה דאסורה לזרים תאמר בקדשים קלים דשרי ע"כ וראיתי להרב בעל חד"ה ז"ל דברים תמוהים בעיני שכתב וז"ל ומ"ש התוס' נילף ק"ו מתרומה כו' היינו טומאת קדשים גופיה דשאר פסולין לא שייכי למילף מיניה והוא הדין דאיכא להקשות נמי נימא ק"ו טומאת קדשים גופא ממע"ב דמותר לזרים ואפשר דאיכא שום פירכא אחרת דליכא למילף מיניה עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו שהרי מע"ב שנטמא מאי שריפה איכא הא מעשר ב' שנטמא פודין אותו אפילו בירושלים ואם כן איך אנו יכולין להביא טומאת קדשים דבעי שריפה מק"ו דמע"ב שנטמא ואפילו לר"י דאמר דלקוח בכסף מע"ב שנטמא אין פודין אותו הא איהו ס"ל דיקבר כדאי' פרק חלק דקי"ג ובפ' הזהב עי"ש ולא בעי שריפה וליכא למימר דכונת קו' אלא יאכל דכתיב בקרא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דתיתי בק"ו ממע"ב דמותר לזרים ואפי"ה אם נטמא אסור באכילה ואם כן לא יכתוב קרא אלא והבשר אשר יגע בכל טמא באש ישרף דהא ליתא שהרי בפ' כ"ש דכ"ד פרכינן להא ואמרינן מה ת"ל לא יאכל אם אינו ענין לגופו דהא נפ"ל מק"ו ממעשר הקל כו' וכ"ת אין מזהירין מ"ה הקשה הוא כו' גם מ"ש ושמא איכא שום פירכא אחרת דליכא למילף מיניה הנה מסוגיא דפרק כ"ש שכתבנו מבואר בהדיא דליכא שום פירכא כלל ועיין בתוס' פרק ב"מ דכ"ה ד"ה עי"ש ועיין בפ' טבול יום ד"פ סוף דבר שלא זכיתי להבין דבריו ובעיקר קו' התו' ק"ל טובא דמאי ק"ל דנילף ק"ו מתרומה דבעי שריפה הא בפ' ב"מ דף כ"ה גרסינן בי"ט הוא דאסור הא בחול שפיר דמי מ"ט אמר רב כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה כו' וכתבו התוס' שם ד"ה כך וז"ל ע"כ נראה דשריפה דוקא משום שדמיא לקדש ומדרבנן א"נ מדאורייתא מדאיקרי קדש כו' עי"ש הרי דהא דתרומה טמאה בעי שריפה היינו משום דילפינן מקדש כדאמרינן כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה כו' ואם כן אפילו אי ס"ל הכא דתרומה טמאה בעי שריפה מדאורייתא וכא"נ שכתבו בפרק ב"מ מ"מ אינו אלא משום דאיקרי קדש וקדשים שנטמאו בעי שריפה ואם כן אי לא כתיב קרא גבי קדש באש ישרף הו"א דקדשים שנטמאו כיון דבחולין נמי מפסיל סגי ליה בקבורה וא"כ מינה דתרומה טמאה נמי סגי בקבורה דומיא דקדש וא"כ קשה דמאי קשיא להו דנילף ק"ו מתרומה טמאה דבעי שריפה הא אי לא כתיב קרא גבי קדש תרומה טמאה נמי הוה סגי בקבורה דומיא דקדש וצ"ע ומ"ש רבינו בסמוך קרבן שנתפגל או נפסל ישרף במקדש מיד נראה ודאי דה"ד בפיסולי קדשי קדשים או אמורי קדשים קלים דשריפתן בקדש כדאמרינן בפ' כיצד צולין ר"ש אומר בקדש באש תשרף לימד על חטאת דשריפתה בקדש אין לי אלא זו בלבד שאר פסולי קדשי קדשים ואמורי ק"ק מנין ת"ל כל כו' וכן כתב פ"ז מהלכות מעשה הקרבנות עי"ש ויש לדקדק לכאורה דנראה דהא דנפ"ל לר"ש דפיסולי ק"ק ואמורי ק"ק שריפתן בקדש מרבוי דכל חטאת היינו משום דס"ל לר"ש כרבנן דר"י הגלילי דס"ל בפרק כל הזבחים דפ"ב דכל הקדשים שנכנסו דמן לפנים פסולים משום דדרשי כל חטאת לרבות ק"ק אבל לר"י הגלילי דס"ל דריבוייא דכל חטאת לא אתי אלא לרבות חטאת זכר וחטאת ציבור אבל ק"ק דנכנסו דמן לפנים אין נפסלין א"כ מנ"ל לריבויי מריבוייא דכל חטאת פסולי ק"ק ואמורי ק"ק דשריפתן בקדש הא ריבוייא דכל לא אתא אלא לרבות חטאת ציבור וחטאת זכר וכיון שכן קשה על רבינו דכיון דהוא פסק בפ"ב מה' אלו דין י"ב כר"י הגלילי דדוקא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה אבל שאר קדשים לא א"כ ע"כ ס"ל דריבוייא דכל לא אתא לחטאת ואם כן איך פסק דפיסולי ק"ק ואימורי ק"ק דשריפתן בקדש מריבוייא דכל וכר"ש ושוב ראיתי להרב קרבן אהרן פ' צו די"ח ע"ב שכתב וז"ל ת"ל בקדש באש תשרף דהא דריש מלת כל חטאת דכתיב ברישא לרבות ק"ק ואימורי ק"ק ועל הכל אמר דישרף והכי קאמר כל ירצה כל מאי דרבינהו הכל באש ישרף או נאמר דלאו דוקא מכל אלא מדאמר בקדש ולא אמר בקדוש דהמקום קדוש יתקרי לא קדש וא"כ הבי"ת מורה על המקום ושם קדש מורה על הקדשים והו"ל כאלו אמר קודש במקום קדוש תשרף כלו' כל מה שהוא קדש ואכילתו בפנים במקום קדוש ישרף עכ"ל ואפשר שדעת רבינו כפי' הב' שכתב הרב ז"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה