אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק יב · הלכה ג

הלכה א

אבל מצות עשה שהיא מזמן לזמן כו' נשים פטורות כו'. הנה הר"ב גופי הלכות כלל שי"ד כתב דמ"ע שהז"ג נשים פטורות ואע"ג דאיכא עונש כרת ולא אמרינן כיון דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין בהא נמי לחייבו והוכח כן מדברי התוס' דקידושין דכ"ט ד"ה אותו שהקשה דל"ל קרא ת"ל דמצות עשה שהז"ג נשים פטורות אע"ג דמילה עשה שיש בו עונש כרת הוא ונראה שכונתו ודאי לומר דנשים פטורות מעונש העשה. אמנם ודאי דעל עונש לאו או כרת מחייבו מטעם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה האמנם נראה ודאי שאין להוכיח מדברי התוס' כן דאע"ג דיש בו לאו או כרת נשים פטורות די"ל דע"כ לא כתבו התוס' אלא גבי מילה דהאב לא מחייב עליו כרת כמ"ש רש"י ז"ל פרק ר"א דמילה גבי כלל אמר ר"ע דף קל"ג ע"א וליכא גבי אב אלא עשה גרידא ומשו' הכי הוא דק"ל דל"ל קרא דאותו ולא ניחא להו לומר דסד"א משום דמילה עשה שיש בו כרת הוא כיון דלגבי האב והאם כי נימא דחייבות אין בהם כרת ובמגילה דף ך' ד"ה דכתיב דחקו לזה וכתבו כיון דגבי מילה עונש כרת הוה אמינא דלחייבו דאע"ג דלגבי דידהו ליכא כרת אלא למל גופיה מ"מ. הא מיהא מ"ע שיש בו כרת הוא והו"א דחמיר טפי קמ"ל אותו דלא מחייבי אמנם היכא דאיכא עונש כרת או לאו בנשים גופייהו ה"ה דנשים חייבות ג"כ על העשה כיון דבהעברת העשה מחייב עליה עונש מחמת הלאו ובזה ניחא נמי מה שהקשה הרב הנז' ז"ל בס' ש"ש ח' בא אההיא דגרסינן פרק הישן דכ"ח האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי ופריך עליה יוה"כ מדר"י א"ר לפקא כו' ומשני לא נצרכה אלא לתוספת עינוי יוה"כ כו' דאמאי לא משני דקרא איצטריך עינוי גופיה דסד"א דאע"ג דחייבות בעונש ואזהרה מטעמא דהשוה הכתוב אשה לאיש מ"מ אעשה דועניתם יהיו פטורות משום דהו"ל מ"ע שהזמן גרמא קמ"ל קרא דאף על העשה נמי חייבות יע"ש אכן כפי מ"ש נראה דלק"מ דהתם נמי יוה"כ כיון דהנשים הן בעונש ואזהרה פשיטא ודאי דחייבות אעשה גם כן כיון דבהעברת אעשה אית ביה עונש כרת ולאו כך היה נראה לי פשוט ומההיא דגרסינן בפסחים פרק האשה דף צ"א ע"ב דר"ש דס"ל דבפסח באנשים חובה ובנשים רשות ועושין אותה טפילה לאחרים נפקא ליה מדכתיב בראשון איש איש אין אשה לא וכ"ת א"ה אפילו טפילה נמי לא אהני ליה במכסת נפשות לטפלה כו'. נראה שיש להדיא ראיה למ"ש דהיכא דיש בעשה לאו או כרת הנשים מוזהרות דהתם כיון דע"כ איצטריך למכתב במכסת נפשות לאשמוע' דעושין אותה טפילה לאחרים אי לא כתיב איש למעוטינהו הוה מרבינן מקרא דמכסת חיובו לגמרי וזה פשוט גם מההי' דאמרי' מ"ט דר"י דכתיב במכסת נפשות ואפי' נשים אין להקשות איפכא דל"ל קרא לחיובינהו ת"ל כיון דעשה שיש בו כרת הוא מוזהרין עליו די"ל דאי לא כתיב במכסת נפשות הוה ילפינן מפ"ב דפטור' ממעוטא דחטאו ישא האיש ההוא ופשוט שוב ראיתי שדבר זה במחלוקת הוא שנוי כי הנה מדברי הרב בעל החינוך ז"ל פ' אמור סימן רס"ט ורפ"ו מבואר בהדיא כמ"ש דכל דאית לאו מוזהרות ג"כ על העשה וזהו ממ"ש דנשים חייבות אעשה דשביתת הרגל אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג משום דאית ביה נמי לאו:
האמנם מדברי התוספו' פ"ק דקידושין דל"ד ד"ה מעתה נראה שחולקים ע"ז וס"ל דמ"ע שהז"ג נשים פטורות על העשה אף ע"ג דאית ביה לאו וזה מבואר ממ"ש וז"ל וי"מ דמ"מ איכא נפקותא לאשה לקיים מ"ע כו' אך הקשה הר"י איש ירושלים על פי' זה א"כ גבי אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט משום די"ט עשה ול"ת ושריפת קדשים אינה אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה די"ט דהוי ז"ג וכי תוכל להדליק בשמן שריפה וכ"ת אה"נ אמאי לא אשתמיט שום תנא כו' אלא מאי אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף דלא אלים ולא דחי ליה עשה כו' יע"ש ולפי דעתם קשה מההיא דיומא דאמאי לא משני דקרא איצטריך לעינוי גופו ולחיובי אעשה דועיניתם ואפשר לומר דמאי דפריך התם יוה"כ קרא ל"ל והא מדר"י כו' לאו מקרא דהאזרח גופיה פריך דאמאי איצטריך דהא פשיטא דאיצטריך לחייובינהו אעשה אלא אתנא דברייתא קא פריך דקתני האזרח לרבות את הנשים שחייבות בענוי דמשמע דעיקר קרא אצטריך לחייבן בענוי דסד"א דפטירי דאם לא כן מאי שחייבות בעינוי דקתני ברייתא והא בלאו קרא נמי חייבות משום עונש ולאו דאית ביה והכי הוה ליה להברייתא לומר האזרח לרבות את הנשים שהן מוזהרות בעשה ואהא משני דאצטריך לתוספות עינוי דהו"א דפטורי לגמרי כנ"ל נכון:
ודע שלדעת י"מ יש ליישב מה שהקשה התוס' בריש יבמות ד"ו ד"ה וליגמר מהכא שהקשו וז"ל והיכי נגמר מהכא דלא דחי דלמא שאני הכא דהוי עשה ול"ת דהכתיב למען ינוח כו' ועוד הקשו מנ"ל דלא דחי עשה דכיבוד או"א אפילו לאו גרידא והא שבת וטומאה כולהו עשה ול"ת נינהו כו' יע"ש מה שנדחקו בזה. אכן לדעת י"מ הנה נכון דתלמודא פריך שפיר דניגמור מהכא דלא אתי עשה ודחי ל"ת משום דכי כתיב קרא ואת שבתותי תשמורו כלכם חייבים בכבודי אכולהו מזהר רחמנא בין אגברי בין אנשי וכדרשינן פ"ק דקידושין איש אמו כו' אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן ב' ול"נ כיון דאפילו בנשי דליכא עשה דלמען ינוח משום דהו"ל מ"ע שהזמן גרמא קאמר קרא דלא אתי עשה דכבוד ודחי ל"ת דחילול שבת ואהא פריך שפיר ונגמר מהכא דלא דחי ומש"ה ילפינן מינה דלא דחי עשה דכבוד ל"ת גרידא כמובן ודוק. ויש לי לדקדק לדעת הר"י איש ירוש' דס"ל דנשים אינן חייבות בעשה די"ט דאמאי לא דרשינן סמוכים ונימא אמר קרא מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו כל שישנו בל"ת כל מלאכה ישנו בעשה דמקרא קדש. דמקרא קדש עשה הוא כמ"ש הר"ש החינוך סי' הנז' ורבינו בס' המצות יע"ש וכדרשינן פ' א"ע אמר קרא לא תאכל עליו חמץ כו' כל שישנו בבל תאכל ישנו בקום אכול מצה ואיפכא ליכא לאקשויי דנימא כל דישנו בעשה דמקרא קדש ישנו בל"ת כל מלאכה והני נשי הואיל וליתנהו בעשה דמקרא קדש דהוי מצות עשה שהז"ג ליתנהו בל"ת כל מלאכה דלחומרא מקשינן וא"נ משום דאורחיה דקרא דסיפי' מפרש לרישיה כמ"ש התוספ' שם ופ"ג דשבועות דף ך' ד"ה את שישנו וכה"ג ק' אהא דפרכינן בחגיגה אמר מר זכורך להוציא את הנשים טעמא דכתב רחמנא זכורך הא לאו הכי נשים חייבות מ"ע שהז"ג היא כו' ומאי קושיא הא אי לא כתיב זכורך הו"א אמר קרא ג' פעמים יראה כל זכורך ולא יראו פני ריקם כל שישנו בלא יראו פני ריקם ישנו בראיה והני נשי הואיל ואיתנהו בלא יראו כו' דאמר מר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה איתנהו בעשה דראיה להכי כתיב זכורך ואפכא אין סברא למדרש משום דלחומרא מקשינן ול"נ משום דסיפיה מפרש לריש' והן אמת שראיתי להר"ב החינוך ז"ל פ' ראה סי' ת"ץ שכתב וזאת האזהרה אינה נוהגת בנקבות כמו שאין מצות העשה הבאה ע"ז נוהגת בהן וכ"כ רבינו בס' המצות במל"ת מצוה קנ"ו יע"ש מ"מ היינו לפום קושטא דמלתא דכתיב זכורך וקרא מיעטינהו ממ"ע אמרינן דה"נ פטורות מאזהרת דלא יראו דכל שישנו בראיה ישנו בל"ת אמנם אי לא הוה כתיב קרא זכורך ודאי דהוה מסתבר טפי למדרש איפכא כל שישנו בבל יראו כו' אי משום דלחומרא מקשינן ואי משום דאורחיה דקרא דסיפיה מפרש לרישיה כההיא דפרק א"ע:
ושוב ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחדושיו שם שהקשה מעין קושיא הלזו לתירוץ ראשון שתי' התוספו' דמשכחת לה עשה בלא לאו במעקה כו' בנמלך כו' הקשה הוא ז"ל דאמאי לא נימא כל שישנו בלא תשים דמים ישנו בעשית מעקה דומיא דמצה ותירץ דדוקא גבי מצה דתרי מילי נינהו דרשינן מדסמכינהו קרא ש"מ דכל אותן שהן מצווין על החמץ מצווה על המצה אבל מעקה ואבידה חד ענינא הוא לא דרשינן מדסמכינהו דלעבור עליהן בלאו ועשה הוא דאתא עכ"ל יע"ש. וכפי דבריו ז"ל יש ליישב נמי קושיא דידן דה"נ גבי י"ט וראיה כולהו נמי עשה ול"ת חד ענינא הוא אלא דאכתי קשה לדעת הר"י איש ירושלים דאמאי לא נימא דהנשים חייבות באזהרה לא יראו פני ריקם ואם באו לעזרה בלא קרבן עוברות בל"ת ואע"פ שהן פטורות ממ"ע דראי' ואינן חייבות להראות בעזרה מ"מ אם רוצים להראות בעזרה מוזהרות שלא להראות ריקם דומיא דשביתת הרגל ממש דאע"ג דליתנהו בעשה הן מוזהרות בל"ת וכל שכן הוא שהרי גבי שביתת הרגל עשה ול"ת חדא מלתא שהוזהרנו שלא לעשות מלאכה בי"ט משא"כ בראיה דעשה הוא שצונו לראות בעזרה והל"ת הוא שאם נבא ליראות בעזרה שלא לבא ריקם אבל אם לא בא לעזרה אינו עובר אלא על העשה וא"כ היל"ל דהנשים אינן מצוות על העשה דראיה אבל הן מוזהרות אם רוצות שלא ליראות ריקם ובשלמא לדעת החינוך ורבינו ניחא דכל דאיכא עשה ול"ת בדבר חדא מילתא היא והילכך גבי שביתת הרגל כיון שהן מוזהרות על הלאו מוזהרות גם כן על העשה וגבי ראיה כיון שהן פטורות מהעשה פטורות ג"כ מהלאו אכן לדעת הר"י איש ירושלים קשה לומר דה"נ לדעת הר"י הן מוזהרות שלא ליראות ריקם הא ודאי דוחק דלא לישתמיט שום תנא לומר כן ויש ליישב בדוחק דזכורך דכתיב ברישא אלא יראה דשלאחריו נמי קאי ונדרש לפניו ולאחריו אלא דא"כ קשה דמאי פריך בפ"ק דחגיגה טעמ' דכתיב רחמנ' זכורך ומאי קושיא אימא דאיצטריך זכורך למעוטינהו מלאו דלא יראה וצ"ע ודוק:
ודע שכלל זה שכתב רבינו דכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ילפינן לה פ"ק דקידושין מתפילין ופרכינן עלה אדילפינן מתפילין לפיטורא נילף מהקהל לחיובא ומשנינן משום דהוי מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין והדר פרכינן אי הכי תפילין וראיה נמי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ומשנינן צריכי דאי כתיב רחמנא תפילין ולא כתיב ראיה הו"א דיליף ראיה ראיה מהקהל כו' וכתבו תוס' שם וז"ל הו"א דנילף ראיה ראיה מהקהל וא"ת הא אמרינן מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וי"ל דמג"ש דראיה ראיה הו"א דילפי' ראיה ראיה מהקהל א"ד והנראה מבואר מדבריהם דס"ל דכי אמרינן ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין היינו דוקא לעלמא אמנם דבר הנלמד בג"ש מאותן שני כתובים ה"נ דמלמדין מהם וראיתי למוהרימ"ט בחידושיו שתמה על דברי התוס' הללו מאותה שאמרו פרק איזהו מקומן דף נ"ז דבכור ומעשר ופסח טעונין מתן דמים כנגד היסוד מג"ש דזריקה זריקה מעולה ופרכינן אי מה להלן שתי מתנות אף כאן שתי מתנות ומשני אביי ל"ל סביב בעולה סביב בחטאת הוי שני כתובים כו' ואין מלמדין ולמ"ד מלמדין הוי אשם ג' כתובים כו' ופרש"י שם דאע"ג דהכא לאו בבנין אב אנו באים ללמוד אשמועינן אביי דב' כתובים אין מלמדין אפילו בג"ש אותו דבר שנכתב בשני יע"ש שהניחו בצ"ע וכ"כ בספר כריתות בלשון לימודים שער א' כלל זה דאפילו בג"ש אמרי' דאין מלמדין והביא ראיה מההיא דפרק איזהו מקומן וליכא למימר דההיא דפרק איזהו שאני דכיון דאיכא לאוקמי הג"ש דזריקה זריקה לענין שטעונה יסוד לא ילפי' בג"ש דין הב' כתובים אבל בהא דקידושין דג"ש דראיה ראיה כיון דליכא לקיומי דגזירה שוה למילתא אחריתי ע"כ ילפינן מג"ש דין הב' כתובים דהא ליתא דג"ש דראיה ראיה איצטריך למעוטי חרש דפטור כדאית' פ"ק דחגיגה ועיין בהרב בעל יבין שמועה כלל קכ"ו שהקש' לסבר' הכריתות מה יענה לההיא דפ' קמא דקידושין ומה שנדחק לתרץ שדבריו הם דחוקים כמו שירא' המעיין ובר מן דין אכתי צריכין אנו למודעי לדעת התוס' דסבירא ליה דבג"ש מלמדין מה יענו לההיא דאיזהו מקומן והנראה אצלי ליישב דע"כ לא כתבו התוס' דבג"א מלמדין מהשני כתובים אלא דוקא גבי ראיה ודכותיה דאיכא למימר דראיה ישנו בנשים מג"ש דהקהל וכי מיעוט רחמנא ממצה והקהל ב' כתובים לאשמועינן דמ"ע שהז"ג נשים פטירות היינו בשאר מצות דעלמא אבל ראיה אע"ג דמ"ע שהז"ג היא נשים חייבות מכח גז"ש ואהני ג"ש ואהני ב' כתובים משא"כ בההיא דאיזהו מקומן דאי אמרינן דבכור ומעשר ופסח טעונין שתי מתנות מכח ג"ש דזריקה זריקה מעולה אם כן מיעוטא דב' כתובים הוי ג' כתובים למאי אתא שהרי כל הקרבנות כלן טעונין ב' מתנות והילכך ע"כ למעוטי בכור ומעשר אתא דלא נילף מג"ש וגזירה שוה דזריקה זריקה אתיא לענין שטעונה יסוד ומעתה אף אנו נאמר דמ"ש הכריתות דאפילו בג"ש אין מלמדין לא כ"כ אלא דוקא דומיא דההיא דזבחים דליכא לאוקמי מיעוטא דב' כתובים למלתא אחריתי אלא למעט אותו דבר הנלמד בג"ש אמנם היכ' דאיכא לאוקומי מיעוטא דשני כתובים למלת' אחריתי הכא נמי דילפינן מגזרה שוה:
ואולם מדברי התוס' בערכין דט"ו ע"ב ד"ה איבעיא להו נראה דס"ל דאפילו היכא דליכא לאוקומי מיעוטא דב' כתובים למלתא אחריתי ילפינן מהשני כתובים בג"ש וזה ממ"ש שם וז"ל קשה להר' אלחנן אמאי לא נילף מנהון ג"ש נהי דבנין אב לא ילפינן מינייהו מ"מ ג"ש נילף מינייהו ונראה לר"י מדאיצטריך למכתב חומש גבי מקדיש שדה אחוזה וגבי מקדיש ביתו ומצינו למילף חד מחבריה בג"ש ולא ילפינן אלא כתב חומש לכל חד וחד ש"מ שני כתובים כו' ולא ילפינן מינייהו אפילו בג"ש עכ"ל יע"ש הרי דאע"ג דמיעוטא דב' כתובים ליכא לאוקומי למלתא אחריתי אלא למעוטי שדה מקנה מחומש אפילו הכי ק"ל דנילף מג"ש שדה מקנה משדה אחוזה דטעון חומש וכיון שכן ק' טובא דאכתי מה יענו לההיא דאיזהו מקומן ועיין בהרב בעל יבין שמועה כלל קנ"ח שהוקשה לו כן בדברי הרב רבי אלחנן מההיא דאיזהו מקומן ותי' דשאני ההיא דאיזהו מקומן כיון דאיכ' לאוקמי ג"ש דזריקה זריק' למילף יסוד אהני ב' כתובים לגלויי לן דנדרש ג"ש למחצה לענין מתן יסוד ולא לענין ב' מתנות משא"כ ההיא דערכין דלית לאוקמי הג"ש למלתא אחריתי אלו דבריו יעויין שם ולא הבנתי דבריו דאם כן היכי ניחא להו קושית הר' אלחנן ז"ל במ"ש דכיון דמצינו למילף חד מחבריה בג"ש ולא ילפינן כו' מ"ש ב' כתובים לא ילפינן אפילו בג"ש דאיך אפשר לומר דב' כתובים אתא למעוטי שדה מקנה מחומש דא"כ ג"ש מאי אהני לן ואי כונתם לומר דהב' כתובים אהני לן לומר דרבנן לית להו ג"ש אם כן בפשיטות הו"ל לתרץ דע"כ רבנן לית להו ג"ש דאי אית להו מיעוט' דב' כתובים מאי אהני לן שוב מצאתי להתוס' פ' תמיד נשחט דף ס"ד ע"ב ד"ה אתיא זריקה שהוקשה להו דאיזהו מקומן בקושית הר' אלחנן ותי' משם ר"י וז"ל דע"כ אשם וחטאת דכתיב בהו סביב דאמרינן התם דהוי שני כתובים ילפינן בגזרה שוה מעולה או עולה ילפא מינייהו והשתא א"ש הא דמסי' הו"ל ב' כתובים דלמעוטי דלא נילף בג"ש אתו דדומיא דכתב בהו סביב קא ממעט דלית בהו ג"ש כדפי' עכ"ל יע"ש ולפי הנראה אשתמיט מיניה דמהרימ"ט ז"ל דברי התו' הללו ודברי התו' דערכין מתיישבי' בהכי כמובן ודוק:
ודע שכלל זה שכתבו התוס' משם ר"י דכל היכא דהב' כתובים אתו מג"ש חד מחבריה למעוטי דלא נילף בג"ש אתו דומיא דידהו ק"ל עלה דבזבחים דף כ"ד אמרינן דערל אונן ויושב אינן במיתה אלא באזהרה משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ב"כ הבאים כאחד ואין מלמדין ולמ"ד מלמדין שתויי יין הו"ל שלישי ומבואר שם בדף י"ח ע"א דמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ושתויי יין אתו בג"ש דחקה חקה והתוספות שם הקשו דבפ' הנשרפין בעי שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים במיתה מנ"ל וקאמר דבגופייהו כתיב בהו מיתה בהדיא והשתא ל"ל למכתב בהו מיתה בהדיא ת"ל מג"ש דחקה חקה ותירץ דאיצטרך למהוי ב"כ ואין מלמדין יע"ש ובפ' הנשרפין נפ"ל דטמא וטבול יום ששימש במיתה מג"ש דחילול חילול מתרומה והשתא לפי מ"ש התוס' דכל דהב' כתובים אתו בג"ש חד מחבריה למעוטי דלא נילף בג"ש אתו א"כ היכי ילפינן דטמא וטבול יום ששימש במיתה מג"ש כיון דאיכא ג' כתובים מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ושתויי יין והיה אפשר לומר דכי לא ילפינן מג"ש היינו מינייהו ולדידהו דומיא דב' כתובים דהוו ילפי חד מחבריה אמנם מאחריני ה"נ דילפינן בג"ש אלא דאכתי קשה דהתם ילפינן דפרועי ראש במיתה מדאיתקש לשתויי יין ואולי נאמר דהקש עדיף מג"ש לענין ב' כתובים ולולא דבריהם דערכין היינו יכולים לומר דע"כ לא כתב ר"י דכל דאתו ב' כתובים בג"ש ממעטי' מינייהו דלא נילף בג"ש אלא דוקא היכא דאיכא לאוקמי ג"ש אמילתא אחריתי כההיא דאיזהו מקומן אמנם היכא דליכא לאוקמי למלתא כההיא דהנשרפין ה"נ דילפינן בג"ש האמנם מדבריהם דערכין מבואר דס"ל דאפילו היכא דליכא לאוקמי ג"ש למלתא אחריתי ילפינן בג"ש כמבואר ודוק. ודע דמדברי התוס' הללו שכתבנו מבואר דס"ל דלמאן דס"ל שני כתובים הבאים כאחד מלמדין לאו דוקא היכא דיליף חד מחבריה במה מצינו אלא אפילו היכא דאתי חד מחבריה בג"ש אפ"ה אין מלמדין שהרי כתבו דעולה וחטאת אתו בג"ש חד מחבריה ואפ"ה פריך התם דלמ"ד מלמדין וכן בההיא דערכין אע"ג דאתו בג"ש קאמר התם ולמ"ד מלמדין ושלא כדעת הס' כריתות שם שכתב דהיכא דיליף חד מחבריה בג"ש לכ"ע אין מלמדין משום דבדבר הלמד בג"ש לא אמרינן טרח רחמנא וכתב קרא יע"ש ובר מן דין קשה לי טובא לדעתו דמה יענה לההיא דזבחים שהבאתי לעיל דאע"ג דמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אתו בג"ש דחקה חקה קאמר בגמרא ולמ"ד מלמדין כו' וצ"ע:
מעשה חושב (כח) ולפי דעתם קשה מההיא דיומא כו'. ולחיובי אעשה דועניתם. לכאורה נראה לענ"ד דלק"מ דהא למאי דקיי"ל דמילה אפילו שלא בזמנה פסולה בלילה. אם כן האי אותו עכ"ר אתי למפטר נשים משום דסד"א דחייבות במילת בניהן. ואע"ג דהוי מ"ע שהזמן גרמא אפ"ה חייבות משום כרת דאית במצוה זו. וא"כ הרי ביוה"כ דאית בי' נמי כרת ולית בי' קרא למפטר נשים ממ"ע. הא ממילא נשים חייבות גם בעשה דיוה"כ. (ואדרבה יוה"כ חמיר ממילה דביוה"כ איכא כרת על הנשים עצמן משא"כ במילה. דאפילו אי תימא דנשים חייבות במילת בניהן. מ"מ הא גם באב ליכא כרת. אלא על הבן לכשיגדל. ועוד דבמילה ליכא אלא עשה גרידא. משא"כ ביוה"כ). משום הכי פשיטא ליה להש"ס דנשים חייבות בעשה דיוה"כ כיון דיש בו כרת. ולית כאן מיעוטא למפטרינהו כמו דאיכא במילה. ולהכי קאמר דהאזרח אתי לרביונהו להוסיף יוה"כ. ואין לומר דאכתי אצטריך האזרח לענוי גופי' ולחיובי נשים אעשה. כי היכי דלא נילף ממילה דנשים פטורות. דע"כ ז"א משום דהו"ל מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד. ואין מלמדין. (דהא בפסח כתיב נמי איש איש למפטר נשים. משום דסד"א דחייבות בפסח. אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג מ"מ חייבות משום כרת דאית ביה. ולהכי אתא קרא למפטרינהו מפסח כמו במילה. וא"כ הו"ל מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד):
ואף דבפסח איכא למימר כמ"ש המחבר בדיבור שלפני זה. דלהכי אצטריך האי קרא למעטינהו לנשים מפסח משום דאי לאו הכי הוה מרבינן להו מקרא דמכסת נפשות לחייבן לגמרי וע"ש. ולא מטעם כרת דאית ביה אתא למעטינהו. ולפ"ז שוב לא הוי מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד. מ"מ מי יימר לן דהא דאיצטריך איש איש למעטינהו. הוא כי היכי דלא נרבי נשים לחיובא בפסח מהא דכתיב במכסת נפשות. דלמא משום דפסח הוא עשה שיש בו כרת. והוה אמינא לחייבינהו אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג ולכן אצטריך האי קרא למעטינהו. וא"כ שוב הוי מילה ופסח שני כתובים הבאים כאחד:
ועוד דגם בל"ז א"א למילף ממילה למפטר נשים מעשה דיוה"כ. משום דביוה"כ איכא כרת ולאו ובמילה ליכא לאו וגם כרת ליכא באב ואם. אלא דחומר כרת יש במצוה זו, במה שהבן יתחייב כרת אם לא ימול א"ע כשיגדל וכנ"ל. וא"כ הרי אין כאן קושייתו הנ"ל כלל. משום די"ל דסוגיא דפ' הישן אזלא אליבא דהלכתא. דקיי"ל דאין מלין בלילה אפילו מילה שלא בזמנה. והאי אותו דמיותר אתי למפטר נשים משום חומר כרת שיש במצוה זו וממילא ביוה"כ דאית ביה כרת דליכא קרא למעטינהו. הרי נשים חייבות בעשה. וא"כ הרי שפיר צריך הש"ס לשנויי דאתי האזרח לתוספת יוה"כ: והא דהתוס' בקדושין לא ס"ל לחלק בין כרת לעשה שאין בה כרת. אפשר דאזלי בשיטת הרא"ה. והר"י איש ירושלים בקושייתו. ולא קשה להו האי דפ' הישן. אבל הי"מ ס"ל כמ"ש התוס' במילה וניחא הכל. אלא דקצת צ"ע. מאי שנא בסוכה דאמרינן דאתי האזרח למעוטי נשים. ומאי שנא ביוה"כ דאמרינן דהאזרח אתי לרבויי נשים. וראיתי להראשונים שכתבו בזה דכל חד לפי ענינו משום דביוה"כ א"א לומר דאתא למעוטי. אמנם לדברינו הנ"ל אכתי קשה דאמאי לא נימא ביוה"כ דאתי האזרח למעוטי נשים מעשה כמו דאמרינן במילה דאותו ממעט נשים. וגם להמחבר קשה כן לשיטת הרא"ה והר"י איש ירושלים הנ"ל וצ"ע:
ועל ישוב המחבר בזה. דלאו אקרא קא פריך הש"ס אלא אתנא דברייתא אני תמה. דא"כ מאי משני דקרא אתא לתוס' יוה"כ. וא"כ להי"מ כיון דליכא רבויא מיותר. ממילא נשים אינן מוזהרות בעשה דיוה"כ. דהאזרח אתא למחייבינהו בתוס' דיוה"כ וזה תמוה. כלפי לייא. איך אפשר לומר כן. דביוה"כ עצמו דאית בי' לאו וכרת. והרי ראוי שיתחייבו בעשה בלא שום רבוי כלל. אמרת דלהי"מ פטורות מעשה. ולא מתוקמא רבוי דהאזרח לחייב נשים בעשה זו. ובתוס' יוה"כ דלית ביה לאו וכרת דבכה"ג גם להר"י ליכא חיוב על הנשים כלל. אמרת דהאזרח אתא לאתויי נשים לתוס' יוה"כ. הרי יותר הי' נכון לומר להי"מ דהאזרח אתא לחייב נשים בהעשה דיוה"כ עצמו דאית ביה עכ"פ ל"ת וכרת. מלומר דבא לאתויינהו לנשים לענין תוס' יוה"כ ודו"ק:
(כט) והני נשי הואיל ואיתנהו בולא יראו פני ריקם כו'. איתנהו נמי בעשה דראיה. זה תמוה. דהא איכא קולא לענין קרבן דפטורה להביא אי דרשינן איפכא ואסורה להביאו משום סמיכה. למאי דקיי"ל דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט והרי א"א להביאו ביו"ט. וזה פשוט דלא שייך כלל לומר דדרשינן לחומרא לחייבה בקרבן. ולא תיתי לי' אלא לאחר יו"ט בשבעה דתשלומין. ולהביאו בתורת נדבה על הספק. ובאמת גם מ"ש התוס' כעין זה בשבועות דף כ' לענין חמץ ג"כ צריך ביאור. דהא האי חומרא קולא היא לענין קרבן דמייתי חולין בעזרה. אי אכיל חמץ בשוגג. אמנם י"ל דשאני התם. דמה דאסור לאכול חמץ הוא חומרא בהחלט וא"א להקיש הל"ת לעשה דמצה להתירו באכילת חמץ נגד הכלל שבידינו דלחומרא מקשינן. ואין אנו משגיחים במה דאיכא בפרט אחד נמי קולא לענין אכילת שוגג ע"י ההיקש שאנו מקשינן העשה ללאו. משא"כ הכא לענין היקש העשה דראיית פנים לל"ת דולא יראו פני ריקם. פשיטא דכך יש לאקושי איפכא הל"ת לעשה. כי היכי דלא להביא חולין בעזרה. וביו"ט דאין נדרים ונדבות קרבין בו וכנ"ל. כיון דהבאת קרבן הוא קולא מיד ולא ע"י נ"מ בפרט אחד כמו בחמץ דהתם בחמץ שייך שפיר לומר לחומרא מקשינן לאסרו מיד באכילת חמץ. משא"כ הכא בהבאת קרבן. ודומה לזה תמצא לענין מה דקיי"ל דאין עונשין מן הדין ואפ"ה ילפינן בקדושין מן הדין דאשה מתקדשת בכסף. ועונשין את הבא עלי' אח"כ. אע"כ כיון דאין אנו דנין עתה על העונש אלא על קיום הקדושין. דתיהוי ארוסתו לשאר מילי אין אנו משגיחין תו במה דעל ידי חלות הקדושין אנו עונשין הבא עליה. וזה אשר השבתי להרב ר' פישל הורוויץ. ובתשובתי שם הארכתי בזה:
(ל) אכן לדעת הר"י איש ירושלים קשה. לק"מ. כיון דיש איסור בהבאת קרבן. לא דמי כלל לל"ת דיו"ט: דרחמנא לא התירה הבאת קרבן ביו"ט אלא למי שמחויב בראיית פנים. וזה לא שייך בל"ת דיו"ט ופשוט:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה