אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק יב · הלכה ו

הלכה ג

ומותר ללקט הפאות במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער. הנה ממ"ש לא נאסר אלא השחתה בתער מבואר דס"ל דהשחתה שלא בתער דהיינו מלקט ורהיטני נמי מותר וכן מבואר ג"כ מדברי הסמ"ג דבהקפת הראש אינו חייב אלא גילוח שיש בו השחתה דומיא דהשחתת זקן האמנם התוס' ז"ל בריש שבועות ד"ה חייב כתבו דאע"ג דעל הזקן אינו חייב אלא בתער בהקפת הראש חייב אפילו במספרים והכריחו הדבר מדאמרינן פ' ג' מינין אי כתיב ראשו ולא זקנו הו"א תרתי משמע דאתי עשה ודחי ל"ת ומשמע דהקפת כל הראש שמיה הקפה ואכתי בתער מנ"ל כו' ואי לא מחייב בהקפת הראש אלא בתער א"כ שפיר שמעינן מראשו דגילוח מצורע בתער כו' וכתבו עוד וליכא למימר דהקפת הראש שרי במספרים כו' ומ"מ מראשו לא שמעינן דגילוח מצורע בתער כיון דהקפת הראש אסור נמי במלקט ורהיטני דהא ודאי דבמלקט ורהיטני לא אפשר במצורע דגילוח כתיב ביה וא"כ מראשו ידעינן תער כו' יע"ש. אשר מבואר מדבריהם דבמלקט ורהיטני פשיטא להו מלתא טובא דבהקפת הראש עובר ולא מספקא להו אלא במספרים דוקא ונראה דטעמייהו דלא מהני היקשא דכל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה אלא דוקא למאי דכתיב קרא בהדיא דהיינו השחתה דממעטי' מיני' מספרים אבל מלקט ורהיטני דלא כתיב מיעוטא בהדיא אלא מכח ג"ש דפאה פאה לא מהני היקשא וכ"כ מוהר"י ז"ל בס' נחלה ליהושע וכתב עוד שהוכרחו לומר כן מכח תוספתא דמדות דקתני יש תולש ב' שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף ויש לתמוה על הסמ"ג ז"ל שאחר שהביא תוס' הלזו איך החליט הדבר לומר דאפילו במלקט ורהיטני מותר וצ"ע. עוד ראיתי להרב הנזכר ז"ל שהקשה על מ"ש התוס' דהא ודאי מלקט ורהיטני ליכא במצורע דגילוח כתיב ביה דכד מעיינת בסוגיא דהתם נראה שאין זה הכרח דהתם פריך דלמא לעולם אפילו לקטו במלקט ורהיטני נמי מצוה קא עביד הא קא אתי לאשמועינן דאפילו בתער לא מחייב כלום וקרא לא אתא לחיובי בתער דוקא אלא למשרי אפי' תער ודחי אס"ד כי עביד במלקט ורהיטני מצוה קא עביד מדלא כתיב תער כדר"ל דאמר כל מקום שאתה יכול לקיים שתיהן כו' משמע לפי זה דאע"ג דכתיב וגלח וכתיב זקנו אי לאו הא דר"ל לא ידעינן חיוב דתער במצורע דהו"א למשרי תער הוא דאתא וכיון שכן נהי דכתיב וגלח מ"מ מראשו לא הוה ידעינן חיוב תער דלעולם אפילו במלקט ורהיטני וראשו איצטרך לאשמועינן דמצורע אינו רשאי לגלח במספרים ואשמועינן דאי בעי עביד בתער ואי בעי עביד במלקט ורהיטני וחיוב תער לית לן למילף אלא מזקנו והכא ליכא לדחויי מההיא דר"ל כיון דא"א לקיים המצוה אלא בדחיית הלאו דהיינו תער או מלקט ורהיטני זהו תורף קושייתו יע"ש מה שנדחק בזה. ולע"ד נראה דלא קשיא מידי ולא דמי כלל דבשלמא התם גבי זקנו לפום מאי דהוי בעי למימר דמלקט ורהיטני נמי דלא קא עבר משום הלאו דהשחתה מצוה קא עביד איכא למימר שפיר דוגלח למשרי תער הוא דאתא ולא לחיובא דסד"א כיון דאפשר לקיים גילוח מצורע במלקט ורהיטני ושלא יעבור הלאו דהקפה יהא אסור בתער קמ"ל דשרי אמנם למאי דבעינן למימר השתא דראשו אתי לאשמועינן דגילוח מצורע לא מהני במספרים אלא במלקט ורהיטני דקעבר אלאו דהקפה ליכא למימר דקרא למשרי תער הוא דאתא דהא פשיטא דבתער נמי שפיר דמי כיון דכי מגלח במלקט ורהיטני נמי קעבר אלאו דהקפה אלא מוכרח הדבר דתער לחיובא הוא דאתא וזה פשוט. ואולם תמה אני לדעת רבינו והסמ"ג ז"ל מה יענו לההיא דנזיר והנראה אצלי דכיון דטעמייהו משום דאיתקש הקפה להשחתה ודרשינן מינה כל שישנו בהשחתת זקן דהיינו תער ישנו בהקפה וכל שאינו בהשחתת זקן דהיינו במספרים ומלקט ורהיטני אינו בהקפה איכא למימר דהיינו לפום קושטא דמלתא דכתיב זקנו גבי מצורע דמינה שמעינן דגלוח דכתיב במצורע היינו גילוח שיש בו השחתה דהיינו תער אמנם אי לא הוה כתיב אלא ראשו אז ודאי הוה מסתבר לן לומר דבמצורע מספרים כעין תער מצוה קעביד כיון דכתיב סתם וגלח את כל שערו וגילוח סתם מקרי מספרים כעין תער וכדתניא בברייתא ופאת זקנם לא יגלחו שומע אני אפילו מספרים כעין תער ת"ל לא תשחית וכיון שכן עכ"ל דבהקפה מחייב אפילו מספרים מדכתיב ראשו והיקשא דכל שישנו לא אתא אלא למעוטי נשים והיינו דקאמר תלמודא אי כתיב ראשו כו' ואכתי תער מנ"ל כלומר דאז עכ"ל דבהקפה אפילו במספרים חייב והיקשא לא אתא אלא למעוטי נשים כיון דסתם גלוח היינו מספרים אמנם לפי האמת דכתיב זקנו דגלי לן קרא דגלוח מצורע היינו בתער איכא למימר שפיר דהקישא דכל שישנו לגמרי מדריש דאין היקש למחצה כנ"ל נכון ומכלל האמור הנך נראה שמ"ש מרן הכ"מ ומותר ללקט כו' פלוגתא דר"א ורבנן ופסק כרבנן הם דברים תמוהים דפלוגתייהו דר"א ורבנן אינו אלא בהשחתה לא בהקפה ואיך כתב דפסק כרבנן מאחר שהתוס' והרע"ב חלוקים בזה וצ"ע:
מעשה חושב (לא) וכן מבואר ג"כ מדברי הסמ"ג. דבהקפת הראש אינו חייב אלא על גלוח שיש בו השחתה. דומיא דהשחתת זקן: תמוה לי. איך אפשר לומר דשלא בתער מותר להקיף. דא"כ מאי קאמר לי' רב אדא בר אהבה לרב הונא (נזיר דף כ"ט). לדידך מאן מגלח להון ע"כ. ולפ"ז כיון דלא ראה דמגלחו להו בתער. דלמא במספרים כעין תער היו מגלחין להו. (ומכ"ש למ"ש רש"י שם. כדאורחייהו דאינשי דמגלחי להו כדי להברותן אחר החולי. א"כ פשיטא דמשום הכבדת שער סגי בגלוח במספרים כעין תער). ומדקאמר לא נאסר אלא השחתה בתער. משמע דס"ל להרמב"ם וסמ"ג אפילו איסור דרבנן ליכא בזה. (ועיין מ"ש רבינו המחבר לעיל פ' י"ב מהלכות עכו"ם הלכה א'):

סוף הספר

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה